הפסקה

סרטים ודברים אחרים

1992 – Alien 3

מומלץ1992 – Alen 3 הנוסע השמיני 3David Fincher

alien3הנוסע השמיני 3 נחשב כנפילה מקודמיו. לטעמי דעה זו לא מוצדקת. אמנם הסרטים הקודמים טובים מהשלישי – אך אם בוחנים את השלישי מבלי להשוות לקודמיו, מגלים שהוא סרט בהחלט מומלץ. סרט זה נחשב בעייתי בגלל כמה בחינות. ראשית כל, התסריט שלו עבר גלגולים לא קטנים – למעשה נכתבו מספר תסריטים שנפסלו אחד אחרי השני (התסריטים גם היו שונים האחד מהשני – ולשניים מהם יש  חיים משלהם ברשת והם זוכים אף לפופולריות). שנית, הבמאי של הסרט – דיוויד פינצ'ר – זהו סרטו הארוך הראשון וקודם לכן הוא היה בתחום הקליפים, במאי צעיר, שהצוות וחלק גדול מהנהלת האולפן זלזלו בו (זה לא חדש בסדרה הזו – גם ג'יימס קמרון זכה ליחס מזלזל מהצוות שהיה שבוי בקסמו של הבמאי הסרט הראשון – רידלי סקוט), והזלזול הסתכם גם בעצמאות שחלק מהצוות נטל בעבודה, לפעמים בניגוד גמור להוראות הבמאי (יותר מאוחר, כאשר יעשו מהדורה מיוחדת של הסרט ויערכו אותה מבלי להיוועץ ב-דיוויד פינצ'ר – הוא בכלל יתכחש לסרט), הבעיה השלישית הייתה שהתסריט עדיין לא היה גמור כאשר התחילו בצילומי הסרט, והבעיה הרביעית הייתה שכבר בפתיחת הסרט, התסריט חיסל את הניצולים האחרונים מהסרט הקודם, למעט ריפלי.

בסרט ישנם מספר מרדפים מהמעולים והמותחים שראיתי – אך האקשן הזה לא הציל את תדמית הסרט. הביקורת לא התאוששה מחיסול התקווה כבר בתחילת הסרט, ואפילו ראה בזה מעין זלזול בסרט השני המצוין – שובו של הנוסע השמיני. ואם אין תקווה על ההתחלה – למה לראות סרט כה ניהיליסטי? ובכן, אני חושב שזה היה צעד אמיץ – אך הכרחי. חיסול התקווה האחרונה עוד בראשית הסרט מצביע על רצינות גמורה – וכך ראיתי אותו, ומצאתי יצירה אפלה, מסוגננת ביותר, מרה ופסימית לגמרי שלא ייתכן שיהיה כאן משהו חיובי. אך זהו, אין רע בלי טוב – וכאן, בסביבה של כלא ודת קנאית (אני לא נכנס לסמליות המעניינת כשלעצמה – כלא הדת), מתפתחת הדרמה לא סביב איך נוכל לצאת בזה בחיים – אלא איך אנחנו נמות. והאנושיות לובשת צורה אצל האסירים במושבה מבודדת על כוכב לכת מרוחק – האנסים והרוצחים ביחד עם ריפלי בוחרים את המוות שלהם ובוחרים למות תוך כדי מאבק ללא נשק וללא שום שמץ של סיכוי, מאשר ,לקבל את גורלם בהיסטריה או בהשלמה דתית – האנושיות פורצת גבולות הכלא שהחברה הנשלטת ע"י תאגידים ופורצת את גבולות החיים עצמם, תוך כדי בחירה בהתאבדות אקטיבית תוך כדי ניסיון לחסל את סכנת המין האנושי – זו אפילו לא הקרבה, מכיוון שלא מדובר על מצב של בחירה – לא, זאת ההכרה באנושיות הבסיסית שנמצאת אצל כולנו, גם השפלים ביותר. מדובר על רוח האדם, לא פחות. והניגוד הזה – בין שפלות, בין הכלא, בין האווירה האפלה, בין חוסר התקווה המוחלט – לבין מה שריפלי והאסירים עושים – הוא כה בולט ומוקצן שכבר אין שום ספק – התאגידים זהו סרטן בגוף האנושות, והטכנופוביה מטפסת לשיאים חדשים – לאסירים אין שום טכנולוגיה עילית והם מתמודדים עם הדבר הקטלני והנחוש ביותר ששם לפניו להרוג להרוג ולהרוג – בידיים חשופות, ושם כנגד רק את רוח האדם – לא נלך לשחיטה בראש רכון.

?ומה אתם חושבים

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: