הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיונים חודשיים: אוקטובר 2015

1999 – The road home

מומלץ 1999 – Wo de fu qin mu qin  The road home  הדרך הביתהYimou Zhang

Star 9

 

 

The road home

אם בעולם קיים רק אחוז אחד מאהבה כמו בסרט, אז שווה לחיות

זאת דרמה רומנטית ומרגשת. שלא כמקבילות ממערב, אין כאן נשיקות סוערות, סצנות אהבה סוחפות או סצנות היסטריות עם דרמה סוחטת דמעות. לא – יימו ג'אנג מגיע לרומנטיקה ומעורבות ריגשית של הצופה בדרך הרבה יותר שקטה, בדרך של מבטים חטופים, בדרך של שתיקות, בדרך של רמיזות מאשר אמירות ישירות ובדרך הוויזואליות הכובשת אשר אין שני לו. הסרט מתחיל בשחור לבן, כאשר הבן של מורה הכפר מגיע אל הכפר מהעיר בעקבות ידיעה על מות אביו. אמו מעוניינת לעשות תהלוכה עם ארון קבורה בדרך מפותלת – הדרך הביתה, הדרך, בה היא, כאשר הייתה צעירה, חיכתה לו שיגיע מהכפר. סיפור האהבה הזה, העשוי בפלאשבקים, הוא מצוייר בצבע עז ומוצב בהיסטוריה של סין בעת רדיפות הימניים (תקופה אשר גם כיום מסתתרת אחרי צנזורה סינית כבדה). הניגודים האלו – נראה ונרמז, עיר וכפר, חופש ומילוי פקודות המפלגה – מגושרים ע"י הדרך הזו, הדרך הביתה, הדרך אל לב גיבורי הסרט, הדרך אל הרגשות שלנו. הרומנטיות העצורה, האהבה מצויירים כאן כזרמים תת ימיים מתחת לגלי האוקיינוס התרבותי שאנחנו מכנים חיים – זרמים שמעצבים את חיי הפרט אף יותר מהגלים מעל פני המים.

הסרט גילה לנו את ז'אנג זיאי בתפקידה הראשון (בתור המורה הצעירה) – תפקיד שהיא ביצעה בכשרון מדהים שקשה לדמיין את הסרט בלעדיה. אח"כ היא כבר עשתה חייל בסרטים כמו דרקון נמר, גיבור ומחול הפגיונות.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=-1ru6xV7SOM

 

מודעות פרסומת

1999 – The world is not enough

מומלץ 1999 – The world is not enough  העולם אינו מספיקMichael Apted

Star 8

 

 

the world is not enough

ג'יימס בונד התשע עשרה. "קיו" האגדי שליווה עד כה את ג'יימס בונד במחלקת הגאדז'טים שלו כבר איננו ובמקומו נכנס לתפקיד ג'ון קליז (כן ההוא ממונטי פייטון ומהמלון של פולטי). בסרט לא חסר אקשן נהדר, כל השטיקים שקיימים בסרטים של ג'יימס בונד נמצאים גם כאן ופירס ברוסנן ממשיך לככב כבונד, ג'יימס בונד. הפעם אנחנו ניצבים במאבק נגד הטרוריסט הערמומי שלא יודע פחד או כאב ומתכנן בתככים מתוחכמים לגנוב פצצת אטום. והוא כמעט מצליח. וזה שנתיים לפני שהמטוסים פילחו את התאומים ומיתגו את הטרור כתופעה עולמית המאיימת לא על מהלך או מדינה מסויימת, אלא על העולם כולו. וגם בסרט זה הדבר נעשה בתככים שהמערב לא הבין אותם – ורק ג'יימס בונד הבין שאלקטרה, הבת של איל האנרגיה האזרבג'אני, שהיא גם חברת משפחה של "אם" (ג'ודי דנץ' ממשיכה בתפקיד זה) – היא לא כל כך תמימה. הסרט מערב עלילה מפותלת, מראות אזרבג'אן, לונדון ואיסטנבול, מרדפים מסמרי שער ואפילו צוללת. הנאה צרופה.

