הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: אומה טורמן

2003 – Paycheck

שווה 2003 – Paycheck צ'ק פתוחJohn Woo

בן אפלק, אומה טורמן, אהרון אקהרט ופול ג'יאמאטי במותחן מדע בדיוני, נכון מאוד – ניחשתם, עפ"י סיפור קצר של פיליפ דיק. דיק סיפק להוליווד הרבה רעיונות תודות לתסריטאים שגדלו על סיפורי מדע בדיוני – ודיק כתב טובים ורבים. היו סרטים נהדרים בעקבות סיפוריו (למשל בלייד ראנר) והיו גם פחות – אך לכולם יש מכנה משותף – הרעיונות של פיליפ דיק כל כך מגרים וטובים שהם עובדים הרבה שנים לאחר שכתב אותם. הפעם מדובר במהנדס שעבודתו היא שיחזור ושיפור טכנולוגיות. הוא לוקח את הג'וב, בונה את מה שנשכר לבנות, מקבל צ'ק מאוד שמן וזכרונו הקשור לאותו הג'וב נמחק ע"מ להגן על הטכנולוגיה שהזמינו ממנו, וגם להגן עליו. הג'וב האחרון היה במשך שלוש שנים, אך בסוף העבודה במקום מיליונים שיחכו לו בבנק, הייתה לה מעטפה ובה מספר פריטים. וכך הוא יוצא לגלות במה בכלל מדובר. מותחן אקשן עם שיחזור מאורעות ע"י הרמזים של החפצים – המהנדס השאיר לעצמו חפצים שיעזרו לו בחיפוש ופתרון החידה – כאילו הוא ידע את העתיד לקרות.

מודעות פרסומת

2004 – Kill Bill: Vol 2

מומלץ 2004 – Kill Bill: Vol 2 להרוג את ביל 2Quentin Tarantino

kill bill 2

הכלה – אומה טורמן – הייתה בתרדמת ארבע שנים בחלק הראשון של הסרט, וזאת בעקבות פציעתה הקשה בחתונתה. מאז היא החליטה להקדיש את המשך חייה לנקמה – להרוג את ביל, ואלו שעזרו לו להרוס את חתונתה – חברים וחברות שלה לשעבר, להרוג את אורחיה וכמעט להרוג אותה. בקווים כלליים זה מזכיר את הכלה לבשה שחור של פרנסואה טריפו – ובאמת, להרוג את ביל 1 נפתח בשחור לבן. אין מה לאמר – קוונטין טרנטינו הוא כשרון גדול. וכך הכלה, חמושה בחרב אגדית שחושלה רק לכבודה, שיכולה גם לאלוהים בכבודו ובעצמו, באם יזדמן במיקרה בדרכה, נוקמת ומחסלת את הורסי חתונתה ביחד עם כנופייתם, עד שהיא מגיעה לחסל גם את ביל עצמו. החלק השני הוא המשך ישיר של נסיעת הפררי בכביש מהיר של החלק הראשון, ולא משאיר אוויר לנשימה וזמן לעכל את מה שאנחנו רואים ושומעים. להרוג את ביל על שני חלקיו זהו סרט כיפי ומהנה, שילוב נדיר של קונג פו, קומדיה, סרטי פעולה, מערבון ספגטי, סרטי סמוראים ובעיקר – המיצג הכשרוני של קוונטין טרנטינו.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=WTt8cCIvGYI

2003 – Kill Bill: Vol 1

מומלץ 2003 – Kill Bill: Vol 1 להרוג את ביל 1Quentin Tarantino

Star 8

 

 

kill bill 1

להרוג את ביל יצא בשני חלקים. זה לא אומר שאלו שני סרטים. זה לא אומר שחלק שני הוא המשך של החלק הראשון. לא –  זהו סרט אחד. הוא יצא בשני חלקים מכיוון שאילו היה יוצא כסרט אחד – הוא היה נמשך יותר מארבע שעות. וזה כנראה היה יותר מדי לסרט אחד. וכך נולדו לנו שני סרטים – חלק 1 וחלק 2. על מה הסרט של ארבע השעות שנחתך לשניים? האם יש עלילה? האם מדובר בדמויות מורכבות? האם זה או האם משהו אחר? ובכן התשובה היא – הסרט בעיקר הוא הצגה הכי טובה בעיר של הסגנון של טרנטינו. כן, הסרט אלים מאוד – אך זהו לא סרט כבד מבחינת אלימות. לא – זהו סרט בסגנון סרטי מיומנויות לחימה מזרחיות – בלשון העם – זהו סרט קונג – פו! אך איזה סרט קונג פו הוא זה! הוא עולה על מיצג מחול הקרבות של מטריקס (יש בלהרוג את ביל קטע בו הכלה – כן, זהו שמה, על כך בהמשך – מחסלת בעצמה כנופיה של 88 אנשים אחד אחד – כמו ניאו הנלחם בצבא של הסוכן אנדרסון המשוכפל. הדמיון לא מיקרי אגב – אותו יועץ מחול הקרבות של מטריקס יעץ גם ללהרוג את ביל), הוא גם הרבה יותר אמריקאי מאשר הסרטים הסיניים וחשוב מהכל – הוא מצחיק. כן, הוא לא קומדיה במובן הקלאסי, הוא גם לא סרט פעולה עם אמירות מצחיקות – הוא פשוט סרט קונג פו הצוחק על עצמו – אי אפשר לפספס את ההומור. המשך הסקירה – בחלק השני.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=7kSuas6mRpk

