הפסקה

סרטים ודברים אחרים

2012 – Le Chef

שווה 2012 – Comme un Chef  Le Chef השףDaniel Cohen

קומדיה צרפתית קלילה וחביבה. המטבח זוכה להיות תפאורה וגם הגיבור הראשי בלא מעט סרטים – וזה אחד מהם. אני מאוד אוהב את המטבח, כך שכל סרט הכולל מטבח ואוכל כנושא ראשי תמיד יעניין אותי. כאן מדובר בקומדיית צחוקים ומצבים כאשר שני שפים – האחד מפורסם אך בצרות (ז'אן רנו) והשני צעיר אך כשרוני חולקים את אותו המטבח. בידור שווה.

מודעות פרסומת

2011 – The grey

שווה 2011 – The grey שטח פראיJoe Carnahan

ליאם ניסן הוא בחור אשר תפקידו לירות בזאבים, שלא יפריעו לעובדי חברת הנפט באלסקה. יום אחד, כשהוא על מטוס עם עובדי החברה הנוספים, המטוס מתרסק, ורק 8 שרדו. ואז מתחיל המאבק האמיתי לשרוד – לשרוד את הקור, לשרוד חוסר משאבים, לשרוד את הזמן  המתקתק ללא רחמים, ובעיקר לשרוד זאבים אפורים אשר צדים את האנשים ההולכים ומנסים להימלט מהשטח העוין, שטח הזאבים. זהו סרט הישרדות חזק, שמשאיר אותך מכווץ עד לדקה האחרונה, עוקב בדריכות, חוטף כמעט פיזית את מה שקורה על המסך – האם האנשים או  הזאבים? לנו יש רובים, אך הזאבים סבלניים . וחוץ מזה אנחנו . או  בטריטוריה שלהם. סוף טוב לא יהיה כאן. או שכן?.

2012 – Jump Street 21

שווה 2012 – 21 Jump Street רחוב ג'אמפ 21Phil Lord, Chris Miller

2 שוטרים, 2 הפכים, בתיכון האחד היה חנון שמן עם ציונים טובים בלי אומץ להזמין בחורה, והשני חתיך הורס אך קצת דביל. באקדמיה לשוטרים הסיפור ממשיך באותה המתכונת. זהו לא תרגיל לשוטרים מתחילים. למעשה זאת קומדיה די חביבה ולא וולגרית. כן, השוטרים שלנו חוזרים לתיכון במסווה של תלמידים על מנת להתחקות אחר ספק סמים בבית הספר. קומדיה רעננה, העושה חומרים של קומדיות וולגריות, מבלי להיכנס לשם בכלל.

2012 – End of watch

שווה 2012 – End of watch סוף המשמרתDavid Ayer

זהו סרט פעולה דרמה משטרתי, על חברות בין 2 שותפים, שוטרים בלוס אנג'לס. הרבה סרטים קיימים עם מאפיינים דומים, אך סרט זה מתעלה מעל קלישאות – הוא עשוי בצורה ראליסטית, המשחק הוא מעולה, והוא לא נופל במלכודת של נוסחאות בדוקות. יש רעננות מסוימת בצפייה בסרט זה, וקשה לשים אצבע על למה זה כך. אולי בגלל שהנושא הוא נטו שוטרים המנסים לשם שינוי לעשות את העבודה שלהם, ולא להתעסק בשחיתויות של עצמם, בפוליטיקה או בלהפריע לאזרחים לחיות. סרט זה מחזיר במקצת את הסימפתיה לשוטרים שמזמן כבר עזבה אותנו.

2011 – Swordsmen

שווה 2011 – Wu xia  Swordsmen  איש החרבותPeter Chan

זהו סרט קונג-פו. הוא מרהיב בקרבות ובצילומים. מה שעושה אותו יותר מזה הוא שזהו גם סרט בלש. ובכן, שרלוק הולמס פוגש את ברוס לי. השנה היא 1917. בלש מגיע לכפר נידח לחקור מיקרה של שוד שבו היו מעורבים 2 שודדים, כאשר אחד מהם נהרג במקרה ע"י מי שרצו לשדוד אותו. אך הבלש מגלה שהמנוח הוא דמות ידועה לשומרי החוק אשר מחפשים אותו בנרות, וזה לגמרי לא פשוט היה להרוג איש בשיעור קומתו, ולבטח שלא "במקרה". וכך הוא מגלה שאת מי שרצו לשדוד הוא למעשה אומן מיומנויות לחימה המסתיר את יכולתו, ובעצם גם הוא מבוקש ע"י משטר. וכך מתחיל משחק חתול ועכבר, המטובל בהרבה אקשן. ליהנות ולא להקדיש מחשבה שנייה.

2012 – Beasts of the southern Wild

שווה 2012 – Beasts of the southern Wild  חיות הדרום הפראי  – Benh Zeitlin

בראש ובראשונה סרט זה יכול להתהדר בהישג צילומי – הסרט מהפנט, יפה, פורט על נימי הנשמה הנסתרים ביותר שלא חשדת שקיימים אצלך, משהו בראשיתי. גם העלילה היא קצת מבולגנת, דרמטית ולא מסובכת אך רחוקה ממחוזותינו של הציוויליזציה המערבית – היא שוכנת בשוליים – גם חברתיים וגם תרבותיים. מדובר באב וביתו – האשפאפי בת השש –  המנסים לשרוד בתעלות של לואיזיאנה בהתקרב הסופה התורנית. המושג בית קיים, אך מתפורר. המשפחה היא משפחה מורחבת של הקהילה המתמודדת ביחד מול האיומים, וחיה את חייה בעת רגיעה. והחיים הם לא הישגיים, תרבותיים או בעלי משמעות – לא, הם פשוט חיים ועסוקים בלשרוד. בסרט את הקהילה אכן משחקים אנשי קהילה רגילים ולא שחקנים מקצועיים. הסרט בא בעקבות מופע תאטרון יחיד בשם Juicy and Delicious. אני לא התחברתי למסרים ולעלילה למרות שהן פשוטות מספיק על מנת לשמש אלגוריות לכל מיני כיוונים, הן ברורים (הקהילה שחיה בצידי הציוויליזציה, חיה לא רע ואפילו באושר, ללא כל עזרי הציוויליזציה שאנחנו כה רגילים להסתמך עליהם) והן לא כל כך (מה שחשוב לאדם זה לא הסממנים שהוא מוכן לשרוף אותם, אלא הדבר האמיתי והחיפוש אחריו) – אך הצילומים החזיקו אותי שבוי בדימויים, מוקסם מהתמונות ומהופנט ע"י הילדה הקטנה האשפאפי.

2012 – Chronicle

שווה 2012 – Chronicle  כרוניקה בזמן אמתJosh Trank

סרט זה מתחיל כסרט כיפי אך נגמר כדרמה אפלה. זהו סרט התבגרות בשילוב סרט גיבורי על אם תרצו. שלושה חברים מתיכון זוכים איכשהו לכוחות טלקינטיים (שליטה על חפצים דרך מחשבה). בהתחלה הם משתעשעים, אך אח"כ הדילמה של שימוש בכוחות אלו מעסיקה אותם ולוקחת לכל מיני כיוונים – אישיים, מצפוניים, פילוסופיים. זהו בעיקרון העיבוד לאימרה – הכח משחית. ז"א ייתכן שאתה אדם מוסרי וטוב או סתם אדם רגיל מהישוב. אך אם יהיה לך כוח, בסופו של יום הוא ישחיט אותך. האנושות מתמודדת מול תופעה זו בהכנות ארוכות טווך, חינוך והתנסויות הולכות ונישנות, עד שהאדם כבר מבוגר ועומד על דעתו. וגם אז ע"י חינוך והכשרה מגדלים את האדם להחזיק בתפקיד זה או אחר. ובכל זאת האימרה הכח משחית לא נעלמה – ז"א למרות מאמצי האנושות עדיין הוא משחית. לא לחינם המתלבטים בכוח הם בני טיפש עשרה – האנושות עדיין לא בגרה מספיק ויחסית היא מתנהגת כמו בני טיפש עשרה כשיש לה הכח. סרט זה שם את הדילמה במרכז הבמה, בתחפושת של סרט נעורים.

