הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: דרמה

2011 – The Snows of Kilimanjaro

שווה 2011 – Les neiges du Kilimandjaro  The Snows of Kilimanjaro   שלגי הקילימנג'רו  – Robert Guédiguian

זהו סיפור בהשראת אחד השירים של ויקטור הוגו –  Les pauvres gens. אם לא הייתי יודע את זה, הייתי אומר שהסרט הוא הצגה מוסרית של השמאל, כפי שהוא בוודאי היה רוצה להיראות. מדובר בזוג מבוגר במרסיי, כשהבעל, חבר וועד העובדים במספנות, כשהיה צריך לפטר 20 אנשים, מגריל שמות ולהפתעת כולם גם שמו בין המפוטרים שיצאו בהגרלה. החברים נותנים להם מתנה – כסף וכרטיסים לטיול שכל כך רצו – לטנזניה לראות קילימג'רו. אך לא כך רצה הגורל, והזוג נשדד בברוטליות בביתם, מה שיוביל אותם לשינוי בחיים והצגת חמלה שאפשר לקרוא לה נוצרית, או שמאלנית מובהקת מבחינה מוסרית. סרט חם ואוהב עם משחק טוב של הדמויות הראשיות.

מודעות פרסומת

2011 – 50/50

שווה2011 – 50/50 – Jonathan Levine

זהו סיפור על סרטן, המסופר בסגנון מריר-מתוק. הסיפור הוא בעקבות סיפורו האמתי של התסריטאי של הסרט. אם לדייק – הסרט הוא לא על הסרטן – מחלה נוראית של המאה העשרים. הוא על התמודדות הקרובים לחולה בסרטן. ויש כמובן עם מה להתמודד. אני חושב שבסרט מוצגים ההתמודדויות יחסית קלות – בחיים ההתמודדות היא קשה הרבה יותר. אולי הסגנון הקומי של הסרט עוזר ליצור אווירה כזו, או אולי התסריטאי לא רצה לדכא אותנו, הצופים – מי יודע. בכל אופן, לכו עליו – יש סיכוי של יותר מ-50% שתאהבו אותו.

2010 – Trust

שווה 2010 – Trust  אמוןDavid Schwimmer

זהו סרט על נושא עדכני – ניצול נערות דרך רשתות חברתיות. ובכן, עקרונית זה לא שונה נגיד מניצול לפני הטלפון (אל תלכי בלילה לבד, אל תדברי עם אנשים לא מוכרים), ניצול בעידן הטלפון כשאי אפשר היה לדעת מי מעבר לקו השני, ועכשיו, ניצול ברחבי הרשת. רק שהפעם מדובר על חשיפה הרבה יותר רחבה. נערה מקבלת לפטופ ליום הולדת ה-14, ומנהלת צ'אטים עם נער בגיל 16, שאח"כ מקפיץ את גילו ל-20, ואח"כ ל-25, וכשהוא סוף סוף משכנע אותה להיפגש, הוא כבר בשנות השלושים. והנערה נשבית בקסמיו ונאנסת. אך זה לא כל הסיפור. היא ממשיכה להאמין בקשר ביניהם והמערכה האמתית היא המערכה שמתנהלת מסביב – איך החברה מתמודדת עם זה. והעניין הוא שאין לחברה כלים ומנגנונים איך להתמודד עם המצב. זאת אומרת – יש כמובן. למשל להשיג פיקוח מקסימלי על ערוצי התקשורת של הילדים (ריגול טוטאלי). למשל להזהיר לפני כן – כמו תמיד כמו בעידנים שקדמו. למשל לחנך לחשדנות בריאה וסלקציה של בחירות ברשת. וכו'. ז"א – אין ממש כלים. הרשת פתוחה כל הזמן והילדים ממש גרים ברשת – אז מה כבר המבוגרים שלא מבינים יודעים על החיים שלנו ומה הם כבר יעצו לנו? כאמור – עדכני מאוד.

2009 – A Matter of Size

שווה 2009 – Sippur Gadol A Matter of Size סיפור גדולSharon Maymon

סיפור גדול הוא על גילוי עצמי. הוא על קבלה עצמית. הוא על חיפוש האדם אחרי כבודו. הוא על אנשים שמנים שמצאו את כל זה דרך האבקות הסומו. כאן, בישראל. בחור שמן, לא מצליח, פתאום מגלה שיש בכלל סצנת סומו, כשהוא עובד במסעדה יפנית. הוא מחליט לארגן כמה חברים והם מקימים מועדון האבקות הסומו. זו קומדיה, דרמה, רומנטיקה ומה שתרצו אך בעיקר תהינו מיציק כהן על המסך. אחלה סרט.

2008 – Last Stop 174

שווה2008 – Ultima Parada 174 Last Stop 174 תחנה אחרונה 174Bruno Barreto

הסרט מספר סיפור על חטיפת אוטובוס (סיפור אמיתי) בברזיל ב-2000 ועוקב אחר חייו של החוטף (דמות אמיתית). זהו לא סרט נחמד או כיפי. זהו סרט על אלימות בברזיל. אמנם יש לנו את עיר האלוהים שמספר סיפור אלימות בברזיל – אך סרט זה מרחיב את מעגל האלימות מחוץ לפאבלות. למעשה הוא מראה כמה האלימות היא חלק בלתי נפרד מהחיים בברזיל. פעם כשביקרתי בסן-פאולו, המקומיים הזהירו אותי שאם מישהו יבקש ממני כסף אז מיד להושיט את הארנק בלי שום היסוס. זה היה עבורי קצת מוגזם – מי כבר יבקש ממני כסף לאור יום? וגם כשהתהלכתי ברחובות סן פאולו בחצות הליל – אף אחד לא ניסה לשדוד אותי. כשהמקומיים שמעו שאני מסתובב בלילה בעיר – הם הסכלו עליי במין מבט – משוגע, הוא לא יודע מה מחכה לו. כנראה שהיה לי מזל. לחטופי האוטובוס – פחות.

