הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: מדע בדיוני – פנטזיה

2011 – Limitless

שווה 2011 – Limitless ללא גבולות – Neil Burger

זהו מותחן מד"ב בעקבות ספרו של אלן גלין The Dark Fields מ-2001. הרעיון המרכזי שבו הוא שאנחנו לא מנצלים את כל פוטנציאל של המוח שלנו וכאן יש לנו סם – סם חדש – הנותן למי שנוטל אותו אפשרות לנצל יותר ממה שבד"כ מנצלים. הסם ממקד אותך ושם אותך בשליטה. מאוד מזכיר את התרופות הפסיכיאטריות של היום אשר נותנות לאנשים לתפקד בצורה נורמלית בעולם דורש יתר על המידה כמו שלנו. הצורה בה הסם החדש נותן לאנשים להצליח היא בזה שיש לך גישה ישירה לזיכרון שלך – כן, אתה לא תשכח וכך תוכל לנצל את הנתונים שלך טוב יותר. לי אישית יש קצת השגות לרעיון כזה של שיפור תפקוד המוח שלנו – ולדעתי הרעיון הנ"ל הוא תוצאה של החינוך של הדור האחרון – ז"א החינוך הוא להשיג תוצאות וכך אתה לומד לזכור יותר דברים הקשורים לתחום הלמידה על מנת להשתמש בנתונים אלו. (וזה במקום נגיד השכלה רחבה). כיום יש שיטות טובות יותר מאשר הסם המדובר – ד"ר גוגל למשל. וחוץ מזה יש הבדל תהומי בין "נתונים" ל-"מידע". מידע זה המשמעות של הנתונים. ומשמעות לא שוכנת בזיכרון. זו הדעה שלי בנושא. אך הרעיון של שימוש בתרופות פסיכיאטריות להרחיב את השימוש במוח הוא רעיון אדיר. הסרט לא לוקח כמובן את הצד המדעי, וגם לא מנסה להרחיב את היריעה. הרי מדובר בסרט – שאמור להיות בידור אחרי הכל. אז מה עושים? נכון – מפנים את היכולת שמשיגים ע"י התרופה להשיג כסף, הרבה כסף. ז"א הרעיון ממוצה למחנה המשותף הנמוך ביותר של הצופים אשר כולם יבינו. עם זאת, הסרט הוא חכם ואינטליגנטי, רווי ברעיונות וקצב ראוי לשמו, עם הופעה מעניינת של ברדלי קופר ורוברט דה נירו, עשוי היטב וראוי מאוד.

2010 – The troll hunter

שווה 2010 – Trolljegeren The troll hunter – André Øvredal

הסרט עשוי בצורה מעניינת – מדובר בסרט כמו דוקומנטרי שבו מראים את קלטות הווידאו שהקליטו אנשים המתחקים אחר הנושא – מי הורג דובים בנורווגיה. וזה לוקח אותם אל הריאיון עם הורג הדובים ומסתבר שהוא מחפש טרולים. בתור תכנית נורווגית סודית התרה אחריהם. טרולים הגרים באזורים נידחים של נורווגיה. טרולים המריחים ריח של נוצרים ומחפשים אחריהם. וכך הקלטות מראות איך הקבוצה מחפשת את הטרולים האלו עד שפוגשת באחד מהם. טראמפ וודאי היה אומר על זה – פייק ניוז. וזה נכון כמובן. משעשע מצד אחד ומעניין בצורתו ומבנהו של הסרט מצד שני.

2003 – Paycheck

שווה 2003 – Paycheck צ'ק פתוחJohn Woo

בן אפלק, אומה טורמן, אהרון אקהרט ופול ג'יאמאטי במותחן מדע בדיוני, נכון מאוד – ניחשתם, עפ"י סיפור קצר של פיליפ דיק. דיק סיפק להוליווד הרבה רעיונות תודות לתסריטאים שגדלו על סיפורי מדע בדיוני – ודיק כתב טובים ורבים. היו סרטים נהדרים בעקבות סיפוריו (למשל בלייד ראנר) והיו גם פחות – אך לכולם יש מכנה משותף – הרעיונות של פיליפ דיק כל כך מגרים וטובים שהם עובדים הרבה שנים לאחר שכתב אותם. הפעם מדובר במהנדס שעבודתו היא שיחזור ושיפור טכנולוגיות. הוא לוקח את הג'וב, בונה את מה שנשכר לבנות, מקבל צ'ק מאוד שמן וזכרונו הקשור לאותו הג'וב נמחק ע"מ להגן על הטכנולוגיה שהזמינו ממנו, וגם להגן עליו. הג'וב האחרון היה במשך שלוש שנים, אך בסוף העבודה במקום מיליונים שיחכו לו בבנק, הייתה לה מעטפה ובה מספר פריטים. וכך הוא יוצא לגלות במה בכלל מדובר. מותחן אקשן עם שיחזור מאורעות ע"י הרמזים של החפצים – המהנדס השאיר לעצמו חפצים שיעזרו לו בחיפוש ופתרון החידה – כאילו הוא ידע את העתיד לקרות.

2001 – Impostor

שווה 2001 – Impostor פצצה מהלכתGary Fleder

מותחן מדע בדיוני. עוד אחד בעקבות סיפור קצר של פיליפ דיק (הבחור ממש מזין את תעשיית הקולנוע האמריקאית). בעתיד הרחוק, הארץ נמצאת במגננה נגד הפולשים מאלפא קנטאורי (מערכת הכוכבים הקרובה ביותר אלינו, משהו כמו 4 שנות אור. לא מזמן היתה בחדשות כאשר התגלה כוכב לכת במערכת עם פוטנציאל לשאת חיים). הפולשים משתמשים בשיטה של מתחזה – הם שולחים רובוט ביולוגי, עם זיכרונות, רגשות, כישורים אנושיים ועם פצצה בתוך הגוף. על הארץ יש סוכנות הנלחמת נגד המתחזים. כאשר בחור אחד נתפס בתור מתחזה, הוא עושה הכל על מנת להוכיח שהוא לא כזה, אפילו בדיקה רפואית שתראה שאין לו פצצה והוא אדם רגיל. אמנם דומה למוטיבים היצ'קוקיים, אך יש גם טוויסט בסוף.

2011 – The Adjustment Bureau

מומלץ 2011 – The Adjustment Bureau נגד כל הסיכוייםGeorge Nolfi

Star 8

 

 

the-adjustment-bureau-1

האהבה תנצח

הנה יש לנו כאן מותחן מדע בדיוני רומנטי. כן, מסתבר שיש דבר כזה. ואם אומרים שהאהבה תנצח את הכל – אזי ברור שהיא יכולה להשלט על ענף תעשייה משגשגת של מתח מד"בי. למעשה ברוב הסרטים מסוג זה ישנו גם פן של רומנטיקה ואהבה. מה שבולט כאן הוא שהיא גם מנצחת.  מדובר בפגישה בין גבר ואישה שלא אמורה הייתה להתרחש. זה דורש קצת הסבר – החיים שלנו נשלטים ע"י תכנית גדולה בה אנחנו סה"כ מבצעים את מה שתוכנן (נשמע מוכר, לא?) וכאשר הדברים משתבשים , אזי החברה מלמעלה שולחים כמה בחורים שמתקנים את המצב תיקונים קלים ע"מ שהכל יזרום עפ" התכנית עוד הפעם. אז זהו – הפגישה בין גבר ואישה אלו היתה שיבוש בתכנית הכללית. ומכאן והילך זהו המרוץ והמאבק של האיש מול מתקני המציאות – אלו רוצים להחזיר את התכנית לפעולה, והוא מתעקש לרדוף אחר הרומנטיקה. וכך המשולש אהבה – דטרמניזם – רצון חופשיthe-adjustment-bureau-2 מסתובבים במחול קולנועי, וברור בעד מי הצופים והגיבור הראשי – אנחנו בעד לזווג את האהבה עם הרצון החופשי. האם זו החלטה שלנו לבחור את בת או בן הזוג שלנו? או שהחלטה זו עוקבת אחר הנחיות עלומות מילה אחר מילה, אות אחר אות, גן אחר גן והיא רק נראית לנו כהחלטה שלנו? יש לנו כאן הכל צפוי. ויש לנו גם הרשות נתונה. ומכיוון שכך, אז הכל צפוי שולח שליחים שידאגו שהרשות שנתונה תתכנס להכל צפוי. יש שיראו גם צדדים דתיים בשאלה זו – אך השאלה היא פילוסופית עמוקה – שאני מודה, הטרידה את מנוחתי שנים. היא עדיין מטרידה. חבל שהסרט לא הלך עמוק בכיוון הזה, והחליט לפרוט על מיטרי ההורמונים בכדי להפיק בידור טוב. מעניין מה היה קורה אילו הסרט היה לוקח את האהבה אל מחוזות הדטרמיניזם. סרט טוב, בידור פילוסופי, אהבה למרגלות משכנו של האל – בעקבות סיפור קצר של פיליפ דיק (יש הרבה סרטים מעולים על פי הסיפורים שלו אגב)

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=wZJ0TP4nTaE

2011 – Source Code

מומלץ 2011 – Source Code  קוד מקור – Duncan Jones

Star 8

 

 

source-code-1

אתם מכירים את קצה המחר מ-2014, בו טום קרוז חי את אותו היום הלוך וחזור, כשהוא מתחיל אותו מחדש כשהוא נהרג? (סרט נהדר, אגב) ואתם מכירים את הסרט לקום אתמול בבוקר מ-1993 בו ביל מוריי חי את אותו היום כל הזמן כל יום? (גם זה סרט נהדר). ובכן, בקוד מקור גיבורינו – הפעם ג'ק גילנהל – חי 8 דקות ברכבת כל פעם מחדש. ואיך הוא עושה את זה? אני חושב שהוא יכול לעשות את זה כי דור כותבי התסריטים גדל על משחקים בהם יש לך עוד חיים, ז"א אתה מפסיד, נהרג, מתרסק, ואז אתה יכול להתחיל הכל מחדש, כאשר אתה יודע בדיוק ממה להיזהר באותו שלב של המשחק בו נהרגת. טוב, זה אולי הסבר פסיכולוגי ללמה לדור הזה קל לחיות בדו-מציאות ובכאילו ולא לקחת אחריות על מהלך אחד של החיים עצמם. ואיך בכל זאת הוא עושה את זה? טוב – בהמשך ספויילרים, אנסה לצמצמם למינימום. הוא למעשה נשלח אל מוחו של העד שהיה ברכבת הזו שהתפוצצה – ופוצצה את כל שיקגו. ולמה הוא נשלח אל מוחו של העד? על מנת לדלות כמה שיותר פרטים ולנסותsource-code-2 לזהות את מטמין הפצצה המלוכלכת. אך כאן יש לנו הרבה פרדוקסי זמן לפתור! ובכן, לא כל כך – מדובר בהיסטוריות חלופיות מקביליות. מה שמוציא מהאפשרות את הפרדוקס של תיקון ההיסטוריה של הזמן שלנו – אלא מעבר ויצירת ענף זמן מקבילי בו מטמין הפצצה נעצר לפני שהצליח לפוצץ את שיקגו. אך כאן נוצר עוד פרדוקס – איך אדם זוכר מה היה בענף זמן אחר כאשר הוא צולל לענף מקבילי? על מנת להוסיף עוד יותר כאב ראש לפותר חידות – הרי שמדובר לא באדם פשוט. מי הוא? האם הוא זה שנכנס למוחו? או האם הוא מישהו אחר? ואם מישהו אחר – האם אפשר לסמוך על זכרונות של העצמי אם כל כך קל למעשה להיכנס לראשו של מישהו אחר? ומי זה העצמי הזה? זה כבר יותק מדי ספויילרים. אפשר רק להגיד שהסרט מפוצץ לכם את המוח וגורם למחשבות להעביר להילוך חמישי ולהדליק את הטורבו. מותחן מעולה עם הרבה מקום למחשבה והתפעלות – רכבת הרים הדוהרת במסילות הזמן במהירות מטורפת.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=t5roJgHV_lA

2011 – Rise of the Planet of the Apes

מומלץ 2011 – Rise of the Planet of the Apes כוכב הקופים: המרדRupert Wyatt

Star 8

 

 

rise-of-the-planet-of-the-apes

יחי קיסר!

