הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיונים חודשיים: אוגוסט 2016

2003 – Mystic River

מומלץ 2003 – Mystic River מיסטיק ריבר– Clint Eastwood

Star 8

 

 

mystic river

זהו סרט מעולה של קלינט איסטווד – איך אפשר שלא? עם משחק משובח של כל הצוות ובעיקר של שון פן, טים רובינס וקווין בייקון. מי שלא ראה, מצפה לו דרמת פשע משובחת. שלושה חברים מהילדות של בוסטון, אחד – ג'ימי – שישב בבית הסוהר ועכשיו יש לו עסק, השני – דייב, האנדי-מן והשלישי – שון – במשטרה וחוקר מיקרי רצח. שלושתם נשואים, וכאשר הילדה של ג'ימי נרצחת, שון מוביל את החקירה. ג'ימי כמובן לא יושב בצד וחוקר בעצמו, ואז החשד נופל על דייב, שחזר בליל הרצח עם דם על ידיו. זה יותר מסרט חקירה משטרתית. זה יותר מסרט מתח ודרמה. זה הרבה יותר מסרט רצח. מדובר על סרט על ידידות. אפילו לא ידידות במבחן, אלא ידידות בכאב. והכאב התחיל עוד כשהיו ילדים, כאשר שיחקו ברחוב, ודייב נלקח ע"י איש במדים, ועבר התעללות מינית. הכאב הלא מסופר נולד כבר שם עם הפצע והקרע שנוצר בין דייב לחבריו כבר אז, וכאן הוא מגיע לידי ביטוי עמוק. זהו לא רק סרט על כאב, הוא לא היה שלם מבלי האישה שליד הגיבורים וגם כאן, יש אישה שלא מחליטה, יש אישה ההולכת אחר בעלה באש ובמים, ויש אישה המסרבת ללכת באש. כמעט הייתי מאשים את איסטווד בסטראוטיפיזציה של מאפייני הגיבור – מי שנפגע הוא נפגע פעמיים הן בילדותו והן עכשיו, קורבן נשאר קורבן, ואפילו אישתו מפנה לו עורף – אך לאיסטווד אין יד בדבר – הסרט הוא בעקבות ספר באותו השם מאת דניס להנה, שכאמור כמה מהסרטים הטובים של תקופתנו היו בעקבותיהם (שאטר איילנד, מיסטיק ריבר ו-נראתה לאחרונה). בכל אופן הנצחת הקורבן כנגד הידידות וכבגידת האינטימיות הוא רובד נסתר אך השפיע עליי חזק כשצפיתי בסרט. הצגה מעוררת כבוד של השחקנים, הבמאי, התסריטאי והסופר.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=W7NktJhrRYQ

2002 – Frida

מומלץ 2002 – Frida  פרידהJulie Taymor

Star 8

 

 

Frida

פרידה קאהלו. זהו סרט ביוגרפי על ציירת מוכשרת, אישה מלהיבה, תקופה היסטורית מדהימה וסיפור הגדול מהחיים. זהו עיבוד למסך של של ספר "פרידה: ביוגרפיה של פרידה קאהלו" מאת היידן הררה מ-1982.  מקסיקו. צבעים עמוקים. פרידה, בחורה צעירה, כשרונית, תאוות החיים בוערת בה כלפיד, ואז תאונה. פרידה נפצעה קשה בתאונה באוטובוס בה הייתה. כל החיים לאחר מכן היו מלווים בכאב ההולך ובא, היא לא יכלה ללדת, והייתה מבלה בבתי חולים מדי פעם. ואז דיאגו ריווירה. הצייר המפורסם. פרידה הייתה זכורה בעיקר כאישתו – ורק בשנות השמונים זכתה להכרה עולמית בזכות עצמה וכישרונה, שהיה טבוע עמוק בשורשיה המקסיקניים מצדFrida - Self-Portrait with Thorn Necklace and Hummingbird, 1940 אימה והאירופאיים מצד אביה. נישואיה לדיאגו ריווירה היו סוערים, פתוחים ומלווים בתשוקה, אהבה וקנאה – מצד שניהם אגב (הייתה אפילו תקופה בה פרידה, דו מינית מוצהרת, ניהלה רומן עם המאהבת של ריווירה). ריוורה לא יכל לסבול את הרומן שלה עם טרוצקי (גם פרידה וגם דיאגו היו קומוניסטים מוצהרים, ואירחו את טרוצקי בגלותו במקסיקו) והתגרש ממנה. הם נישאו מחדש שנה מאוחר יותר. פרידה קאהלו מתה בגיל 47 כשמצב Frida - The Broken Column, 1944הבריאותי החל להדרדר ונאלצו אפילו לכרות את רגלה קודם לכן. דיאגו ריוורה כתב שרק לאחר מותה הוא הבין סופית עד כמה באמת היא עמוקה אהבתו כלפיה. פרידה הייתה דמות צבעונית לפחות כמו ציוריה, הרוויים בצבעים עזים. היו כאלו שהגדירו את סגנונה כסוריאליסטי – אך פרידה טענה שהיא מציירת רק את המציאות שלה. מבין עבודותיה הרבות חלק מכובד ביותר הוא דיוקנות עצמיים – היא אמרה שהיא מציירת את מה שהיא מכירה, ואת עצמה היא מכירה הכי טוב.

