הפסקה

סרטים ודברים אחרים

1999 – Fight Club

מומלץ 1999 – Fight Club  מועדון הקרבDavid Fincher

Star 8

 

 

fight club 1

אלימות החברה שלנו, עטופה בניהיליזם אנרכיסטי

זהו סרט אפל מודרני העשוי היטב. עד כדי כך היטב שיכול לשמש בית ספר על איך עושים סרט (טוב – הסרט בכל זאת בויים ע"י דיוויד פינצ'ר – בחור שאני מכבד את עבודתו ולו רק בגלל שבתור במאי לא ידוע, הוא יצר בתור סרטו הראשון את הנוסע השמיני 3). וכך, מכיוון שהוא עשוי כל כך טוב, הוא גם יכול לטפל בנושאים בעייתיים. קודם כל הוא אלים – מאוד אלים. עד כדי כך אלים שיש ממש מעטפת פילוסופית בגרוש מסביב הנותנת תחושה של הצדקה של מה שאנחנו רואים על המסך. ואני תוהה האם האלימות היא העיקר בסרט או שזה רק כלי להעביר את המסר. והמסרים לא חסרים – הכל פה מתערבב – למשל ניהיליזם. השלילה של הקיים.

 אני רוצה לנגב עם מונה ליזה.

 עד כדי כך. כמובן שלניהיליזם יש שורשים פילוסופיים.

 רק מתי שאיבדת את הכל, אתה חופשי לעשות הכל.

 אך אני תמיד תהיתי האם הניהיליזם לא מהלל את שמחת ההרס  יותר מאשר את תקוות הבנייה החדשה. ניהיליסטים עשויים להגיד שזה בא כעסקת חבילה. אך אני לא אוהב עסקאות חבילה כי אני מרגיש שתמיד דוחפים לי שם משהו שאני לא צריך. וכאן אנחנו מגיעים לעוד נושא בסרט – אפשר לראות אותו כהפגנה אנטי צרכנית. ארגון מועדני הקרב לובשים צורה וטרנספורמציה להתארגנויות אנרכיסטיות מטבען לאנטי תאגידים – וכך באופן ישיר כתנועה המזיזה את הכיסא מתחת לישבנה של הציביליזציה העכשווית. וזה כתגובה לכך שהציוויליזציה הנוכחית מעריכה את החומרנות יותר מהרוחניות. בראד פיט (המשחק את טיילר דורדן – הדמות שיצרה את מועדני הקרב וגם את קבוצת ההתנגדות האנרכיסיטית בשם פרוייקט מייהם) אמר על כך

אני חושב שקיים מנגנון הגנה עצמית המונע מהדור שלי כל קשר אמיתי או חיבור עם הרגשות האמיתיים שלנו. אנחנו מעודדים קבוצות אך לא באים בעצמנו לשחק. אנחנו כל כך עסוקים עם כשלונות והצלחות – כאילו שני הדברים האלו בלבד הולכים לאפיין אותך לבסוף

האלימות המיידית גם שואבת את בסיס הכוח שלה מהגבריות – אם לדייק, מהמרד של הגבריות  נגד תרבות עכשווית שהיא תרבות צרכנית נשית מטבעה שדחקה את הגברים או לברים חשוכים או ליאכטות ובתי קזינו – כאשר רוב המרחב האחר תפוס ע"י דומיננטיות נשית. ומה עושה מצ'ו מצוי שסגרו אותו בפינה? נכון – מנפץ פרצופים. זה גרם לכמה מבקרים לראות בסרט כמסביר ואף מעודד פאשיזם כתגובה למצב חברתי מסויים.

 הסיבות הנ"ל – ניהיליזם, מחאה חברתית וגבריות – מצאו אוזן קשבת אצל הקהל הצעיר הגברי וסרט זה הפך היות סרט פולחן, כאשר הצעירים מהלליםfight club 2 אותו כמינימום יצירת מופת אם לא המניפסט שלהם לחיים.

הסרט עשוי על פי ספרו של צ'אק פלניוק מ-1996. הוא גם חבר בהתאגדויות חברתיות-אנארכיסטיות בארה"ב (אשר מכונות Cacophony society) – פרוייקט מייהם מבוסס על הקבוצות ה"ל.

הסרט עורר חששות שהטפה לאלימות עם גיבוי רעיונות הקוסמים לצעירים יעורר גל אלימות דוגמת זה שעורר התפוז המכני. המציאות לא הייתה כה שחורה – אמנם אפילו עד היום נוצרות קבוצות של מעודוני הקרב, והיו כמה מיקרי אלימות שקושרו ישירות לסרט – אך התופעה של האלימות עצמה הייתה לא גדולה במיוחד. החשש האחר מהסרט כחופר מתחת לאושיות העולם שאנו מכירים כנראה יותר אמיתי – עובדה היא שהסרט הוא סרט פולחן, יש עלייה בעולם בהתנגדות לתאגידים והצעירים היום ניהיליסטיים יותר מאשר אופטימיים. לאן זה יוביל ימים יגידו. אני אישית עדיין סבור שכל הסרטים האלו עם האלימות מהולה בפסיכולוגיה בגרוש (וגם לא בגרוש) סה"כ מטרתם להראות אלימות עצמה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=AZwsKVL6JfM

מודעות פרסומת

?ומה אתם חושבים

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: