הפסקה

סרטים ודברים אחרים

1948 – State of the Union

מומלץ 1948 – State of the Union – Frank Capra

 

 

הסרט הוא בעקבות מחזה באותו השם משנת 1945. מדובר בדרמה פוליטית, על התפכחות מאידאלים ומעקרונות בעקבות מרוץ פוליטי. כאן – המרוץ למועמדות לנשיאות מטעם מפלגה רפובליקנית בארה"ב. הנושא הוא די שחוק אפשר להגיד מרוב עיבודים במדיה ובחיים האמתיים. עד כדי כך שחוק, שחלק מהציבור מקבל את זה, את הספינים הפוליטיים, במיוחד כשמדובר במפלגה או מועמד שהוא תומך בהם (טוב, זה מובן, זאת פוליטיקה, דברים שרואים משם לא רואים מכאן וכדו' ההצדקות שהאיש הפשוט נותן לפוליטיקאים שלו), אך לא מקבל כשמדובר במפלגה היריבה (איזה תרגיל מסריח, אין להם עקרונות, שקרנים, הם ימכרו את האימא שלהם וכו' כיד הדמיון הטובה). העובדה שאיבוד עקרונות זוכה להבנה או לגינוי אצל הבריאות כיום מצביעה שהנושא רלוונטי גם בימינו – ועקב כך הסרט מעניין אותנו לא פחות מאשר מלפני 70 שנה.

נקודה מעניינת נוספת בסרט, רלוונטית לא פחות אם לא יותר, היא מהות המועמד. בסרט מדובר בסוס שחור, איש עסקים שמנסים להריצו למועמדות, איש שלא גדל במסגרות פוליטיות, ונמצא על הפרק בגלל קיפאון במועמדים ומנהיגים אחרים. כנראה שהדמות הזו מבוססת על וונדל לואיס ווילקי, המועמד הרפובליקני לנשיאות מול רוזוולט ב-1940 – הוא היה סוס שחור, עו"ד ואיש עסקים. מכיוון שהיה איש עסקים, הרי ידע מתי לחבור למי – ויצר עם רוזוולט, אשר נבחר כמובן, שותפויות פוליטיות ותמך בו. הרלוונטיות היא כמובן בגלל סוס שחור אחר של המפלגה הרפובליקנית – דונאלד טראמפ, אשר ניצח מול כל התחזיות גם במפלגתו, למרות מפלגתו, וגם במרוץ לנשיאות עצמו, למרות המדיה ודעת הקהל כביכול, שהתבררה כדעת שמאלניים קולניים בלבד אשר קיבלה במה רחבה בימי הנשיא אובמה, אשר מציאות לא עניינה אותו, אלא רק אידאולוגיה (אני בטוח שהוא היה עושה חייל במהפכה הקומוניסטית ברוסיה).

הסרט אמנם דרמה פוליטית, אך אפוף בציניות מבדרת ומבוצע באופן נפלא ע"י הזוג האגדי – ספנסר טרייסי וקתרין הפבורן.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=-mn4eS8ih4c

מודעות פרסומת

1943 – Obsession

מומלץ1943 – Ossessione Obsession – Luchino Visconti

 

 

