הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיונים חודשיים: פברואר 2014

1960 – Peeping Tom

מומלץ 1960 – Peeping Tom – Michael Powell

סרט מציצנות אולטימטיבי. לגיבור יש פרויקט – הוא מנסה לתפוש את הפחד הטהור והאיום במצלמתו בסדרה של קטעי וידיאו דוקומנטריים. הוא עושה את זה תוך כדי רצח
peeping tom 1
הקרבנות שלו במצלמתו – כולן נשים. כולן בודדות. הוא מציץ אל תוך נשמתן המפוחדת ומסריט את שניות הפחד האחרונות של חייהם. כל החיים שלו הן פרויקט אחד ארוך דרך המצלמה. זהו פרויקט לא גמור של אביו, שהיה פסיכולוג ועשה עבודה על פחד ונפש, כאש בנו היה הקרבן – אביו היה מעיר אותו בפתאומיות באמצע הלילה ומסריט את תגובותיו. הבן הלך צעד אחד רחוק יותר. מה שמזעזע בסרט זו לא דווקא הזוועה שהגיבור יוצר, זו לא המציצנות שלו. אנחנו עצמנו עוקבים דרך מצלמתו במה שמתרחש ולמעשה הבמאי הפך אותנו למציצנים בעצמנו. עצם העניין הוא לא חדש – הרי כל צופה הסרט הוא מציצן בחיים של מישהו אחר. אך כאן אנחנו נעשים גם מודעים שאנחנו הם אלו המציצנים. ועוד במה! ועוד במי – מילא היינו שונאים פחד מוות את הגיבור – אך לא, אפילו אנחנו קצת מבינים אותו, ואפילו מרחמים. ולא רק אנחנו – יש גם בחורה בסרט שמרחמת ומחבבת אותו. הניגוד הזה, הראי שהבמאי שם מולנו – מי זה אנחנו שמציצים לאורך כל הסרט ואת מי יש לנו הכבוד לסמפט ולרחם – הוא זה ששבר את דעת הקהל והביקורת בבריטניה. אפשר להגיד שהסרט הקדים את זמנו ושהקהל עדיין לא היה מוכן למבט פסיכולוגי מורכב. הקהל לא סלח. הסרט היה לכשלון גמור בזמנו. לאחר סרט זה מייקל פואוול לא חזר על ההצלחות שלו יותר. וחבל – הוא במאי מבריק. מספר חדשים מאוחר יותר באותה השנה, יצא הסרט פסיכו של אלפרד היצ'קוק. גם הוא סרט אימה. אך לעומת סרט זה, פסיכו דווקא הצליח והזניק את הקריירה של היצ'קוק עוד יותר למעלה. ייתכן וזה קרה גם כאנטיתזה לסרטו של מייקל פואוול, כאילו שהקהל עשה דווקא. לא שפסיכו הוא סרט לא טוב, הוא בעצמו יצירת מופת. אך אני אישית מחשיב את הסרט של מייקל פואוול כיותר אינטליגנטי.

peeping tom 2

לא שאינטליגנציה עוזרת – לפסיכו הייתה הרבה יותר השפעה על הסרטים המאוחרים ועל הז'אנר כולו מאשר לסרטו של מייקל פואוול, אך עם זאת, שני הסרטים האלו שינו לגמרי לאיך סרטי האימה נראו – ע"י זה שהביאו את האימה אל המציאות היום-יומית. יתכן שסרטו של פואוול הביא אותה קרוב מדי לקהל בזמנו.

