הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: בילי ויילדר

1960 – The Apartment

מומלץ 1960 – The Apartment הדירהBilly Wilder

 

 

הדירה – זו קומדיה מרירה-מתוקה של בילי ווילדר. ג'ק למון חוזר לשחק בסרט של ווילדר לאחר הצלחה מסחררת של חמים וטעים, רק שהפעם לצידו לא מרלן מנרו אלא שירלי מקליין הנהדרת. סרט זה הוא מקפצה ממנה הם נהיו כוכבי על. ובצדק – ההופעה שלהם כאן היא כל כך מדביקה אל המסך ומעוררת סימפתיה שזה לא יאמן. ולעורר סימפתיה כאן זה לא פשוט. הרי אם לראות את המצב בעיניים פקוחות, יש לנו כאן עובדים בחברה, אשר מוכנים לעשות הכל עבור הבוסים שלהם ע"מ לזכות בקידום או הטבות. לבוס לא אומרים לא. ולא משנה כמה עקרוני אתה. אז איך אנשים כאלו זוכים לסימפטיה? ובכן זהו – הם הרי אנחנו. גם אנחנו נלקק, נסכים עם כל דבר, נענה לבקשות מופרזות רק ע"מ לזכות בהטבות מיוחלות. הרי העובדים העקרוניים בסוף עפים ממקום עבודה, או זוכים לכל הלחץ והבררה שנשארה. אז זו האמת – אנחנו כאלו, ובגלל זה הסימפטיה שלנו נתונה לגיבורים על המסך. וברגע שהם זכו לסימפטיה, אזי השמיים הם הגבול. וכך יוצאת לנו קומדיה מבית היוצר של בילי ווילדר, על עובד בחברה שדירתו מנוצלת ע"י הבוסים שלו לפגישות רומנטיות, והוא נאלץ לשוטט ברחבי העיר ולחכות עד שדירתו תתפנה. עד שהוא פוגש את שירלי מקליין, שהיא מייצגת טיפוס דומה אך אחר – היא יוצאת עם הבוס כי הוא מבטיח לה להתגרש מאישתו. כמה מזכירות חלמו להתחתן עם הבוס? כמה כבר עשו את זה? וכמה שלא נאהב את הסיטואציה, עדיין נצדיק את הבחורה – היא באמת אוהבת אותו, היא נאיבית והוא מרמה אותה, וכו' ע"מ להגביר את הסימפטיה. כי….נכון, אנחנו כאלו, מוכנים למכור את העקרונות תמורת החלום, אפילו שהוא מציץ מקומה עליונה ללא מעלית. ואנחנו אוהבים לראות סרטים על בחורות כאלו (ראה ארוחת בוקר בטיפני). אז אתם מבינים, הקומדיה שלנו עשויה מחומרים כאלו. אמרתי – מריר-מתוק. רוצו לראות, אם טרם הספיקותם.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=GX9-5Zxy5us

1972 – Avanti!

מומלץ 1972 – Avanti! אוונטי Billy Wilder

Star 8

 

 

avanti

ג'ק למון בקומדיה קצת איטית, אך מקסימה של בילי ווילדר. העלילה מתחילה בסיבוך, מגבירה את הקצב ומסתבכת מדקה לדקה. אביו של ג'ק למון מת בתאונת דרכים  בחופשתו באיטליה, וג'ק למון מגיע למקום על מנת להביא את ארונו של אביו לארה"ב לקבורה. מדובר בטייקון, וכסף לא חסר. התאונה הייתה על אי איסקיה במפרץ נאפולי – אחד המקומות המתויירים כיום באיטליה. מתברר לו שאביו לא היה לבד באוטו – הייתה עימו אהובתו, שביתה נמצאת כרגע גם כן במלון באיסקיה. ג'ק למון משחק דמות נאורוטית, פוריטנית שדוגל בסיסמא – זמן זה כסף – והמפגש הזה בין יעילות אמריקאית, לבין רומנטיות משוחררת של בת המאהבת, והמנהגים האיטלקיים (בזמן ארוחת צהריים אי אפשר להשיג אף אחד ושום דבר לא עובד) והאנשים האיטלקיים (מנסים לסחוט את האמריקאי העשיר) והרומנטיקה האיטלקית (מתברר שאביו היה נפגש עם המאהבת כל שנה באוגוסט באותו חדר במלון משפחתי גרנד אקסלסיור, וכל צוות המלון ידעו על כך והנעימו את זמנם. אגב בדקתי את המלון – הוא אכן בבעלות משפחתית, מודרני יותר מבחוץ מאשר בסרט, ואפשר לשהות שם בין 260 ל-800 אירו ליום באוגוסט, תלוי באיזה חדר. אני כבר מקנא במי שעכשיו רץ לשריין לעצמו את המקום). ההתנגשות הזאת יוצרת מצבים עם חיוך, שבסופו של דבר גם עושה מטמורפוזה, ומראה שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ. אוונטי אגב, כפי שלימדה הבת של המאהבת את ג'ק למון, זה קריאה של "היכנסו" כאשר דופקים על הדלת ומבקשים להיכנס.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=8iMbLlUStws

1963 – Irma la Douce

מומלץ 1963 – Irma la Douce אירמה לה דוסBilly Wilder

Star 8

 

 

Irma la Douce

ג'ק למון ושירלי מקליין חוזרים שוב פעם לככב ביחד בבימויו של בילי ווילדר לאחר הסרט "הדירה" המעולה, הפעם בקומדיה שובבה בעקבות מחזמר צרפתי באותו השם מ-1956. שירלי מקליין משחקת זונה בפריז – בשם אירמה לה דוס, וג'ק למון – בחור ישר שהתדרדר (בסרט יש דמות עסיסית ומעולה שקוראים לה "השפם" והוא נתן לג'ק למון גם עצה שימושית – "אל תספר אמת, בתי סוהר מלאים באנשים שסיפרו אמת"), ומתאהב באירמה לה דוס, אך נאלץ לתפקד בתור סרסור שלה – עד שהוא מעלה רעיון גאוני איך הוא עם כל זה שומר אותה לעצמו בלבד. מקליין ולמון נהדרים בתפקיד שלהם וחבל ששיתוף הפעולה ביניהם הסתכם רק בשני סרטים (ובילי ווילדר השכיל לביים את שניהם) – הם מאוד מתאימים על המסך – אך מה לעשות, ג'ק למון ייזכר יותר בשותפות עם וולתר מתיואו – שניהם שיחקו בלא מעט סרטים ביחד, הם היו חברים והם אפילו קבורים האחד ליד השני. אך כאן יש לנו פירות עם הניחוח של בושם צרפתי עם שירלי מקליין. זו אמנם קלישאה – אך אני אחזור עליה בכל זאת – כיום לא עושים סרטים כאלו. ליתר דיוק – קומדיות רומנטיות כאלו. ואם לא ניחשתם – אז אני מעדיף אירמה לה דוס על פני הקומדיות הרומנטיות הנוכחיות. באירמה להIrma la Douce 1 דוס אין את הקטעים הנמרחים והמתקתקים, אין את השקיעות המצולמות והליטופים והתמזמזויות האמורות להמחיש לצופה שמדובר ברומנטיקה (אם רק גיבורי תקופה הרומנטית של המאה התשע עשרה היו רואים מה הוליווד עשתה ל"רומנטיקה" הם היו מקיאים את נשמתם), אין בסרט הזה את ה"אוי" וה-"איי" והדמעות המאופקות שאימוני המשחק הממושכים והיקרים הצליחו להשקות את פניהם של הגיבורים המיוסרים בעקבות קושי או דרמה – וזה לא שאין קושי או מצבים דרמתיים בסרט – נהפוך הוא – ג'ק למון נאלץ להיות הסרסור למרות שהוא סולד מהרעיון – כי רק ככה הוא יביא אור ושימחה לבחורה שהוא אוהב, ואירמה לה דוס נאלצת לפרנס את הסרסור שלה – והיא עושה את זה בשמחה ואהבה כי ככה הורגלה ע"י כללי המשחק של השכונה שלה – איזה סיטואציה בעייתית ששניהם נמצאים בה … בגלל האהבה, ובשמחה. אך במקום להדגיש את הצד הדרמטי – בילי ווילדר לוקח אתנו למחוזות הקומדיה וההומור והצחוק – והרומנטיקה עדיין שם ולא נעלמת לדקה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=AtuBtsEvYgw

1961 – One, Two, Three

מומלץ 1961 – One, Two, Three אחת, שתיים, שלושBilly Wilder

Star 8

קומדיה חביבה ומצחיקה של בילי ווילדר בעת המלחמה הקרה בברלין המחולקת – תענוג.

one two threeאחת שתיים שלוש זו לא קומדיה רומנטית שנונה – למרות שיש שם את המרכיבים – יש שנינות (לא להגזים, בטח יש, הרי זה ביל ווילדר), יש קצב מהיר – למעשה יש כאן מנוע קיטור הנושף ושואף בכל הכוח – ג'ימס קגני בתפקיד הוולגרי והכובש בדמות בולדוזר האחראי על סניף קוקה קולה בברלין, יש כאן גם רומנטיקה – אהבה החוצה גבולות בין מזרח גרמני לאמריקאית במערב ברלין, ויש כמובן קומדיה. וזו אכן קומדיה. בקצב גבוה. עם צחוקים וחיוכים ואף לא רגע רציני אחד. כמו שצריך. בילי ווילדר אמרתי כבר? מנהל סניף הקוקה קולה בברלין מקבל טלפון מהבוס אשר מודיע שביתו מגיע לברלין, ומבקש לשמור עליה. אך הבת מתברר היא עושה צרות מקצועית וכאן מתחילה מסכת הרפתקאות בקצב גבוה – ורק הדמות של ג'יימס קגני יכלה לסובב את הכל בצורה משביעת רצון. ג'יימס קגני היה כבר בן 60 כשעשה את הסרט ומספר שזהו אחד הסרטי שהוא לא נהנה בהם ואף שקל לפרוש. טוב שהוא לא פרש אחרת היינו מאבדים אחת הקומדיות החביבות.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=MCAMJoj9uM8

 

1942 – The Major and the Minor

מומלץ 1942 – The Major and the Minor – Billy Wilder

Star 8

 

The Major and the Minor 1ג'ינג'ר רוג'רס, הו ג'ינג'ר רוג'רס – את מקסימה בתור בחורה וגם בתור ילדה. הו לוליטה.

זהו סרטו הראשון של בילי ווילדר בהוליווד – תחילתה של קריירה מפוארת. גם התסריט שלו (בשיתןף פעולה עם צ'ארלס ברקט – תחילתו של שיתוף פעולה פורה שהניב 8 תסריטים משותפים להם). קומדיה רומנטית קלילה עם ג'ינג'ר רוג'רס היפהפיה והנהדרת. ג'ינגר – בחורה מושכת ומבוגרת, מעמידה פנים שהיא בת 12 ע"מ לנסוע ברכבת בכרטיס ילדים המוזל. היא מוצאת מחסה ברכבת אצל קולונל המאמין שלפניו ילדה בת 12 ולוקח עליה חסות. מכאן זה הופך למעניין – כי הקולונל מאורס לביתו של מפקד הבסיס שאליו הוא נוסע. מכאן הסכנה של חשיפת הזהות האמיתית של ג'ינג'ר לא נותנת לסרט מנוח, מה עוד היא מתאהבת בקולונל. זהו סרט עם פוטנציאל של סטייה הכי קטנה ימינה או שמאלה והיה נפסל ע"י הצנזורה בהוליווד – אך למזלנו בילי ווילדר לא נתן לזה לקרות וכך יש לנו את הקומדיה החביבה הזאת. אם זאת, בכל זאת יש להקדיש טיפה מחשבה למה שקרה כאן. זה אמנם לא לוליטה, וגם לא מתיימרThe Major and the Minor  2 להיות – זהו סרט ההולך על חבל הדק של מיניות ותמימות הכל עטוף בחיוך ילדותי וחביב. – אך הנושא דומה – ילדה בת 12  ( זו אמנם בחורה שמתחזה לילדה – אך זה לא מנקה את הסיטואציה מהמטען שמונח שם) עם גבר מבוגר עם רומנטיקה שמתפתחת – הרי ברגע שמחסום הגיל מתגלה כזיוף, אז אפשר באופן רשמי אפילו להתחתן – מה? פתאום בין רגע היחסים ניצתו ונהיו רציניים? – נו, באמת – הרומנטיקה הייתה שם ועוד איך – מודחקת כיאה לה – אך ישנה. מה שמעלה עוד נושא חבוי – משיכה מודחקת של גברים אל ילדות קטנות. לזכותו של בילי ווילדר יאמר שהוא לא נפל למלכודות האלו ולא העלה בגלוי את הנושא שהיה מחייב אותו להתייחסות רצינית – לא, הוא העדיף לצחוק כל הדרך אל סוף הסרט. גם אני.

קדימון: http://www.tcm.com/mediaroom/video/75345/Major-And-The-Minor-The-Original-Trailer-.html

1974 – The front page

מומלץ1974 – The Front Page כותרת ראשיתBilly Wilder

the front page

,כותרת ראשית הוא עיבוד של מחזה באותו שם מ-1928 של בן הכט וצ'רלס מקארתר – בעצמם עיתונאים לשעבר של העיתונות הכתובה אשר מתארים בהומור גדול את הסצנה העיתונאית של שיקגו. המחזה היה להיט בברודווי וזכה לכמה עיבודים קולנועיים שהתחילו כבר ב-1931. העיבוד הטוב ביותר לטעמי הוא סרטו המציין של הווארד הוקס מ-1942  His girl Friday עם קרי גראנט – והוא קומדיה רומנטית שנונה ומהנה ביותר. כותרת ראשית לא מגיע לרמה כזו. אפילו בילי ווילדר שביים את הסרט לא החשיב אותו ביותר, ובכלל הוא לא אהב עיבודים מחדש. לא ברור לחלוטין מה דחף אותו לעשות את הסרט אם כן – כנראה הרצון ליצור להיט.

ובכל זאת – הסרט מומלץ. משחקו של וולתר מתיאו פשוט יוצא מהכלל, ואפילו ג'ק למון לא הצליח לקלקל את זה. הדמות של עורך העיתון כל כך אמתית אצל וולתר מתיאו שלמרות הגרוטסקיות שלה, היא חיה ונושמת ואנושית ומפחידה ודוחה. בנוסף – בילי ווילדר בכל זאת במאי וכותב מן המוכשרים שהוליווד ידעה ואפילו בעבודה לא מוערכת זו מצליח ליצור קומדיה טובה וסטירה על העיתונות האמריקאית שכל מה שמענייןthe front page 1 אותה זהו הסקופ ולעזאזל הפגיעה בזולת. החספוס האנושי ומעמד האישה הנמוך באמריקה של שנות העשרים זוכה אצל ווילדר לליטוש אמין. כמו כן – אני לא רואה שום בעיה עם עיבוד מחדש (הטיעון של ווילדר נגד עיבודים מחדש הולך ככה – אם המקור הוא טוב – אז אין צורך לעבד מחדש – ואם הוא רע – אז למה בכלל לעבד מחדש?) – זה מביא רעננות, הזדמנות להכיר חומרים וותיקים, הזדמנות לראות שחקנים עכשוויים נכנסים לנעליים מהעבר – וכו, וכו, זו קומדיה, ומן הסוג הטוב. אהבתי.

1966 – The fortune cookie

מומלץ1966 – The Fortune Cookie הפרקליט הגיס והכיסBilly Wilder

The Fortune Cookie 1 קומדיה נהדרת של בילי ווילדר על תאוות הבצע האמריקאית. אמנם הוא כבר טיפל בנושא בסרטו  המדהים שיפוי כפול – אך אז זה היה פילם נואר – וכאן זו קומדיה. צלם נפגע משחקן פוטבול בצורה קלה – אך גיסו העורך דין משכנע אותו לשחק אותה ע"מ לקבל כספי ביטוח. העלילה מבדרת, אך הסיבה האמתית לצפות בסרט זהו הזוג ג'ק למון וולתר מאתיו – שזהו סרטם המשותף הראשון – הם נתנו כאן הופעה ראויה. בסה"כ הם שיחקו ביחד בעשרה סרטים. והסרטים הבולטים יהיו הסרטים העוקבים לסרט זה – הזוג המוזר מ-1968 וכותרת ראשית מ-1974. הם גם היו חברים בחיים, ואפילו לא נפרדו במותם – וולתר מאתיו מת מהתקף לב ב-2000 (ד"א ב-הפרקליט הגיס והכיס וולתר מאתיו לקה גם כן בהתקף לב במהלך צילומי הסרט), וג'ק למון נפתר שנה מאוחר יותר ב-2001 מסרטן, ונקבר לצד וולתר The Fortune Cookie 2מאתיו בלוס אנג'לס.

