הפסקה

סרטים ודברים אחרים

2009 – Up in the Air

מומלץ 2009 – Up in the Air תלוי באווירJason Reitman

Star 9

 

 

Up in the Air

בשלב הבא כבר יפטרו אותך בהודעת ווטסאפ. החיים הלא יפים של תאגידים ומה זה עושה לאנשים, גם למקצוענים שביננו.

ג'ורג' קלוני משחק בחור, שלפרנסתו הוא מפטר אנשים. הוא נקרא לעשות זאת לחברות שלא מעוניינות לעשות את זה בעצמם באופו אישי. הוא, מה שאפשר לקרוא לו, מקצוען. עקב עבודתו הוא מבלה הרבה זמן בטיסות. חלומו הוא לזכות במיליון מייליים בכרטיס הנוסע המתמיד שלו עם אמריקן איירליינס. יש לו גם פילוסופיית חיים מענינת, שהוא נוהג להרצות עליה מדי פעם. וכך אני עוקב אחר הסרט, קצת מוקסם מהגיבור הראשי למרות עיסוקו (לא לחינם בחרו את קלוני לגלם את התפקיד). הדברים הקלים מעצבים את חייו – אך עבור קלוני זה לא דברים קטנים, אלו דברים שהושקעה מחשבה עמוקה לגביהם – וכך אני מזדהה לגמרי איתו כשהוא מציג את מקצוענותו לקולגה צעירה ומסביר איך סוג המזוודה, אריזה טובה ותכנון נכון של צעדיו חוסכים לו זמן בשדה תעופה. אני מזדהה עם זה כי ביליתי זמן רב בשדות תעופה ובמטוסים, ואחרי כמה טיסות אתה כבר לא בקטע ההתרגשות מהטיסה, אלא בקטע של לארגן אותה טוב יותר, לדעת לארוז למטרות שלך (לא לוקח לי יותר מחצי שעה להיות מסודר מא' עד ת' לטיסה), לדעת באיזה שעה בדיוק להתייצב לצ'ק אין (פעם אפילו עברתי כל גבולות התיכנון הזהיר כאשר התייצבתי חצי שעה לפני הטיסה לדלפק הצ'ק אין – מיותר לציין שלא עליתי על טיסה באותו יום), אני יודע הבדל בין מחלקת תיירים ומחלקת עסקים, ואף לדעת להעדיף חברת תעופה זו על פני אחרות וגם למנות את הסיבות – אני לגמרי עם ג'ורג' קלוני בקטע זה. פעם הייתי מחפש את הדרך איך לישון בטיסה, הייתי שותה ג'ין וטוניק ע"מ להירדם, אח"כ נהיה לי קצת קשה להירדם, ועברתי לתצפיות על דיילות ונוסעים אחרים. אני מעולם לא לוקח מושב בשורה הראשונה במחלקת תיירים – כי שם אני אמצא את עצמי לצד תינוקות בוכים, אני לוקח מקום תמיד במעבר, ועדיף קרוב ליציאה כך שאוכל לצאת מהר. אני התחלתי לצמצם שתיית משקאות במטוסים ושותה רק מיים. הבגדים שלי נוחים וקרוקס היו לי לידיד אמת בשעת טיסה. האוזניות שלי הם חוסמי רעשים כך שאני מסוגל להנות משקט ואיכות שמע בטיסות שלי. כמו כן הבנתי שטיסה זהו זמן יקר לאין שעור עבורי  – זהו אחד מרגעי הפרטיות (כמה מוזר שאני חושב כך בהתחשב ב-100-500 נוסעים אחרים שנמצאים איתי כלואים בסיגר ארוך בגובה 10 ק"מ מעל פני האדמה) המעטים שיש לי – כמה שעות שהטלפון לא יצלצל, לא יבקשו ממך לעשות משהו או לתת את דעתך וליבך למה שקורה – זאת הפסקה אולטימטיבית מהחיים. פעם הייתי מוצא את המחשב הנייד ועובד – כיום אני לא מסוגל לזה – זה יהיה חילול הקודש. זהו זמן שלי, רק שלי. ואני מתרווח בכיסא הלא נוח וקורא, או רואה סרטים או סדרות בטאבלט שלי, או מקשיב למוסיקה ושוקע בהירהורים. במובן מסויים זאת חזרה לילדות, ללא דאגות, כשיכולתי לטפס על עץ, לפתוח את הספר ולשכוח את הכל לשלוש שעות, עד שאימא שלי הייתה קוראת לי לרדת מהעץ ולאכול משהו. לא – טיסה זה זמן שיש להתייחס אליו ברצינות – בגלל זה נכנעתי לגמרי לסרט שבו לראשונה פגשתי דמות, שהתייחסה ברצינות גמורה לטיסות שלו.

גם במה שהוא עסק מצא קירבה מפתיעה לסביבת העבודה שלי. הוא פיטר אנשים כאשר החברה לא רצתה לעשות את זה כי לא היה לה נעים. גם אני עובד בתאגיד – ובתאגיד אתה עובר כל כך הרבה מנהלים והם עוברים כל כך הרבה עובדים שאין שום טעם לפתח מערכת חברתית אישית בין המנהלים ולעובדים. העובדים הם מספרים, הם "משאבים", הם "כלים" להשיג מטרות. וכן, צריך גם לפטר פה ושם. בסרט הלכו רחוק כאשר היו שולחים את ג'ורג' קלוני לעשות את זה במקומם – כי התאגיד בורח מהיחס האישי. ומאוחר יותר בסרט הייתה גם יוזמה לפטר מרחוק, דרך שיחת ווידיאו ( בסרט עצמו, אחת הגיבורות גם מסיימת מערכת יחסים אישית ע"י אס.אמ.אס.). וזה ע"מ לצמצם הוצאות על טיסות של אנשים שהיו צריכים לפטר. גם זה מוכר לי – קבלת אי-מייל על הכרזת כוונות, על שינויים אירגוניים, וכו'. וגם התארגנויות שונות ומשונות ע"מ לחסוך כסף לחברה, אפילו אם הן גובלות בחוסר מוסריות גמור – הרי זה חוסך כסף לחברה, לא? אצלי בעבודה למשל, החברה הייתה מעודדת חזרה מטיסות עסקים בסופי שבוע למשל, ע"מ שזה לא יהיה על חשבון זמן העבודה של העובד. גם טיסות לילה זהו מצרך נפוץ כי זה אומר שלמחרת העובד אמור להתייצב לעבודה. כאשר אנשים היו מספרים שהם מקנאים בעובדי היי-טק כי יש להם רכב חברה, והם טסים לחו"ל כל כך הרבה, הייתי מגחך וחושב האם הקנאים האלו היו שורדים את העבודה הקשה, את תנאי הנסיעות והבעייתיות של מושג "בית" בחייהם התעסוקתיים. וכן, גם כאן בסרט, כמו הד מדוייק, לג'ורג' קלוני למעשה אין "בית" – מה שיש לו, אי אפשר לקרוא בית. ביתו הוא עבודתו, שדות תעופה ומטוסים.

סרט מצויין זה נעשה בעקבות סיפרו של וולטר קירן מ-2001 באותו השם.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=rTL1FmvVCuA

מודעות פרסומת

?ומה אתם חושבים

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: