הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיונים חודשיים: דצמבר 2014

2005 – Capote

מומלץ 2005 – Capote טרומן קפוטהBennett Miller

Star 8

 

Capoteטרומן קפוטה היה סלב אמריקאי במלוא מובן המילה – הוא הסתובב עם גדולים ויפים בחוגי הסילון והמדיה האמריקאית, היה ידוע כמספר מעשיות גדול ודמות טלוויזיונית. טרומן ראה את עצמו בראש ובראשונה סופר. וכשהוא קרא על מיקרה של רצח בקנזס של משפחה שלמה – אב, אם, בן ובת נורו בביתם מתווך קרוב מבלי שהיה שוד – זה סיקרן אותו והוא החליט לעשות מזה ספר. הספר שנעשה – בדם קר – היה שיא הקריירה של קפוטה (שדרך אגב כתב גם ארוחת בוקר בטיפני). הסרט הוא בעקבות ספר ביוגרפי על קפוטה ומתאר 4 שנים בהם טרומן קפוטה היה עסוק בכתיבת הספר מ-1959. אך אצל קפוטה הדברים נעשים בגדול – הוא נסע לקנזס, חיפש ומצא את הנאשמים במיקרה הרצח, הצליח לשכנע אותם לספר את סיפורם, ואפילו התיידד עם אחד הרוצחים – ואפילו יותר מהתיידד. התהליך הזה – של התקרבות בין קפוטה לבין אחד הרוצחים – היה מפתיע אפילו דמות שנויה במחלוקת כקפוטה. מאוחר יותר הוא הביע חרטה על כל הסיפור והצטער שבכלל שמע על המיקרה הזה. כל זה מכיוון שקפוטה עבר תהליך של התנוונות מוסרית בתקופה הזו, וראה ברוצחים אלו בני אדם כמוהו. או, כפי שהוא סיפר – זה כאילו נולדנו וגדלנו אני והוא באותו הבית. רק אני יצאתי בדלת אחת, והוא יצא מהדלת השנייה. פיליפ סימור הופמן נותן הופעה מהממת כקפוטה ועושה את ההבדל בין סרט טוב לבין סרט טוב מאוד. סרט שישבתי ממוגנט על הכיסא ועקבתי אחר כל פרט על המסך ופחדתי למצמץ שמא אפסיד משהו.

מודעות פרסומת

…from "The book of disquiet", 181…

… אה, מי יצילני מקיום? לא את המוות מבקש אני וגם לא את החיים: זה דבר-מה אחר הזוהר בעומק הכמיהה כיהלום אפשרי במערה שלא ניתן לרדת אליה. זהו כל המשקל וכל הצער של היקום הממשי והבלתי אפשרי הזה, של שמיים האלו שבם דגל של צבא אלמוני, של הגוונים האלה שמחווירים והולכים באוויר הבדוי, שבו הסהר הדמיוני עולה בלובן חשמלי דומם, גזור בריחוק ובלתי מוחש.

זהו כל החוסר באל אמיתי שהוא הגופה החלולה של השמים הגבוהים ושל הנפש הנעולה. כלא אינסופי – משום שאתה אינסופי לא ניתן להימלט ממך!

פרננדו פסואה, מתוך ספר האי-נחת 181

2005 – Brokeback Mountain

מומלץ 2005 – Brokeback Mountain הר ברוקבקAng Lee

Star 8

 