http://www.fridakahlo.org/

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=-CTM7FcY1LE

Frida - My Grandparents My Parents and Me, 1936

2002 – Bang Bang You're Dead

מומלץ 2002 – Bang Bang You're Dead באנג באנג אתה מתGuy Ferland

Star 8

 

 

Bang Bang You're Dead 1

באנג באנג אתה מת זהו סרט שבו מסתתר גם מחזה באנג באנג אתה מת מאת וויליאם מסטרוסימונה. המחזה הוא בעקבות מיקרי ירי בתיכונים בארה"ב, והסתובב בהצגות בעיקר בבתי הספר, והשחקנים גם הם היו תלמידי תיכון. הגיבור של הסרט הוא קורבן לאלימות בית סיפרית בארה"ב. התגובות שלו וההתמודדות היא לא קונוונציונלית. אך למעשה, מהי התמודדות קונוונציונלית? נורמלית? מידתית? נגד מערכת שהיא נגדך, מעודדת "נורמה", מתעלמת מכך שה"נורמה" היא דורסנת, והופכת את הקורבן לנאשם? איך מתמודדים עם זה? גם הסרט מלא בשאלות כאלו. גיבורנו מחליט להטמין פצצת דמה בבית הספר. כמו כן הוא גם מתעד ומצלם את עצמו כל מה שקורה איתו. כשמורה בבית הספר מאמין בו למרות הכל ומחליט לתת לו צ'אנס ומכניס אותו בתור גיבור במחזה באנג סאנג אתה מת (שבו הגיבור רוצח את הוריו וכמה תלמידי בית הספר), הקהילה מתקוממת ולא מעוניינתUntitled-1 בשילוב ושיקום כזה. הפוליטיקלי קורקט, סיסמאות של אפס סובלנות לאלימות לא נותנת לחברה לראות ולהקשיב למציאות האלימה של תיכונים בארה"ב שבה הבריונים שולטים והקורבן נאשם, והמערכת נותנת לזה במה. זהו גם שיקוף לראי החברה לאחר בית הספר כמובן. זהו הראי שלנו כשאנו מצחצחים שיניים על הבוקר ומסתכלים בעצמנו, מנסים לייפות, לסדר שער, לשים מייק-אפ, להתגלח – ליצור לעצמנו תמונה של נחמדות ומסרבים לראות למי נהפכנו, מעדיפים לראות את האחרים כאשמים. כאן, בסרט הזה, הכל מתחיל. סרט מרגש, חשוב, והרבה יותר ממה שנדמה לנו, יותר ממה שאנחנו מוכנים לתת לו להראות לנו. באנג, באנג, אתה מת.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=2WTij_Dzq98

1999 – The Talented Mr. Ripley

מומלץ 1999 – The Talented Mr. Ripley הכישרון של מר ריפלי Anthony Minghella

Star 9

 

 

The Talented Mr. Ripley

ריפלי – זהו סרט דרמה ומתח בסגנון הישן – ז"א הרבה דרמה שבונה את המתח ללא פעלולים מיותרים המסיחים את הדעת מהעלילה וסצנות מין סוערות המשכיחות את נושא הסרט – אשר מאכלסים סרטי דרמה ומתח של ימינו. טוב, זה גם די טבעי – הסרט הוא בעקבות הספר של פטרישיה הינגסמית' מ-1955 באותו השם. אותה פטרישיה שכתבה גם זרים ברכבת שהיצ'קוק הפך לקלסיקת פשע ומתח אינטלגנטית כל כך. גם ריפלי לא עבר בשתיקה וכבר ב-1960 הוסרט ע"י קלמנט רנה האגדי עם אלן דלון לא פחות אגדי בסרט נהדר שמש סגולה. העלילה עוקבת אחר מעלליו של בחור ממשפחה ענייה אשר בחוכמתו וערמומיותו מחליט לקחת זהות של מישהו אחר. הרבה אנשים מקנאים באחרים על זה שיש להם יותר – אך גיבורנו לא מסתפק בקנאה ומחליף זהויות. הוא נבל לא קטן, שרק מגלה את עצמו. הוא מקסים, אינטלגנטי, שאפתן, וחתיך (טוב, מאט דמון משחק את ריפלי, אז זה לא חכמה). הוא כל כך מקסים ונראה כחסר הגנה באופן מושך שכל הדלתות נפתחות אליו. אפילו זה של הקורבן המקבל אותו לחוג חבריו הקרובים. אפילו שהקורבן עוד מספיק לשאול את ריפלי במה הוא טוב, והוא עונה – בזיוף חתימות, בלספר שקרים ובלהתחזות לכל אחד – ואפילו האמת הערומה לא מרתיעה את הקורבן – כאן ג'וד לאו – מלהיות מוקסם. לא אספר את העלילה – רק אגיד שמדובר בסרט מתח ממדרגה ראשונה, כאשר דמות הנבל של ריפלי רוקמת עור וגידים מול עינינו ומול ריפלי עצמו, המגלה עד כמה הוא יכול להיות נבזי וחלקלק. האם נתקלתם בסיטואציה שבה חבר שלכם, שהיה אהוב על ידכם ושנתתם בו אמן הוא למעשה נוכל המנסה לרמות אתכם בדרכים עקלקלות שאפילו לא חשדתם בזה? אני נתקלתי בכזה. עד היום אינני מבין איך נפלתי ברשת הקסמים שלו. למעשה כל החברים שלי נפלו בקסמיו. ההתנסות האישית הזו השאירה עליי רושם עז עד כמה נתינת אמון יכולה להיות מסוכנת. ויש כאלו שמתחתנים עם דבר כזה ומוצאים לעיתים את עצמם בלא כלום לאחר שהנבל מפשיט אותם מכל רכושם הגשמי והישגם הרוחני. כן, יש אנשים מקסימים וכשרוניים כאלו, שאתה לא מריח אפילו מאיפה זה יבוא אליך. וכאן יש לנו הזדמנות נדירה לראות איך זה קורה צעד אחר צעד.  סרט מעולה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=Ylc5ToQoLg0

2000 – Brother 2

שווה 2000 – Brat 2 Brother 2  האח 2Aleksey Balabanov

Star 6

האח 2 הוא המשך של האח בכל המובנים אך גם מביא דברים חדשים. הוא המשך כי הוא אלים כמו הראשון, מאוד רוסי לאומני עד כדי גזעני, וממשיך את שיר ההלל לאיש הפשוט. הוא עושה את זה בהיותו סרט המנסה להיות ישיר ואמיתי, מבלי להתייפיף (ובכך מביא לא מעט גזענות) אך גם ע"י זווית חדשה – אמריקה. זהו גם ניפוץ החלום האמריקאי שחזק מאוד אצל הרוסים. הוא מראה שהחלום הוא רק חלום והאמת היא אחרת. הוא גם ישיר באופן עקרוני – הפעם הוא מוביל להתנגשות פילוסופית בין האיש הפשוט והאיש העשיר כשדנילה שואל את המאפיונר ואיש העסקיפ האם כסף הוא זה שמביא את הכוח, וגם עונה – לא, האמת היא המובילה לכוח. בסרט יש הרבה מוסיקת רוק רוסית, וגם כמובן של נאוטילוס פומפיליוס (שמוסיקה שלהם כיכבה בסרט הראשון, אך כאן מיוצגת רק ע"י שני שירים – אחד מהם "מכתב פרידה" הידוע יותר כ-גודביי אמריקה – אשר מתאים כל כך לניפוץ החלום האמריקאי – https://www.youtube.com/watch?v=E6MksZvcB9A )

