הפסקה

סרטים ודברים אחרים

2003 – Oldboy

מומלץ 2003 – Oldeuboi Oldboy שבעה צעדיםChan-wook Park

 

 

שבעה צעדים זהו סרט דרום קוריאני. אם נלך לפי סטראוטיפים, עוד לפני שצפינו בסרט עצמו, אזי מחכה לנו סרט מקורי ומעניין, ומצד שני מחכה לנו סרט אלים עם גרפיקה לא פשוטה שיש לעכל אותה על בטן ריקה. כל זה ארוז בהצגה חזותית איכותית מופלאה. אני מוכרח להגיד, שסרט זה הוא התגלמות הסטראוטיפים על קולנוע דרום קוריאני, כך שמי שסולד מאלימות על המסך יתקשה ליהנות ממנו. אך מצד שני, מי שיכול לעכל את זה – מחכה לו סרט חזק עם חוויה אנושית עמוקה ושורשית המגרדת מתחת לנשמה ומעירה רבדים של התנסות אנושית המכה מתחת לחגורה.

מדובר בסרט השני בטרילוגיה של פארק על נושא של נקמה (סרטו הראשון בנושא – שלום לנוקם מ-2002 – פתח את הסדרה בפורנוגרפיה של אלימות על המסך שזעזע בעוצמתו והעלה את נושא הנקמה על שולחן המנתחים כשאור הזרקורים מדגיש כל חתך של סכין ואנחנו היינו הצופים, וסרטו השלישי בנושא – שלום לנוקמת – יבוא לסכם את הנקמה ב-2005). הנקמה כאן היא אישית. אך לעומת הסרטים ההוליוודיים הרגילים, מלאי האקשן ולהט רגשות נקמה, שלא ברור מאיפה הוא התלקח, המסתובבים סביב מניע פשוט המובן לכולם, ואז מה שנשאר זה לשתות את מעשה הנקמה, להגיד תודה על המשקה, לנגב השפתיים ולשכוח מכל הסיפור – כאן מדובר בסיפור מורכב עד מאוד, כשהנקמה היא לא ברורה בצדקתה בסופו של יום, ויש כאן ערבוביה חכמה של צדק, כך שאין כאן חד צדדיות של הנקמה. ובנוסף כל זה הבמאי הכניס אלמנטים של מחזה יווני קלאסי כשהביא תסביך אדיפוס בצורה ישירה לסרט.

מדובר בבחור, שהיה שתוי ביום הולדת של ביתו, נחטף ונכלא ל-15 שנה בחדר עם טלוויזיה ושירותים ואוכל שמוכנס לו יום יום, ולפעמים גם גז מרדים שאחריו היה מתעורר בדירה שסידרו וניקו אותה והוא עם תספורת חדשה, ומהטלוויזיה הוא לומד שאשתו נרצחה והוא החשוד המרכזי, וביתו הועברה לאימוץ למשפחה בשוודיה. אין לו מושג למה הוא נכלא ומי כלא אותו. אך הנה הגיע הרגע בו הוא שוחרר לחופשי, וכאן הוא מתחיל בחיפוש אחר כולאו על מנת לנקום, לנקום קשה על מה שעוללו לו. בדרך הוא פוגש בשפית של מסעדת סושי – והאהבה ניצתת. אך החיפוש הזה אחר הנקמה מגלה שהסיפור לא נגמר עבורו, והדברים לא פשוטים אלא מתגלגלים ומגלים שכבות, שכבות של מניעים ויוצרים סיטואציות בלתי נתפסות, שהדרך היחידה לעבור אותם זה למחוק זיכרון על עצם קיומם. הכל קשור בהכל.

מה אוכל להפיק מהסיפור? אני מתכוון חוץ מהחוויה וניתוח אדיפוס של הנקמה. זה שכל צעד שלנו יכול להשפיע, כפו אפקט הפרפר, ואנחנו סה"כ חיים תוצאות הצעדים האלו, יהיו מפתיעים ככל שיהיו? שאם נחשוב על המציאות שזה משהו שאלוהים יוצר ובורא עבורנו, אז אנחנו הוא האלוהים? ושאם אנחנו נבחר בנקמה, פעולה בסיסית, כל כך אנושית, כל כך מחייבת, שאנחנו כמעט התמצית שלה – אזי זה יראה כמו שזה נראה בסרט (למעשה בשלושת הסרטים על נקמה של פארק)? האם הנקמה היא חסרת תכלית למעשה, או שהיא המעצבת את מי שאנחנו?  סרט עם הרבה עצמה ומפתיע בעומק חקירת הדמויות ומשחק מדהים של צוות השחקנים – ראו הוזהרתם.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=2HkjrJ6IK5E

מודעות פרסומת

2003 – The Barbarian Invasions

מומלץ 2003 – Les Invasions barbares  The Barbarian Invasions  פלישות הברבריםDenys Arcand

 

 

זהו סרט קנדי מקסים על איש אחד שמת ממחלת הסרטן. אפשר להתקומם על ההגדרה – איך ייתכן שמוות מסרטן יכול להיות מקסים? מה זה אם לא יריקה לפרצופם של כל הסובלים ממחלה ארורה זו? ובכן, זה לא יריקה, זה אכן סרט מקסים. זהו סרט חכם למבוגרים, זה לא קומדיה רומנטית וגם לא מערבולת של שטויות על מנת לרצות את ההמונים. לא, זאת אגדה למבוגרים העוטפת הילה של שמחה מסביב למוות. הדתות עשו את זה עידנים בהעניקם תקווה והזדמנות לגאולה בעולם הבא. הסרט הזה מפוקח מדיי על מנת להתעסק בעולם הבא, והוא מביא את העולם הבא לעולם הזה – המוות יכול להיות לא כל כך נוראי. כך שאפשר לראות בטריק עתיק יומין זה כמשהו שמושך קהל על מנת לספר לו סיפור.

וגם הסיפור הוא לא משהו מקורי – מדובר על פרופסור להיסטוריה במונטריאול שהתגרש מזמן, וחבריו כבר רחוקים ממנו, ובנו הוא איש עסקים מצליח בבריטניה והם כמעט ולא מדברים – הפרופסור, אתם מבינים, בז לערכי הקפיטליזם – הוא כמובן שמאלני סוציאל-דמוקרטי. והנה הוא גוסס מסרטן בבית חולים במונטריאול בתוך מערכת הבריאות הקנדית הגוססת בעצמה מבלגן תקציבי ואנדרלמוסיה תפעולית. אז איך הסיפור הזה מעניין? ובכן, מכיוון שהסרט מביא את העולם הבא לכאן, אזי באה גאולה לפרופסור ובנו מוזעק מלונדון ע"י אשתו לשעבר, ופתאום הוא מוקף בחבריו לשעבר ומאהבותיו ומנהל שיחות ערות ומלהיבות כמו שפעם כשהיה צעיר. אז אפשר ללכת מעולם הזה גם בשמחה. כן, אגדה למבוגרים, כבר אמרתי.

אני חוויתי סיטואציה דומה לא מזמן עם חברי מימי האוניברסיטה העליזים, אלכס, שגסס בבית החולים של מערכת הבריאות שלנו. לא היה שום דבר מצחיק או מהולל כאן. אמנם הייתה אגדה למבוגרים גם ביננו – אלכס האמין בכל מאודו שהנה, אחרי פרוצדורה תורנית המצב ישתפר, אך זהו, שלא. אמנם דיברנו דיבורים אינטליגנטיים, סרקסטיים, טון הדיבור היה ענייני, אך כשהיינו לבד יומיים לפני שהלך הוא הסתכל לי בעיניים ואמר "המצב חרא. זהו, נגמר". על קיברו שפכנו בקבוק של קוניאק צרפתי. לא, אין דבר משמח במוות. אך שקיעה של החיים נותנת הזדמנות להתרפק בזיכרונות טובים ונלהבים על העבר המפואר, שהולך ומתרחק. ובסרט החברים ביחד עם הגוסס הם אנשים חכמים, כך שאנו חווים למעשה חוויה אינטלקטואלית מרנינה. אהבתי.

פלישת הברברים בתור שם לסרט ובתור נושא הוא על כך שאחד החברים התפלסף שנפילת התאומים מבחינה היסטורית לא מהווה אירוע רציני כשלעצמו – ולאמר דבר כזה בסרט מערבי היה אמיץ מאוד בתקופה שאמריקה ומערב היו שרויים בהלם מהאירוע.  אך הוא אולי מסמל את פלישת הברברים. זה דורש קצת מחשבה – פלישת הברברים בפיו של איש מלומד מצביע כמובן על הצד השני של האמירה הזו – שקיעתה של הציביליזציה המערבית. שמשול למוות תרבותי. וזה מכיוון שהדובר רואה את עצמו כחלק מאותה התרבות, כחלק מהאליטות, שפלישת הברברים מוחקת אותו. למי שלא זוכר שיעורי ההיסטוריה, ע"י פלישת הברברים מתכוונים לפלישת השבטים הברבריים לאימפריה הרומית שהחלו במאה הרביעית ונמשכו קרוב למאתיים שנה עד למחיקתה של האימפריה הרומית המערבית (האימפריה הרומית המשיכה להתקיים בתור האימפריה הרומית המזרחית – הפעם תחת האמונה הנוצרית עם בירתה קונסטנטינופול – איסטנבול של ימינו). הדבר סיים את התקופה העתיקה והכניס את אירופה ישירות אל ימי הביניים החשוכים. ולמה החשוכים? ובכן, לא אכנס לסגה ארוכה של תיאור המעלות של האימפריה הרומית. רק אומר שהיא הייתה הפסגה של הציביליזציה והתרבות האנושית בכל המובנים ומישורים – תרבות שהתבססה על ערס התרבות המערבית – יוון האלוהית, והתפתחה ופיתחה את כל היבטי האנושות החל מההנדסי ועד לתרבותי והפוליטי. השגשוג העולמי שרר תחת כנפיה הרבים של האימפריה – היא דיכאה את כל המרידות (כולל מרד בר כוכבא שטרד באופן רציני ביותר את הרומאים) והשליטה את שלטון קיסרים לא על שושלת של דם וקירבה משפחתית, אלא ע"י בחירת הקיסר הממשיך ע"י קודמו וכך גם לא היו מלחמות על השלטון. אז אם היה כל כך טוב, אז למה היא נפלה ונכנעה לפלישת הברברים, תשאלו?

אין תשובה חד משמעית למה האימפריה הרומית נפלה, וכך גם אין מענה לשאלה האם האימפריה נפלה בגלל פלישת הברברים, או שהאימפריה נפלה וכך פלשו הברברים. בכל אופן, גולת הכותרת של ימי הביניים, לאחר הקמת ממלכות הברברים, הייתה השיטה הפאודלית. חסל סדר לשיטה של סנאט, של אריסטוקרטיה ומעמד העליון והפקידות המתורבתים, היודעים קרוא וכתוב ושולטים ברזי התרבות. לכאן שייך עצמו הגיבור של הסרט, הברברים באו תיגר על המעמד השלט, התרבותי והאליטיסטי. כמו שהמוות קורא תיגר על החיים. כמו שגוג ומגוג קורא תיגר על האור. ואכן, גוג ומגוג היו הפחד של התרבות מפני הפראיים שאלכסנדר מקדון, הוא אלכסנדר הגדול, הדף אל עבר הרי הקווקז. ואכן, ראו גם בכוזרים והמלכות שלהם שהחלה מהאזור ההוא (ארמניה, גרוזיה, רוסיה, אוקראינה) בהתחלה כברברים, אך לאחר מכן כוזרים הצטיירו כבר אחרת ושימשו מעוז הגנה ראשי מפלישה של ברברים חדשים – הערבים – והכוזרים אכן שמרו את המעבר לאירופה שעובר בקווקז מפני הערבים (מעניין לעשות הקבלה לישראל של היום אשר ניצבת כמעוז המערב נגד המוסלמים במזרח התיכון, והממלכה היהודית החזקה דאז – הכזר). תחת הכינוי "ברברים" מקובל לכנות את ההונים שהחלו את הפלישה לאימפריה הרומית, וגם את השבטים הגרמניים הרבים והמרובים שבאו מאירופה הצפונית, ובמידה מסוימת גם כל מיני עמים סלאביים שבאו בגלים מאוחרים יותר. אך בראש ובראשונה מקובל לכנות כברבריים את ההונים, כאמור. האימפריה ההונית (אכן זו גם כן הייתה אימפריה) השתרעה  על פני כל מזרח רוסיה ומונגוליה, אוקראינה, הבלקן וגרמניה – ושבטים גרמנים היו חלק ממנה. אך הם היו כה שונים בכל המובנים השלטוניים, התרבותיים, המנטליים וחזותיים שהשליטו מורא על כל אנשי התרבות שתיארו אותם באור שלילי ומבחיל. שאלה מעניינת מדוע הם תקפו בכלל את האימפריה הרומית ויש לכך הרבה תשובות. ז"א אין תשובה ניצחת. כנראה שהם היו חבורות, חבורות של בנדיטים שלחמו בהרחבת השליטה החמולית והשליטו את המאפיות כדוגמת מה שקורה כיום במזרח התיכון ללא שליט מרכזי. בכל מיקרה, הם הפילו את האימפריה הרומית שכה קרובה לליבם של המשכילים. אין ספק שליבי מתקמץ בחושבי שאלפי רוכבי סוסים מסריחים ומיוזעים עם ברק רצחני בעיניהם וחרבות שלופים ונוצצים מכתמי דם טרי כשמתחת לאוכפיהם חתיכות בשר מתרככות שהיו להם לארוחת ערב (אגב, מכאן בא סטייק הטרטר הראשון – האוכף לש אותו במשך היום והוא הבשיל וכמעט "התבשל" ונהיה רך – כך שהם אכלו אותו נא בערב) – הם אלו שפלשו ושרפו ורצחו ואנסו את פסגת ההישג התרבותי של האנושות. אני לא  סובל מעשי וונדליזם (אגב, וונדלים היו שבט גרמני ברברי, שפלש לחצי האי האיברי – ספרד כיום, ולצפון אפריקה), שריפת הספרייה באלכסנדריה (ע"י הנוצרים) מעלה לי דם לראש, שריפת הספרים ע"י הנאצים מזכירה לי תמיד שהם צאצאי הברברים שהרסו את האימפריה הרומית (אגב, צרצ'יל, שהוא בעצמו צאצא של שבט ברברי אנגלי משבטים גרמניים, כינה את הנאצים – הונים, ע"מ להזכיר שהם ברברים).

