הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: מישל יו

1997 – Tomorrow never dies

מומלץ 1997 – Tomorrow never dies  מחר לנצחRoger Spottiswoode

Star 8

 

 

Tomorrow never dies 1

יחי המלך החדש – התקשורת. ג'יימס בונד יציל אותנו מהטירוף של עושי החדשות.

ג'יימס בונד השמונה עשר. הפעם האיש הרע זה לא איזה אירגון סודי כמו ספקטור, אלא איל תקשורת המנסה להצית מלחמה בין סין למערב ע"מ לסקר אותה. ז"א עושים חדשות במקום מדווחים על חדשות. הסרט מהנה מאוד ועשוי במתכונת הקלאסית של סרטי הג'יימס בונד, עם כל התעלולים והפורמט ועם הבחורות המתאימות. הסצנה של מרדף על הגגות עם האופנוע וההליקופטר ממש עוצרת נשימה.מול ג'יימס בונד – פירס ברוסנן – וביחד איתו במלחמה מול איל ההון ניצבת סוכנת סינית שמשוחקת ע"י מישל יו – שחקנית אמנויות מלחמה מלזית, שתשחק  שלוש שנים מאוחר יותר ב-נמר דרקון המעולה. הכנסת אמנויות לחימה לסרט של ג'יימס בונד ביחד עם הנופים של הלונג ביי בויאטנם (שלא צולמו בוויאטנם אלא עוד הפעם בתאילנד באי של הג'יימס בונד איפה שצולם האיש בעל אקדח הזהב) עושים משהו טוב לסדרה ומכניס רעננות שובבה לעלילה קונספירטיבית. הנושא של תקשורת החושבת ולפעמים גם שולטת על העולם הוא נושא מעניין ורלוונטי גם כאן במחוזותינו – אם חושבים לרגע על אימפרייתTomorrow never dies 2 מוזס המנסה לשלוט על התכנים שאנו צורכים ומכוונת את התוכן על פי הכיוון הרצוי ושתלך המציאות לעזעזל. בסרט מופיעים כמה רעיונות טכנולוגיים נחמדים – למשל מכונית ב.מ.וו. המופעלת ע"י שלט רחוק (המציאות כיום היא יותר פנטסטית – מכוניות גוגל נוסעות ללא נהג בעזרת ג'י.פי.אס. ותכנת ניוט) וגם ספינת חמקן. ספינת החמקן זו לא המצאה של הסרט, אלא מבוססת על "צל הים" – דגם ניסיוני סודי משנות השמונים

קדיומון: https://www.youtube.com/watch?v=eqrk7-mx2D0

2000 – Crouching Tiger, Hidden Dragon

מומלץ 2000 – Wo hu cang long Crouching Tiger, Hidden Dragon נמר דרקון –  Ang  Lee

hidden dragon 1נמר דרקון הביא את קונג פו להוליווד. אמנם קונג פו היה כבר במטריקס קודם לכן. אך מטריקס הוא לא סרט קונג-פו. אני משתמש בשם קונג-פו על מנת לפשט את העניינים – נדמה לי שנהוג לקרוא לזה בימינו אמנויות לחימה ויש לו סגנון שלם שקוראים לו wuxia. אך לא בסיווג סגנון כתיבה או נושאי אנחנו וכך אני דבק להגדרה הפשוטה – קונג-פו – אשר מנסה לשדר ישירות לא מתוחכמת אך אותנטית אשר בעל הטעם הטוב יטיב לעשות אם יבחר להתרחק ממוצרים זולים והמוניים אלו. במיוחד עבור מרימי אף תרבותיים אלו יצרו את הסיוגים המסובכים של ווקשיה או אומנויות לחימה מהולות במלודרמה, או אפוסים תרבותיים רחבי יריעה מתרבות הסינית החוצה דמיון ותעוזה אסתטית. כן – זהו סרט רחב יריעה. הקונג-פו שבו הוא לא פחות מריקוד בלט באגם הברבורים (וכן – יש משותף עם מטריקס – אותו כוראוגרף שקד על סצנות הקונג-פו בשני הסרטים – יואן וו-פינג. הוא עוד ישקוד על סצנות הלחימה בסרטי ה-קיל ביל) – והוא נפלא בפני עצמו (שתי סצנות הקונג-פו ממש עוצרי נשימה בסרט – האחד שבו מתקיים מרדף על גגות וקירות הבתים בלילה לאור הירח, והשנייה בה הקרב מתבצע על צמרות העצים – ודרך אגב, כמעט ואין בסרט סצנות עם כפילים – כולן מבוצעות ע"י השחקנים – איזה אקרובטיות! – ועבודת המחשב היחידה שהייתה כאן היא להוריד ולטשטש את עקבות חבלי הבטיחות בהם השחקנים השתמשו – זאת אומרת שאלו אכן היו השחקנים בגובה רב על צמרות העצים מקפצים מעץ לעץ – ממש לא יאומן!) . אך בנוסף יש לנו אפוס, שכבות על גבי שכבות של עלילה, מלודרמה סוחפת, סיפורים השזורים האחד בשני, המון צבע, מוזיקה נפלאה (קטעי הצ'לו של יו-יו מה – פשוטים ככל שיהיו – ממש מטיסים את האווירה של הסרט למחוזות מענגים https://www.youtube.com/watch?v=1n16h16jtGw) … ז"א כל התיאורים המכשירים את הסרט לצופה אנין הטעם. הסרט הזה סלל את הדרך לסרטים נפלאים שיבואו – כמו גיבור ו-מחול הפגיונות.

