הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: מיקיו נרוסה

1958 – Little Peach

מומלץ 1958 – Anzukko Little Peach – Mikio Naruse

 

 

מיקיו נרוסה חוזר לטפל בנושא שטופל בצורה נפלאה ב- Meshi (Repast)  – הנישואין. אך בהשוואה ל- Meshi, שבו הנישואין הוצגו כרוטינה מתמשכת ומשעממת עבור האישה, ולבסוף השלמה מהולה בעצב ש"לא טוב היות האדם לבדו" עם אופטימיות זהירה, כאן ב-  Anzukko נרוסה כבר מטפל בנושא מתוך עצב כהה שהוא גורלה של האישה. כפי שנאמר בסרט לאישה זה לוקח כל החיים, לגבר שניה אחת. אפשר לקחת את זה כמובן גם להגנת הגבר – הוא בשנייה אחת מאבד את זה. אך לא לזה מתכוון מיקיו נרוסה. חוץ מזה – מה זה ה"זה" הזה, החמקמק? אני חושב ש"זה" מלווה את הסרטים של מיקיו נרוסה כל הזמן – "זה" לא מוגדר, קשה לשים עליו את האצבע. "זה" היא שמחת החיים, האושר, הרגע החולף שלא יחזור, ההמשכיות אל תוך העצבות, העצב הדק המתגבר עם הזמן. מיקיו נרוסה היה רב אומן בציור ה"זה" הזה.

בת לסופר ידוע מתחתנת עם בחור שהיא מכירה מילדות, לאחר שמסרבת לחיזורים של בחורים רבים. הבחור מתקשה לפרנס את המשפחה ורוצה להיות סופר גם כן. שלוש בעיות לבחור – אין לו כשרון כתיבה, הוא שותה והוא גאוותן – לא מעוניין בעזרה. וכך, בהעדר פרוטה והמצב התקוע שבו הוא נמצא הנישואין מדרדרים להם. האבא הדומיננטי אמנם מחשיב את העקשנות של הבחור לנסות ולכתוב כתכונה טובה – אך ליבו כואב על מה שקורה לבת שלו. הוא נותן עצות חכמות, לא פולשות לחיים של ביתו, וכל הסרט בנוי על כך שזה החיים שלה והיא צריכה להחליט אם להישאר או להיפרד. כל זה בעדינות אצילית ממש.

אני חושד שזה נראה כך גם בתקופתו – האצילות של לא להכתיב לילדים ולתת עצות גבוהות – אך להשאיר החלטות לילדים. ז"א שהדרך ההפוכה – להתערב, להנחות, להוביל, לשאת עצה – כנראה הייתה יותר פופולרית – אך לא אצילית. כיום, יש גם את אותה הדילמה – מה עדיף – לתת לילדים לשבור את הראש לבד או להוביל אותם ל"מסקנות נכונות". יש כאלו שבעד זה, ויש שבעד הגישה השנייה. לכולם יש את הטיעונים משלהם – חזקים מאוד. יש כאלו שיגידו שאת ההחלטות האדם עושה לבד עם עצמו. ויש שיגידו שהחלטות טובות האדם צריך לעשות בהתייעצות קשובה. כל אחד עם האמת הכואבת שלו. יש כאלו שמצטערים שלא אמרו להם מספיק ברור. ויש שמצרים על כך שיותר מדי דחפו האף לענייניהם.  או במילים פשוטות – צריך להגיד לילדים או לעזוב אותם לנפשם?

מעבר לדילמה זו הרלוונטית גם כיום, יש כאן מבט מאוד מעניין נוסף. הבחורה התחתנה כי רצתה להתחתן – אך הרצון הזה הוא רצון חברתי, לא שלה אישית. באיזשהו שלב היא גם תוהה על הסיבה האישית ומגיעה למסקנה – בנישואין אני אכיר את הבן אדם. ז"א יש כאן סיבה אמנם שקופה, אך גם עמוקה ולא טריוויאלית – הנישואין היא לא רק מסגרת כלכלית, או חברתית לגידול הדור הבא, וגם לא רק בניית בית לשני נפשות אוהבות, נישואין הן לא רק מה אני אקבל בהם – אלא היא מסגרת להכרת האדם השני. כמה טריוויאלי, אך גם כמה מחייב. הנושא של הקרבה עצמית ע"מ לדעת ולהכיר מיושם כאן על הנישואין. מה שמביא דילמה נוספת – למה היא סובלת? הוא לא שווה את זה, היא צריכה לעזוב אותו. הרי היא אפילו לא אוהבת אותו. אז למה? היא אומרת שתעזוב בתור מפלט אחרון. ז"א שהמסע שלה להבין את האחר עוד לא נגמר, אפילו אם הוא לא נעים – היא עדיין יכולה להמשיך.

מיקיו נרוסה מצייר מלודרמת בצורה ראליסטית – אפשר ללמוד הרבה על חיי יפן – היום-יומיים וגם התרבותיים. האישה למרות שהחופש ישנו – עדיין דואגת לבעלה לכל מחסורו ולמשפחה כולה ואמורה לציית. כיום הגישה הזו יכולה לקומם והרבה רוגז יתעורר – למה היא לא עוזבת את הבחור? אך עם זאת – הסרט רלוונטי גם לזמננו, כי גם בעולם שלנו העצב נמצא – צריך רק נפש עדינה ע"מ לשים לב לנקודת המבט של מיקיו נרוסה.

1956 – Flowing

מומלץ 1956 – Nagareru Flowing – Mikio Naruse

flowing 1

 עיבוד לספרה של איה קודו. גם כאן, כמו ב-Bangiku, הסרט נסוב על גיישות. גם כאן, כמו שם, מדובר על קשיים כלכליים שאיתם הנשים נאלצות להתמודד. הסרט נעשה בשנה שבה ביפן נאסרה הזנות.

גיישה וזונה אלו שתי דמויות שונות בתרבות היפנית. אמנם יש להן עבר משותף, ואף התפקידים האלו התקיימו בתלות של אחד השני – ברובעי התענוגות, הלקוחות שהיו ממתינים לזונות צמרת, הגיישות – המארחות – היו מבדרות אותם. אך גיישה כאמור זו לא זונה – וגם אין לה מקבילה בתרבויות אחרות – זוהי כולה התגלמות התרבות היפנית. עולם הגיישות החל מהמאה התשע עשרה הוא כולו על טהרת הנשים (קודם לכן היו גיישות גברים) מנוהל ע"י הנשים, בתי הגיישות מנוהלות ע"י הנשים, המאמנים של הגיישות הן נשים, הן לומדות קליגרפיה, שירה, נגינה וריקוד רק אצל נשים וגם האפנה שלהם נוצרת ע"י הנשים. זהו עולם ללא מגע יד גבר. הן גם מעולם לא נשואות. מותר להן להחזיק מאהב אך אם יתחתנו, הן מפסיקות לעבוד כגיישה.

flowing 10

 יפן אחר מלחמת העולם השנייה הייתה בבעיה כלכלית כבדה וזה פגע גם בגיישות. בסרט אנו רואים בית גיישות המנסה להחזיק מעמד ולשרוד. בכלל בכל הסרטים של מיקיו נרוסה הכסף משחק תפקיד מאוד מרכזי. אולי בגלל שמיקיו נרוסה גדל בעוני מחפיר וידע טוב מאוד את שווי הפרוטה. בית הגיישות משוחק ע"י שחקניות פשוט נפלאות – לי אין מילים מספיק לפאר ולהתלהב מהשחקנים והשחקניות היפניים של שנות החמישים –  הן שחקניות ברמת תאטרון ממדרגה ראשונה בכל הזמנים. כל פעם שאני מתיישב מול סרט יפני ישן אני יודע שעוד מעט אני פשוט אצלול פנימה וארגיש כחלק מהעלילה, כאחד שיושב בחדר ומקשיב ורואה את האנשים האלו וחש את כל ההרגשות שלהם – רק שחקנים מעולים מסוגלים להביא את הסצנות המשוחקות עד אליך כמציאות שאתה חש אותה.

מכיוון שאני לא מורגל בשמות של שחקניות לא מערביות, אני אתן קרדיט לשחקניות הנהדרות האלו:

flowing 3

קינויו טאנאקה – שיחקה אצל  מיקיו נרוסה –Ginzo Cosmetics  Ginza Keshō, Okaasan Mother, Hourou-ki A Wanderer's Notebook, וגם אצל יסוג'ירו אוזו Higanbana Equinox Flower , The Munikata Sisters Munekata Kyōdai וגם אצל אקירה קורוסאווה Red Beard Akahige אך בעיקר אצל קנג'י מיזוגוצ'י לפני שהסתכסכה עימו Waga koi wa moenu Flame of my life, Oyū-sama Miss Oyu, The Lady of Musashino  Musashino-Fujin, The life of Oharu  Saikaku ichidai-onna, UgetsuMonogatari Ugetsu – Tales of Moonlight and Rain, Sanshō-dayū Sansho the Bailif , The Crucified Woman Uwasa no onna

flowing 4

איסוזו יאמאדה – שיחקה בסרטים של אקירה קורוסאווהכס הדמים, יוג'ימבו,Donzoko The Lower Depths , וגם אצל יסוג'ירו אוזו Tōkyō boshoku Tokyo Twilight

  

flowing 5

 הרוקו סוגימורה  -שיחקה בסרטים של מיקיו נרוסהMeshi Repast , Bangiku Late Chrysanthemums  אך בעיקר בסרטים של יסוג'ירו אוזוBanshun Late Spring , Bakushū Early Summer, Tokyo Story  Tōkyō Monogatari , Early Spring Soshun , Tōkyō boshoku Tokyo Twilight, Good Morning Ohayō, Floating Weeds  Ukigusa, The End of Summer Kohayagawa-ke no aki ,  Sanma no aji  An Autmn Afternoon וגם אצל קנג'י מיזוגוצ'י Yokihi Princess Yang Kwei-Fei וגם אצל אקירה קורוסאווהRed Beard  Akahige

  

flowing 6

 הידקו טאקאמינה –שיחקה אצל מיקיו נרוסה ב-Lightning  Inazuma , Floating clouds A Wife’s Heart, Ukigumo Tsuma no kokoro Untamed,  Arakure , When a Woman ascends the stairs Onna ga kaidan o agaru toki  , Hourou-ki A Wanderer's Notebook, Midareru Yerning ,שיחקה אצל יסוג'ירו אוזו The Munikata Sisters   Munekata Kyōdai וגם בסרטTwenty-Four Eyes  Nijū-shi no Hitomi

  

flowing 7

  מריקו אוקדה – שיחקה אצל מיקיו נרוסה ב- Floating clouds  Ukigumo וגם אצל יסוג'ירו אוזוLate Autumn   Akibiyori, Sanma no aji An Autmn Afternoon וגם בסרט טמפופו

flowing 8

צ'יאקו נאקאקיטה – שיחקה המון אצל מיקיו נרוסהMeshi Repast, Okaasan Mother, Lightning  Inazuma, Shiroi yajuu White Beast , Fûfu Husband and Wife, Tsuma Wife, Yama no oto Sound of the Mountain, Floating clouds  Ukigumo, Sudden Rain  Shû u, A Wife’s Heart Tsuma no kokoro, Arakure Untamed ,Anzukko Little Peach Kotan no kuchibue Whistling in Kotan , When a Woman ascends the stairs Onna ga kaidan o agaru toki, Musume tsuma haha Daughters, Wifes and a Mother As Wife, as a Woman Tsuma to shite onna to shite, Horoki A Wanderer's Notebook Midareru Yerning  , The Stranger within a Woman Onna no naka ni iru tanin וגם אצל יסוג'ירו אוזו Early Spring  Soshun  . היא שחקה הרבה גם אצל במאים גדולים אחרים כמו בהרבה סרטים של הירוקי אינאגאקי, וגם בסרטים המוקדמים של אקירה קוראסאווה.

אני רק חושב שאם גם סטסוקו הרה היתה משחקת כאן לצד כל השחקניות הגדולות, אז הוא היה מעולה שבמעולים – אך זה כנראה לא היה אפשרי – יותר מדי אגו על מסך אחד.

זה ברור מאליו שאני מתכוון לצפות בכל הסרטים שמניתי כאן, כמובן.

סרט מעולה.

1954 – Sound of the mountain

מומלץ 1954 – Yama no oto Sound of the Mountain – Mikio Naruse

   מיקיו נרוסה עיבד, הפעם לא כהרגלו את ספרה פומיקו היישי, אלא ספרו של יאסונארי קוואבאטה (שקיבל פרס נובל לספרות ב-1968). זהו סרט ראשון של נרוסה שראיתי
Sound of a mountain 2– והוא הכה אותי בתדהמה בעומק שמסתתר מאחורי המלנכוליות השקטה ששורה על המסך, הוא מיגנט אותי לגמרי, הוא השאיר אותי לא מודע למה שקורה בחוץ לשעתיים, הוא השאיר בי טעם של פספוס אדיר – איך זה שלא הכרתי את השם הזה – מיקיו נרוסה? אז עדיין לא ראיתי סרטים של יאסוז'ירו אוזו גם כן – ולא הייתי מודע שיש סרטים כאלו ביפן. למעשה, לא הייתי מודע שסרטים כה בוגרים, כה עדינים כה אמתיים ועמוקים בכלל קיימים. מה נקרא כנראה דרמות משפחתיות. סרטים על היחסים במשפחה, על הנישואין, על יחסי הורים ילדים. סרטים, שאין בהם אקשן, התרוצצות, מטפחות  רטובות, צדקנות, הטפה, מסר ברור, שני ממדים. לא, הסרטים האלו שקטים, עדינים, עצובים, אין הרבה תנועה, הרבה מהמתרחש קורה בבית והמצלמה פשוט עומדת ולא זזה הרבה – אין ריצודים, אין צעקות – איך אני אגיד? אין הסחת הדעת שישנה בסרטים הוליוודיים – אלא כל האווירה התומכת ע"מ שתתרכז, תתרכז בעיקר. מיד התאהבתי.

הסרט הוא, כמו Meshi וגם  Anzukko – עוסק בנישואין לא מאושרים. רק הפעם זה לא כמו שפומיקו היישי תיארה, אלא לפי איך שגבר תיאר – יאסונארי קוואבאטה. אך באופן מפתיע, הסיפור די דומה. לא בעלילה, אלא בדמויות, בפרשנויות, ברגשות. ז"א היו עוד גברים ביפן שחשו אהדה עמודה לסבלן של הנשים. הסיפור מסתובב במשפחה שבו האב מגיע לגיל העמידה, ובבית חיים גם אשתו, כלתו עם בנו. כאשר בתו באה עם ילדיה לגור אתם כי היא עזבה את בעלה, האב עושה ניסיונות ליישב את ההדורים בין ביתו לבעלה. ואז מתגלה שגם בנו וכלתו – העניינים ביניהם לא בסדר. אך כאשר ב- Meshi קשה בצורה ישירה להאשים את הבעל במצב, וב- Anzukko דווקא אפשר להאשים את הבעל במצב, כאן המצב יותר מסובך – הבעל מנהל פרשת אהבים ואף מכניס את המאהבת להריון, וגם שותה באופן חמור – כביכול אפשר בשקט לקבוע שהוא האשם, לחתום ולסגור את התיק – אך מסתבר שלכלה היה גם כן יד בדבר היחסים הלא אכפתיים ביניהם –