אך יש כאלו שרואים את הדבר קצת אחרת. בתרבות הגרמנית, למשל, לא קוראים לזה פלישת הברברים, אלא נדידת עמים. אירופה דאז מנתה כ-40 מיליון אנשים והברברים – פחות ממיליון, כך שזה יומרני לחשוב שמיליון אחד מוטט והחריב 40. אולי הלך מחשבה זה הוא שמרשה לברברים הישנים לתת מקלט לברברים החדשים (הפליטים ממזרח התיכון ומאפריקה השוטפים את מרחבי אירופה בהכשר וברכה גרמנית)– הם פשוט לא רואים את הדבר כפלישה, אלא כנדידה. גם אחרי שהאימפריה נחרבה (ויש שיגידו שהיא לא נחרבה, אלא עברה שינוי, שינוי טבעי) ולאחר שלטון ההונים עם אטילה ההוני, קמה האימפריה הקרולינגית בימי הביניים במאה התשיעית, שלימים תתפצל לצרפת וגרמניה ולמעשה היא גם הצילה את אירופה מהשקיעה. הדבר היה בעקבות ניצול הזדמנויות כלכליות וניהול רנסנס. איך זה קרה? החליפויות הערביות העריכו מאוד עבדים, בעיקר מהשכנים מצפון וכך התפתח סחר עבדים עצום, כשהמוני סלאבים שהיו נשבים ע"י באי האימפריה הקרולינגית במזרח אירופה, היו מובלים דרומה ונמכרים בכסף טוב לסוחרי העבדים המוסלמים. כך שמי שחושב שעבדות היא כתם שחור על תרבות אמריקאית, כנראה סוגר את עיניו למה שהיה באירופה בימי הביניים ומה שלמעשה הציל את המשטר האירופאי. הרנסנס כאן הוא לא תרבותי, כפי שצפוי עוד להיות באיטליה ושאר רחבי אירופה במאה החמש עשרה, אלא פקידותי – בזמן הזה החלו בלימוד והקניית השכלה לפקידות השלטונית החדשה וכך למעשה החיו חלק מהמסורת של האימפריה הרומית, אך גם בידלו אותה ממנה ולמעשה לראשונה החלו לדבר על ישות "אירופה" תוך כדי הזנחה וקבורה של כל הסממנים של פאר התרבות שגדלה על אגן הים התיכון. ברברים, כאנטי תזה למי שהם, אכן קיבלו על עצמם את מורשת האימפריה הקדומה והחלו ליצור את מה שאנחנו קוראים לו כיום אירופה הקלאסית והמתורבתת. וכיום הברברים החדשים מתדפקים על דלתות האימפריה המערבית ומבצעים התקפות נועזות על סמלי הציוויליזציה המערבית בניין אילבן (11.9 – למחרת הייתי צריך לטוס לאוסטרליה, ופתאום אני רואה בטלוויזיה מטוס נכנס לתאומים ואח"כ מטוס שני נכנס במגדל השני – ואז הם נופלים – בהתחלה חשתי שמדובר בתסריט טלוויזיה לא מוצלח במיוחד – כמו תסכית רדיו על מלחמת העולמות בעקבות ספרו של ה.ג.וולס שהיה באמריקה ויצר בהלה בתקופה טרום טלוויזיונית – ממש סירבתי להאמין למה שעיניי רואות – כה נועזת הייתה ההתקפה של הברברים החדשים) – על פנטגון, על הסנט (זה השתבש כי היה מרד של הנוסעים בטיסה של יונייטד החטופה – שעליו סרט נהדר יונייטד 93) ועל מרכז הסחר הכלכלי (הפלת התאומים). הם מחדירים אימה ע"י עריפת ראשים ע"י כנופיות דע"ש, שצאצאי הברברים מאירופה הצעירים מצטרפים אליהם גם כן, וכמו כן ב"נדידה" אל תוך אירופה ואח"כ אמריקה, ובינתיים צחצוח החרבות במזרח התיכון וניסיון להפיל את סמל התרבות העתיק – יהודים – שעליו מתבסס כל העולם המערבי הנוצרי, ושאותו העתיקו הברברים של אז אל הקוראן ושבשמו וברכתו פועלים כיום אותם הברברים, מחריבי התרבות …

כן, לכל זה התכוון הבחור מהסרט, שראה את עצמו משויך רוחנית לאימפריה הרומית, שיורשתה הרוחנית כיום היא התרבות המערבית. טוב – קצת נסחפתי בחפירות היסטוריות – אך ככה זה, לפעמים נושא שהידהודו העמום חודר יותר מסיפור הסרט, והוא קם אצלי מול העיניים, דורש להוריד אבק, לצחצח אותו ולראות נוכחה במראה שהוא מציב לפניי, בלי קשר לסרט כבר.

והסרט עצמו הוא פנינה חכמה ומשעשעת ואנושית – מומלץ מאוד.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=xaA2DYav-gI

2003 – I'm Not Scared

מומלץ 2003 – Io non ho paura  I'm Not Scared אני לא פוחדGabriele Salvatores

 

 

איטליה. שנות השבעים. שנות העופרת הידועות לשמצה – יותר מעשור של אנדרלמוסיה וטרור פוליטי משמאל וגם מימין. שנים בהם היו חוטפים אנשים מצפון (הנתפס כעמיד כלכלית) והיו מחזיקים אותם בדרום עד שהיו משלמים כופר או שהיו פשוט רוצחים את החטופים. מישל מבלה את סוף ילדותו ביחד עם ילדי הכפר ואז הוא מגלה משהו שהוא מחליט לשמור כסוד – סוד שלו בלבד – בחווה נטושה הוא מגלה ילד שבוי. הוא ממשיך לבלות את ילדותו ביחד עם הסוד שלו – אך לאט לאט הוא שם לב לשיחות, למילה פה ומילה שם, להתנהגות משונה עד שהאמת לבסוף מחלחלת מבעד למעטה של הילדות – כל הכפר יודע על הילד החטוף, למעשה הם מחזיקים אותו בשבי עד שהכופר יגיע. מה שנורא בעיני מישל הוא שאבא שלו – סמל וגאווה לו ולמשפחתו – גם הוא שוטף לחטיפה. הסרט הוא בעקבות ספר של ניקולו אמאניטי מ-2001. הספר בעצמו הוא בעקבות מיקרה אמתי . רק ב-1978 היה יותר מ-600 חטיפות, לא כולם פוליטיות. סרט על ילדות אמתית עם צילומים יפהפיים של טבע כפרי ענוג ורדום בצל תקופת האי-שקט והרוע השוכן בסביבה פסטורלית שכזו.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=RAZRVU88viM

2002 – Minority Report

מומלץ 2002 – Minority Report דו"ח מיוחדSteven Spielberg

 

 

והנה עוד עיבוד לאחד מסיפורים של פיליפ דיק – כל כך הרבה נעשו על פי הסיפורים שלו שאפשר לדמיין שהוא התסריטאי הראשי של סרטי מדע הבדיוני בהוליווד. הפעם חובר אל הסיפור סטיבן ספילברג האגדי ומביים בכיכובו של אגדה נוספת – טום קרוז. מה עוד אפשר להגיד על מנת שתצפו בסרט זה? האמת היא שזה כבר מספיק. אין מצב שספילברג יפשל במדע בדיוני עם טום קרוז. ספילברג מת על סרטי מדע בדיוני ופנטזיה. ספילברג גם יודע לספר סיפור. וכאן יש לנו סרט מצויין המשלב בצורה מושלמת פעולה, מתח, טכנולוגיה וסיפור. וזה לא פשוט. למשל, טריפו ויתר על המון סממנים של מדע בדיוני על מנת לספר את הסיפור בפרנהייט 451. רידלי סקוט נכנע למדע בדיוני כשסיפר את הסיפור של בלייד ראנר (אגב של פיליפ דיק, כמובן). ספילברג משפר את היכולות שהציג באינטלגנציה מלאכותית עם כל הפירוטכניקה של מדע בדיוני והסיפור שנמהלו בו 50%-50%, ושם בסרט הזה את המדע בדיוני והפעולה טיפ טיפה ברקע על מנת לדחוף את הסיפור קדימה. צריך כשרון לזה, וברוך השם הוא לא חסר לספילברג. שלא תטעו – זהו כן סרט מדע בדיוני, ויש שם לא מעט פירוטכניקה (כמו למשל הרובוטים הקטנים שעפים לתוך בניין וסורקים אותו מבפנים ומבחוץ, כמו למשל רעיון תצוגה לא על מסך, אלא ישר לפניך עם הידיים שמזיזים את המסכים והמסרים ממש לפני העיניים שלך, כמו למשל פרסומת המותאמת אישית למתבונן ומדברת איתו – רעיון שהצביע על התאמה אישית מירבית של המסרים שאנחנו נכנסים אליה בעידן של הסרת פרטיות טוטלית שישנה בימינו, רעיון שפותח בצורה עוד יותר מזהירה בבלייד ראנר 2049 עם פרסומת הענק המשוחחת עם גיבור הסרט, כמו למשל… לא חסר רעיונות רבים ומדהימים שהסרט משופע בצורה מבורכת בהם) – רק שספילברג לא שם אותה לפנינו במרכז השולחן על מנת שנפלוט "וואו" ונתפעל ממנה – אלה השולחן עצמו הוא הטכנולוגיה, מוטמעת בתוך סביבת הצפייה ותומכת בסיפור המונח על השולחן. האיזון הזה עם הטייה קלה לטובת הסיפור מכניסה אותך עמוק לנבכי העלילה שמתפתלת ומזכירה את הנושאים שהיצ'קוק אהב – אדם שנרדף על לא עוול בכפיו ומנסה להוכיח שהוא לא אשם. נושא שהובא לדרגת מסטרפיס ע"י המיומנות של היצ'קוק, נושא שחבוט בכל כך הרבה סרטי מתח, אך כאן יש לו טוויסט ענקי הנובע מנושא הסרט עצמו. כן, הנושא כאן לא פחות חובה ממדע בדיוני, מפעולה ומתח ומסיפור. הנושא הוא רצון חופשי ודטרמיניזם. לא פחות.

בעולם עתידי, עוד כ-30-40 שנה, אפשר לחזות את הפשע ולמנוע אותו לפני שהוא מתרחש. החיזוי נעשה ע"י 3 מוטנטים שחולמים את הפשע, ויחידה מיוחדת צופה ומגיעה למקום הפשע עוד לפני שהוא התרחש. רעיון מדהים, לא? דמיינו עולם ללא פשע, עולם בטוח, עולם שכולנו היינו רוצים לחיות בו, לא?  פועל יוצא הוא שתופסים וכולאים אדם לא על מה שהוא עשה, אלא על מה שהוא עומד לעשות. בעתיד. הנחת היסוד העומדת בהצדקת כליאת הפושע העתידי היא שהעתיד אכן יתרחש כך, והאדם לא ישנה את מהלך העניינים הזה. ז"א יש גורל, ואם מישהו כבר מכיר את העתיד, זה כמו ספר קדוש – לא תסטה ימינה או שמאלה מהדרך הזו. אין רצון חופשי. הכל צפוי והרשות לא נתונה. זה אגב עומד בסתירה למה שנהוג כיום במשפט – האנשים נשפטים על מעשים שהם ביצעו. אך זה כן מתכתב באופן חיובי עם הנוהג של מנגנונים רבים למנוע פשע או חטא – המשטרה לא מאשרת הפגנות ופעילויות רבות על מנת שהסדר הציבורי לא ייפגע (בעתיד), והדת שמה סייגים רבים למהלך החיים וההתנהגות של המאמין שמא לא יתפתה (בעתיד). הנחת היסוד כאן היא שאם יהיה א' אזי בהכרח זה יגרום ל-ב' – ז"א הכל צפוי. עכב כך – הדואליות של השקפת העולם המודרני – האחריות היא על מה שעשית אך מאידך גם ברור מה תעשה  – נותנת לנו הכלים והאהדה וההבנה של מה קורה כאן עם הרצון החופשי והדטרמיניזם. וכך, שלא באופן מפתיע, ראש היחידה לפשעים עתידיים, מוצא את עצמו כאחד שעומד לבצע פשע, מבלי אפילו להבין מה פתאום הוא הולך להיות פושע, וכך מתחיל המרדף שלו להוכיח את תמימותו, להביא לחקר האמת ולא להתמרד נגד הכל צפוי, אלא לערער על המונח "צפוי" ו"הכל", להשמיט את כיסא האוטוריטה מהמציאות היושבת עליו, למצוא חורים. ז"א שטיפת המח של הכל צפוי מחקה את הרשות הנתונה- אין כאן מרד, אלא הרשות נתונה זה משהו שאנחנו הצופים אומרים, משננים, מרגישים ומקווים שיקרה על המסך – ואכן אנחנו רואים את זה (או שמפרשים שמה שאנחנו רואים זה הרשות נתונה). יש כאן אינטראקציה נהדרת בין המסך לבין הצופה בו בכל המישורים – וגם במישור הפילוסופי הזה. סרט פנטסטי, שצפיתי בו לא פעם. תודה למי שהמליצה לי עליו.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=lG7DGMgfOb8

2002 – Far from Heaven

מומלץ 2002 – Far from Heaven הרחק מגן עדןTodd Haynes

 

 

קטי ופרנק  זוג אמריקאי, גרים בפרברים, בבית יפה, ברחוב יפה, כזה שבסתיו עוטה עלווה אדומה יפהפייה. יש להם בן, הוא מנהל מצליח בתאגיד והיא עקרת בית. אמריקה, קונטיקוט, 1957. התגלמות החלום האמריקאי אין יותר מזה שזוג צעיר יחלום עליו. גן עדן.

 ואז משהו מתנדנד. כנראה שצריך סוג מסוים של אנשים שמורשים להיכנס לגן עדן, כאלו שיתנהגו על פי הנורמה, יהיו קונפורמיסטים מושלמים, ללא מחשבה אחורית כל שהיא, שיחייכו במקומות הנכונים ויבכו כשצריך, ילכו לישון בעשר בלילה, ישתו לשכרה כשצריך להטביע את הצער, יתנשקו ויאהבו ויכעסו במקומות הנכונים, וכל חייהם יזרמו על פי תסריט של ספר מושלם, ספר שלא הם כתבו. גן עדן הוא לא עבור אנשים שינסו להבין מי הם, למצוא את עצמם, לא עבור אלו שנוגסים מי בהיסוס ומי בתאווה בתפוח מעץ הדעת, גם מבלי לדעת על כך.

פרנק מגלה שהוא הומוסקסואל. הוא אמנם מסכים לקחת חלק בתכנית פסיכיאטרית על מנת "להבריא", אך זה לא עוזר. אגב, הומוסקסואלית נחשבה דאז מחלה במיינסטרים המערבי והיו תכניות שונות ומשונות בעיקר פסיכיאטריות במהותם על מנת להחזיר את הסוטה לדרך הטבע הישרה. עם הזמן, הדעה המקצועית השתנתה, וכמו כן אחוזי ההצלחה להחלמה הצטמקו, עד לביטול טוטלי של תכניות אלו בשנות השמונים במערב ובמזרח. הדעה הרווחת כיום אצל בעלי המקצוע שזהו דבר מסוכן מאוד לנסות להניע את האדם מזהותו המינית. למה אני מתעכב על זה? מכיוון שגם כאן בישראל, במאה העשרים ואחת, יש לא מעט אנשי דת שחושבים ואומרים בגלוי שהומוסקסואליות זו מחלה. הם עדיין נצמדים בציפורניהם בגן העדן ומסרבים לראות את האדמה עליהם הם מהלכים. וכך קטי, שלא בדיוק מבינה מה קורה ומה הבעיה (בשנות החמישים לא דיברו על הומוסקסואליות והמודעת הייתה מכאן והלאה) מתרחקת מבעלה מוצאת את עצמה מתעניינת בגבר שחור. גן העדן מתחיל להיעלם והעולם היפה והמיוחל מתחיל לנגוס בשיניו בקטי. בגן העדן של אמריקה אין דבר כזה יחסים בין גזעיים. לא רק שהכושים לא שייכים לגן העדן, כל מי שחש משיכה אל בן או בת הגזע השני מגורש מגן העדן בבושת פנים. ומי שמגרש זה לא האלוהים, וגם לא כותב התסריט של גן העדן. לא, אין צורך בהם על מנת לשמור שבגן העדן כולם יתנהגו כמצופה. יש ברוך השם רכלניות ורכלנים, קובעי דעה ואלו שיעשו שיימינג, חרמות, תוכחה – אתם מכירים אותם, לא? כן, אלו הם שומרי הסף של הדמוקרטיה… סליחה, של גן העדן, והם כמובן ישמרו עליו במינוי עצמי. וכך אנו חוזרים ותוהים מה קורה עם התסריט, מי כתב אותו ועבור מי. האם גן העדן הוא עבור האנשים או עבור שחקנים ששיננו את תפקידם. או שכל מושג החלום הוא שיקרי ונועד להעשיר את מעצבי גן העדן?

דרמה נוגעת ללב.  הסרט מצולם בסגנון של שנות החמישים, ומראה את הטרגדיה של שיברו של החלום האמריקאי מבלי להיכנס אל הצד השיפוטי, ונשאר על פסים תיאוריים.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=5DA3Fu5z_mc

2002 – Dirty Pretty Things

מומלץ 2002 – Dirty Pretty Things דברים יפים מלוכלכיםStephen Frears

 

 

לונדון. מלון. שוער לילה מתבקש לבדוק סתימה בשירותים. הוא עולה לחדר ומוצא שמה שחוסם את הצנרת זהו לב אנושי. כך מתחיל מותחן דברים יפים מלוכלכים וממשיך בבניית המתח שמשום מה הופך לדרמה. מדוע? מדוע סרט מתח חייב להיות דרמה בסופו של יום? ובכן, אולי כי המבנה הוא מבנה של סרט מתח והנושא הוא דרמה. ואולי כך אפשר למשוך קהל לראות דרמה. לא יודע, בכל אופן יש כאן לא רק מתח ודרמה, יש גם קמצוץ של הומר והרבה חומר חברתי. כי אתם יודעים, שוער הלילה הוא למעשה פליט ניגרי לא חוקי בלונדון, ויש לו 3 עיסוקים – בלילה הוא שוער לילה, ביום הוא נהג מונית, ובשאר הזמן הוא גם מטפל רפואית בפליטים אחרים – כי אתם מבינים, בניגריה הוא היה רופא. במעט הזמן שאין לו הוא ישן על הספה של מהגרת לא חוקית אחרת – מוסלמית מטורקיה, כאשר היא לא נמצאת בדירה. למעשה רוב הדמויות במלון ובסרט הם מהגרים, כאשר משטרת ההגירה בעקבותיהם (מיד אפשר לשאול – למה? הרי הכל מושתת על מהגרים בין כה וכה, אז איזה תועלת משטרת ההגירה מביאה? או שזה במסגרת עבודות יזומות?), וכולם מנסים לנצל אותם בכל הצורות האפשריות. אז מצד אחד אפשר לבקר את כל התופעה של ההגירה עצמה, אך יותר מכך זה מצביע יותר על האוכלוסייה הקולטת. מאז שביטלו את העבדות, האנושות מוצאת צורות יצירתיות יותר לשעבוד. מצד אחד המהגרים יעשו כל דבר להרוויח קצת כסף, ומצד שני ה"לבנים" יוצרים סביבה כזו של ניצול של כל דבר. וכך לונדון מצטיירת ככור התנגשות והיתוך לסתירת לחי לכבוד האנושי. למה בעצם מצטיירת? האם היא לא כזאת? והוא שאמרתי, למה חייבים להפוך סרט מתח לדרמה? למה לקחת מאתנו אסקפיזם ולשים לנו מראה מול הפרצוף? דרמה חזקה ומעניינת עם בחינת האנושיות של הדמויות בחצר האחורית של הממלכה המאוחדת.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=7TBThUuyHHw

2002 – City of God

מומלץ 2002 – Cidade de Deus  City of God  עיר האלוהיםFernando Meirelles

 

 

בעיר האלוהים יש סצנת פתיחה אחת הנהדרות שיש בכלל. פאבלות בריאו דה ז'נירו, אחת הכנופיות עורכת סעודה ותרנגולת אחת נמלטת על נפשה, כשכל הכנופיה רודפת אחריה בפאבלות. הקצב, המוסיקה, הצבעים, המעברים והדינמיקה כל כך סוחפים שאפשר לקבל סחרחורת. סצנה מדהימה, המהווה הקדמה, אך עם זאת גם כל התמצית של הסרט. המציאות של פאבלות נושמת סכנה, אבק שריפה, דם וגם תשוקות. אם יש מציאות בה גורלך נקבע מראש אז זה שם, בפאבלות, הנשלטות ע"י כנופיות שמוסרות את המעשר שלה למשטרה שלא נכנסת לשם. קצב ההריגות שם כל כך גבוה שראשי הכנופיה מתחילים להיות כבר נערים צעירים. זו מציאות מסריחה עם אנושיות כלואה באינטריגות של תחרות על כוח, על כבוד כשהתושבים עצמם הם רק עוד מרכיב של הסביבה כמו המדרכה נגיד או קיר או דלת רעועה שאתה בועט בה אם היא בדרכך. סרט מדהים מבחינה וויזואלית, קצב וזרימת האירועים והאותנטיות הבועטת. מספרים שבמאי השתמש על אמת בתושבי הפאבלות בתור שחקנים לסרט כשהעביר להם סדנת משחק במיוחד עבור הסרט הזה. אגב עיר האלוהים זהו שמה של אחת השכונות בפאבלות. הסרט רווי באלימות אם עוד לא ברור.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=tQYvxJArZwk

2003 – The Lord of the Rings: The Return of the King

מומלץ 2003 – The Lord of the Rings: The Return of the King  שר הטבעות: שיבת המלך  – Peter Jackson

 

 

ההמלצה בתוך שר הטבעות: אחוות הטבעת

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=r5X-hFf6Bwo

 

 

 

 

2002 – The Lord of the Rings: The Two Towers

מומלץ 2002 – The Lord of the Rings: The Two Towers  שר הטבעות: שני הצריחים  – Peter Jackson

 

 

ההמלצה בתוך שר הטבעות: אחוות הטבעת

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=cvCktPUwkW0

2001 – The Lord of the Rings: The Fellowship of the Ring

מומלץ 2001 – The Lord of the Rings: The Fellowship of the Ring  שר הטבעות: אחוות הטבעת  – Peter Jackson

 

 

זהו פוסט על שלושת הסרטים של שר הטבעות.

