הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיונים חודשיים: נובמבר 2017

1949 – Thieves' Highway

מומלץ 1949 – Thieves' Highway גנבים בדרכיםJules Dassin

 

 

זהו בהחלט סרט אפל. רבים יחלקו על כך – זהו סרט נקמה ביסודו, ולא סרט פשע קלאסי, אין לו אלמנטים שאפשר לקרוא להם ממש אפלים, יש בו ראליזם, משחק טוב, עלילה לא מסובכת ומובנת. כל זה נכון, אבל אני בכל זאת חושב שהוא סרט אפל, ולו רק בזכות הבמאי המעולה, הסגנון המקסים ובכל זאת יש כאן פשע. טוב מספיק עם הגדרות. חייל חוזר הביתה לאחר מלחמת העולם השנייה, מלא חלומות על חתונה עם בחורה שלו ועל הקמת עסק. אך המציאות מכה בו בפרצוף והתהילה של הניצחון (במלחמה) פוגשת את מחירה (העורף) ועכשיו יש להתרגל אל המחיר. אביו, התברר, איבד 2 רגליו ואת המשאית שלו כשעבד עבור כריש שוק התפוחים של סן פרנציסקו – והבחור מחליט לנקום. בסרט יש לא מעט דרמה, מתח, התלבטויות מוסרית, סגנון ראליסטי אך כובש, יש כאן תמונה נפלאה של שוק התפוחים בסן פרנציסקו. אני אוהב סרטיו של מיודענו ז'ול דאסין, הן האמריקאים והן האירופאיים (הרי הוא נאלץ להגר לאירופה בגלל רדיפות המקארטיזם  כי היה פעם חבר במפלגה הקומוניסטית. אגב ג'ו דסן, זמר צרפתי ידוע בשנות השבעים אשר מת מוות מוקדם בגיל 42, הוא בנו).

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=cyAhdhbQghQ

מודעות פרסומת

1948 – State of the Union

מומלץ 1948 – State of the Union – Frank Capra

 

 

הסרט הוא בעקבות מחזה באותו השם משנת 1945. מדובר בדרמה פוליטית, על התפכחות מאידאלים ומעקרונות בעקבות מרוץ פוליטי. כאן – המרוץ למועמדות לנשיאות מטעם מפלגה רפובליקנית בארה"ב. הנושא הוא די שחוק אפשר להגיד מרוב עיבודים במדיה ובחיים האמתיים. עד כדי כך שחוק, שחלק מהציבור מקבל את זה, את הספינים הפוליטיים, במיוחד כשמדובר במפלגה או מועמד שהוא תומך בהם (טוב, זה מובן, זאת פוליטיקה, דברים שרואים משם לא רואים מכאן וכדו' ההצדקות שהאיש הפשוט נותן לפוליטיקאים שלו), אך לא מקבל כשמדובר במפלגה היריבה (איזה תרגיל מסריח, אין להם עקרונות, שקרנים, הם ימכרו את האימא שלהם וכו' כיד הדמיון הטובה). העובדה שאיבוד עקרונות זוכה להבנה או לגינוי אצל הבריאות כיום מצביעה שהנושא רלוונטי גם בימינו – ועקב כך הסרט מעניין אותנו לא פחות מאשר מלפני 70 שנה.

נקודה מעניינת נוספת בסרט, רלוונטית לא פחות אם לא יותר, היא מהות המועמד. בסרט מדובר בסוס שחור, איש עסקים שמנסים להריצו למועמדות, איש שלא גדל במסגרות פוליטיות, ונמצא על הפרק בגלל קיפאון במועמדים ומנהיגים אחרים. כנראה שהדמות הזו מבוססת על וונדל לואיס ווילקי, המועמד הרפובליקני לנשיאות מול רוזוולט ב-1940 – הוא היה סוס שחור, עו"ד ואיש עסקים. מכיוון שהיה איש עסקים, הרי ידע מתי לחבור למי – ויצר עם רוזוולט, אשר נבחר כמובן, שותפויות פוליטיות ותמך בו. הרלוונטיות היא כמובן בגלל סוס שחור אחר של המפלגה הרפובליקנית – דונאלד טראמפ, אשר ניצח מול כל התחזיות גם במפלגתו, למרות מפלגתו, וגם במרוץ לנשיאות עצמו, למרות המדיה ודעת הקהל כביכול, שהתבררה כדעת שמאלניים קולניים בלבד אשר קיבלה במה רחבה בימי הנשיא אובמה, אשר מציאות לא עניינה אותו, אלא רק אידאולוגיה (אני בטוח שהוא היה עושה חייל במהפכה הקומוניסטית ברוסיה).

הסרט אמנם דרמה פוליטית, אך אפוף בציניות מבדרת ומבוצע באופן נפלא ע"י הזוג האגדי – ספנסר טרייסי וקתרין הפבורן.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=-mn4eS8ih4c

1943 – Obsession

מומלץ1943 – Ossessione Obsession – Luchino Visconti

 

 

לוצינו וויסקונטי היה במאי איטלקי שיצר קולנוע ראליסטי. הוא היה דמות צבעונית – בחור עם דם כחול, למעשה רוזן, הומוסקסואל שעישן 6 קופסאות סיגריות ביום עד יום מותו בגיל 67. כאן יש לנו את סרט הביכורים שלו. ועוד איזה כניסה הוא דפק אל דפי ההיסטוריה של הקולנוע! מדובר בעיבוד לקולנוע של הדוור מצלצל פעמיים של ג'יימס קיין מ-1934. הסרט נוצר ויצא לאקרנים בזמן שלטון פאשיסטי, ולאחר כמה הקרנות גם הוחרם והמקור הושמד. כל העותקים מהסרט באו מהעתק פרטי שהבמאי שמר לעצמו. מאוחר יותר, ב-1946, הספר זכה לעיבוד קולנוע אמריקאי, וסרטו הנהדר של וויסקונטי לא הוקרן ברחבי העולם בגלל זכויות היוצרים על הספר בידי הוליווד  (עוד נקודה מאין ספור המראה איך זכויות היוצרים פוגעות בקהל עצמו בידי רודפי הממון). רק בשנות השבעים הסרט זכה להרמת מסך. לדעתי זהו עיבוד מצוין לספר, ועוד בתור סרט ביכורים. כמובן שהוא ממוקם באיטליה, ולא בארה"ב. הנושא די ידוע – נווד ואשתו של בעל פונדק דרכים מתאהבים וזוממים לרצוח את הבעל. נושא די שגור מאז בהרבה תסריטים. אפילו ג'יימס קיין עצמו חזר אליו בשיפוי כפול (סרטו האפל המעולה של ביל ווילדר). לראות את זה בתפאורה איטלקית לפני 75 שני זו חוויה רצינית. אגב, לגבי השם “הדוור מצלצל פעמיים”, אז יש לא מעט תהיות ותיאוריות. אני אהבתי את ההסבר ההיסטורי – באנגליה וויקטוריאנית כשהדוור היה מביא מכתב, הוא היה מצלצל פעם אחת, וכאשר זה היה מברק – אז פעמיים. מברקים אז עלו הרבה כסף, ושלחו אותם רק במקרים דחופים, בד"כ לא משמחים. כך ששני צלצולים בישרו על אסון. כמובן שיש הסברים אחרים. (קרדיט לנתונים בפוסט זה  הולך לוויקיפדיה) תיהנו.

קדימון: : https://www.youtube.com/watch?v=Fa4LaL_C6G4

2012 – The Vow

שווה 2012 – The Vow לא תשכחMichael Sucsy

זהו סרט רומנטי. זוג נשוי מעורב בתאונת דרכים. היא מאבדת זיכרון לגבי בעלה ונישואין אך זוכרת את כל העבר לפני כן, כולל החבר הקודם שלה. הוא לעומת זאת מנסה להחזיר את זיכרונותיה בחזרה ולזכות מחדש באהבתה (הרי הוא לא קיים בזיכרונותיה). הסיפור מסתבך כשההורים שלה נכנסים לתמונה – הם לא אוהבים את בעלה והיא לא יודעת מה לעשות, לא יודעת למה הפסיקה לימודים בקולג'’, לא יודעת למה נפרדה מחבר קודם.. וכך העלילה הולכת ונדה ונעה בין בעלה שהיא לא זוכרת לבין חייה הקודמים. מה שמעניין בסרט זה לא הטיפול הנקי והסופר רומנטי ויפה (הרי המצב בפועל לא יכל להיות כל כך נקי ורומנטי, הרי אפשר להרים גבה על איך עושים אהבה עם בן זוג שאומרים לך שהוא בן זוג, אף שהוא לא קיים אצלך לא בזיכרון, ולא ברגש). מה שמעניין הוא שהסרט בא בעקבות מיקרה אמתי שקרה.

2012 – The Angels' Share

שווה 2012 – The Angels Share חלקם של מלאכיםKen Loach

קשה לראות סרטים של הבמאי השמאלני ואנטי ישראלי זה מבלי לשים לב לאג'נדה פוליטית ואידאולוגית שלו. כשהייתי צעיר אכן הושפעתי ממנה, והדבר היה נראה לי כטבעי שיש מעמד מנצל ויש מעמד מנוצל, והמנוצלים והמסכנים אין להאשים אותם על מצבם ועל מעשיהם הרי הם תוצר של סביבתם. עם הזמן האידאולוגיה הזו נסדקה. גם בקולנוע היו סדקים כאשר אטורה סקולה הציג את מסכנים חסרי הבית לא כקורבן הסביבה, אלא כאנשים רשעים ורעים שהחברה לא מקבלת אותם ככאלו לזרועותיה. קן לוך לא עבר מהפך זה ותמיד מצייר בסרטיו את האיש הפשוט בצבעים אוהדים ויהי מה. יש בזה קסם מסויים. עבורי זו פתיחת דלת אל העבר אל השקפות "הומניסטיות", התרפקות על מה שנחשב כ"קונצנסוס" במחשבה השמאלנית. אך הדבר כשלעצמו לא מספיק עבורי מכיוון שהתרפקות זו היא מרחוק, בקרירות אידאולוגית, עם התפקחות ראליסטית. אך קן לוך הוא במאי מוכשר, וכמובן הוא לא מסתפק באידאולוגיה. וכאן יש לנו קומדיה חביבה מאוד על חבורה של עבריינים צעירים (תלוי בהשקפה אידאולוגית כמובן) אשר מנסים לשרוד את החיים הלא מחייכים אליהם, ומזדמנת להם האפשרות להתעשר באופן מאוד מקורי – לגנוב קצת וויסקי נדיר ולמכור למרבה במחיר – באופן שלא יתגלה. מכאן שם הסרט – חלקם של מלאכים הוא כינוי לכמות האלכוהול המתנדפת ממילא. סרט חביב ביותר.(כמובן שאפשר לשים לב לאירוניה השמאלנית כאן – עבור המסכנים האלו התקווה שנותרה היא משהו שמתנדף)

2012 – Snow White and the Huntsman

שווה 2012 – Snow White and the Huntsman שלגיה והציידRupert Sanders

שלגיה והצייד אמנם מבוסס על דמויות של האחים גרים – יש שלגיה, יש מכשפה ויש אפילו גמדים, אך היא לא לילדים. זה לא דיסני. זה אמנם מעשיה ופנטזיה, אבל עטופה בצורה אפלה אך ראליסטית וכל כך יפה בערבוב מכשף של ימי ביניים, יער אימה ומקום קסום עם פאות. כמובן יש גם הרבה קטעי פעולה – מה שמביא עוד ממד מעניין למעשיה. ניחשתם – זאת מעשיה מורכבת, עם הרבה דמויות. למעשה יצא גם סרט המשך – כי סרט אחד כנראה לא הצליח לפתח את הנושא עד תומו. יש טרנד כזה אצל מספר סרטים – הם הולכים בעקבות סדרות טלוויזיה (יש גם סרטים שעשו רילוקיישן – למשל פארגו של האחים כהן היה סרט נהדר, שהאחים החליטו לעשות ממנו גם סדרת טלוויזיה, ולאחר שהצליחה גם כן, עשו המשכים חדשים). גם סרט זה מתאים להמשכים.