Brokeback Mountainישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שהקרינה את הגירסה הלא מצונזרת של הסרט. לבנון היא המדינה הערבית היחידה שהקרינה את הסרט (בגרסה מצונזרת). וכל זה כי הסרט עוסק ביחסים הומוסקסואליים. שני בחורים. במערב הלא כל כך פרוע. היו כאלו שכינו את הסרט מערבון הומואי. הסרט עורר את הנושא ההומופובי בכל מדינות העולם – וזאת למרות שהסרט לא כינה בפומבי את מה שהיה בין 2 הבחורים כיחסים הומוסקסואליים. דבר אחד הוא בטוח – היחסים בין הגיבורים בהחלט חרגו מההגדרה של יחסי חברות של שני סטרייטים. אפשר לכנות בי-סקסואלי, אפשר לכנות קצת הומוסקסואלי – ואפשר כמובן גם הומוסקסואלי. העובדה שהסרט לא לחץ על ההגדרות מצביעה על דבר אחד – זהו לא סרט על ההומוסקסואלים כחברה, לא במובן הפוליטי, לא חברתי ולא באופן כללי. זהו סיפור אהבה אסורה בין שני אנשים – גברים – לאורך כ-20 שנים, אשר היו רוצים להתנער ממנה – אך לא מסוגלים, למרות שכל אחד נישא ויש לו ילדים. אלו היו שני צעירים, רגילים כפי שהם או הסובבים אותם חשבו, שנקלעו פתאום לסיטואציה שהבינו שיכולה לסווג אותם כחריגים, כמנודים. הם לא הרגישו כאלו, וגם לא שאפו להיות שם. הם נקלעו למקום הזה בדרכם בחיים, והצומת הזאת ליוותה אותם כל החיים. אנג לי עושה עבודה נהדרת להביא את סיפור האהבה המדהים הזה אל המסך – וכמו כן השחקנים הראשיים. הסרט נכנס מתחת לעור ומרגש בסיפור האהבה האסור. וה-"אסור" מתגמד ומאבד את ערכו מול האהבה. מול האיפוק. הוא מדגיש בניגודו את רוח התקופה – המערב המצ'ואיסטי של שנות השישים, שבו כל יחס כזה היה זוכה לגנאי לכל הפחות.

2004 – House of Flying Daggers

מומלץ 2004 – Shi mian mai fu House of Flying Daggers מחול הפגיונותYimou Zhang

Ten

 

House of Flying Daggers 1מחול הפגיונות הוא המשך וויזואלי לגיבור. גיבור היה מכת הפתיחה של ג'אנג ימו במשחק, שפתח בו נמר דרקון של אנג לי. מבחינה וויזואלית הוא אף התעלה על נמר דרקון, אך נפל ממנו בתחום הרגשי – גיבור סה"כ, למרות שהאהבה הייתה נוכחת שם, היה סרט אינטלקטואלי בסגנון של ראשומון, מרהיב וויזואלית וקריר מבחינת רגשית. מחול הפגיונות בא לתקן את זה. הסיפור, אשר מערב את כל התפאורה הרגילה של קונג פו (שלא נתבלבל, מדובר בסרט קונג פו) עם סין של המאה התשיעית, עם השלטון והמורדים, עם תככים ותהפוכות, מכניס ומקבע במרכז את סיפור האהבה. זה נותן פניה חדה מסרטי הקונג פו, ומריץ אותו אפילו מעבר ל-נמר דרקון שרומנטיקה לא חסרה בו. העלילה של הסרט לא נופלת מפתלתלות של הגיבור, מלאה בהפתעות וזורמת במהירות הולכת וגדלה עד לסוף הבלתי נמנע. סרט קונג פו היה בוודאי מסתיים בקרב אדירים בין כל המעורבים בדבר – אך כאן כפי שאמרתי האהבה היא במרכז, כך שגם הקרב הוא הקרב הניצחי חוצה הזמנים על האהבה. כל זה טוב ויפה – אך אל תתנו לעלילה להפריע לכם לצפות בפלא המתפתח על המסך – היופי החזותי הוא כה רב, הצבעוניות הבוטה היא כל כך מובילה את ההנאה, הקונג פו הוא כל כך נפלא שהעלילה כביכול זה כלי להבין את האסטטיקה – עד כדי כך.

ב-נמר דרקון היו 2 סצנות קרבות הזכורות וחרוטות מעבר לכל – המצוד הלילי על הגגות, והקרב בין צמרות העצים https://www.youtube.com/watch?v=Ccmava-4KnY.

