הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: ג'ודי דנץ

2011 – The Best Exotic Marigold Hotel

שווה 2011 – The Best Exotic Marigold Hotel מלון מריגולד האקזוטיJohn Madden

הודו היוותה (למה בעבר? גם כיום, רק שכיום גם סין נמצאת בתמונה) מחצבה ללא בור למיקור חוץ בהרבה תחומים – מרכזי תמיכת לקוחות, מוקדי טלפוניה לחברות גדולות, מפעלי הייטק, טכסטיל. כאן יש לנו רעיון מקסים  נוסף באותו הנושא – מקום להיות בו לעת פרישה – זהו מקום זול לחיות בו ולבלות את השנים האחרונות לחיים, כאשר חסכונות הפנסיה לא מספיקים לחיים טובים במערב. בחור אחד מקבל בירושה מלון ישן מאביו ומחליט לעשות לו מתיחת פנים ולשווק בבריטניה בדיוק למטרה זו. וכך מתקבצים בו כל מיני טיפוסים מעניינים מבריטניה, כל אחד עם הסיפור שלו. מקסים

מודעות פרסומת

1987 – 84 Charing Cross Road

 שווה 1987 – 84 Charing Cross Road אהבה במיליםDavid Hugh Jones

אני תוהה מה יכול להיות המקבילה לנושא סרט זה בימינו.  מדובר בהתכתבות חוצה עשורים בין אישה ניו-יורקית לבין מוכר בחנות ספרים בלונדון. האישה לא יכולה לקנות ספרים יקרים והיא אוהבת לקרוא. היא מתכתבת עם מוכר הספרים בלונדון אשר שולח לה ספרים משומשים בזול. וכך מתפתחת מסכת מכתבים בינה לבין המוכר. אז למה אני תוהה? הרי גם כיום יש דואר אלקטרוני, לא? ובכן – יש. אך אנשים לא כל כך מתכתבים. הם יותר בקטע של מסרים מידיים כאן ועכשיו. וגם אלו בכיוון של השתטות. פייסבוק זה כבר לזקנים (וגם שם לא חסר שטויות). אינסטגרם זה נחמד (ומה כבר אפשר להעביר שם) אך סנאפ זה הדבר (והמסרים הם ממש מידיים ולא נשמרים כמו בפייסבוק – הם נעלמים). ווטסאפ היא שיא הכתיבה העכשווית, וטוויטר נשאר לאלו בעלי יכולת להגיד הכל במשפט קצר… אנשים בימינו מתנסים בתקשורת הכי פחות אינפורמטיבית והכי גרועה בלהביע ברהיטות את מה שיש על ליבך או דעתך. על מה כל כך מתקשרים? האם על ספרים? היכולת לקרוא ספר זהו עולם הולך ונעלם… וזאת בדיוק הסיבה בגללה אני תוהה. אנתוני הופקינס ואן בנקרופט בסרט קיטשי עדין, בעקבות מחזה מ-1981 מאת ג'יימס רוס-רוונס, שהוא בעצמו בעקבות ספר זכרנות מ-1970 של הלן הנף (כן, הסיפור הוא אמתי).

2006 – Casino Royale

מומלץ 2006 – Casino Royale קזינו רויאל Martin Campbell

Star 8

 

 

יש. יש לנו בונד חדש. קבלו את דניאל קרייג. חתיך, בכושר מעולה, לא מתחתך יתר על המידה, לא איכפת לו איך המרטיני שלו מוגש, לא מנסה לפתות כל בחורה, מחפש מגע קרוב ורצוי כואב, אלגנטיות זה לא שם casino-royaleהמשחק שלו – ג'יימס בונד הרבה יותר יעיל, והכי קרוב לשון קונורי מכל הבונדים האחרים, בלי הקסם של קונורי. גם נערת בונד כאן היא מדהימה – אווה גרין הצרפתיה. הפעם אין לנו את קיו, אין לנו את מוניפני, לא מדובר על להציל את העולם – לא, מדובר בפגיעה במישהו המממן טרור. ואיפה הפגיעה? בקזינו רויאל במונטנגרו. אמנם הקזינו צולם בקרלובי וורי ליד פראג, אך סצנות הסיום שבוונציה אכן צולמו בוונציה. סרט מהיר, אקשן בונדי מסחרר, סרט שגורם לך להתאהב מחדש בסירטי ג'יימס בונד. מומלץ בחום.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=xK7PbujRUOk

2008 – Quantum of Solace

שווה 2008 – Quantum of Solace  קוואנטום של נחמהMarc Forster

Star 7

 

דניאל קרייג בסרטו השני כג'יימס בונד לאחר קזינו רויאל, ובהמשך ישיר אליו. זהו הסרט ה-22 של ג'יימס בונד ואחד שלוקח את הקונספט עד הקצה, שאחריו ג'יימס בונד יפסיק להיות ג'יימס בונד. זהו הסרט האלים ביותר של ג'יימס בונד. זהו גם סרט פעולה יותר מאשר סרט ג'יימס בונד. גם העלילה לא מדברת על להציל את העולם מטרוריסטים, או מאירגון המשתלט על העולם, ולא מכוחות הרשע של כוכב המוות (טוב, זה כבר ממלחמת הכוכבים) – אלא מלחמתו היא נקמה בעיקר, וגם נגד מישהו שמנסה להשתלט על מקורות המים של בוליביה… יותר מדי מציאותי כל העסק, יותר מדי סרט אקשן מן השורה ופחות מדי ג'יימס בונד האמיתי. על זה דיברתי כשאמרתי שהסרט הזה מותח את גבולות הג'יימס בונד. אבל אני מקווה שזה לא מבלבל אתכם – אני חושב שזהו עדיין ג'יימס בונד טוב ושווה, עשוי באופן משכנע, מהיר ומודרני ואמנם מוריד את ג'יימס בונד ממחוזות הפנטזיה אל תעשיית הפעולה, אך עדיין משאיר אחריו שובל של תהילה שאי אפשר להכחיש – ג'יימס בונד, 007 עם רישיון להרוג. בוא נגיד שזהו גיימס בונד שלקח חופשה אל מחוזות שכנים.

2005 – Mrs Henderson Presents

שווה 2005 – Mrs Henderson Presents גברת הנדרסון גאה להציג Stephen Frears

Star 6

ג'ודי דנץ ובוב הוסקינס בקומדיה חמודה, המספרת על תיאטרון ווינדמיל בלונדון תחת הפצצות הנאצים. ג'ודי דנץ היא אלמנה עשירה, משועממת, שמחפשת לעשות משהו. היא קונה תיאטרון, ממנה את בוב הוסקינס למנהלה והם יוצאים לדרך. מאוחר יותר, היא הוגה רעיון של להציג בחורות ערומות. עכשיו – זה לא צרפת וזו לא גרמניה. זאת אנגליה ודבר כזה עוד לא היה. היא אכן מצליחה למרות קשיי הצנזורה, להעלות רעיון זה על הבמה, שהפך להצלחה אדירה תחת ההפצצות חוזרות ונישנות. זהו סרט חביב, שאגב מבוסס על מיקרה אמיתי.

2002 – Die another day

מומלץ 2002 – Die another day  למות ביום אחרLee Tamahori

Star 8

 

 

Die another day

זהו ג'יימס בונד העשרים. פירס ברוסנן ממשיך לככב כבונד, וג'ודי דנץ' – כ-אם. הסרט עשוי במתכונת הרגילה של ג'יימס בונד (עם הדמויות של איין פלמינג, עם קטע אקשן מסחרר עוד לפני תחילת הכותרות של הסרט, עם שתי נערות בונד, עם עלילה המערבת הצלת העולם, עם הרעים שהם באמת רעים, עם הסגנון הנונ-שרלנטי של בונד באמצע כל הבלגן, עם מוניפני המזכירה שמאוהבת בבונד, עם גאדג'טים מעניינים – כמו מכונית נעלמת –  ועם אקשן נון-סטופ). את מקומם של הרעים תפסו הצפון קוריאנים (איך לא? לאחר שברה"מ חדלה להתקיים, הרוסים אמנם שיחקו את תפקיד הרעים בעיקר כקציני ק.ג.ב. לשעבר המנסים להשתלט על העולם, ואח"כ כמקום לפעילות מאפיה וטרוריסטים שמשתלטים על פצצת אטום – אך היה צורך אמיתי למצוא אות הרוע – וכך צפון קוריאה תפסה את התפקיד – לפחות בסרט זה) – ובונד – חידוש – בילה יותר משנה בכלא ועינויים קוריאניים. עוד דבר מעניין הוא שהסרט הוחרם ב….דרום קוריאה גם כן (בגלל סצנת האהבה לצד פסל בודהה – אשר פגע ברגשות התרבותיים של הבודהיסטים). ובכן מה אגיד? שורה תחתונה – סרט ג'יימס בונד יעיל מבדר, מלא באקשן – קשה שלא להנות.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=VSzixW0KQcc

1999 – The world is not enough

מומלץ 1999 – The world is not enough  העולם אינו מספיקMichael Apted

Star 8

 

