הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: וודי אלן

1984 – Broadway Danny Rose

מומלץ 1984 – Broadway Danny Rose  דני רוז, האיש מברודווי  – Woody Allen

 

 

ברודווי דני רוז… מנהל אמנים. או, יותר נכון אספן של אמנים ביזאריים ולא יוצלחים  (הוא מייצג בין היתר אישה המנגנת על כוסות עם מים, נגן קסילופון עיוור, מהפנט, רקדן סטפס בעל רגל אחת, וכו') למה הוא עושה את זה? הוא מאמין בהם, הוא חושב שלכל אחד, אפילו ללוזר הכי גדול מגיעה הזדמנות. הוא דואג להם. הם הילדים שלו. אפילו כאשר אחד מהם מחליט שמישהו אחר, גדול יותר ומוצלח יותר, ייצג אותו, ואח"כ נמצא בבי"ח כי הרביצו לו, דני רוז משלם את חשבון האשפוז בשבילו. כזה הוא דני רוז, אנושי, מלא סימפטיה, מגן על החלשים, יוצר חממה אנושית בעולם אכזר וחוצץ בין אלו ואלו. אנשים כאלו יצטיירו בתור לוזרים בחברה, שלא מביטים עליהם כמישהו שיש להתחשב בהם. גם כאשר הוא נחשב בטעות כמחזר אחר בחורתו של מאפיונר, אז הגנגסטרים לא באמת מנסים לרדוף אחריו מכיוון שזה הוא דני רוז, אלא כבטעות הוא צף אל התודעה שלהם, הוא לא באמת הרוויח את זה בחיזוריו. הטוב לב, האלטרואיסטיות בכל זאת לא מילה גסה, גם ברחוב – ואוהבים אותו, את דני רוז. אמנם הוא לא הצלחה שהחברה מחזרת אחריו – אבל הוא חודר ללב האנשים ונותן בהם אמון, והם מחזירים לו אמון גם כן. אחת הדמויות המצחיקות שוודי אלן גילם, וגם אשתו דאז מיה פארו מופיעה כאן בתפקיד נהדר – הכל צולם בשחור לבן להדגיש את הנוסטלגיה, הכל מתרחש בניו-יורק, הכל כל כך יהודי והכל כל כך אנושי עם הרבה הומור הנזרק לאוויר (אחרי שהמהפנט מהפנט אישה שלא חוזרת להכרתה, דני רוז פונה אל הבעל: "אני מבטיח לך, שאם אישתך לא תתעורר, אני אקח אותך למסעדה על פי בחירתך. אתה אוהב אוכל סיני?")

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=nGeg-c6fMew

מודעות פרסומת

2006 – Scoop

שווה 2006 – Scoop סקופWoody Allen

זו קומדיית פשע קלילה, כיאה לוודי אלן, שגם משחק בה. יש כאן קוסמים, רוצח סידרתי, עיתונאים, רוחות רפאים וגם סקרלט ג'והנסון המקסימה. זהו לא סרט גדול של וודי אלן, אך הקומבינציה של מה שהוזכר ביחד עם ניצוצות קלים של טירוף של אלן עושים את הסרט לשווה.

2011 – Midnight in Paris

שווה 2011 – Midnight in Paris חצות בפריסWoody Allen

Star 7

פריז ואמריקאים. אמריקאים מאוד אוהבים את פריז. בסצנת הפתיחה, אוון ווילסון עומד נפעם עם רעיתו לעתיד ליד אגם עם הליליות, ורוצה להשאר שם לנצח. כמובן שמדובר בביתו של מונה, בג'יברני, ליד פריז, בית, בו יצר מונה את סדרת ליליות המים המפורסמת. בעיר ג'יברני ישנו גם מוזיאון האמנות של האמנים האמריקאים שחיו בצרפת. מי שעוד לא היה בג'יברני – מומלץ ביותר – זו עיירה קסומה והבית של מונה הוא פנינה של ממש. בצרפת ובמיוחד פריז חיו הרבה אמריקאים מפורסמים. תקופת תור הזהב לפי אוון ווילסון הייתה שנות העשרים עם פיקסו, עם המינגווי, פיצג'רלד והרבה אחרים שחיו ויצרו בעיר קוסמופוליטית זו. וראה מה הפלא, כמו בשושנת קהיר הסגולה, בה השחקן שעל המסך פתאום חצה אל העולם האמיתי, כך גם כאן, בדיוק בחצות גיבורנו עולה על מונית הלוקחת אותו לתקופת תור הזהב (האם וודי אלן לעג כאן לסיפור סינדרלה?). וכמו שלאוון ווילסון יש מקום וזמן אידאליים – תור הזהב, מסתבר שגם לאנשים בתקופה ההיא – תקופת תור הזהב של אוון ווילסון, היה תור הזהב משלהם – תקופת בל אפוק, עם דגה, רודן, גוגן ואחרים, תקופת סוף המאה התשע עשרה, תקופה בה התעצבה הפריז המודרנית עם שדרות רחבות , מגדל אייפל, בתי קפה, מופעי קאן קאן. וכמובן, שבתקופת בל אפוק חלמו על תור זהב אחר – תקופת הרנסנס. כן, כל תקופה עם הנוסטלגיה שלה. האמת שגם אני אוהב את  התקופות האלו, וחושב שהאמנות באמת תפסה תאוצה הן ברנסנס, הן בבל אפוק, והן בשנות העשרים. כשאני רואה את האמנות המודרנית, לאחר זמן מה יש אצלי כמיהה בלתי נשלטת לראות קצת דברים מהתקופות ההן, לקחת מונית בחצות הליל ולנסוע לתקופה ההיא. גם אצל וודי אלן, אני מניח. וכל עוד המוזואונים באירופה עוד לא הושחתו, צריך לעשות גיחה מדי פעם ולנשום את התקופות האלו.

2010 – You Will Meet a Tall Dark Stranger

שווה 2010 – You Will Meet a Tall Dark Stranger כשתפגשי זר גבוה ומסתורי – Woody Allen

Star 6

סרטים של וודי אלן, בעיקר הקומדיות, מאופיינים בעצבנות ובבלגן על המסך. הבלגן הזה, שלדידו של אלן, אלו החיים עצמם, מרעישים, מעצבנים, ודורשים את תשומת ליבנו או את ההתעלמות שלנו – אך לא מאפשרים אדישות – החיים האלו וודי אלן יודע לצייר הכי טוב בסרטים. אני אישית נהנה מהתפאורה הזו, ואם יש גם עלילה מצויינת – אז זהו בונוס עבורי. כאן לא מצאתי בונוס כזה. בסרט זה האנשים בוגדים האחד בשני על ימין ושמאל, כאשר הם מחפשים את האושר, את האהבה, את ההערכה של אנשים אחרים, את ההערכה בהם בתוך הבלגן הזה של החיים. מעניין, שמי שמוצאת את האושר, עושה את זה על פי מיטב המסורת היהודית-נוצרית – תסתפקי במה שיש והיי מאושרת בזה. קצת מוזר אצל וודי אלן לראות מוטיב הלקוח מעולם האמונה – אך כאן הוא קצת מר-מתוק ונותן לאמונה במשהו – כאן במגדת עתידות, להיות האשליה העוטפת את החיים הפועמים בוולגריות, ולפתוח את השער אל האושר האישי. כאמור – רעשי הרקע הכל כך וודי אלניים. עבורי זה כבר שווה.

2001 – The Curse of the Jade Scorpion

שווה 2001 – The Curse of the Jade Scorpion קללת האבן הירוקה Woody Allen

Star 6

וודי אלן והלן האנט בקומדיה חביבה ולא מזיקה. היא לא ברמה של קומדיות משובחות אחרות של אלן – אך זה לא אומר שהסרט לא שווה. אלן יודע לעשות סרטים טוב יותר מאחרים, כך שגם סרט יחסית חלש שלו שווה בהחלט צפיה. אני נהניתי. מדובר בחוקר מיקרי הונאה בחברת ביטוח ועובדת בכירה נוספת, אשר מהופנטים במופע של קוסם, שמשתמש בהם על מנת לבצע שוד של תכשיטים. וכך גם אלן וגם הנט בלי שיהיו מודעים לכך, גונבים עבור הקוסם, ואחרי הגניבה, לאחר שהתעוררו מהיפנוט, גם חוקרים את מיקרי הגניבה האלו. לא מקסים? בנוסף לכל, הם גם אויבים מושבעים ושונאים זה את זה. אך בעזרת אותו ההיפנוט הגלגל מסתובב והאהבה פתאום פורחת. עדיין לא מקסים?

2005 – Match Point

מומלץ 2005 – Match Point  נקודת מפגשWoody Allen

Star 8

 

 

Match Point

העיקר בחיים זה מזל.

הנה עוד סרט מצויין של אלן. והפעם על תפקידו של המזל. זהו בבסיסו סרט על מוסר כמובן, כפי שרבים וטובים של אלן. אך הגיבורים לא מתחבטים באמת על בעיות המוסר שבמעשיהם – ז"א יש התחבטות קטנה אך היא לא נמשכת ונפתרת די מהר ללא ייסורי מצפון מיוחדים – אלא מה שמעניין אותם הוא האם הם יצליחו עם המעשים שלהם מבלי להתגלות. למעשה כולם בסרט משתתפים בחגיגת החוסר מוסר – מי יותר ומי פחות. הרצון להמשיך במעשי החטא וגם לא להתגלות הוא מעניין לכשעצמו. יש העושים מעשים לא מוסריים ולא מעניין אותם אם רואים את זה או לא. ויש חטאים בהם רוצים לעסוק מבלי להתגלות – למשל בגידה וניאוף בחיי הנישואין. הרצון להחזיק את המקל משני צדדיו, הרצון לקחת אחריות רק לנושא, המקדם אינטרסים של עצמך, הוא זה הגורם לרצות לחיות בשני העולמות גם יחד – בעולם הנראה ובעולם הנסתר. וכך גם כל דבר המסכן אינטרסים אישיים חייב להיות מטופל בחומרה. אפילו בעזרת פשע. כאן קראתי גם תאוריה מעניינת בוויקיפדיה, שאלן מתכתב עם דוסטוייבסקי – כשבעיית המוסר של החטא ועונשו מוצאת את הגאולה בעונש, באהבה וחזרה בתשובה (נושא שמצא את יישומו באופן מפתיע בחברת הפשע הישראלית – כאשר הם נתפסים, גם חובשים כיפה ומתקרבים לדת) – אך לעומת דוסטוייבסקי, אצל אלן אין אלוהים, אין אהבה ואין עונש כך שגם אין גאולה. יש רק האם אתה תצליח במעשיך או לא. האם יש לך מזל. נקודה מעניינת נוספת היא הסמיכות והשכנות של המזל עם המוסר – המזל הוא השופט העליון של החטא – כולנו חוטאים ומובאים לדין אל המזל המחליט מי לכאן ומי לשם. ז"א המזל הוא המצדיק את העיסוק בחוסר מוסר – הרי לא במוסר עצמו נמצאת האמת, אלא המזל הוא זה שמחליט איך הדברים נראים. הסרט לא כבד כמו הפוסט הזה, הרי מדובר בוודי אלן, ולא באינגמר ברגמן אחרי הכל (עם זאת יש לזכור שאלן היה מעריץ גדול של ברגמן) – ולטעמי הוא אחד הטובים שלו.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=Nib7a7w8Yi0

2009 – Whatever Works

שווה 2009 – Whatever Works  מה שעובד – Woody Allen

Star 7

 

זהו סרט כל כך מבולגן, עם כל כך הרבה דינמיות, כל כך הרבה דיבורים (בעיקר מונולוגים) והכל קורה שם כל כך באופן לא צפוי ומהר שאפשר לחטוף סחרחורת. הדמות של בוריס – פיסיקאי של מכניקת קוואנטים לשעבר (וכמעט מועמד לפרס נובל לדבריו) ועכשיו מלמד שחמט ובעיקר מבלה את ימיו בקיטורים על העולם המלא אידיוטים ומפגרים – מיזנטרופ ניו-יורקי – היא דמות כה ששגונית דוחה ומושכת אך מעל לכל כל כך דומיננטית וביזארית . הוא מלווה אותנו לאורך כל הסרט (אותנו – הכוונה לצופים – הוא גם פונה אלינו ישירות ומנהל מונולוגים שלמים מולנו על עליבות החיים) כך שכל ההתפתחויות המדהימות שקורות שם קצת מחווירות ועקב כך גם מתקבלות על דעתנו – טוב זו ניו-יורק, נכון? הכל אפשרי. ואפילו אמריקאים מהדרום קונסרבטיביים (וכמובן רפובליקניים) עושים מטמורפוזה מול עיננו והופכים להיות "חופשיים" בסגנון האגף הליברלי של המפלגה הדמוקרטית. וכל זה – רק אם הם נהנים. ולמען ההנאה המעטה שיש עדיין בעולם שלנו – כמו שבוריס אומר – הכל הולך. וזה מוסר ההשכל של הסרט – בשמו. אני מוכרח להודות, שבוריס, למרות כל הקיטורים והמיזנטרופיות – הוא אמן ההעלבות וממש הייתי מוקסם באיזה כשרון הוא נהג להעליב את הסובבים אותו. גם התלונות שלו מקסימות. למשל:

אני הולך למות.

מה, לקרוא לאמבולנס?

לא עכשיו, בכלל.

2008 – Vicky Cristina Barcelona

מומלץ 2008 – Vicky Cristina Barcelona ויקי כריסטינה ברצלונהWoody Allen

Star 8

 

משולש רומנטי על תפאורה של ברצלונה

Vicky Cristina Barcelonaזהו סרט מרענן של וודי אלן. מרענן מבחינה זו שלא זיהיתי בו רעיונות עמוקים, מוסר השכל או תוכחה – אין פה דברים נסתרים. זהו סרט המערב סיטואציות אנושיות ומסופר לנו כעל סיפור של 2 בחורות אמריקאיות בקיץ אחד בברצלונה. טוב – כך זה לפחות מתחיל – ויקי וכריסטינה. איך שנאמר בסרט:" לויקי לא הייתה סבלנות לכאב, ולא תשוקה לקרב. היא עמדה עם שתי רגליה על הקרקע. הדרישות שלה מגבר היו רצינות וקביעות. היא התארסה עם דאג כי הוא היה ישר, מצליח והבין את היופי שבהתחייבות. לעומת זאת כריסטינה ציפתה למשהו אחר לגמרי מאהבה. בחוסר רצון היא קיבלה את הסבל כמרכיב בלתי נפרד של תשוקה עמוקה והשלימה עם הסיכונים לרגשותיה. אם שאלת אותה על מה היא הייתה מהמרת עם רגשותיה, היא לא היותה מסוגלת להשיב. עם זאת היא ידעה מה היא לא רצתה וזה בדיוק מה שויקי העריכה מעל לכול". וכך זה גם ממשיך וממשיך, ולא מגיע לידי סיכום. אנחנו נעזוב את הסרט כפי שהתחלנו בו. וזה בדיוק מה שמעניין בסרט וודי אלני זה – שהוא כל כך לא וודי אלני, שהוא מין קטע מתוך מציאות או חיים מבלי שיש משהו חכם להגיד עליו. משחק מצוין של פנלופה קרוז, חוויאר ברדם וסקרלט ג'והנסון. עובדה מעניינת היא שעיריית ברצלונה מימנה 10% מתקציב הסרט שצולם ברובו בברצלונה.

2007 – Cassandra’s Dream

מומלץ 2007 – Cassandra’s Dream חלומה של קסנדרהWoody Allen

Star 8

 

Cassandra’s Dream

כמעט בכל סרט של וודי אלן יש דילמות מוסריות. כאן היא במרכז, בתוך המשפחה, בין שני אחים.

חלומה של קסנדרה זהו שם של יאכטה אשר האחים, גיבורי הסרט, קונים במחיר מציאה – על מנת להגשים את חלומם. כנראה שלגיבורים לא היה מושג במיטולוגיה היוונית – אחרת היו מכנים את היאכטה בשם אחר. ובכן, על מה הסרט? הסרט הוא על סוגיות מוסריות ויחסי משפחה. בין שני אחים. בינם לבין הדוד. האם מותר לבקש מבן משפחה לבצע עבורך פשע חמור? ומה תהיה התוצאה? הסרט נותן תשובה לשאלה הזו, ומראה איך הפשע מערער את יסודות המשפחה. או אלי הם היו מעורערים קודם לכן והפשע רק נתן דחיפה קלה? האמת שזה לא משנה – מה שמשנה הוא שאינדיווידואליזם, פשע ומשפחה לא הולכים ביחד כנראה. הסרט לא נחשב כסרט טוב של וודי אלן, ואפילו קצת יבש. הוא גם לא קומדיה. ובארה"ב הוא היה כשלון מסחרי כאשר מכר בפחות ממיליון דולר. אך אני אוהב אותו. בעצם, אני משוחד, ואוהב במידות משתנות את כל סרטי וודי אלן. לטעמי, מגע היד של גאון מפיחה חיים משלו בכל סרט וסרט, אלו הנחשבים יותר ואלו הנחשבים פחות.

