הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: אנימציה

2011 – The Adventures of Tintin

שווה 2011 – The Adventures of Tintin   הרפתקאות טינטיןSteven Spielberg

טין טין היא דמות מספרי הקומיקס של קריקטוריסט בלגי הרגה. זאת דמות אהודה וידועה בעיקר ברחבי אירופה, והרבה פחות בארה"ב. טין טין הוא עיתונאי פרי לנסר בן 17, ויש לו כלב בשם סנואי. הסרט הוא סרט אנימציה של ספילברג, והוא מאגד בתוכו שלושה מתוך סדרת אלבומי קומיקס על הרפתקאות טינטין פרי עפרונו של הרגה. כשניגשתי לראות את הסרט, לא היו לי ציפיות כלשהן מכיוון שלא הכרתי את הדמות של טין טין. להגיד את האמת, עכשיו, כמה שנים לאחר שראיתי את הסרט, העלילה צפה בזכרוני מעורטלת בערפילי הזמן (מכבסת מילים שמצביעה על כך שאינני זוכר כלום). אני רק זוכר הרפתקאות בקצב מסחרר, מרדפים במקומות אקזוטיים על מכוניות, אופנועים, מטוסים, חיפוש אחר האוצר (כאן אולי כדאי להזכיר שיש דמיון מסויים לאינדיאנה ג'ונס), הרעים מול הטובים, ובעיקר הרגשה טובה והפתעה חיובית ביותר. אהבתי.

מודעות פרסומת

1988 – Grave of the Fireflies

מומלץ 1988 – Hotaru no haka  Grave of the Fireflies  קבר הגחליליותIsao Takahata

Star 9

 

 

Grave of the Fireflies 1

זהו סרט יוצא דופן. זהו סרט על פי סיפור יוצא דופן באותו השם מאת  סופר יפני אקיוקי נוסאקה מ-1967. הסיפור יוצא דופן מצד אחד, אך חצי אוטוביוגרפי ואותנטי מצד שני. מדובר על סיפור של אח ואחות בשלהי מלחמת העולם השנייה ביפן המופצצת שמנסים לשרוד בעיר קובו. קובו הופצצה במרץ 1945 (היא הופצצה לא רק במרץ – אך הסיפור מזכיר את הארוע הזה) ע"י האמריקאים ע"י פצצות תבערה – כחמישית מהעיר נשרפה (הבנייה דאז הייתה בנייה מעץ) וקרוב ל-9,000 אנשים מצאו את מותם בהפצצה. אמם של האחים מתה בהפצצה והילדים נאלצים לחפש מקור לאוכל וקורת גג. בסיפור האמיתי, אביו החורג של הסופר מת, אחותו גם כן מתה, ואחותו המאומצת הקטנה לא שרדה גם כן – בגלל חוסר תזונה. נוסאקה היה אכול רגשי אשם כבדים – שלא כמו בסיפור שהוא כתב בו האח לכשמצא אוכל הוא קודם האכיל את אחותו הקטנה, במציאות הוא לא יכל להתנהג באבירות שכזו וכל פעם שהזדמן לו האוכל, הוא פשוט אכל אותו. כיוון שאחותו מתה – הוא סחב את האשמה איתו לאורך שנים וכך כתב את הסיפור. הוא לא רצה שהסיפור יוסרט כי סבר שאי אפשר למצוא ילדים שיוכלו לשחק בצורה אותנטית את הסיפור ושהסרט רק יציג את הפאתוס אך לא את הסיפור האמיתי. אני מאוד מודה לסופר שהסכים להפתעתו ולהפתעת כל האחרים לסרט אנימציה בעקבות סיפורו. וכך יש לנו את היצירה המופלאה הזו – כולה סרט אנימציה עצוב, עדין, קודר, ופורט על הרגשות באופן שסרט עם שחקנים אמיתיים לאGrave of the Fireflies 2 היה מצליח להגיע לרמות כאלו של ריגוש. זהו לא סרט אקשן. זהו לא סרט מלחמה. יש הרואים בו סרט אנטי-מלחמתי – למרות שהבמאי מכחיש שהוא כזה (הבמאי מתנגד מלחמות מושבע, אך לא מאמין שאמנות, קולנוע או סיפור יכולים לשנות את המציאות ולשדר מסר אנטי מלחמתי ברור – לטענתו תמיד אפשר מתוך אותו הסיפור להציג עמדה הפוכה – ז"א פרו-מלחמתית). זה לא סרט בכי, למרות שלא אתפלא לראות מטפחות  אוספות דמעות שברחו בלא מפריע מעיניים עצובות ואדומות העוקבות אחר סיפור שסופו ידוע מראש. זהו לא סרט עם דרמה הנשפכת כמו דליים של מיים על רצפה יבשה. לא, הסרט עשוי בצבעים פסטליים, הסרט להפתעתי הוא סרט שקט עם דרמה אנושית מתגלגלת ונכבית עט עט כמו גחליליות לקראת הבוקר. דרמה שלא תשאיר אדם אדיש, פלא אנימציוני המרצד בשקט על המסך. מעולה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=4vPeTSRd580

2010 – How to train your dragon

שווה 2010 – How to train your dragon  הדרקון הראשון שלי  – Dean DeBlois, Chris Sanders

Star 6

אפשר לדבר על דברים שמפריעים בסרט. למשל על כך שהגיבור הוא בערך בן עשר, ונבון וחכם יותר מהמבוגרים. ניסיון שקוף לפנות לקבוצות גיל מוגדרות מאוד. למשל העלילה עצמה, שמהלכה הוא קצת באמת אינפנטילי, ומהותה הוא… נו, נאיבי לכל היותר. (כן, אני מבין שזה סרט לילדים. אך אני מבוגר, וצופה בו. מותר לי להסביר מה מפריע לי בסרטי ילדים). והאם כל זה הוא בעל מסר חינוכי חיובי? ועוד בסביבה מצ'ואית של וויקינגים קצת דוחים הייתי אומר? נו, שויין. כנראה שלא. אך לא בגלל זה הסרט ראוי לצפייה כמובן (אלא אם כן, אתה ילד בן עשר, חנון מצוי החולם על גיבורים ועל הנמר שחי בשלום עם הכבשה).הסרט שווה כי הוא סרט אנימציה מעולה. קרבות האוויר שבו עם הדרקונים הזכירו לי קרבות אוויר של מטוסים במלחמת העולם השנייה. אך כאן זה בא בקלוז-אפ, עם כל הצבעים ופרצות האש כהבל פיו של הדרקון. תענוג.

2009 – Mary and Max

מומלץ 2009 – Mary and Max מרי ומקסAdam Elliot

Star 8

 

 

Mary and Max

אפשר לקרוא לסרט הזה פילם נואר של אנימציה. הצורה שבה הוא עשוי תומכת באופן מופלא בעלילה וברוח הדברים של הסרט – שחור לבן ואפור פלוס ספיה. זהו סיפור ידידות בין ילדה קטנה לבין מבוגר משני קצוות העולם – אוסטרליה ואמריקה – לאורך שנים המתנהל בעיקר בעזרת מכתבים. מדובר על היקף לא קטן של נושאים, בעיקר שליליים – ילדות מוזנחת, אלכוהוליזם, חרדה, מחלות נפש, השמנת יתר, אובססיה לשוקולד  ולאוספים, דיכאון, הזנחה – לא נושאים מרננים. גם הדמויות עשויות עם נטייה קלה להיראות דוחות. למרות זאת באופן פרדוקסלי הסרט מתגבש לכדי שירה קולנועית של ממש – כמו שיש שירה הצומחת מאהבה, מתעלה מתוך קרבות ודם, רוקמת עור וכאבים מתוך אהבה נכזבת, משתעשעת בפיזוז מתוך סיטואציות מצחיקות – הרי כאן היא קמה מהאשפתאות, מתוך נושאים שבד"כ מרכיבים דרמה משתקת או מרגשת, אך לא סרט אנימציה עם תמימות ואנושיות פועמת מתוך עטיפות הזבל ומסך אפור המסתיר פריחה.

