הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: דרמה

1948 – State of the Union

מומלץ 1948 – State of the Union – Frank Capra

 

 

הסרט הוא בעקבות מחזה באותו השם משנת 1945. מדובר בדרמה פוליטית, על התפכחות מאידאלים ומעקרונות בעקבות מרוץ פוליטי. כאן – המרוץ למועמדות לנשיאות מטעם מפלגה רפובליקנית בארה"ב. הנושא הוא די שחוק אפשר להגיד מרוב עיבודים במדיה ובחיים האמתיים. עד כדי כך שחוק, שחלק מהציבור מקבל את זה, את הספינים הפוליטיים, במיוחד כשמדובר במפלגה או מועמד שהוא תומך בהם (טוב, זה מובן, זאת פוליטיקה, דברים שרואים משם לא רואים מכאן וכדו' ההצדקות שהאיש הפשוט נותן לפוליטיקאים שלו), אך לא מקבל כשמדובר במפלגה היריבה (איזה תרגיל מסריח, אין להם עקרונות, שקרנים, הם ימכרו את האימא שלהם וכו' כיד הדמיון הטובה). העובדה שאיבוד עקרונות זוכה להבנה או לגינוי אצל הבריאות כיום מצביעה שהנושא רלוונטי גם בימינו – ועקב כך הסרט מעניין אותנו לא פחות מאשר מלפני 70 שנה.

נקודה מעניינת נוספת בסרט, רלוונטית לא פחות אם לא יותר, היא מהות המועמד. בסרט מדובר בסוס שחור, איש עסקים שמנסים להריצו למועמדות, איש שלא גדל במסגרות פוליטיות, ונמצא על הפרק בגלל קיפאון במועמדים ומנהיגים אחרים. כנראה שהדמות הזו מבוססת על וונדל לואיס ווילקי, המועמד הרפובליקני לנשיאות מול רוזוולט ב-1940 – הוא היה סוס שחור, עו"ד ואיש עסקים. מכיוון שהיה איש עסקים, הרי ידע מתי לחבור למי – ויצר עם רוזוולט, אשר נבחר כמובן, שותפויות פוליטיות ותמך בו. הרלוונטיות היא כמובן בגלל סוס שחור אחר של המפלגה הרפובליקנית – דונאלד טראמפ, אשר ניצח מול כל התחזיות גם במפלגתו, למרות מפלגתו, וגם במרוץ לנשיאות עצמו, למרות המדיה ודעת הקהל כביכול, שהתבררה כדעת שמאלניים קולניים בלבד אשר קיבלה במה רחבה בימי הנשיא אובמה, אשר מציאות לא עניינה אותו, אלא רק אידאולוגיה (אני בטוח שהוא היה עושה חייל במהפכה הקומוניסטית ברוסיה).

הסרט אמנם דרמה פוליטית, אך אפוף בציניות מבדרת ומבוצע באופן נפלא ע"י הזוג האגדי – ספנסר טרייסי וקתרין הפבורן.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=-mn4eS8ih4c

מודעות פרסומת

1943 – Obsession

מומלץ1943 – Ossessione Obsession – Luchino Visconti

 

 

