הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיונים חודשיים: מרץ 2019

1981 – For your eyes only

שווה 1981 – For your eyes only לעיניך בלבד John Glen

זהו סרט הג'יימס בונד ה-12. הפעם את בונד משחק רוג'ר מור. טוב – בונד זה בונד ויש לנו הרבה פעולה בכל מיני מקומות מעניינים ומרהיבים. אני אישית אהבתי את הקטעים שצולמו בקורפו וביוון – מטאורה הם מרשימים כצפוי. אולי מכיוון שהייתי במקומות האלו ואני נושא זיכרונות טובים משם. בסרט משחק גם מיודענו טופול. סרט בונד טיפוסי בהילוך קצת נמוך יותר.

1976 – Marathon Man

שווה 1976 – Marathon Man איש המרתון – John Schlesinger

סרט מתח מסחרר. לורנס אוליבייה בתפקיד נהדר בתור נאצי לשעבר הנאלץ להיכנס לארה"ב לאחר שאחיו נהרג בתאונת הדרכים. אחיו היה נוהג לנהל את העניינים הכספיים, ועכשיו, כאשר הוא איננו, יש צורך להציל את היהלומים ששימשו להם כהון פיננסי. היהלומים הם יהלומים שנלקחו מיהודים בגרמניה. יש סצנה מצמררת כשאוליבייה הולך ברחוב 42 במנהאטן ואז אישה אחת מזהה אותו בתור המלאך הלבן במחנות ההשמדה. לצידו של אוליבייה משחק גם דאסטין הופמן שנרדף מכל הכיוונים בלי שהוא (ויש להודות גם לפעמים אנחנו) מבין למה. סרט שלא משאיר לך דקה לנשום, מותח ומשאיר אותך דבוק לכורסא בלי שתרגיש כמה היא נוחה. שווה ביותר.

1978 – Death on the Nile

שווה 1978 – Death on the Nile  רצח על הנילוסJohn Guillermin

כן, אגאתה כריסטי. אותה המתכונת של רצח באוריינט אקספרס – כוכבים רבים בתפקידים בסרט (אפילו בטי דיוויס כאן), פוארו, ספינת קיטור על הנילוס, רצח, כולם חשודים ולכל אחד יש את סיבה שלו לרצוח. ופוארו נכנס לפעולה. מבדר.

1972 – The Dawns Here Are Quiet

שווה 1972 – A Zori Zdes Tikhie The Dawns Here Are Quiet – Stanislav Rostotsky

זהו סרט מאוד ראוי לצפייה. אז אם אתם יכולים לסבול סרט של 3 שעות – לכו עליו. הימים הם ימי מלחמת העולם השנייה, 1942. המקום – מחוז קרליה – צפון מערב רוסיה, צפונית לסנט-פטרבורג, גובל בפינלנד. תחת פיקודו של סמל מבוגר ישנן 2 מחלקות של הגנה אווירית הבנויות כולן מבחורות. וכך הסמל שלנו נכנס לסיטואציות מביכות (כשצפיתי בסרט בפעם הראשונה כנער, מאוד הופתעתי שבסרט סובייטי יהיה ערום – וכאן ישנה סצנה במרחץ בנות) אך כאשר גילו שיש כמה גרמנים המסתובבים ביער, הסמל לוקח מספר בנות ויוצא לשבות או, אם לא יתאפשר, לחסל את הגרמנים. שם, במרדף, הוא לומד להעריך את הלוחמות ולסמוך עליהן. הסרט עשוי בצורה מעניינת – מצולם בשחור לבן, ובפלאשבקים – בצבע. והצילומים פשוט נהדרים – אתה ממש מרגיש את המתח והציפייה כשהצילומים הם ביער וביצות המשמשות תפאורה לחלק השני של הסרט בו יש מרדף והתנגשות בין הבנות והגרמנים. יש דבר אחד שפתאום תפסתי כשצפיתי בסרט הזה בפעם השנייה – הדבר היה ברור לי כשראיתי את זה כנער, אך עכשיו הבנתי שמה שברור לי ולכל רוסי ולכל יוצא ברית המועצות דאז, לא נהיר למערב. הרוסים היו נחותים מגרמנים בטכנולוגיה, במשאבים, באיכות האנשים (סטאלין הצליח לחסל את הקצונה הרוסית הוותיקה לפני מלחמת העולם השנייה, והקצינים שפגשו במלחמה היו בחורים צעירים לא מנוסים ולרוב חסרי חינוך גבוה), בארגון, בתיאום – אך הם בכל זאת ניצחו. ולנסות להשליך את הניצחון על החורף הרוסי (כמו שמקובל לחשוב גם על תבוסה של נפוליאון מול רוסיה) זה לא להכיר את העסק. לרוסים יש שנאה עמוקה לזרים ואכזריות בלתי מתפשרת כשמופעלת במילות מפתח (מולדת, קדושה, אימא אדמה וכו') עם אפס סבלנות לשמוע לתבונה – כשהם במגננה הם יעשו הכל ויתנו את הנשמה ואת אימא שלהם על מנת לנקום באויב. אז מה אם הלכו להם 22 מיליון במלחמה, הם ניצחו. הדבר הקרוב ביותר שמערב חווה היה במלחמת ווייטנאם שניהלה ארה"ב – הווייטנאמיים לא נכנעו ובסוף גירשו את האמריקאים. אז מה אם זה עלה להם ב-4 מיליון אבדות? האמריקאים בחוץ. הטוטאליות הזאת בלחימה היא די זרה למערב. אז מי שרוצה להיכנס למלחמה ברוסיה, שייקח בחשבון. סרט שווה מאוד.

1971 – Vanishing Point

שווה 1971 – Vanishing Point נקודת היעלמותRichard C. Sarafian

קוולסקי מעביר מכונית ממדינה אחת בארה"ב למדינה אחרת. בנהיגה, כמובן. עכשיו יש לו משימה להעביר מכונית מדנוור לסן פרנסיסקו – והוא מתערב שיעביר אותה לפני יום שני בבוקר. הוא עושה את זה ביום שישי בלילה. וכאן מתחיל המסע שלו. המסע הזה הוא כמו כל המסעות שהוא עושה – רק הוא, כמה גלולות נגד שינה, המכונית הכביש וסירנות מהבהבות מאחוריו. כשאתה רואה מה קורה לו במסלול ההעברה, כמה מרדפים הוא צריך לברוח מהם ולהתחמק, איזה עיקולים הוא עושה – אתה מתחיל לתהות האם זה בכלל סן פרנסיסקו? או האם זה הכסף והג'וב? או שמא מדובר במשהו אחר? בחופש שלך הטוטלי ושאף אחד לא יעצור אותך? בחופש לנהוג, לנהוג עד הסוף? סרט פולחן.

1969 – Hello Dolly

שווה1969 – Hello Dolly הלו, דוליGene Kelly

יש כאן סצנת פתיחה נהדרת, יש כאן כוריאוגרפיה זוהרת, יש כאן אפילו סיפור משעשע ואפילו משחק לא רע של וולתר מתיו וברברה סטרייסנד. אך אפשר היה לוותר על כל זה אילולא הייתה בסרט פנינה אחת אמתית – השיר הלו דולי והופעה מדהימה במיטב המחזמריות ההוליוודית עם הזהר הריקודים התלבושות והמפגש המוסיקלי של ברברה סטרייסנד ולואי ארמסטרונג. קטע זוהר .

1956 – Deadlier than the Male

שווה 1956 – Voici le temps des assassins…  Deadlier than the Male – Julien Duvivier

תמצית הסרט הזה, שיש לו אלמנטים של סרט אפל, היא אישה – שטן. האישה מצטיירת כאן כפאם פטאל ביצ'ית שקרנית רמאית שלא תסלוד מכל פשע כולל רצח. כך שפמיניסטיות – ראו הוזהרתן. בחורה יפה מופיעה בפתח מסעדה ומודיעה לבעל המסעדה שהיא ביתו של אשתו לשעבר, שמתה. משום מה בעל המסעדה מקבל אותה ומכניס לביתו. ואז מתחילה העלילה של הבחורה להשתלט על הכל ולסכסך בין כולם – אימה לא מתה כפי שסיפרה, אלא היא פרוצה נרקומנית שגרה באיזה מלון, וביתה מפרנסת אותה בכל דרך אפשרית. הסרט הוא באמת שווה עם כל הצילומים בשחור לבן של פריס והעלילה המתפתלת, אך בעיקר הוא שווה בגלל המשחק של ג'אן גאבן המשחק את בעל המסעדה – תענוג לצפות באיש זה.

1955 – Princess Yank Kwei Fei

שווה 1955 – Yôkihi Princess Yank Kwei Fei – Kenji Mizoguchi

הופעה מרשימה (אפשר אפילו להגיד הופעת יחיד) של מצ'יקו קיו בתור קווי פיי. מצ'יקו הייתה שחקנית מצוינת שעבדה בשנות החמישים עם רוב הבמאים היפניים הגדולים והופיעה גם בראשמון של אקירה קורוסאווה. כאן היא מגלמת בכישרון רב את הפילגש של קיסר סיני במאה השמינית משושלת טאנג. בכהונתו התחילה השקיעה של השושלת. הסיפור הוא סיפור סינדרלה אמתי. אני מתכוון – אמתי, לא סינדרלה מהמעשיות, אשר לאחר שהתחתנה עם הנסיך, חיו להם לנצח באושר ועושר. כאן הפילגש עלתה לגדולה מהמשרתת במטבח ונהייתה פילגשו של האיש החזק בתבל. אך התככים בחצר והפוליטיקה של החיים האמתיים הפריעו לחיות להם לנצח – ולבסוף היא הוצאה להורג ע"מ להשקיט את המרד שהיה נגד משפחתה, שתפסו עמדות מפתח מושחתות בחצרו של הקיסר.

הסרט מבוסס בקווים כלליים על אירועים אמתיים. הפילגש יאנג קווי פיי נחשבה לאחת מארבעת יפהפיות של סין העתיקה. מספרים שהיו לה פנים שביישו את כל הפרחים. מה ששווה בסרט הוא כמובן הסיפור ההיסטורי עצמו, וגם התלבושות המרהיבות והטקסים האותנטיים – הסרט צולם בצבע (עובדה מעניינת שבמאי ענק יפני בחר להתרכז בהיסטוריה של סין, אך המוסיקה בסרט בכל זאת יפנית)

1951 – People will talk

שווה1951 – People will talk – Joseph L. Mankiewicz

אני אוהב את המשחק של קרי גראנט – ובסרט זה הוא נותן משחק אופייני לו. עבורי זו סיבה מספקת לראות את הסרט.  כאן הוא משחק רופא אשר מתחתן עם סטודנטית בהריון, ונתבע ע"י מתחריו על עיסוק לא תקין במקצוע הרפואה (הוא רופא לא אורתודוקסי, מבחינתו לרפא זה לא רק לתת מרשם) – והוא מספר איך בעברו הוא עסק ברפואה מאחורי החזית של קצביה, כי אנשים לא האמינו ברופאים… קומדיה דרמתית, עם ניחוחות של משפטי רדיפה שהיו באותה התקופה של מק'קרטי. בעקבות מחזהו של קורט גוטץ מ- 1932 בשם Dr. med. Hiob Prätorius

1950 – Caged

שווה 1950 – Caged – John Cromwell

כלא נשים כנושא לא היה משהו שהיו מטפלים בו בקולנוע דאז, כך שסרט זה יוצא דופן מבחינה הזו. אנחנו עוקבים אחר דרמת בית סוהר לנשים, אליו נכנסת בחורה תמימה שנפלה ומתחנכת לאסירה פקוחת עיניים, עם כל היחסים בין האסירות ושומרות הסדיסטיות. הצילומים הנהדרים בסרט כיאה לסרט אפל – שחור לבן כמובן – עושים את העבודה ומעצימים את הדרמה.