הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיונים חודשיים: אפריל 2017

2007 – Beaufort

שווה 2007 – Beaufort בופורJoseph Cedar

 

סרט מלחמה קלסטרופובי, מה שהופך אותו לסרט אנטי מלחמתי. ימים אחרונים של מלחמת לבנון הראשונה. צה"ל בנסיגה ובופור, המעוז האחרון הנמצא במצודה צלבנית קדומה באזור נבטיה, המכונה בערבית קלת-אל-שקיף, והנקראת בופור כי הצלבנים הצרפתיים כינו אותה מצודה יפה – beau fort  – בופור עומד להתפנות, כאשר האויב מזנב בצה"ל. צריך באמת משמעת עמוקה ואופי חזק ע"מ לא להתפתות להמשיך בלחימה ומרדפים אלא להוציא אל הפועל את הנסיגה לאחר 19 שנה של לחימה. בזמנו היה רעש סביב העובדה שכמה מהשחקנים בסרט לא שירתו בצה"ל. אני לא מתרגש מזה – זה כמו לתקוף את הדובר במקום להתייחס לדברו. ודברו בסרט הזה חזק.

2003 – Shanghai Knights

שווה 2003 – Shanghai Knights צוות שנחאיDavid Dobkin

 

 

קומדיה קצבית עם הרבה אקשן וקונג-פו בכיכובם של ג'קי צ'אן ואוון ווילסון. נכון – מדובר בסרט טיפשי כאשר העלילה היא גלגל שיניים המסובב את המסך מסצנת צחוקים אחת לשניה עם ניחוח ורוטב אקשן המטובל בחיוך. זהו סרט שני לאחר שפגשנו את הזוג בקומדיה דומה במערב הפרוע. עכשיו הם יוצאים לעשות בלגן בלונדון. סרט שאין צורך להגות או לחשוב בו על רעיונות – בידור כיפי נטו. אם רוצים לנוח מכל הרצינות והדברים החשובים ולראות משהו מטופש – ואני נוהג לא מעט לעשות כן, מתיישב על הספה חצי הרוס, מתנגד לשינה ובוהה במסך בתקווה להירגע ולהתבדר – הרי סרט זה הוא בשבילכם. הנאה מובטחת.

2007 – The Counterfeiters

שווה 2007 – Die Fälscher The Counterfeiters הזייפניםStefan Ruzowitsky

זהו סרט אוסטרי שאגב זכה בפרס האוסקר עבור הסרט הזר, אשר פתח עבורי פרק בהיסטוריה שלא הכרתי.

הסרט הוא בעקבות זיכרונות שפורסמו ע"י אדולף בורגר, עובד דפוס יהודי-סלובקי אשר עבד במבצע ברנרד, ודמותו של הגיבור הראשי היא בעקבות שלמה סמולנוף, זייפן יהודי שגם הוא עבד במבצע ברנרד. מסתבר שהרבה יהודים עבדו תחת פיקוח של ברנרד קרוגר אשר אסף אותם מכל מחנות הריכוז וניהל את מבצע הזיופים של הנאצים במחנה ריכוז סקסן האוזן 35 ק"מ צפונית לברלין, ולקראת סוף המלחמה עבר למחנה ריכוז באוסטריה.

מבצע ברנרד, הנקרא כך על שם ברנרד קרוגר אשר ניהל אותו. מבצע ברנרד היה מאמץ נאצים לזייף את השטרות הבריטיים (ומאוחר יותר – אמריקאים) ע"מ לפגוע בכלכלה של בריטניה וארה"ב ע"י הפצה המונית של השטרות וגרימת אינפלציה וערעור היציבות של המטבע של בעלות הברית ע"מ לפגוע במאמצים המלחמתיים. המבצע נוהל במחנה ריכוז ועבדו בו עובדי דפוס וזייפנים מקצועיים מבין האסירים של הנאצים בעיקר מתוך מחנות הריכוז. תמורת העבודה הזו, האסירים זכו לתנאי חיים משופרים יותר מאשר שאר האסירים של מחנות הריכוז. במהלך המבצע הנאצים הצליחו לזייף יותר מ-100 מיליון פאונד בריטי. הכוונה הראשית שלהם להפיץ את השטרות ע"י פיזור מהאוויר ע"י חיל האוויר הגרמני – הלופטוופה – מעל ערי בריטניה לא התממש (היה איזה כשל בשיתוף הפעולה עם חיל האוויר), והכסף דלף למחזור ע"י תשלום למרגלים גרמניים, בין היתר גם לצ'יזרו – ראה הסרט 5 fingers, וגם מימון מבצעים אחרים של הנאצים. רוב רובו של הכסף לא נכנס לשימוש, אך מה שכן נכנס – גרם לכאב ראש גדול באוצר הבריטי. השטרות היו איכותיים ביותר וכמעט שלא ניתן היה להבחין בין הזיוף לבין המקור גם בבדיקות מומחים. צחוק הגורל הוא שגם המחתרת היהודית השתמשה בחלק מהזייפנים של מבצע ברנרד לאחר מלחמת העולם השנייה בזיופים של מסמכי היהודים ע"מ להעלותם לפלשתינא דאז. גם חלק מהכסף המזויף שירת את המטרה הזו את המחתרת היהודית. ולבסוף, היהודים הזייפנים במבצע ברנרד גם העידו לטובתו של ברנרד קרוגר במשפטי הנאצים, והוא לא הורשע בפשעי מלחמה. ובחזרה לבריטניה – בסופו של דבר בשלהי שנות החמישים בריטניה נאלצה להחליף את השטרות מעל ל-5 פאונד בהדרגה בשטרות החדשים בגלל השטרות המזויפים של מבצע ברנרד.

הסרט מתרכז בנקודת המבט של הזייפנים היהודיים בזמן עבודתם במבצע ברנרד ולמעשה מקוטלג כחלק מסרטי שואה, וכצפוי, זכה להתקפה מאת היסטוריונים על חוסר הדיוק ההיסטורי. אך הוא עשוי טוב, מביא סיפור מאוד מעניין ומעלה את המסך מעל למבצע סודי של הנאצים אשר התוודעתי אליו לראשונה בסרט זה.

הקרדיט לוויקיפדיה על המידע בפוסט הזה.

2008 – The Boy In The Striped Pyjamas

שווה 2008 – The Boy In The Striped Pyjamas הנער בפיג'מת הפסיםMark Herman

 

בעקבות ספרו של ג'ון בויד האירי מ-2006. זהו סיפור שואה – אך הוא מובא מזווית לא שגרתית של ילד בן שמונה, הבן של ממונה על מחנה השמדה נאצי. אביו מתמנה להיות בתפקיד בכיר במחנה השמדה וכך הם עושים רילוקיישן לאזור כפרי עם המשפחה. המשפחה לא יודעת מה זה בדיוק מחנה השמדה וגם לא כל כך שואלים. למעשה כל הסביבה לא כל כך שואלת. גם הילד בן השמונה, שמשתעמם ובמקרה מוצא את עצמו מתחבר עם ילד יהודי מהמחנה.  אפשר, כנהוג עם סרטי השואה או למעשה כל סרט היסטורי, להתווכח עם העובדות (למשל שבמחנה ריכוז לא החזיקו ילדים קטנים בחיים כי כולם במחנה ריכוז היוו כח עבודה ועסקו בעבודות שונות), אפשר גם לנסות להיעלב ממסחור ציני של סרטי השואה (עכשיו עושים כבר סרטים שהגיבורים שלהם הם הילדים של מפקד מחנה הריכוז?) – אך דבר אחד לא ניתן לקחת מהסרט – הוא עובד. הזווית הלא שגרתית מעבירה את המסר. זה כל פעם מפליא אותי מחדש – עד כמה האנשים סוגרים עיניים על מה שמתרחש מולם, עד כמה הם בעצמם נכנסים לתפקיד של הנבל מבלי להרגיש כך – לא רק הנאצים. אצל הנאצים זו הייתה הקצנה של כל החברה הגרמנית ולמעשה האירופאית כולה – אך זה קיים בכל מקום, בכל זמן – יש חלאות אדם, יש נבלות, והאנשים ה"נורמטיביים" נותנים למעשי נבלה לקרות בזה שהם בוחרים לעצום את העיניים. אני מניח שנבלה מתנהג כנבלה כי הוא נבלה. אך האדם הנורמטיבי הרי יכול לבחור אם לעצום את העיניים או לפקוח אותם… אז מי הנבלה האמיתי כאן? זה שבנוי גנטית להיות כזה ואין לו ברירה? או זה הבוחר לעצום את העיניים?

2003 – Paycheck

שווה 2003 – Paycheck צ'ק פתוחJohn Woo

בן אפלק, אומה טורמן, אהרון אקהרט ופול ג'יאמאטי במותחן מדע בדיוני, נכון מאוד – ניחשתם, עפ"י סיפור קצר של פיליפ דיק. דיק סיפק להוליווד הרבה רעיונות תודות לתסריטאים שגדלו על סיפורי מדע בדיוני – ודיק כתב טובים ורבים. היו סרטים נהדרים בעקבות סיפוריו (למשל בלייד ראנר) והיו גם פחות – אך לכולם יש מכנה משותף – הרעיונות של פיליפ דיק כל כך מגרים וטובים שהם עובדים הרבה שנים לאחר שכתב אותם. הפעם מדובר במהנדס שעבודתו היא שיחזור ושיפור טכנולוגיות. הוא לוקח את הג'וב, בונה את מה שנשכר לבנות, מקבל צ'ק מאוד שמן וזכרונו הקשור לאותו הג'וב נמחק ע"מ להגן על הטכנולוגיה שהזמינו ממנו, וגם להגן עליו. הג'וב האחרון היה במשך שלוש שנים, אך בסוף העבודה במקום מיליונים שיחכו לו בבנק, הייתה לה מעטפה ובה מספר פריטים. וכך הוא יוצא לגלות במה בכלל מדובר. מותחן אקשן עם שיחזור מאורעות ע"י הרמזים של החפצים – המהנדס השאיר לעצמו חפצים שיעזרו לו בחיפוש ופתרון החידה – כאילו הוא ידע את העתיד לקרות.

2003 – Confidence

שווה 2003 – Confidence משחקי אמוןJames Foley

נוכל וחבורתו מגלים שאת ה-$150,000 שהם הרימו עכשיו שייכים לבוס המאפיה המקומי – דסטין הופמן. הנוכל לא ממצמץ, מופיע אצל ראש המאפיה, מבטיח להחזיר הכסף – אך מבקש עוד $200,000 כי יש לו תכנית גאונית איך יוכלו להרים עוד יותר כסף.. חוצפה, לא? הופמן במקום לירות בו בראש מלווה לו את הכסף! כמובן, הוא בטח חושב מי לא יחזיר לו, לראש המאפיה המקומית את הכסף? וכך אנו נכנסים לסרט מהיר בתככים ותרמיות קרימינליות – בידור פשע לא מזיק, עשוי היטב ואף מהנה (אם עוקבים אחר כל פיתולי העלילה)

2003 – 11:14

שווה 2003 – 11:14 – Greg Marcks

הכל מתרחש סביב 11:14 בלילה. זה מתחיל בשיחת טלפון בתוך אוטו וגופה שנוחתת על החלון הקדמי… בסרט יש 5 חלקים, כל חלק מספר סיפור וכל חלק מתרחש מסביב ל-11:14 בלילה. כל הקטעים מתרחשים באותו אזור, ובהתחלה אין הרבה קשר שאנחנו רואים – אך עם כל חלק וחלק יותר ויותר קשרים נרקמים בין הסיפורים. זה לא ראשומון שבו לאמת יש פנים רבות – לא, זו הרכבת פאזל שבסופו מתגלה לנו כל הסיפור עם כל הסיבובים בעלילה. זהו סרט מרענן, מאוד כישרוני, משהו חדש בתקציב קטן.