לוצינו וויסקונטי היה במאי איטלקי שיצר קולנוע ראליסטי. הוא היה דמות צבעונית – בחור עם דם כחול, למעשה רוזן, הומוסקסואל שעישן 6 קופסאות סיגריות ביום עד יום מותו בגיל 67. כאן יש לנו את סרט הביכורים שלו. ועוד איזה כניסה הוא דפק אל דפי ההיסטוריה של הקולנוע! מדובר בעיבוד לקולנוע של הדוור מצלצל פעמיים של ג'יימס קיין מ-1934. הסרט נוצר ויצא לאקרנים בזמן שלטון פאשיסטי, ולאחר כמה הקרנות גם הוחרם והמקור הושמד. כל העותקים מהסרט באו מהעתק פרטי שהבמאי שמר לעצמו. מאוחר יותר, ב-1946, הספר זכה לעיבוד קולנוע אמריקאי, וסרטו הנהדר של וויסקונטי לא הוקרן ברחבי העולם בגלל זכויות היוצרים על הספר בידי הוליווד  (עוד נקודה מאין ספור המראה איך זכויות היוצרים פוגעות בקהל עצמו בידי רודפי הממון). רק בשנות השבעים הסרט זכה להרמת מסך. לדעתי זהו עיבוד מצוין לספר, ועוד בתור סרט ביכורים. כמובן שהוא ממוקם באיטליה, ולא בארה"ב. הנושא די ידוע – נווד ואשתו של בעל פונדק דרכים מתאהבים וזוממים לרצוח את הבעל. נושא די שגור מאז בהרבה תסריטים. אפילו ג'יימס קיין עצמו חזר אליו בשיפוי כפול (סרטו האפל המעולה של ביל ווילדר). לראות את זה בתפאורה איטלקית לפני 75 שני זו חוויה רצינית. אגב, לגבי השם “הדוור מצלצל פעמיים”, אז יש לא מעט תהיות ותיאוריות. אני אהבתי את ההסבר ההיסטורי – באנגליה וויקטוריאנית כשהדוור היה מביא מכתב, הוא היה מצלצל פעם אחת, וכאשר זה היה מברק – אז פעמיים. מברקים אז עלו הרבה כסף, ושלחו אותם רק במקרים דחופים, בד"כ לא משמחים. כך ששני צלצולים בישרו על אסון. כמובן שיש הסברים אחרים. (קרדיט לנתונים בפוסט זה  הולך לוויקיפדיה) תיהנו.

קדימון: : https://www.youtube.com/watch?v=Fa4LaL_C6G4

2012 – The Vow

שווה 2012 – The Vow לא תשכחMichael Sucsy

זהו סרט רומנטי. זוג נשוי מעורב בתאונת דרכים. היא מאבדת זיכרון לגבי בעלה ונישואין אך זוכרת את כל העבר לפני כן, כולל החבר הקודם שלה. הוא לעומת זאת מנסה להחזיר את זיכרונותיה בחזרה ולזכות מחדש באהבתה (הרי הוא לא קיים בזיכרונותיה). הסיפור מסתבך כשההורים שלה נכנסים לתמונה – הם לא אוהבים את בעלה והיא לא יודעת מה לעשות, לא יודעת למה הפסיקה לימודים בקולג'’, לא יודעת למה נפרדה מחבר קודם.. וכך העלילה הולכת ונדה ונעה בין בעלה שהיא לא זוכרת לבין חייה הקודמים. מה שמעניין בסרט זה לא הטיפול הנקי והסופר רומנטי ויפה (הרי המצב בפועל לא יכל להיות כל כך נקי ורומנטי, הרי אפשר להרים גבה על איך עושים אהבה עם בן זוג שאומרים לך שהוא בן זוג, אף שהוא לא קיים אצלך לא בזיכרון, ולא ברגש). מה שמעניין הוא שהסרט בא בעקבות מיקרה אמתי שקרה.