פעם טולקיין כתב את ההוביט ואת שר הטבעות, שהוא ההמשך של ההוביט. הסאגה נכתבה בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים. העולם שטולקין יצר – עם ההוביטים, האלפים, הגמדים, האורקים, הפלך, הקוסמים, עם השמות שנשמו רוח קלטית וולשית, עם ההרפתקה של המאבק של הרע בטוב, עם הטבעת האחת שאמורה לשלוט בכל השאר (מכיוון ששר הטבעות פורסם בשנות החמישים, היו כאלו שייחסו את הטבעת האחת לפצצת אטום) – היצירה הרחבה הזו הציתה דמיון לדורות שלמים , והשפעתה על תחום הפנטסיה ניכר עד עצם היום . שלושת החלקים של שר הטבעות הוסרטו ללא הפסקה מ-1999 עד ל-2000 במשך כ-13 חדשים במקביל על כל שלושת הסרטים. הצילומים נעשו בניו זילנד, ארץ הולדתו של הבמאי. זהו אחד הפרויקטים המרהיבים שהועלו על מסך הקולנוע. ישנה בעיה מובנת בלעשות סרט בעקבות ספר. הסיבה נעוצה בכך שכל אחד אשר קרא את הספר דמיין אותו מתוך השורות באופן משלו. וכאן בא הבמאי ומראה את הפירוש שלו לספר, את מה שהוא, הבמאי דמיין. אמנם אני לא מטיל ספק בדמיונו של הבמאי, אך הדבר מזכיר במקצת חבר המספר כמה יפה הייתה הארוחה שאכלת מלפני 20 שנה. הרי אתה הוא זה שזוכר או מדמיין איך היא הייתה, אז מה הוא בא לספר לי עכשיו? כך שהבמאי מראש מאותגר ויש רף גבוה שהוא יצטרך לעבור. וזה ברור לגמרי שהוא לא יעבור אותו אצל כמה אנשים ביקורתיים. עכב כך, הבמאים נוטים לעשות עיבוד משלהם, לעתים אף חופשי, לספר. אך כאן זה לא המקרה הנ"ל. ג'קסון די נצמד למקור והשינויים שהיו הם כאלו שמעריצי טולקיין יכלו לזהות ולהתווכח על כמה הסטייה הייתה חופשית, שירתה את המטרה או גרעה מהנאה. עצם הוויכוח מראה שג'קסון ניסה להיצמד למקור ולהעביר את החזון שלו לטולקיין. הרהב, קסם ההרפתקה, לבטי הנפש והמסע הבא למנוע מהרוע להשתלט –  נארזו בפרויקט שאפתני, המשלב מעורבות כבדה של אפקטים שנעשו במחשוב המתקדם ביותר, עם משחק וסצנות קונבנציונליות – ובסוף קיבלנו את המוצר בטרילוגיית סרטים קסומים (בעקבות ההצלחה של שר הטבעות ג'קסון המשיך בטרילוגיית ההוביט שהייתה כצפוי פחות מוצלחת). מדובר בהרבה שעות צפייה, כך שאני לא מציע לצפות בגרסת הבמאי אלא אם כן אתם שרופים על טולקיין ללא תקנה. הגרסה הרשמית של שלושת הסרטים התארכה לכדי 10 שעות, שמהווים אתגר לא קטן עבור הצופה – וגרסת הבמאי המורחבת מוסיפה עוד שעתיים לצפייה. אז התכוננו להרפתקה ארוכה, התיישבו על הספה, והיא תפליג אל מחוזות המיתולוגיה הטולקיינית, הכירו את אחוות הטבעת שהם ההוביטים פרודו בגינס, סם גמג'י הגנן וחברו הטוב ושומרו (נושא כיליו, אם לדייק בהבחנה), מרי ופיפין, קרובי משפחה שובבים של פרודו, בני האדם אראגורן – טוען לכתר של גונדור, צאצאו של איסידור, המלך משכבר הימים שניצח בקרב היסטורי את סארון, התגלמותו של הרוע שעכשיו מנסה להשתלט על העולם שוב פעם, ובורומיר, את האלף ליגולס והגמד גימלי, וכמובן את הקוסם גנדולף. כולם יוצאים במסע להשמדת הטבעת שניתנו לפרודו ע"י דודו בילבו ההוביט, השמדה שנועדה לשים קץ לתכנית סארון להשתלט על הארץ התיכונה. אתם תצאו למרדפים המתחמקים מהאורקים המבחילים, אתם תראו את היצור גולום, שהיה פעם הוביט בשם סמיגאל, אך הושחת ע"י הטבעת שאחריה הוא מחפש, אתם תצפו בקרבות אפיים שיכו בכם בתדהמה, אתם תראו את טריבירד, אחד האנטים, רועה העצים שהפך בעצמו לעץ, אתם תצפו בקסמים, בסיפורי גבורה וסיפורי אהבה ומעל לכל אתם תהיו חלק ממסע ההרפתקה הכובשת נגד הרוע במחוזות הדמיון של טולקיין והבמאי. אני לא אלאה אתכם בפירושים שונים שאפשר למצוא בסרטים (וספרים) כגון המאבק נגד התיעוש, החזרה אל הטבע, מוטיבים נוצריים חזקים, הנרטיב האנטי מלחמתי, הנושא הברור של הכוח כגורם משחיט ואפילו מקורות השפעה – למשל וולשיים וקלטיים (ג'יקסון גם הוא נתן לזה ביטוי מרומז כששם בסוף הסרט הראשון שיר של אניה – מלכת השירה הקלטית) – לא, אני אשאיר את הפירושים לכם באם תחפצו בכך. אך העיקר כאן, לדעתי, זו ההרפתקה הנהדרת במחוזות דמיון היוצר בעולם שיצר ובדמויות החזקות (ובספר – גם בניב ושפה – שכאן בסרט נשארנו על טהרת האנגלית כמובן). ההשפעה של הספר (וכך גם הסרט) כה חזקים, שאחי אף ביקר בהוביטון שבניו זילנד – אתר שהקימו כמסחטת כספים יעילה ומקום תיירות כדאי אשר מספק את החוויה של כפר ההוביטים (ולעמוקי הכיס גם סעודה הוביטית מסורתית – רק מהרו להזמין מקום מראש כי כל המקומות נמכרים הרבה זמן מראש).

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=keafBh4Qo08