2004 – Maria Full of Grace

שווה 2004 – Maria Full of Grace מריה הלבנהJoshua Marston

יש הרבה סרטים על קרטלים של סמים ועל בלדרי סמים. יש בהם הרבה אלימות מילולית ופיזית, מרדפים, התנגשויות, יריות. הם הפכו להיות לכמעט משעממים. סרט זה הוא על בלדריות סמים, המבריחות שקיות סמים בתוך בטנן מקולומביה לארה"ב. אך אין בסרט הזה האקשן שמלווה סרטים סטנדרטיים – לא, סרט זה הוא דרמה אותנטית, שלא מספר לנו סיפור על ראש המאפיה או על נזקי שימוש הסמים או על הקרטל או על השוטרים – הסיפור הוא על הבלדרית הצעירה, שעבדה בענף הפרחים והייתה מורידה קוצים מהוורדים, נכנסה להריון, ועכשיו הייתה זקוקה לכסף עבור משפחתה וכך נהייתה בלדרית. הדרמה עוקצת בהנשמה ובועטת מתחת לחגורה, מבלי להיות וולגרית או שטוחה. למעשה ההרגשה היא כאילו לקחו אותנו ביד והכניסו לעולם האמתי של מבריחי הסמים.

 

2004 – Dead Man's Shoes

שווה 2004 – Dead Man's Shoes בנעלי המתShane Meadows

סרט בריטי אלים ומחוספס. חייל חוזר לעיירה שלו לנקום בחברי חוליית סמים שהתעללו באחיו המפגר. הוא תופס אותם אחד אחד עד לאחרון שבהם. הסרט לא מסתיר את האלימות המלווה למסע הנקמה, עד שאין ברירה ואנחנו ניצבים מול השאלה המוסרית – מגיע להם? התשובה ניתנת ע"י הנוקם עצמו בסוף. עוד אחד מני רבים על הנקמה – הפעם מספר את הזווית של הנוקם איך הוא משתנה בעקבות הנקמה (ויש שגידו – לא משתנה, אלא מגלה את עצמו). סרט ישיר בלי התייפייפות המכה ישר מתחת לחגורה. קולנוע שווה.

 

2003 – Zatoichi

שווה 2003 – Zatoichi זטואיצ'יTakeshi Kitano

זטואיצ'י מבוסס על אגדות יפניות והרבה סרטים וסדרות שנעשו על הנושא. מדובר באיש חרב מזדקן שהוא גם עיוור, המהלך במחוזות חקלאיים של יפן ועומד לצד האנשים הפשוטים נגד פושעים ורונינים המהלכים אימים על האנשים. כאן זטואיצ'י מתיישב בכפר קטן ועוזר להיפטר מהיאקוזה המקומית. מי שמחכה לסרט קונג-פו קלאסי עם קרבות של עשרות דקות – אז זה לא הסרט הזה. האלימות ישנה – אך מאוד מהירה על גבול האסתטי. טאקשי קיטנו, שהוא גם משחק את זטואיצ'י, עשה כאן עבודה מצוינת בכיוון האחר – הסרט מלא בקטעים מוזיקאליים הומוריסטיים שבן אדם שמצפה לראות אקשן רציני נעמד עם עיניים פקוחות מולם ושואל את עצמו מה זה אמור להיות. אז זהו, אני נשביתי בקסמם של הקטעים האלו והסרט כולו תפס אצלי טוויסט אחר – אני מודע שאני צופה, אני לא חלק ממנו, אין אצלי הזדהות, ואני נהנה מאוד. שווה מאוד על גבול המומלץ.

2002 – Beitar Provence

שווה 2002 – Beitar Provence בית"ר פרובנסOri Inbar

בעיירת שכוחת אל אי שם בדרום בשם גבעת צורים יש קבוצת כדורגל בליגה ג'. מי שלא מאמין, בחיי יש עיירות כאלו, מאובקות, עם שמש המטגנת את המוח, עם שיכונים שמגדירים מחדש את המילה כיעור. מי שראה את ירוחם, לא יתווכח עם זה. ובעיירות כאלו יש אנשים קטנים עם סיפורים קטנים ועם חלומות קטנים (שכמובן גדולים עבור כל אחד ואחד מהם). זהו סרט על אנשים כאלו, אך לא במפעל שיש או עופות, אלא בקבוצת כדורגל.  סרט קטן וחמוד עם תקוות קטנות שלא מתיימר להיות רציני ואפילו מצליח לסחוט חיוך או שניים.

 

1989 – The Seventh Continent

שווה 1989 – Der siebente Kontinent The Seventh Continent היבשת השביעיתMichael Haneke

זה לא סרט בשביל לראות ולהנות. הוא גם לא בשביל לחשוב. אמנם הנושא די מזעזע ואכן קרה באמת – משפחה מחליטה להתאבד ולקחת איתם את ביתם הקטנה גם כן. אך מה ששווה בסרט זה התחושה הריקנית והדיכאונית שהוא משאיר – טכניקת הצילום מאוד מיוחדת, וגם הבימוי מוצלח – הסצנות בהן ביסודיות מנסים לגרוס כל זיכרון, כל חפץ ביתי, כל רהיט שליווה את המשפחה בחיים, להשחית כל הכסף וכל הרכוש – למעשה לא רק להתאבד אלא למחוק כל זיכרון וזכר לקיום… כל כך חולני ומדכא וחזק. רק לבעלי סיבולת ועמידות בסבל.