הפסקה

סרטים ודברים אחרים

2011 – The Intouchables

שווה 2011 – The Intouchables מחוברים לחייםOlivier Nakache, Eric Toledano

יש לא מעט סרטים על אנשים נכים ומטפלים שלהם. חלקם פסימיים וחלקם אופטימיים. זהו אחד מהסרטים האלו, עם דגש לאופטימיות. כמו כן יש לא מעט סרטים על ידידות הנרקמת בין אדונים ומשרתים. גם סרט זה נופל בקטגוריה זו. מדובר בבחור עשיר מאוד המשותק בכל חלקי גופו אשר בוחר מטפל. הוא לבן, המטפל שחור, הוא בחור מהוגן ועשיר, והמטפל בא מרק בעייתי וקרימינלי. הוא עצוב והמטפל שמח. וכך נוצר לנו סרט הגורם להרגשה טובה. אפשר לבקר אותו על כך שהוא הולך בשביל הנוסחאות הבדוקות והשחוקות מדיי, שהוא מנגן על הנושא הבין גזעי עם מסרים נכונים מדי, אפשר כמעט להאשים את הסרט בשעמום של הדברים הנכונים מדי. אך הסרט היה ללהיט גדול – כנראה שהמסר והנוסחה בכל זאת עובדים על אנשים. ועוד דבר – אי אפשר להאשים את הסרט במלאכותיות של המצב עליו הוא מדבר – מתברר שהוא בא בעקבות מיקרה אמתי. מה אפשר להגיד? גם הקלישאות עובדות.

2011 – The Ides of March

שווה 2011 – The Ides of March   משחקי שלטוןGeorge Clooney

דרמה פוליטית עם השלכות לכל כיווני החיים. מסע בחירות בארה"ב, הנמשך ונמשך ונמשך. במהלך המסע המועמדים מאבדים את הכוונות האמתיות בשמם הם טוענים למרוץ, והעובדים הבכירים מאבדים כל קשר למצפון חברתי או אישי. או שמא "מאבדים" זאת מילה נאיבית, ולא היה להם את זה מלכתחילה? הכל פה מתערבב, האישי מול מערכת הבחירות, המעשים הטובים עם הרעים. המטרה מקדשת את האמצעים בכל החזיתות, וגם המטרה היא לא מי יודע מה ברורה לאחר מסע ממושך. אז למה זה קורה? בגלל שהמסע ארוך מדי? בגלל שהכח משחיט? בגלל שטיפת המח שהמטרה מקדשת הכל? או בגלל שמלכתחילה אל הפוליטיקה נמשכים אנשים שאין להם את זה מראש? ג'ורג' קלוני, בהיותו דמוקרט מושבע, בכוונה לא זורק את הדילמה אל המחנה הרפובליקני ועורך חשבון נפש דווקא במחנה הדמוקרטי, על מנת להראות שהדילמה המוסרית ושבירת הערכים לא קשורה למחנה מסוים. כמו כן, לא יכולתי להתעלם מכך שזה לא רק הפוליטיקאים, אלא כולם שנמצאים באותה צלחת של איבוד הערכים הבסיסיים – יועצי התקשורת, התקשורת עצמה.. דרמה חזקה, שאמנם לא מחדשת הרבה לאדם המבין שהוא חי בעולם אכזרי, אך מחדדת איך זה קורה במרוץ פוליטי. המסקנה היחידה היא שייתכן שמי שנכנס למרוץ עדיין מחזיק באידאלים וערכים, אך לאחר המרוץ הוא יכול רק לשדר סיסמאות – כל הערכים כבר הופשטו מהמועמד.