אפשר לראות את הסרט כיצירה רחבת יריעה המביאה בידור ממדרגה ראשונה לצופה מערבי אינטליגנטי. אפשר להתמסר לזרימת הסיפורים בסרט והתפתחות הדמויות, אשר בערך במחציתhidden dragon 2 הסרט תופסת כיוון דרמטי ומפתיע עם הפלשבק אשר מגלה את מה שקורה באמת ןמרימה את הווילון של המחצית הראשונה. ואפשר להפעיל קצת אינטליגנציה ולראות שיש עוד שכבות מתחת למספר רב שמתגלה בסרט. למשל גיבור הקונג-פו הראשי הוא לא בא מאסכולת השאולין הבודהיסטית (והקונג-פו של שאולין הוא זה הידוע למערב), אלא מאסכולת הוודנג התאואיסטית. התאו הייתה פילוסופיה סינית מקורית (בודהיזם נולד במזרח התת-יבשת ההודית). היא מבוססת על ענווה, מתינות, חמלה, פשטות, טבעיות וגם  wu wei – עשייה מתוך (כמעט) חוסר מעש. ואכן, צורת הלחימה של הגיבור הראשי הייתה כמעט מתוך מדיטציה פנימית, כמו יש בה דברים נסתרים על הגלויים, אשר נתנה עומק אינטלקטואלי (אני מודה – מתוך ציניות אני חשבתי שמדובר בעוד פנייה לקהל המיין-סטרים על מנת למסד את הקונג-פו בתודעתם).

אך מה שתפס אותי אלו הגיבורות הראשיות בסרט:

הגיבורה השלילית – אשר סימלה אצלי את הכמיה לידע. היא רצתה להיות לוחמת אך החברה הפטריארכלית ניסתה למנוע ממנה את כל רזי האומנות הלחימה – וכך היא, על מנת להשיג את הידע (את ספר הסוד של הלחימה) הרגה את מי שמנע את הידע  ממנה – שהיה גם מורהו של הגיבור הראשי בסרט. היא גם מצליחה להרוג את הגיבור עצמו. וכך החיפוש אחר הידע הברוך והמוערך במחוזות תרבותיים של ימינו הפך למסוכן ולרשע עקב מניעת הידע מהנשים. טרנספורמציה מדאיגה מהטוב אל הרע. או שמע רמז לכך שהרע הוא עניין של סיפור ואיך מספרים אותו? זה בכל מיקרה די מתכתב עם עץ הדעת ומיקרה התפוח – האישה היא זו המואשמת בפיתוי ורוע האדם (וזה כאמור עקב החיפוש והכמיהה לידע)

הלוחמת הנודדת – אשר סימלה אצלי אהבה – ואשר עברה כברת דרך ביחד עם הגיבור הראשי ויש ביניהם ללא ספק אהבה עמוקה. אך היא הייתה פעם מאורסת לאחיו (אשר מת) וכך מימוש האהבה ביניהם לא היה "ראוי" לטעמם. הלוחמת הגיבורה ממש נכנעת ברוח התאויזם לסדרי העולם הפטריארכליים למרות רוחה החופשי. זהו מופת לסייגים עצמיים שהנזירים שואפים להגיע – פסגת ההיטהרות הנפשית – שכה זרה לנו המחפשים סיפוקים מהירים.

hidden dragon 3בת המושל הסוררת אשר מסמלת חופש. היא ללא ספק רוצה בכוח, אך גם בועטת בסייגים שכוח שם לה. היא בועטת במושגים של טוב ורע ומסרבת להגדיר את עצמה באחת הקצבות של הסכלה שמא תהיה כבולה בהתנהגותה במוסכמות. היא מאוד מקנאת ב-הלוחמת הנודדת ובאורח חייה שהיא מחשיבה כחופשי (והלוחמת הנודדת מקנאת בבת המושל הסוררת – כי היא חושבת שהיא עושה מה שבא לה, ולא שמה סייגים להתנהגותה). יש לה אהבה גדולה ואסורה, אשר מתממשת לה – אך היא תופסת ברגע של הארה (תאואיסטית?) שבעולם פטריארכלי מימוש אהבתה בנישואים יכבול אותה שוב למוסכמות שהיא כה משתדלת לבעוט בהם  וכך היא מתאבדת כשמבינה שלא תוכל לזכות בחופש (אשר אהובה מציע לה – להיות נאהבים שוב במדבר כפעם – חופשיים מ-הכל – אך היא יודעת שזה בר חלוף ולא יהיה חופש) – עוד הפעם בניגוד גמור למה שאנחנו בני העת המודרנית היינו עושים.

הידע, האהבה והחופש – כולם נמנעים מהנשים דאז אשר נלחמות בשיניהן להשיג אותם בחברה פטריארכלית. סרט פמיניסטי להלאה עבור סרט קונג-פו, הייתי אומר.

ובכן – רב הנסתר על הגלוי, ויהיה היפה ביותר. או, כפי שפרננדו פסואה בוודאי היה אומר, היא מה שאני רואה, גם אם עיוור אני.

סרט מדהים (וזה עוד בתקציב רזה במיוחד של 17 מיליון דולר – מה שמוכיח בפעם המי יודע כמה שלא צריך הרבה בשביל הטוב).