2011 – Unknown

שווה 2011 – Unknown זהות לא ידועהJaume Collet-Serra

ליאם ניסן במותחן מהיר ומסובך. זה הזכיר לי במקצת את פרנטיק של פולנסקי, לפחות בהתחלה. אך זהות לא ידועה מסובך יותר, מהיר יותר – לא בהכרח מותח יותר. הוא עשוי טוב והמשחק בסדר. העלילה משאירה לא מעט שאלות, חלקן אף לא פתורות עד הסוף. אך מי שאוהב חידות בתוך חידות עם הפתעה רודפת הפתעה – מצפה לו בידור טוב. ליאם מגיע לברלין עם אישתו, נוסע בחזרה לשדה תעופה אחרי מזוודה ששכח, נקלע לתאונת דרכים, מבלה ארבעה ימים בקומה, חוזר למלון ומגלה שהוא זה לא הוא. וכך, במסורת היצ'קוקית הוא מנסה להוכיח שהוא זה הוא, אך העלילה מתאכזרת למאמציו. משחק הזהויות הוא נושא רציני – אך הוא לא טופל כאן מבחינה פילוסופית, אלא מספק רקע פסיכולוגי לבידור מותח.

2011 – The Iron Lady

שווה 2011 – The Iron Lady אשת הברזלPhyllida Lloyd

אשת הברזל. מרגרט טאצ'ר. ראש ממשלת בריטניה הקשוחה. לא קל היה לטאצ'ר לעלות לשלטון בריטניה. קודם היא כבשה את ראשות ההנהגה של המפלגה הקונסרבטיבית. זה רק מעיד על קשיחות של הגברת. היא הייתה קשוחה יותר מהרבה גברים שליטים בימיה לפניה וגם אחריה. טאצ'ר היא דמות שנויה במחלוקת, לפחות בבריטניה. היא הובילה את ארצה מ-1979 עד 1990 – זמן ארוך מאוד, ובזמן הזה ארצה כמו גם העולם ידע משברים קשים. היא תיזכר לרעה בגלל עמדתה הקשוחה בעת שביתת הכורים. היא גם לא זכורה לטובה בגלל מלחמתה נגד ארגנטינה בהגנה על איי פוקלנד. כאנטיתזה לשלטונה מפלגת הלייבר עלתה לגדולה באנגליה. אך מצד שני, אי אפשר שלא לכבד את יציבותה, עמידתה האיתנה בעת המשברים הגובלת בעקשנות קשת עורף. דמות מעניינת שאי אפשר להתעלם ממנה. הסרט לא נוקט עמדה סיפורית, אידאולוגית או שיפוטית – זהו חולשתו אך גם חסינותו מקטילה. מה שעושה אותו לשווה, אם דמותה של טאצ'ר עצמה לא עושה לכם את זה, הרי שזו הופעה מזהירה של מריל סטריפ בתור מרגרט טאצ'ר.

2011 – The Intouchables

שווה 2011 – The Intouchables מחוברים לחייםOlivier Nakache, Eric Toledano

יש לא מעט סרטים על אנשים נכים ומטפלים שלהם. חלקם פסימיים וחלקם אופטימיים. זהו אחד מהסרטים האלו, עם דגש לאופטימיות. כמו כן יש לא מעט סרטים על ידידות הנרקמת בין אדונים ומשרתים. גם סרט זה נופל בקטגוריה זו. מדובר בבחור עשיר מאוד המשותק בכל חלקי גופו אשר בוחר מטפל. הוא לבן, המטפל שחור, הוא בחור מהוגן ועשיר, והמטפל בא מרק בעייתי וקרימינלי. הוא עצוב והמטפל שמח. וכך נוצר לנו סרט הגורם להרגשה טובה. אפשר לבקר אותו על כך שהוא הולך בשביל הנוסחאות הבדוקות והשחוקות מדיי, שהוא מנגן על הנושא הבין גזעי עם מסרים נכונים מדי, אפשר כמעט להאשים את הסרט בשעמום של הדברים הנכונים מדי. אך הסרט היה ללהיט גדול – כנראה שהמסר והנוסחה בכל זאת עובדים על אנשים. ועוד דבר – אי אפשר להאשים את הסרט במלאכותיות של המצב עליו הוא מדבר – מתברר שהוא בא בעקבות מיקרה אמתי. מה אפשר להגיד? גם הקלישאות עובדות.