הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיונים חודשיים: נובמבר 2015

2007 – Gone Baby Gone

מומלץ 2007 – Gone Baby Gone  נראתה לאחרונהBen Affleck

Star 8

 

 

Gone Baby Goneזהו סרט אפל מודרני, מותחן מלא הפתעות ותהפוכות, סרט על חטיפת ילדים, סרט על המוסר שגם הוא כפוף לחוקים של איינשטיין.

הסרט הוא עפ"י ספרו של דניס להנה מ-1998. דניס, אגב, כתב כמה ספרים שנהפכו לסרטים כמו מיסטיק ריבר ושאטר איילנד המעולה. בסרט זה מדובר על חטיפת ילדה בת 4 מאימה, שחיה בשולי החברה. שני חוקרים פרטיים נרתמים למלאכה למצוא את הילדה, במקביל לחקירה משטרתית שמתבצעת סביב החטיפה. זהו סרט פשע מעולה, עם משחק משכנע ועלילה שאי אפשר לעזוב אותה באמצע – בדיוק כמו שסרט מתח צריך להיות, בדיוק כפי שסרט אפל צריך להיות. ולמה סרט אפל? גם בגלל האווירה, גם בגלל הסביבה (אמנם מדובר בבוסטון, והייתי מצפה לראות את העלילה איפשהו בלוס אנג'לס, ניו-יורק או שיקגו – אך כאן הבמאי, יליד בוסטון בעצמו, מנפץ לי את שטיפת המוח ההוליוודית שעברתי וממקם את הסביבה המטרידה דווקא בעיר התרבותית הזו, מה שמייד יוצר דיסוננס מטריד) אך גם בגלל הנפשות המעורבות – כולן, מתברר, אפלות במידות שונות של רוע – אפילו כאלו רמות שלא נחשבות כמשהו רע, ולבסוף זה מעורר תהיות גם אצלנו – אם היינו יכולים לבחור, איזה רע היינו בוחרים בין הרעות שלפנינו? (אם התשובה תהיה – לא היינו בוחרים, לא היינו נוקטים עמדה ע"מ לא לבחור ברע – אזי זו תשובה מתחמקת, ה- אי בחירה גם זו בחירה, ובמיקרים רבים בחיינו זה גם נקיטת עמדה והושטת עזרה דווקא לרוע הגרוע יותר – הרי הרוע לא היה מתפתח אם הטוב לא היה שותק לו) ואחרי שהיינו בוחרים – גם אנחנו היינו נהפכים לרעים בהכרח? כן, חקירה בנבכי הנפש האנושית, שהתגנבה בשקט מתוך ביבי החברה ודרך חוקרים פרטיים צעירים, הפורטים על נושא שיש עליו הסכמה רחבה – חטיפת ילדים. סרט מיוחד במינו עם מורגן פרימן (תזכירו לי באיזה סרט הבחור לא שיחק?), אד הריס וקייסי אפלק – אחיו של הבמאי.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=JyT0_wfQR2Y

מודעות פרסומת

2005 – The World's Fastest Indian

מומלץ 2005 – The World's Fastest Indian  החלום המהיר בעולםRoger Donaldson

Star 8

 

 

The World's Fastest Indianסרט מסע והשראה.

אנתוני הופקינס בהופעה מרעננת כשהוא משחק את ברט מנרו, בחור בשנות השישים, ניו-זילנדי, שעשה כמה שיאים בספורט המוטורי בניו זילנד ואוסטרליה עם האופנוע בעל מנוע פחות מ-1000 סמ"ק. מבוסס על דמות וסיפור אמיתיים. הבחור רוכב על אופנוע שלו – האינדיאני (או בשמו המקורי הגשש האינדיאני שקוצר לפשוט אינדיאני – השם שניתן ע"י חברת האופנוע האינדיאני – השם ניתן ע"מ לבדל את החברה בשוק האופנועים העולמי) משנת 1920 בעל מנוע מקורי של 650 סמ"ק, שהגיע למהירות של 90 קמ"ש. מנרו עשה שינויים לאופנועו והרכיב עליו מנוע של 950 סמ"ק. שכניו לא כל כך מתו עליו מכיוון הוא לא היה מכסח את הדשא שלו, בבקרים היה מרעיש עם האופנוע שלו והיה נוהג להשתין על עץ הלימון. כאשר הוא החליט בשנות השישים לגשת לתחרות אופנועים ביוטה, ארה"ב – השכנים אפילו אספו מגבית עבורו – עד כדי כך רצו להיפטר ממנו. הסרט מספר על מסעו וחלומו – מסע אל התחרות שביוטה, בה הוא שבר שיא המוחזק עד היום לאופנועים של פחות מ-1000 סמ"ק – יותר מ-300 קמ"ש.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=02Yy1vihIKs