sound of a mountain 1

 לפי דברי הבעל על השאלה למה אין להם ילדים: "היא בררנית, ולא רוצה ילדים ממני". זה בא כסטירת לחי למי שמיהר לשפוט את הבעל (לא שהוא לא ראוי להיקרא מנוול). אך מה שמסבך ומעשיר את הדרמה לעומת Meshi וגם  Anzukko הוא היחסים בין הכלה לבין החם. החם מתייחס בחום לכלתו, ממש כמו לבתו – ומנסה להקל עליה כמה שיכול, ומסתיר מהרגשות שלה את סיפור הבגידה של בנו. היא גם כן אוהבת מאוד את חמה, וגם היא חסה על הרגשות שלו ולא מספרת לו עד כמה היא אומללה בנישואיה לבנו. האהבה הזו ביניהם בקלות אפשר לפרש כיותר מאהבה של חם לכלתו ולהפך – יש ביניהם הבנה, קירבה, אינטימיות – שעובדת כמעט ללא מילים מיותרות. אפשר אפילו לדמיין שהכלה סובלת את בעלה אך ורק על מנת להישאר ליד חמה.

יחסים כה פתוחים, כה נסתרים, כה פשוטים ומסובכים, כל כך לא שפיטים בקלות, כל כך חיים – אני לא זוכר דבר דומה בסרטים אחרים. פשוט נהדר, פנינה שיש לשמרה להתבונן להתפעל ולהלל. אך בשקט, שששש… לכבות את המכשירים הסלולריים והסחות דעת אחרות ופשוט להתענג. מיקיו נרוסה, שפו.

גם כאן משחקים סטסוקו הרה וקן אוהרה, כמו ב-Meshi. המשחק הוא משובח שבמשובחים – כמו אז. בתור החם משחק סו יאממורה ומשחקו לא נופל מהמשובח. יאממורה וסטסוקו הרה ישחקו גם בסיפורי טוקיו. ענקיים. אני עוד זוכר מהרושם הראשון שהסרט השאיר בי את המחשבה – מי זו השחקנית המדהימה הזו? אני לא חושב שראיתי אי פעם משחק כה מעולה באף סרט אחר.

יצירת מופת

sound of a mountain 3sound of a mountain 4

1954 – Late chrysanthemums

מומלץ 1954 – Bangiku Late Chrysanthemums – Mikio Naruse


bangiku 1 
 עוד עיבוד של מיקיו נרוסה לסיפורים של פומיקו היישי. הפעם על גיישות מזדקנות שפעם עבדו ביחד. מיקיו מצייר (אין לי דימוי אחר) את הדמויות אחת אחת וזה ממש תענוג לראות איך הן קמות לתחייה וכובשות את המסך. כמו בסרטים האחרים של מיקיו נרוסה אין כאן אקשן, אין כאן דרמות, אין סנטימנטליות – אלא הוא מציג את החיים מנקודת מבטו הפסימיסטית. אבל באופן כה חי שזה ממש ממגנט אותך למסך. שתי גיישות גרות ביחד ומנסות לשרוד את היום. האחת עם כאבי ראש תמידיים המתקשה למצוא עבודה, והשניה מהמרת. לשתיהן יש ילדים – אך נראה שהן מאוכזבות מהם. אין להלן גברים אך זה לא מפריע להן. עם זאת הן בודדות . הן גם חייבות כסף לחברתם, גיישה אחרת שפעם עבדה אתן. היא הצליחה לעשות משהו מהעיסוק הקודם וכיום משכירה בתים ומלווה כספים. גם לחברות שלה. בסרט מערבי היינו אומרים שהיא המנוולת של הסרט. אך אצל נרוסה היא מצוירת באופן מעורר אפילו הזדהות, לפחות עם רגשותיה. גם היא בודדה ופתאום מופיעים שני גברים – אחד שאהב אותה, והשני שהיא אהבה. אך במקום אהבה או יחסי חברות, שהיא קיוותה שיבואו אליה, הם בעצם באו לבקש כסף. היא ממשיכה עם החיים הבודדים ומסיקה סופית שאין מה להשלות את עצמך בדברים בוגדניים וחולפים כמו אהבה, אלא להתרכז במה שמחזיק מעמד הן אצל הבריות והן

bangiku 2

 במבחן הזמן – הכסף והממון. את "כרישת הנדל"ן" הזו משחקת הרוקו סוגימורה בצורה כה חיה ואמתית שקשה לשפוט את הדמות שלה, כמו שאנחנו נוהגים לא לשפוט את החברים שלנו.

הרוקו סוגימורה הייתה שחקנית אופי נהדרת ושיחקה עד סוף חייה בתאטרון. היא שיחקה גם בסרטים ולשיא הפופולריות הגיעה בשנות החמישים. היא שיחקה בסרטיהם של כל גדולי הבמאים היפניים בזמנו – בעיקר בהמון סרטים של יסוז'ירו אוזו וגם בבולט שבהם סיפורי טוקיו, אך גם של קנטו שינדו, קנג'י מוזוגוצ'י, אקירה קורסאווה וגם כמובן מיקיו נרוסה.

יצירה גדולה.

1951 – Repast

מומלץ 1951 – Meshi Repast – Mikio Naruse

 

   עיבוד לספרה של פומיקו היישי (1904-1951), ספרה האחרון והלא גמור. פומיקו היישי היתה סופרת שמיקיו נרוסה אהב להסריט. זהו העיבוד הראשון שמיקיו עושה לספריה. "עצבות, הנמצאת בחיים הפשוטים של אנשים, נוגעת ללבי במרחבים האין סופיים של היקום" – הציטטה הזו של  meshi 1היישי כל כך מייצגת את היצירה של מיקיו נרוסה, שעסק בסבל האנושי, בעיקר אצל הנשים.

הסיפור הוא פשוט, עדין אך עם הרבה זרמים מתחת לעדינות ושקט. מדובר על הנישואין לא משמחים ולא מאושרים. איך האישה והבעל מתמודדים עם הדבר ואיך הם פותרים את הבעיה. סרט מהחיים, ראליסטי. סרט השואל האם יש אושר בנישואין ואם כן מהו למעשה, לפחות עבור האישה. אפשר כמובן לקחת את זה הלאה ולשאול האם יש אושר בכל מסגרת של תפקידים שהיא. אפשר ללמוד המון על יפן בתקופה לאחר מלחמת העולם השנייה – הבעל העובד קשה המון שעות, האישה המשועממת בתור עקרת בית, הקושי למצוא עבודה, הקושי לחיות לבד ללא גבר או ללא אישה, ההתנגשות של הערכים המסורתיים היפניים עם המערב ועם תוצאות המלחמה. אורח החיים הוא לא המרכז, לא עומד למשפט – אך נמצא שם ברקע עד שאתה פשוט מוצא את עצמך בפנים בתוך הסביבה עוקב אחר מה שקורה בינה לבינו. אין שיפוטיות לא כלפי האישה ולא כלפי הבעל. מה שמאפשר המון פירושים ועמדות ורגשות. לבסוף אתה שואל מה רצה מיקיו נרוסה להגיד. או פומיקו היישי לצורך העניין. פומיקו ללא ספק רצתה צבעים פמיניסטיים  והזכות של האישה המקופחת לחיפוש האושר. מיקיו נרוסה לעומת זאת רצה את העצבות שכל כך אהב – כאן הוא מביא אותה לא כמשהו הנגרם נגיד מהתנהגות של מישהו – כאן הוא משכלל אותה כמצב שיש לו זכות קיום משלו ללא צורך לגרום אותו – ההוויה האנושית פשוט מהולה בו – נכון שאנחנו מאשימים אחרים או את עצמנו – אך לבסוף צריך להכיר במצב האמתי של העצב כמעצב את האנשים. למי שמסקנה זו דיכאונית מדיי אפשר לראות את הסרט (והחיים) על פי האמירה הבאה: הנשים גמישות, מתאימות את עצמן ונכנעות כאשר הגברים לא גמישים ומצליחים לשרוד רק עקב העקשנות. טוב, גם זה עצוב. אך מה לעשות, מיקיו נרוסה הוא האמן של העצב. הוא לא שוטף את העצב בנהרות של דמעות – לא הוא לא כזה. הוא בליגה אחרת לחלוטין. פעם, אקירה קוראסאווה הגדיר את סגנון המלודרמות של מיקיו נרוסה " כמו נהר עצום עם פני מים שקטים וזרמי פרא במעמקים".

המשחק של סטסוקו הרה וקן אהרה כל כך עדין, אמיתי ונוגע שאפשר ממש לשכוח שזה משחק ולחשוב שאתה צופה במה שבאמת מתרחש. מיקיו נרוסה ביים אותם גם בסרטים אחרים. סטסוקה הרה היא שחקנית מיוחדת, וידועה בעיקר מהסרטים של יאסוג'ירו אוזו. הדמויות המפורסמות שהיא נהגה לשחק היו דמויות של נשים  יפניות טיפוסיות – בת, רעיה, אם. בגלל האופן שבו היא שיחקה והדמויות שהיא שיחקה, והעובדה שמעולם לא נישאה לגבר הדביקו לה כינוי הבתולה הנצחית, והיא הייתה הסמל הנשי של הקולנmeshi 2וע היפני בשנות החמישים. היא פרשה מהמשחק ב-1963 – שנה בה מת גם אוזו. מאז היא חיה חיים פרטיים רחוק מתקשורת. במסיבת העיתונאים האחרונה שלה לפני שפרשה היא אמרה שמעולם לא אהבה לשחק ועשתה את זה ע"מ לפרנס את משפחתה. עבור אחת שלא אהבה את מה שהיא עשתה, היא שיחקה פשוט נפלא. אני מת על המשחק שלה – היא מעבירה התפקיד באופן שקט, בטוח ומשכנע מאוד.

Meshi תורגם לאנגלית כסעודה, ארוחה. המהווה אחד הדברים החשובים עבור הבעל בחיי הנישואין. אך ל- Meshi יש גם משמעות נוספת – אורז. הוא הבסיס לארוחה עצמה, הדבר שבלעדיו ארוחה ביפן היא לא ארוחה.

מעולה שבמעולים. יצירת מופת.

1953 – Older brother, younger sister

שווה 1953 – Mikio Naruse – Ani imoto Older Brother, Younger Sister

מיקיו נרוסה מצייר מערכות יחסים משפחתיים בכשרון כה רב שאני מיידית נשאב לתוך הסצנות והמשפחה ומרגיש חלק ממנה. הבחור פשוט מדהים באיזה כשרון ועדינות כל קווי המתאר של הדמויות קמים לתחיה ונעשים מציאותיים. הדרמה מתחילה כשהאחות הגדולה חוזרת יום אחד הביתה ומספרת שהיא הרה. כך מתחיל הסיפור ומתגלגל הלאה. פשוט ונהדר.

1952 – Mother

שווה ❻1952 – Mikio NaruseOkaasan Mother

יפן לאחר מלחמת העולם השנייה. אימא הדואגת לשלמות המשפחה כאשר מכות הגורל שוחקות אט אט את התקווה ומשאירות מאבק הישרדות יום יומי והקרבה אימהית. הסרט מסופר ממבט ילדתה המתבגרת. דרמה נוגעת על אימא. אני מתכוון לראות כל סרט של מיקיו נרוסה שאצליח לשים יד עליהם.