הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: מט דיימון

2010 – Hereafter

שווה 2010 – Hereafter מכאן והלאהClint Eastwood

 

חוץ מעובדה שהסרט עשוי היטב, הסרט גם מעורר עניין. הוא מעורר עניין בעיקר בגלל הנושא בו הוא מטפל – המוות, או יותר נכון, החיים אחרי המוות. הסרט מספר 3 סיפורים כשכל אחד בצורה זו או אחרת נוגע במה קורה לאחר המוות. באחד מהסיפורים אנחנו גם פוגשים מדיום המתקשר עם עולם המתים. זו נקודה מסקרנת ביותר. שאלה – מה קורה לאחר שמתים?

 סוקרטס (עפ"י אפלטון) אמר –

או שהתודעה ממשיכה לחיות – אז וודאי אין מה לפחד מהמוות, או שיש חדלון, כלומר אין כלום ואין אפילו הרגשה שיש משהו, אין תודעה – ואז כמובן אין מה לדאוג הרי לא נרגיש שום דבר רע.

המדע המודרני נוטה לקשור את התודעה לביולוגיה וסבור שהתודעה היא תולדה מתהליכים ביולוגיים של המוח, וכך, ברגע שהאדם חווה מוות מוחי, התודעה לא תוכל להתקיים ומתחיל חדלון. אמנם ישנו זרם בפילוסופיה המודרנית שסבור שהמציאות זה לא אוסף של דברים אלא אוסף של חוויות עולם, וכך כשהאדם מת, כל החוויות שלו קיימות וממשיכות לחיות באלוהים (רעיון דומה לעולם האידאות של אפלטון) – הרי שעמדה זו היא די אזוטרית בימינו. רוב הפילוסופים המטריאליסטים מאמינים בקיום אינדיווידואלי, וכך כשאין קיום, אזי יש מות האינדיווידום. אמנם חלק מפסיכולוגים ימלמלו משהו על גשטאלט ותודעה קבוצתית – אך הדבר לא צמח לכדי טענה שהאדם אכן מתקיים בספירת תודעה קבוצתית לאחר מות גופו. אך בעולם הלא מטריאליסטי התמונה שונה עד מאוד. רוב המוחלט של דתות מאמינות בקיום הנשמה לאחר המוות, ויש להן אפילו כתובת מגורים לנשמות האלו – גיהינום וגן עדן. יש ווריאציות רבות ומרחב שלם של משמעויות לגבי גיהינום וגן עדן – אך בכל אופן המוטיבים מאוד דומים אצל מרבית הדתות. מעבר לכך, רוב הדתות דוגלות באופן זה או אחר בתנועת הנשמות בעולם המתים בין העולמות (גיהינום וגן עדן), בתחיית המתים ובגלגול נשמות. ז"א מה שמשותף הוא האמונה בנשמה על-מותית והסירוב להאמין בחדלון.

המצרים הקדומים האמינו שהנשמה הולכת אל ממלכת המתים ושם היא תישפט. ספר המתים היה המדריך ללחשים שאמור היה לעזור לנשמות לזכות בגורל טוב יותר בשדות המתים ולהצטרף אל השמש במעופה היומי בשמיים (ראיתי את ספר המתים במוזיאון הלובר שבפריז באגף המצרי – מרשים ביותר. ובכלל האגף המצרי הוא חובה. בילינו שם יום שלם).

 היוונים הקדמונים האמינו שיש מקום של מטה בו מתקיימות הנפשות לאחר המוות. הנפשות עוברות את נהר הסטיקס – נהר בין החיים והמוות, נשפטות והולכות אל שדות אליזה (המקבילה של גן עדן) או למקום עונשין.

 הרומאים האמינו בדברים דומים ליוונים.

 הוויקינגים גם הם האמינו בעולם הבא בו האנשים מצאו את מקומם על פי מעשיהם בעולם הזה – אחדים הצטרפו אל האל אודין, אחרים, אשר לא היו גיבורים, הלכו לאלים אחרים, ואלו שחיו חיים לא מכובדים ושקריים היו נשלחים לעולם בו עברו עונשים כבדים.

היהדות כבר נקבה לראשונה בכתובות: גן עדן, ושאול, ומאוחר יותר – גאי ינם, או גיהינום. הצדיקים הלכו לגן עדן, וכל השאר – לגיהינום. אך אף אחד לא נשאר בגיהינום, ולאחר תקופה של שהות – הם הלכו לגן עדן. רעיון זה של גיהינום  מזכיר קצת את רעיון בית הסוהר המודרני, ולא בכדי – יש דעות ביהדות שגיהינום זה לא מקום של עונש, אלא של תיקון הנשמה לקראת כניסתה לגן עדן. וכמובן, לראשונה אנחנו שומעים, וגם קוראים על תחיית המתים.

אצל הנוצרים הגישה היהודית קיבלה פיתוחים משלה עם הדגש על תיקון הנשמה. הקשר בין המעשים של האדם בחייו ומקומו בעולם הבא נחלש במקצת – מקומו בגן עדן היה תלוי בחסדי האל, ולא דווקא בפרוטוקול עם קריטריונים – וכך הנצרות שמה דגש חזק על אהבת האל והחסדים. יש גישות שונות לגבי האיך, ומה קורה, ומשמעות של שהייה בכל מקום, ושלבי היטהרות – בין הזרמים הרבים של הנצרות, אך העקרונות דומים. וכן, גם כאן ישנה תחיית המתים.

אצל האסלאם ישנם גם גן העדן (ג'הנה) וגם גיהינום (ג'הנם), והיעד של האדם תלוי אמונתו באלוהים ומעשיו הצדיקים. ביום הדין (שהוא גם סוף העולם) תהיה תחיית המתים (שעד אז הנשמות נמצאות בקברים ומחכות ליום הדין) ומשפט שבסופו כל נשמה תלך לגיהינום או גן עדן לעולמי עד.

אצל דתות המזרח – כמו הינדואיזם ובודהיזם, המצב מעניין יותר. אמנם גם כאן גורל הנשמה תלוי במעשים בעולם הזה, וגם כאן יש תקופת ביניים בה הנשמה מחכה, או מובלת, או עוברת עד למשפט. מה שמעניין, שהנשמה מקבלת את הגלגול הבא – בעולמינו – אך בתור או אדם או חיה – תלוי כאמור במעשיו של האדם. אם כן, העולם הזה והעולם הבא – עולם של מטה וגם העולם של מעלה – הוא אותו העולם – עולמינו אנו.

אם כן – עם מי, והעיקר, איפה המדיומים מתקשרים?  הרי אין מקום אחד, לא? אין כתובת אלקטרונית אחת – בכל דת זה קצת שונה. הייתכן שלמדיומים יש גישה לכל העולמות האלו? והם יכולים להעלות באוב את המצרי הקדום ממרכבתה של השמש, את סוקרטס מנהר  הסטיקס, את משה רבינו מגן עדן תחת הגפנים, את גנדי בחנות שממול בתור מוכר חייכן, את היטלר במעמקי התופת הבוערת, ואת המחבל שהתפוצץ מתוך קיברו בו הוא ממתין לבתולות המובטחות לו בגן העדן? בלגן שלם יש למדיומים. אז מה עושים? הם פתרו אותו בצורה שלהם כמובן – על פי ספיריטואליזם, נפש האדם היא על-מותית כמובן, ולאחר המוות, עוברת מספר מלכויות שמיים, גדלה ומתפתחת מספירות נמוכות עד לספירה עליונה בה הנשמה מצטרפת לאחדות העולם. המדיום היה מסוגל לתקשר עם הספירות האלו ולזמן את רוח הרפאים של המת. הדבר היה מאוד נפוץ במאה השמונה עשרה בחוגים של המעמד העלין, שם הסיאנסים היו נפוצים ביותר. אך עם הזמן, ההתעניינות הרחבה בתופעה דעכה, בעיקר עקב מספר רב של מיקרי רמיה והתחזות. מדיומים זכו לתצפיות של חברה פסיכולוגית בריטית בתחילת המאה העשרים – בלי תוצאות המחזקות את טענת המדיומים (בלשון המעטה). כיום הדעה הרווחת היא שמדיומים הם שקרנים ושרלטנים.

…טוב, כאמור, הנושא מסקרן מאוד, הביצוע לא רע גם כן – בכל זאת קלינט איסטווד.

מודעות פרסומת

2011 – The Adjustment Bureau

מומלץ 2011 – The Adjustment Bureau נגד כל הסיכוייםGeorge Nolfi

Star 8

 

 

the-adjustment-bureau-1

האהבה תנצח

הנה יש לנו כאן מותחן מדע בדיוני רומנטי. כן, מסתבר שיש דבר כזה. ואם אומרים שהאהבה תנצח את הכל – אזי ברור שהיא יכולה להשלט על ענף תעשייה משגשגת של מתח מד"בי. למעשה ברוב הסרטים מסוג זה ישנו גם פן של רומנטיקה ואהבה. מה שבולט כאן הוא שהיא גם מנצחת.  מדובר בפגישה בין גבר ואישה שלא אמורה הייתה להתרחש. זה דורש קצת הסבר – החיים שלנו נשלטים ע"י תכנית גדולה בה אנחנו סה"כ מבצעים את מה שתוכנן (נשמע מוכר, לא?) וכאשר הדברים משתבשים , אזי החברה מלמעלה שולחים כמה בחורים שמתקנים את המצב תיקונים קלים ע"מ שהכל יזרום עפ" התכנית עוד הפעם. אז זהו – הפגישה בין גבר ואישה אלו היתה שיבוש בתכנית הכללית. ומכאן והילך זהו המרוץ והמאבק של האיש מול מתקני המציאות – אלו רוצים להחזיר את התכנית לפעולה, והוא מתעקש לרדוף אחר הרומנטיקה. וכך המשולש אהבה – דטרמניזם – רצון חופשיthe-adjustment-bureau-2 מסתובבים במחול קולנועי, וברור בעד מי הצופים והגיבור הראשי – אנחנו בעד לזווג את האהבה עם הרצון החופשי. האם זו החלטה שלנו לבחור את בת או בן הזוג שלנו? או שהחלטה זו עוקבת אחר הנחיות עלומות מילה אחר מילה, אות אחר אות, גן אחר גן והיא רק נראית לנו כהחלטה שלנו? יש לנו כאן הכל צפוי. ויש לנו גם הרשות נתונה. ומכיוון שכך, אז הכל צפוי שולח שליחים שידאגו שהרשות שנתונה תתכנס להכל צפוי. יש שיראו גם צדדים דתיים בשאלה זו – אך השאלה היא פילוסופית עמוקה – שאני מודה, הטרידה את מנוחתי שנים. היא עדיין מטרידה. חבל שהסרט לא הלך עמוק בכיוון הזה, והחליט לפרוט על מיטרי ההורמונים בכדי להפיק בידור טוב. מעניין מה היה קורה אילו הסרט היה לוקח את האהבה אל מחוזות הדטרמיניזם. סרט טוב, בידור פילוסופי, אהבה למרגלות משכנו של האל – בעקבות סיפור קצר של פיליפ דיק (יש הרבה סרטים מעולים על פי הסיפורים שלו אגב)

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=wZJ0TP4nTaE

2010 – True Grit

מומלץ 2010 – True Grit אומץ אמיתי – ethan and joel coen

Star 8

 

 

true-grit

ילדה בעקבות רוצח אביה.

אומץ אמיתי הוא סרט על נקמה, על מסע חיפוש, על צייד אחר בני אדם, הוא סרט באמריקה, כשאפשר להביא בן אדם לצדק ולקבל על זה פרס. זהו מערבון. כאשר פושע הורג את אבא שלה, מטי רוס, ילדה בת 14, מחליטה להביא את הפושע לצדק (לתלייה במיקרה זה) ושוכרת את שירותיו של רודף פושעים תמורת שכר (תמיד התפלאתי שיש תפקיד כזה, עוד יותר אני מופתע שתפקיד זה לא נעלם עם הזמן, וקיים גם כיום בארה"ב). רנג'ר נוסף מצטרף אליהם ברדיפת הפושע – כי הוא מסתבר מבוקש גם על רצח סנטור. אני לא הולך לספר את העלילה – מי שלא ראה – שירוץ ויראה, ומי שראה כבר מכיר. זהו עיבוד קולנועי שני לספר של צ'רלס פורטיס מ-1968. הסרט הראשון הוא מ-1969 וכיכב בו נסיך המערבונים ג'ון ויין. הפעם בסרט נכנס לנעליו הגדולות ג'ף ברידג'ס. לא ראיתי עדיין את הסרט הראשון (אולי באמת הגיע הזמן) כך שלא אוכל להשוות – אך כמעט בוודאות אומר ששתי התפקידים היו שונים – כאן ג'ף ברידג'ס עם רטיה על עינו, כובע מאובק, בגדים מרושלים הזקוקים לרענון ולכביסה (בתקווה שלא יתפרקו תוך כדי) ובעצמו נראה כמי שזקוק לשבע ימים של אמבטיה וקירצוף עם ליטר של שנל 5. אני בטוח שג'ון ווין לא שיחק בצורה כזו – הוא תמיד לבוש בצורה קולית, הייתי אומר היפסטר המערבונים, מכובד ותמיד בולט בכל האבק שמסביב. אך עם זאת, מה שאנו רואים קרוב לוודאי דומה יותר למה שהיה במערב הפרוע. קוריוז קטן – את מטי רוס משחקת ילדה בשם היילי סטיינפלד (אביה יהודי) בגיל 13 – משחק רב רושם ואמין (היא המשיכה ושיחקה בעוד סרטים – אך עד כה סרט זה הוא הטוב שלה).  הסרט כולו מצייר בצורה ראליסטית ודקדקנית את המערב הפרוע – האחים כהן מפתיעים ונכנסים לתחום בו לא ביקרו – ומייד יוצרים סרט משובח באיכותו. הכל כאן נוטף איכות, והסרט הוא מערבון נהדר. כמובן שהאחים כהן חייבים להשאיר חותם – בעלילה הם נשארו אמונים על הספר, אך מבחינת הסגנון… הם הורידו את ההילה ההירואית והנון-שרלנטית של המערבונים וציירו את התמונה בצבעים קודרים יותר, נקיים יותר ,אלימים יותר וכואבים יותר – הרבה יותר למציאות כפי שהם תופסים אותה – אך עם זאת, זהו בכלל לא סרט כוהני טיפוסי – הם לא לקחו מערבון כמסגרת ויצרו סרט משלהם – זה יותר כמו שהם נכנסו בעצמם למסגרת המערבון ועשו הכלל לפי הכללים, בסגננון שלהם.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=qo-RDJb4W28

 

1999 – The Talented Mr. Ripley

מומלץ 1999 – The Talented Mr. Ripley הכישרון של מר ריפלי Anthony Minghella

Star 9

 

 