1957 – Witness for the prosecution

מומלץ 1957 – Witness for the Prosecution  עד התביעהBilly Wilder

 זוהי דרמת בית משפט עפ"י סיפור קצר מאת אגאתה קריסטי עוד מ-1925.  הסיפור שונה במקצת על ידה והיה גם הצגה באותו השם ב-1953. בילי ווילדר הכניס מספר שינויים משלו והנה יש לנו גם עיבוד משובח – בין המעטים הטובים לסיפורים של קריסטי

Withness for the prosecution 1

קריסטי היא רב אשף בסיפורי בלשים וזה היה לי תמיד לעונג לקרוא אותה או לראות סרט עפ"י אחד מהסיפורים. גם כאן אין שום אכזבה – העלילה סוחפת, מסקרנת, מתפתלת מפתיעה ושוב מפתיעה. בכדי לעמוד בציפיות (בכל זאת אגאתה קריסטי,  ובילי ווילדר) הסרט מציב סוללה של תותחי על לביצוע – טיירון פואוור, צ'רלס לטון והבלתי נשכחת מכולם האחת והיחידה –  מרלן דיטריך

Witness for the prosecution 2
.

1950 – Sunset boulevard


מומלץ
1950 – Sunset Boulevard שדרות סנסטBilly Wilder

sunset boulevard

  סרט על אשליות עצמיות, על כוכבת נמקה, על תעשיית הסרטים האכזרית של הוליווד, על שיגעון הגדלות, על אהבה המהולה בסגידה. לא היה סרט כה רציני על תעשיית הכוכבות בהוליווד, לא היה סרט כה קולע, ששימש השראה להמון סרטים מאוחר יותר, לא היה סרט עם כל כך הרבה שכבות ואותנטיות כה עמוקה שפשוט אין מקום להראותה. זהו גם לא סרט אוניברסלי – אני בטוח שלפני שישים שנה הוא דיבר קרוב יותר לאנשים, ואפילו אז רק לקהלים מסוימים – הקהל שהכיר את התעשייה ההוליוודית המוקדמת וידע להעריך אותה. אבל אפילו מתחת לשמיכות עבות של עשרות שנים של זמן שמשכיח, עדיין הסרט חזק ומשמעותי.

גלוריה סוונסון בתפקיד מהמם של כוכבת העבר נורמה דסמונד. הדמות של נורמה דסמונד היא אחר כוכבת סרטים אילמים נורמה טלמדג'. נורמה טלמדג' התחילה את המסורת הידועה של הוליווד כאשר בטעות דרכה על בטון טרי לפני תאטרון סיני. היא הייתה כוכבת גדולה בימי הסרט האילם, אך נשכחה כמעט לחלוטין. כמו נורמה דסמונד – דמות של כוכבת סרטים אילמים גדולה, שנשכחה אך מתכננת את הקאם-בק. גם גלוריה סוונסון שמשחקת את נורמה דסמונד (כאמור שמעוצבת אחר נורמה טלמדג') הייתה כוכבת. גם בסרטים אילמים. המשרת שלה בסרט – מקס פון מאיירלינג – שומר על נורמה ומפמפם את הערצתה העצמית. הוא מספר לתסריטאי כושל אשר אומץ ע"י נורמה לביתה, שהוא – המשרת – פעם היה במאי גדול שביים את נורמה, וגם היה בעלה. את מקס משחק אריק פון שטרוהייםאחד הבמאים הגדולים של הקולנוע האילם (יהודי אוסטרי, כמו גם בילי ווילדר עצמו שנולד בשם שמואל ווילדר), שאכן גם ביים את גלוריה סוונסון ב-1929 במלכה קלי, שקטעים ממנו גם מוקרנים בשדרות סנסט. כן, הכל מתערבב, אני יודע. צריך לראות מספר פעמים – וגם אז לא בטוח שנקלוט את הכל בגלל הריחוק מהזמן.

   אגב התסריטאי, כאשר פוגש את  נורמה  בפעם הראשונה, אומר "היית גדולה", והיא עונה "אני גדולה. זה הסרטים שנהיו קטנים". הופעה גדולה של גלוריה סוונסון

sunset boulevard 2

1944 – Double indemnity

מומלץ 1944 – Double Indemnity שיפוי כפולBilly Wilder

בילי ווילדר ידוע בעיקר בגלל הקומדיות הנהדרות – או, איזה נהדרות, מדהימות – שלו. אך כאן הוא מגיש לנו פילם נואר – ברמה הגבוהה ביותר שיש. נאוף, שחיתות, רצח.  double indemnity 1סיפור נפלא שבמקור של ג'יימס קיין מ- 1935 שנכנס לאסופת סיפורים שלו ב-1943בשםThree of a kind . ספרים לא מעטים של ג'יימס קיין הפכו לסרטים נהדרים (למשל הדוור מצלצל פעמיים, Ossessione של לוצ'ינו וויסקונטי). התסריט לסרט נכתב ע"י בילי ווילדר עצמו (שעסק לא רק בבימוי סרטים אלא גם בכתיבת תסריטים – למשל Bluebeard's Eighth Wife ונינוצ'קה עבור ארנסט לוביטש, וגם רוב התסריטים לסרטים הטובים שלו עצמו) וסופר הבלשים הנודע ריימונד צ'נדלר (שיצר דמות הבלש פיליפ מרלו המפורסמת, שמה לעשות, גם היא הופיעה במספר לא קטן של סרטים טובים)  (עוד השראה שיצאה משיתוף הפעולה של צ'נדלר ווילדר הוא הסרט סוף שבוע אבוד שווילדר יצר מאוחר יותר והוא על סופר אלכוהוליסט – לצ'נדלר היו בעיות שתייה קשות). בקיצור – הסיפור חייב להיות פצצה אם לשפוט עפ"י הדמויות המעורבות ביצירתו – והוא אכן כזה.

מדובר בנושא של ביצוע רצח בגלל אהבה ורדיפת בצע – סוכן ביטוח מתאהב בבחורה וביחד הם מתכננים לרצוח את בעלה. בתפקיד הפם פטאל – ברברה סטנוויק הנפלאה. למעשה כל הצוות שיחק פשוט נפלא בסרט מותח זה. הסגנון הביצוע התאורה הצילומים – פשוט אין מילים. אני גם אוהב את הקטע שהסרט מסופר ע"י קול ברקע (הטכניקה הזו חזרה גם בסרט אדיר אחר – בלייד ראנר) – דבר המאפיין את הז'אנר. ייתכן שהסרט הזה שם את הסטנדרטים והמאפיינים של פילם נואר של מעשיות, מהירות, ניכור, מתח, קול רקע המספר את הסיפור, האור דרך תריסים ווניציאניים, נושא סביב פשע או פושעים. היו גם ניסיונות לחכות את הסרט עצמו, כחום הלילה הוא אחד מהם.

double indemnity 3

הסיפור עצמו למעשה מבוסס על מיקרה אמיתי שאירע ב-1927, כאשר רות שניידר, עקרת בית ניו-יורקית, ביטחה את בעלה ב-$48,000 וגם שיפוי כפול, ואז שכנעה את המאהב שלה ז'אד גריי, סוכן נסיעות, לרצוח אותו. הם נתפסו בסופו של דבר והוצאו להורג בשל המעשה. ד"א עיתונאי אחד הגניב מצלמה להוצאה להורג וצילם את רות בכיסא חשמלי. התמונה הייתה אחת המפורסמות בשנות ה-20 (גם מקרה עיתונאי זה זכה לעיבוד קולנועי – אך זה סיפור אחר לגמרי)

בהתחלה לסרט היו קצת בעיות עם הצנזורה בהוליווד שלא אהבה את החוסר מוסריות של הסרט. הסיפור במקור התפרסם בהמשכים בעיתון ב- 1935 וקיין ניסה למכור את הזכויות שלו להוליווד לאולפנים שונים שמייד היו מעוניינים. אך הצנזורה אז פסלה את הסרט. לאחר שיצא לדפוס מחדש ב-1943 ביקשו עוד הפעם להוציא את הסיפור כסרט. הצנזורה שוב פסלה, אך הפעם בהוליווד התעקשו והגישו טיוטות לשינויים, וזה איך שהוא עבר את הצנזורה. והסרט אמנם יצא לדרך, אך דאגו לכך שלא יזכה בשום פסלון, למרות שהיה מועמד לכמה וכמה, וגם היה ראוי כמובן.

אני מאוד אוהב את הסרט, למעשה אני תמיד מודד אם הסרט הפילם נואר זה או אחר הוא טוב לפי סרט זה. הסרט מתחיל במילים מאת הגיבור "הרגתי אותו בגלל הכסף, וגם בגלל האישה. לא קיבלתי הכסף, ולא קיבלתי את האישה" ומסתיים במילותיו של הגיבור "אני אוהב אותך גם". פשוט גדול.

(אפשר לפתוח את הדיון – האם באמת הם הרגו בגלל הכסף? לא השתכנעתי. האם הם אהבו אחד השני? לא השתכנעתי. הסרט טעון במיניות כבושה, שלא ניתן היה להראות על המסך בגלל הצנזורה. אז האם התאווה היא שסובבה את כל אשיות השכל הישר עד כדי רצח? אך זה דיון שאולי מתאים לסרט אחר. צריך פשוט לצפות בסרט נהדר זה.)

double indemnity 2