2011 – The girl with the dragon tattoo

שווה 2011 – The girl with the dragon tattoo נערה עם קעקוע דרקוןDavid Fincher

עדיין לא ראיתי את הגרסה השבדית המקורית מ-2009. אם לשפוט עפ"י הסרט הזה – אז כדאי לי לראות. וזה לא בגלל שהסרט הזה הוא גרוע ואני צריך חוויה מתקנת – נהפוך הוא. הסרט הזה שווה ביותר, ויהיה מעניין לראות ולהשוות למקור. מדובר ב-2 סיפורים, כביכול לא קשורים – הראשון על בחורה, גיקית טכנולוגית, מסובכת עם חוק, עם עבר כואב ומחריד, והווה לא פחות קשה. הסיפור השני הוא על עיתונאי החוקר העלמות מסתורית מלפני 40 שנה. הדמויות מצטלבות וממשיכות יחד לצלוח את נפתולי העלילה של הסרט. זה מהווה כביכול תפאורה לבלש מסוגנן בסגנון פוארו או אגאתה כריסטי. או, לחלופין, קווי מתאר לסרט אפל משנות הארבעים. אך זהו, שהסרט הוא יותר מזה, ומקרין אווירה אפלה מסוגננת ומטרידה. לא יודע אם בגלל הבמאי או בגלל הסרט המקורי, או מכיוון שכיום לא עושים סרטים של פעם, או בגלל הספר המקורי של סטיג לרסן, שעל פיו מבוסס הסרט המקורי. יש כאן מורכבות ועושר דמויות לא רגילים – למעשה האווירה והדמויות יכלו בקלות להרכיב סרט נפרד, הבלש יכל להיות בסרט אחר, וישנם גם כמה וכמה סיפורי צד בסרט אשר יכלו להתפתח לסרט משל עצמם (למשל סיפור הנקמה של הגיבורה באפוטרופוס שמונה לה אשר מפקח עליה ומתעלל בה מינית).

2011 – The Best Exotic Marigold Hotel

שווה 2011 – The Best Exotic Marigold Hotel מלון מריגולד האקזוטיJohn Madden

הודו היוותה (למה בעבר? גם כיום, רק שכיום גם סין נמצאת בתמונה) מחצבה ללא בור למיקור חוץ בהרבה תחומים – מרכזי תמיכת לקוחות, מוקדי טלפוניה לחברות גדולות, מפעלי הייטק, טכסטיל. כאן יש לנו רעיון מקסים  נוסף באותו הנושא – מקום להיות בו לעת פרישה – זהו מקום זול לחיות בו ולבלות את השנים האחרונות לחיים, כאשר חסכונות הפנסיה לא מספיקים לחיים טובים במערב. בחור אחד מקבל בירושה מלון ישן מאביו ומחליט לעשות לו מתיחת פנים ולשווק בבריטניה בדיוק למטרה זו. וכך מתקבצים בו כל מיני טיפוסים מעניינים מבריטניה, כל אחד עם הסיפור שלו. מקסים

2011 – The Adventures of Tintin

שווה 2011 – The Adventures of Tintin   הרפתקאות טינטיןSteven Spielberg

טין טין היא דמות מספרי הקומיקס של קריקטוריסט בלגי הרגה. זאת דמות אהודה וידועה בעיקר ברחבי אירופה, והרבה פחות בארה"ב. טין טין הוא עיתונאי פרי לנסר בן 17, ויש לו כלב בשם סנואי. הסרט הוא סרט אנימציה של ספילברג, והוא מאגד בתוכו שלושה מתוך סדרת אלבומי קומיקס על הרפתקאות טינטין פרי עפרונו של הרגה. כשניגשתי לראות את הסרט, לא היו לי ציפיות כלשהן מכיוון שלא הכרתי את הדמות של טין טין. להגיד את האמת, עכשיו, כמה שנים לאחר שראיתי את הסרט, העלילה צפה בזכרוני מעורטלת בערפילי הזמן (מכבסת מילים שמצביעה על כך שאינני זוכר כלום). אני רק זוכר הרפתקאות בקצב מסחרר, מרדפים במקומות אקזוטיים על מכוניות, אופנועים, מטוסים, חיפוש אחר האוצר (כאן אולי כדאי להזכיר שיש דמיון מסויים לאינדיאנה ג'ונס), הרעים מול הטובים, ובעיקר הרגשה טובה והפתעה חיובית ביותר. אהבתי.

