הפסקה

סרטים ודברים אחרים

2011 – Swordsmen

שווה 2011 – Wu xia  Swordsmen  איש החרבותPeter Chan

זהו סרט קונג-פו. הוא מרהיב בקרבות ובצילומים. מה שעושה אותו יותר מזה הוא שזהו גם סרט בלש. ובכן, שרלוק הולמס פוגש את ברוס לי. השנה היא 1917. בלש מגיע לכפר נידח לחקור מיקרה של שוד שבו היו מעורבים 2 שודדים, כאשר אחד מהם נהרג במקרה ע"י מי שרצו לשדוד אותו. אך הבלש מגלה שהמנוח הוא דמות ידועה לשומרי החוק אשר מחפשים אותו בנרות, וזה לגמרי לא פשוט היה להרוג איש בשיעור קומתו, ולבטח שלא "במקרה". וכך הוא מגלה שאת מי שרצו לשדוד הוא למעשה אומן מיומנויות לחימה המסתיר את יכולתו, ובעצם גם הוא מבוקש ע"י משטר. וכך מתחיל משחק חתול ועכבר, המטובל בהרבה אקשן. ליהנות ולא להקדיש מחשבה שנייה.

מודעות פרסומת

2012 – Beasts of the southern Wild

שווה 2012 – Beasts of the southern Wild  חיות הדרום הפראי  – Benh Zeitlin

בראש ובראשונה סרט זה יכול להתהדר בהישג צילומי – הסרט מהפנט, יפה, פורט על נימי הנשמה הנסתרים ביותר שלא חשדת שקיימים אצלך, משהו בראשיתי. גם העלילה היא קצת מבולגנת, דרמטית ולא מסובכת אך רחוקה ממחוזותינו של הציוויליזציה המערבית – היא שוכנת בשוליים – גם חברתיים וגם תרבותיים. מדובר באב וביתו – האשפאפי בת השש –  המנסים לשרוד בתעלות של לואיזיאנה בהתקרב הסופה התורנית. המושג בית קיים, אך מתפורר. המשפחה היא משפחה מורחבת של הקהילה המתמודדת ביחד מול האיומים, וחיה את חייה בעת רגיעה. והחיים הם לא הישגיים, תרבותיים או בעלי משמעות – לא, הם פשוט חיים ועסוקים בלשרוד. בסרט את הקהילה אכן משחקים אנשי קהילה רגילים ולא שחקנים מקצועיים. הסרט בא בעקבות מופע תאטרון יחיד בשם Juicy and Delicious. אני לא התחברתי למסרים ולעלילה למרות שהן פשוטות מספיק על מנת לשמש אלגוריות לכל מיני כיוונים, הן ברורים (הקהילה שחיה בצידי הציוויליזציה, חיה לא רע ואפילו באושר, ללא כל עזרי הציוויליזציה שאנחנו כה רגילים להסתמך עליהם) והן לא כל כך (מה שחשוב לאדם זה לא הסממנים שהוא מוכן לשרוף אותם, אלא הדבר האמיתי והחיפוש אחריו) – אך הצילומים החזיקו אותי שבוי בדימויים, מוקסם מהתמונות ומהופנט ע"י הילדה הקטנה האשפאפי.

2012 – Chronicle

שווה 2012 – Chronicle  כרוניקה בזמן אמתJosh Trank

סרט זה מתחיל כסרט כיפי אך נגמר כדרמה אפלה. זהו סרט התבגרות בשילוב סרט גיבורי על אם תרצו. שלושה חברים מתיכון זוכים איכשהו לכוחות טלקינטיים (שליטה על חפצים דרך מחשבה). בהתחלה הם משתעשעים, אך אח"כ הדילמה של שימוש בכוחות אלו מעסיקה אותם ולוקחת לכל מיני כיוונים – אישיים, מצפוניים, פילוסופיים. זהו בעיקרון העיבוד לאימרה – הכח משחיט. ז"א ייתכן שאתה אדם מוסרי וטוב או סתם אדם רגיל מהישוב. אך אם יהיה לך כוח, בסופו של יום הוא ישחיט אותך. האנושות מתמודדת מול תופעה זו בהכנות ארוכות תווך, חינוך והתנסויות הולכות ונישנות, עד שהאדם כבר מבוגר ועומד על דעתו. וגם אז ע"י חינוך והכשרה מגדלים את האדם להחזיק בתפקיד זה או אחר. ובכל זאת האימרה הכח משחיט לא נעלמה – ז"א למרות מאמצי האנושות עדיין הוא משחיט. לא לחינם המתלבטים בכוח הם בני טיפש עשרה – האנושות עדיין לא בגרה מספיק ויחסית היא מתנהגת כמו בני טיפש עשרה כשיש לה הכח. סרט זה שם את הדילמה במרכז הבמה, בתחפושת של סרט נעורים.

2011 – Unknown

שווה 2011 – Unknown זהות לא ידועהJaume Collet-Serra

ליאם ניסן במותחן מהיר ומסובך. זה הזכיר לי במקצת את פרנטיק של פולנסקי, לפחות בהתחלה. אך זהות לא ידועה מסובך יותר, מהיר יותר – לא בהכרח מותח יותר. הוא עשוי טוב והמשחק בסדר. העלילה משאירה לא מעט שאלות, חלקן אף לא פתורות עד הסוף. אך מי שאוהב חידות בתוך חידות עם הפתעה רודפת הפתעה – מצפה לו בידור טוב. ליאם מגיע לברלין עם אישתו, נוסע בחזרה לשדה תעופה אחרי מזוודה ששכח, נקלע לתאונת דרכים, מבלה ארבעה ימים בקומה, חוזר למלון ומגלה שהוא זה לא הוא. וכך, במסורת היצ'קוקית הוא מנסה להוכיח שהוא זה הוא, אך העלילה מתאכזרת למאמציו. משחק הזהויות הוא נושא רציני – אך הוא לא טופל כאן מבחינה פילוסופית, אלא מספק רקע פסיכולוגי לבידור מותח.

2011 – The Iron Lady

שווה 2011 – The Iron Lady אשת הברזלPhyllida Lloyd

אשת הברזל. מרגרט טאצ'ר. ראש ממשלת בריטניה הקשוחה. לא קל היה לטאצ'ר לעלות לשלטון בריטניה. קודם היא כבשה את ראשות ההנהגה של המפלגה הקונסרבטיבית. זה רק מעיד על קשיחות של הגברת. היא הייתה קשוחה יותר מהרבה גברים שליטים בימיה לפניה וגם אחריה. טאצ'ר היא דמות שנויה במחלוקת, לפחות בבריטניה. היא הובילה את ארצה מ-1979 עד 1990 – זמן ארוך מאוד, ובזמן הזה ארצה כמו גם העולם ידע משברים קשים. היא תיזכר לרעה בגלל עמדתה הקשוחה בעת שביתת הכורים. היא גם לא זכורה לטובה בגלל מלחמתה נגד ארגנטינה בהגנה על איי פוקלנד. כאנטיתזה לשלטונה מפלגת הלייבר עלתה לגדולה באנגליה. אך מצד שני, אי אפשר שלא לכבד את יציבותה, עמידתה האיתנה בעת המשברים הגובלת בעקשנות קשת עורף. דמות מעניינת שאי אפשר להתעלם ממנה. הסרט לא נוקט עמדה סיפורית, אידאולוגית או שיפוטית – זהו חולשתו אך גם חסינותו מקטילה. מה שעושה אותו לשווה, אם דמותה של טאצ'ר עצמה לא עושה לכם את זה, הרי שזו הופעה מזהירה של מריל סטריפ בתור מרגרט טאצ'ר.