אין ספק שגם העובדה שנערה קטנה מתכתבת עם גבר (שהוא יהודי ניו-יורקי דכאוני ואוטיסטי ושמן בנוסף לכל) מעלה שאלות. ז"א לחלק מהצופים זה לא מעלה שום שאלה – הרי מדובר בתופעה מסוכנת שיש לחסלה מיידית. מבחינתם אנו צופים בסרט חולני עם נושא פדופילי בפוטנציה. כן, כולם מכירים את האנשים האלו שבזכותם אין רומנים סוערים במקומות העבודה (בגלל שיש מניאקים המנצלים את זה), ובתי ספר הפכו להיות בתי גידול לערכים מעוותים ומוסריות כפולה (נכון, אמנם אפס סבלנות לאלימות – אך זהו, קמפיין שלילי, ההופך אלימות להיות חבויה ומתפרצת ללא מידתיות, אתה בסדר כל עוד לא נתפסת, עיוות ערך ה"טוב": "טוב" הוא כי זה החוק, לא שהחוק הוא כזה כי "טוב" – כל הבילבול הזה הקם מהאיסורים הכפייתיים המסיט את הקרקע מהערכים האמיתיים), ויש כבוד לכולם ולהכל (כן, הפוליטיקלי הקורקט הזה – אין טרור איסלמי, יש פשע שנאה של יחידים, אין אנשים מטומטמים אלא רק "מתקשים" וכו'). כן – הידידות בין ילדה במצוקה וגבר בעייתי לא באה בחשבון (הרי הם לא יהיו רק ידידים אלא שוודי אלן הזה אנס את ביתו המאומצת ועוד הכריח אותה להינשא לו – לא נכון?). או שמא? או שמא אנחנו לוקים בסינדרום הכימותרפיה שבו ביחד עם תאים סרטניים אנחנו הורגים גם את התאים הטובים? הרי אפילו אברהם קם לסנגר על סדום והפציר באלוהים לא להרוס אותה אם יש שם צדיקים מספר. ומה אנחנו? אלוהים?

סרט מצויין. אה – זה סרט למבוגרים אם לא הבנתם

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=MgRjB8PEDkM

2008 – Waltz with Bashir

מומלץ 2008 – Waltz with Bashir ואלס עם באשיר – ארי פולמן  Star 8

סרט אנימציה דוקומנטרי כביכול, מניפסט אשמה נגד ישראל בסברה ושתילה, סרט נפלא וויזואלית, המביא דילמה מוסרית

Waltz with Bashirוואו. זהו חזיון מדהים. ארי פורמן עשה סרט דוקומנטרי באנימציה. והאנימציה כאן מעולה. כמו גם הרעיון לעשות סרט דוקומנטרי על מלחמת לבנון שמבוסס על רעיונות עם החברים של ארי פולמן לנשק. כן, זהו גם סרט אוטוביוגרפי. בגלל האנימציה, הוא אולי לא נתפס כך, אך הוא כזה. והפן הוויזואלי מצד אחד מרחיקים אותו מלהיות דוקומנטרי, אך מצד שני זה עושה עבודה מאוד מתוכחמת של להביא את הביקורת לכביכול סרט דרמה, אך הוא דוקומנטרי. ארי פולמן עשה כאן עבודה נהדרת של לשים על השולחן את טבח סברה ושתילה בפעם הראשונה בסרט באורך מלא. אך… כן, הוא דוקומנטרי, לא? וכך הסרט זכה להערכה גדולה בחוץ לארץ, וכך תרם בין אם הוא רוצה ובין אם לא לניכור והדרת מדינת ישראל, ומזין את האנטי-שמיות המודרנית. מכיוון שזהו סרט דוקומנטרי, קשה להאשים את ארי פולמן בחד צדדיות של תיאור המעשה – הרי התיעוד כאן הוא של ראיונות חבריו לנשק וזיכרונותיו הוא בעצמו. כך שמטבע הדברים, זה אמור להיות לא אובייקטיבי. אך ארי פולמן בוחר נסיעה דוהרת ברחוב חד-סיטרי של סיטואציה מאוד מורכבת. מה שחלק מהציבור הישראלי חש הוא שזה סרט שמאלני. למעשה, כשצפיתי בו, הייתה לי תחושת דז'ה-וו של סרטים אמריקאים על מלחמת ווייטנאם – סרטים שביקרו את ארה"ב. לא שלא צריך לבקר – אך זה למעשה מקבע את הגדרת הסרט – זהו סרט שמאלני עם ביקורת נוקבת נגד מדינת ישראל, עם סימון המטרה של האשם בטבח – ישראל, כל זה במלבוש של סרט דוקומנטרי, עם טכניקת אנימציה מדהימה.

ועכשיו לעצם האצבע המאשימה – בבסיס ההאשמה נמצאת תיזה, שהאשם העיקרי באירועי זוועה הוא מי שיכל היה למנוע אותם, אך לא עשה זאת. זאת אכן תזה מוסרית ממדרגה ראשונה. מה שדרך אגב מסתתר מאחוריה, זאת התנשאות מוסרית וצדקנית מסוימת – התזה לא מוחקת את האשמה מידי הרוצחים, או ממשלחיהם, או מהמלבים את הסכסוך – אך טוענת שצד שלישי שיכל היה למנוע ולא עשה – אשמתו גדולה יותר. ז"א יש פה אצבע אל עבר המבוגר האחראי – ובקוטביות של אין ברירה צריך להכיר במעורבים הישירים בסכסוך כילדים קטנים. ומכיוון שזו לא סיטואציה משפחתית אלא מעשי זוועות במלחמה – הרי זה לא ילדים, אלא ברברים. וכאן טמונה ההתנשאות המוסרית – אם ישראל היא המבוגר האחראי – אזי הפלנגות והפלשתינים – הם ברברים. כאן צריך להזכיר – אנחנו נלחמנו נגדם, ז"א זו הייתה מלחמת הנאורים מול הברברים. ובמלחמה מהסוג הזה אנחנו מצפים למעשי ברבריות מצד הברברים. זה פועל יוצא של התנשאות המוסרית – ז"א שבסופו של דבר, אם הולכים עם התזה, אזי אפשר להצדיק את המבוגר האחראי בטענה שברברי הוא ברברי. הבעיה השנייה בטענה מוסרית זו היא שהמבוגר האחראי הוא כולנו – זה המערב הנאור העומד בצד כשיש רצח עם ברואנדה, זה כוחות הברית שלא הפציצו את משרפות המוות הגרמניות גם כשידעו מה קורה שם, זה גם אירופה של ימינו המשחקת משחק של בת יענה כאשר האיסלמיזציה של אירופה זה מתחיל להיות עניין של זמן. ז"א אם הטענה המוסרית של המבוגר האחראי היא נכונה – אזי כל האנושות אשמה. באופן זה או אחר, כלפי זוועה או אווילה או אי-צדק או רעה זו או אחרת. אזי אם להטיף מוסרית – אז כלפי כולם. וכך יוצא שהביקורת של המבוגר האחראי היא סה"כ גלגול של   הטפה תאולוגית חסרת בסיס במציאות (שהיא כידוע יחסית, ולא אבסולוטית).

אך בזה נבדל השמאל הרדיקלי – הוא לא רואה את כולם, הוא לא רואה את עצמו. הוא רואה את מדינת ישראל השנואה, היהוד המודרני – היהוד שכמה קל היה להזדהות איתו מוסרית כששרפו אותו באושוויץ, וכמה מעצבן שהוא התחיל לירות בחזרה, אפילו במלחמת אור וחושך נגד הברברים. תחיית האנטישמיות המודרנית. (ד"א גם מבחן המידתיות שארצות העולם כה רוצות לבחון בה את מעשי ישראל, ושגם משפטנים בארץ כמו  ברק שמו אותו כאור לחוקים,  המבחן הזה ברגע שמדובר ב-ברברים עצמם הוא פתאום לא תופס, ולבטח לא כשמדובר בהם עצמם – ז"א מבחן המידתיות זו צביעות מוסרית ממדרגה ראשונה).

תודה לסרט הזה שהציף את השאלה הכבדה של מוסריות, אני רק מצטער שהוא משמש כיום כנשק נגדנו.  עם כמה שאני לא מסכים עם הביקורת שהסרט מנסה להציג, זה לא מפריע לי להלל אותו – זהו סרט ברמה גבוהה מאוד.

2008 – Wall-E

מומלץ 2008 – Wall-E  E וול Andrew Stanton

Star 8

הנה אדם וחווה – אך לא מה שחשבתם. הרומנטיקה לא מסתיימת עם האנושות – היא ממשיכה.

wall-eהנה סרט מצוייר לא רק לילדים – יש בו הכל מכל, כולל מסרים חזקים אך גם נוסטלגיה ורומנטיקה. וול אי הוא רובוט ניקיון העובד כבר מאות שנים לנקות את כוכב הארץ, לאחר שהאנשים עזבו אותו כי היה מזוהם מדיי. רוטינת מאות השנים שלו מופרת ע"י נחיתה של חללית ופגישה עם רובוטית חמודה בשם חווה. לצד מסרים חזקים נגד ערכים צרכניים של החברה המערבית, והצצה להשלכותיה על חיינו ועל הסביבה שלנו (דרך סמלים דתיים ברורים – וול אי היה בודד ואז הופיעה חווה, וול אי עבד בפרך כל חייו – וכך הגשים קללת האדם ע"י אלוהים, וכו' וכו') יש כאן סיפור רומנטי אוניברסלי הפורץ דרך הרוטינה הרובוטית ומגלה את החיים עצמם. הנה מה שאנדריו סטנטון הבמאי אמר:

"אני נוכחתי לדעת שהנקודה שאני מנסה להעביר ע"י שני רובוטים מתוכנתים אלו היא התשוקה שלהם לגלות מהו טעם החיים שלהם, זה נראה שהאהבה הלא רציונלית הזאת מגלה אותם מחדש לעומת איך שהם נבנו. אני תפסתי שזו מטפורה נהדרת על החיים האמיתיים. אנחנו כולנו נשאבים ע"י ההרגלים שלנו, ע"י הרוטינות שלנו והפעילות שלנו ע"מ להמנע בצורה מודעת או לא מודעת מלחיות. להמנע מלהיות מעורב בחלקים המלוכלכים. להמנע מלקיים יחסים ולתקשר עם אנשים אחרים. להמנע מלהתייחס לאנשים שלידינו. זה למה אנחנו כולנו מסתתרים אחרי טלפונים ניידים במקום להיות בקשר אמיתי. חשבתי שזה נקודה המוצגת בסרט באופן כה בולט. אני רציתי לרוץ קדימה עם הטכנולוגיה ע"מ להתוות את הכיוון הזה."

סרט אנושי המובא ע"י אדם וחווה הרובוטיים.