והה משהו אינפורמטיבי שדליתי בוויקיפדיה – שם הסרט הוא תרגום מלטינית של " Orbis non sufficit", המוטו של סר תומס בונד מהמאה השבע עשרה, אשר עפ"י  איין פלמינג, השושלת של ג'יימס בונד התחילה עימו  (המוטו הזה של בונד כבר החל מבשירות הוד מלכותה מ-1969). המוטו עצמו שורשיו עתיקים עוד יותר. "העולם לא הספיק לאלכסנדר הגדול, הארון – כן". מתוך "סטירות" של ג'ובינל, מאה שניה לספירה (ספר רביעי – "שאיפה שגויה היא המקור לסבל", סטירה מס' 10)  – כנראה בעקבות המילים שהיו חקוקות על סרקופג של אלכסנדר הגדול.

קדימון:  https://www.youtube.com/watch?v=R4JgqBlbnJk

1999 – Fight Club

מומלץ 1999 – Fight Club  מועדון הקרבDavid Fincher

Star 8

 

 

fight club 1

אלימות החברה שלנו, עטופה בניהיליזם אנרכיסטי

זהו סרט אפל מודרני העשוי היטב. עד כדי כך היטב שיכול לשמש בית ספר על איך עושים סרט (טוב – הסרט בכל זאת בויים ע"י דיוויד פינצ'ר – בחור שאני מכבד את עבודתו ולו רק בגלל שבתור במאי לא ידוע, הוא יצר בתור סרטו הראשון את הנוסע השמיני 3). וכך, מכיוון שהוא עשוי כל כך טוב, הוא גם יכול לטפל בנושאים בעייתיים. קודם כל הוא אלים – מאוד אלים. עד כדי כך אלים שיש ממש מעטפת פילוסופית בגרוש מסביב הנותנת תחושה של הצדקה של מה שאנחנו רואים על המסך. ואני תוהה האם האלימות היא העיקר בסרט או שזה רק כלי להעביר את המסר. והמסרים לא חסרים – הכל פה מתערבב – למשל ניהיליזם. השלילה של הקיים.

 אני רוצה לנגב עם מונה ליזה.

 עד כדי כך. כמובן שלניהיליזם יש שורשים פילוסופיים.

 רק מתי שאיבדת את הכל, אתה חופשי לעשות הכל.

 אך אני תמיד תהיתי האם הניהיליזם לא מהלל את שמחת ההרס  יותר מאשר את תקוות הבנייה החדשה. ניהיליסטים עשויים להגיד שזה בא כעסקת חבילה. אך אני לא אוהב עסקאות חבילה כי אני מרגיש שתמיד דוחפים לי שם משהו שאני לא צריך. וכאן אנחנו מגיעים לעוד נושא בסרט – אפשר לראות אותו כהפגנה אנטי צרכנית. ארגון מועדני הקרב לובשים צורה וטרנספורמציה להתארגנויות אנרכיסטיות מטבען לאנטי תאגידים – וכך באופן ישיר כתנועה המזיזה את הכיסא מתחת לישבנה של הציביליזציה העכשווית. וזה כתגובה לכך שהציוויליזציה הנוכחית מעריכה את החומרנות יותר מהרוחניות. בראד פיט (המשחק את טיילר דורדן – הדמות שיצרה את מועדני הקרב וגם את קבוצת ההתנגדות האנרכיסיטית בשם פרוייקט מייהם) אמר על כך

אני חושב שקיים מנגנון הגנה עצמית המונע מהדור שלי כל קשר אמיתי או חיבור עם הרגשות האמיתיים שלנו. אנחנו מעודדים קבוצות אך לא באים בעצמנו לשחק. אנחנו כל כך עסוקים עם כשלונות והצלחות – כאילו שני הדברים האלו בלבד הולכים לאפיין אותך לבסוף

האלימות המיידית גם שואבת את בסיס הכוח שלה מהגבריות – אם לדייק, מהמרד של הגבריות  נגד תרבות עכשווית שהיא תרבות צרכנית נשית מטבעה שדחקה את הגברים או לברים חשוכים או ליאכטות ובתי קזינו – כאשר רוב המרחב האחר תפוס ע"י דומיננטיות נשית. ומה עושה מצ'ו מצוי שסגרו אותו בפינה? נכון – מנפץ פרצופים. זה גרם לכמה מבקרים לראות בסרט כמסביר ואף מעודד פאשיזם כתגובה למצב חברתי מסויים.

 הסיבות הנ"ל – ניהיליזם, מחאה חברתית וגבריות – מצאו אוזן קשבת אצל הקהל הצעיר הגברי וסרט זה הפך היות סרט פולחן, כאשר הצעירים מהלליםfight club 2 אותו כמינימום יצירת מופת אם לא המניפסט שלהם לחיים.

הסרט עשוי על פי ספרו של צ'אק פלניוק מ-1996. הוא גם חבר בהתאגדויות חברתיות-אנארכיסטיות בארה"ב (אשר מכונות Cacophony society) – פרוייקט מייהם מבוסס על הקבוצות ה"ל.

הסרט עורר חששות שהטפה לאלימות עם גיבוי רעיונות הקוסמים לצעירים יעורר גל אלימות דוגמת זה שעורר התפוז המכני. המציאות לא הייתה כה שחורה – אמנם אפילו עד היום נוצרות קבוצות של מעודוני הקרב, והיו כמה מיקרי אלימות שקושרו ישירות לסרט – אך התופעה של האלימות עצמה הייתה לא גדולה במיוחד. החשש האחר מהסרט כחופר מתחת לאושיות העולם שאנו מכירים כנראה יותר אמיתי – עובדה היא שהסרט הוא סרט פולחן, יש עלייה בעולם בהתנגדות לתאגידים והצעירים היום ניהיליסטיים יותר מאשר אופטימיים. לאן זה יוביל ימים יגידו. אני אישית עדיין סבור שכל הסרטים האלו עם האלימות מהולה בפסיכולוגיה בגרוש (וגם לא בגרוש) סה"כ מטרתם להראות אלימות עצמה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=AZwsKVL6JfM

1997 – Tomorrow never dies

מומלץ 1997 – Tomorrow never dies  מחר לנצחRoger Spottiswoode

Star 8

 

 

Tomorrow never dies 1

יחי המלך החדש – התקשורת. ג'יימס בונד יציל אותנו מהטירוף של עושי החדשות.

ג'יימס בונד השמונה עשר. הפעם האיש הרע זה לא איזה אירגון סודי כמו ספקטור, אלא איל תקשורת המנסה להצית מלחמה בין סין למערב ע"מ לסקר אותה. ז"א עושים חדשות במקום מדווחים על חדשות. הסרט מהנה מאוד ועשוי במתכונת הקלאסית של סרטי הג'יימס בונד, עם כל התעלולים והפורמט ועם הבחורות המתאימות. הסצנה של מרדף על הגגות עם האופנוע וההליקופטר ממש עוצרת נשימה.מול ג'יימס בונד – פירס ברוסנן – וביחד איתו במלחמה מול איל ההון ניצבת סוכנת סינית שמשוחקת ע"י מישל יו – שחקנית אמנויות מלחמה מלזית, שתשחק  שלוש שנים מאוחר יותר ב-נמר דרקון המעולה. הכנסת אמנויות לחימה לסרט של ג'יימס בונד ביחד עם הנופים של הלונג ביי בויאטנם (שלא צולמו בוויאטנם אלא עוד הפעם בתאילנד באי של הג'יימס בונד איפה שצולם האיש בעל אקדח הזהב) עושים משהו טוב לסדרה ומכניס רעננות שובבה לעלילה קונספירטיבית. הנושא של תקשורת החושבת ולפעמים גם שולטת על העולם הוא נושא מעניין ורלוונטי גם כאן במחוזותינו – אם חושבים לרגע על אימפרייתTomorrow never dies 2 מוזס המנסה לשלוט על התכנים שאנו צורכים ומכוונת את התוכן על פי הכיוון הרצוי ושתלך המציאות לעזעזל. בסרט מופיעים כמה רעיונות טכנולוגיים נחמדים – למשל מכונית ב.מ.וו. המופעלת ע"י שלט רחוק (המציאות כיום היא יותר פנטסטית – מכוניות גוגל נוסעות ללא נהג בעזרת ג'י.פי.אס. ותכנת ניוט) וגם ספינת חמקן. ספינת החמקן זו לא המצאה של הסרט, אלא מבוססת על "צל הים" – דגם ניסיוני סודי משנות השמונים