1959 – North by Northwest

מומלץ 1959 – North by Northwest מזימות בינלאומיותAlfred Hitchcock

 אני זוכר שנהניתי נורא בסרט זה. קרי גראנט בתפקיד מעולה. המתח עולה בהדרגה, העלילה מלאת הפתעות ותהפוכות, יש רומנטיקה, יש קונספירציה, יש מרדפים, והעיקר –north by northwest 1קצב מסחרר – אם זה לא היה סרט של היצ'קוק, אפשר היה לטעות בו כסרט הג'יימס בונד הראשון. מה שמבדיל כמובן בין סרטי הג'יימס בונד לבין מזימות בינלאומיות – מי תרגם את זה לשם כל כך בנלי? אמנם שם הסרט באנגלית גם הוא לא מי יודע מה, ולקח הרבה ניסיונות להגיע אליו, שכנראה גם אין הרבה משמעות לו מעבר לכך שהוא קליט ביותר לאוזן האנגלוסקסית, אבל מזימות בינלאומיות?? באמת…  –  מה שמבדיל הוא שג'יימס בונד הוא מרגל מקצועי והמשימות שלו בדרך כלל כוללות הצלת העולם, וכאן הגיבור הוא "נחשב" כמרגל ע"י טעות בזיהוי, והוא למעשה לוקח את התפקיד כ"חובבן" ולא מקצוען, וכמו כן הוא מנסה לפתור תעלומה, לנקות את שמו (התפקיד של בלש פרטי למעשה, לא של מרגל) ולהשתתף בהרפתקה – הצלת העולם הוא משהו שולי כאן. זה עובד חזק על תאוריות הקונספירציה – הרי הוא הגיבור מנסה לספר לכולם במה הוא מסובך ובכל המאורעות הפנטסטיים שהוא מעורב בהם, אך אף אחד לא מאמין. מלבד אותנו, קהל הצופים, שלא מפקפק לשניה בקונספירציה הנרקמת סביב הגיבור. בסרט יש הרבה סצנות נהדרות, אך שתיים זכורות במיוחד. האחת היא הסצנה של מרדף המטוס הנהדרת: http://www.youtube.com/watch?v=GbpUcAI86MY, והשנייה היא הסצנה המסיימת את הסרט בהר ראשמור בדקוטה הדרומית – הר בו חצובים הפנים של ארבעת הנשיאים של ארה"ב (וושינגטון, ג'פרסון, רוזוולט ולינקולן) בגובה ענק של 18 מטרים. בסרט יש עוד סצנה אחת מעניינת – הסצנה הסופית, המתרחשת לאחר מרדף בהר ראשמור, בה רואים את הגיבור עם הגיבורה מתנשקים בקרון השינה של רכבת, ואז באופן מיידי הפריים עובר לרכבת הנכנסת למערה, היא, עפ"י הראיון שהיצ'קוק נתן, היא הסצנה החצופה ביותר שלו בהוליווד (הפוריטנית). הנה היא: https://www.youtube.com/watch?v=DPt-4Nwght0. סרט היצ'קוקי אולטימטיבי.

north by northwest 2

…from "The book of disquiet", 96…

הטרגדיה העיקרית של חיי, כמו כל הטרגדיות, היא אירוניה של הגורל. אני מתעב את החיים המציאותיים כמו גזירה; אני מתעב את החלום כשחרור בזוי. אך אני חי את ההיבטים הירודים ביותר והיומיומיים ביותר של החיים המציאותיים; ואני חי את ההיבטים העזים ביותר והקבועים ביותר של החלום. אני כמו עבד המשתכר בשעת הסייסטה – שתי אומללויות בגוף אחד.

קיסר הגדיר את כל מידתה של השאפתנות כאשר אמר: "עדיף להיות הראשון בכפר מאשר השני ברומא!" אני אינני שום דבר לא בכפר ולא בשום רומא.

וכך אני ממשיך להיגרר ולעשות את מה שאיני רוצה לעשות, ולחלום על מה שאינו יכול להיות שלי, חיי מגוחכים כמו שעון-רחוב שעמד מלכת.

פרננדו פסואה ספר האי-נחת מתוך 96

1958 – Fires on the plain

מומלץ 1958 – Nobi Fires on the Plain  אש על הגבעותKon Ichikawa

 מילת אזהרה – זהו סרט קשה ולא ל"יפי נפש". מצד שני זהו לא סרט אקשן והמאצ'ו המצוי לא ייהנה ממנו. אך זהו כן סרט שנכנס מתחת לעור, ננעץ כמו מחט אל הוורידnobi 1 ומשאיר זיכרונות שאי אפשר לשטוף בספונג'ה הרגילה של וודקה. זהו סרט שנשאר אתך, להרבה. ראו זאת כאזהרה. זהו סרט אנטי מלחמתי המראה את המסע להישרדות של יחיד מול זוועות המלחמה. העגמומיות של הסרט מודגשת ע"י העובדה שצולם בשחור לבן, ושהשחקנים בעת הצילומים ממש הורעבו ע"י הבמאי להשיג אותנטיות מרבית. הזמן הוא שלהי מלחמת העולם השנייה. המקום – פיליפינים, כאשר האמריקאים כובשים את האיים והיפנים נסוגים. זהו סיפור על חייל יפני, שמנסה לשרוד. הוא לא טלית שכולה תכלת, הוא מוכן להרוג, אך בעיקר הוא רוצה להישאר בחיים. אך האם בכל מחיר? זאת בחינת המוסריות של האדם בזירה בה הרעב קוטל את כולם, בה האמריקאים נלחמים עד הסוף, בה הכפריים הפיליפיניים יורים ביפנים, בה היפנים יהרגו יפניים. הג'ונגל. האם האדם יהפך לחיה? זהו עימות ערכי של הבודד מול כולם. יש הבודדים אשר יזכו לגאולה ויתעלו מוסרית ולא יעברו את הקו האדום האחרון – מול האנושות שמזמן עברה את כל הקווים. זהו היחיד מול החברה החולה הזוועתית. והניצחון הוא מדכא. אוף, סרט חולה, סרט מכוער, סרט יפיפה,  סרט מטריד, סרט ענק, סרט גדול, סרט חשוב – אני לא יכול להיפטר ממנו. התסריט נעשה ע"י אשתו של איצ'יקאווהנאטו וואדה, עפ"י רומן מאת שוניי אוקה מ-1951 בשם Nobi . השיתוף פעולה בין בעל ואישה היה פורה מעניין ומוצלח. נאטו וואדה הייתה תסריטאית קבועה של בעלה בין 1950-1965 בעיקר עם עיבודים לספרים. התקופה הזאת היא התקופה הטובה ביותר של איצ'יקאווה בה היו סרטים הטובים ביצירה שלו. הוא נשאר פורה גם אחרי 1965 אך עם סרטים פחות נחשבים. "עזר כנגדו", "מאחורי כל איש מצליח עומדת אישה" – כנראה אצל איצ'יקאווה אלו לא היו קלישאות. על סיבת פרישת אישתו מכתיבה הוא אמר כך: "היא לא אוהבת את דקדוק הסרטים החדש, את שיטת ההצגה של החומר. היא אומרת שאין כבר לב בזה, שאנשים הפסיקו לקחת אהבה אנושית ברצינות".

nobi 2

1957 – Wild strawberries

מומלץ 1957 – Smultronstället Wild strawberries  תותי ברIngmar Bergman

   מסע לגילוי עצמי והחוויה האנושית. סרט כל כך אנושי. פרופסור בן 78 (שגם משוחק ע"י וויקטור סיוסטרום בן 78 – שחקן העבר של סרטים אילמים, וזאת לו ההופעה האחרונה) נוסע משטוקהולם ללונד על מנת לקבל אות הוקרה לרגל קבלת תואר הדוקטור באוניברסיטת לונד לפני חצי יובל. ובדרךwild strawderries לשם הרהורים על החיים שלו, המדורבנים ע"י טיפוסים שהוא פוגש, ע"י סיוטים וחלומות, מעסיקים אותו לקראת דמדומי חייו. הסרט נכלל ברשימת ה-45 הסרטים הטובים בכל הזמנים של הוותיקן בקטגוריית "ערכים" בשל מסע פנימי מייסורי הצער והחרדה אל ההכרה המרעננת של שלווה ופיוס פנימי. הוא גם היה מקור ההשראה ל-וודי אלן בסרטו אישה אחרת. שם, כמו כאן, הגיבור מתפייס עם אכזבותיו הרבות בחייו המאופקים אמוציונלית. הצילומים מהפנטים, המשחק של סיוסטרום , של ביבי אנדרסון (שהייתה בת 20 בזמן הסרט ובדיוק הייתה בסוף הרומן שלה עם ברגמן) ושל אינגריד טולין – שתי השחקניות הקבועות אצל ברגמן – הוא פשוט נפלא, כמו של שאר השחקנים. יצירת מופת.

…from "The book of disquiet", 93…

לא בשדות רחבי הידיים ולא בגנים הגדולים רואה אני את האביב מגיע. אני רואה אותו בעצים המעטים והמסכנים של ככר קטנה בעיר. שם הירוק מתבלט כמו מתת חיננית והוא עליז כמו עצב מיטיב.

