הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: ג'וד לאו

2011 – Hugo

מומלץ 2011 – Hugo הוגו Martin Scorsese

 

 

או, איזה סרט מקסים. מי לא אוהב את פריס?

מי לא אוהב את שנות העשרים המאוחרות ושלושים המוקדמות של המאה העשרים? רומנטיקה, נוסטלגיה, פיסת היסטוריה, הרפתקה קסומה. וזה בדיוק סרט זה. קשה להגדיר אותו אחרת. הסיפור הוא בעקבות ספרו של בריאן סלזניק מ-2007 The Invention of Hugo Cabret. מדובר בילד הגדל לבד בתחנת הרכבת של מונפרנס בפריס. פעם התאכסנתי בסביבת תחנת רכבת זו במלון שקט ונחמד וטיילתי רבות ברובע המונפרנס – והסרט העלה בי גלים של נוסטלגיה. הסרט עצמו הוא נוסטלגיה אחת גדולה, אך עם זאת שמדובר בסרט עלילתי ואף סרט הרפתקאות, באופן מפתיע (לטוב לגמרי, אך לא ציפיתי מסקורסזה לפחות מזה) הוא שומר על אמינות היסטורית. בגדול, זהו סרט הוקרה לג'ורג' מלייה, שמתואר בסרט בתקופה לא זוהרת של חייו. מיהו אותו ג'ורג' מלייה אתם שואלים שמרטין סקורסזה, הבמאי המוערך, וידוע בעיקר בסרטיו האלימים, אך גם אחרים יוצר סרט עליו, שמריח יותר כמו סרט ילדים? ובכן, לא לחינם. מלייה היה דמות ססגונית בסוף המאה התשע עשרה והיה אחד מחלוצי הקולנוע. הוא היה איש משכיל, בן למשפחה שהתעשרה, אהב קוסמות והמציא לא מעט קסמים בעצמו, צייר, שיחק, ביים, כתב תסריטים, עיצב תפאורות, היה בעל אחד התאטראות המפורסמים (הוא קנה אותו בכסף מחלקו בבית החרושת של אביו שמכר לאחים שלו ומנדוניה של אשתו. התאטרון נהרס על מנת לבנות את שדרות האוסמן המפורסמות בפריז – גם אליהם יש לי נוסטלגיה. טוב – איך אי אפשר שלא יהיה נוסטלגיה לפריס?) שבו הוא היה מציג בנוסף לתכנית הרגילה גם מופעי קסמים, ומאוחר יותר, כשקנה מקרן קולנוע (ששיפר אותו ולאחר מכן החליף למודלים חדשים יותר) גם סרטים. בזמנו הסרטים היו אילמים ובני דקה או שניים. הוא החל לביים ולככב בסרטים משלו, בנה סטודיו בפאתי פריס, עסק באפקטים מיוחדים ושיכלל טכניקות צילום. הבחור היה פורה ביותר ויצר מאות רבות של סרטים – ביניהם סרט מדע בדיוני ראשון (המסע אל הירח באורך כ-14 דקות שהושפע מג'ול וורן). לאחר שפשט רגל, הוא התפרנס מחנות צעצועים שהייתה בבעלות המאהבת ולאחר מכן אשתו, ששכנה בתחנת הרכבת של מונפרנס. וזו התקופה בה אנחנו פוגשים אותו. סקורסזה לא חסך בשחזור התקופה ובפרטים, ואפשר לזהות בסרט לא רק את העבודות של מלייה, אלא לא מעט פרטים אחרים של התקופה. למשל בסרט יש סצנה בה רכבת נוסעים נכנסת אל תחנת הרכבת של מונפרנס ומתנגשת בה – סצנה זו היא כנראה שחזור של תאונת הרכבת שהייתה ב-1895 (אקספרס גרנוויל-פריס הייתה מאחרת ונהג הקטר הגביר את המהירות, ולא הצליח לבלום בתחנה). עוד סצנה נהדרת היא כשהילד נאחז במחוג השעון הענק התלוי גבוה – שיחזור סצנה מפורסמת מסרט בטיחות אחרונה לכל מ-1923 שבו הרולד לויד (קומיקאי סרטים אילמים מפורסם דאז) מצא את עצמו באותו המצב. כמו כן, אחד הנושאים בסרט הוא אוטומט – מכונות מכניות אשר  מבצעות משימות מסוימות באופן אוטומטי. אפשר להגיד שאלו מחשבים. מכונות כאלו תמיד היו במרכז תשומת הלב של הקהל (אפילו בימי תנ"ך מדובר שלמלך שלמה היה כס מלכות – אוטומט לכל דבר ועניין, והחיות המעוטרות מסביב לכס היו עוזרות למלך כשהיה עולה עליו) ובסוף המאה התשע עשרה היה תור הזהב של האוטומט – שהיו מייצרים כל מיני בתי מלאכה של שענים שוויצריים וצרפתיים – אגב מלייה עבד באחד מהם, והיה לו גם אוסף של אוטומטים. לא מדובר באוטומטים – זיופים, כגון אוטומט השח (מכונה עם שולחן גדול, לוח שח ודמות של טורקי שהיה משחק שחמט והיה מוצג בהזדמנויות שונות ברחבי אירופה – בתוך השולחן הסתתר איש שהיה משחק שחמט ומתפעל את הבובה – כך שזה לא באמת אוטומט אלא תרמית), לא, מדובר ממש ביצירות מדהימות, כמו למשל האוטומט של הנרי מלרבה – שען שוויצרי – היה מתוכנת לכתוב מספר פואמות באנגלית וצרפתית ואף לצייר מספר ציורים – הוא הציג את האוטומט במספר תערוכות באנגליה ואירופה – כיום המכונה נמצאת במכון פרנקלין בפילדלפיה. כפי שאתם שמים לב, הסרט הזה ממש אוצר, וריח הנפטלין ממש לא מורגש. אהבתי מאוד.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=qjSNBP4P9RU

2011 – Contagion

מומלץ 2011 – Contagion  התפשטות  – Steven Soderbergh

 

 

זהו מותחן על מגיפה עולמית. סוף המאה העשרים ותחילת המילניום התאפיינו בכמה וכמה מגפות כאלו – איידס, סארס, וכו' – כך שהנושא מוכר לצופה. אך זהי הפעם הראשונה שאני צפיתי מסרט באורך מלא על הנושא עצמו. הסרט עשוי באופן ראליסטי ביותר, עם משחק טוב וסוללה של שחקנים כוכבים שכל אחד מסוגל להוביל סרט לבדו – מאט דיימון, קייט ווינסלט, ג'וד לאו, מריון קוטילאר, גווינת פלרו. אותי הסרט די זעזע. אנחנו מכירים מוקדי ההעברה של המחלות – שדות תעופה, שדרכם עוברים מיליונים של אנשים. ובכל מגיפה שבאה והולכת אתה שם לב לכמות הולכת וגדלה של אנשים ההולכים במסכות, אנשים שמים על כף ידיהם נוזל מחטא, לוחצים פחות את הידיים ואפילו נעצרים ומוכנסים לבידוד בכל סימן של שיעול וחום. פעם בקונקשיין אחד הלכתי לתומי ליד נקודת ביקורת כזו והשתעלתי במקרה. הלב שלי צנח לתחתונים שמא לא יעצרו אותי וישימו בבידוד. כמו כן, המחשבה שלי כל הזמן חושבת על פיגוע ביולוגי בו במקום מחבל מתאבד עם פצצה שייקח אתו כמה עשרות אנשים, יהיה מחבל עם ווירוס קטלני וכך המחלה תפוזר מסביב לעולם. בדיוק בתרחישים כאלו עוסקים אנשי הבריאות העולמי. הדינמיקה בסרט של התפשטות הווירוס והמרוץ אחר הנוגדן היא כה ראליסטית, שאתה כצופה מתכווץ בכורסא שעד עכשיו הייתה שיא הנוחות, ולא יכול למצוא את הפוזה הנינוחה – כולך קפיץ אחד שדי בסימן של חום על מצחך ואתה טס למיון. בסרט יש גם רעיון נוסף – אמנם צדדי, אך מדליק נורות אדומות – יש אנשים שינסו להרוויח בכל מצב, גם במרמה, בשימוש במדיה חברתית והמונית. וההמונים הבורים יתמכו במהלך זה. מהומות הן נגישות הרבה יותר עם האינטרנט כמלווה מודרני של האוויר לנשימה. אך מה שבאמת מפחיד זה איך הכל יתחיל – למעשה אין צורך במחבלים ביולוגיים – הדבר יכול להתחיל לגמרי במקרה, בלי שיש לנו השפעה כלשהי, ואז, כשהווירוס יצליח להדביק קרבן ראשון, זה רק עניין של זמן עד להתפשטות. מותחן מפחיד.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=4sYSyuuLk5g