2005-2007 – Rome

מומלץ 2005-2007 – Rome  רומא

Star 8

 

 

Rome

זאת סידרת טלוויזיה בשתי עונות מבית היוצר של HBO. אפשר לשאול – מה כל כך כיף לראות סדרה הממוקמת ברומא, בשיא פאר ההיסטורי הרומאי, כאשר כבר ראינו סרטים כמו גלדיאטור? האם לסדרה יהיה חידוש? עבורי התשובה היא – זה כיף, כיף לא נורמלי. אני אוהב נושאים הסטוריים, דרמות תקופתיות, ואני אוהב מאוד את התקופה היוונית-רומית. קשה לי להסביר למה – אך יש לי משיכה אליה. וכך איני זקוק לחידושים והפתעות – עצם זה שיש סרט או סידרה הממוקמים בתקופה ההיא כבר מעלה את הרייטינג אצלי. וכאן זו גם לא הייתה אכזבה – הסידרה הייתה ארוכה מספיק להתחבר אל הדמויות – החיילים לוציוס וורנוס ו-טיטוס פולו (השמות האלו זו לא המצאה – הם מוזכרים בכתביו של יוליוס קיסר בתור מפקדים אמיצים)– שמלווים את התקופה המעניינת הזו – זו סדרה המתארת דמויות, חיים ופרטי הקיום של העשירים של אותה התקופה, עם האינטריגות המתבקשות. העונה הראשונה מתרכזת בתקופה של יוליוס קיסר ממלחמת האזרחים שהוא הצית ועד לרציחתו, והעונה השנייה מתרכזת בתקופת המאבק בין אוגוסטוס לבין מרק אנתוני, עד להכתרתו של אוגוסטוס כקיסר. הסדרה היא די גרפית, כיאה ל-HBO

קדימון לעונה הראשונה: https://www.youtube.com/watch?v=2s1RoX1OeC0

2004 – Million Dollar Baby

מומלץ 2004 – Million Dollar Baby  מיליון דולר בייביClint Eastwood

Star 8

 

 

Million Dollar Baby

האם הוא אוהב אותה מספיק בכדי לתת לה למות? דרמת איגרוף מרגשת

אחד מסרטיו המרגשים של קלינט איסטווד, אם לא “ה” – כמו שנהוג להתבטא למי שלא החליט ומעוניין לשבת על גדר. אני אגב החלטתי – זהו הסרט המרגש של איסטווד מאז ומעולם. מדובר בסיפורם של שלושה אנשים – מאמן איגרוף (קלינט איסטווד שזכה בשנית באוסקר על בימוי) שעבר את השיא ונמצא במורד שקיעתו, חברו הטוב (מורגן פרימן שזכה באוסקר על משחק תומך) ובחורה  (הילארי סוואנק שזכתה באוסקר כשחקנית ראשית) המעוניינת ללמוד איגרוף מקצועני. לכל אחד יש את הסיפור שלו – למאמן את האכזבה מהעבר שרודף אותו, ולבחורה הרצון להתנתק מעברה ולהמריא מעלה בזירת האיגרוף. היחסים שנרקמים בסרט הם עדינים ואמיצים כשכל אחד לוחם את מאבקו לחוד והם כולם ביחד בסיטואציית קרב אחת גדולה. הנושא שקלינט איסטווד שם על השולחן, ביחד עם המאבקים שאנו מנהלים עם עצמנו, וחתירה אל המטרה ויהי מה, הוא הנושא של התמודדות עם התאבדות. הנושא הוא לא נושא מרכזי והיחיד כמו למשל בסרט המצויין הים שבפנים. לא, הוא מוצג כמסקנה בלתי נמנעת מהסיטואציה ומהנפשות הפועלות בסרט. קלינט איסטווד הכניס כל מה שיש לו במלודרמטיות מאופקת של בניית הסצנות המסכמות את הסרט בו הדילמה המוסרית סביב ההתאבדות מרעידה כל מיתר בנפש. אישית לא אהבתי את המסר הסמוי – או שאתה מצליח, או שאתה מת- שאולי מתאים לחלום האמריקאי עם האדרה של ההצלחה – אך זאת המציאות שמתווה את המסגרת ומה שמעניין כאן זה הלבטים האנושיים סביב המסגרת. סרט מומלץ ביותר.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=5_RsHRmIRBY