2001 – Impostor

שווה 2001 – Impostor פצצה מהלכתGary Fleder

מותחן מדע בדיוני. עוד אחד בעקבות סיפור קצר של פיליפ דיק (הבחור ממש מזין את תעשיית הקולנוע האמריקאית). בעתיד הרחוק, הארץ נמצאת במגננה נגד הפולשים מאלפא קנטאורי (מערכת הכוכבים הקרובה ביותר אלינו, משהו כמו 4 שנות אור. לא מזמן היתה בחדשות כאשר התגלה כוכב לכת במערכת עם פוטנציאל לשאת חיים). הפולשים משתמשים בשיטה של מתחזה – הם שולחים רובוט ביולוגי, עם זיכרונות, רגשות, כישורים אנושיים ועם פצצה בתוך הגוף. על הארץ יש סוכנות הנלחמת נגד המתחזים. כאשר בחור אחד נתפס בתור מתחזה, הוא עושה הכל על מנת להוכיח שהוא לא כזה, אפילו בדיקה רפואית שתראה שאין לו פצצה והוא אדם רגיל. אמנם דומה למוטיבים היצ'קוקיים, אך יש גם טוויסט בסוף.

2001 – The Tunnel

שווה 2001 – Der Tunnel  The Tunnel  – Roland Suso Richter

אתם אוהבים סרטי בריחה? אתם אוהבים סרטים בעקבות מיקרים אמתיים? אתם אוהבים סרט עם גיבורים שהם האנשים הרגילים? אם כן – הסרט הזה בשבילכם. מדובר בסרט בעקבות מיקרה אמתי של בריחה ב-1961 בברלין מגרמניה הקומוניסטית לגרמניה מערבית. אלוף גרמניה בשחייה מצליח לברוח לברלין המערבית, וחובר לעוד בורח על מנת לרקום תכנית להבריח את קרובי משפחתם למערב. עם הזמן חוברים אליהם עוד ועוד אנשים שרוצים את קרוביהם במערב. התכנית הייתה בניית מנהרה בין מערב למזרח שדרכה יברחו האנשים. כשרואים סרט כזה אי אפשר שלא להתפעל שפעם היו חופרים מנהרה ע"מ לברוח, אך אצלנו חופרים מנהרות להבריח נשק ולשמש כנתיבי תקיפה של טרוריסטים את האוכלוסייה במדינה חופשית.

1987 – 84 Charing Cross Road

 שווה 1987 – 84 Charing Cross Road אהבה במיליםDavid Hugh Jones

אני תוהה מה יכול להיות המקבילה לנושא סרט זה בימינו.  מדובר בהתכתבות חוצה עשורים בין אישה ניו-יורקית לבין מוכר בחנות ספרים בלונדון. האישה לא יכולה לקנות ספרים יקרים והיא אוהבת לקרוא. היא מתכתבת עם מוכר הספרים בלונדון אשר שולח לה ספרים משומשים בזול. וכך מתפתחת מסכת מכתבים בינה לבין המוכר. אז למה אני תוהה? הרי גם כיום יש דואר אלקטרוני, לא? ובכן – יש. אך אנשים לא כל כך מתכתבים. הם יותר בקטע של מסרים מידיים כאן ועכשיו. וגם אלו בכיוון של השתטות. פייסבוק זה כבר לזקנים (וגם שם לא חסר שטויות). אינסטגרם זה נחמד (ומה כבר אפשר להעביר שם) אך סנאפ זה הדבר (והמסרים הם ממש מידיים ולא נשמרים כמו בפייסבוק – הם נעלמים). ווטסאפ היא שיא הכתיבה העכשווית, וטוויטר נשאר לאלו בעלי יכולת להגיד הכל במשפט קצר… אנשים בימינו מתנסים בתקשורת הכי פחות אינפורמטיבית והכי גרועה בלהביע ברהיטות את מה שיש על ליבך או דעתך. על מה כל כך מתקשרים? האם על ספרים? היכולת לקרוא ספר זהו עולם הולך ונעלם… וזאת בדיוק הסיבה בגללה אני תוהה. אנתוני הופקינס ואן בנקרופט בסרט קיטשי עדין, בעקבות מחזה מ-1981 מאת ג'יימס רוס-רוונס, שהוא בעצמו בעקבות ספר זכרנות מ-1970 של הלן הנף (כן, הסיפור הוא אמתי).