1997 – Gattaca

מומלץ 1997 – Gattaca מה קרה בגטקה?Andrew Niccol

Star 9

 

 

Gattaca

מתח מד"ב אינטלגנטי.

נכון זהו סרט מתח. סרט מד"ב. אינטיליגנטי. אך זה הרבה יותר מזה. כמו כל סיפור מד"ב טוב, גם גטקה מצייר עולם מעורר מחשבה והרבה שאלות, אמין מאוד עד לפרטים הקטנים וממצב את האדם עם הדרמות והשאיפות שלו המשליך למבט על החברה כולה. מי שלא רגיל להצגה זו של הדברים, יהנה מסיפור המתח עצמו. אך מה שעושה אותו טוב במיוחד זו בדיוק התפאורה של העולם הבדיוני, אך עם זאת כל כך ראליסטית. לא כולם יסכימו עם זה – סרט זה נכשל בקופות – אני זוכר סרט מופת נוסף – בלייד ראנר – שנכשל בקופות – גם הוא הציג עולם בדיוני אך ראליסטי, גם הוא היה סרט מתח, גם הוא היה אינטיליגנטי, גם הוא היה מעורר מחשבה – אותו אני ראיתי בחיפה לכשיצא למסכים בשבוע הראשון, והאולם היה כמעט ריק, ונדהמתי לגלות שירד ממסכי הקולנוע אחרי שלוש שבועות. למה זה קורה? אני לא רוצה לחשוב שזה מכיוון שאלו סרטים אינטיליגנטיים המעוררים מחשבה – מה שלא מתאים לרייטינג ההמונים – כי אז אני נכנס לשאלה למה ההמונים מעדיפים חוסר האינטיליגנציה, או בלשון הקונספירציה, למה השלטון מעדיף לגדל ולחנך המון נבער מאשר האדם החושב. אני מעדיף להסביר את הסרטים האלו ככאלו שהקדימו את זמנם, הרי יש לא מעט דברים כאלו – כולם אינטיליגנטיים ד"א. בחזרה לסרט – העולם הוא עולם מהונדס גנטית – הילודה היא מבוקרת עם הנדסה של תכונות גנטיות. לא – לא מדובר בהקצנה, או במשהו אידאלי – מדובר בהנדסה אחרי הכל, ושיפור קל של תכונות ומאפיינים אשר עושים אמנם אדם טוב יותר, אך לא סופר מן. כולם רגילים – רק יותר טובים, לא חולים, עם תכונות חזקות יותר. בעולם הזה ישנם גם אנשים שנולדים ככה סתם – כמו בימינו, ללא פיקוח והנדסה גנטית. הם אנשים סוג ב', המועסקים בעבודות פשוטות, ואין להם מקום להשתלב בחברה מהונדסת היטב. זהו סיפור על בחור כזה – רגיל, המנסה להגשים את חלומו ולטוס לחלל, תוך כדי השתלבות בחברה מהונדסת היטב. זהו מאבק אדם נגד גורל בעולם של אפלייה גנטית. וכמובן זהו גם שיר הלל לאדם הפשוט ולשאיפותיו – שיר המנוגן בחברה המצויירת בצבעים מדוייקים, מהונדסים, אפילו קרים – חברה טובה יותר, אך קצת ללא נשמה, קצת יותר מדי מוכוונת מטרה, ללא אילתור, חברה המעודדת מצויינות ופועלת על פי מתכונת כתובה היטב. אני לא מסכים לצבעים קרים ולא מעודדים אלו – הם מוצגים כך על מנת ליצור ניגוד לשאיפות היחיד הפשוט, הלא מהונדס, הטבעי. וייתכן, הצבעים הם גם המשקפיים של האיש הפשוט, אמנם החכם – אך לא שייך – זהו, הצבעים הם של חברה מנוכרת ומנכרת, לפחות לאיש הפשוט. בעיניי החברה הזאת צריכה להיות מעניינת ומלהיבה בצורה מרגשת – הרי זה כמו החברה שלנו עם כל החופש ונגישות, עם החינוך המעולה והסביבה הטכנולוגית מול חברה של ימי הביניים. הייתי מעדיף לחיות בחברה שלנו מאשר אז. כך זה מצטייר אצלי – החברה המהונדסת המחפשת חברה בריאה, חכמה ומאוזנת מאשר החברה שלנו הנהדרת אך לוקה במחלות, באנדרלמוסיה, באי שיוויון חינוכי והישגי, בניכור בין מדינות, מעמדות, מגדרים ומגזרים, בקידוש הצעיר על פני המבוגר אך החכם, בסגידה לדביליות מצחיקה ולא להישגי השכל והכשרון. כן – הנדסה גנטית יש לה פנים רבות, מעוררת מחשבות, מעוררת שאלות אתיות רבות ומפתחת דימיון. ככה זה עם מדע בדיוני טוב. ככה זה עם סרט זה, שבנוי במתכונת של סרט מתח ממדרגה ראשונה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=PC6ZA1dFkVk

1999 – Sweet and Lowdown

מומלץ 1999 – Sweet and Lowdown מתוק ומרושע – Woody Allen

Sweet & Lowdown boxDVD out

ג'ז ו-וודי אלן. אין זה סוד שזאת אהבה ארוכת שנים – וודי הוא קלרניסט ג'ז ואוהב שרוף של המוזיקה הזאת. וודי אלן נולד בשם אלן סטיוארט קוניגסברג. הוא לקח את השם "וודי" לכבודו של קלרניסט ג'ז בשם וודי הרמן. וודי אלן הוא מוזיקאי פעיל ועל הבמה כבר משנות השישים. פסי הקול של הסרטים משופעים בקטעי המוזיקה שהוא מבצע, יש לו להקת ג'ז שהייתה מופיעה בקביעות פעם בשבוע שנים על גבי שנים, הוא הופיע במספר פסטיבלי ג'ז, פס הקול של בננות הוא בביצוע הלהקה שלו – בקיצור וודי אלן בזמנו הפנוי מהמוזיקה היה מביים ומשחק בסרטים. זאת רק שאלה של זמן, אם כן, עד שג'ז כנושא היה מזדחל לסרט שלו. והנה הוא כאן – מתוק ומרושע זהו סיפור על גיטריסט ג'ז השני הטוב ביותר בעולם – כמובן המקום הראשון שמור ל ג'נגו ריינהרט – גיטריסט ענק ששלט ביחד עם הלהקה שהקים עם סטפן גרפלי בפריז במשך יותר מעשור באמצע המאה העשרים – ואשר המציא סגנון נגינה המזכיר נגינה צוענית – הוא היה גאון מוזיקה, ונחשב לאחד מגיטריסטי הג'ז הטובים אי פעם – וזאת למרות שהיה למעשה משותק בשתי אצבעות ידו השמאלית. בחזרה לסרט – גיבורנו הגיטריסט העריץ עמוקות את ג'נגו ורק בגלל זה השתחצן שהוא הגיטריסט הטוב השני בעולם. הסרט עוקב אחריו – שהיה אלוהי במוזיקה ועל הבמה – אך בחייו לא היה מוצלח במיוחד ולא מפותח די רגשית. וכך הוא מנהל אהבת חייו עם כובסת אילמת שהיא אהבת חייו, אך הוא לא בוגר מספיק לזהות את זה בזמנו. ככה זה – אתה לא יודע מה יש לך אלא רק אחרי שאיבדת את זה. וכך רק בסוף הסרט הוא מודה לעצמו "טעיתי!". בקווים כללים סיפור מזכיר באופן עמום את לה סטרדה של פליני – שגם שם הגיבור הבין שאהבת חייו נמצאת איתו – אלא רק לאחר שאיבד אותה. הסרט עשוי באופן מסקרן ומעניין כאשר הוא מוצג במעין סקירה דוקומנטרית של חיי הגיטריסט – וודי אלן אהב לשחק בסגנון כזה ויש לו עוד סרט שהוא משתמש בסגנון – עם ראיונות כביכול על דמות הגיבור השזורים בתוך הסרט עצמו. אך לטעמי מה שעשה את הסרט זה באמת האהבה למוזיקה ששופעת לאורך כל אורכו, והמשחק המשובח של שון פן וסמנתה מורטון (שהאפילה על אומה טורמן שגם היא שיחקה כאן). משחק כל כך משובח שמרתק אותך למסך ומעביר אליך את מסך הרגשי האופף את הסרט הנושם מוזיקה והוויה אנושית.

מי שרוצה להתענג על המוזיקה של גיטריסט מס' אחד בעולם – הנה קטע בשם דפני בביצועו

https://www.youtube.com/watch?v=4E0cYWv9hp4&list=AL94UKMTqg-9CCRkdF43UvRavGxavw8j7V&index=10