2011 – Sherlock Holmes: A Game of Shadows

מומלץ 2011 – Sherlock Holmes: A Game of Shadows  – שרלוק הולמס: משחק הצלליםGuy Ritchie

Star 8

 

 

sherlock-holmes-a-game-of-shadows

בידור ברמה גבוהה

הסרט ממשיך במסורת של הסרט שרלוק הולמס של ריצ'י מ-2009. ז"א שתשכחו את משחקי החשיבה של קונן דויל והאווירה האפופה בערפל וטיפות קטנות מהשמיים על לונדון הוויקטוריאנית. ז"א הכל כמובן ישנו גם בסרט, אך הוא, כקודמו, שם את כל המטען הזה בתיק טיולים, זורק אותו על המושב האחורי של פררי אדומה ויוצא אל המירוץ המהיר. יש בסרט נון-שלנטיות שהייתה גם בספרים, יש גם צדדים אפלים, יש גם הומור – אך מה שישנו בצורה בולטת זה האקשן המסחרר. אפשר כמובן לזהות מאפייני עלילה מתוך כמה מהסיפורים על שרלוק הולמס – אך עצתי היא לאכסן את זכרון הקריאה בסיפורי שרלוק הולמס בצד – כך תוכלו להתמסר להנאה בצורה טובה יותר. הפעם הולמס נכנס לנעליו הגדולות של ג'יימס בונד ומתמודד מול פרופסור מורייטי, אשר מעוניין להצית מלחמה באירופה בסוף המאה התשע עשרה . אם עד כה הולמס התעסק בפרשיות ברמה מקומית, עם הסקוטלנד יארד, ואף ברמה לאומית כאשר היה מעורב בפרשיות של האצולה הבריטית, הרי הפעם הוא יוצא למזימות בינלאומיות, במשחק שחמט מסוכן מול מורייטי, כאשר שלומה של אירופה כולה על כף המאזניים. סצנות אקשן מרהיבות הממוקמות בסביבה קוסמת של אירופה של סוף מאה תשע עשרה. בידור ברמה גבוהה ביותר.

קדימון:  https://www.youtube.com/watch?v=LbHoG5L5syg

1999 – The Talented Mr. Ripley

מומלץ 1999 – The Talented Mr. Ripley הכישרון של מר ריפלי Anthony Minghella

Star 9

 

 

The Talented Mr. Ripley

ריפלי – זהו סרט דרמה ומתח בסגנון הישן – ז"א הרבה דרמה שבונה את המתח ללא פעלולים מיותרים המסיחים את הדעת מהעלילה וסצנות מין סוערות המשכיחות את נושא הסרט – אשר מאכלסים סרטי דרמה ומתח של ימינו. טוב, זה גם די טבעי – הסרט הוא בעקבות הספר של פטרישיה הינגסמית' מ-1955 באותו השם. אותה פטרישיה שכתבה גם זרים ברכבת שהיצ'קוק הפך לקלסיקת פשע ומתח אינטלגנטית כל כך. גם ריפלי לא עבר בשתיקה וכבר ב-1960 הוסרט ע"י קלמנט רנה האגדי עם אלן דלון לא פחות אגדי בסרט נהדר שמש סגולה. העלילה עוקבת אחר מעלליו של בחור ממשפחה ענייה אשר בחוכמתו וערמומיותו מחליט לקחת זהות של מישהו אחר. הרבה אנשים מקנאים באחרים על זה שיש להם יותר – אך גיבורנו לא מסתפק בקנאה ומחליף זהויות. הוא נבל לא קטן, שרק מגלה את עצמו. הוא מקסים, אינטלגנטי, שאפתן, וחתיך (טוב, מאט דמון משחק את ריפלי, אז זה לא חכמה). הוא כל כך מקסים ונראה כחסר הגנה באופן מושך שכל הדלתות נפתחות אליו. אפילו זה של הקורבן המקבל אותו לחוג חבריו הקרובים. אפילו שהקורבן עוד מספיק לשאול את ריפלי במה הוא טוב, והוא עונה – בזיוף חתימות, בלספר שקרים ובלהתחזות לכל אחד – ואפילו האמת הערומה לא מרתיעה את הקורבן – כאן ג'וד לאו – מלהיות מוקסם. לא אספר את העלילה – רק אגיד שמדובר בסרט מתח ממדרגה ראשונה, כאשר דמות הנבל של ריפלי רוקמת עור וגידים מול עינינו ומול ריפלי עצמו, המגלה עד כמה הוא יכול להיות נבזי וחלקלק. האם נתקלתם בסיטואציה שבה חבר שלכם, שהיה אהוב על ידכם ושנתתם בו אמן הוא למעשה נוכל המנסה לרמות אתכם בדרכים עקלקלות שאפילו לא חשדתם בזה? אני נתקלתי בכזה. עד היום אינני מבין איך נפלתי ברשת הקסמים שלו. למעשה כל החברים שלי נפלו בקסמיו. ההתנסות האישית הזו השאירה עליי רושם עז עד כמה נתינת אמון יכולה להיות מסוכנת. ויש כאלו שמתחתנים עם דבר כזה ומוצאים לעיתים את עצמם בלא כלום לאחר שהנבל מפשיט אותם מכל רכושם הגשמי והישגם הרוחני. כן, יש אנשים מקסימים וכשרוניים כאלו, שאתה לא מריח אפילו מאיפה זה יבוא אליך. וכאן יש לנו הזדמנות נדירה לראות איך זה קורה צעד אחר צעד.  סרט מעולה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=Ylc5ToQoLg0

