הפסקה

סרטים ודברים אחרים

2007 – The Darjeeling limited

מומלץ 2007 – The Darjeeling limited  רכבת לדארג'ילינג  – Wes Anderson

Star 8

 

מסע ברחבי הודו דרך צלילים ריחות וצבעים בעקבות אם המשפחה לצלילי שנות השישים – קומדיה מסוגננת וטיפה מטורללת

The Darjeeling limitedזה הסרט הראשון שראיתי משל ווס אנדרסון – הוא הכה בי בצבעים שלו, בהומור המטורף על גבול גימיקי, בעצב היפה שלו, בצילום ובימוי המאוד מדויקים שלו (לדעתי זה מה שמאפיין את הסגנון שלו ואני מתחבר לכך מאוד – החיתוך המדויק של מה שאתה רואה, מתן כבוד לפרטים, והצבת כיוון המבט הקפדנית, רווית הצבעים המופחתת – זה לא שאין צבעים – הוא מאוד צבעוני, אך לא צעקני, מאופק, קצת מרוחק – גם אני נוטה לראות את הדברים כך). אמנם בהתחלה לא הבנתי למה הוא בוחר במשפחה קצת מטורללת, אך אח"כ, כשראיתי עוד מסרטיו – ואני מתרגש מחדש כל פעם שאני עומד לצפות באחד הסרטים שלו – הבחנתי שזה מוטיב חוזר. בכל הסרטים יש לו גיבורים עם משפחות מוזרות, הרוסות לפעמים, עם נטישה, או אם כבר משפחה נורמלית, אזי מזווית מיוחדת. בכל הסרטים שלו שראיתי בסוף אתה נשאר בהרגשה מוזרה שמשהו מתפספס פה. יש כאלו שיגדירו שזה מראה על בעייתיות, על חוסר שלמות, על פגם בסרט שלא מביא אותו לדרגה עליונה יותר. עכשיו, כשאני כותב על זה, אני פתאום תופס שזה גם חלק מהסגנון שלו – לא לסיים, לפחות לא באופן אופטימי, את הסרט, לנטוש אותנו, הצופים, לאכזב אותנו קצת – בדיוק כמו במשפחות שהאימא או האבא נוטשים אותה, בדיוק כמו שהיה אצלו בילדות כשהוריו התגרשו. ואם כבר – אז לא בטוח שזה בכוונה שווס אנדרסון משאיר אותנו עם הרגשה קלה של אכזבה – הרי זה המצב בחיים בכלל, לא? ומה שמחזיק אותנו זו דרך עצמה, זה החברים, זה… המשפחה שלנו לדרך. ואצל ווס אנדרסון בד"כ יש שחקנים די קבועים בסרטים המלווים אותו לאורך עשיית הקריירה הקולנועית שלו, ממש כמו משפחה – אוון ווילסון, אדריאן ברודי, אנג'ליקה יוסטון, ביל מריי ואחרים. בגלל האכזבה הקלה שהצופים חשים בסרטיו, כנראה שום סרט שלו לא יזכה להכרה של יצירת מופת – אך אני יכול להעיד שכל סרט שלו זו יצירה קולינרית לנפש ולחוש האסתטי.

וגם בסרט זה, של חיפוש שלושת האחים אחר אימא שלהם בהודו על רכבת פאר שנקראת רכבת דארג'לינג, מסע פנימי כפי שאחד האחים רוצה לראות את זה, עם הצבע והמראת של הודו, לצלילי הקינקס (כבר כמעט שכחתי אותם – הייתה תקופה שאני זוכר ששמעתי את אלבומם לולה הלוך ושוב, עד שיום אחד גלית בחרה מספר תקליטים מהאוסף שלי – וכך הקינקס פרחו להם מהפטיפון שלי – ופה שמעתי אותם, בשירים בדיוק מהתקליט האהוב עליי – זה היה כמו לראות חבר וותיק מימי קדם פתאום מתדפק על דלת הכניסה – כל כך כיף), רולינג סטונס ואחרים. דרמה מאופקת מתובלת בשנינות וחיוך, יפה מאוד, מקורית – אהבתי.

?ומה אתם חושבים

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: