הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: אדגר ריאזנוב

1977 – Office romance

מומלץ 1977 – Slujebnyy Roman  Office romance  – Eldar Ryazanov

 

 

זהו אחד הסרטים הסובייטים המקסימים שנעשו, לא במפתיע, ע"י מיודענו אלדר ריאזנוב. זאת קומדיה רומנטית שנונה – ואני כידוע מת על סוג זה של קומדיות, כך שאני משוחד. ריאזנוב הביא לסרט זה 2 מכוכבי צחוק הגורל שהוא עשה – עוד קומדיה רומנטית שנונה – את אנדריי מיאגקוב – ששיחק את הגיבור הראשי שם וגם בסרט זה, וגם את ליה אחדז'קובה ששיחקה בצחוק הגורל תפקיד קטן וזוטר אך השאירה רושם אדיר – גם כאן היא משחקת תפקיד צדדי של מזכירה – אך כמעט כל משפט שני שלה נחרט בתרבות הרוסית (כמעט כמו מה שהגשש החיוור השאיר לעברית). למעשה השפה שמשתמשים בסרט היא כל כך שנונה שאתה מחזיק את האוזניים במתח תמידי מרוב פחד שאולי תפסיד איזה פנינה לשונית שנזרקות כאן בתדירות של מכונת ירייה. הסיפור הוא רומן בעבודה – במכון לסטטיסטיקה עובדת מנהלת – אישה שתלטנית, אסרטיבית, אך יבשה, לבושה בלבוש עיסקי ושמרני, לא מטופחת, באה לפני כולם, הולכת אחרי כולם – בקיצור אישה לא נשואה שכנראה היחסים האישיים זה לא בלקסיקון שלה. במחלקה שלה עובד מנהל חשבונות, גרוש שחי עם 2 בניו בדירה, בחור ביישני והעיקר – פוחד פחד מוות מהמנהלת. רצה הגורל והוא, בעצת חברו לעבודה, ע"מ לקבל קידום, מתחיל עם המנהלת. וכאן הכל תופס תאוצה והצחוקים לא נגמרים. למרות שמדובר סה"כ ברומנטיקה פוזיטיבית וסרט עם כוונות טובות – כיום כמובן אי אפשר לעשות דבר דומה עקב כל החוקים ונורמות נגד הטרדות מיניות. ואגב, חבל. אני מתכוונן שרומנטיקה כלואה מאחורי סורג ובריח ע"י תלונה שנעשתה עם כוונות טובות ע"י האחיות רגולציה, פוליטיקלי קורקט ושחרור האישה. ככה זה בחיים – לעתים קרובות הקורבן של החברה הוא היופי והתקווה. טוב- מספיק עם הטפות, בחזרה לסרט. הסרט הוא בעקבות מחזה שריאזנוב כתב עם מיודענו אמיל ברגינסקי עוד ב-1971 שהיווה הצלחה בתאטראות. אמנם רוב הסרט נעשה במקומות סגורים, אך בכל זאת זהו סרט – ריאזנוב נתן לנו הזדמנות להציץ איך מוסקבה הייתה דאז, באמצע שנות השבעים, עם הרחובות שלה, הבניינים, הפקקים (שרק גברו, יש לציין, עם השנים), החנויות, אופנת הלבוש והתסרוקות שנראים לנו כמיושנים לגמרי. אך מה שלוקח את כל הקופה, אלו כאמור המצבים הקומיים אשר מצליחים להחדיר אופטימיות לרומנטיקה והאהבה שמשנה אישה יבשה ומוזנחת לאישה מושכת ופורחת. קלאסיקה סובייטית מקסימה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=rX1JWSTTksw

1975 – The Irony of Fate, or Enjoy Your Bath!

מומלץ1975 – Ironiya sudby, ili S legkim parom! The Irony of Fate, or Enjoy Your Bath! – Eldar Ryazanov

ironia sudbiזה מעניין שסרט שהפך להיות סרט פולחן לצפות לקראת שנה אזרחית חדשה  – בדומה ל-אלו חיים נפלאים שהוא סרט פולחן ב-כריסטמס בארה"ב – הוא למעשה קומדיה רומנטית שנונה. הז'אנר הזה נעלם באופן פרקטי מהנוף כבר בשנות החמישים – אך הנה כאן, דווקא בברה"מ הוא מופיע בגאווה רבה. אלו חיים נפלאים זה לא קומדיה שנונה – הוא סרט תקווה השופע כל טוב. לעומת זאת, צחוק הגורל אמנם בסה"כ נסוב גם על הטוב של האנשים – אך בכל זאת הוא מדבר לא על המאבק של היחיד נגד הרשע, לא על ערכי משפחה – אלא על חיפוש האושר ובעיקר היושר בסביבה אנושית של חברים ומוסכמות חברתיות. הקומדיה אגב מקסימה, ואפילו לאחר צפיה של הרבה פעמים (אני לא מכיר הרבה יוצאי ברה"מ שלא צפו בסרט איזה עשר עשרים פעמים) הוא מצליח להעלות חיוך על השנינות שבו. כמו כן – השירים פשוט מקסימים – בברה"מ היה כבוד גדול למילים ולשירה בכלל, כך השירים הם יצירות אמנות בפני עצמם בהרבה סרטים סובייטיים – וגם כאן הן עפ"י מילים של משוררים גדולים )כמו יבגני יבטושנקו, בוריס פסטרנק ואחרים) – ומבוצעים בכשרון רב ע"י טובי המבצעים ביניהם אלה פוגצ'ובה. כך שהסרט הביא לנו גם קומדיה שנונה, וגם שירים נפלאים. הסיפור הוא קצת מטורף ומהווה ביקורת חצי בצחוק על האחידות האפורה של הסגנון הבנייה הרוסי ברוח תקופה בה היו בונים שכונות דומות כמו שתי טיפות מים האחת לשנייה, אפילו בערים מרוחקות, שאפילו העיצוב הפנימי ואף המפתחות לדירה ביחד עם המנעול היו זהים. וכך הגיבור שלנו, שיכור לחלוטין, שגר במוסקבה מוצא את עצמו בטיסה ללנינגרד (כך קראו ל-סנט פטרבורג בשלטון הסובייטי) ובחושבו שעדיין במוסקבה, נוסע הביתה משדה התעופה – ז"א לרחוב ובית שהוא גר, ונכנס אפילו עם המפתח של דירתו לדירה זרה ביותר ונרדם. כאן מתחילה מהתלה רומנטית. שיחקו בסרט כמה כוכבים של הקולנוע הסובייטי (אני אוהב במיוחד את יורי יקובלב וגם את ליה אחדז'קובה) – וביים אלדר ריאזנוב – שאני מאוד מכבד את העבודה של יהודי זה, הן את הקומדיות שעשה וכמו כן הדרמות. נקודה מעניינת היא שהסרט, למרות שמכיל לא מעט חומר ביקורת על החברה הסובייטית, לא צונזר ולא נאסר בברה"מ – נהפוך הוא, הוא הוקרן כל שנה בערב ראש השנה, ועוד בטלוויזיה – שהיוותה השופר לשלטון. ודווקא תחת שילטונו של גורבצ'וב בזמן פרסטרויקה הוא הוחרם לאיזה שנתיים במסגרת הקמפיין נגד שתיית אלכוהול שגורבצ'וב הוביל. הקמפיין נכשל כצפוי, אך הסרט חי ונושם.