1997 – Gattaca

מומלץ 1997 – Gattaca מה קרה בגטקה?Andrew Niccol

Star 9

 

 

Gattaca

מתח מד"ב אינטלגנטי.

נכון זהו סרט מתח. סרט מד"ב. אינטיליגנטי. אך זה הרבה יותר מזה. כמו כל סיפור מד"ב טוב, גם גטקה מצייר עולם מעורר מחשבה והרבה שאלות, אמין מאוד עד לפרטים הקטנים וממצב את האדם עם הדרמות והשאיפות שלו המשליך למבט על החברה כולה. מי שלא רגיל להצגה זו של הדברים, יהנה מסיפור המתח עצמו. אך מה שעושה אותו טוב במיוחד זו בדיוק התפאורה של העולם הבדיוני, אך עם זאת כל כך ראליסטית. לא כולם יסכימו עם זה – סרט זה נכשל בקופות – אני זוכר סרט מופת נוסף – בלייד ראנר – שנכשל בקופות – גם הוא הציג עולם בדיוני אך ראליסטי, גם הוא היה סרט מתח, גם הוא היה אינטיליגנטי, גם הוא היה מעורר מחשבה – אותו אני ראיתי בחיפה לכשיצא למסכים בשבוע הראשון, והאולם היה כמעט ריק, ונדהמתי לגלות שירד ממסכי הקולנוע אחרי שלוש שבועות. למה זה קורה? אני לא רוצה לחשוב שזה מכיוון שאלו סרטים אינטיליגנטיים המעוררים מחשבה – מה שלא מתאים לרייטינג ההמונים – כי אז אני נכנס לשאלה למה ההמונים מעדיפים חוסר האינטיליגנציה, או בלשון הקונספירציה, למה השלטון מעדיף לגדל ולחנך המון נבער מאשר האדם החושב. אני מעדיף להסביר את הסרטים האלו ככאלו שהקדימו את זמנם, הרי יש לא מעט דברים כאלו – כולם אינטיליגנטיים ד"א. בחזרה לסרט – העולם הוא עולם מהונדס גנטית – הילודה היא מבוקרת עם הנדסה של תכונות גנטיות. לא – לא מדובר בהקצנה, או במשהו אידאלי – מדובר בהנדסה אחרי הכל, ושיפור קל של תכונות ומאפיינים אשר עושים אמנם אדם טוב יותר, אך לא סופר מן. כולם רגילים – רק יותר טובים, לא חולים, עם תכונות חזקות יותר. בעולם הזה ישנם גם אנשים שנולדים ככה סתם – כמו בימינו, ללא פיקוח והנדסה גנטית. הם אנשים סוג ב', המועסקים בעבודות פשוטות, ואין להם מקום להשתלב בחברה מהונדסת היטב. זהו סיפור על בחור כזה – רגיל, המנסה להגשים את חלומו ולטוס לחלל, תוך כדי השתלבות בחברה מהונדסת היטב. זהו מאבק אדם נגד גורל בעולם של אפלייה גנטית. וכמובן זהו גם שיר הלל לאדם הפשוט ולשאיפותיו – שיר המנוגן בחברה המצויירת בצבעים מדוייקים, מהונדסים, אפילו קרים – חברה טובה יותר, אך קצת ללא נשמה, קצת יותר מדי מוכוונת מטרה, ללא אילתור, חברה המעודדת מצויינות ופועלת על פי מתכונת כתובה היטב. אני לא מסכים לצבעים קרים ולא מעודדים אלו – הם מוצגים כך על מנת ליצור ניגוד לשאיפות היחיד הפשוט, הלא מהונדס, הטבעי. וייתכן, הצבעים הם גם המשקפיים של האיש הפשוט, אמנם החכם – אך לא שייך – זהו, הצבעים הם של חברה מנוכרת ומנכרת, לפחות לאיש הפשוט. בעיניי החברה הזאת צריכה להיות מעניינת ומלהיבה בצורה מרגשת – הרי זה כמו החברה שלנו עם כל החופש ונגישות, עם החינוך המעולה והסביבה הטכנולוגית מול חברה של ימי הביניים. הייתי מעדיף לחיות בחברה שלנו מאשר אז. כך זה מצטייר אצלי – החברה המהונדסת המחפשת חברה בריאה, חכמה ומאוזנת מאשר החברה שלנו הנהדרת אך לוקה במחלות, באנדרלמוסיה, באי שיוויון חינוכי והישגי, בניכור בין מדינות, מעמדות, מגדרים ומגזרים, בקידוש הצעיר על פני המבוגר אך החכם, בסגידה לדביליות מצחיקה ולא להישגי השכל והכשרון. כן – הנדסה גנטית יש לה פנים רבות, מעוררת מחשבות, מעוררת שאלות אתיות רבות ומפתחת דימיון. ככה זה עם מדע בדיוני טוב. ככה זה עם סרט זה, שבנוי במתכונת של סרט מתח ממדרגה ראשונה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=PC6ZA1dFkVk

2003 – Closer

שווה 2003 – Closer קרוב יותרMike Nichols

נטלי פורטמן, ג'ולי רוברטס, ג'וד לאו וקליב אוון. נשמע כמו סיבה טובה לצפות. אך הנושא שווה יותר. חוסר נאמנות. כולם רוצים לשכב עם כולם. לדעתי הסרט לא נכנס לעומק הנושא עצמו. אין טיפול בנאמנות, בחובה, באהבה, באשמה, ברגשות – ז"א הכל קיים ברקע, אך בכלל לא מטופל. המסר שאני מקבל מהסרט הוא שמה שחשוב זו התאווה ולהיות נאמן לעצמך ולאמת. אך הנאמנות לאמת גורמת לפגיעה. ואז למעשה אתה פתאום תופס – שום אמת ושום נעליים – הרי האנשים האלו (בסרט) חיים ומתנהגים בשקר כל הזמן, והנאמנות לאמת היא רק תירוץ להכאיב עוד ועוד ולהשתתף בכמו תחרות של ניאוף. הכל מתנהל דרך דיאלוגים כביכול נוקבים ושנונים. לדעתי יש דרכים להתמודד עם הנושא. אפשר למשל לבחור לא לבגוד – כמו שאחת הדמויות בסרט מטיחה בבן זוגה הבוגד – הרי היה רגע מאוד ברור וקטן שבו החלטת לעבור את הקו, יכולת שלא – אך החלטת לעבור לצד השני. מצד שני אפשר להחליט לא להיות בשקר – ולהתגרש למשל. ואפשר לבחור באפשרות השלישית – אולי כי זה גדול ממך, ואת(ה) חלש מדי לנקוט באפשרות ראשונה או שנייה – ואז אפשר כבר לנהל מערכת רומנטית, פרטית לחלוטין, של מערכת יחסים של מאהבים לצד מערכת ממוסדת. הרבה סרטים מסתובבים באפשרויות אלו (להישאר נאמן, להתגרש, ולנהל מערכת כפולה) יש ביניהם עמוקים יותר, יש ביניהם מקיפים יותר, ויש ביניהם דו-ממדיים הרודפים פואנטה ספציפית אחת. סרט זה הוא כזה – שכביכול לא רוצה לשקר בכלל. הוויתור על הרומנטיקה מצד אחד, ועל המחויבות מצד שני וקידוש ה"אמת" (אחת הדמויות אומרת שבלי האמת אנחנו חיות. ואני אומר שהוא זקוק לעלה תאנה בכדי להסתיר את עצמו מעצמו – אחרת, כפי שהוא שם לב בעצמו – הוא סתם חיה) – הוויתור הזה כביכול שם ראי לחברה ולדור שלם באמריקה. והראי הזה (לטעמי כאמור מעוות) הוא הסיבה לצפות בסרט.