1997 – Brother

מומלץ 1997 – Brat Brother  האח  – Aleksey Balabanov

Star 8

 

 

Brother

חייל חוזר הבייתה ברוסיה של שנות ה-90 – שנים לא מחמיאות לרוסיה, שנים לאחר פרסטרויקה, שנים של דירדור רוסיה מכל הבחינות – ערכית, כלכלית, בתחום היצירה והמדע, תקופה בה התהפכו עולמות ותפיסות עולם, תקופה בה היאוש גדל למימדים מפלצתיים, תקופה בה האוליגרכים תפסו מכל הבא ליד, ורוסים חדשים החלו לבנות חומות ומדינה בתוך מדינה. הרוסים לא אוהבים את שנות התשעים.

בעיירה הקטנה אין מה לעשות ואימו של החייל – דנילה – שולחת אותו לעיר הגדולה – סנט פטרבורג – לאחיו – שם הוא מצליחן. האח, מתברר, הוא מחסל מקצועי ודנילה לאט נכנס לעולמו, עולם הפשע והמאפיה, ומצליח שם לשרוד והופך לפושע לא קטן בעצמו.

הנושא לוקח איש כפרי, לא חכם במיוחד, ושם אותו בסיטואציה "מודרנית" – וטמבל הכפר מראה מה הוא יכול לכולם. הסביבה היא רוסיה המתפוררת עם ערכים ירודים – אפשר להגיד אמריקה. הסרט נעשה בתקציב אפס (כמעט), מעצבת הבגדים הייתה אישתו של הבמאי, הבגדים היו של השחקנים עצמם, הרבה דמויות שוחקו בסרט ללא שכר בכלל – רק על בסיס חברי – ואיזה חברים יש לבמאי! כולי קינאה. אפילו וויצ'סלב בוטוסוב משחק ושר שם (בוטוסוב הוא יוצר שאני גיליתי רק לאחרונה – ואני מתבייש אפילו להודות בכך כמובן – הוא יוצר ענק, אחד היוצרים המשפיעים והאהובים ברוק הרוסי – ללהקתו הראשונה קראו נאוטילוס פומפיליוס בה יצר את תהילתו – וגיבור הסרט מעריץ את הלהקה, הולך להופעה שלו ומעניק סי.די. שלהם במתנה). כל זה מביא למסקנה שהסרט הוא אנטי קפיטליסטי, אנטי סובייטי, ואפילו רוסי לאומני (יש גם התבטאויות אנטי שמיות מפיו של דנילה) – הסרט הוא טוב מאוד וזה בטח לא בגלל ההשקעה הגדולה שבו, וגם לא בגלל הסיפור המרתק, ואפילו לא בגלל קטעי הפשע והפעולה (למעשה הבמאי עושה במופגן שימוש בלאו-טק על מנת להדגיש עוד יותר את הגישה הפשוטה והישירה של האיש מלמטה) – לא, הגדולה של הסרט היא בזכות הבמאי שהצליח בצבעים קודרים ומיושנים של ספיה ואווירה נגטיבית של סביבה סולדת, וציור המצב המאייש של צניחה ערכית ליצור דרמה אנושית נושמת, מבלי עומק, מבלי נסיון לחינוך או תוכחה, אלא להראות שגם חיות הם אנשים. השחקן הראשי המוכשר – סרגיי בודרוב ששיחק את דנילה, מת ב-2002 בגיל 31 בצילומי סרט בקווקז במפולת קרח. גם הבמאי המוכשר של הסרט מת מהתקף לב ב-2013 בגיל 54 . חבל…

שיר מתוך הסרט של נאוטילוס פומפיליוס בשם חיות המלווה בצילומים מהסרט:

https://www.youtube.com/watch?v=yH6kThcj5EU&index=5&list=PLE987EE7747C26D1A