2012 – The Angels' Share

שווה 2012 – The Angels Share חלקם של מלאכיםKen Loach

קשה לראות סרטים של הבמאי השמאלני ואנטי ישראלי זה מבלי לשים לב לאג'נדה פוליטית ואידאולוגית שלו. כשהייתי צעיר אכן הושפעתי ממנה, והדבר היה נראה לי כטבעי שיש מעמד מנצל ויש מעמד מנוצל, והמנוצלים והמסכנים אין להאשים אותם על מצבם ועל מעשיהם הרי הם תוצר של סביבתם. עם הזמן האידאולוגיה הזו נסדקה. גם בקולנוע היו סדקים כאשר אטורה סקולה הציג את מסכנים חסרי הבית לא כקורבן הסביבה, אלא כאנשים רשעים ורעים שהחברה לא מקבלת אותם ככאלו לזרועותיה. קן לוך לא עבר מהפך זה ותמיד מצייר בסרטיו את האיש הפשוט בצבעים אוהדים ויהי מה. יש בזה קסם מסויים. עבורי זו פתיחת דלת אל העבר אל השקפות "הומניסטיות", התרפקות על מה שנחשב כ"קונצנסוס" במחשבה השמאלנית. אך הדבר כשלעצמו לא מספיק עבורי מכיוון שהתרפקות זו היא מרחוק, בקרירות אידאולוגית, עם התפקחות ראליסטית. אך קן לוך הוא במאי מוכשר, וכמובן הוא לא מסתפק באידאולוגיה. וכאן יש לנו קומדיה חביבה מאוד על חבורה של עבריינים צעירים (תלוי בהשקפה אידאולוגית כמובן) אשר מנסים לשרוד את החיים הלא מחייכים אליהם, ומזדמנת להם האפשרות להתעשר באופן מאוד מקורי – לגנוב קצת וויסקי נדיר ולמכור למרבה במחיר – באופן שלא יתגלה. מכאן שם הסרט – חלקם של מלאכים הוא כינוי לכמות האלכוהול המתנדפת ממילא. סרט חביב ביותר.(כמובן שאפשר לשים לב לאירוניה השמאלנית כאן – עבור המסכנים האלו התקווה שנותרה היא משהו שמתנדף)

2011 – The grey

שווה 2011 – The grey שטח פראיJoe Carnahan

ליאם ניסן הוא בחור אשר תפקידו לירות בזאבים, שלא יפריעו לעובדי חברת הנפט באלסקה. יום אחד, כשהוא על מטוס עם עובדי החברה הנוספים, המטוס מתרסק, ורק 8 שרדו. ואז מתחיל המאבק האמיתי לשרוד – לשרוד את הקור, לשרוד חוסר משאבים, לשרוד את הזמן  המתקתק ללא רחמים, ובעיקר לשרוד זאבים אפורים אשר צדים את האנשים ההולכים ומנסים להימלט מהשטח העוין, שטח הזאבים. זהו סרט הישרדות חזק, שמשאיר אותך מכווץ עד לדקה האחרונה, עוקב בדריכות, חוטף כמעט פיזית את מה שקורה על המסך – האם האנשים או  הזאבים? לנו יש רובים, אך הזאבים סבלניים . וחוץ מזה אנחנו . או  בטריטוריה שלהם. סוף טוב לא יהיה כאן. או שכן?.

2012 – End of watch

שווה 2012 – End of watch סוף המשמרתDavid Ayer

זהו סרט פעולה דרמה משטרתי, על חברות בין 2 שותפים, שוטרים בלוס אנג'לס. הרבה סרטים קיימים עם מאפיינים דומים, אך סרט זה מתעלה מעל קלישאות – הוא עשוי בצורה ראליסטית, המשחק הוא מעולה, והוא לא נופל במלכודת של נוסחאות בדוקות. יש רעננות מסוימת בצפייה בסרט זה, וקשה לשים אצבע על למה זה כך. אולי בגלל שהנושא הוא נטו שוטרים המנסים לשם שינוי לעשות את העבודה שלהם, ולא להתעסק בשחיתויות של עצמם, בפוליטיקה או בלהפריע לאזרחים לחיות. סרט זה מחזיר במקצת את הסימפתיה לשוטרים שמזמן כבר עזבה אותנו.

