הפסקה

סרטים ודברים אחרים

1950 – Rashomon

מומלץ 1950 – Rashomon ראשומוןAkira Kurasawa

עפ"י שני סיפורים של ריונוסוקה אקוטגאווהראשומון מ-1915 ובחורשה מ-1922 . יצירת מופת של אקירה קורוסאווה . האמת החמקמקה. והרצון הלא מוסבר שלנו לדעת את האמת. בהתחלת הסרט אחד מגיבוריו – חוצב העצים שהיה עד לאירועים המדוברים – אמר שהוא "לא מבין את rashomonזה". אך אנחנו כצופים, ממשיכים לצפות, ומה שמניע אותנו זה הדחף להבין. אבל למה? הרי הדמות המרכזית אמרה לנו עוד בהתחלה שהוא לא מבין את זה. אך לא, אנחנו יודעים יותר טוב, אנחנו נצפה ונבין. היוהרה שלנו כאנשים עומדת כאן במבחן. אז מה? הבנו לבסוף? האם הגענו לאמת? הצופה האינטלקטואל המחפש כנות עם עצמו בוודאי יתבייש ביוהרתו. האיש האינטליגנטי המחפש הצדקות לדחפיו בוודאי יענה בחיוב וייתן הסברים מלומדים יותר או מלומדים פחות. שהסיפור הוא רצח הסמוראי ואונס אשתו, המסופר ע"י ארבעה אנשים – חוצב העצים, הבנדיט שחשוד ברצח, אשתו של הסמוראי, הסמוראי עצמו (בעזרת מתווך עם העולם המת) ושוב חוצב העצים. כל סיפור שונה ממשנהו. על אותם האירועים עצמם. אז נשאלת השאלה – האם הסיפור האחרון בסרט הוא האמת? אקירה קורוסאווה נותן תשובה חלקית באוטוביוגרפיה שלו: "האנשים לא יכולים להיות אמתיים עם עצמם על עצמם. הם לא מסוגלים לדבר על עצמם מבלי לייפות". ז"א כל סיפור הוא סובייקטיבי ולא מייצג את האובייקטיביות העובדתית, אלא את האינטרפרטציה האישית שלנו לא נטולת אינטרסים אישיים. וזאת התשובה של אקירה לאינטליגנטיים שביננו המשוכנעים שמה שיש לפניהם זו האמת לאמיתה. הדבר החשוב שאפשר להפנים על מהות האמת מסרט זה הוא שהדברים הם לא כפי שהם נראים. אני מנסה (לפעמים ללא הצלחה) כל הזמן להזכיר את זה לעצמי.

יש דימוי אחד שעולה לי לראש ע"מ להסביר את הסוגיה החמקמקה הזו – הדימוי שנהוג להסביר את מגבלות המדע. דימוי רשת הדגים. אתה יכול לתפוס ברשת את הדגים שהם גדולים יותר מהחורים של הרשת בלבד. יש שלוש מסקנות מהדימוי הנ"ל: האחת – אנו בונים את הרשת ע"מ לתפוס את הדגים שאנחנו רוצים לתפוס (ז"א אנחנו רואים את המציאות דרך המשקפיים בצבע שאנחנו בוחרים), השנייה – לא חשוב כמה שנקטין את החורים של הרשת – עדיין יהיו דגים שלא נתפוס (ז"א לא ניתן להגיע לאמת אובייקטיבית גם אם נעשה הכל בשביל זה), והשלישית – שהיא המסקנה מרחיקת לכת מכולן – אמנם נוכל לדעת כמה דגים תפסנו אך מעולם לא נוכל לדעת כמה לא תפסנו (ז"א אף פעם לא נדע כמה שקר וכמה אמת יש בתפיסות שלנו). ותחשבו על זה, כמו שז'וז'ו חלסטרה נהג לומר. אפשר להגיע רחוק עם זה – עד למיסטיקה. פעם קראתי אמרה שדי שעשעה אותי – אך כיום היא נראית יותר ויותר רצינית – האמת היא עניין של דמיון.

הסרט עושה שימוש נהדר בשפה צילומית עם המון אור, וגם טכניקות מסרטים אילמים (שבהם הרגשות היו מועברים ללא דיבור אלא בשפת גוף – מעלה הנחשבת מאוד בעיני קורוסאווה) ושימוש חדשני לזמנו בפלאשים מהעבר ע"מ לספר סיפור. סרט מדהים ששם את אקירה קורוסאווה בשורה של הבמאים החשובים ביותר.

סרט מאיר עיניים לגבי מהי בעצם האמת, ומפשיט אותה בכדי שנוכל להצביע ולצעוק – המלך ערום!.

יצירת מופת.

מודעות פרסומת

?ומה אתם חושבים

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: