הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: אנרי-ג'ורג' קלוזו

1943 – The Raven

שווה 1943 – Le Corbeau  The Raven – HenriGeorges Clouzot

Star 6

 

 

סרט אפל, סרט מתח כיאה לקלוזו, המתאר מיקרה של הלשנות שווא. מכתבים המכתימים את כבוד הרופא של הכפר מופצים בין תושבי הכפר, כל פעם עם אשמה אחרת שלו. זה מאוד מסקרן איך קלוזו מסובב אותנו בפתרון התעמולה – מי זה שמפיץ או מפיצה את מכתבי ההלשנה האנונימיים האלו. המלשין האנונימי היה חותם את המכתבים – העורב. התסריט שגם אותו כתב קלוזו התבסס בצורה חופשית על מיקרה דומה של הלשנה שהיה בצרפת ב-1917 בעיירה טול אחרי מלחמת העולם השנייה (שם כותב המכתבים חתם עין הטיגריס, והאשים אנשים שונים בניאוף). מאז בצרפת הכינוי עורב השתרש ככינוי עבור המלשין האנונימי. הסרט (וגם קלוזו) הוחרמו בצרפת למספר שנים ככאלו המכתימים את האומה הצרפתית. הדבר קצת תמוה – מדוע שאומה צרפתית תוכתם ע"י דבר כזה? אלא אם כן…. ב-2006 בצרפת הייתה פרשת קלירסטרים, בה מכתבים אנונימיים הלשינו (והעלילו לשווא כמסתבר) שפוליטיקאים בכירים, כולל ניקולא סרקוזי אשר רץ לנשיאות באותה עת, החזיקו חשבונות בנק ב-קלירסטרים והלבינו את הכספים מתשלום המיסים. בימי המלוכה בצרפת, בסטיליה הייתה מלאה באסירים שנמקו שם רק על סמך האשמות ממכתבים אנונימיים. הנאצים תעדו מיליוני מכתבים אנונימיים צרפתיים בזמן כיבוש הנאצי, המלשינים על שכניהם ואחרים כקומוניסטים, אנשי מחתרת, יהודים או סתם פושעים וגנבים. ובכן, כנראה קלוזו דרך על היבלת הכואבת בנשמת השמאלן הצרפתי שהעדיף לטאטא מתחת לשטיח את הבושה הלאומית. אמנם בכל אומה היה "מלשינון" – אפילו אצלנו מס הכנסה מנסה לעודד את התכונה הזו – אך לצרפתים זה כאב בצורה לאומית.

 

1955 – The devils

מומלץ 1955 – Les Diaboliques The Devils – Henri-Georges Clouzot

the devils

 סימון סיניורה וורה קלוזו (אישתו של הנרי ג'ורג' קלוזו) במותחן אימה מעולה. העלילה מפותלת ומלאה הפתעות – בסוף הסרט קלוזו שם שקופית המבקשת ממי שראה את הסרט לא לספר את העלילה למי שלא ראה. ובכן, לא אני אהיה איש הספויילרים, ואכבד את הבקשה של קלוזו. אגיד רק שמדובר ברצח באמבטיה, תככים וסיפור מתפתל ומפתיע. לבד משתי היפיהפיות ושחקניות גדולות בסרט זה, יש גם דמות בלש שכנראה הביאה השראה ליצירת הדמות של קולומבו. בכל אופן – מי שלא ראה – רוצו לראות – הסרט מאוד מהנה ולא בדיוק סרט אימה לפי הסטנדרטים של ימינו. ומי שראה – וודאי יסכים איתי שזהו סרט מעולה.

מספרים שקלוזו חטף את הזכויות על הסרט ממש בכמה שעות לפני אלפרד היצ'קוק .הסרט מבוסס על הספר Celle qui n'était plus  מאת Pierre Boileau ו- Thomas Narcejac מ-1952. היצ'קוק לא נואש ורכש זכויות לסרט מספר של אותם הסופרים בשם D'entre les morts  מ-1954. לסרט יקראו ורטיגו 🙂. בנוסף לכל זה, Les Diaboliques  עצמו היווה השראה לסרט של היצ'קוק פסיכו (!).

ועוד על הקשר של היצקוק לסרט: מספרים שפעם פנה אליו איש וכתב לו: "אדוני. לאחר שבת שלי ראתה את Les Diaboliques היא פוחדת להתרחץ באמבטיה. ולאחר שהיא ראתה את הפסיכו שלך, היא פוחדת להתרחץ במקלחת. מה עליי לעשות איתה?" ועל זה היצ'קוק השיב לו: "שלח אותה לניקוי יבש"

1953 – The wages of fear

מומלץ 1953 – Le salaire de la peur The Wages of Fear שכר האימהHenri-Georges Clouzot

 איב מונטאן בסרט של הנרי-ג'ורג' קלוזו. רק הצירוף הזה של במאי שקיבל כינוי של היצ'קוק צרפתי ואיב מונטאן כבר מסקרן מספיק לראות הסרט. ואם זה לא מספיק – יש  wages of fear 1כאן סרט מתח ממדרגה ראשונה, וקלוזו בונה כאן מתח שכבה אחר שכבה. איפה שהוא באמריקה הדרומית באר נפט עולה באש, וחברת הנפט האמריקאית זקוקה להעביר כמות גדולה של ניטרוגליצרין בשתי משאיות ע"מ לכבות את האש. למשימת ההתאבדות הזו להוביל את המשאיות בדרכים משובשות מעבר לרכס ההרים נבחרים חברה שאין להם מה להפסיד וכך מתחיל המסע המסוכן עם האנשים הקורסים תחת טונות מתח.

איב מונטאן היה דמות מעניינת ביותר – הוא היה שחקן גדול שהופיע בלא מעט סרטים נחשבים. בנוסף להיותו שחקן, הוא גם היה זמר מצוין ופרפורמר מאוד מבוקש. היו גם שמועות על יחסיו עם אדית פיאף, אשר גילתה אותו. כמו כן ידוע על רומן שלו עם מרלן מנרו. הוא גם היה נשוי לסימון סניורה  הנפלאה והנישואין החזיקו מעמד עד למותה מהתקף לב. דמות מעניינת.

בסרט גם שיחקה ורה קלוזו – אשתו של הנרי-ג'ורג' בתור המאהבת של איב מונטאן. בסצנות הפתיחה הצילומים שלה שווים – על גבול הארוטיקה.

עוד פרט מעניין של הסרט שבארה"ב הסרט התקבל רק אחרי שקוצצו שם מספר קטעים  – האמריקאים של חברת הנפט הוצגו שם כמנוולים, ואמריקאים לא רגילים לתדמית זו שלהם. סרט נהדר עם סוף לא הוליוודי.

.wages of fear 2