הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיונים חודשיים: מרץ 2015

2008 – Seven pounds

מומלץ 2008 – Seven pounds שבע נשמותGabriele Muccino

Star 8

 

למה הוא עושה מה שהוא עושה? ומה הוא עושה בכלל? וויל סמית באחד ההופעות החזקות שלו במסע אחר הגאולה העצמית.seven pounds

זהו סרט שלפחות בהתחלה אתה לא יודע מי נגד מי ולמה. ז"א אתה יודע שוויל סמית עובד במס הכנסה. ושהוא בקשר עם די הרבה אנשים. ושהוא פועל על פי איזושהי תכנית. וזהו. אתה לא יודע מה התכנית. אתה לא יודע למה הוא מדבר עם האנשים האלו. אתה גם מתחיל לפקפק שהוא עובד במס הכנסה. ואז איפשהו במחצית הסרט אתה מתחיל לתפוס תבנית. עדיין אתה לא יודע במה מדובר, אך הפעם אתה חזק בתוך הסרט שהוא כמו חידה בלשית עבורך. אתה יודע שקורה משהו. אתה רואה את זה על המסך. אך אתה לא תופס מה קורה פה לעזעזל – אף אחד לא הסביר, הדברים לא צפויים ואתה לא יכול לעזוב את הסרט בלי לפתור את התעלומה. וויל סמית באחד התפקידים החזקים שלו – גם כאן, כמו ב-המרדף אחר האושר מבוים ע"י מוצ'ינו. סרט מתח מעולה עם מניפולציה רגשית על הצופה.

מודעות פרסומת

2008 – In Bruges

מומלץ 2008 – In Bruges ברוז'  – Martin McDonagh

Star 8

 

In Brugesמחסלים במסתור הופכים לתיירים בברוז' – עיר ימי הביניים השמורה ביותר בבלגיה

ובכן, כן. לאחר משימת חיסול שלא הולכת כמו שצריך, המחסלים בהוראת הבוס נוסעים להסתתר לתקופת מה בברוז' – עיר שאף אחד לא שמע עליה, וכך אף אחד גם לא יחפש אותם שם. בכדי לא להשתעמם עד מות, המחסל המבוגר יותר מחליט לתייר בעיר. וכך יש לנו שני מחסלים, האחד אכול אשמה על הג'וב שהתפשל, והשני שבהכנעה מרכין ראש לגורלו להיות תייר בעיר ימי הביניים השמורה ביותר בבלגיה. האמת, כשחושבים על זה, היה מתאים לוודי אלן לכתוב ולביים סרט זה – כמו שקומדיות התיירות שלו שמתרחשות כל בפעם בעיר אחרת – ברצלונה, פריס, רומא. אך טוב שהוא לא ביים סרט זה – וכך יש לנו קומדיה שחורה, עם הומור די הזוי, עם הרבה הפתעות בעלילה שקשה לצפות אותם מראש אלא רק בדיעבד – אה, בטח, זה היה מוכרח להיגמר כך, איך לא ראיתי את זה קודם. אחד מסרטי הפשע הרעננים שיש. וכן, לא לשכוח את ברוז'

2008 – Gran Torino

מומלץ 2008 – Gran Torino גראן טורינוClint Eastwood

Star 8

 

gran torinoשובו של הארי המזוהם – המצ'ו שוב באופנה.

הסרט לראשונה בהיסטוריה של עשיית הקולנוע האמריקאית מציג שחקנים וקהילה לאוסית בארה"ב. הבנתי שזה עשה די הרבה רעש תקשורתי, ודובר לא מעט על גזענות כלפי המיעוטים האסייתיים. אך אני מתמקד בדבר אחר – קלינט איסטווד, בגיל 78 גם מביים וגם משחק את הגיבור הראשי. והגיבור הוא פנסיונר יוצר מלחמת קוריאה, סוציופת, לא מסתדר אפילו עם משפחתו, אלמן זה זמן מה, גזען ללא תקנה. באופן די מוזר ולא מובן הוא מצליח להתיידד עם בחור צעיר – שכנו ממוצא לאוסי, אשר ניסה לגנוב את האוטו שלו – פורד גראן טורינו – ע"מ להתקבל לכנופיה. העלילה תזרום באפיקים ידועים ובדוקים של מערבונים שאיסטווד מכיר כה טוב, שבו הגיבור המחוספס ולא טלית שכולו תכלת, הופך לאיש טוב ומביס את הרעים בכוח הזרוע (סליחה, בכוח הנשק החם) וערמה – וכך מוכיח שבכל מצ'ו חבוי אציל נפש. אך הגיבור הוא לא איש צעיר – אלא כאמור איסטווד בן 78, עוד לא חלוד, ומצליח לרגש בשובו לשדות הארי המזוהם ואיש ללא שם במערבונים הגדולים ששיחק.