סרט זה מתחיל מחדש את הסרטים על כוכב הקופים. הכל התחיל ב-1963 עם הספר של סופר מד"ב צרפתי פייר בולה בשם La Planète des Singes אשר תורגם לאנגלית ככוכב הקופים (בעברית זה נשמע קצת אחרת מאשר באנגלית – אין בעברית מילה לקוף-אדם, כך שהכוונה וההקשרים טיפה שונים בשפת הקודש). אז ב-1967 יצא הסרט כוכב הקופים המקורי והאגדי ולאחריו יצאו 4 סרטי המשך עד 1973. מ-1974 יצאו גם 2 סדרות טלוויזיה על כוכב הקופים. לאחר מנוחת לוחמים, טים ברטון ביים סרט שישי ב-2001. ועכשיו הגיע הזמן להתחיל מחדש. כרונולוגית, נראה שהסרט הזה בא לפני הסרט המקורי. אך לא נתמקד במה בא קודם ומה אח"כ, והאם זהו עיבוד מחדש, המשך, או משהו חדש לגמרי. בואו נסכים שמדובר על סרטים המבוססים על רעיונות של הספר והסרט המקוריים. אז מה אם כן, חדש כאן? קודם כל הסגנן – סגנון עדכני, עם הרבה אפקטים, עם אנימציה מיחשובית כבדה אשר עשתה את הקופים כל כך אמיתיים (לעומת הסרטים הקודמים בהם אנשים היו לבושים ומאופרים כקופים) ואותנטיים (זו לא סתירה? דמויות ממוחשבות עושות דברים אותנטיים? טוב, בהתחשב בחלופות…). סצנת הקרב המרהיבה על גשר הזהב זכורה במיוחד. דבר שני, לאוהבי הסדרה או הז'אנר, הפיתוח של קיסר (זהו השם של הקוף האינטלגנטי שממנו הכל התחיל, למי שזוכר) מגור עד לבוגר במחיצת האדם הן מבחינה רגשית והן אינטלגנטית הוא דבר יפהפה, וגורם לי כצופה לעקוב מקרוב ובעניין רב אחר מה שקורה. ודבר שלישי הוא המוטיב שקיים בכמה סרטים של מד"ב – יצורים לא אנושיים הם הרבה יותר אנושיים מהאנשים עצמם. דוגמאות כמו אי-טי או איש המאתיים בולטים ברעיון זה. גם כאן זה ישנו – קיסר חונך על פי הערכים הטובים של אנשים – וכשהוא פוגש בעולם של בני האדם, אז הוא רואה שאנשים מתנהגים אחרת מהערכים עליהם הוא גדל.  ייתכן שמי שלא מתלהב מהסדרה ומהרעיון בכלל, לא יהנה מהסרט כמוני, אך גם הוא או היא בוודאי ימצאו עניין לא קטן בסרט זה, העשוי בצורה מצויינת.

קדימון:  https://www.youtube.com/watch?v=X616MkD0k7I

2011 – In Time

מומלץ 2011 – In Time עולם הזמןAndrew Niccol

Star 8

 

 

in-time

יש לך זמן?

זהו עולם אלטרנטיבי, עולם המתנהל בדיוק כמו העולם שלנו – אנשים טובים, אנשים רעים, אנשים עשירים ושכונות עוני, אהבה, הימורים… אך עם שוני אחד קטן, הכלכלה מבוססת לא על מטבע שעובר לסוחר, אלא על זמן. וכך אפשר לקנות זמן, למכור זמן, לשדוד זמן ולהמר על זמן. רק כאן, כאשר אתה מהמר במשחק פוקר על זמן חייך, כשאתה מפסיד, אתה באמת מת. האנשים מהונדסים גנטית באופן כזה שאיפשהו בגיל 25 הם מפסיקים להזדקן ויש להם שנה אחת לחיות. והשעון על היד מתקתק ללא שום רחמים. כאן יש לבן אדם ברירה – או שהוא עובד תמורת זמן שנותנים לו, או שהוא שודד, או שהוא מת. בשכונות העוני גרים אנשים שיש להם בממוצע יום אחד לחיות, והם עושים את הכל להרוויח את היום הבא. ובשכונות היוקרה האנשים מתבוססים במאות ואלפי השנים. הרעיון מדהים – הוא לא חדש, המקוריות שלו היא בהחלפה של משתנה אחד בחיינו במשהו אחר – כאן הזמן מחליף את הכסף. אני מניח שגם זה לא מקורי – הרי כולם יודעים ש- Time is money. כאן בא התסריטאי והבמאי אנדריו ניקול – כן, זה שאחראי גם למה קרה בגטקה? – ובמקום סתם להגיד שזמן זה כסף, למשוך בכתפיים וללכת לעשות משהו סטנדרטי, הוא מחליט ליישם את האימרה למציאות. גאוני. וגם מפחיד. לאחר שרואים את הסרט, ונהנים מהתפתחות העלילה, המתח, המרדפים, עם הזמן J קצת שוכחים את העלילה – אך הרעיון נשאר, הוא כאן ומכריח אותך לחשוב ולחבר אל החיים שלנו. הרי אם לכל העניים יהיה במקום יום או יומיים בשעון שלהם מאות שלמים של חיים – הם יפסיקו לעבוד, בתי החרושת ידומו. אז מה יעשו העשירים? מאיפה ירוויחו כל כך הרבה זמן? וכך השיטה מכריחה את העשירים לנצל את העניים ולתת להם שכר קטן על מנת שיהיה להם מוטיבציה מחוסר ברירה – וכך הם מניעים את הכלכלה. נשמע מוכר, נכון? ומה יקרה אם לכולם יהיה מספיק כסף – האם ימשיכו לעבוד? או שהעשירים פשוט יעשו אינפלציה אדירה וכך הגלגל הכלכלי ימשיך להסתובב? כן… וכך, כשמישהו שואל כאן Do you have time? – הרי יש לזה משמעות אחרת לגמרי. ואתה תופס בפעם המי יודע כמה, שהדבר היקר ביותר שיש – זה לא הזהב, זה לא האדמה, זה לא המעמד או הכח – זהו הזמן.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=fdadZ_KrZVw

2010 – Never let me go

מומלץ 2010 – Never let me go  לעולם אל תתן לי ללכתMark Romanek

Star 9

 

 

never-let-me-go

סרט זה, כמו גם שארית היום, הוא בעקבות ספרו של קזואו אישיגורו – סופר אנגלי ממוצא יפני. זהו סרט מדע בדיוני, דיס-אוטופיה קודרת על עתיד לבוא, שמבצבץ כבר כאן. הנושא לא פשוט – קציר איברים – אך הפעם מתוכנן. מוסד חינוכי במסגרת פנימיה מגדל ילדים, ללא הורים, עם חינוך לערך עליון – תרומת איברים. למעשה לא מדובר על תרומה – פשוט קוצרים את האיברים מאותם הילדים כאשר יגיעו לשנות העשרים שלהם. הם חונכו להיות תורמים, וזה עולמם. כשיגיע הזמן, הם ישכבו על שולן הניתוחים ויתרמו. וימשיכו לתרום, עד שגופם החלוש יבגוד בהם ולא יוכל יותר. נשמע מזעזע, נכון? היינו מצפים עכשיו למלודרמה סוחטת דמעות, או לכל הפחות איזה מהפכה והתנגדות מזוינת נגד הגורל והמערכת עם בריחה בנוסח הבריחה מסוביבור… אז לא – הסרט נמנע מכל זה, הוא הרבה יותר שקט, אין סצנות עם דמעות, אין מאבק, אין פירוטכניקה – למעשה הסרט נראה כאילו מתרחש כאן ועכשיו ושוחה בנבכי העלילה – כן, יש עלילה, יש אהבה, יש משולש רומנטי – על מים שקטים עם השלמת הגורל. דרמה עדינה. כאן כמובן אזהרה לאנשים רגישים – הסרט יעבוד עבורם באופן חזק הרבה יותר מכל סרט פעולה או מתח. ראו הוזהרתם.

