הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: אן בנקרופט

1983 – To be or not to be

מומלץ 1983 – To be or not to be להיות או לא להיותMel Brooks

 

 

זהו רי-מייק לסרטו המדהים של ארנסט לוביטש באותו השם מ-1942. רי-מייק די דומה ואפילו טוב. פרדריק ברונסקי, בעל תאטרון ברונסקי בוורשה, שחקן תאטרון גדול עפ"י עדות עצמית, נותן קטעים משייקספיר. והנה הוא מגיע להמלט ומתחיל לדקלם "להיות, או לא…" ואז איזה דבר מחריד, הבחור מהשורה השלישית קם, ומנסה לצאת לשירותים ומפריע לכל השורה והכי הוא מפריע לברונסקי (פעם שחקן תאטרון רוסי מפורסם אמר שהאויב הגדול ביותר לשחקן על הבמה היא דלת חורקת שנפתחת) וככה ערב אחרי ערב. ברונסקי בהתקפת עצבים, והבחור…הבחור הוא טייס פולני והוא יוצא מקטע של המלט על מנת לפגוש את אישתו של ברונסקי.… זהו סרט מצחיק ומבדר ברמות גבוהות. מל ברוקס כבר התעמל על סרט עם מחזה בתוכו, ועוד עם היטלר בהמפיקים – והוא חוזר לעשות כך גם כאן, ביחד עם אישתו דאז אן בנקרופט. גם כך הסיפור מצחיק, אך מל ברוקס מחדש את הסיפור עם מגע אישי משלו. יש אולי שיגדירו קומדיה ביחד עם היטלר ונושא היהודי כמשהו בעל טעם רע וולגרי. אך מל ברוקס לא בחל בטעם רע וולגריות. היו גדולים מלפניו שעסקו בנושא זה – כמו הסרט המקורי של לוביטש, וגם צ'רלי צ'פלין עם הדיקטטור הגדול (אני חושב שזהו, עד לשנות השישים אלו 2 סרטים הזכורים לי שהיו קומדיות והייתה שם דמות של היטלר). אך צ'פלין אמר לאחר מכן שאילו ידע על הפתרון הסופי קרוב לוודאי לא היה עושה את הסרט. מל ברוקס, אני חושב, היה עושה קומדיה גם בתוך מחנה השמדה. טוב, אולי הגזמתי. בכל אופן ברוקס ידע לעשות קומדיות ושחט כל פרה קדושה בדרכו. והוא ידע לעשות אותן בסטייל. כולל קומדיה נפלאה זו.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=itW6U-ocHZQ

והנה מל ברוקס ואן בנקרופט מבצעים sweet georgia brown בפולנית. https://www.youtube.com/watch?v=6SiBS2kqgYM

ואם אתם רוצים לראות את הגירסה לשיר זה שהם עשו בסרט – אז לכו לראות את הסרט.

1987 – 84 Charing Cross Road

 שווה 1987 – 84 Charing Cross Road אהבה במיליםDavid Hugh Jones

אני תוהה מה יכול להיות המקבילה לנושא סרט זה בימינו.  מדובר בהתכתבות חוצה עשורים בין אישה ניו-יורקית לבין מוכר בחנות ספרים בלונדון. האישה לא יכולה לקנות ספרים יקרים והיא אוהבת לקרוא. היא מתכתבת עם מוכר הספרים בלונדון אשר שולח לה ספרים משומשים בזול. וכך מתפתחת מסכת מכתבים בינה לבין המוכר. אז למה אני תוהה? הרי גם כיום יש דואר אלקטרוני, לא? ובכן – יש. אך אנשים לא כל כך מתכתבים. הם יותר בקטע של מסרים מידיים כאן ועכשיו. וגם אלו בכיוון של השתטות. פייסבוק זה כבר לזקנים (וגם שם לא חסר שטויות). אינסטגרם זה נחמד (ומה כבר אפשר להעביר שם) אך סנאפ זה הדבר (והמסרים הם ממש מידיים ולא נשמרים כמו בפייסבוק – הם נעלמים). ווטסאפ היא שיא הכתיבה העכשווית, וטוויטר נשאר לאלו בעלי יכולת להגיד הכל במשפט קצר… אנשים בימינו מתנסים בתקשורת הכי פחות אינפורמטיבית והכי גרועה בלהביע ברהיטות את מה שיש על ליבך או דעתך. על מה כל כך מתקשרים? האם על ספרים? היכולת לקרוא ספר זהו עולם הולך ונעלם… וזאת בדיוק הסיבה בגללה אני תוהה. אנתוני הופקינס ואן בנקרופט בסרט קיטשי עדין, בעקבות מחזה מ-1981 מאת ג'יימס רוס-רוונס, שהוא בעצמו בעקבות ספר זכרנות מ-1970 של הלן הנף (כן, הסיפור הוא אמתי).