הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: ליאם ניסן

2011 – The grey

שווה 2011 – The grey שטח פראיJoe Carnahan

ליאם ניסן הוא בחור אשר תפקידו לירות בזאבים, שלא יפריעו לעובדי חברת הנפט באלסקה. יום אחד, כשהוא על מטוס עם עובדי החברה הנוספים, המטוס מתרסק, ורק 8 שרדו. ואז מתחיל המאבק האמיתי לשרוד – לשרוד את הקור, לשרוד חוסר משאבים, לשרוד את הזמן  המתקתק ללא רחמים, ובעיקר לשרוד זאבים אפורים אשר צדים את האנשים ההולכים ומנסים להימלט מהשטח העוין, שטח הזאבים. זהו סרט הישרדות חזק, שמשאיר אותך מכווץ עד לדקה האחרונה, עוקב בדריכות, חוטף כמעט פיזית את מה שקורה על המסך – האם האנשים או  הזאבים? לנו יש רובים, אך הזאבים סבלניים . וחוץ מזה אנחנו . או  בטריטוריה שלהם. סוף טוב לא יהיה כאן. או שכן?.

מודעות פרסומת

2011 – Unknown

שווה 2011 – Unknown זהות לא ידועהJaume Collet-Serra

ליאם ניסן במותחן מהיר ומסובך. זה הזכיר לי במקצת את פרנטיק של פולנסקי, לפחות בהתחלה. אך זהות לא ידועה מסובך יותר, מהיר יותר – לא בהכרח מותח יותר. הוא עשוי טוב והמשחק בסדר. העלילה משאירה לא מעט שאלות, חלקן אף לא פתורות עד הסוף. אך מי שאוהב חידות בתוך חידות עם הפתעה רודפת הפתעה – מצפה לו בידור טוב. ליאם מגיע לברלין עם אישתו, נוסע בחזרה לשדה תעופה אחרי מזוודה ששכח, נקלע לתאונת דרכים, מבלה ארבעה ימים בקומה, חוזר למלון ומגלה שהוא זה לא הוא. וכך, במסורת היצ'קוקית הוא מנסה להוכיח שהוא זה הוא, אך העלילה מתאכזרת למאמציו. משחק הזהויות הוא נושא רציני – אך הוא לא טופל כאן מבחינה פילוסופית, אלא מספק רקע פסיכולוגי לבידור מותח.

2010 – The Next Three Days

שווה 2010 – The Next Three Days  שלושת הימים הבאיםPaul Haggis

מדובר במרצה בקולג', שאשתו נזרקת מאחורי הסורגים בגין רצח. המרצה עובר טרנספורמציה רדיקלית ורוקם תכנית להוציא את אשתו מהכלא, לאחר שכל הפניות והמסגרות המשפטיות לא עזרו. זהו לא סרט על טרנספורמציה מבחור רגיל למכונת אקשן משומנת (טוב, זה כמעט אמין, הרי מדובר בראסל קרואו) – לא, זהו מותחן מהנה ומבדר, עשוי נהדר – מותחן שאפשר להעביר אתו בכיף את הערב.

2010 – The A-Team

שווה 2010 – The A-Team צוות לענייןJoe Carnahan

Star 6

 

צוות לעניין. הסידרה המיטולוגית של שנות השמונים. עם ג'ורג' פפרד בתפקיד ג'ון חניבל סמית – מנהיג הבלתי מעורער של החבורה, תמיד עם סיגר עבה בין שיניו, קפטן מורדוק – מטורף עם תעודות (אמיתיות) שמשמש כטייס בחבורה, החתיך טמפלטון פק, סגנו של חניבל ומומחה לכלי רכב וכמובן, איך אפשר לשכוח, איש השרירים השחור – ברקוס (ששוחק ע"י מר טי.). גם בסרט הדמויות הן אותן הדמויות, רק השחקנים התחלפו (ליאם ניסן, ברדלי קופר ואחרים) – אך התעלולים הלא קונבנציונלים לוקחים כאן תאוצת טורבו – מי שאהב את הסדרה בוודאי יהנה מהסרט. ומי שלא ראה – מחכה לו פה אקשן שלא לוקח את עצמו ברצינות יתרה, עם קריצה וחיוך. יש כאן אפילו סצנה של טנק הנופל ממטוס שהתפוצץ ומצליח לנחות בשלום. ממש משימה בלתי אפשרית (כן, עוד סידרה מיתולוגית, שהפכה לסדרת סרטים מיתולוגית לא פחות)