בגיבור סצנה אחת –  כל הסצנות היו נהדרות, אך סצנה ספציפית זו – התעלתה לטעמי על כולן – הקרב בין ללא-שם ושמיים ארוכים הייתה סצנת אומנות ומחול עוצר זמן לצלילי כלי נגינה סיני אותנטי – https://www.youtube.com/watch?v=AeeoEpmyb2Y

– הרי ב-מחול הפגיונות יש שתי סצנות נהדרות בכל מובן (כמובן כל סצנות הקרבות שם הן אמנות גבוהה, אך שתי אלו זכורות לי ביותר) – משחק ההדים (שגם הוא כמו הקרב בין ללא-שם ושמיים ארוכים משלב מוזיקה וריקוד – https://www.youtube.com/watch?v=p-nmfwQdkeM) והקרב על צמרות עצי הבמבוק https://www.youtube.com/watch?v=dcwKEA1UwaA (שהוא מזכיר במקצת את הקרב על צמרות העצים ב-נמר דרקון).

מחול הפגיונות הוא כמו ארוחה במסעדת שלוש הכוכבים של מישלין – מרגש, מפתיע, משלהב, ממגנט, מהנה ומשאיר תחושה של פלא לאחר שנגמר. יצירת מופת ופאר.

House of Flying Daggers 2

House of Flying Daggers 3

…from "The book of disqueit", 175…

… המועקה אינה מחלת השעמום של מי שאין לו מה לעשות, אלא המחלה הגדולה שהיא התחושה שאין טעם לעשות דבר. והיות שכך, ככל שיש יותר מה לעשות, ניתן לחוש במועקה רבה יותר…

פרננדו פסואה, ספר האי-נחת, מתוך 175

2004 – Turtles Can Fly

מומלץ 2004 – Lakposhtha parvaz mikonand Turtles Can Fly צבים יכולים לעוףBahman Ghobadi

Star 8

 

Turtles Can Flyצבים יכולים לעוף הוא סרט של במאי איראני ממוצא כורדי שנעשה בעיראק. הוא מתאר את חיים על גבול עיראק טורקיה –חבל ארץ שמקובל לכנותו כורדיסטן – אחרי נפילת סדאם חוסיין. חבורת ילדים באחד ממחנות הפליטים מתפרנסת מפירוק שדות המוקשים, כאשר כל הכפריים רוצים אינפורמציה ומה קורה – וכך מנהיג חבורת הילדים בנוסף לעסקיו בשדה מוקשים, גם מציב צלחות לוויין לאנשים בכפר בכדי שיוכלו לקלוט סי.אנ.אן. כך גם שמו שניתן לו ע"י הכפריים – סטלייט. החבורה של סטלייט כוללת גם ילדה בגיל הטיפש עשרה, אחיה בלי הידיים (ודי ברור איך הוא איבד אותם), ובנה שנולד לה בעקבות אונס ע"י החיילים העיראקיים שהיא עברה. כן, לכל אחד בחבורת הילדים יש את הסיפור שלו – וכך עובר יום ועוד יום, וכולם שמחים אם אף אחד לא התפוצץ, ומה קורה עם העולם לא מעניין אותם, וגם מי מנצח במלחמה כנראה שלא. מה שמעניין זה לעבור עוד יום. לחיות. סרט קשה, סרט מרגש, סרט חובה.

2004 – The Sea Inside

מומלץ 2004 – Mar Adentro The Sea Inside הים שבפניםAlejandro Amenabar

Star 9

 

The Sea Insideהים שבפנים מספר את סיפורו האמיתי (עם כמה שינויים קלים) של רמון סמפדרו שבגיל 24 בעקבות תאונת צלילה נשאר משותק בכל גפיו. מאז הוא מרותק למיטתו, מתקשר עם העולם בעזרת דיבורו וכתיבה על המחשב בעזרת הקשה עם עפרון שהוא מחזיק בפיו, ומשכנע את כולם שזכותו למות, כי החיים האלו הם ללא כבוד, ומנסה לארגן עזרה להתאבדות, מכיוון שלבד הוא לא מסוגל לעשות זאת. וכך כ-29 שנים.

