הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: ג'ורג' קלוני

2011 – The Ides of March

שווה 2011 – The Ides of March   משחקי שלטוןGeorge Clooney

דרמה פוליטית עם השלכות לכל כיווני החיים. מסע בחירות בארה"ב, הנמשך ונמשך ונמשך. במהלך המסע המועמדים מאבדים את הכוונות האמתיות בשמם הם טוענים למרוץ, והעובדים הבכירים מאבדים כל קשר למצפון חברתי או אישי. או שמא "מאבדים" זאת מילה נאיבית, ולא היה להם את זה מלכתחילה? הכל פה מתערבב, האישי מול מערכת הבחירות, המעשים הטובים עם הרעים. המטרה מקדשת את האמצעים בכל החזיתות, וגם המטרה היא לא מי יודע מה ברורה לאחר מסע ממושך. אז למה זה קורה? בגלל שהמסע ארוך מדי? בגלל שהכח משחיט? בגלל שטיפת המח שהמטרה מקדשת הכל? או בגלל שמלכתחילה אל הפוליטיקה נמשכים אנשים שאין להם את זה מראש? ג'ורג' קלוני, בהיותו דמוקרט מושבע, בכוונה לא זורק את הדילמה אל המחנה הרפובליקני ועורך חשבון נפש דווקא במחנה הדמוקרטי, על מנת להראות שהדילמה המוסרית ושבירת הערכים לא קשורה למחנה מסוים. כמו כן, לא יכולתי להתעלם מכך שזה לא רק הפוליטיקאים, אלא כולם שנמצאים באותה צלחת של איבוד הערכים הבסיסיים – יועצי התקשורת, התקשורת עצמה.. דרמה חזקה, שאמנם לא מחדשת הרבה לאדם המבין שהוא חי בעולם אכזרי, אך מחדדת איך זה קורה במרוץ פוליטי. המסקנה היחידה היא שייתכן שמי שנכנס למרוץ עדיין מחזיק באידאלים וערכים, אך לאחר המרוץ הוא יכול רק לשדר סיסמאות – כל הערכים כבר הופשטו מהמועמד.

מודעות פרסומת

2010 – The American

שווה 2010 – The American האמריקאיAnton Corbijn

הסרט במידה מסוימת מעלה נושאים של מערבונים, בעיקר של מערבוני ספגטי, והוא גם כולו מדיף ריח כבד של סרטי סמוראים. וכל זאת בתפאורה מודרנית לגמרי הממוקמת באיטליה באחד הכפרים הציוריים בימינו. ג'ורג' קלוני משחק רוצח שכיר ובונה נשקים מיוחדים אשר מחזיק פרופיל נמוך ומסתתר באחד הכפרים באיטליה. שם הוא טועם את החיים הפשוטים, החיים של אנשים נורמליים, מתאהב בזונה (זה מקסימום של נורמליות שהוא מסוגל להרשות לעצמו) הולך לווידויים אצל הכומר ותוך כדי כך גם בונה רובה על פי הזמנה מיוחדת. קצת מזכיר את In Bruges – וגם כאן אורבת למחסל סכנה. אך אם בברוז' הטיפול הוא עם נגיעות של קומדיה ואבסורד, כאן הטיפול אחר. כאן הכל היה אמור להיות בסדר, אך יש משתנה – משתנה לא צפוי, נורמלי לגמרי, החולשה, האהבה, המפגישה באופן פתאומי את הסמוראי עם המערבון. שווה מאוד.

2009 – Up in the Air

מומלץ 2009 – Up in the Air תלוי באווירJason Reitman

Star 9

 

 

Up in the Air

בשלב הבא כבר יפטרו אותך בהודעת ווטסאפ. החיים הלא יפים של תאגידים ומה זה עושה לאנשים, גם למקצוענים שביננו.

ג'ורג' קלוני משחק בחור, שלפרנסתו הוא מפטר אנשים. הוא נקרא לעשות זאת לחברות שלא מעוניינות לעשות את זה בעצמם באופו אישי. הוא, מה שאפשר לקרוא לו, מקצוען. עקב עבודתו הוא מבלה הרבה זמן בטיסות. חלומו הוא לזכות במיליון מייליים בכרטיס הנוסע המתמיד שלו עם אמריקן איירליינס. יש לו גם פילוסופיית חיים מענינת, שהוא נוהג להרצות עליה מדי פעם. וכך אני עוקב אחר הסרט, קצת מוקסם מהגיבור הראשי למרות עיסוקו (לא לחינם בחרו את קלוני לגלם את התפקיד). הדברים הקלים מעצבים את חייו – אך עבור קלוני זה לא דברים קטנים, אלו דברים שהושקעה מחשבה עמוקה לגביהם – וכך אני מזדהה לגמרי איתו כשהוא מציג את מקצוענותו לקולגה צעירה ומסביר איך סוג המזוודה, אריזה טובה ותכנון נכון של צעדיו חוסכים לו זמן בשדה תעופה. אני מזדהה עם זה כי ביליתי זמן רב בשדות תעופה ובמטוסים, ואחרי כמה טיסות אתה כבר לא בקטע ההתרגשות מהטיסה, אלא בקטע של לארגן אותה טוב יותר, לדעת לארוז למטרות שלך (לא לוקח לי יותר מחצי שעה להיות מסודר מא' עד ת' לטיסה), לדעת באיזה שעה בדיוק להתייצב לצ'ק אין (פעם אפילו עברתי כל גבולות התיכנון הזהיר כאשר התייצבתי חצי שעה לפני הטיסה לדלפק הצ'ק אין – מיותר לציין שלא עליתי על טיסה באותו יום), אני יודע הבדל בין מחלקת תיירים ומחלקת עסקים, ואף לדעת להעדיף חברת תעופה זו על פני אחרות וגם למנות את הסיבות – אני לגמרי עם ג'ורג' קלוני בקטע זה. פעם הייתי מחפש את הדרך איך לישון בטיסה, הייתי שותה ג'ין וטוניק ע"מ להירדם, אח"כ נהיה לי קצת קשה להירדם, ועברתי לתצפיות על דיילות ונוסעים אחרים. אני מעולם לא לוקח מושב בשורה הראשונה במחלקת תיירים – כי שם אני אמצא את עצמי לצד תינוקות בוכים, אני לוקח מקום תמיד במעבר, ועדיף קרוב ליציאה כך שאוכל לצאת מהר. אני התחלתי לצמצם שתיית משקאות במטוסים ושותה רק מיים. הבגדים שלי נוחים וקרוקס היו לי לידיד אמת בשעת טיסה. האוזניות שלי הם חוסמי רעשים כך שאני מסוגל להנות משקט ואיכות שמע בטיסות שלי. כמו כן הבנתי שטיסה זהו זמן יקר לאין שעור עבורי  – זהו אחד מרגעי הפרטיות (כמה מוזר שאני חושב כך בהתחשב ב-100-500 נוסעים אחרים שנמצאים איתי כלואים בסיגר ארוך בגובה 10 ק"מ מעל פני האדמה) המעטים שיש לי – כמה שעות שהטלפון לא יצלצל, לא יבקשו ממך לעשות משהו או לתת את דעתך וליבך למה שקורה – זאת הפסקה אולטימטיבית מהחיים. פעם הייתי מוצא את המחשב הנייד ועובד – כיום אני לא מסוגל לזה – זה יהיה חילול הקודש. זהו זמן שלי, רק שלי. ואני מתרווח בכיסא הלא נוח וקורא, או רואה סרטים או סדרות בטאבלט שלי, או מקשיב למוסיקה ושוקע בהירהורים. במובן מסויים זאת חזרה לילדות, ללא דאגות, כשיכולתי לטפס על עץ, לפתוח את הספר ולשכוח את הכל לשלוש שעות, עד שאימא שלי הייתה קוראת לי לרדת מהעץ ולאכול משהו. לא – טיסה זה זמן שיש להתייחס אליו ברצינות – בגלל זה נכנעתי לגמרי לסרט שבו לראשונה פגשתי דמות, שהתייחסה ברצינות גמורה לטיסות שלו.