2005 – Match Point

מומלץ 2005 – Match Point  נקודת מפגשWoody Allen

Star 8

 

 

Match Point

העיקר בחיים זה מזל.

הנה עוד סרט מצויין של אלן. והפעם על תפקידו של המזל. זהו בבסיסו סרט על מוסר כמובן, כפי שרבים וטובים של אלן. אך הגיבורים לא מתחבטים באמת על בעיות המוסר שבמעשיהם – ז"א יש התחבטות קטנה אך היא לא נמשכת ונפתרת די מהר ללא ייסורי מצפון מיוחדים – אלא מה שמעניין אותם הוא האם הם יצליחו עם המעשים שלהם מבלי להתגלות. למעשה כולם בסרט משתתפים בחגיגת החוסר מוסר – מי יותר ומי פחות. הרצון להמשיך במעשי החטא וגם לא להתגלות הוא מעניין לכשעצמו. יש העושים מעשים לא מוסריים ולא מעניין אותם אם רואים את זה או לא. ויש חטאים בהם רוצים לעסוק מבלי להתגלות – למשל בגידה וניאוף בחיי הנישואין. הרצון להחזיק את המקל משני צדדיו, הרצון לקחת אחריות רק לנושא, המקדם אינטרסים של עצמך, הוא זה הגורם לרצות לחיות בשני העולמות גם יחד – בעולם הנראה ובעולם הנסתר. וכך גם כל דבר המסכן אינטרסים אישיים חייב להיות מטופל בחומרה. אפילו בעזרת פשע. כאן קראתי גם תאוריה מעניינת בוויקיפדיה, שאלן מתכתב עם דוסטוייבסקי – כשבעיית המוסר של החטא ועונשו מוצאת את הגאולה בעונש, באהבה וחזרה בתשובה (נושא שמצא את יישומו באופן מפתיע בחברת הפשע הישראלית – כאשר הם נתפסים, גם חובשים כיפה ומתקרבים לדת) – אך לעומת דוסטוייבסקי, אצל אלן אין אלוהים, אין אהבה ואין עונש כך שגם אין גאולה. יש רק האם אתה תצליח במעשיך או לא. האם יש לך מזל. נקודה מעניינת נוספת היא הסמיכות והשכנות של המזל עם המוסר – המזל הוא השופט העליון של החטא – כולנו חוטאים ומובאים לדין אל המזל המחליט מי לכאן ומי לשם. ז"א המזל הוא המצדיק את העיסוק בחוסר מוסר – הרי לא במוסר עצמו נמצאת האמת, אלא המזל הוא זה שמחליט איך הדברים נראים. הסרט לא כבד כמו הפוסט הזה, הרי מדובר בוודי אלן, ולא באינגמר ברגמן אחרי הכל (עם זאת יש לזכור שאלן היה מעריץ גדול של ברגמן) – ולטעמי הוא אחד הטובים שלו.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=Nib7a7w8Yi0

2004 – Inside I’m dancing

מומלץ 2004 – Inside I’m dancing בפנים אני רוקד  – Damien O'Donnell

Star 8

 

 

Inside I’m dancing

"טוב, אנחנו יוצאים?" – רורי המרותק לכיסא גלגלים

הייתה ביקורת מסויימת על הסרט, אשר מציג נושא של נכים ע"י שחקנים ללא מוגבלויות פיזיות, ושהסרט גולש לסנטימנטליות יתר וכך מסיט את הצופים מהנושא ומתרכז במלודרמה אישית. אני לא מזדהה עם הביקורת הזו. הטיעון הראשון מופרך לחלוטין – וראה כף רגלי השמאלית המופתי, והטיעון השני.. יש הטוענים שמכיוון שהכל אישי, כך גם הדרך אל ההכרה של הכלל עוברת באישי. אני לא יודע אם זה נכון, אני מראה שהביקורת נוסעת על כביש דו סיטרי בו יש גם לצד השני זכות נסיעה. הקומדיה העצובה האירית הזו היא על מאבק של 2 נכים (בימינו, בהם השפה נשלטת ע"י הפוליטקלי קורקט הצבועה, המעניקה נחמה, אך מצד שני מעוותת מציאות ועימה את המחשבה – מקובל לאמר  "מאבק של 2 אנשים בעלי מוגבלויות פיזיות") לזכות בעצמאות קיומית מסויימת ע"י יציאה מהמוסד, בו הם חוסים, אל תכנית שילוב הנכים בסביבה בחיים עצמאיים – ז"א לשכור דירה ביחד – כמו שרוב האנשים ללא מוגבלויות יכולים וחופשיים לעשות. אחד הנכים – רורי – הוא בעל אישיות קורנת וכובשת בדרכה ומשמשת כהשראה ומקור הנעה לאחרים. בעיני אנשים מסויימים הוא סתם פנקיסט ובלגניסט עם תעלולים שלא הפסיק גם במצבו הפיזי. מצד שני זה בדיוק מה שמקסים בסרט זה – המוגבלות הפיזית לא כובלת את מי שאתה – ואם אתה חוליגן מקסים, תוכל להיות מקסים וחוליגן גם על כיסא גלגלים. רוח האדם לא תכנע לדאיכת הגוף. סרט מעניין ומרגש

קדימון https://www.youtube.com/watch?v=m2X4M3WT0W4

2003 – Spring, Summer, Autumn, Winter… and Spring

מומלץ 2003 – Bom yeoreum gaeul gyeoul geurigo bom  Spring, Summer, Autumn, Winter… and Spring   אביב, קיץ, סתיו, חורף… ואביב  – Ki-duk Kim

Star 9

 

 

Spring, Summer, Autumn, Winter... and Spring

סרט בודהיסטי שנעשה ע"י נוצרי. הדרך לגאולה עוברת כברת דרך של החיים עצמם.

סרט פיוטי מלא יופי, משמעויות וסמלים בודהיסטיים ואפילו רוחניות. זה לא שאין אכזריות בסרט – יש ויש, איך לא? הרי בכל זאת סרט דרום קוריאני. אך האכזריות בסרט יש לה משמעות, היא גם נושא, גם כלי וגם שיעור חיים על הטבע האנושי, על עצמינו, על הדרך לגאולה הפרטית. ילד מתלמד להיות נזיר, וחי עם נזיר זקן – המאסטר – על רפסודה באגם יפהפיה. הסרט מציג כל פעם עונה אחת – אביב, קיץ וכך הלאה, בהפרש של שנים, לאורך החיים ועושה הקבלה בין העונות לבין החיים עצמם. וכך, כמו שכל עונה מחליפה את קודמותה, כך הנזיר הבודהיסטי הקטן משתנה ומתבגר ומשאיר מאחור את דמותו הקודמת עם זכרון של מה שהיה, וכך רודף אחר גאולה ותהליך הלימוד העצמי הלא נגמר, אלא מתגלגל בהיפוך תפקידים לקראת הסוף. זהו סרט פשוט מצד אחד, אך מביא אל מרכז הבמה את ההוויה האנושית ושם אותה באמצע כל היופי. סרט נפלא.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=jdRkhD_hmo0

 

2002 – Sympathy for Mr. Vengeance

מומלץ 2002 – Boksuneun naui geot  Sympathy for Mr. Vengeance  שלום לנוקםChan-wook Park

Star 8

Sympathy for Mr. Vengeance

מילה של אזהרה – זהו סרט מזעזע מכמות ואופן האלימות שמוצגת. אם האלימות לא הייתה בכמות כזאת, הייתי מכנה אותו סרט אפל. אולי הוא יוצר ז'אנר חדש – סרט אפל קוריאני.  ובכלל, יש לא מעט קולנוע דרום קוריאני הטבול בדם האלימות כל כך עמוק שאין ברירה אלא לנסות הכללות לתופעה זו. למשל – האם תרבות קוריאנית היא זאת המולידה מפלצות כאלו (טוב, מייד על מנת לסתור הכללה זו עולה השם של קים קי-דוק עם אביב, הקיץ, סתיו, חורף…ואביב הנפלא והאנושי. חוץ מזה, אני חושב שמבול סרטי האלימות הדרום קוריאניים החל דווקא בתקופת הסרט הזה – ז"א הוא היה בין הבודדים בשדה הקולנוע הדרום קוריאני הסנטימנטלי), או האם הקולנוע הקוריאני החליט להשאיר את טרנטינו הרחק מאחור בפורנוגרפיה של אלימות וחדר הניתוח של אכזריות (וקרוב לוודאי שזאת היתה אולי אחת המטרות בעשיית הסרט), או שיש כאן משהו נוסף, משהו אחר. ובכן, במיקרה של שלום לנוקם – כנראה שיש כאן משהו נוסף. ולו רק כי זה סרט ראשון בסדרת הנקמות של צ'אן-ווק פארק. האחרים שעוד יבואו אלו שבעה צעדים ושלום לנוקמת. כל אחד עם עלילה שונה על אותו הנושא – נקמה. כאן – כמו בסרטים אחרים בסדרה – לעלילה יש תפקיד מרכזי, הסרט מסתובב סביב העלילה ומסובב אותנו סביבה. על מנת לא לגלות, אני אגיד רק שמדובר בתגובת שרשרת של נקמות. נקמות אישיות. נקמות אכזריות במיוחד, עם תמונות קשות, שמערבות אלימות, אלימות בלתי אמצעית.  אם כך איזה מטרה כל האלימות הזו משרתת? אני סבור שמדובר על נקמות דם – ז"א הנוקם הוא נוקם על מישהו במשפחה, ונוקם עד הסוף מבלי להתחשב בתוצאות, בלי שיש התחשבות בזה שנוקמים באיש טוב, אפילו בעיני הנוקם. והשרשרת תגובתית של נקמות לא נפסקת עד שהכל גמור. בעיני מדובר בסרט המראה שקשר משפחה הוא חזק, חזק עד כדי נטילת החיים של מישהו אחר. וזה אצל כולם. ומה מוסר ההשכל אם כך? שאם נבחר בנקמה – הפעולה שכל אחד יבין אותה, כל אחד יוכל להזדהות איתה, ושהקשר המשפחתי גם משדר על חובה לנקום – הרי זו התוצאה. איומה ומחרידה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=PhZ8xGzyASE

2002 – Die another day

מומלץ 2002 – Die another day  למות ביום אחרLee Tamahori

Star 8

 

 

Die another day

זהו ג'יימס בונד העשרים. פירס ברוסנן ממשיך לככב כבונד, וג'ודי דנץ' – כ-אם. הסרט עשוי במתכונת הרגילה של ג'יימס בונד (עם הדמויות של איין פלמינג, עם קטע אקשן מסחרר עוד לפני תחילת הכותרות של הסרט, עם שתי נערות בונד, עם עלילה המערבת הצלת העולם, עם הרעים שהם באמת רעים, עם הסגנון הנונ-שרלנטי של בונד באמצע כל הבלגן, עם מוניפני המזכירה שמאוהבת בבונד, עם גאדג'טים מעניינים – כמו מכונית נעלמת –  ועם אקשן נון-סטופ). את מקומם של הרעים תפסו הצפון קוריאנים (איך לא? לאחר שברה"מ חדלה להתקיים, הרוסים אמנם שיחקו את תפקיד הרעים בעיקר כקציני ק.ג.ב. לשעבר המנסים להשתלט על העולם, ואח"כ כמקום לפעילות מאפיה וטרוריסטים שמשתלטים על פצצת אטום – אך היה צורך אמיתי למצוא אות הרוע – וכך צפון קוריאה תפסה את התפקיד – לפחות בסרט זה) – ובונד – חידוש – בילה יותר משנה בכלא ועינויים קוריאניים. עוד דבר מעניין הוא שהסרט הוחרם ב….דרום קוריאה גם כן (בגלל סצנת האהבה לצד פסל בודהה – אשר פגע ברגשות התרבותיים של הבודהיסטים). ובכן מה אגיד? שורה תחתונה – סרט ג'יימס בונד יעיל מבדר, מלא באקשן – קשה שלא להנות.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=VSzixW0KQcc