הנושא הוא כבד ורציני וגם לא מזמין אופטימיות. יש דעות לכאן או לכאן, העמדה החוקית גם היא ברורה (בזמן הסרט הנטייה של הלב היא ללכת בעקבות רצונו של רמון, אך אפילו תוך כדי הסרט ובוודאי לאחריו חשתי התנגדות מובנת לבקשתו. בסופו של דבר לא התעמקתי יותר מדי בנושא כי אני חש שהוא יותר מדי אישי ומסקנה שנכונה למיקרה אחד תהיה לא נכונה לגבי מיקרה אחר. יש נכים החיים חיים מכובדים ואף שלמים, ויש כאלו שלא מסוגלים לסבול את החיים האלו. ואם מדברים על כך – הדבר נכון גם לאלו שלא נחשבים כנכים. היש להם זכות לקחת את חייהם? האם יש זכות לחברה למנוע זאת מהם? כן – הנושא מאוד מעניין, עקרוני ורגשי במידה דומה. כאמור – לא הגעתי להסכמה עם עצמי). עם כל הקדרות הזו זה מפתיע לגמרי שהסרט לא עצוב, הוא מלא באהבה (גם בסיפור האמתי רמון היה מוקף בנשים אוהבות), הוא מדבר על רוח האדם לבצע את מה שסימן כמטרה – הסרט למרות קושי הנושא מצליח לדבר אל כולם (ואפילו הומור ישנו בו).

מה שעושה את הסרט לגדול מהחיים זאת ההופעה של חוויאר ברדם. אפשרויות המשחק כאן היו מוגבלות – רק  הפנים והקול – ו-חוויאר מתעלה ונותן את משחק חייו! כמה אפשר לבטא רק ע"י הפנים והקול בלי להוסיף את כל הגוף! מסתבר שעולם ומלואו (זאת גם הסיבה שבקולנוע זה יעבוד טוב יותר מבתאטרון – למרות שהתפאורה, המיקום וכמות השחקנים מאוד מתאימה לתאטרון, הרי רק קולנוע אפשר להעביר את הקלוז-אפים, את נקודת המבט של המצלמה שזזה או עומדת וכך מקפיאה ומתסיסה את הרגשות) סרט מומלץ בכל לשון של המלצה.

…from "The book of disqueit", 171…

ממייני הדברים, שהם אותם אנשי מדע שמהות המדע שלהם היא למיין ותו-לא, אינם יודעים בדרך-כלל שמה שניתן למיון הוא אינסופי ולכן אי-אפשר למיינו. אך מה שמדהים אותי הוא שאין הם יודעים שקיימים דברים הניתנים למיון ואינם מוכרים, דברים של הנפש ושל התודעה אשר נמצאים בפרצות של ההכרה.

אולי זה משום שאני חושב יותר מדי או חולם יותר מדי, אבל האמת היא שאיני מבחין בין המציאות הקיימת לחלום, שהוא מציאות שאינה קיימת. וכך אני משלב בהרהורי על אודות השמים והארץ דברים שאינם בוהקים בשמש ושלא דורכים עליהם ברגליים – פלאות זורמים של הדמיון.

אני מזהיב את עצמי בשקיעות משוערות, אך מה שהוא משוער חי כאשר מדמיינים אותו. נפשי נוטה להיפותזות מגוונות, אך להיפותזות הללו יש נפש משלהן, ומתוך כך הן נותנות לי את מה שיש להן.

אין בעיה פרט לבעיה של מציאות, ובעיה זו חיה ובלתי פתירה.

פרננדו פסואה, מתוך ספר האי-נחת, 171

2004 – Life Is a Miracle

מומלץ 2004 – Zivot je cudo Life Is a Miracle החיים הם נסEmir Kusturica

Life Is a Miracleגבול בוסניה וסרביה. לוקה הוא מהנס סרבי החולם על רכבת נופים בסרביה ועסוק בהגשמת החלום הזה. אשתו חולמת להיות זמרת אופרה. ובנו – חולם להיות שחקן כדורגל. קוסטוריצה רושם קווים לדומתם של אנשים רגילים אלו העסוקים בחיים. אך, מה לעשות, ופורצת מלחמה ושחייהם נהפכים. מלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשעבר התאפיינה באכזריות גדולה ומעשי אלימות וזוועה רחבי היקף. היו כאלו שראו זאת מלחמת מעמדות של הכפריים (הפרימיטיביים) נגד העירוניים (האינטליגנטים) – כשהאלימות לבשה צביון החושך של ימי הביניים. באופן די דומה למהפכה הרוסית של 1917 כאשר מעמד הפועלים התמרד נגד מעמד המנהלים (האינטליגנציה) ותחת מעטה המהפכה בוצעו מעשי אלימות רחבי היקף, וכמו שהטרור האיסלמי השוטף את העולם כאקט אלימות עיוור של הפלח הבור ואסיאתי נגד המערב המתורבת הציווליזציוני – מלחמת תרבות נגד היהירות עם התפוצצות הפצצה האנושית ועריפת הראשים. קוסטוריצה ניסה למתן את ההשקפה הזו כששם משפחה עירונית בורגנית זעירה אך קרובה אל האדמה והעם – במרכז. התיאור האנושי של המשפחה הקצת מטורללת, והרפתקאות צבעוניות שלה במערבולת המלחמה, אשר אין לה מטרה – זהו סרט אנטי מלחמתי כשהמסר מובא לא ע"י האידאולוגיה, ולא ע"י הצגת הזוועות – אלא של טירוף האנושיות המוקפת בטירוף זמני של הטבע האנושי הנקרא מלחמה. סרט לא משעמם לשנייה, סרט זורם, סרט מעניין סרט צבעוני סרט עם הומור עצוב.

2004 – I, Robot

מומלץ 2004 – I, Robot אני, רובוט Alex Proyas

וויל סמית, קצין משטרה, לא אוהב רובוטים, פתאום מעורב ברצח עם הרבה דמויות רובוטיות, ולבסוף מוצא את עצמו באמצע מרד הרובוטים. כל כך הרבה רובוטים! סרט אקשן מדע I robotבדיוני, המתחיל בתור מותחן מעולה. למרות שהסרט הוא לא עיבוד של אני, רובוט של אייזיק אסימוב, אין ספק שהוא שואב השראה מהסיפורים האלו – הדמויות הן דמויות מהסיפורים של אסימוב, גם כמה סצנות לקוחות משם, וכמובן, מה שמאפיין את הסרט זאת ההפרה של שלושת חוקי הרובוט, אשר הומצאו ע"י אסימוב. 

1. רובוט לא יזיק לאדם לא במעשה ולא בחוסר מעש

2. רובוט יישמע להוראות האדם, אלא אם כן זה סותר את החוק הראשון

3. רובוט לא יזיק לעצמו, אלא אם כן זה סותר את החוק הראשון או השני.

אני לא מתחייב לנוסח המדויק – אך זה מה שאני זוכר. דרך אגב זה מעניין שרק לאחרונה הרימו כפפה וניסחו רק 2 חוקי הרובוט – זה היה בסרט אוטומט – חוק ראשון: הרובוט לא יזיק לאדם או לכל יצור חי והחוק השני – הרובוט לא יכניס שום שינוי לעצמו. זה נובע מהפחד של עליונות הרובוט על האדם. הפחד שגם אסימוב היה שותף להפצתו. הפחד שקיים גם בסרט הזה.

כשהייתי צעיר אהבתי את הכתבים של אסימוב. הוא לא היה סופר גדול, אך ידע לכתוב מדע בדיוני. הסיפורים על הרובוטים והסיפורים על המוסד היו תפאורה של תרבות הקריאה שלי במדע הבדיוני. אמנם התקדמתי, כמו הספרות עצמה, אך אני זוקף הרבה לזכותו של אסימוב בעיצוב הטעם הספרותי ופיתוח הסקרנות שלי. כשרואים את אני, רובוט, אז ברור שהשפעתו הייתה לא רק עליי. סרט כיפי, עם נוסטלגיה לדמויות מהעבר.