הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיונים חודשיים: דצמבר 2018

2011 – The Descendants

מומלץ 2011 – The Descendants היורשיםAlexander Payne

 

 

הסרט הוא על קבלת החלטות קשות. טוב, זה משפט קצת סתום. מה הכוונה בהחלטות קשות? כאן מדובר בסיפור על משפחה בהוואי. ג'ורג' קלוני משחק עו"ד. הוא בא ממשפחה המחזיקות אדמות רבות בהוואי והוא גם מנהל הקרן המחזיקה באדמות האלו. יש הזדמנות למכור כמה עשרות אלפי דונמים באי קאואי לפיתוח תיירות ומלונאות – וכל הבני דודים בעד העסקה הזו. וג'ורג' קלוני צריך להחליט. כמובן שיש גם לחצים נוספים – למשל לחץ משפטי לגבי בעלות על האדמה, באם לא תימכר. לכאורה החלטה לא פשוטה, אם כי די ברורה ללא מעט אנשים. אך לא לקלוני, שנקלע תוך כדי הסרט לדרמה משפחתית שהוא מנסה לנהל גם כן, אך היא הולכת ומסתבכת. וכך הוא נמצא בכמה דילמות בו זמנית. טוב, אם אמשיך הלאה בתיאור – זה כבר יהיה ספוילרים רציניים. אוכל רק להגיד, שלבסוף קלוני מגיע לפתרון פרטי משלו לכל הדילמות בהחלטה אחת. מתיאור שלי אפשר לחשוב שמדובר בסרט מתח – אך הוא לא – זהו סרט דרמה עם משחק מעולה של קלוני שמשאיר אותנו מעורבים בסיפור אמין הנגלה לפנינו, שבו הערכים הקפיטליסטיים לבסוף מרכינים ראש בפני ערכים אנושיים ומשפחתיים ומורשת. הסרט הוא בעקבות ספרה של קאוי הארט המינגס משנת 2007 באותו השם. סרט אנושי, חם וחכם. מומלץ ביותר.

קדימון:  https://www.youtube.com/watch?v=-OBvd5MgPYA

מודעות פרסומת

2011 – The Artist

מומלץ 2011 – The Artist ארטיסטMichel Hazanavicius

 

 

זהו סרט מיוחד, נוסטלגיה רומנטית, מעשייה קסומה. הסיפור הוא על שקיעתו של כוכב קולנוע אילם בזמן המעבר לראינוע ועלייתה של כוכבת על חדשה וצעירה, שכוכב שלנו גילה בזמן קולנוע אילם, והיחסים ביניהם. הזיכרון שמתפרץ לדלת פתוחה הוא כמובן על שדרות סנסט הנהדר של בילי ווילדר – גם שם דובר על כוכבת סרטים אילמים שנשכחה. אך זהו סרט שונה לחלוטין. אם בשדרות סנסט האווירה השלטת היא פסימית  עם קורטוב של רחמים, הרי כאן יש לנו אופטימיות מהולה עם רומנטיקה – זה נכון שהצעירים צריכים להחליף את הזקנים. וזה נכון שצריך להיות פג"ז (פתוח, גמיש וזריז) – או בלשון "זקנה" יותר להיות האיש הנכון בזמן הנכון ולא לסרב להזדמנויות. וזה נכון שרחמים עצמיים לא הביאו אף אחד להצלחה. אך מצד שני, יש בעולם גם טוב לב, יש בעולם גם חיוך וגם, כן, רומנטיקה. הפסימיים יגידו שזו המצאה של אופטימיסטים ללא תקנה, והאופטימיסט יפטיר שיש שני סוגי אנשים בעולם – ראליים אשר חיים במציאות, ואופטימיסטים לא ראליים אשר יוצרים אותה. אך סרט זה לא בא לריב, לא בא לברר עמדות. הוא בא ממקום טוב, למתוח את שפתינו בחיוך, להרחיב את הלב ובעיקר לערבב אותנו טוב טוב באופטימיות זעירה. אה, כן, שכחתי לספר – הסרט הוא .. אילם, ובשחור לבן! ובכלל, הכל, אבל הכל, כולל הכתיב, הכותרות, המוסיקה וסגנון הצילומים הוא בסגנון של פעם. וכמובן, החיוך של ג'אן דוג'רדה (המשחק את כוכב של סרטים אילמים) הוא כובש ללא תקנה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=O8K9AZcSQJE

 

2011 – A Separation

מומלץ 2011 – Jodaeiye Nader az Simin  A Separation   פרידה  – Asghar Farhadi

 

 

במקור הסרט נקרא – הפרידה של נאזר וסימין. נאזר וסימין הם זוג בורגני בטהרן עם בת אחת. סימין רוצה להגר מאיראן ע"מ לאפשר לבת שלה עתיד אחר, אך נאדר מהסס ולבסוף מחליט שלא, וזה מכיוון שאביו שגר אתם הוא חולה אלצהיימר והוא מבקש לסעוד אותו. עקב כך סימין מבקשת להתגרש. כך מתחיל הסרט בטהרן המודרנית. העלילה הולכת ונעשית מסובכת יותר כשעוד אנשים נכנסים למעגל החיים שלהם ואפילו תופסת כיוון של סרט מתח, אך לא במובן המסורתי של המילה. לא אגלה כמובן את העלילה – את זה תצטרכו לגלות בעצמכם  כדאי לכם. חוקי הדת שולטים באיראן בחיים של האנשים ובחיים הרשמיים. אנחנו מורשים להיכנס אל החברה הפרסית המודרנית ולראות מסמך אנושי נדיר, שלא חשבנו שנראה ממדינה זו, אשר מצטיירת לנו כמדינה חשוכה, דתית עם חוקים של ימי הביניים. הבמאי מזכה אותנו בהצצה באנושיות הקיימת בחברה זו – הרי גם בימי הביניים היו אנשים, והדת קיימת עבור בני אנוש מלפני ימימה. וכך, דרך הרגשות הוא מכניס אותנו דרך סמטה צדדית בדלת האחורית אל תוך טהראן. כשאני מהרהר בזה שוב, הרי הסרט יכל היה להיות על כמעט כל חברה בכל זמן – הוא די אוניברסלי, אך בכל זאת מיקומו ומיצובו באסלם הפרסי נותן לסרט סולם לטפס מעלה ומציב אותו בין הסרטים הטובים שראיתי. אין כאן אנשים טובים או רעים במובן המערבי. כולם מנסים להיות הגונים, הגונים עד כאב לפעמים, אפילו לרעתם. ובתוך ההגינות הכלל אנושית הזאת יש לנו דרמה מתפתחת המלמדת שאין אמת אחת. יש הרבה אמיתות. יש הרבה הבנות. וגם אנשים טובים יתנהגו לא טוב בסיטואציות מסוימות. יש הרבה אמפתיה שאנו נחוש בסרט. ואגב, זהו לא סרט תעמולה פרסי – הבמאי לא נתמך ע"י משרד התרבות ואפילו לא נחשב במאי המקורב לשלטון, נהפוך הוא. ובכל זאת הוא מצליח העלות סרט אוהב, סרט אוהד, סרט אנושי, שאם כל הסלידה שייתכן שאנו חשים לחוקים דרקוניים ושלטון הדתי הדיקטטורי, לא נוכל שלא לראות שהאנושיות חיה ובועטת ואף מנהלת חיים נורמליים עד כמה שניתן במציאות לא פשוטה זו. תעודת כבוד לקולנוע האיראני.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=B2Sswx_vrWk

2011 – Game of Thrones

מומלץ 2011 – … Game of Thrones משחקי הכס

 

 

זהי סידרת טלוויזיה אמריקאית של HBO בעקבות ספרי הפנטסיה של הסופר ג'ורג' מרטין שיר של אש ושל קרח. הסדרה היא מאוד פופולרית ומאוד מדוברת בארה"ב ובעולם כולו, כולל ישראל. ניסיתי להבין מה הסיבה לכך. האם זה בגלל האלימות המאוד קשה בסדרה? (מעניין יהיה לעשות סטטיסטיקה כמה אנשים מתים בכל פרק. אני בטוח שמישהו כבר עשה את זה) או האם זה בגלל כמות סצנות הסקס והערום? הרי אנחנו מאמינים שסקס ואלימות הם הנוסחאות להצלחה של הרבה סרטי הוליווד, לא? אך כאן זו כנראה לא הסיבה להצלחה. נהפוך הוא, אם יש ביקורת נגד הסדרה, אז זה דווקא בגלל האלימות והערום שבה. אז מה עם כן? מה סוד ההצלחה? אני סבור שזה בגלל שלוש סיבות.

קודם כל הדמויות שבסדרה הן לא שטוחות, ומורכבות מאוד. אם בעונה מסוימת אנחנו לא סובלים דמות מסוימת, אזי משום מה בעונה אחרת אנחנו מסמפתים אותה. כמו כן, מפרק לפרק, בגלל חיסולים רבים של הדמויות (כן, בעיקר של שושלת סטארק, אך גם אחרים), אנחנו, איך לומר? מרגישים קשר כלשהו אל הדמויות שלך תדע, אולי בעוד פרק כבר יירצחו. הדמויות הן רבות, זה לוקח זמן להכיר את כולם, הכל מרתק וססגוני ולרגע לא משעמם. שפכו שם כל כך הרבה סטראוטיפים על הדמויות והמשחק הוא ראוי לשבח – כך שאנחנו נקשרנו אליהם, ואי אפשר לפספס עונה. אני צפיתי כבר ב-7 עונות ומצפה בכיליון עיניים לשמינית שתצא ב-2019.

בנוסף, התפאורה של הסדרה היא פשוט נהדרת. יש כאן ערבוב של כל כך הרבה מיתוסים והיסטוריה אירופית שאמנם אתה מבין שזה איפשהו בימי הביניים, אך לא בדיוק – יש לנו דרקונים, המהלכים, אנשי שלג, השפעות רומיות ויווניות ואפילו מונגוליות. יש כאן מכל טוב, ואתה מזהה פה ושם כל מיני דברים שמצלצלים מוכר לך. דרמות היסטוריות הן תמיד מתכון להצלחה – אנחנו מתים עליהם – הרי אף אחד מאתנו לא אהב במיוחד ללמוד היסטוריה ולשנן את השושלות והתאריכים – אך כאן לוקחים את כל זה וממחיזים מול עיננו, מעלים באוב, שמים אותנו במכונת הזמן – והיישר לתככים והמזימות בימי הביניים.

אמרנו תככים? כן, אנחנו אוהבים אותם, אוהבים סדרות פוליטיות בהם יש מאבקי שליטה – יש שם מאבק הטוב ברע וזה נותן לכולנו משהו להזדהות אתו ולצפות בכיליון עיניים לתרגיל המלוכלך הבא. המאבק בין בית לניסטר ובית סטארק בסדרה כנראה מושפע ממלחמות בין בית לנקסטר ויורק באנגליה בימי הביניים. ומי לא אוהב לצפות בתככי החצרות?

אם עדיין לא ראיתם – אז כדאי מאוד (לקחת חיסון נגד אלימות לפני כן).

The winter is coming

קדימון (של העונה הראשונה): https://www.youtube.com/watch?v=YinJaXzgzqI

2011 – Contagion

מומלץ 2011 – Contagion  התפשטות  – Steven Soderbergh

 

 

זהו מותחן על מגיפה עולמית. סוף המאה העשרים ותחילת המילניום התאפיינו בכמה וכמה מגפות כאלו – איידס, סארס, וכו' – כך שהנושא מוכר לצופה. אך זהי הפעם הראשונה שאני צפיתי מסרט באורך מלא על הנושא עצמו. הסרט עשוי באופן ראליסטי ביותר, עם משחק טוב וסוללה של שחקנים כוכבים שכל אחד מסוגל להוביל סרט לבדו – מאט דיימון, קייט ווינסלט, ג'וד לאו, מריון קוטילאר, גווינת פלרו. אותי הסרט די זעזע. אנחנו מכירים מוקדי ההעברה של המחלות – שדות תעופה, שדרכם עוברים מיליונים של אנשים. ובכל מגיפה שבאה והולכת אתה שם לב לכמות הולכת וגדלה של אנשים ההולכים במסכות, אנשים שמים על כף ידיהם נוזל מחטא, לוחצים פחות את הידיים ואפילו נעצרים ומוכנסים לבידוד בכל סימן של שיעול וחום. פעם בקונקשיין אחד הלכתי לתומי ליד נקודת ביקורת כזו והשתעלתי במקרה. הלב שלי צנח לתחתונים שמא לא יעצרו אותי וישימו בבידוד. כמו כן, המחשבה שלי כל הזמן חושבת על פיגוע ביולוגי בו במקום מחבל מתאבד עם פצצה שייקח אתו כמה עשרות אנשים, יהיה מחבל עם ווירוס קטלני וכך המחלה תפוזר מסביב לעולם. בדיוק בתרחישים כאלו עוסקים אנשי הבריאות העולמי. הדינמיקה בסרט של התפשטות הווירוס והמרוץ אחר הנוגדן היא כה ראליסטית, שאתה כצופה מתכווץ בכורסא שעד עכשיו הייתה שיא הנוחות, ולא יכול למצוא את הפוזה הנינוחה – כולך קפיץ אחד שדי בסימן של חום על מצחך ואתה טס למיון. בסרט יש גם רעיון נוסף – אמנם צדדי, אך מדליק נורות אדומות – יש אנשים שינסו להרוויח בכל מצב, גם במרמה, בשימוש במדיה חברתית והמונית. וההמונים הבורים יתמכו במהלך זה. מהומות הן נגישות הרבה יותר עם האינטרנט כמלווה מודרני של האוויר לנשימה. אך מה שבאמת מפחיד זה איך הכל יתחיל – למעשה אין צורך במחבלים ביולוגיים – הדבר יכול להתחיל לגמרי במקרה, בלי שיש לנו השפעה כלשהי, ואז, כשהווירוס יצליח להדביק קרבן ראשון, זה רק עניין של זמן עד להתפשטות. מותחן מפחיד.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=4sYSyuuLk5g