1993 – Schindler’s List

מומלץ1993 – Schindler’s List רשימת שינדלרSteven Spielberg

 לקראת יום השואה מן הראוי להתייחס ליצירת מופת זו.Schindler’s List 1

האחיינית האוסטרלית שלי – סיוון – עשתה טיול ארוך באירופה, וקפצה לארבעה ימים לישראל בחורף, בין היתר על מנת לבקר בקבר של שינדלר. רצה הגורל והיא נחתה בדיוק בסופה גדולה, כשירושליים לבשה לבן, וכל הדרכים נחסמו. אין יוצא ואין בא. וכך נמנע ממנה לבקר בקברו של שינדלר. הרצון הזה לבקר בקברו הפתיע אותי מאוד. אמנם מקרינים את רשימת שינדלר בכל יום שואה בארץ, ואמנם זהו סרט מאוד מפורסם – אך הרצון הזה לבוא ממרחקים ולבקר את הקבר מראה על מעורבות רגשית והוקרה עמוקה. זה גרם לי להרהר בסרט שוב פעם.

רשימת שינדלר לא היה קל לשפילברג. כבר ב-1983 הוא היה מעוניין בסרט (שהוא עיבוד לספרו של תומאס קנלי בשם תיבת שינדלר, שהוא בעצמו נכתב בעקבות מאמצים של פולדק פפרברג – אחד מיהודי שינדלר, אשר ניסה להפיץ את פועלו של שינדלר – אחד מחסידי העולם הגדולים).  הוא ניסה להעביר את הסרט לבמאים אחרים (למשל לרומן פולנסקי שסירב באותו הזמן – אמו נהרגה באושוויץ, והוא שרד את גטו קרקוב) כי הרגיש שהוא לא עדיין לא מוכן ולא בוגר מספיק לביים סרט על שואה. אך לאחר כ-10 שנים החליט שהגיע הזמן שהוא יביים, במיוחד לנוכח עליית מכחישי השואה באותו הזמן. הסרט לא היה קל לשפילברג גם מבחינה תדמיתית – עד 1983, למרות שהיו לו סרטים מעניינים (כמו דו קרב הנהדר מ-1971), הוא התפרסם מאוד בעיקר מסרטים כמו מלתעות, אינדיאנה ג'ונס, אי.טי. מפגשים מהסוג השלישי. אמנם אח"כ הוא יצר גם הצבע ארגמן ואימפריית השמש הרציניים יותר, אך גם המשיך במסורת ויצר את פארק היורה – כך שהשאלה, האם סטיבן שפילברג יעשה סרט על שואה, היא שאלה שיכלה להתקבל בגיחוך אז. גם העשייה עצמה צרכה משפילברג כוח נפשי רב כנראה – ההתעמקות והאותנטיות, שהוא ניסה להשיג, היו ראויים לשבח, באיזשהו שלב הוא גם החליט לוותר על משכורתו, מכיוון שהנושא היה חשוב מדי בשבילו, הוא התחבר הרבה יותר ליהדותו, הוא נתקל באנטישמיות בפולין איפה שהוא הסריט את הסרט, וגם הסצנות המצולמות היו לו – וגם לשחקנים אחרים – קשות. הוא גם לא חשב שהסרט יצליח, וגם לא ניסה להיות מסחרי (לפחות לא על פי הסטנדרטים של עצמו). גם לאחר שהסרט יצא, הוא נתקל בכמה ביקורות לא פשוטות מהבמאים שהוא העריך, בעיקר על כך שהשואה לא צריכה להיות מטופלת בצורה כל כך מסחרית, על זה שהוא כולל סצנות לא אותנטיות, על זה שהוא בחר בפסיכופת לייצג את הרוע הנאצי, מה שמפחית מהאחריות המשותפת של הנאצים בפרט והגרמנים בכלל.

מבחינת הסרט עצמו – לדעתי זו יצירת מופת והסרט הטוב ביותר ששפילברג יצר. גם המשחק הוא מצוין (בעיקר של ליאם ניסון ששיחק את שינדלר). הסרט הוא בשחור לבן, למעט שלושSchindler’s List 2 פעמים שהצבע מופיע. פעם אחת אלו נרות השבת הבוערים בלהבה צהבהבה – מה שכנראה מסמל את היהדות כולה שחיה ותחיה אפילו מול השואה השחורה. פעם שניה מדובר במעיל אדום של ילדה יהודיה אשר נמצאת בין מגורשי הגטו, ואח"כ בין הנרצחים ע"י הנאצים. כששאלו את שפילברג מה זה אומר, הוא ענה שבזמן שהנאצים תיפעלו את הכיבשנים של אושוויץ, המעצמות הגדולות וביניהם בריטניה וארה"ב כבר ידעו מה עושה גרמניה ליהודים. ועם זאת, הן לא עשו דבר ע"מ לעצור את זה או לעזור ליהודים. זה לדעתו מהווה כתם דם על התנהגות המעצמות. ופעם שלישית הצבע מופיע בקטע הסיום, כאשר היהודים של שינדלר עולים אל קיברו שבירושליים ביחד עם השחקנים אשר שיחקו את הדמויות שלהם, על מנת להניח אבן כל קיברו. אנחנו בד"כ רגילים לסרטי תעודה מתקופת מלחמת העולם השנייה בשחור לבן – אך כאן התעודה מצולמת בצבע, כאשר כל הסרט בשחור לבן. מה שמצביע על כך ששפילברג היה מעוניין שיתייחסו אל הסרט כאל תעודה לזכרו של שינדלר.

הסיפור הוא מדהים ביותר – שינדלר, חבר במפלגה הנאצית, איש עסקים ממולח, המפלס את דרכו לרווחים ע"י שוחד, קשרים וחלוקת דיבידנדים לעוזרים לו, מחליט להתעשר במהירות ע"י כך שיקים בית חרושת, כשהפועלים שלו יהיו יהודים – וכך הוצאות המשכורות יהיו נמוכות ביותר. וכך הוא פועל לאורך המלחמה, רק שבאיזשהו שלב במקום להעביד את היהודים ע"מ להתעשר, הוא משקיע את כספו ע"מ להציל עוד ועוד יהודים. בסוף המלחמה הוא מצליח להציל יותר מ-1,000 יהודים. בסצנת הסיום מספרים שכיום בפולין חיים כ-4,000 יהודים. לעומת זאת יהודי שינדלר וצאצאיהם מונים כ-6,000 נפש.  אפשר לפרש את המספר בדרכים שונות (למשל, ארץ שלמה כפולין לא עזרה ליהודים כפי שאיש אחד עזר, או ש-הטוב לא יכול להתקיים בלי מעשים של יחידים, וכו'), אך אין ספק שזה מדהים. ע"מ להדהים עוד יותר, האיש באופן אישי הצליח להחזיר רכבת של היהודים שלו מתוך אושוויץ!! זה היווה צעד בעל אופי אמיץ במיוחד. רק איש ממולח כמו שינדלר היה מסוגל להופיע באושוויץ ולהביא בחזרה רכבת שלמה של יהודים מבלי להיעצר ולהיהרג, מבלי יריה אחת – הכל תחת רצון טוב ושכנוע.