2003 – Finding Nemo

מומלץ 2003 – Finding Nemo מוצאים את נמוAndrew Stanton, Lee Unkrich

finding nemoעוד סרט אנימציה שכיף לצפות גם למבוגרים. בסרטים מהסוג הזה יש לא מעט בדיחות, סרקזם וביקורת, ביחד עם התייחסויות שנועדו דווקא לקהל המבוגרים והילדים כמעט מפספסים את זה. זה מה שעושה את הסרטים מהסוג הזה נגישים למבוגרים – השנינות עושה את שלה. אך זה לא מספיק – צריך גם גירוי נוסף – העלילה, הסגנון, הצילומים, הפואנטה – על מנת לעשות את הסרט טוב. כאן העלילה היא פשוטה יחסית – זהו סרט על דגים, כאשר נימו הקטן נעלם ואביו יוצא לחפש אותו. אך מה שתופס כאן זה המראות, הצבעים – הקטע הוויזואלי פשוט נפלא. הסביבה היא הדרך הימית מהריף הגדול בצפון אוסטרליה עד לסידני. כאשר מאוחר יותר ביקרתי בריף הגדול (שד"א זהו האורגניזם החי הגדול ביותר על כדור הארץ, ואפשר לראות אותו מהחלל) – הבנתי שאלו באמת המראות – מתחת לפני המים עם השמש החודרת מלמעלה, עם עושר החיים התת-ימיים, עם האלמוגים היפהיפיים בכל הגוונים והצבעים – זהו קסם אמיתי הקיים עלי אדמות (היה צריך להפעיל לחץ פיזי מתון ע"מ להוציא אותי מן המים). ונימו מאוד מזכיר לי את מה שחוויתי שם, בריף הגדול. סרט עם יופי קסום.

2001 – Spirited Away

מומלץ2001 – Sen to Chihiro no kamikakushi Spirited Away המסע המופלאHayao Myazaki

spirited away

המסע המופלא הוא אכן נפלא. זהו סרט אנימציה יפני, אשר ממש מכשף. הסיפור מזכיר סגנון של הרפתקאות אליס בארץ הפלאות. אך אם באליס חיפשנו רבדים חבויים, חידות ופתרונן, ורמזים לדמותו של לואיס קרול – ויש ביאורים שונים ומשונים לאליס – הרי שכאן אני לא שואל שאלות ומנסה לפתור חידות – כאן מדובר לדעתי בפשט – פשוט רואים את הסיפור הפנטסטי אשר נפתח מולנו בפלא שקוראים לו אנימציה יפנית. לאחר כמה שנים שעברו, פרטי הסיפור כבר פרחו מזיכרוני (אני חושב שמדובר במשפחה העוצרת באמצע הדרך, ונכנסת לכפר מכושף שבו ההורים הופכים לחזירים, והילדה מנסה להציל אותם ולהחזירם לדמותם המקורית ועוברת הרפתקאות בכפר המכושף) – אך מה שנשאר זה הרגשת הפלא שחזיתי בו. מומלץ בחום.

2001 – Monsters, Inc.

מומלץ2001 – Monsters, Inc. מפלצות בע"מPete Docter, David Silverman, Lee Unkrich

monstersWe scare because we care

כמה משעשע, כמה פיקח. זהו סרט אנימציה, אך הוא מלא כרימון בקריצות חדות לשון הומוריסטיות, וסצנות קטנות עם ביקורת לא מזיקה, סטירית לעתים’ על חברת הצריכה המערבית, המעלה פרצי צחוק שקטים ומשאירים הנאה אינטליגנטית אצל הצופה הפתוח. הרעיון בבסיס הסרט גם הוא גדול – המפלצות באות באמצע הלילה לחדרי הילדים הישנים ומפחידים אותם. זאת לא חס וחלילה על מנת להזיק להם – המפלצות מסתבר פוחדות מילדים – אלא ממניעים מעשיים – הן אוספות את צרחות הפחד של הילדים במכלים מיוחדים – תחנת הכוח של המפלצות עובדת על הצרחות. סרט משעשע וכיפי, עשוי היטב

2008 – Speed racer

שווה 2008 – Speed Racer ספיד רייסרLarry and Andy Wachowski

יש שתי סיבות לצפות בסרט – לא העלילה (פשוטה, צפויה, ולא מאיימת), לא הדמויות (ברורות, פשוטות וצפויות) ולא המסרים (אפנתיים נגד תאגידים גדולים בעד יוזמה של עוסק זעיר – עוד הפעם ברור, פשוט וצפוי). הסיבות הן הצבעים של הסרט – פשוט מדהים כמה צבע אפשר לשפוך, והסיבה העיקרית – שילוב מהמם בין אנימציה ושחקנים חיים – ואני מתכוון לשילוב, האחד בתוך השני, לא לצד – זה כל כך חי, כל כך נושם וכל כך בועט. מהיוצרים של מטריקס.