לוצינו וויסקונטי היה במאי איטלקי שיצר קולנוע ראליסטי. הוא היה דמות צבעונית – בחור עם דם כחול, למעשה רוזן, הומוסקסואל שעישן 6 קופסאות סיגריות ביום עד יום מותו בגיל 67. כאן יש לנו את סרט הביכורים שלו. ועוד איזה כניסה הוא דפק אל דפי ההיסטוריה של הקולנוע! מדובר בעיבוד לקולנוע של הדוור מצלצל פעמיים של ג'יימס קיין מ-1934. הסרט נוצר ויצא לאקרנים בזמן שלטון פאשיסטי, ולאחר כמה הקרנות גם הוחרם והמקור הושמד. כל העותקים מהסרט באו מהעתק פרטי שהבמאי שמר לעצמו. מאוחר יותר, ב-1946, הספר זכה לעיבוד קולנוע אמריקאי, וסרטו הנהדר של וויסקונטי לא הוקרן ברחבי העולם בגלל זכויות היוצרים על הספר בידי הוליווד  (עוד נקודה מאין ספור המראה איך זכויות היוצרים פוגעות בקהל עצמו בידי רודפי הממון). רק בשנות השבעים הסרט זכה להרמת מסך. לדעתי זהו עיבוד מצוין לספר, ועוד בתור סרט ביכורים. כמובן שהוא ממוקם באיטליה, ולא בארה"ב. הנושא די ידוע – נווד ואשתו של בעל פונדק דרכים מתאהבים וזוממים לרצוח את הבעל. נושא די שגור מאז בהרבה תסריטים. אפילו ג'יימס קיין עצמו חזר אליו בשיפוי כפול (סרטו האפל המעולה של ביל ווילדר). לראות את זה בתפאורה איטלקית לפני 75 שני זו חוויה רצינית. אגב, לגבי השם “הדוור מצלצל פעמיים”, אז יש לא מעט תהיות ותיאוריות. אני אהבתי את ההסבר ההיסטורי – באנגליה וויקטוריאנית כשהדוור היה מביא מכתב, הוא היה מצלצל פעם אחת, וכאשר זה היה מברק – אז פעמיים. מברקים אז עלו הרבה כסף, ושלחו אותם רק במקרים דחופים, בד"כ לא משמחים. כך ששני צלצולים בישרו על אסון. כמובן שיש הסברים אחרים. (קרדיט לנתונים בפוסט זה  הולך לוויקיפדיה) תיהנו.

קדימון: : https://www.youtube.com/watch?v=Fa4LaL_C6G4

2012 – The Vow

שווה 2012 – The Vow לא תשכחMichael Sucsy

זהו סרט רומנטי. זוג נשוי מעורב בתאונת דרכים. היא מאבדת זיכרון לגבי בעלה ונישואין אך זוכרת את כל העבר לפני כן, כולל החבר הקודם שלה. הוא לעומת זאת מנסה להחזיר את זיכרונותיה בחזרה ולזכות מחדש באהבתה (הרי הוא לא קיים בזיכרונותיה). הסיפור מסתבך כשההורים שלה נכנסים לתמונה – הם לא אוהבים את בעלה והיא לא יודעת מה לעשות, לא יודעת למה הפסיקה לימודים בקולג'’, לא יודעת למה נפרדה מחבר קודם.. וכך העלילה הולכת ונדה ונעה בין בעלה שהיא לא זוכרת לבין חייה הקודמים. מה שמעניין בסרט זה לא הטיפול הנקי והסופר רומנטי ויפה (הרי המצב בפועל לא יכל להיות כל כך נקי ורומנטי, הרי אפשר להרים גבה על איך עושים אהבה עם בן זוג שאומרים לך שהוא בן זוג, אף שהוא לא קיים אצלך לא בזיכרון, ולא ברגש). מה שמעניין הוא שהסרט בא בעקבות מיקרה אמתי שקרה.

2012 – The Angels' Share

שווה 2012 – The Angels Share חלקם של מלאכיםKen Loach

קשה לראות סרטים של הבמאי השמאלני ואנטי ישראלי זה מבלי לשים לב לאג'נדה פוליטית ואידאולוגית שלו. כשהייתי צעיר אכן הושפעתי ממנה, והדבר היה נראה לי כטבעי שיש מעמד מנצל ויש מעמד מנוצל, והמנוצלים והמסכנים אין להאשים אותם על מצבם ועל מעשיהם הרי הם תוצר של סביבתם. עם הזמן האידאולוגיה הזו נסדקה. גם בקולנוע היו סדקים כאשר אטורה סקולה הציג את מסכנים חסרי הבית לא כקורבן הסביבה, אלא כאנשים רשעים ורעים שהחברה לא מקבלת אותם ככאלו לזרועותיה. קן לוך לא עבר מהפך זה ותמיד מצייר בסרטיו את האיש הפשוט בצבעים אוהדים ויהי מה. יש בזה קסם מסויים. עבורי זו פתיחת דלת אל העבר אל השקפות "הומניסטיות", התרפקות על מה שנחשב כ"קונצנסוס" במחשבה השמאלנית. אך הדבר כשלעצמו לא מספיק עבורי מכיוון שהתרפקות זו היא מרחוק, בקרירות אידאולוגית, עם התפקחות ראליסטית. אך קן לוך הוא במאי מוכשר, וכמובן הוא לא מסתפק באידאולוגיה. וכאן יש לנו קומדיה חביבה מאוד על חבורה של עבריינים צעירים (תלוי בהשקפה אידאולוגית כמובן) אשר מנסים לשרוד את החיים הלא מחייכים אליהם, ומזדמנת להם האפשרות להתעשר באופן מאוד מקורי – לגנוב קצת וויסקי נדיר ולמכור למרבה במחיר – באופן שלא יתגלה. מכאן שם הסרט – חלקם של מלאכים הוא כינוי לכמות האלכוהול המתנדפת ממילא. סרט חביב ביותר.(כמובן שאפשר לשים לב לאירוניה השמאלנית כאן – עבור המסכנים האלו התקווה שנותרה היא משהו שמתנדף)