2012 – Beasts of the southern Wild

שווה 2012 – Beasts of the southern Wild  חיות הדרום הפראי  – Benh Zeitlin

בראש ובראשונה סרט זה יכול להתהדר בהישג צילומי – הסרט מהפנט, יפה, פורט על נימי הנשמה הנסתרים ביותר שלא חשדת שקיימים אצלך, משהו בראשיתי. גם העלילה היא קצת מבולגנת, דרמטית ולא מסובכת אך רחוקה ממחוזותינו של הציוויליזציה המערבית – היא שוכנת בשוליים – גם חברתיים וגם תרבותיים. מדובר באב וביתו – האשפאפי בת השש –  המנסים לשרוד בתעלות של לואיזיאנה בהתקרב הסופה התורנית. המושג בית קיים, אך מתפורר. המשפחה היא משפחה מורחבת של הקהילה המתמודדת ביחד מול האיומים, וחיה את חייה בעת רגיעה. והחיים הם לא הישגיים, תרבותיים או בעלי משמעות – לא, הם פשוט חיים ועסוקים בלשרוד. בסרט את הקהילה אכן משחקים אנשי קהילה רגילים ולא שחקנים מקצועיים. הסרט בא בעקבות מופע תאטרון יחיד בשם Juicy and Delicious. אני לא התחברתי למסרים ולעלילה למרות שהן פשוטות מספיק על מנת לשמש אלגוריות לכל מיני כיוונים, הן ברורים (הקהילה שחיה בצידי הציוויליזציה, חיה לא רע ואפילו באושר, ללא כל עזרי הציוויליזציה שאנחנו כה רגילים להסתמך עליהם) והן לא כל כך (מה שחשוב לאדם זה לא הסממנים שהוא מוכן לשרוף אותם, אלא הדבר האמיתי והחיפוש אחריו) – אך הצילומים החזיקו אותי שבוי בדימויים, מוקסם מהתמונות ומהופנט ע"י הילדה הקטנה האשפאפי.

2011 – The Iron Lady

שווה 2011 – The Iron Lady אשת הברזלPhyllida Lloyd

אשת הברזל. מרגרט טאצ'ר. ראש ממשלת בריטניה הקשוחה. לא קל היה לטאצ'ר לעלות לשלטון בריטניה. קודם היא כבשה את ראשות ההנהגה של המפלגה הקונסרבטיבית. זה רק מעיד על קשיחות של הגברת. היא הייתה קשוחה יותר מהרבה גברים שליטים בימיה לפניה וגם אחריה. טאצ'ר היא דמות שנויה במחלוקת, לפחות בבריטניה. היא הובילה את ארצה מ-1979 עד 1990 – זמן ארוך מאוד, ובזמן הזה ארצה כמו גם העולם ידע משברים קשים. היא תיזכר לרעה בגלל עמדתה הקשוחה בעת שביתת הכורים. היא גם לא זכורה לטובה בגלל מלחמתה נגד ארגנטינה בהגנה על איי פוקלנד. כאנטיתזה לשלטונה מפלגת הלייבר עלתה לגדולה באנגליה. אך מצד שני, אי אפשר שלא לכבד את יציבותה, עמידתה האיתנה בעת המשברים הגובלת בעקשנות קשת עורף. דמות מעניינת שאי אפשר להתעלם ממנה. הסרט לא נוקט עמדה סיפורית, אידאולוגית או שיפוטית – זהו חולשתו אך גם חסינותו מקטילה. מה שעושה אותו לשווה, אם דמותה של טאצ'ר עצמה לא עושה לכם את זה, הרי שזו הופעה מזהירה של מריל סטריפ בתור מרגרט טאצ'ר.

2011 – The Ides of March

שווה 2011 – The Ides of March   משחקי שלטוןGeorge Clooney

דרמה פוליטית עם השלכות לכל כיווני החיים. מסע בחירות בארה"ב, הנמשך ונמשך ונמשך. במהלך המסע המועמדים מאבדים את הכוונות האמתיות בשמם הם טוענים למרוץ, והעובדים הבכירים מאבדים כל קשר למצפון חברתי או אישי. או שמא "מאבדים" זאת מילה נאיבית, ולא היה להם את זה מלכתחילה? הכל פה מתערבב, האישי מול מערכת הבחירות, המעשים הטובים עם הרעים. המטרה מקדשת את האמצעים בכל החזיתות, וגם המטרה היא לא מי יודע מה ברורה לאחר מסע ממושך. אז למה זה קורה? בגלל שהמסע ארוך מדי? בגלל שהכח משחיט? בגלל שטיפת המח שהמטרה מקדשת הכל? או בגלל שמלכתחילה אל הפוליטיקה נמשכים אנשים שאין להם את זה מראש? ג'ורג' קלוני, בהיותו דמוקרט מושבע, בכוונה לא זורק את הדילמה אל המחנה הרפובליקני ועורך חשבון נפש דווקא במחנה הדמוקרטי, על מנת להראות שהדילמה המוסרית ושבירת הערכים לא קשורה למחנה מסוים. כמו כן, לא יכולתי להתעלם מכך שזה לא רק הפוליטיקאים, אלא כולם שנמצאים באותה צלחת של איבוד הערכים הבסיסיים – יועצי התקשורת, התקשורת עצמה.. דרמה חזקה, שאמנם לא מחדשת הרבה לאדם המבין שהוא חי בעולם אכזרי, אך מחדדת איך זה קורה במרוץ פוליטי. המסקנה היחידה היא שייתכן שמי שנכנס למרוץ עדיין מחזיק באידאלים וערכים, אך לאחר המרוץ הוא יכול רק לשדר סיסמאות – כל הערכים כבר הופשטו מהמועמד.

2011 – Warriors of the Rainbow

שווה 2011 – Sai de ke ba lai Warriors of the Rainbow לוחמי הקשת בענןTe-Sheng Wei

הסרט הוא בעל שני חלקים –  Warriors of the Rainbow: Seediq Bale – Part 1: The Sun Flag Sai de ke · ba lai: Tai yang qi  והחלק השני Warriors of the Rainbow: Seediq Bale – Part 2: The Rainbow Bridge  Sai de ke · ba lai: Cai hong qiao. אמנם ישנה גם גרסה מקוצרת ומאוחדת, המיועדת בעיקר להפצה בין לאומית, אך אני משום מה באופן לא מוסבר צפיתי בשני הסרטים המקוריים והלא מקוצצים. זהו אפוס רחב יריעה וארוך (כחמש שעות על שני חלקיו) על פיסת היסטוריה של טאיוון עם הילידים האבוריגניים שלה, אשר ב-1930 מרדו בכובש היפני באותה התקופה במה שידוע בתור "תקרית מושה", כאשר התוצאה של המרד הייתה ברורה מראש, גם לאבוריגנים. האבוריגנים מהווים כ-2% מאוכלוסיית טאיוון ומדובר על כ-14-30 שבטים שונים של אבוריגנים. הסרט מתמקד בשבט מסוים אחד – סיג'יק (Seediq) שגם הוא מחולק לכמה חמולות מרכזיות. כיום שבט הסיג'יק מונה פחות מ-10,000 אנשים. הפרטים המעטים האלו דליתי מ-וויקיפדיה – אני נוהג לקרוא וקצת להתעמק בעקבות כל סרט, ופעמים לא מעטות אני פותח דלתות לידע שלא חשדתי בקיומו. למשל כמו בסרט הזה. לא אגיד שעכשיו אני שולט בהיסטוריה הטאיוונית, או בתולדות האבוריגנים בטאיוון – אך גם המעט שיש לי עכשיו הוא הרבה יותר מלא כלום שהיה לי לפני כן. הסרט עצמו מעניין את מי שלא שולט בהיסטוריה של טאיוון בעיקר בזכות הצילומים הנהדרים שלו ואווירה ג'ונגלית מהפנטת שהוא יוצר בתיאור החיים האבוריגניים עם חוקים, קצב ומסורת משל עצמם. מי שישרוד עד סוף הסרט, יימצא סיפוק וגמול על סובלנותו (ומי שחושש מאורכם של החלקים המקוריים, מוזמן לנסות את הגרסה המקוצרת)