1999 – Sweet and Lowdown

מומלץ 1999 – Sweet and Lowdown מתוק ומרושע – Woody Allen

Sweet & Lowdown boxDVD out

ג'ז ו-וודי אלן. אין זה סוד שזאת אהבה ארוכת שנים – וודי הוא קלרניסט ג'ז ואוהב שרוף של המוזיקה הזאת. וודי אלן נולד בשם אלן סטיוארט קוניגסברג. הוא לקח את השם "וודי" לכבודו של קלרניסט ג'ז בשם וודי הרמן. וודי אלן הוא מוזיקאי פעיל ועל הבמה כבר משנות השישים. פסי הקול של הסרטים משופעים בקטעי המוזיקה שהוא מבצע, יש לו להקת ג'ז שהייתה מופיעה בקביעות פעם בשבוע שנים על גבי שנים, הוא הופיע במספר פסטיבלי ג'ז, פס הקול של בננות הוא בביצוע הלהקה שלו – בקיצור וודי אלן בזמנו הפנוי מהמוזיקה היה מביים ומשחק בסרטים. זאת רק שאלה של זמן, אם כן, עד שג'ז כנושא היה מזדחל לסרט שלו. והנה הוא כאן – מתוק ומרושע זהו סיפור על גיטריסט ג'ז השני הטוב ביותר בעולם – כמובן המקום הראשון שמור ל ג'נגו ריינהרט – גיטריסט ענק ששלט ביחד עם הלהקה שהקים עם סטפן גרפלי בפריז במשך יותר מעשור באמצע המאה העשרים – ואשר המציא סגנון נגינה המזכיר נגינה צוענית – הוא היה גאון מוזיקה, ונחשב לאחד מגיטריסטי הג'ז הטובים אי פעם – וזאת למרות שהיה למעשה משותק בשתי אצבעות ידו השמאלית. בחזרה לסרט – גיבורנו הגיטריסט העריץ עמוקות את ג'נגו ורק בגלל זה השתחצן שהוא הגיטריסט הטוב השני בעולם. הסרט עוקב אחריו – שהיה אלוהי במוזיקה ועל הבמה – אך בחייו לא היה מוצלח במיוחד ולא מפותח די רגשית. וכך הוא מנהל אהבת חייו עם כובסת אילמת שהיא אהבת חייו, אך הוא לא בוגר מספיק לזהות את זה בזמנו. ככה זה – אתה לא יודע מה יש לך אלא רק אחרי שאיבדת את זה. וכך רק בסוף הסרט הוא מודה לעצמו "טעיתי!". בקווים כללים סיפור מזכיר באופן עמום את לה סטרדה של פליני – שגם שם הגיבור הבין שאהבת חייו נמצאת איתו – אלא רק לאחר שאיבד אותה. הסרט עשוי באופן מסקרן ומעניין כאשר הוא מוצג במעין סקירה דוקומנטרית של חיי הגיטריסט – וודי אלן אהב לשחק בסגנון כזה ויש לו עוד סרט שהוא משתמש בסגנון – עם ראיונות כביכול על דמות הגיבור השזורים בתוך הסרט עצמו. אך לטעמי מה שעשה את הסרט זה באמת האהבה למוזיקה ששופעת לאורך כל אורכו, והמשחק המשובח של שון פן וסמנתה מורטון (שהאפילה על אומה טורמן שגם היא שיחקה כאן). משחק כל כך משובח שמרתק אותך למסך ומעביר אליך את מסך הרגשי האופף את הסרט הנושם מוזיקה והוויה אנושית.

מי שרוצה להתענג על המוזיקה של גיטריסט מס' אחד בעולם – הנה קטע בשם דפני בביצועו

https://www.youtube.com/watch?v=4E0cYWv9hp4&list=AL94UKMTqg-9CCRkdF43UvRavGxavw8j7V&index=10