 

the world is not enough

ג'יימס בונד התשע עשרה. "קיו" האגדי שליווה עד כה את ג'יימס בונד במחלקת הגאדז'טים שלו כבר איננו ובמקומו נכנס לתפקיד ג'ון קליז (כן ההוא ממונטי פייטון ומהמלון של פולטי). בסרט לא חסר אקשן נהדר, כל השטיקים שקיימים בסרטים של ג'יימס בונד נמצאים גם כאן ופירס ברוסנן ממשיך לככב כבונד, ג'יימס בונד. הפעם אנחנו ניצבים במאבק נגד הטרוריסט הערמומי שלא יודע פחד או כאב ומתכנן בתככים מתוחכמים לגנוב פצצת אטום. והוא כמעט מצליח. וזה שנתיים לפני שהמטוסים פילחו את התאומים ומיתגו את הטרור כתופעה עולמית המאיימת לא על מהלך או מדינה מסויימת, אלא על העולם כולו. וגם בסרט זה הדבר נעשה בתככים שהמערב לא הבין אותם – ורק ג'יימס בונד הבין שאלקטרה, הבת של איל האנרגיה האזרבג'אני, שהיא גם חברת משפחה של "אם" (ג'ודי דנץ' ממשיכה בתפקיד זה) – היא לא כל כך תמימה. הסרט מערב עלילה מפותלת, מראות אזרבג'אן, לונדון ואיסטנבול, מרדפים מסמרי שער ואפילו צוללת. הנאה צרופה.

והה משהו אינפורמטיבי שדליתי בוויקיפדיה – שם הסרט הוא תרגום מלטינית של " Orbis non sufficit", המוטו של סר תומס בונד מהמאה השבע עשרה, אשר עפ"י  איין פלמינג, השושלת של ג'יימס בונד התחילה עימו  (המוטו הזה של בונד כבר החל מבשירות הוד מלכותה מ-1969). המוטו עצמו שורשיו עתיקים עוד יותר. "העולם לא הספיק לאלכסנדר הגדול, הארון – כן". מתוך "סטירות" של ג'ובינל, מאה שניה לספירה (ספר רביעי – "שאיפה שגויה היא המקור לסבל", סטירה מס' 10)  – כנראה בעקבות המילים שהיו חקוקות על סרקופג של אלכסנדר הגדול.

קדימון:  https://www.youtube.com/watch?v=R4JgqBlbnJk

1997 – Tomorrow never dies

מומלץ 1997 – Tomorrow never dies  מחר לנצחRoger Spottiswoode

Star 8

 

 

Tomorrow never dies 1

יחי המלך החדש – התקשורת. ג'יימס בונד יציל אותנו מהטירוף של עושי החדשות.

ג'יימס בונד השמונה עשר. הפעם האיש הרע זה לא איזה אירגון סודי כמו ספקטור, אלא איל תקשורת המנסה להצית מלחמה בין סין למערב ע"מ לסקר אותה. ז"א עושים חדשות במקום מדווחים על חדשות. הסרט מהנה מאוד ועשוי במתכונת הקלאסית של סרטי הג'יימס בונד, עם כל התעלולים והפורמט ועם הבחורות המתאימות. הסצנה של מרדף על הגגות עם האופנוע וההליקופטר ממש עוצרת נשימה.מול ג'יימס בונד – פירס ברוסנן – וביחד איתו במלחמה מול איל ההון ניצבת סוכנת סינית שמשוחקת ע"י מישל יו – שחקנית אמנויות מלחמה מלזית, שתשחק  שלוש שנים מאוחר יותר ב-נמר דרקון המעולה. הכנסת אמנויות לחימה לסרט של ג'יימס בונד ביחד עם הנופים של הלונג ביי בויאטנם (שלא צולמו בוויאטנם אלא עוד הפעם בתאילנד באי של הג'יימס בונד איפה שצולם האיש בעל אקדח הזהב) עושים משהו טוב לסדרה ומכניס רעננות שובבה לעלילה קונספירטיבית. הנושא של תקשורת החושבת ולפעמים גם שולטת על העולם הוא נושא מעניין ורלוונטי גם כאן במחוזותינו – אם חושבים לרגע על אימפרייתTomorrow never dies 2 מוזס המנסה לשלוט על התכנים שאנו צורכים ומכוונת את התוכן על פי הכיוון הרצוי ושתלך המציאות לעזעזל. בסרט מופיעים כמה רעיונות טכנולוגיים נחמדים – למשל מכונית ב.מ.וו. המופעלת ע"י שלט רחוק (המציאות כיום היא יותר פנטסטית – מכוניות גוגל נוסעות ללא נהג בעזרת ג'י.פי.אס. ותכנת ניוט) וגם ספינת חמקן. ספינת החמקן זו לא המצאה של הסרט, אלא מבוססת על "צל הים" – דגם ניסיוני סודי משנות השמונים

קדיומון: https://www.youtube.com/watch?v=eqrk7-mx2D0

1995 – Goldeneye

מומלץ 1995 – Goldeneye גולדן אייMartin Campbell

Star 8

 

 

Goldeneye

פנים חדשות לסדרת ג'יימס בונד – לאחר שני סרטים עם טימוטי דלתון, בנעליו של ג'יימס בונד אנו מוצאים את פירס ברוסנן (שישחק בארבע סרטי ג'יימס בונד וישחרר את המקום לטובת הבונד הנוכחי – דניאל קרייג), ובתפקיד אמ – את ג'ודי דנץ. אפשר גם לאמר שסרט זה מהווה מעבר – מעבר אל ג'יימס בונד המודרני, המתוחכם יותר, העשוי היטב, מציב רף חדש לפעלולים, לתיחכום של העלילה, ומשום מה (הרי בכל זאת מדובר בשטויות במיץ עגבניות) מרגיש חלק מההוויה העכשווית שלנו. והוא לא מאכזב – העלילה היא די טיפוסית עם האיש שרוצה להשפיע על העולם, ולהרוס את כלכלת בריטניה מ..הלווינים, מהלווינים הרוסיים שהשתלטו עליהם (מדובר על תקופה לאחר פירוק בריה"מ), המרדפים מסמרי שער (אפילו על טנק)  והפעלולים – ברוך השם לעולמנו המודרני – ג'יימס בונד עבר ניתוח פלסטי מוצלח.

לשם הסרט יש סיפור. איין פלמינג הוא זה שכתב את סיפורי הג'יימס בונד המקוריים שבעקבותיהם נוצרו סרטי הג'יימס בונד. איין פלמינג היה קצין מודיעין של הצי הבריטי. בשנת 1940 עמד בראש תכנית גולדן איי שמטרתה הייתה ניטור חצי האי האיברי בגלל החשש שפרנקו ייתן לגרמנים להכנס ולכבוש את ספרד. לבריטים יש אינטרסים חזקים בגיברלטר כמעבר אל הים התיכון והם התכוונו להחזיק באינטריסים אלו גם ע"י פעולות סבוטאז' שתוכננו במסגרת תכנית הגולדן איי. התכנית נסגרה ב-1943 כי הבריטים העריכו שהסיכויים שהנאצים יכנסו לספרד קטנים מאוד. פלמינג החליט להשתקע בג'מייקה ורכש שם בית ב-1946 וכינה אותו גולדן איי. בבית זה הוא כתב את כל סיפורי ג'יימס בונד. הבית אמנם היה צנוע יחסית, אך שכן בגן עדן עלי אדמות. לאחר מות איין פלמינג, הזמר בוב מרלי רכש את הווילה. כיום הווילה משמשת כמלון יוקרה. מי שפרוטה בידיו מוזמן לשם תמורת החל מ-$2,500 ללילה לחדר. (https://www.theflemingvilla.com/#about) שם הסרט הוא מחווה לביתו של איין פלמינג – גולדן איי. זה קצת אירוני שהסרט גולדן איי הוא סרט הג'יימס בונד השבע עשרה (או השמונה עשרה, אם סופרים גם לעולם אל תאמר לא – סרט ג'יימס בנד עם שון קונורי עפ"י פלמינג אשר לא נעשה במסגרת ההפקות הרשמיות של ג'יימס בונד, או התשע עשרה אם סופרים גם את קזינו רויאל) , והראשון שלא מבוסס על סיפורים מאת איין פלמינג.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=HHFXthl5IJo

2002 – The importance of being earnest

שווה 2002 – The importance of being earnest חשיבותה של רצינותOliver Parker

Star 6

 

זהו עיבוד די מרענן למחזהו של אוסקר ווילד. קולין פירת' וג'ודי דנץ נותנים הופעה משכנעת ומבדרת (ד"א בתפקיד של ליידי בלקנל הצעירה משחקת פינטי ווילאמס, שהיא הבת של ג'ודי דנץ, שמשחקת את ליידי בלקבל המבוגרת – קאסטינג עם חיוך דק, כיאה לחומר ההצגה). אך הסיבה העיקרית לצפות, כמובן, זה אוסקר ווילד ויצירתו השובבה. אוסקר ווילד מאוד אהוב עליי, הוא אמן השפה הסאטירה וההומור האנגלי, כל דבר ביצירתו שופע חכמה תיחכום וחוכמולוגיה. קחו כטעימה את האימרה הבאה מהסרט למשל

 לאבד הורה אחד זה חוסר מזל, אך לאבד את שניהם זה כבר חוסר זהירות

וכך כל הזמן, אימרה רודפת אימרה. תענוג צרוף