2012 – Snow White and the Huntsman

שווה 2012 – Snow White and the Huntsman שלגיה והציידRupert Sanders

שלגיה והצייד אמנם מבוסס על דמויות של האחים גרים – יש שלגיה, יש מכשפה ויש אפילו גמדים, אך היא לא לילדים. זה לא דיסני. זה אמנם מעשיה ופנטזיה, אבל עטופה בצורה אפלה אך ראליסטית וכל כך יפה בערבוב מכשף של ימי ביניים, יער אימה ומקום קסום עם פאות. כמובן יש גם הרבה קטעי פעולה – מה שמביא עוד ממד מעניין למעשיה. ניחשתם – זאת מעשיה מורכבת, עם הרבה דמויות. למעשה יצא גם סרט המשך – כי סרט אחד כנראה לא הצליח לפתח את הנושא עד תומו. יש טרנד כזה אצל מספר סרטים – הם הולכים בעקבות סדרות טלוויזיה (יש גם סרטים שעשו רילוקיישן – למשל פארגו של האחים כהן היה סרט נהדר, שהאחים החליטו לעשות ממנו גם סדרת טלוויזיה, ולאחר שהצליחה גם כן, עשו המשכים חדשים). גם סרט זה מתאים להמשכים.

2012 – Premium Rush

שווה 2012 – Premium Rush שליחות עירוניתDavid Koepp

סרט מרדפים מאוד מרענן בכיכובו של ג'וזף גורדן-לוויט. ניו-יורק. עיר חיה, נושמת ובועטת ובעיקר פקוקה. על מנת להביא חבילה ממקום למקום בזמן קצר קמו חברות משלוחים המשתמשות ברוכבי אופניים. כאן יש לנו סיפור כמובן, יש עלילה, יש בחור ובחורה, יש טובים ויש רעים, יש השגרה ויש הנשגב – אך מה שבאמת מעניין אותי בסרט זה – אלו המרדפים ברחובות ניו-יורק, התמונות העוברות בראש של רוכב האופניים על איך הוא מתכנן ומצייר את המסלול על מנת להרוויח עוד כמה שניות על השעון. זה ריתק אותי אל הכורסה – לא האמנתי שאני אראה סרט מרדפים דווקא על אופניים – אך זה בדיוק מה שעשיתי.