 הסרט נשאר אצלי ולא עוזב, גם אחרי שנים. הוא נכנס לראש וגורם לך לחשוב. מה שמערכת החינוך יכולה לעשות – גידול למטרה אחת בלבד. מה שמתכתב כמובן עם מערכות החינוך של ימינו. כאשר פעם היו מחנכים על מנת לקבל חינוך, והיו הולכים לאוניברסיטה על מנת לרכוש השכלה – הרי בימינו אין זמן לבזבז על דברים לא נחוצים ומלמדים עם מטרה ברורה ולא יותר. המטרה היא לא אדם משכיל, אלא אדם בעל תעודה. האם זו תהיה תולדה ישירה של שיטת החינוך של ימינו? ייתכן – הרי גם כיום מלמדים במקומות מסויימים ערכים מסויימים שעבורם האדם מקריב את חייו – למען המולדת, למען ארץ ישראל, למען אלוהים, למען האיסלם, למען הקומוניזם, למען ה- לא חסרות מושאי הערכים – אך זה אכן עובד. יהיה מי שיגיד – טוב, זה בעצם שטיפת מוח…. יופי, נחמה. ולמה שיהיו לחברה שלנו ערכים כאלו שמזלזלות בחיי אדם על מנת לקדם חיים אחרים? ובכן, כבר כיום אנחנו בורג קטן בתאגידים הגדולים, וחיילים פשוטים על לוח השחמט של הטייקונים. בעל המאה הוא בעל הדעה – וכך הערכים של הארכת החיים לאנשים ראויים (נחשו מי יחליט מי הם אנשים ראויים – נכון, הכלכלה) יהיו כאן או-טו-טו. אני מדבר על ערכים, לא על מעשים. המעשים כבר כאן. מדינות רבות סגרו את האפשרות של תרומה מרצון, שהייתה נפוצה אך לא מזמן (ב"רצון" הכוונה שפלוני אלמוני ירצה להיפרד מאיבר גופו תמורת חופן מרשרשים) – וכך הולכת ומתפשטת התופעה של תרומה שלא מרצון. קודם כל יש תרומות ממת (גם כאן לא מדוייק – הוא לא ממש מת, אלא מוות קליני – שכמובן אפשר לזרז אותו). אך יש שוק שחור של תרומה מרצון, ואף פעילות פלילית של חטיפות – בעיקר במדינות העולם השלישי – שם אין בדיוק דיווח וסטטיסטיקות על מה קורה. יהיה מי שיגיד – שטויות, הרי צריך גם רופאים, ורופאים לא יסכימו לכך. ובכן – יש טיעון נגדי במדינות העולם השלישי – הכסף שתמורתו יש תרומה, יכול לכלכל כפר שלם במשך שנה – אז זה כן צעד הומניטרי בעולם השלישי.  לא יעבור זמן רב עד שתבוא הצעקה (הממומנת ע"י לוביסטים אינטרסנטים) שיש להסדיר את העניין אם לא רוצים התפשטות הפשע. וכך… יגיעו לידי נוסחאות – רעיונות לא חסר. פעם קראתי סיפור של לארי ניבן, שבו קציר האיברים הונהג בבתי הסוהר בקרב פושעים כלואים – וכך המאסרים הוגברו. גם כיוון של הסרט ייתכן. יגידו האופטימיים – מה פתאום – האנשים לא יתנו לזה יד – הם לא ישתקו. הפסימיסטים יפתחו פרק בהיסטוריה הקודרת של האנושות – ולא תגידו מלפני איזה 5,000 או 1,000 שנה – לא, דווקא היסטוריה לא רחוקה, מאמצע המאה העשרים, שם הנאצים עשו מפעלי סבון מהיהודים והעם הגרמני שתק. זה קל לשתוק אם מולך ניצב לא אדם, לא משכיל, לא תרבותי, לא משלנו, רצוי יצור נתעב (יהודי, או ערבי נגיד), כזה שלא רואים אותו (במחנה ריכוז למשל), בלי נפש או נשמה –  והדרך לעולם אמיץ וחדש  כבר סלולה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=sXiRZhDEo8A

1997 – Gattaca

מומלץ 1997 – Gattaca מה קרה בגטקה?Andrew Niccol

Star 9

 

 

Gattaca

מתח מד"ב אינטלגנטי.

