הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: אטורה סקולה

1989 – What time is it?

מומלץ 1989 – Che Ora E? What time is it? – Ettore Scola

che ora e 1 אטורה סקולה ומרצ'לו מסטרויאני – רק מהשמות הנשמה כבר נפתחת. סרט זה מזכיר לי צורנית באופן מפתיע סרט אחר של אטורה סקולה עם מסטרויאנייום מיוחד. שם הייתה גם סופיה לורן. ובכלל, מרצ'לו מסטרויאני עם סופיה לורן יצרו כימיה בלתי נשכחת על המסך – דפדפתי ב-IMDB אחרי קריירת הסרטים של מסטרויאני – והם שיחקו ביחד באיזה 10 סרטים אם ספרתי נכון. כמו כן גיליתי שלא במפתיע שהוא שיחק תחת לא מעט במאים נחשבים בכמה יצירות מופת, בהמון סרטים גדולים ועם המון כוכבים ובעיקר כוכבות ענקיות. עם כמה היו לו גם רומנים ומערכות יחסים ארוכים יותר (למשל עם פיי דאנווי, קתרין דנב) – הסתקרנתי אך לא מצאתי משהו על מערכת היחסים בינו לבין לורן. עם זאת על המסך ביחד הם תענוג צרוף. בכל אופו, שם כמו כאן מרכז הבמה שייכים ל-2 אנשים כשכל השאר נמצא ברקע. אך כאשר ב-יום מיוחד הרקע היה משמעותי ביותר – איטליה בזמן מוסוליני והשלטון הפשיסטי (דרך אגב, אחותה של סופיה לורן נשואה לבן של מוסוליני) – ולרקע זה יש משמעות עבור הגיבורים של הסרט  וה-ביחד של מסטרויאני ולורן נבע מבדידות של כל אחד במישור אחר – הרי כאן הסרט הוא הרבה יותר אישי ואינטימי והרקע לגמרי נמצא מאחורי המסך, והזוג כאן זה אב ובן. מסטרויאני משחק את האב. מדובר בנושא של פער דורות – כשדור העבר רוצה שדור ההווה יישא את לפיד העבר וימשיך את המורשת והשושלת, ודור ההווה מעוניין כמובן בעצמאות לא רק של מעשיו אלא גם של גורלו ולא מעוניין בזרי הדפנה של העבר. נשמע מוכר לא? כל מי שהנושא הורים – ילדים (כבר גדולים) קרוב ללבו יאמץ את הסרט הזה. בהתחלה חשבתי – כמה וויכוחים, כמה אמוציות – ועל מה? אך לאחר צפיה הבנתי שזה פלא גדול שיש אינטראקציה, שיש וויכוחים לוהטים, שיש אמוציות – הרי זאת האכפתיות. ויש לזוג הזה על המסך מזל שהם יכולים לדבר – הרי המון משפחות כיום פשוט כבר לא מדברים ולא מתקשרים ברמה הזו. סרט נוגע, לא גדול כמו יום מיוחד, אלא פשוט יותר ואישי יותר.

che ora e 2

che ora e 3

che ora e 4

che ora e 5

1977 – Special Day

מומלץ1977 –Una giornata particolare  Special Day יום מיוחדEttore Scola

special day 1

אטורה סקולה מביים את מרצ'לו מסטרויאני וסופיה לורן. זהו זוג מהאגדות כשמדובר עליהם על מסך אחד. אני מת להסתכל עליהם ביחד – יש שם כימיה נפלאה. הם נכנסים לדמויות, הם מפתחים אותם, הם גם מפרים האחד את השני. לראותם זהו תענוג צרוף.

הבימה היא רומא 1938. היטלר בא לבקר אצל מוסוליני וכולם הולכים לראות את המצעד שמתקיים לכבוד המפגש. בניין המגורים – שהוא הסצנה המרכזית בו מתרחש הסרט – נשאר כמעט נטוש חוץ מעקרת הבית – לורן ועוד דייר – מסטרויאני – כולם כבר הלכו.  וכך לאט לאט פתאום מתחילה ההיכרות והם מדברים, משתפים. מתקשרים. לורן היא עקרת בית, לא משכילה, משועממת, עם דעות פשיסטיות – ומי לא היה באותה העת באיטליה? ומסטרויאני מתברר כשדרן רדיו שפוטר מעבודתו, לא מחבב נאצים ובנוסף לכל – הומוסקסואל. למרות חילוקי השקפת העולם והמחלוקות – משום מה הם מוצאים אתspecial day 2 עצמם ביחד, אולי בגלל הבדידות של כל אחד לחוד יש להם כמיה לביחד הזה, לאי האפשרי הזה אפילו עד כדי בלתי יאומן של יחסים אינטימיים. עד שבאים לעצור אותו. ואח"כ כולם כבר שבים מהמצעד. בעולם ותקופה כה מטורפת, בעולם בלתי אפשרי כשהיטלר בא למוסוליני, כשהטירוף בא אל הרנסנס – גם האינטימיות עם הומוסקסואל והקירבה אף לרגע לא נשמעים כבר דמיוניים ומטורפים.

סרט עם הרבה אנושיות ומשחק מעולה.

1974 – We all loved each other so much

מומלץ1974 – C'eravamo tanto amati  We All Loved Each Other So Much אהבנו כל כךEttore Scola

Star 9

 

we all loved each other so much

    זהו סיפור על שלושה חברים. בזמן מלחמת העולם השנייה הם היו פרטיזנים איטלקיים ונלחמו בנאצים. אחרי המלחמה הדרכים נפרדו וכל אחד בחר אזימוט שונה – אך חייהם עוד נפגשו ודרכיהם הצטלבו מספר פעמים. יש גם חוט מקשר בדמות בחורה שאחד החברים התאהב בה נואשות – אך היא עברה ידיים דווקא בין החברים שלו, כשרק לבסוף נהייתה איתו. כל חבר איכשהו ייצג סטראוטיפ אחר – האחד תמים וישיר וחברותי ואוהב, השני מתפשר עם האידאלים עליהם נלחם בצעירותו וכיום אפילו מייצג את המעמד אשר נגדו נלחם, השלישי מייצג אינטלקטואל לא יוצלח ומבולבל. לכאורה רק אחד הצליח בחיים – זה שבגד באידאלים שלו. אך למעשה הוא גם האומלל שבחבורה – לא שרואים את את זה מיד. זהו סרט על חברות, הנבחנת לאורך שנים, על אידאלים שנשחקים, על בגידה, על אנשים, על אהבה, על איטליה לאחר מלחמת העולם השנייה. למעשה כן – זה אכן סרט על איטליה עצמה. זהו גם סרט המוכיח שקומדיות יכולות להיות עצובות מאוד – במיוחד אם הן נוצרות ע"י איטלקים, ובפרט ע"י אטורה סקולה המעולה. הקולנוע האיטלקי הוא איכותי ותופס במה מרכזית בתרבות האיטלקית – עד כדי כך שבסרט יש סרט בתוך סרט – יש כאן צילום הסצנה המפורסמת של פונטנה דה טרווי בדולצ'ה וויטה – וכן, הם פה – מרצ'לו מסטרויאני, אניטה אקברג, ויטוריו דה סיקה ופדריקו פליני בעצמו ובכבודו. כל כך הרבה כבוד ופרגון וחום ואהבה. סרט פשוט נפלא, אחד הטובים של הקולנוע האיטלקי.