הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: אנתוני קווין

1964 – Zorba the Greek

מומלץ 1964 – Alexis Zorbas Zorba the Greek  זורבה היווניMihalis Kakogiannis

Zorba the Greek 1 זהו עיבוד לספרו של ניקוס קזנטזקיס מ-1948 . יש עוד עיבוד מפורסם ושערורייתי אחר לספרו – הפיתוי האחרון של ישו. הוא היה סופר, פילוסוף, קומוניסט, ואפילו שר ללא תיק למשך שנה (ב-1945) ואהב טיולים בכל העולם. על קברו, על חומות הרליקיון שבכרתים (הכנסייה סירבה לתת לו מקום קבורה בבית קברות) חקוקות המילים: אין לי תקוות, אין לי פחדים, אני חופשי

בחזרה לסרט – אנטוני קווינס בתור זורבה עושה תפקיד ענק. הסיפור הוא על איש אוהב חיים שנדבק לסופר אנגלי-יווני שנוסע ליוון כי קיבל בירושה מכרה קטן בכרתים. וכך זורבה משמש לו כטבח ומדריך בהלכות התרבות היוונית ויחסיהם מתפתחים לכלל אהדה למרות חוסר האמון שהסופר מרגיש כלפי זורבה. הם עוברים לא מעט ביחד – מתאכסנים במלון של פרוצה בגיל העמידה המתאהבת בזורבה, עדים להוצאה להורג של אלמנה יפהפייה בכפר אשר הואשמה ביחסיה עם הסופר וששברה את ליבו של נער שהתאבד, וגם המפעל שלהם להחיות את המכרה עולה בתוהו. אך למרות כל הכישלונות והעצב והדרמה, זורבה לא מאבד את האופטימיות וכך הסרט נע במעגלים של קומדיה-טרגדיה יוונית. לבסוף זורבה אומר לסופר שמתעתד לחזור לאנגליה – אתה צריך קצת שגעון בחיים. וכך הם רוקדים סירטאקי על החוף ביחד לצלילי המוזיקה של מיקיס תאודורקיס.

אודיסאה של הקרירות האנגלית בסיר הלחץ הים תיכוני.

Zorba the Greek 2

1954 – La Strada

מומלץ 1954 – La Strada לה סטרדהFederico Fellini


la strada 1 
 לא סטרדה – הדרך – על מה בעצם הסרט? על הדרך? האם זה נכון להתחיל לפרק את הסרט למוטיבים, דמויות, סצנות? הרי אז אין סוף לפירוק וצריך לנתח כל סצנה וסצנה (מה שאחדים יגידו שככה באמת צריך). לא יודע. אולי צריך להתייחס לסיפור. יש כאן שתי דמויות עיקריות וסיפור. זמפנו (אנתוני קווין הגדול) – בחור גדול וגס רוח – מתפרנס ברחובות מטריק אחד שלמד – לבטח בקרקס. הוא נודד ממקום למקום באופנוע עם עגלה שמהווה לו בית. הוא זקוק לעוזרת במופע שלו. וכך הוא מגיע לגלסומינה (ז'ולייטה מסיני – אשתו של פליני) – בחורה ענייה, תמימה וכנראה קצת קשת הבנה – וקונה אותה מאימה. מדובר באיטליה לאחר מלחמת העולם השנייה כאשר האנשים היו חיים את היום ופרנסה הייתה קשה. וכך זמפנו וגלסומינה נודדים בין הערים. זמפנו מתעלל במילים ברגשות ובנפש של גלסומינה. מצד שני, היא לאט לאט מגלה את עצמה ומתפתחת. בדרכים הם פוגשים גם את הליצן – אויב מושבע של זמפנו. גלסומינה מוקסמת מהליצן – אך הסוף מר. זמפנו הורג את הליצן וזונח את גלסומינה. לאחר שנים, כשהוא נזכר בה מתברר שהיא מתה – הוא בוכה.

זהו הסיפור בקווים כלליים. בסרט הסיפור הרבה יותר טוב כמובן. המשחק של אנטוני קווין ושל ז'ולייטה מסיני הוא מעולה שבמעולים והם ממגנטים אותך למסך, למרות הסיפור הלא פשוט והפסימי. מסיני גם תמשיך לשחק באופן דומה – יש שיגידו בסגנון צ'רלי צ'פליני – גם בסרטים אחרים של פליני. המוזיקה של נינו רוטי פנטסטית כמובן – הוא מלווה את הסרטים של פליני החל מ- I Vitelloni ונותן להם חותם ייחודי ומיוחד.  

אז על מה בעצם הסרט? בכל זאת על הדרך? לאחר מחשבה, זמפנו כנראה אהב את גלסומינה, אך לא ידע זאת כשהיה אתה. הדרכים הכוזבות, הדרכים אל הלא נכון. הדרכים להוביל אותנו במציאות קשה. הדרכים שנכפו עלינו ושעיוורו אותנו. התמימות של גלסומינה מגינה עליה באותם הדרכים, אך לא מצילה אותה. ואולי אין פה נסתר – אלא רק הסיפור. שמסופר בעצמה ומשוחק בצורה מדהימה. סיפור פשוט. רושם גדול.

סרט מדהים של פליני.

la strada 2