קדיומון: https://www.youtube.com/watch?v=eqrk7-mx2D0

1996 – Eraser

מומלץ 1996 – Eraser אירייזרChuck Russell

Star 8

 

הוא ימחק את עברכם על מנת להבטיח את עתידכם

בליל שטויות ושוורצנגר. מתכון מבטיח ומנצח, פעולה ובידור. ואכן הסרט לא מאכזב. יש לו דמויות שקל לדמיין (מרשל טוב ומרשל eraserמושחת בהגנת העדים, האחד מול השני), עלילה שקל לעקוב אחריה (חברת ענק בארה"ב פיתחה אב טיפוס לנשק קטלני במיוחד ומנסה לסחור איתו עם גורמים מפוקפקים, ויש
עדה לכל הסיפור, והיא נכנסת לתכנית הגנת העדים, כאשר יש הרוצים להשתיקה), דמויות משנה מקסימות (למשל יש שם את טוני, המקורב למאפיה ועובד בנמל, יש שם… בעצם למה אני מספר? מ שראה ראה, מי שלא – שיראה), יש שם אקשן עוצר נשימה – התמונה של ארנולד קופץ מדלת מטוס הבואינג היא אחת הטובות שיש, ואיך שהוא מנהל קרב יריות מול הבואינג הדוהר לקראתו (הנה הקטע עם המטוס – https://www.youtube.com/watch?v=VfmNeuDE5-8), ועוד, ועוד – סרט פעולה מעולה. ואם שוורצנגר – אז כיאה לו, יש לא מעט הומור בסרט שמהווה את החלק הבידורי בחבילה. אני קונה. הנה כמה מהפנינות:

ארנולד: סוחר נשק גדול מוכר את זה לטרוריסטים בצורה גלוייה

טוני: ספר לי משהו שאני לא יודע

ארנולד: זה קורה היום על הרציפים שלך

טוני שומט את הסיגר ואומר בקול שמסוגל להרוג: את זה אני לא ידעתי

אח"כ טוני לאיש הלבוש בבגדי צבא עם הרבה נשק בנמל, לאחר שאומרים לו שהוא לא יכול להיכנס

שמע כאן בחורצ'יק. שום דבר לא יזוז כאן על הרציפים אלא אם כן יש אנשי וועד בסביבה. אני לא רואה כאן חברה מהוועד, אתה רואה?

ארנולד קופץ בשנייה אחרונה להגן על העדה שלו בגן החיות בניו-יורק תחת מטח כבד של יריות.

היא: אתה מאחר. הוא: פקקים.

לאחר ששוורצנגר מחסל תנין, הוא מסנן לכיוונו

 אתה מזוודה.