2008 – Defiance

מומלץ 2008 – Defiance התנגדותEdward Zwick

Star 8

 

Defianceהתנגדות יהודית הגדולה ביותר, להוציא מרד גטו וורשה, ביערות רוסיה הלבנה ופולין.

הפרטיזנים של בלסקי. הפרטיזנים של בלסקי היו פרטיזנים בעיקר יהודים, בהנהגת האחים בלסקי, ביערות רוסיה הלבנה ופולין בזמן מלחמת העולם השנייה. הסיפור די מדהים – אחים בלסקיטוביה, זוס (אלכסדר) וכמו כן הצעירים עשאל ואהרון, נמלטו ליערות בזמן כיבוש האזור שלהם בידי הנאצים. האזור שלהם דרך אגב נכבש ע"י הרוסים מפולין שנתיים קודם לכן, בזמן שהגרמנים התנפלו על פולין ב-1939 וסימנו את מלחמת העולם השנייה, והרוסים לא איחרו לבוא וחטפו מה שנשאר מ-פולן מהמזרח. לאחר שהגרמנים פלשו, עמם כמובן תכניותיהם לפתרון הסופי, וכך האחים מצאו את עצמם ביער, מנהלים חיים כפרטיזנים. במרוצת הזמן, הם קלטו לשורותיהם בעיקר יהודים וכך שרדו בסוף המלחמה כ-1300 יהודים עקב כך. האחים לא ניסו לקחת על עצמם כתרים ושבחים על מעשה הצלה המוני זה ולא חיפשו לא כבוד ולא הוקרה וגם לא הכרה. לאחר המלחמה, זוס וטוביה עלו לארץ, ובשנות החמישים ירדו לאמריקה. גם אחיהם אהרון מצא את מקלטו באמריקה. זהו סרט על תקופת הפרטזניות שלהם. יש לציין שהפרטיזנים של בלסקי לא רכשו שם טוב בפולין ויש שטוענים שהפרטיזנים השתתפו בשוד וביזה של הכפרים הפולניים וכמו כן במעשי רצח. גם הרוסים בזמן המלחמה לא מתו על האחים בגלל האנטישמיות ולאחר מלחמה ניסו לבדוק אם אפשר להפיל עליהם איזה אשמה – אך הם נמלטו די מהר בהתחלה לפולין ואח"כ לישראל. אך סרט זה מתרכז מלב מעשה הגבורה עצמו – ההתנגדות היהודית המאורגנת הגדולה ביותר במלחמת העולם השנייה חוץ ממרד גטו וורשה. האחים טוביה וזוס היו בקונפליקט ביניהם לגבי הדרך בה צריכים לנהל את ההתנגדות – טוביה סבר שיש להציל כמה שיותר יהודים במחנה שלהם, וזוס סבר שיש להילחם בגרמנים באופן אקטיבי וע"י הניצחון על הנאצים יצילו יותר יהודים. הוויכוח בין שתי השיטות – האקטיבית מול הפסיבית – הוא עתיק ונמשך אל ימינו כמעט בכל נושא – אך בסרט הוא לובש קוטביות מעניינת המפרידה בין שני האחים. סרט מעניין, הומאז' לאחים בלסקי שבמעשיהם הצילו יהודים רבים.

נהוג לראות את ההיסטוריה היהודית במלחמת העולם השנייה – מה שמכונה שואה – כמיתוס של הליכת היהודים כצאן לטבח. לדעתי הדבר לא נכון. היהודים התנגדו. אך ליהודים, לעומת עמים אחרים, היו נתוני פתיחה רעים להתנגדות – הם עמדו לא רק מול מכונת ההרג הנאצית, אלא גם מול הארגוניים משתפי הנאצים המקומיים בשטחים הכבושים של הנאצים – ז"א הם נפלו בארגון. כמו כן האוכלוסייה המקומית כמעט תמיד הייתה אנטישמית ואם לא שיתפה פעולה עם הנאצים, אז לא הייתה אוהדת או עוזרת. ז"א לא היה שום מגרש ביתי והם היו בשטח אויב איפה שלא היו. והמכשול האחרון – ליהודים לא הייתה מדינה, הם לא קיבלו הכשרה צבאית – כך שגם מבחינת מיומנויות היהודים נפלו מעמים אחרים. שלושת הגורמים האלו גרמו לכך שתנאים להתנגדות מוצלחת לא היו. ומהתנגדויות שכן היו לא שרדו עדים – כך שאין אנו יודעים הרבה על התנגדויות. אנחנו רק יודעים שכן היו – היו התקוממויות במחנות ריכוז, היו התקוממויות בגטאות, היו קבוצות פרטיזניות שהגדולה מביניהם היא של האחים בלסקי, היהודים לחמו בצבאות סדירים כפרטים, ואפילו כקבוצות – ראה הבריגדה היהודית, היהודים השתתפו במחתרות השונות באירופה – תנועת הרסיסטנס הצרפתית מנתה 15-20% יהודים בשורותיה. ואני כבר לא מדבר על התנגדות פסיבית אשר בחוסר ברירה (בגלל תנאי הסביבה שהוזכרו מעלה שלא איפשרו כמעט התנגדות אקטיבית) שהיהודים ניהלו על מנת שלא תישבר רוחם. ההתנגדות היהודית לבשה צורת נקמה לאחר המלחמה כאשר התארגנה קבוצת "הנוקמים" שרדפה את הנאצים, ובסופו של יום ההתנגדות נתנה דחיפה גדולה להקמת מדינת ישראל כבית יהודי. זה במדינת ישראל, בה יש לנו צבא, ואף אחד לא מסתתר או מסתיר את יהדותו ונושא אותה בגאווה מופגנת או לא מודעת, במדינה שלנו יצרנו את המיטוס של הליכה כצאן לטווח. זה לא עושה חסד עם ההיסטוריה והמורשת שלנו, שסרט זה בא לתקן ולו במעט את הרושם השגוי.

2008 – Red Cliff

מומלץ 2008 – Chi Bi Red Cliff  הצוק האדוםJohn Wu

Star 8

 

Red Cliff

סין העתיקה. 208 לספירה. הקרב הגורלי. קרב בו יוכרע אם סין תהיה מאוחדת או לא.

סוף תקופת שושלת האן. ימי קיסר שיאן. שר מלחמה העולה קאו-קאו מנסה להגן על קיסרות של שיאן המאותגרת תדירות ע"י שרי מלחמה רבים. בהיותו איש מוכשר ומנהיג צבאי ללא עוררין, הוא מצליח לבסס הקיסרות בצפון סין. יותר מאוחר, הוא גם יהיה המושל. אך בינתיים הוא מנסה להרחיב את השליטה מדרום לנהר היאנזה ומגיע אחד הקרבות המכריעים של ההיסטוריה הסינית – קרב הצוק האדום. ניצבים מולו שני שר מלחמה שהתאחדו כנגד הכוח הרב והעודף של קאו-קאו. אילו היה מנצח, היה בוודאי מאחד את סין כולה ומשנה את מהלך ההיסטוריה. אך הוא נחל תבוסה בלתי צפויה בקרב זה, וכך החלה תקופת שלושת המלכויות בסין – כשקאו-קאו ושני שרי המלחמה היריבים שלו חולקים את סין. קאו קאו הגיע לקרב עם כוח עודף בהרבה מיריביו – 800,000 מול 50,000. זהו סרט המתאר את הקרב הזה. הבמאי ג'ון וו אמנם אמר שהסרט הוא רק חמישים אחוז נאמן להיסטוריה – אך גם זה לא מעט עבורי. היו שתי מהדורות של הסרט – הגרסה האסייתית, שבאה בשני חלקים וביחד היו כארבע שעות, והגרסה המערבית שצומצמה לכדי סרט אחד בן שעתיים. למזלי צפיתי בגירסה האסייתית. זהו אפוס ארוך יפהפה ונהדר של אחד הקרבות המעניינים בהיסטוריה האנושית. קטעי מלחמה וקרבות הם מהמרהיבים שראיתי על מסך הקולנוע. בסרט ישנה גם עלילה וסיפורים השזורים בתוך הקרבות (כנראה לאלו התכוון הבמאי שהם 50% שלא היו בהיסטוריה) התומכת במה שקורה על המסך. מעניין הוא שהבמאי לא מתמקד במלחמה כאקט זוועתי, ובוחר שלא להתמקד באבדן חיים כה רבים כסצנת התנגדות לכל האכזריות של המלחמה – לא, הבמאי בחר גלוריפיקציה ומלחמה כמאורע היסטורי – וכך זהו אחד מסרטי האקשן החזקים שנראו על המסך.   