פרננדו פסואה ספר האי-נחת מתוך 93

1957 – Nights of Cabiria

מומלץ 1957 – Le Notti di Cabiria Nights of Cabiria לילות כביריהFederico Fellini

    לילות כביריה לטעמי הוא לא פחות מיצירת מופת. לא אכנס לכל הטכניקות שפליני עושה, לכל המוטיבים שפליני ממחזר מסרט לסרט – למשל הסרט לוקח דמויות מסרטים nights of cabiria 2 קודמים של פליני, והמוטיבים של הסרט שוחזרו מחדש ביצירת מופת נוספת שלו – לה דולצ'ה וויטה, והדמות שמסינהמסינה הנפלאה יש לומר – משחקת היא הדמות של הנווד של צ'רלי צפלין כמובן, כפי שהיא עשתה גם קודם לכן – כל זה אמנם מעניין אך לא אותי. לא כרגע. לא כאן.

הסרט הוא כולו ג'ולייטה מסינה, אשתו של פליני. במשחק שלא מן העולם הזה היא משחקת דמות שהיא גם זונה וגם מלאך תמים. הקרבן הנצחי וגם האופטימיסט הבלתי נרפא. חתולת רחוב שכל נפילה מוצאת אותה פצועה, מדממת, מרוטה, אך על ארבע הרגליים שוב. זונה שמחפשת אהבה, ומוכנה לעשות הכל עבורה, נאמנות ללא גבולות, התמסרות טוטלית. וזה, כמובן, מושך מאוד. בעיקר את הגבר הנצלן, שלא יהסס להרוג אותה עבור כספה. היא נכוות ונכוות פעם אחר פעם, אך לא מפסיקה לחפש אחר אותה האהבה שתיקח אותה מכל הקיום העלוב שהיא

nights of cabiria 1

 מקיימת. ולמה? אולי בגלל שהיא מאמינה שהיא שם, האהבה שלה. קיימת. מחכה. וכאשר האהבה סוף סוף מופיעה… טוב, זיכרו את הנווד של צ'פלין. מה שמבדיל בינו לבין מסינה, הוא שאצל מסינה מופיע מה שלא היה אצל צ'פלין  – היאוש העמוק והתובעני. נהר של יאוש שסוחף את מסינה בקצף מאיים אל הנפילה. אך האופטימיות, כאן מופיע הנווד, עם האופטימיות הבלתי אפשרית. האופטימיות….

 התנודה מהיאוש אל החיוך והשמחה היא כה לא יאומנת שפשוט אפשר להגיד שהיא לא תתכן, וכמו שהאמרה אומרת – רק "הזמן יירפא". אך אמרות לחוד ומסינה לחוד. סצנת הסיום שמציגה את המעבר מהיאוש אל החיוך, היא  בלתי נשכחת. היא חרוטה אצלי בזיכרון. היא שומר המסך שלי. היא המלאך שקורא אל האור. הטלטלה הרגשית שסצנת הסיום משאירה לוחשת בשפתיים רועדות בכל השפות – לא ייאמן.

   יצירת מופת.

…from "The book of disquiet", 87…

… היכן עשויים להיות אלה שחיים?

פרננדו פסואה ספר האי-נחת מתוך 87

1957 – Witness for the prosecution

מומלץ 1957 – Witness for the Prosecution  עד התביעהBilly Wilder

 זוהי דרמת בית משפט עפ"י סיפור קצר מאת אגאתה קריסטי עוד מ-1925.  הסיפור שונה במקצת על ידה והיה גם הצגה באותו השם ב-1953. בילי ווילדר הכניס מספר שינויים משלו והנה יש לנו גם עיבוד משובח – בין המעטים הטובים לסיפורים של קריסטי

Withness for the prosecution 1

קריסטי היא רב אשף בסיפורי בלשים וזה היה לי תמיד לעונג לקרוא אותה או לראות סרט עפ"י אחד מהסיפורים. גם כאן אין שום אכזבה – העלילה סוחפת, מסקרנת, מתפתלת מפתיעה ושוב מפתיעה. בכדי לעמוד בציפיות (בכל זאת אגאתה קריסטי,  ובילי ווילדר) הסרט מציב סוללה של תותחי על לביצוע – טיירון פואוור, צ'רלס לטון והבלתי נשכחת מכולם האחת והיחידה –  מרלן דיטריך

Witness for the prosecution 2
.

…from "The book of disquiet", 85…

… לפעול, הנה לכם החוכמה האמיתית. אהיה מה שארצה. אך עלי לאהוב את מה שהייתי. ההצלחה טמונה בהצלחה, ולא בכך שיש לך תנאים להצלחה. תנאים של ארמון יש לכל אדמה רחבת ידיים, אך היכן יהיה הארמון אם לא יבנוהו שם?

פרננדו פסואה ספר האי-נחת מתוך 85