הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: מדע בדיוני – פנטזיה

2013 – Oblivion

שווה2013 – Oblivion אבדוןJoseph Kosinski

טום קרוז בסרט מדע בדיוני. הוא כיכב כבר לא במעט כאלו – כך שאפשר לצפות למשהו מעניין ומשהו מפתיע. כן. כאן האנושות היגרה לטיטן – ירח של צדק, לאחר מלחמה עם גזע אחר. האנרגיה לחיים מסופקת ע"י מתקנים השואבים מים מכדור הארץ. טום קרוז הוא אחד השומרים על המתקנים ומגן עליהם מפני התקפות אפשריות של האוייב, שאמנם הובס, אך עדיין חי. לצורכי בטחון הזכרון של השומר נמחק. עד כאן נשמע כעלילה סטנדרטית. מכאן באופן לא מפתיע ממתינות לנו הפתעות, בזהות, במהות ובמטרות של כל מה שהשומר ידע עד כה. הרעיון להפוך את הקערה על פיה לא חדש, ומשתמשים בו הרבה בסרטי קונספירציה, סרטי מתח וסרטי מדע בדיוני. זהו אחד מהם. כל זה מוגש בויזואליות כיאה לסרט מדע בדיוני – ז"א ויזואליות מרהיבה. סרט מדע בדיוני סטנדרטי עם תהפוכות צפויות והפתעות מיוחלות.

2013 – Gravity

שווה2013 – Gravity כח משיכהAlfonso Cuarón

זהו סרט מדע בדיוני. בחלל. עם שני שחקנים בלבד – ג'ורג' קלוני וסנדרה בולוק. זהו סרט הישרדות וניסיון לחזור הביתה, לכדור הארץ. אפשר להגיד שזה לא סרט מדע בדיוני. ויכל היה להיות בקלות בכדור הארץ, בים למשל, או באחד היערות. זה כמובן למי שלא יאה או נאה לו לצפות במשהו המתויג כמדע בדיוני. יש עדיין כאלו. טוב – אז רק עבורם – זהו סרט על הישרדות ומאבק אישה בחלל נגד כל הסיכויים. הסרט מכיל אפקטים קולנועיים מדהימים ותענוג גדול לצפות בו. אחלה סרט.

2012 – Robot and Frank

שווה 2012 – Robot and Frank  רובוט ופרנק  – Jake Schreier

פרנק הוא שודד שפרש. הוא מזדקן ונמצא על הגבול של אלצהיימר. בנו מעניק לו מתנה – רובוט, שתפקידו לשמור על פרנק. פרנק, כמה שאלצהיימר לא נוגס בזיכרונו, עדיין יכול לשלוף שפן או שניים משרוולו, ומוצא שימוש לרובוט בתכסיסים לא כשרים. סרט קטן וחמוד, שופע בהומור לא מזיק.

1985 – Brazil

שווה 1985 – Brazil ברזיל  – Terry Gilliam

מה קורה כשלוקחים מונטי פייטון, מדע בדיוני ומערבבים? נכון – ברזיל – סרט מדע בדיוני ביזארי ונהדר. עיצוב מופלא של לואו-טק בעולם עתידני. וכמובן לא מדובר במדע בדיוני לשמו. לא – זאת יצירה קפקאית על אדם שהמציאות סוגרת עליו מכל הכיוונים והוא מחפש מוצא. שווה ביותר.

2012 – Prometheus

מומלץ 2012 – Prometheus פרומתיאוסRidley Scott

 

 

פרומתיאוס זהו סרט מסדרת הנוסע השמיני. בהנוסע השמיני המקורי היו ארבעה סרטים – הנוסע השמיני המדהים, שובו של הנוסע השמיני המדהים לא פחות, הנוסע השמיני 3 שאהבתי גם כן, והנוסע השמיני: התחייה – סרט שקצת נפל מקודמיו. אח"כ באו סרטים של הנוסע השמיני נגד הטורף – סידרת סרטים נפרדת, כאשר ניסו לשדך סידרה מוצלחת אחרת – הטורף – עם הנוסע השמיני – שידוך קוריוזי ומסקרן, בעיקר את אלה שאהבו את שתי סדרות הסרטים. וכאן יש לנו פרומתאוס – עוד סרט על הנוסע השמיני. אך הפעם הוא ממוקם בזמן איפשהו לפני הנוסע השמיני המקורי, ולוקח כיוון שונה לגמרי מאשר השידוך של הנוסע השמיני עם הטורף. הסרט מפוצץ בכל מיני רעיונות מכל כך הרבה כיוונים והשפעות שרק להתחיל לספר על כך ייקח לפחות כאורכו של הסרט.  יש כאן חיפוש אחר המקורות שלנו, של האנושות. מי שאי פעם תהה על כך, יימצא הדים לכל מיני אבני דרך בחיפוש זה – החל ממרכבות האלים של אריק פון דניקן (מוצאנו מגזע חייזרי אחר) ועד לדת )דתות מערביות – למעשה דתות מזרחיות – יהדות, נצרות ואיסלם – גורסות שנוצרנו בצלמו של אלוהים, דתות אחרות גרסו דברים אחרים) וחיפוש אחר האלוהים – בסרטו המופתי של רידלי סקוט בלייד ראנר – שגם הוא מפוצץ ברעיונות – החיפוש אחר היוצר והאדם ההורג את אלוהיו (נושא פילוסופי אירופי שעובד בהמון ספרים וסרטים), כאשר כאן יש לנו גם את ההפך בנוסף לרעיון זה – שהאל מנסה להרוג את האדם. יש כאן התנגשות המדע מול הדת – הגיבורה הראשית, שאמנם לא ריפלי – הגיבורה המקורית של הנוסע השמיני המגולמת ע"י סיגורני וויבר, אך היא דמות מעניינת כשלעצמה – היא מאמינה באלוהים, והעובדה שהיא מגלה שמקורו של המין האנושי בחייזרים לא הורגת את האמונה אלא מחזקת אותה – דבר שאנחנו רואים בכל דת ודת כאשר השכנוע העמוק לא מאפשר לעובדות לבלבל את האמונה, יש יגידו, העיוורת. יש כאן גם הנוסע השמיני כמובן, יש כאן מרדפים נהדרים, ויש כאן תמונה וויזואלית נהדרת של סרט מדע בדיוני כפי שהוא אמור להיות (צולם כולו בתלת מימד אגב). מה שאין כאן זה הקו הברור השזור בכל סרט של הנוסע השמיני – כאן יש לנו מסע חיפוש, כאן יש לנו הצבת התפאורה עם כל הפרטים עם כל הרעיונות והכיוונים, כאשר הנוסע השמיני – הסרטים הקודמים (או, כרונולוגית בעלילה, הבאים אחריו) – הם רק כיוון מסוים בתפאורה זו. נשמע מבלבל? נשמע לא ברור? אך בדיוק בגלל סיבות האלו ובגלל הוויזואליות הנהדרת הסרט הזה מומלץ. רצוי לצפות פעמיים בהרהורים קלים.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=5UEv03g51kU

2012 – Batman – The Dark Knight Rises

מומלץ 2012 – Batman – The Dark Knight Rises עלייתו של האביר האפלChristopher Nolan

 

 

זהו הסרט המסיים בטרילוגיית באטמן של כריסטופר נולן. לאחר סרט השני המהמם –  האביר האפל – לא חשבתי שצריך לחזור ולהמשיך את הסיפור – אך נולן חשב אחרת בבירור והנה יש לנו את הסרט השלישי. כמה טוב כבר יכול להיות הסרט השלישי לאחר שהשני בטרילוגייה הימם באופל, עומק, דימיון מפחיד למציאות והופעה מחשמלת של הית לדג'ר בתור ג'וקר – הנבל התורן בסרט? ובכן – יש כאלו שיגידו שסרט זה לא פחות טוב. ויש כאלו שיציינו שסרט זה חי בצל אחיו המוצלח יותר. אני משתייך לקבוצה השנייה. מבחינתי סרט זה הוא המשך של הסרט השני (בהפרש שמונה שנים) ומאוד דומה לו כמעט בכל – עושר בדמויות, האווירה האפלה, הפוליטיקה שמעורבבת בטרור ובשחיתות, הדמיון הבלתי נסבל למה שקורה במציאות – ז"א more of the same של הסרט השני. כמובן שחובבי הג'אנר אסור להם לפספס את הסרט זה למרות שגם כאן אין כמעט באטמן, ובתור סרט על גיבורי על, זמן המסך שלהם קטן להחריד, והסרט הוא אפל וכבד מדי בכדי שיהיה כיפי ומהנה – אז זה היה לנו כבר בסרט השני, כך שזו לא הפתעה. הסרט עשוי היטב עם כמה סצנות נהדרות, ונולן הוכיח שגם לאחר שקבע סטנדרט גבוהה ביותר בסרטו השני על באטמן, הוא יכול להמשיך באותה הרמה. אישית הרגשתי שנותנים לי גירסה מעודכנת של הסרט השני בלי הגאוניות שבו – אך רמתו הגבוהה מספיקה בהחלט להמליץ עליו (חוץ מזה, האם זה נכון לזקוף לחובת האח הקטן קיומו של האח הגדול?). נולן לא עשה את זה לבד כמובן, ויש כאן סוללה מכובדת של כוכבים העוזרים להצלחת הסרט: כריסטיאן בייל, מייקל קיין, גארי אולדמן, מורגן פרימן, מריאון קוטילאר,  טום הארדי, ג'וזף גורדון-לוויט, אן האטאווי. גם הצילומים הם באיכות גבוהה – הסרט ברובו צולם בציוד שמצלמים סרטים לאיי-מקס – מסרטה 70 מ"מ. למי שלא ראה את האביר האפל – מצפה לו סרט מהמם, הוא ימצא את עצמו מבולבל (בכל זאת יש המשכיות מסויימת) אך במהרה יכנס אל נפתולי העלילה וימצא את עצמו על המים הגועשים של המלחמה ברוע. הרוע והאופל חדורים כה עמוק בסרט, וכה משקף את המציאות שבה אנחנו חיים, שבמהלך יצירת הסרט כבר נדלקו כמה נורות אזהרה בדמות תאונות קטנות שקרו במהלך ובאתרי ההסרטה – פעם טרקטור נכנס בחזית כניסה לבניין, פעם האופנוע של באטמן ניזוק בתאונת התנגשות, פעם איש פעלולים צלח אל גג בניין, ופעם אחרת התנגש במצלמה (כן, זאת ה-70 מ"מ) והרס אותה. נורות האזהרה כמובן לא הובנו, ובעת הקרנת חצות ב-20 ליולי 2012 בעיירת אורורה שבקולורדו, בחור בן 24 פתח באש באולם הקולנוע והרג 12 אנשים ופצע יותר מ-50. הוא קרא לעצמו הג'וקר. בכדי לא להעיר את הרוע עוד יותר, השיווק ופירסום והקרנת הסרט עברו לפסים שקטים – ובכל זאת הסרט היה לאחד הסרטים הקופתיים ביותר. נולן יצר סיום הולם לטרילוגיה האפלה שלו.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=rBP-oP0ELA8

2011 – Game of Thrones

מומלץ 2011 – … Game of Thrones משחקי הכס

 

 

זהי סידרת טלוויזיה אמריקאית של HBO בעקבות ספרי הפנטסיה של הסופר ג'ורג' מרטין שיר של אש ושל קרח. הסדרה היא מאוד פופולרית ומאוד מדוברת בארה"ב ובעולם כולו, כולל ישראל. ניסיתי להבין מה הסיבה לכך. האם זה בגלל האלימות המאוד קשה בסדרה? (מעניין יהיה לעשות סטטיסטיקה כמה אנשים מתים בכל פרק. אני בטוח שמישהו כבר עשה את זה) או האם זה בגלל כמות סצנות הסקס והערום? הרי אנחנו מאמינים שסקס ואלימות הם הנוסחאות להצלחה של הרבה סרטי הוליווד, לא? אך כאן זו כנראה לא הסיבה להצלחה. נהפוך הוא, אם יש ביקורת נגד הסדרה, אז זה דווקא בגלל האלימות והערום שבה. אז מה עם כן? מה סוד ההצלחה? אני סבור שזה בגלל שלוש סיבות.

קודם כל הדמויות שבסדרה הן לא שטוחות, ומורכבות מאוד. אם בעונה מסוימת אנחנו לא סובלים דמות מסוימת, אזי משום מה בעונה אחרת אנחנו מסמפתים אותה. כמו כן, מפרק לפרק, בגלל חיסולים רבים של הדמויות (כן, בעיקר של שושלת סטארק, אך גם אחרים), אנחנו, איך לומר? מרגישים קשר כלשהו אל הדמויות שלך תדע, אולי בעוד פרק כבר יירצחו. הדמויות הן רבות, זה לוקח זמן להכיר את כולם, הכל מרתק וססגוני ולרגע לא משעמם. שפכו שם כל כך הרבה סטראוטיפים על הדמויות והמשחק הוא ראוי לשבח – כך שאנחנו נקשרנו אליהם, ואי אפשר לפספס עונה. אני צפיתי כבר ב-7 עונות ומצפה בכיליון עיניים לשמינית שתצא ב-2019.

בנוסף, התפאורה של הסדרה היא פשוט נהדרת. יש כאן ערבוב של כל כך הרבה מיתוסים והיסטוריה אירופית שאמנם אתה מבין שזה איפשהו בימי הביניים, אך לא בדיוק – יש לנו דרקונים, המהלכים, אנשי שלג, השפעות רומיות ויווניות ואפילו מונגוליות. יש כאן מכל טוב, ואתה מזהה פה ושם כל מיני דברים שמצלצלים מוכר לך. דרמות היסטוריות הן תמיד מתכון להצלחה – אנחנו מתים עליהם – הרי אף אחד מאתנו לא אהב במיוחד ללמוד היסטוריה ולשנן את השושלות והתאריכים – אך כאן לוקחים את כל זה וממחיזים מול עיננו, מעלים באוב, שמים אותנו במכונת הזמן – והיישר לתככים והמזימות בימי הביניים.

אמרנו תככים? כן, אנחנו אוהבים אותם, אוהבים סדרות פוליטיות בהם יש מאבקי שליטה – יש שם מאבק הטוב ברע וזה נותן לכולנו משהו להזדהות אתו ולצפות בכיליון עיניים לתרגיל המלוכלך הבא. המאבק בין בית לניסטר ובית סטארק בסדרה כנראה מושפע ממלחמות בין בית לנקסטר ויורק באנגליה בימי הביניים. ומי לא אוהב לצפות בתככי החצרות?

אם עדיין לא ראיתם – אז כדאי מאוד (לקחת חיסון נגד אלימות לפני כן).

The winter is coming

קדימון (של העונה הראשונה): https://www.youtube.com/watch?v=YinJaXzgzqI

2010 – Womb

מומלץ 2010 Womb  הרחם  – Benedek Fliegauf  

 

 

סרט מדהים, אבל לא כל אחד יאהב אותו. בגלל הסגנון ובגלל הנושא. לטעמי יש בסרט כמה מגרעות, אך לא בסגנון ולא בנושא. הסגנון הוא מאוד איטי עם מעט מאוד דמויות והכל מתפתח לאט – כמעט כמו בסרטים היפניים הישנים בהם ממד התנועה והזמן היו זניחים לעומת התפתחות הדמויות. הזירה היא אי, עם צבעים קרים, ים, גשם, חול, מרחבים פתוחים ורחבים. הצילומים – פשוט מ-ד-ה-י-מ-י-ם – משתמשים בעומק שדה קטן ופוקוס מדויק – ממש צילומים רומנטיים בסביבה קרה המשרים אווירה של עצב עמוק.

הנושא –אהבה. האם אפשר להמשיך איתה גם לאחר המוות. והאם זו אותה האהבה. כאמור רומנטיקה המתכתבת עם הסגנון. אך כפי שהסגנון  גם מכתיב – זה נגמר בעצב. זה למעשה גם חי בעצב. עצב אסתטי, רומנטי  אך עצב שגורלו נגזר.  הפגם לטעמי הוא בגורל שנגזר – אנחנו אוהבים לצחוק על סרטים הוליוודיים שהסיום הוא כמעט תמיד אופטימי בלי קשר להגיון שבכך, אך בסרטים האירופאיים הם נוקטים בגישה הפוכה, מבלי קשר אם אפשר היה להתאמץ ולהגיע לסיומת אחרת. הפגם הוא בפוליטיות התרבותית של הסיום. לבד מכך זה היה יכול להיות סרט מושלם.

יש גם היבטים פילוסופיים מעניינים שאם מתעכבים עליהם – עולם שלם של הגות נפתח לפנינו. האם אפשר לשחזר אהבה? האם אפשר לחיות את אותו הדבר פעמיים? אמנם אנו יודעים שאם מפרידים תאומים זהים – הם עשויים לגדול כשני אנשים שונים – ז"א הסביבה תעצב את ההתנהגות (או הפוך, עפ"י דרווין – הגנטיקה תתאים את עצמה לסביבה על מנת לשרוד). אך מה יקרה אם ננסה לבטל את משתנה הסביבה במשוואה זו ונשים את התאומים באותה הסביבה – האם אז התאומים הזהים יגדלו להיות אותו בן אדם או יהיו שונים? האם האהבה בסביבה דומה תהיה אותה האהבה, או שתשנה את מהותה? האם אפשר לקרוא לתסביך אדיפוס אהבה?

סרט עדין, עצוב, יפהפה, מגרה מחשבתית, סרט שנשאר אתך ברגעים השקטים וצף למעלה כגלגל הצלה. משחק מהפנט של אווה גרין. מומלץ בחום.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=0M-pN2PDfT8

2009 – Moon

מומלץ 2009 – Moon ירחDuncan Jones

 

 

זהו סרט מדע בדיוני. מהסוג הטוב. אמנם הכל מתרחש בחלל, אך לא רחוק מדי. מדובר בתחנת פיקוח על כרייה המתבצעת על הירח. הגיבור, סם, לקראת סיום חוזה של שלוש שנים בתחנה. למעשה, הוא השחקן היחיד בסרט. שלוש שנים בבדידות, עם כל הטכנולוגיה והבידור האלקטרוני תחת ידיך. חלומו של כל גיק וסיוט של כל אדם מן השורה. טוב, הוא לא לבד. התחנה נשלטת ע"י המחשב – גרטי שמו. מזכיר אודיסאה בחלל  המהולל של קובריק? לא לחינם – יש דמיון רב בתפאורה לסיפור. הכל מאוד ראליסטי, מאוד מאופק, בלי הרפתקאות גדולות או אקשן קורע שמלא בחורים מדעיים המאפיין לא מעט סרטים מדע בדיוניים. סרט זה לא סובל מהם, ברוך השם, ועקב כך הוא גם רציני יותר, מדויק יותר, מלא פרטים קטנים שאתה, כצופה, כבר מתחיל לחפש את האלוהים שנמצא בהם.

הבדידות האין סופית של סם מודגשת ע"י קו תקשורת משובש עם הארץ שבה הוא השאיר אישה וילדה. רק בזכות גרטי הוא יכול לחיות מיום ליום במטלות תחזוקה של התחנה. איזה מן איש ייצא לחוזה של שלוש שנים הרחק מהכל? איזה מן איש תאגיד הכרייה שוכר אנשים לחוזה אכזרי זה?