סוכן אחד על ארנולד

מי הוא חושב לעצמו? הבוס: מי? הוא? הוא חושב שהוא הטוב ביותר שישנו אצלנו. אני חושב שהוא צודק. נסה לא לעצבן אותו.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=KgfUCUsAmAA

1997 – Good Will Hunting

מומלץ 1997 – Good Will Hunting  סיפורו של וויל האנטינגGus Van Sant

Star 8

 

 

Good Will Hunting

דרמה אנושית על הבחירות, על החברים, על הגשמה עצמית

הפרופסור למתמטיקה באוניברסיטה מציג בעיה קשה לפתרון לתלידיו וכותב אותה מחוץ לכיתה. למחרת הוא רואה שהבעיה נפתרה. ע"י לא אחר מאשר בחור ניקיון באוניברסיטה, המתגלה כגאון. הפרופסור רוצה לקחת את הצעיר בתור תלמיד מחקר שלו – אך הדבר מתאפשר רק אם התלמיד יהיה תחת טיפול פסיכולוגי. וכך הפרופסור נאלץ לקרוא למשימה פסיכולוג – חבר שלו עצמו לאוניברסיטה. יש בסרט בחינת מערכות יחסים מעגליים – הצעיר וחברו שגדלו ביחד (מט דיימון ובן אפלק – שהם גם בחיים חברים שגדלו ביחד), בין הצעיר לחברה שלו, בין הצעיר לפסיכולוג (רובין וויליאמס בתפקיד נהדר – אם לא הטוב ביותר שלו), בין הפסיכולוג והפרופסור למתמטיקה. כמה בוודאי כואב לפרופסור שלקח לו כה הרבה זמן להגיע לאן שהוא הגיע, אך לא מעבר לכך – בצעירותו הוא היה הבטחה גדולה שהתמוססה – וכאן יש בחור צעיר שבהנף יד פותר דברים נשגבים. כמה מטענים יש בין הפרופסור לבין הפסיכולוג – האם הפסיכולוג הוא לוזר? האפ הפרופסור הוא לוזר? האם הצעיר הוא לוזר כי הוא לא רוצה לנסות למצות את הפוטנציאל שיש לו אך לאחרים אין? החבר שלו חושב שכן – הוא טוען לצעיר שהוא מעליב אותם בזה שיש לו פוטנציאל שהוא שורף אותו על כלום.. זהו סרט עם מעורבות רגשית, עם משחק מעולה, דרמה מרגשת שלא משאירה אותך אדיש. זהו סרט שאתה זוכר להרבה זמן.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=PaZVjZEFkRs

1995 – Goldeneye

מומלץ 1995 – Goldeneye גולדן אייMartin Campbell

Star 8

 

 

Goldeneye

פנים חדשות לסדרת ג'יימס בונד – לאחר שני סרטים עם טימוטי דלתון, בנעליו של ג'יימס בונד אנו מוצאים את פירס ברוסנן (שישחק בארבע סרטי ג'יימס בונד וישחרר את המקום לטובת הבונד הנוכחי – דניאל קרייג), ובתפקיד אמ – את ג'ודי דנץ. אפשר גם לאמר שסרט זה מהווה מעבר – מעבר אל ג'יימס בונד המודרני, המתוחכם יותר, העשוי היטב, מציב רף חדש לפעלולים, לתיחכום של העלילה, ומשום מה (הרי בכל זאת מדובר בשטויות במיץ עגבניות) מרגיש חלק מההוויה העכשווית שלנו. והוא לא מאכזב – העלילה היא די טיפוסית עם האיש שרוצה להשפיע על העולם, ולהרוס את כלכלת בריטניה מ..הלווינים, מהלווינים הרוסיים שהשתלטו עליהם (מדובר על תקופה לאחר פירוק בריה"מ), המרדפים מסמרי שער (אפילו על טנק)  והפעלולים – ברוך השם לעולמנו המודרני – ג'יימס בונד עבר ניתוח פלסטי מוצלח.

לשם הסרט יש סיפור. איין פלמינג הוא זה שכתב את סיפורי הג'יימס בונד המקוריים שבעקבותיהם נוצרו סרטי הג'יימס בונד. איין פלמינג היה קצין מודיעין של הצי הבריטי. בשנת 1940 עמד בראש תכנית גולדן איי שמטרתה הייתה ניטור חצי האי האיברי בגלל החשש שפרנקו ייתן לגרמנים להכנס ולכבוש את ספרד. לבריטים יש אינטרסים חזקים בגיברלטר כמעבר אל הים התיכון והם התכוונו להחזיק באינטריסים אלו גם ע"י פעולות סבוטאז' שתוכננו במסגרת תכנית הגולדן איי. התכנית נסגרה ב-1943 כי הבריטים העריכו שהסיכויים שהנאצים יכנסו לספרד קטנים מאוד. פלמינג החליט להשתקע בג'מייקה ורכש שם בית ב-1946 וכינה אותו גולדן איי. בבית זה הוא כתב את כל סיפורי ג'יימס בונד. הבית אמנם היה צנוע יחסית, אך שכן בגן עדן עלי אדמות. לאחר מות איין פלמינג, הזמר בוב מרלי רכש את הווילה. כיום הווילה משמשת כמלון יוקרה. מי שפרוטה בידיו מוזמן לשם תמורת החל מ-$2,500 ללילה לחדר. (https://www.theflemingvilla.com/#about) שם הסרט הוא מחווה לביתו של איין פלמינג – גולדן איי. זה קצת אירוני שהסרט גולדן איי הוא סרט הג'יימס בונד השבע עשרה (או השמונה עשרה, אם סופרים גם לעולם אל תאמר לא – סרט ג'יימס בנד עם שון קונורי עפ"י פלמינג אשר לא נעשה במסגרת ההפקות הרשמיות של ג'יימס בונד, או התשע עשרה אם סופרים גם את קזינו רויאל) , והראשון שלא מבוסס על סיפורים מאת איין פלמינג.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=HHFXthl5IJo

1993 – The Scent of Green Papaya

מומלץ 1993 – Mùi du du xanh The Scent of Green Papaya  ניחוח הפאפאיה הירוקהAnh Hung Tran

Star 8

 

 

The Scent of Green Papaya 1

סימפונייה היופי בירוק – העולם דרך עיניה התמות של נערה.

זהו סרטו הראשון של אן הון טראן – ויאטנמי שגדל בצרפת. הסרט נסוב בשני חלקים בסייגון (הו צ'י מין סיטי כיום) – בשנות החמישים המוקדמות ולאחר מכן בשנות השישים המוקדמות. מדובר על התבגרות של ילדה יתומה, אשר עובדת בתור משרתת בבית של משפחת סוחרים, ולאחר 10 שנים עובדת בבית של צעיר חבר המשפחה. בחלק השני אישתו של הבמאי מגלמת את הבחורה. יש כמובן גם סיפור רומנטי, וגם תיאור מדוקדק של חיי משפחה באותה התקופה – דרך העיניים של הנערה. וזה העניין כולו. כל הסרט הוא דרך העיניים שלה, דרך התנועות שלה, הרגשות והתחושות שלה – כל כולו של הסרט נושם תום, יושר והשלמה ובעיקר יופי ואסתטיות. עד כדי כךThe Scent of Green Papaya 2 שהחושניות כובשת אותך וגורמת לך לחוש כמה היופי והחושניות נוטפים מהעולם וכמה אנחנו עיוורים שלא שמים לב לכך. הסרט הזה בא לתקן את האיוולת של החייים המודרניים ולהכיר לנו מחדש את היופי. היופי כה חזק שהעלילה נתפשת כמשהו צדדי החולף במוחנו. אפשר לנסות ולפרש את הסרט ולמצוא לו משמעויות נסתרות, אפשר גם לפרש את הסרט כמו שהבמאי התבטא

"בניחוח הפאפאיה הירוקה רציתי להראות את החיים הרגילים של ויאטנמים. רציתי להראות את האנושיות שלהם אשר לא ראינו אותה בסרטים עד כה… הסרט נולד מדימויים שיש לי מאמא שלי, הרעננות והיופי של תנועותיה".

ואפשר כמו שאני להתמסר אל הפשט עצמו, אל היופי החזותי, אל המוסיקה של העיניים.

The Scent of Green Papaya 3

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=xxuWJ1y1Tww

1989 – Steel Magnolias

מומלץ 1989 – Steel Magnolias  מגנוליות מפלדהHerbert Ross

Star 8

 

 

Steel Magnolias 1

סרט מצחיק שיגרום לכם לבכות.

הדרום האמריקאי. קבוצה של שש נשים יוצרת מעגל חברות. החברות שמאותגרת ע"י החיים, ע"י הדרמות, ע"י מוות. החברות שמחזיקה מעמד כפלדה יצוקה, אפילו שמבחוץ זה נראה כמגנוליות. עשוי עפ"י מחזה של רוברט הרלינג מ-1987, שכתב אותו בעקבות התמודדות עם מות אחותו מסוכרת. הסרט לא לוקח כיוון של מלודרמת סוחטת דמעות – למרות שלפחות פעם אחת בסרט רובנו נזדקק למטפחת לנגב דמעה טועה מזווית העין. לא, הסרט, למרות שסובב סביב הנשים – המגנוליות – בכל זאת לוקח את הכל בסרקזם בריא והומור אם אפשר – כנראה זו הנוסחא לחישול הפלדה עפ"י יוצרי הסרט. והאמת שזה גם עובד – אני מתכוון להומור סרקסטי הנשפך כאן בכמויות מסחריות – אך בעיקר בגלל הקסם המיוחד של כוכבי הסרט שמעלים את כל העסק לדרגות ההימאליה – תנו כפיים ל –  דולי פרטון! דריל האנה! שירלי מקליין! ג'וליה רוברטס! סאלי פילד! אוליביה דוקאקיס! סוללה כה מכובדת לא רואים ביחד בהרבה סרטים – הרי כל אחת מהכוכבות מחזיקה סרט שלם לבדה. כל כך טוב. עוד דבר – זה אמנם סרט נשים ללא ספק (יש גברים – אך הם ניצבים זוטרים בכל הסרט) – אך לא מצאתי שום קושי להנות ממנו. הנה כמה ציטוטים ממנו:

הסיבה היחידה שהאנשים נחמדים אליי היא שיש לי יותר כסף מאלוהים

אני לא משוגעת. פשוט יש לי מצב רוח רע כבר 40 שנה.

את נשמעת כמעט עליזה. מה קרה? דרסת איזה ילד קטן או משהו?

אם אין לך דבר טוב לספר על אף אחד, בואי שבי לידי.

אנחנו בבית אלוהים! — או, כאילו שאכפת לה, היא לא עשתה שום דבר דתי בחייה. — זה לא נכון! כשהייתי בתיכון היינו נוהגות להתלבש כנזירות ולקפוץ מבר לבר.

אני לא צופה בתאטרון כי אני יכולה לנמנם בבית בחינם. אני לא רואה סרטים כי הם זבל ואין בהם כלום חוץ מחבורת אנשם ערומים, ואני לא קוראת ספרים כי אם הם טובים בכלל, אזי יעשו מהם סדרת טלוויזיה.

צחוק מבעד הדמעות הוא הרגש האהוב עליי ביותר.

ילד בן חמש שואל את חברו: מה זה חברות? חברות, עונה החבר, זה כאשר אתה גונב את השוקולד שלי כל יום מהתיק שלי, אך אני ממשיך לשים אותו באותו המקום יום יום.

קדימון: http://www.tcm.com/mediaroom/video/192877/Steel-Magnolias-Original-Trailer-.html