…from "The book of disquiet", 193…

הדממה אסתטית של החיים, שבאמצעותה נגיע לכך שהקללות וההשפלות, שהחיים ובני-האדם משליכים לעברנו, לא יגיעו מעבר לפריפריה בזויה של הרגישות, לחיצוניות הרחוקה של הנפש המודעת.

פרננדו פסואה, ספר האי-נחת, 193

2008 – Changeling

מומלץ 2008 – Changeling ההחלפהClint Eastwood

Star 8

 

Changeling

האם משטרה תצליח לרמוס ולשבור אישה שמראה סימני עצמאות? לא אם האישה היא בעקבות בנה – גם אם יכלאו אותה במוסד סגור, רוחה לא תשבר.

זהו סרט העוקב אחר מאורעות של מיקרה אמיתי בו ב-1928 נעלם ילד, ולאחר תקופה די ארוכה המשטרה מחזירה את הילד לאימו. אך זהו – זה לא אותו הילד. וכך התחיל מסע של אמא בעקבות בנה ונגד איוולות החברה באותו הזמן. איוולות הנמשכות גם בימינו, בתחפושת אחרת. בסרט טופלו מספר נושאים שמופיעים המון בסרטים אמריקאיים. קודם כל אלימות כלפי ילדים. ילדים נחטפים, ילדים נכלאים, משמשים שק אגרוף ונושאי התעללות של פושעים חולי נפש. נושא אמריקאי מובהק. דבר שני – שחיתות – שחיתות שלטונית ושחיתות פוליטית, המשטרה אשר מתנהגת כמאפיה ומה שמבדיל אותה ממנה הם המדים, ולאזרח הקטן אין למעשה לאן לפנות לצדק המגיע לו. גם זה נושא אמריקאי עד מאוד – השחיתות השלטונית אשר השרישה בחברה האמריקאית נטייה להתגוננות ולפרטיות ולחופש הפרט. ויש כאן גם נושא שלישי – שהוא הנושא המרכזי – מעמד האישה. המשטרה ציפתה שגיבורת הסרט, לכשיחזירו לה ילד לא שלה, תשתכנע לקחת אותו ולהודות כי הוא שלה. זה היה כל כך ברור שכך הדברים יהיו, שמשטרה בנתה מסע שלם של יחסי ציבור ע"מ להציג את עצמה באור חיובי במעמד מסירת הילד לאישה. אך הגיבורה התנגדה, להפתעת המשטרה. וכך לאחר שיכנועים רבים שלא צלחו, ולאחר שידה של האישה הייתה על העליונה בגילוי התפקיד האווילי והשטני של המשטרה במעשה רמייה זה, המשטרה פשוט כלאה את הגיבורה בבית חולים לחולי נפש. מתברר שזה היה הנוהג באותם הימים – למשטרה היה מותר, וכך היא פתרה את בעיותיה מכל מיני נשים שלא נשמעו למשטרה. לא יאומן כיסופר. מה שמדהים זה שהסרט הוא אחד הסרטים הנאמנים ביותר למציאות שקרתה. ז"א – כל זה אכן מיקרה אמיתי וכך היה. האמינות, שגם כך כבר הייתה בסרט בגין טיפול בשלושת הנושאים הכה אמריקאיים, חוזקה ע"י הצד הוויזואלי ששיחזר בדקדקנות את תפאורת התקופה של סוף שנות העשרים בלוס אנג'לס. אנג'לינה ג'ולי נתנה כאן הופעה שלא חיכיתי ממנה – כנראה שקלינט איסטווד יודע לתת מקום לשחקנים שלו

2007 – The Visitor

מומלץ 2007 – The Visitor  המבקר  – Thomas McCarthy

Star 8

המטמורפוזה האישית שעובר פרופסור בודד לאור סצנת מהגרים הניו-יורקית. אנושי ונוגע.

The Visitor

זהו סרט שמאלני אמריקאי. נגד הביורוקראטיה האמריקאית. בעד ההגירה, גם לא חוקית. בעד ראיה של מסכני העולם כבאמת מסכנים, ואנשים טובים וזה אנחנו שלא בסדר שמונעים מהם את הטוב. בעד שילוב ואינטגרציה תרבותית. בעד הסימפטיה לערבים. וכו' וכו'. כן, כל זה נכון – זהו אכן סרט כזה (נראה שאנחנו עוברים גל תרבותי כזה של אשליית הזיהוי של טוב עם מסכנות וקושרים את זה לאשמה תרבותית – השמאל לוקה מדי כמה עשרות שנים בתסמונת בעייתית זו). אך מעבר לכך זהו גם סרט מאוד אנושי. זהו סרט על אדם שחי את השגרה הנוחה שלו, שאיבד מזמן את הרגשות שלו (וכנראה שהיו לו – בכל זאת היה נשוי), בסביבות גיל 60, אמריקאי, פרופסור, שנוסע לניו-יורק – העיר הלא אמריקאית, המעורבת, התוססת, הרוגשת ביותר באמריקה. וכאשר הוא נכנס לדירה שלו במנהטן, אשר הוא מחזיק ומבקר בה מדי פעם ופעם – הוא מוצא שם דיירים פולשים שהשכירו את דירתו מאיזה נוכל. וכך הוא מתוודה לסצנת המהגרים באמריקה ולאט לאט פתאום גם מתחיל לגלות את עצמו ואת הרגשות שלו. בסרט משחקת גם היאם עבאס (שנולדה בנצרת) בתור אימו של הצעיר הסורי שגר בדירה של הפרופסור – משחק עצור, מלא אצילות מושכת. לפעמים אני תוהה מדוע יש לאמריקאים ולאירופאים אהדה למיעוטים אפריקאים ולערבים – אך לא ליהודים. המסקנה היחידה שעובדת היא האנטישמיות המובנת בתרבויות שלהם. אך זה לא צריך להיות מכשול עבורי ליהנות מהסרט האנושי הזה.

2007 – There will be Blood

מומלץ 2007 – There will be Blood  זה ייגמר בדםPaul Thomas Anderson

Star 8

 

שיגעון התאווה, התאווה לכסף, התאווה לרכושנות – סיפור דרמתי של טייקון הנפט הטקסני מהיותו איש עני המחפש את מזלו עד לשיגעון הכוח בתור טייקון.

There will be Bloodזה ייגמר בדם זהו סיפור אפל ומצמרר של טייקון הנפט. הוא לא היה טייקון כל החיים, אלא היה מחפש זהב בבהלת הזהב בקליפורניה. זהו שיר הילל לתאוות כסף, לתאווה להתעשר, וכל האמצעים כשרים. ותאווה חזקה כמו זו לא תיתכן שלא יהיה בה טירוף. כך שכל מי שמהווה מכשול בדרך אל הכסף – מהמר על ראשו. זהו סיפור אפי, אמריקאי מאוד, אכזרי, טקסאני. היה עוד סרט דומה על תאווה להתעשר בתקופה ההיא – האוצר מסיירה מדרה מ-1948. הסרטים שונים לגמרי – אך התאווה, התאווה. לא השתנתה. דניאל דיי ליואיס נותן הופעה מהממת בתור איש הנפט. זה אמנם לא חדש אצל דניאל דיי ליואיס וצורת המשחק שלו הוא מן הרציניים ביותר הקיימים, כשהוא נכנס לדמות, אזי הוא ממש נכנס בה, לומד אותה מכין את עצמו לצלילה בתוך הדמות – מה שמכונה לפעמים משחק טוטלי. כאן הוא עושה אחד התפקידים הטובים שלו. בעצם, העובדה שדניאל דיי ליואיס משחק פה מעידה כבר על הסרט – דיי ליואיס לא משחק בהרבה סרטים ונחשב בררן מאוד בבחירת תפקידיו. זהו אם כן סרט, למרות שלא קל לצפייה, וקשה להגיד שהוא מהנה, הוא סרט ברמה הגבוהה – רואים שפול אנדרסון השקיע פה מעצמו לא פחות מדניאל דיי ליואיס.

2007 – The Darjeeling limited

מומלץ 2007 – The Darjeeling limited  רכבת לדארג'ילינג  – Wes Anderson

Star 8

 

מסע ברחבי הודו דרך צלילים ריחות וצבעים בעקבות אם המשפחה לצלילי שנות השישים – קומדיה מסוגננת וטיפה מטורללת

The Darjeeling limitedזה הסרט הראשון שראיתי משל ווס אנדרסון – הוא הכה בי בצבעים שלו, בהומור המטורף על גבול גימיקי, בעצב היפה שלו, בצילום ובימוי המאוד מדויקים שלו (לדעתי זה מה שמאפיין את הסגנון שלו ואני מתחבר לכך מאוד – החיתוך המדויק של מה שאתה רואה, מתן כבוד לפרטים, והצבת כיוון המבט הקפדנית, רווית הצבעים המופחתת – זה לא שאין צבעים – הוא מאוד צבעוני, אך לא צעקני, מאופק, קצת מרוחק – גם אני נוטה לראות את הדברים כך). אמנם בהתחלה לא הבנתי למה הוא בוחר במשפחה קצת מטורללת, אך אח"כ, כשראיתי עוד מסרטיו – ואני מתרגש מחדש כל פעם שאני עומד לצפות באחד הסרטים שלו – הבחנתי שזה מוטיב חוזר. בכל הסרטים יש לו גיבורים עם משפחות מוזרות, הרוסות לפעמים, עם נטישה, או אם כבר משפחה נורמלית, אזי מזווית מיוחדת. בכל הסרטים שלו שראיתי בסוף אתה נשאר בהרגשה מוזרה שמשהו מתפספס פה. יש כאלו שיגדירו שזה מראה על בעייתיות, על חוסר שלמות, על פגם בסרט שלא מביא אותו לדרגה עליונה יותר. עכשיו, כשאני כותב על זה, אני פתאום תופס שזה גם חלק מהסגנון שלו – לא לסיים, לפחות לא באופן אופטימי, את הסרט, לנטוש אותנו, הצופים, לאכזב אותנו קצת – בדיוק כמו במשפחות שהאימא או האבא נוטשים אותה, בדיוק כמו שהיה אצלו בילדות כשהוריו התגרשו. ואם כבר – אז לא בטוח שזה בכוונה שווס אנדרסון משאיר אותנו עם הרגשה קלה של אכזבה – הרי זה המצב בחיים בכלל, לא? ומה שמחזיק אותנו זו דרך עצמה, זה החברים, זה… המשפחה שלנו לדרך. ואצל ווס אנדרסון בד"כ יש שחקנים די קבועים בסרטים המלווים אותו לאורך עשיית הקריירה הקולנועית שלו, ממש כמו משפחה – אוון ווילסון, אדריאן ברודי, אנג'ליקה יוסטון, ביל מריי ואחרים. בגלל האכזבה הקלה שהצופים חשים בסרטיו, כנראה שום סרט שלו לא יזכה להכרה של יצירת מופת – אך אני יכול להעיד שכל סרט שלו זו יצירה קולינרית לנפש ולחוש האסתטי.

וגם בסרט זה, של חיפוש שלושת האחים אחר אימא שלהם בהודו על רכבת פאר שנקראת רכבת דארג'לינג, מסע פנימי כפי שאחד האחים רוצה לראות את זה, עם הצבע והמראת של הודו, לצלילי הקינקס (כבר כמעט שכחתי אותם – הייתה תקופה שאני זוכר ששמעתי את אלבומם לולה הלוך ושוב, עד שיום אחד גלית בחרה מספר תקליטים מהאוסף שלי – וכך הקינקס פרחו להם מהפטיפון שלי – ופה שמעתי אותם, בשירים בדיוק מהתקליט האהוב עליי – זה היה כמו לראות חבר וותיק מימי קדם פתאום מתדפק על דלת הכניסה – כל כך כיף), רולינג סטונס ואחרים. דרמה מאופקת מתובלת בשנינות וחיוך, יפה מאוד, מקורית – אהבתי.