מי אני, מה אני, איפה אני ומי עשה לי את זה… העימות הבלתי נגמר הזה של אדם בגורלו, בתפקידו, במהותו ובמקורו לובש כאן צורה טכנולוגית מפתיעה ומכניסה לתמונה, איך לא, גם את התאגידים, שאין עליהם, אין להם לא דין ולא דיין וכך זה אנחנו הקטנים מול ההם הגדולים. סרט חכם, סרט עם מחשבה, עם הפתעות – מותחן מדע בדיוני אינטליגנטי מומלץ.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=twuScTcDP_Q

2004 – The Final Cut

מומלץ 2004 – The Final Cut בסוף הדרךOmar Naim

 

 

החיים בשעתיים

רובין וויליאמס במותחן מדע בדיוני. מותחן שקט מאוד, אגב. אפוף באווירה עצובה. אותי הסרט ריתק כי הוא מטפל במספר נושאים מעניינים. רובין וויליאמס הוא עורך זיכרונות. יש אנשים שמשתילים במוחם מקליט הזיכרונות, ואז אחרי שהם מתים, עורך הזיכרונות מרכיב מהם סרט שמוקרן בהלוויה. כמובן שהסרט מראה את המנוח באור חיובי והרואי – הלקוחות שיכולים להרשות לעצמם עורך זיכרונות הם עשירים מאוד. תחשבו על פסיכולוג – מה הוא שומע, הוא הרי פח האשפה של הנפש האנושית – כמה השפעה יש עליו מכל הסיפורים שהוא סופג… עכשיו תבינו שעורך הזיכרונות רואה את כל הזיכרונות – את כולם ומחליט מה נשאר לדורות הבאים ומה לא. הרי הוא רואה הרבה יותר ממה שמספרים לפסיכולוג, את כל הסודות הכמוסים ביותר של האדם – ומדובר באנשים לא נעימים במיוחד.. הרי ההשפעה על עורך הזיכרונות הרבה יותר גדולה. מה הוא מרגיש, מה הוא סופג… או כמו שרובין וויליאמס אמר בסרט – אני תרנגול הכפרות ועוזר להם להגיע לגאולה. אני גם חושב אילו הג'וב של עורך הזיכרונות לא היה לעשות סרט זיכרונות חיובי ולהציג את האדם כקדוש – האם השתל שיש לאנשים המקליט את הזיכרונות לא היה משנה את התנהגותם כשהם יודעים שזיכרונותיהם יהיו מוצגים לראווה? האם ההתנהגות שלהם הייתה טבעית או ערוכה מראש? או שמה נגדיר את זה כמפוקחת? הרי מה זה המצפון שמפקח על ההתנהגות? וחוץ מזה הרי אדם מאמין חי בתחושה שאלוהים רואה כל צעד לו – האם זה לא דומה? ובכן – יש דמיון אני מודה עם הבדל קטן שאלוהים לא מפרסם ספר זיכרונות שלך ברבים… ובכל זאת – זה דומה. יש עוד נושא מעניין בסרט – אנחנו מעצבים את הזיכרון. המנצחים כותבים את ההיסטוריה (בסרט זה העשירים), ומה שהיה באמת את מי זה מעניין? מה שחשוב זה להראות שהדברים היו כך ולא אחרת ואז אפשר להציג כל דבר באור הנראה לך וכך לעצב את דעת הדורות הבאים וגם הדור הנוכחי. הנטייה הזאת לשקר ולייפות ולהראות את עצמנו כגיבורים גדולים בקול תרועה רמה ולמחוק את ההיסטוריה הלא רצויה – הרי זו נטייה הטבועה חזק בעולם המוסלמי. לא לצעוק "גזענות" בבקשה. הבמאי הוא לבנוני, והנה מה שהוא אמר על הסרט (שהוא גם כותב התסריט) עפ"י וויקיפדיה – "בסוף הדרך הוא על עריכה וזיכרון. זהו מבט לבנוני על זיכרון ההמונים וזיכרון אנושי סובייקטיבי וראיית העולם. זה בתורו מכתיב איך החברה מתפקדת. אני השלכתי את זה אל רעיונות מדע בדיוניים" (בתרגום חופשי). אך כמובן זה לא ייחודי רק לחברה לבנונית ומוסלמית. כל החברות מתחזקות את המיתוסים הלאומיים שלהם. כיאה לסרט מדע בדיוני טוב, סרט שמכריח אותך לחשוב.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=EM5MzCAZ3OY