2012 – Ruby Sparks

שווה 2012 – Ruby Sparks רובי ספארקסJonathan Dayton, Valerie Faris

סופרים מספרים סיפורים, הם מציירים את התפאורה, והם יוצרים את הגיבורים של אותם הסיפורים בתוך אותה התפאורה. על מנת שההקבלה הברורה ליוצר העולם לא תעלם מעינינו הם לפעמים גם אומרים שלגיבורים שהם יצרו יש חיים משלהם. ומה היה קורה, אילו ההצהרה הזו הייתה נכונה מילולית? רובי ספארקס לוקח את הרעיון הזה ומיישם אותו. וכך באותה המציאות מתערבב הסופר, הגיבורה, וכמו כן הסיפור המשנה את הילכות הגיבורה בתוך הסיפור עפ"י גחמות ורצונות של הסופר, החי את הסיפור ביחד עם הגיבורה. מכאן הסרט פתוח לכל מיני פרשנויות, החל ממה זה חשוב, מה שחשוב זה מה הם מרגישים (פרשנות הבאה מתפיסת המציאות כאוסף של חוויות), דרך האם אפשר באמת להגשים את החלומות אפילו אם יש לך שליטה לא מבוטלת עליהם ועד להאם לא כולנו יצירי מקלדת של אנשים אחרים, והאם כל מעשה שלנו לא מעצב את האחר (אפשר להגיע רחוק כאן, עד לאפקט הפרפר). סרט שמושפע מדור שגדל על משחקי המחשב, בהם לאחר שהגיבור מת בשלב המשחק, אפשר להמשיך הלאה עם חיים נוספים לגיבור, אך הפעם לעקוף את המלכודת של השלב הקודם, וכך הלאה. דור השמח לעשות טעויות כי הוא משוכנע שבשלב הבא הוא יוכל לתקן את זה. אולי באמת כך צריך לחיות. סרט מרענן, חמוד, שנון, מלא רעיונות, מגרה ויותר מכל – רומנטי.

2012 – Men in Black 3

שווה 2012 – Men in Black 3 גברים בשחור 3Barry Sonnenfeld

בראשית היה גברים בשחור – הפתעה מדע בדיונית קומית עם אש וניצוצות בהצגת דואו של וויל סמית וטומי לי ג'ונס – סרט נהדר ששם את הכיף איפה שהוא היה צריך להיות על חוף חול לבן עם מפרץ כחול וקוקטיילים אין סופיים המקפיצים את מצב הרוח. גברים בשחור 2 לא יכל, אולי בהגדרה, לעמוד בסטנדרטים של בעיטת הפתיחה הנהדרת של הסרט הראשון (למרות שגם הוא היה נחמד). וכאן יש לנו את השלישי בחבורה, המנסה לתקן את הרושם הכושל של הסרט השני. אמנם גם סרט זה הוא לא מגיע לקרסוליים של הסרט הראשון – אבל הוא כן מצליח לטפס מעלה ומביא את הכיף לקדמת הבמה. חוץ מזה שיש לנו סוכנות סודית המנהלת ומפקחת על החוצנים בארץ, חוץ מהחייזרים עצמם והכוכבים כגון טומי לי ג'ונס, וויל סמית (ואפילו אמה תומפסון) – יש לנו גם מסע בזמן כשוויל סמית חוזר לשנות השישים ע"מ למנוע מות שותפו. כיף כיף, כיף.

2012 – Le Chef

שווה 2012 – Comme un Chef  Le Chef השףDaniel Cohen

קומדיה צרפתית קלילה וחביבה. המטבח זוכה להיות תפאורה וגם הגיבור הראשי בלא מעט סרטים – וזה אחד מהם. אני מאוד אוהב את המטבח, כך שכל סרט הכולל מטבח ואוכל כנושא ראשי תמיד יעניין אותי. כאן מדובר בקומדיית צחוקים ומצבים כאשר שני שפים – האחד מפורסם אך בצרות (ז'אן רנו) והשני צעיר אך כשרוני חולקים את אותו המטבח. בידור שווה.

2011 – The grey

שווה 2011 – The grey שטח פראיJoe Carnahan

ליאם ניסן הוא בחור אשר תפקידו לירות בזאבים, שלא יפריעו לעובדי חברת הנפט באלסקה. יום אחד, כשהוא על מטוס עם עובדי החברה הנוספים, המטוס מתרסק, ורק 8 שרדו. ואז מתחיל המאבק האמיתי לשרוד – לשרוד את הקור, לשרוד חוסר משאבים, לשרוד את הזמן  המתקתק ללא רחמים, ובעיקר לשרוד זאבים אפורים אשר צדים את האנשים ההולכים ומנסים להימלט מהשטח העוין, שטח הזאבים. זהו סרט הישרדות חזק, שמשאיר אותך מכווץ עד לדקה האחרונה, עוקב בדריכות, חוטף כמעט פיזית את מה שקורה על המסך – האם האנשים או  הזאבים? לנו יש רובים, אך הזאבים סבלניים . וחוץ מזה אנחנו . או  בטריטוריה שלהם. סוף טוב לא יהיה כאן. או שכן?.