2011 – The Intouchables

שווה 2011 – The Intouchables מחוברים לחייםOlivier Nakache, Eric Toledano

יש לא מעט סרטים על אנשים נכים ומטפלים שלהם. חלקם פסימיים וחלקם אופטימיים. זהו אחד מהסרטים האלו, עם דגש לאופטימיות. כמו כן יש לא מעט סרטים על ידידות הנרקמת בין אדונים ומשרתים. גם סרט זה נופל בקטגוריה זו. מדובר בבחור עשיר מאוד המשותק בכל חלקי גופו אשר בוחר מטפל. הוא לבן, המטפל שחור, הוא בחור מהוגן ועשיר, והמטפל בא מרק בעייתי וקרימינלי. הוא עצוב והמטפל שמח. וכך נוצר לנו סרט הגורם להרגשה טובה. אפשר לבקר אותו על כך שהוא הולך בשביל הנוסחאות הבדוקות והשחוקות מדיי, שהוא מנגן על הנושא הבין גזעי עם מסרים נכונים מדי, אפשר כמעט להאשים את הסרט בשעמום של הדברים הנכונים מדי. אך הסרט היה ללהיט גדול – כנראה שהמסר והנוסחה בכל זאת עובדים על אנשים. ועוד דבר – אי אפשר להאשים את הסרט במלאכותיות של המצב עליו הוא מדבר – מתברר שהוא בא בעקבות מיקרה אמתי. מה אפשר להגיד? גם הקלישאות עובדות.

2011 – The Ides of March

שווה 2011 – The Ides of March   משחקי שלטוןGeorge Clooney

דרמה פוליטית עם השלכות לכל כיווני החיים. מסע בחירות בארה"ב, הנמשך ונמשך ונמשך. במהלך המסע המועמדים מאבדים את הכוונות האמתיות בשמם הם טוענים למרוץ, והעובדים הבכירים מאבדים כל קשר למצפון חברתי או אישי. או שמא "מאבדים" זאת מילה נאיבית, ולא היה להם את זה מלכתחילה? הכל פה מתערבב, האישי מול מערכת הבחירות, המעשים הטובים עם הרעים. המטרה מקדשת את האמצעים בכל החזיתות, וגם המטרה היא לא מי יודע מה ברורה לאחר מסע ממושך. אז למה זה קורה? בגלל שהמסע ארוך מדי? בגלל שהכח משחיט? בגלל שטיפת המח שהמטרה מקדשת הכל? או בגלל שמלכתחילה אל הפוליטיקה נמשכים אנשים שאין להם את זה מראש? ג'ורג' קלוני, בהיותו דמוקרט מושבע, בכוונה לא זורק את הדילמה אל המחנה הרפובליקני ועורך חשבון נפש דווקא במחנה הדמוקרטי, על מנת להראות שהדילמה המוסרית ושבירת הערכים לא קשורה למחנה מסוים. כמו כן, לא יכולתי להתעלם מכך שזה לא רק הפוליטיקאים, אלא כולם שנמצאים באותה צלחת של איבוד הערכים הבסיסיים – יועצי התקשורת, התקשורת עצמה.. דרמה חזקה, שאמנם לא מחדשת הרבה לאדם המבין שהוא חי בעולם אכזרי, אך מחדדת איך זה קורה במרוץ פוליטי. המסקנה היחידה היא שייתכן שמי שנכנס למרוץ עדיין מחזיק באידאלים וערכים, אך לאחר המרוץ הוא יכול רק לשדר סיסמאות – כל הערכים כבר הופשטו מהמועמד.

2011 – The girl with the dragon tattoo

שווה 2011 – The girl with the dragon tattoo נערה עם קעקוע דרקוןDavid Fincher

עדיין לא ראיתי את הגרסה השבדית המקורית מ-2009. אם לשפוט עפ"י הסרט הזה – אז כדאי לי לראות. וזה לא בגלל שהסרט הזה הוא גרוע ואני צריך חוויה מתקנת – נהפוך הוא. הסרט הזה שווה ביותר, ויהיה מעניין לראות ולהשוות למקור. מדובר ב-2 סיפורים, כביכול לא קשורים – הראשון על בחורה, גיקית טכנולוגית, מסובכת עם חוק, עם עבר כואב ומחריד, והווה לא פחות קשה. הסיפור השני הוא על עיתונאי החוקר העלמות מסתורית מלפני 40 שנה. הדמויות מצטלבות וממשיכות יחד לצלוח את נפתולי העלילה של הסרט. זה מהווה כביכול תפאורה לבלש מסוגנן בסגנון פוארו או אגאתה כריסטי. או, לחלופין, קווי מתאר לסרט אפל משנות הארבעים. אך זהו, שהסרט הוא יותר מזה, ומקרין אווירה אפלה מסוגננת ומטרידה. לא יודע אם בגלל הבמאי או בגלל הסרט המקורי, או מכיוון שכיום לא עושים סרטים של פעם, או בגלל הספר המקורי של סטיג לרסן, שעל פיו מבוסס הסרט המקורי. יש כאן מורכבות ועושר דמויות לא רגילים – למעשה האווירה והדמויות יכלו בקלות להרכיב סרט נפרד, הבלש יכל להיות בסרט אחר, וישנם גם כמה וכמה סיפורי צד בסרט אשר יכלו להתפתח לסרט משל עצמם (למשל סיפור הנקמה של הגיבורה באפוטרופוס שמונה לה אשר מפקח עליה ומתעלל בה מינית).

2011 – The Best Exotic Marigold Hotel

שווה 2011 – The Best Exotic Marigold Hotel מלון מריגולד האקזוטיJohn Madden

הודו היוותה (למה בעבר? גם כיום, רק שכיום גם סין נמצאת בתמונה) מחצבה ללא בור למיקור חוץ בהרבה תחומים – מרכזי תמיכת לקוחות, מוקדי טלפוניה לחברות גדולות, מפעלי הייטק, טכסטיל. כאן יש לנו רעיון מקסים  נוסף באותו הנושא – מקום להיות בו לעת פרישה – זהו מקום זול לחיות בו ולבלות את השנים האחרונות לחיים, כאשר חסכונות הפנסיה לא מספיקים לחיים טובים במערב. בחור אחד מקבל בירושה מלון ישן מאביו ומחליט לעשות לו מתיחת פנים ולשווק בבריטניה בדיוק למטרה זו. וכך מתקבצים בו כל מיני טיפוסים מעניינים מבריטניה, כל אחד עם הסיפור שלו. מקסים

2011 – The Adventures of Tintin

שווה 2011 – The Adventures of Tintin   הרפתקאות טינטיןSteven Spielberg

טין טין היא דמות מספרי הקומיקס של קריקטוריסט בלגי הרגה. זאת דמות אהודה וידועה בעיקר ברחבי אירופה, והרבה פחות בארה"ב. טין טין הוא עיתונאי פרי לנסר בן 17, ויש לו כלב בשם סנואי. הסרט הוא סרט אנימציה של ספילברג, והוא מאגד בתוכו שלושה מתוך סדרת אלבומי קומיקס על הרפתקאות טינטין פרי עפרונו של הרגה. כשניגשתי לראות את הסרט, לא היו לי ציפיות כלשהן מכיוון שלא הכרתי את הדמות של טין טין. להגיד את האמת, עכשיו, כמה שנים לאחר שראיתי את הסרט, העלילה צפה בזכרוני מעורטלת בערפילי הזמן (מכבסת מילים שמצביעה על כך שאינני זוכר כלום). אני רק זוכר הרפתקאות בקצב מסחרר, מרדפים במקומות אקזוטיים על מכוניות, אופנועים, מטוסים, חיפוש אחר האוצר (כאן אולי כדאי להזכיר שיש דמיון מסויים לאינדיאנה ג'ונס), הרעים מול הטובים, ובעיקר הרגשה טובה והפתעה חיובית ביותר. אהבתי.