The Talented Mr. Ripley

ריפלי – זהו סרט דרמה ומתח בסגנון הישן – ז"א הרבה דרמה שבונה את המתח ללא פעלולים מיותרים המסיחים את הדעת מהעלילה וסצנות מין סוערות המשכיחות את נושא הסרט – אשר מאכלסים סרטי דרמה ומתח של ימינו. טוב, זה גם די טבעי – הסרט הוא בעקבות הספר של פטרישיה הינגסמית' מ-1955 באותו השם. אותה פטרישיה שכתבה גם זרים ברכבת שהיצ'קוק הפך לקלסיקת פשע ומתח אינטלגנטית כל כך. גם ריפלי לא עבר בשתיקה וכבר ב-1960 הוסרט ע"י קלמנט רנה האגדי עם אלן דלון לא פחות אגדי בסרט נהדר שמש סגולה. העלילה עוקבת אחר מעלליו של בחור ממשפחה ענייה אשר בחוכמתו וערמומיותו מחליט לקחת זהות של מישהו אחר. הרבה אנשים מקנאים באחרים על זה שיש להם יותר – אך גיבורנו לא מסתפק בקנאה ומחליף זהויות. הוא נבל לא קטן, שרק מגלה את עצמו. הוא מקסים, אינטלגנטי, שאפתן, וחתיך (טוב, מאט דמון משחק את ריפלי, אז זה לא חכמה). הוא כל כך מקסים ונראה כחסר הגנה באופן מושך שכל הדלתות נפתחות אליו. אפילו זה של הקורבן המקבל אותו לחוג חבריו הקרובים. אפילו שהקורבן עוד מספיק לשאול את ריפלי במה הוא טוב, והוא עונה – בזיוף חתימות, בלספר שקרים ובלהתחזות לכל אחד – ואפילו האמת הערומה לא מרתיעה את הקורבן – כאן ג'וד לאו – מלהיות מוקסם. לא אספר את העלילה – רק אגיד שמדובר בסרט מתח ממדרגה ראשונה, כאשר דמות הנבל של ריפלי רוקמת עור וגידים מול עינינו ומול ריפלי עצמו, המגלה עד כמה הוא יכול להיות נבזי וחלקלק. האם נתקלתם בסיטואציה שבה חבר שלכם, שהיה אהוב על ידכם ושנתתם בו אמן הוא למעשה נוכל המנסה לרמות אתכם בדרכים עקלקלות שאפילו לא חשדתם בזה? אני נתקלתי בכזה. עד היום אינני מבין איך נפלתי ברשת הקסמים שלו. למעשה כל החברים שלי נפלו בקסמיו. ההתנסות האישית הזו השאירה עליי רושם עז עד כמה נתינת אמון יכולה להיות מסוכנת. ויש כאלו שמתחתנים עם דבר כזה ומוצאים לעיתים את עצמם בלא כלום לאחר שהנבל מפשיט אותם מכל רכושם הגשמי והישגם הרוחני. כן, יש אנשים מקסימים וכשרוניים כאלו, שאתה לא מריח אפילו מאיפה זה יבוא אליך. וכאן יש לנו הזדמנות נדירה לראות איך זה קורה צעד אחר צעד.  סרט מעולה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=Ylc5ToQoLg0

1997 – Good Will Hunting

מומלץ 1997 – Good Will Hunting  סיפורו של וויל האנטינגGus Van Sant

Star 8

 

 

Good Will Hunting

דרמה אנושית על הבחירות, על החברים, על הגשמה עצמית

הפרופסור למתמטיקה באוניברסיטה מציג בעיה קשה לפתרון לתלידיו וכותב אותה מחוץ לכיתה. למחרת הוא רואה שהבעיה נפתרה. ע"י לא אחר מאשר בחור ניקיון באוניברסיטה, המתגלה כגאון. הפרופסור רוצה לקחת את הצעיר בתור תלמיד מחקר שלו – אך הדבר מתאפשר רק אם התלמיד יהיה תחת טיפול פסיכולוגי. וכך הפרופסור נאלץ לקרוא למשימה פסיכולוג – חבר שלו עצמו לאוניברסיטה. יש בסרט בחינת מערכות יחסים מעגליים – הצעיר וחברו שגדלו ביחד (מט דיימון ובן אפלק – שהם גם בחיים חברים שגדלו ביחד), בין הצעיר לחברה שלו, בין הצעיר לפסיכולוג (רובין וויליאמס בתפקיד נהדר – אם לא הטוב ביותר שלו), בין הפסיכולוג והפרופסור למתמטיקה. כמה בוודאי כואב לפרופסור שלקח לו כה הרבה זמן להגיע לאן שהוא הגיע, אך לא מעבר לכך – בצעירותו הוא היה הבטחה גדולה שהתמוססה – וכאן יש בחור צעיר שבהנף יד פותר דברים נשגבים. כמה מטענים יש בין הפרופסור לבין הפסיכולוג – האם הפסיכולוג הוא לוזר? האפ הפרופסור הוא לוזר? האם הצעיר הוא לוזר כי הוא לא רוצה לנסות למצות את הפוטנציאל שיש לו אך לאחרים אין? החבר שלו חושב שכן – הוא טוען לצעיר שהוא מעליב אותם בזה שיש לו פוטנציאל שהוא שורף אותו על כלום.. זהו סרט עם מעורבות רגשית, עם משחק מעולה, דרמה מרגשת שלא משאירה אותך אדיש. זהו סרט שאתה זוכר להרבה זמן.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=PaZVjZEFkRs