מה שמטריף אותי – מה קרה לאותה דמות אוונטוריסטית ונוכל צמרת זה שבמקום רווחים מהירים שהוא רדף אחריהם, הוא מעדיף לבסוף להציל יהודים? איזה טרנספורמציה הוא עבר ומתי? זה נכון שהוא לא היה נאצי פנטי, הוא לא שנא יהודים וייתכן שהיה אף אדם בעל לב טוב – אך מכאן עד לטרנספורמציה להיות מציל יהודים, ועוד במשטר, שאילו רק היה חושד שזה מה שהוא עושה – הוא היה נתפס מיד ובלי שום סנטימנטים היה חולק את גורלו עם היהודים. מה קרה כאן, שגרם לשינדלר לעבור מהפך שכזה? או שמה אני טועה, ולא היה כאן שום מהפך? היכול להיות, שכל הסיפור של "אני בא לעשות רווחים" הוא רק מסווה? מההתחלה בכלל? וכל מה שהוא עושה זה לא לחפש את הרווחים, אלא לעזור ליהודים? אך איך ייתכן? הרי אם היו חושדים בו – הוא היה נכלא כבר על ההתחלה! הרי הוא כל הזמן היה מגייס עוד ועוד יהודים לעבודה אצלו בבית החרושת. כאשר בית החרושת לא היה מרוויח, ושינדלר שפך כספים על ימין ועל שמאל. הרי זה ברור כשמש שהוא הרוויח מכל הסיפור! לא ייתכן שהוא עושה זאת למען היהודים! מבקר הקולנוע רוג'ר אברט הציע את המעשייה הבאה כפתרון לתעלומה: יום יום השומרים בשער היו עורכים חיפוש מדוקדק במריצתו של הגנב. הם ידעו שהוא גנב, אך לא יכלו למצוא מה הוא גונב ומעביר במריצתו. הם לא חשדו שמה שהוא היה גונב זה המריצות עצמן. וכך שינדלר – אף אחד לא העלה על דעתו שמה שהוא עושה זה לא שהוא לא מרוויח מהעבודה של היהודים, אלא מנסה לשמור אותם בחיים. הדבר שבסרט ,עד לכמעט הסוף, הכוונות של שינדלר להציל יהודים אף פעם לא היו על פני השטח, אף פעם לא בוטאו באופן פתוח, מצביע אולי שלא הייתה שום טרנספורמציה, וזאת הייתה כוונתו הטבעית או מהתחלה, או קרוב להתחלה. אז מה נכון כאן? האם האיש תכנן את הכל מלכתחילה – או שעבר טרנספורמציה? האם קיימת גם אופציה שלישית – ששינדלר לא תכנן את זה, אך גם לא הייתה שום טרנספורמציה? שהוא סה"כ היה אדם הגון אך גם רודף בצע, ופשוט נקלע למצב זה שלא הייתה לו ברירה בתור אדם הגון אלא להגן על היהודים? לא – אופציה זו לא קיימת – הרי הוא לא סתם הציל, אלא השקיע את כל הונו (מה שבבירור מנוגד לאופיו רודף הבצע) וגם סיכן את חייו יום יום, ואף במצבים מסוכנים ביותר ע"מ להציל Schindler’s List 3יהודים. אם כן האופציות הן – טרנספורמציה או תכנון מראש. ולמעשה, ככל שחושבים על זה, הנושא די מורכב ומסתבך –  שינדלר רכש בית חרושת ראשון למעשה בעזרת היהודים בעצמם שקיוו שכך יוכלו לעבוד בבית החרושת ולהינצל, לשינדלר היו קשרים עם הארגונים היהודיים תוך כדי המלחמה, לאחר המלחמה, הוא ביקש וקיבל כספים מארגונים יהודיים, ולאחר שעסקיו פשטו רגל, קיבל תרונות מהיהודים שהציל. אני לא הגעתי לפתרון התעלומה.

בכל מיקרה – הוא חבר המפלגה הנאצית היחיד שקבור בהר ציון. ויש לזה משמעות. והמשמעות היא – חסיד אומות העולם. יהיה זכרו ברוך. יצירת מופת.

2008 – Taken

שווה 2008 – Taken חטופהPierre Morel

  מותחן נקמה מלא באקשן. איש הסי.אי.איי. בעקבות חוטפי ביתו. העלילה די פשוטה ולא מתוחכמת, האמינות של העובדות כמובן משאירה תפילה לקצת שפיות אצל כותבי התסריטים. אז למה לצפות? נשמע כמו עוד רבים אחרים יש טובים יותר יש טובים פחות. האם בגלל שלוק בסון כתב? ובכן, הסרט הוא לא רק בידור – למעשה באופן פלא הוא מקבל תפנית של אמינות ואתה נשאב לתוך האירועים והמתח. איך זה ייתכן? התשובה – ליאם ניסון – הגיבור הראשי – המשחק שלו הפך סתם מותחן אלים למותחן אמין ויעיל.