2011 – Warriors of the Rainbow

שווה 2011 – Sai de ke ba lai Warriors of the Rainbow לוחמי הקשת בענןTe-Sheng Wei

הסרט הוא בעל שני חלקים –  Warriors of the Rainbow: Seediq Bale – Part 1: The Sun Flag Sai de ke · ba lai: Tai yang qi  והחלק השני Warriors of the Rainbow: Seediq Bale – Part 2: The Rainbow Bridge  Sai de ke · ba lai: Cai hong qiao. אמנם ישנה גם גרסה מקוצרת ומאוחדת, המיועדת בעיקר להפצה בין לאומית, אך אני משום מה באופן לא מוסבר צפיתי בשני הסרטים המקוריים והלא מקוצצים. זהו אפוס רחב יריעה וארוך (כחמש שעות על שני חלקיו) על פיסת היסטוריה של טאיוון עם הילידים האבוריגניים שלה, אשר ב-1930 מרדו בכובש היפני באותה התקופה במה שידוע בתור "תקרית מושה", כאשר התוצאה של המרד הייתה ברורה מראש, גם לאבוריגנים. האבוריגנים מהווים כ-2% מאוכלוסיית טאיוון ומדובר על כ-14-30 שבטים שונים של אבוריגנים. הסרט מתמקד בשבט מסוים אחד – סיג'יק (Seediq) שגם הוא מחולק לכמה חמולות מרכזיות. כיום שבט הסיג'יק מונה פחות מ-10,000 אנשים. הפרטים המעטים האלו דליתי מ-וויקיפדיה – אני נוהג לקרוא וקצת להתעמק בעקבות כל סרט, ופעמים לא מעטות אני פותח דלתות לידע שלא חשדתי בקיומו. למשל כמו בסרט הזה. לא אגיד שעכשיו אני שולט בהיסטוריה הטאיוונית, או בתולדות האבוריגנים בטאיוון – אך גם המעט שיש לי עכשיו הוא הרבה יותר מלא כלום שהיה לי לפני כן. הסרט עצמו מעניין את מי שלא שולט בהיסטוריה של טאיוון בעיקר בזכות הצילומים הנהדרים שלו ואווירה ג'ונגלית מהפנטת שהוא יוצר בתיאור החיים האבוריגניים עם חוקים, קצב ומסורת משל עצמם. מי שישרוד עד סוף הסרט, יימצא סיפוק וגמול על סובלנותו (ומי שחושש מאורכם של החלקים המקוריים, מוזמן לנסות את הגרסה המקוצרת)

2011 – Moneyball

שווה 2011 – Moneyball מאניבולBennett Miller

הסרט הוא על המשחק המשעמם ביותר שהמציא האדם – הבייסבול. הוא גם מהווה תעלומה לא פתורה – מתברר שהוא  המשחק האהוד ביותר על אמריקאים. אני לא מבין מדוע – אך האמריקאים מסתדרים יפה מאוד בלי הבנה שלי בנעימים שעות רבות בימי הראשון באצטדיונים של בייסבול. כך שאני מודה – הסרט הזה לבטח תפס את אהדתם של האמריקאים יותר משלי.  אך למזלי – הסרט הזה, בסתירה למה שהכרזתי בהתחלה – הוא לא על בייסבול. הוא בעד ניצחון המתמטיקה והסטטיסטיקה על הקנונים האנושיים – דעות, הערכות ומסורת רבת שנים שהשתרשה. הוא ניצחון המדעים המדויקים על מדעי הדשא. הוא זיקוק המונח ניצחון במונחי העסקים. הוא שם על סצנת הזרקורים שיטת ליהוק שחקנים על ביצועיהם במשחקים הקודמים, ולא דווקא על תדמיתם כשחקנים ואהדתם בציבור. שיטה מוזרה, שפיתח חנון שמן שמעולם לא שיחק את המשחק עצמו (מגולם בצורה מזהירה ע"י ג'ונה היל) שמיושמת ע"י מנהל קבוצה כושלת בליגה שמשכנע את ההנהלה לקבל את השיטה לליהוק. והקבוצה מתחילה לטפס במעלה הליגה! אך מה שקנה אותי זה לא המשחק של בראד פיט ששיחק את המנהל, לא המעשייה על ניצחון השכל על הרגש – אלא העובדה שזהו גם סיפור אמתי. אם כך, אז באמת שווה.