נכון זהו סרט מתח. סרט מד"ב. אינטיליגנטי. אך זה הרבה יותר מזה. כמו כל סיפור מד"ב טוב, גם גטקה מצייר עולם מעורר מחשבה והרבה שאלות, אמין מאוד עד לפרטים הקטנים וממצב את האדם עם הדרמות והשאיפות שלו המשליך למבט על החברה כולה. מי שלא רגיל להצגה זו של הדברים, יהנה מסיפור המתח עצמו. אך מה שעושה אותו טוב במיוחד זו בדיוק התפאורה של העולם הבדיוני, אך עם זאת כל כך ראליסטית. לא כולם יסכימו עם זה – סרט זה נכשל בקופות – אני זוכר סרט מופת נוסף – בלייד ראנר – שנכשל בקופות – גם הוא הציג עולם בדיוני אך ראליסטי, גם הוא היה סרט מתח, גם הוא היה אינטיליגנטי, גם הוא היה מעורר מחשבה – אותו אני ראיתי בחיפה לכשיצא למסכים בשבוע הראשון, והאולם היה כמעט ריק, ונדהמתי לגלות שירד ממסכי הקולנוע אחרי שלוש שבועות. למה זה קורה? אני לא רוצה לחשוב שזה מכיוון שאלו סרטים אינטיליגנטיים המעוררים מחשבה – מה שלא מתאים לרייטינג ההמונים – כי אז אני נכנס לשאלה למה ההמונים מעדיפים חוסר האינטיליגנציה, או בלשון הקונספירציה, למה השלטון מעדיף לגדל ולחנך המון נבער מאשר האדם החושב. אני מעדיף להסביר את הסרטים האלו ככאלו שהקדימו את זמנם, הרי יש לא מעט דברים כאלו – כולם אינטיליגנטיים ד"א. בחזרה לסרט – העולם הוא עולם מהונדס גנטית – הילודה היא מבוקרת עם הנדסה של תכונות גנטיות. לא – לא מדובר בהקצנה, או במשהו אידאלי – מדובר בהנדסה אחרי הכל, ושיפור קל של תכונות ומאפיינים אשר עושים אמנם אדם טוב יותר, אך לא סופר מן. כולם רגילים – רק יותר טובים, לא חולים, עם תכונות חזקות יותר. בעולם הזה ישנם גם אנשים שנולדים ככה סתם – כמו בימינו, ללא פיקוח והנדסה גנטית. הם אנשים סוג ב', המועסקים בעבודות פשוטות, ואין להם מקום להשתלב בחברה מהונדסת היטב. זהו סיפור על בחור כזה – רגיל, המנסה להגשים את חלומו ולטוס לחלל, תוך כדי השתלבות בחברה מהונדסת היטב. זהו מאבק אדם נגד גורל בעולם של אפלייה גנטית. וכמובן זהו גם שיר הלל לאדם הפשוט ולשאיפותיו – שיר המנוגן בחברה המצויירת בצבעים מדוייקים, מהונדסים, אפילו קרים – חברה טובה יותר, אך קצת ללא נשמה, קצת יותר מדי מוכוונת מטרה, ללא אילתור, חברה המעודדת מצויינות ופועלת על פי מתכונת כתובה היטב. אני לא מסכים לצבעים קרים ולא מעודדים אלו – הם מוצגים כך על מנת ליצור ניגוד לשאיפות היחיד הפשוט, הלא מהונדס, הטבעי. וייתכן, הצבעים הם גם המשקפיים של האיש הפשוט, אמנם החכם – אך לא שייך – זהו, הצבעים הם של חברה מנוכרת ומנכרת, לפחות לאיש הפשוט. בעיניי החברה הזאת צריכה להיות מעניינת ומלהיבה בצורה מרגשת – הרי זה כמו החברה שלנו עם כל החופש ונגישות, עם החינוך המעולה והסביבה הטכנולוגית מול חברה של ימי הביניים. הייתי מעדיף לחיות בחברה שלנו מאשר אז. כך זה מצטייר אצלי – החברה המהונדסת המחפשת חברה בריאה, חכמה ומאוזנת מאשר החברה שלנו הנהדרת אך לוקה במחלות, באנדרלמוסיה, באי שיוויון חינוכי והישגי, בניכור בין מדינות, מעמדות, מגדרים ומגזרים, בקידוש הצעיר על פני המבוגר אך החכם, בסגידה לדביליות מצחיקה ולא להישגי השכל והכשרון. כן – הנדסה גנטית יש לה פנים רבות, מעוררת מחשבות, מעוררת שאלות אתיות רבות ומפתחת דימיון. ככה זה עם מדע בדיוני טוב. ככה זה עם סרט זה, שבנוי במתכונת של סרט מתח ממדרגה ראשונה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=PC6ZA1dFkVk