הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: דרמה

2013 – The East 

שווה2013 – The East  חיים כפוליםZal Batmanglij

המזרח הוא שם של קבוצה מחתרתית, שעוסקת בפעילות חבלה נגד תאגידים. כאשר הטרוריסטים בד"כ עסוקים נגד מדינות, ונגד תרבויות ורעיונות, המחתרת האקטיביסטית בנושאים אקולוגיים בד"כ בוחרת להתעסק נגד מי שהם מאמינים שמנהלים את העולם בפועל – התאגידים הגדולים. כאן בסרט – נגד תאגידי תרופות. התסריטאים של הסרט (הגיבורה הראשית היא גם תסריטאית) בילו מספר חודשים בקבוצות מתנגדות הצריכה, התקיימו ב-0 כסף כשישנו בחוץ, ניזונו משאריות המזון. הקבוצות הנ"ל הם אידאליסטיות, ועל פי התאגידים ומדינות, הם גם מסוכנות ומהוות קרקע פורייה לטרוריזם סביבתי. הסרט נסוב על סוכנת חשאית של ארגון ביון פרטי, החודרת אל הארגון המזרח, ועל מהפך בהשקפת החיים שהיא עוברת, אחרי שנחשפת לאידאולוגיה ואורך חיים שונה. הנושא שווה לגמרי.

מודעות פרסומת

2013 – Parkland

שווה2013 – Parkland  פארקלנדPeter Landesman

 

 

השנה היא 1963. ארה"ב. דאלאס. רצח של ג'ון קנדי. המאורע ההיסטורי הזה לא מפסיק לעניין את הציבור האמריקאי, שיש חלקים ממנו גם כיום המאמינים בקונספירציות שונות ומשונות. כמו אצלנו עם רצח רבין. הסרט הזה, שעשוי על פי ספר של ווינסנט בוגליוטי מ-2008 בשם ארבע ימים בנובמבר: התנקשות בנשיא ג'ון פ. קנדי, מספר לנו חתיכת היסטוריה זו לא מפי מספר אובייקטיבי המעביר לנו מידע על מה שקרה, הוא גם לא מעביר לנו את הסיפור מטעם המשפחה, וגם לא מטעם המקורבים, ולא מפי המכובדים. לא, הוא מעביר לנו אותו מנקודת מבטם של אנשים רגילים, כמוני כמוך, בבית החולים פארקלנד, שאליו הובא הנשיא לאחר ההתנקשות. זה חידוש מרענן איך מראים היסטוריה, וכמו כן הוא נותן לנו זוויות מעניינות על מאורעות מימי עבר.

2012 – The Impossible

שווה 2012 – Lo Imposible  The Impossible   הבלתי אפשרי  – Juan Antonio Bayona

זוג אנגלי צעיר ושלושת ילדיהם הקטנים נופשים בתאילנד. ב-2004. למי שלא זוכר, ב-2004 צונמי הכה בעוצמה בחופי האוקיינוס ההודי והביא הרס וכליה לרבע מיליון בני אדם. גלים בגובה 30 מטר שטפו את חופי תאילנד בהשאירם אחריהם טרגדיה אנושית ואסון לאומי להרבה מדינות. זהו סרט על האסון הזה, והוא מובא בצורה מרתקת דרך המאבק הטרגי של המשפחה אשר פוזרה ע"י הגלים, לשרוד ולהתאחד שוב. שווה.

 

2012 – Lincoln

שווה 2012 – Lincoln  לינקולן Steven Spielberg

וואו! כמה כוכבים יש בסרט הזה! טומי לי גונס, ג'וזף כורדון-לוויט, סאלי פילד, דניאל די-לואיס הגדול מכולם, והבמאי לא אחר מאשר סטיבן ספילברג! איזה פרוייקט שאפתני שלו. להעלות את סוף חייו של לינקולן על המסך, חתיכת היסטוריה אמריקאית ועולמית, עם ביטול העבדות, ולתבל אותו בטונות של פרטים, דמויות, תפאורה… מי שפעם שמע להקת מטאל או טראש על הבמה, מול הרמקולים חש בוודאי עומס נוראי בכלל החושים שחוויה זו יוצרת. סרט זה לא שונה מחווית עומס זה – כל כך הרבה דמויות, תפאורה מפורטת לפרטי פרטים, פוליטיקה עם כל תככים והדקויות – סטיבן שפילברג נתן כאן את כל כולו. זו גדולתו של הסרט, ולטעמי גם חולשתו – אני כמעט קרסתי מרוב פרטים. אני מניח שאם הייתי אמריקאי במקור, הייתי מתענג עוד יותר. צריך לראות אותו עוד פעם.

2012 – Haute Cuisine

שווה 2012 – Les saveurs du Palais Haute Cuisine הטבחית של הנשיא Christian Vincent

זהו סרט המספר סיפור אמיתי של  Danièle Mazet-Delpeuch , שפית שנבחרה להיות השפית האישית של הנשיא מיטראן בארמון אליזה לכמה שנים, שפית שגם לאחר מכן הלכה לבשל לקבוצה של חוקרים בקוטב הצפוני למשך 14 חודשים במנותק מציוויליזציה ומקשר עם העולם החיצון. איך הדברים קשורים, והאם הסרט נותן מענה על כך, תשאלו? אני לא מצאתי קשר חוץ מרצון השפית לקחת על עצמה את 2 האתגרים האלו. אבל למה לחפור עמוק? הסרט הוא מאוד יפה אסתטית, ואם אתם הולכים לצפות בו – אל תבואו על קיבה ריקה כמובן. הוא קומדיה דרמטית קטנה, ארוזה באלגנטיות מינימליסטית כמו מעדן שוקולד קטן שאתה מתענג עליו. בון אפטיט.

2012 – Holy Motors

שווה 2012 – Holy Motors  – מנועים קדושים Leos Carax

טוב, הגיע הזמן למשהו שונה לגמרי, אם להשתמש בפרפרזה על מונטי פייטון. סרט באסכולת הקולנוע הניסיוני אם תרצו. המבקרים היו באקסטזה מסרט זה. הוא כולו סגנון, בילבול, קולאז' של סצנות המסתובבות סביב שחקן אחד, ללא עלילה הנתפסת כהמשכית לאן שהוא, מאיפה שהוא, למרות שיש הבטחה כזו, אך האנרכיה שאנו עדים לה על המסך לא נכנסת כצפוי להגדרות של עלילה. האם זה מפריע? את זה הצופה צריך לגלות לבדו. יש כאלו שמה שמחזיק אותם עם זיק של עניין זה הסיפור, העלילה. ויש כאלו שהסיפור פחות מדבר אליהם והם עמוק בתוך הסגנון, ויש כאלו הסבורים שסיפור טוב יש לספר בסגנון לא פחות טוב. שווה לגלות איזה מין צופה אתה.

2012 – Flight

שווה 2012 – Flight הטיסהRobert Zemeckis

דנזיל וושינגטון באחד מהתפקידים הטובים ביותר שלו. הוא משחק טייס וותיק, אלכוהוליסט וצורך סמים. באחת הטיסות, במזג אוויר מזופת, כשהוא שיכור, המטוס מתחיל לצלול אל האדמה. אמנם הכבידה קוראת, אך הצלילה נגרמה, כפי שהחקירה העלתה מאוחר יותר, מתקלה מכנית. הטייס השיכור שלנו מתעורר ומול עינינו המעריצות מצליח לייצב את המטוס ולהנחית אותו נחיתת חירום בשדה פתוח. המיומנות המדהימה הזאת מצילה כמעט את כל נוסעי וצוות המטוס, כשרק אחדים נהרגים. זו אחת הסצנות של תעופה הטובות שראיתי. מכאן מתחילה הדרמה כשבהתחלה הטייס הוא גיבור, לאחר מכן חרושת השמועות והאשמות סובבות אותו עד לשימוע שלו לקבוע את גורלו ואת מה שאירע בטיסה. הטייס נזרק ממצבים של שתייה עד לרצון עז להיגמל, שנכנע לדחף הורס של לשתות עוד ועוד עד לאיבוד הכבוד העצמי. המאבק הזה, להשיג בחזרה את הכבוד העצמי, הוא הטרנספורמציה שדנזיל וושינגון הוא כה טוב בו. תענוג של סרט.