גם במה שהוא עסק מצא קירבה מפתיעה לסביבת העבודה שלי. הוא פיטר אנשים כאשר החברה לא רצתה לעשות את זה כי לא היה לה נעים. גם אני עובד בתאגיד – ובתאגיד אתה עובר כל כך הרבה מנהלים והם עוברים כל כך הרבה עובדים שאין שום טעם לפתח מערכת חברתית אישית בין המנהלים ולעובדים. העובדים הם מספרים, הם "משאבים", הם "כלים" להשיג מטרות. וכן, צריך גם לפטר פה ושם. בסרט הלכו רחוק כאשר היו שולחים את ג'ורג' קלוני לעשות את זה במקומם – כי התאגיד בורח מהיחס האישי. ומאוחר יותר בסרט הייתה גם יוזמה לפטר מרחוק, דרך שיחת ווידיאו ( בסרט עצמו, אחת הגיבורות גם מסיימת מערכת יחסים אישית ע"י אס.אמ.אס.). וזה ע"מ לצמצם הוצאות על טיסות של אנשים שהיו צריכים לפטר. גם זה מוכר לי – קבלת אי-מייל על הכרזת כוונות, על שינויים אירגוניים, וכו'. וגם התארגנויות שונות ומשונות ע"מ לחסוך כסף לחברה, אפילו אם הן גובלות בחוסר מוסריות גמור – הרי זה חוסך כסף לחברה, לא? אצלי בעבודה למשל, החברה הייתה מעודדת חזרה מטיסות עסקים בסופי שבוע למשל, ע"מ שזה לא יהיה על חשבון זמן העבודה של העובד. גם טיסות לילה זהו מצרך נפוץ כי זה אומר שלמחרת העובד אמור להתייצב לעבודה. כאשר אנשים היו מספרים שהם מקנאים בעובדי היי-טק כי יש להם רכב חברה, והם טסים לחו"ל כל כך הרבה, הייתי מגחך וחושב האם הקנאים האלו היו שורדים את העבודה הקשה, את תנאי הנסיעות והבעייתיות של מושג "בית" בחייהם התעסוקתיים. וכן, גם כאן בסרט, כמו הד מדוייק, לג'ורג' קלוני למעשה אין "בית" – מה שיש לו, אי אפשר לקרוא בית. ביתו הוא עבודתו, שדות תעופה ומטוסים.

סרט מצויין זה נעשה בעקבות סיפרו של וולטר קירן מ-2001 באותו השם.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=rTL1FmvVCuA

2008 – Burn after Reading

שווה 2008 – Burn after Reading  לקרוא ולשרוףEthan and Joel Coen

Star 6

 

גברת אחת מחפשת אהבה ופגישות חד פעמיות באינטרנט. גם גבר אחר עושה את זה. הם נפגשים. הם מגלים סי.די. אחד במלתחה של חדר כושר. מתברר שיש שם קבצים של איש סי.איי. אי. אחד שפוטר בגלל בעיות שתייה. אישתו של אותו איש הביון גם היא מבין הנשים שהגיבור שלנו פגש באינטרנט. וכך זה הולך, ומסתבך, עם מעורבות של ביון, הרוסים, הנשים והגברים, עם רציחות – הכל כל כך מסובך ואפילו מצחיק – רק שבאיזשהו שלב אתה פתאום מבין שמדובר בקבוצת אידיוטים ומפגרים ומרגיש שהאחים כוהן צוחקים קצת עליך, הקהל, שנהנה מחבורת דבילים על המסך. בדיחה חביבה. (קצת חיוך לראות את ג'ורג' קלוני, ג'ון מלקוביץ' ובראד פיט משחקים תפקידים מפגרים). הבחורה, לעומת זאת, זכתה למשחק טוב של פרנסיס מקדורמנד – שהיא אישתו של אחד הבמאים – יואל כוהן – ושחקנית מצויינת..

2007 – Michael Clayton

שווה ❼ 2007 – Michael Clayton מייקל קלייטוןTony Gilroy

 ג'ורג' קלוני וסידני פולאק פשוט נהדרים ועושים את הסרט אפילו עוד יותר חכם ממה שהוא. הסרט ספוג באווירה עצובה, מתוחה, מאיימת – כמו במוזיקה הפסיכדלית הרקע הוא שנותן אווירה ומשמעות גם כאן הרקע אפור בלי תקווה ואנו מוצאים את עצמנו במציאות דחוסה ומעיקה של תאגידים גדולים ואיך הם מנהלים את העניינים. הסיפור הוא מעניין ואף מותח כראוי לסרט זה – אך כאן הדרך יותר חשובה מהמטרה ובזה קלוני, פולאק ואחרים במשחקם מרימים את הסרט רמה אחת מעל. לאחר שכתבתי את זה – עושה חשק לראות אותו שוב.