2011 – Limitless

שווה 2011 – Limitless ללא גבולות – Neil Burger

זהו מותחן מד"ב בעקבות ספרו של אלן גלין The Dark Fields מ-2001. הרעיון המרכזי שבו הוא שאנחנו לא מנצלים את כל פוטנציאל של המוח שלנו וכאן יש לנו סם – סם חדש – הנותן למי שנוטל אותו אפשרות לנצל יותר ממה שבד"כ מנצלים. הסם ממקד אותך ושם אותך בשליטה. מאוד מזכיר את התרופות הפסיכיאטריות של היום אשר נותנות לאנשים לתפקד בצורה נורמלית בעולם דורש יתר על המידה כמו שלנו. הצורה בה הסם החדש נותן לאנשים להצליח היא בזה שיש לך גישה ישירה לזיכרון שלך – כן, אתה לא תשכח וכך תוכל לנצל את הנתונים שלך טוב יותר. לי אישית יש קצת השגות לרעיון כזה של שיפור תפקוד המוח שלנו – ולדעתי הרעיון הנ"ל הוא תוצאה של החינוך של הדור האחרון – ז"א החינוך הוא להשיג תוצאות וכך אתה לומד לזכור יותר דברים הקשורים לתחום הלמידה על מנת להשתמש בנתונים אלו. (וזה במקום נגיד השכלה רחבה). כיום יש שיטות טובות יותר מאשר הסם המדובר – ד"ר גוגל למשל. וחוץ מזה יש הבדל תהומי בין "נתונים" ל-"מידע". מידע זה המשמעות של הנתונים. ומשמעות לא שוכנת בזיכרון. זו הדעה שלי בנושא. אך הרעיון של שימוש בתרופות פסיכיאטריות להרחיב את השימוש במוח הוא רעיון אדיר. הסרט לא לוקח כמובן את הצד המדעי, וגם לא מנסה להרחיב את היריעה. הרי מדובר בסרט – שאמור להיות בידור אחרי הכל. אז מה עושים? נכון – מפנים את היכולת שמשיגים ע"י התרופה להשיג כסף, הרבה כסף. ז"א הרעיון ממוצה למחנה המשותף הנמוך ביותר של הצופים אשר כולם יבינו. עם זאת, הסרט הוא חכם ואינטליגנטי, רווי ברעיונות וקצב ראוי לשמו, עם הופעה מעניינת של ברדלי קופר ורוברט דה נירו, עשוי היטב וראוי מאוד.

2011 – The Flowers of War

שווה 2011 – Jin líng shí san chai  The Flowers of War  פרחי מלחמהYimou Zhang

כיאה לסרטים של ג'אנג יי-מו, גם סרט זה הוא מרהיב וויזואלית וסוחף נרטיבית. כל סרט של ג'אנג  ראוי לצפייה – יש לו חותם ייחודי שמעלה את רף הציפייה מעלה מעלה. הפעם הוא בוחר להתעכב על היסטוריה סינית של מה שידוע כטבח ננג'ינג או האונס של ננג'ינג. ננג'ינג (אז שמה היה ננקינג) הייתה בירת סין אשר נכבשה ע"י היפנים במלחמת סין יפן השנייה ובה צבא אימפריאלי יפני ביצע פשעי מלחמה, טבח אוכלוסייה המוני ואונס נשים המוני ב-1938. המספרים נעים בין 40,000 לבין 300,000 אזרחים סינים שנטבחו וכ-20,000 נשים שנאנסו. הסרט בא בעקבות נובלה של סופרת סינית גלינג יאנג בשם 13 הפרחים של ננג'ינג. ג'אנג יביים סרט נוסף (ונהדר) בעקבות ספרה של יאנג ב-2014 – לשוב הביתה. 13 הפרחים של ננג'ינג מבוססים, על פי וויקיפדיה, בצורה חופשית על יומניה של מיני ווטרין – מסיונרית אמריקאית בסין, אשר הצילה אלפי חיים סיניים שמצאו את מקלטם במיסיון שלה. אמנם קשה לי להאמין שאירועים בתוך הסרט קרו אצל מיני ווטרין, אך אין ספק שהיא הייתה עדה להתרחשויות קשות ועשתה הכל למען עזרת הנזקקים. לאחר שחזרה לארה"ב היא התאבדה לאחר זמן מה – כנראה לא קל היה להמשיך ולחיות עם המטען הכבד שסחבה מננג'ינג. סין העניקה לה לאחר מותה אות הג'ייד הכחול על חלקה בהצלת האנשים של ננג'ינג. ובאשר לסרט – הוא מספר את הסיפור של ננג'ינג דרך סיפורם האישי של מספר תלמידות ומספר זונות אשר מצאו את מקלטם במיסיון קטן. סיפור נוגע ללב המסופר ביד אומן וויזואלי.

2011 – J. Edgar

שווה 2011 – J. Edgar ג'יי אדגרClint Eastwood

ג'. אדגר הובר. ראש האפ.בי.אי. האגדי והידוע לשמצה – תלוי מאיזה רקע אתם באים. פטריוט ללא פשרות, נוקט בשיטות על גבול ומעבר לגבול של המותר. האיש שהעלה את החקירות לרמה מקצועית גבוהה, האיש שהכניס לחקירות אלמנטים מדעיים כמו טביעות אצבעות, בדיקות דם וכו’ האיש שממנו פחדו כולם. הסרט מספר על עלייתו לגדולה, על חייו אהבותיו נטיותיו בסצנות דחוסות מההיסטוריה של ארה"ב. מי שלא מכיר – כדאי קצת לקרוא עליו לפני הסרט בכדי שיחושו את ההקשרים והעומק. הופעה נהדרת כתמיד של לאונרדו דיקפריו.