2012 – Django Unchained

שווה 2012 – Django Unchained ג'אנגו ללא מעצוריםQuentin Tarantino

טרנטינו לא מפספס להגיש לנו אלימות בקטשופ מבעבע – הפעם כהומאג' למערבוני ספגטי, שבהם הכניסו אלימות ודם מתחת לאפו של הצופה, כשעד אז המערבונים היו נקיים מהגרפיקה של האלימות – מבעבע מעבר לגבולות המסך שלפעמים אתה לא בטוח שאתה לא טובע בכל הדם הזה. מערבון, מערבון, אך הנושא הוא נושא שאמריקה ממעטת לעסוק בו – העבדות במדונות הדרום, ובעיקר, האלימות והאכזריות והגזענות כלפי הכושים. כן – כושים, כושים, כושים – המילה כושים לא יורדת מפס הקול של הסרט ושמה את התקינות הפוליטית בפינה עד יעבור הזעם. והכושים כאן נוקמים. נוקמים על חוסר הצדק, נוקמים על היחס המפשיל, נוקמים על האכזריות ועל האלימות ועל הניצול ועל זה שהאדם הלבן ראה בכושים רכוש משלו בלבד שמותר לעשות בו מה שמתחשק. אך כאשר בסרטו ממזרים חסרי כבוד הגאוני הנקמה של היהודים בנאצים הוצגה בהומור שחור מבריק ומבדר, כאן הנקמה באיש הלבן לובשת כבר צורה של אימה מרוב הדם הנשפך על פלקאט המוטו של כל הלבנים חלאות. זה כבר לא סתם אלימות לשם אלימות, יש כאן מסר אחר, כמעט הייתי כבר חושד בטרנטינו שהוא משדר שנקמה זה אקט פסול מרוב האימה שהוא מביא. אך מכיוון שזה טרנטינו ואי אפשר לחשוד בו בחמלה נוצרית מופגנת, אזי המסקנה היא המידתיות – מה שהלבנים עשו לכושים זה זוועה אחת גדולה. אך עם כל הרצינות, ויש רצינות, בנושא, הסרט משופע בבידור והומור שחור – טוב זה טרנטינו. וגם כאן יש לנו כמו ממזרים חסרי כבוד, משחק מזהיר של כריסטוף וולץ. למי שלא מתעלף מאלימות, שווה ביותר.

 

2012 – Barbara

שווה2012 – Barbara ברברהChristian Petzold

מזרח גרמניה. שנות השמונים המוקדמות במאה העשרים. ברברה, רופאה מצליחה, שהגישה בקשה לנסוע למערב גרמניה, מוענשת ע"י העברת המשרה שלה לעיר נידחת, שם היא נמצאת תחת השגחה של הסטזי, כולל המודיעים של סטזי, שביניהם מנהל המרפאה שבה היא עובדת. המציאות של החיים תחת השגחה, כשאתה צריך לשחק תפקידים שונים בפני גופים שונים, חיים תחת מתח, תחת דיכוי, לשמור על כל צעד שלך והרצון הבסיסי לברוח מכל זה, לעזוב. המציאות המעיקה הזו מובאת באופן מפחיד בסרט זה. לא, אין פה אימה של עינויים – אך החדירה לפרטיות היא אלימה. אין פה משטרת מחשבות, אך כל צעד שלך יכול להוביל לאבדון. וגם האויב שלך יכול להיות האהוב שלך, המעביד שלך, הידיד שלך. ומה שמפחיד באמת – זה שאתה מקבל את זה לבסוף. אנשים יגידו אולי שזה קצת מוגזם, אך אני בדעה שאנחנו בימינו חיים בעולם של מזרח גרמניה של אז – אין לנו טיפת פרטיות, יש אצלנו חרמות אין ספור, אנחנו מודרים או מורמים ע"י גורמים שאנו לא רואים, רק על סמך חיינו במדיה חברתית והבעת דעתנו. ואנשים מקבלים את זה. אפילו בשמחה, בלי להתקומם. הנושא הוא אלמותי. הסרט – שווה ביותר.

 

2012 – Argo

שווה2012 – Argo  ארגו  – Ben Affleck

הפיכת ההיאטולות באיראן. 1979. המון מסתער על שגרירות ארה"ב, לאחר שג'ימי קרטר מעניק מקלט מדיני לשה הפרסי בארה"ב. כל עובדי השגרירות נלקחים כבני ערובה, למעט שישה, שנמלטו ומצאו מחסה בביתו של השגריר הקנדי. זאת הזירה בה מתרחש הסרט. עכשיו למבצע החילוץ – סוכן סי.אי.איי. רוקח במוחו תכנית חילוץ במסווה של צילומי סצנות לסרט מדע בדיוני בשם ארגו על אדמת איראן. הוא מקווה להיכנס לאיראן עם סוכנים אחרים במסווה של אנשי צוות הצילום ולהוציא את המסתתרים אצל השגריר הקנדי בתור צוות הסרט. לצורך כך, בכדי שהתכנית תצליח, הוא יוצר בעזרת חברים בהוליווד את הפירסום עבור הסרט שהולכים לצלם וטס לטהראן להציל את צוות השגרירות. ובכן, לפני שתקטלו את העלילה כמופרחת, כראויה לסדרה סוג ג' וכלא רצינית – דעו לכם שזהו אכן מיקרה אמתי שהיה, והיה חשאי במשך הרבה שנים על מנת לא לחשוף את החלק שהקנדים לקחו בשחרור צוות השגרירות. הסרט הוא בעקבות ספר של טוני מנדס – סוכן הסי.אי.איי. שבסרט שבן אפלק מגלם אותו – בשם The Master of Disguise. אמנם יש בסרט מספר אי דיוקים היסטוריים, אך בגדול כך זה היה, והסרט מביא לנו את המקרה בצורה מותחת ומשכנעת עם חיוך פה ושם לכיוון הוליווד.