הפסקה

סרטים ודברים אחרים

… from "The book of disquiet", 129…

ככל שהרגישות גבוהה יותר, והיכולת להרגיש דקה יותר, כך, באופן אבסורדי, היא רוטטת ומתכווצת מן הדברים הקטנים. דרוש תבונה יוצאת מגדר הרגיל כדי לחוש מצוקה נוכח יום אפלולי. המין האנושי, שאינו רגיש ביותר, אינו חש מצוקה בשל מזג-האוויר, כי תמיד יש מזג-אוויר; הוא אינו חש בגשם אלא כאשר הוא יורד עליו.

היום העכור והרופס מתחמם ומהביל. לבדי במשרד אני סוקר את חיי, ומה שאני רואה בהם דומה ליום אשר מעיק וטורד אותי. אני רואה את עצמי, והנה אני ילד שאינו מרוצה מדבר, מתבגר השואף לכול, צעיר ללא שמחה או שאיפה. ועל זאת חולף בעכירות וברפיסות הללו, כמו היום שגורם לי לראות זאת ולהיזכר.

מי מאתנו יכול לומר, כאשר הוא פונה לאחור ומביט בדרך ללא מוצא, שהוא הלך בה כפי שאכן היה עליו ללכת בה?

פרננדו פסואה ספר האי-נחת 129

מודעות פרסומת

?ומה אתם חושבים

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: