הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: מערבון

2007 – 3:10 to Yuma

מומלץ 2007 – 3:10 to Yuma ליומה 3:10James Mangold

 

 

3:10 ליומה הוא רימייק לסרט באותו השם מ-1957 אשר בעצמו עיבוד לסיפור קצר מאת אלמור לאונרד מ-1950. זהו מערבון. אנשים אוהבים מערבונים, אני חושב לא מכיוון שהם דרמות מרגשות. האלימות שבהם לא הייתה לשם אלימות, ועד להופעה של המערבון ספגטי, האלימות לא הייתה גרפית יתר על המידה.  מערבונים הם גם לא סרטים הדורשים אינטליגנציה גבוהה להעריך אותם. אני חושב שאוהבים מערבונים מכיוון שיש בהם מפגש פנים מול פנים של טוב ורע, בלי יותר מדי חוכמות. אני חושב שאוהבים את המערבונים מכיוון שיש שם את הערכים המוסריים שלנו בסביבה אנארכית ללא חוק וסדר – המערב הפרוע, ואנחנו הצופים, תוך כדי אותו המפגש של הטוב ברע מייחלים בכל כוחנו שהערכים שלנו (למעשה העולם שלנו) יעמוד איתן מול התוהו ובוהו. בזמנו המערבונים היו נפוצים יותר, אך כיום זהו ג'אנר שהתמעט בסרטים – הייתכן שבגלל שהקהל כבר מעוניין פחות בערכים שלנו, או במפגש בין הטוב לרע? הייתכן שזה הפסיק לעניין אותנו, הצופים, וכל מה שמעניין אותנו זה כמות הקטשופ שישקיעו בסרט וככל שגדל שטח פנים של עור חשוף כך נתבדר יותר? השאלה מעניינת כי אי אפשר לענות עליה בתשובה סטנדרטית של לחם ושעשועים להמונים, ושאלות מורכבות הן עבור קבוצות עלית. הרי רק לפני שישים שנה אותם ההמונים אהבו את המערבונים. תעלומה.

הרימייק הזה שם את המערבונים עם כל המפגש של הטוב והרע ועם דילמות ערכיות שוב על השולחן בחבטה אדירה – אולי כי מדובר במשחק מעולה של ראסל קרואו וכריסטיאן בייל (וגם מוכרחים להודות שהמשחק במערבונים הקלאסיים לא היה הצד החזק של אותם הסרטים), ואולי בגלל שהסרט עשוי כל כך טוב – אפשר להתחיל לשקול מרכיבים כמובן, אך ללא ספק, התוצאה הסופית שאנו רואים ראויה לכל שבח. ויש גם תוספת מבורכת .לא, לא כדוגמת סרטם של האחים כהן, הנהדר כשלעצמו, אומץ אמיתי, שבו התוספות היו סגנון קודר כמו-ראליסטי וגיבורה ילדה. כאן בסרט התוספת היא שזהו סרט אינטליגנטי – זהו לא מערבון מטופש, אלא מערבון המתפתח לכדי דיאלוגים משובחים.

 אז איזה מהערכים עומד כאן במבחן של התוהו ובוהו? גיבור מלחמה, נכה קרבות (בייל) מנסה לנהל חווה ולפרנס את משפחתו, בחוסר הצלחה משווע. בחיים האזרחיים הוא לא גיבור, הוא אחד שלא הולך לו, וכך הוא מצטייר בעיני הסביבה, וגרוע יותר, משפחתו. רצה הגורל (התסריט, נכון יותר) והיה צריך ללוות פושע מועד, שודד עם מוניטין ורוצח לעת מצוא (קרואו) שנתפס, אל רכבת שיוצאת בשלוש ועשרה ליומה, ששם יועמד לדין, וחקלאי שלנו הוא אחד מהאנשים שינסו ללוות אתו (באזיקים כמובן) אל הצדק, כשחבורתו של הפושע יוצאת נגדם וכמו כן כל האי סדר של המערב הפרוע מצטרף גם כן. ובכן – למה החקלאי שלנו פתאום מוצא את עצמו בעמדה זו? התשובה באה לנו לקראת הסוף – הכבוד, הכבוד האנושי שהוא איבד בהיותו כישלון צורב. מה שמפתיע שערך זה לא היה זר לפושע שלנו – וכך יש לנו סרט אקשן גברי מסחרר במחוזות של המערב הפרוע. תענוג צרוף.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=ZeroJ1BK6GQ

מודעות פרסומת

2010 – True Grit

מומלץ 2010 – True Grit אומץ אמיתי – ethan and joel coen

Star 8

 

 

true-grit

ילדה בעקבות רוצח אביה.

אומץ אמיתי הוא סרט על נקמה, על מסע חיפוש, על צייד אחר בני אדם, הוא סרט באמריקה, כשאפשר להביא בן אדם לצדק ולקבל על זה פרס. זהו מערבון. כאשר פושע הורג את אבא שלה, מטי רוס, ילדה בת 14, מחליטה להביא את הפושע לצדק (לתלייה במיקרה זה) ושוכרת את שירותיו של רודף פושעים תמורת שכר (תמיד התפלאתי שיש תפקיד כזה, עוד יותר אני מופתע שתפקיד זה לא נעלם עם הזמן, וקיים גם כיום בארה"ב). רנג'ר נוסף מצטרף אליהם ברדיפת הפושע – כי הוא מסתבר מבוקש גם על רצח סנטור. אני לא הולך לספר את העלילה – מי שלא ראה – שירוץ ויראה, ומי שראה כבר מכיר. זהו עיבוד קולנועי שני לספר של צ'רלס פורטיס מ-1968. הסרט הראשון הוא מ-1969 וכיכב בו נסיך המערבונים ג'ון ויין. הפעם בסרט נכנס לנעליו הגדולות ג'ף ברידג'ס. לא ראיתי עדיין את הסרט הראשון (אולי באמת הגיע הזמן) כך שלא אוכל להשוות – אך כמעט בוודאות אומר ששתי התפקידים היו שונים – כאן ג'ף ברידג'ס עם רטיה על עינו, כובע מאובק, בגדים מרושלים הזקוקים לרענון ולכביסה (בתקווה שלא יתפרקו תוך כדי) ובעצמו נראה כמי שזקוק לשבע ימים של אמבטיה וקירצוף עם ליטר של שנל 5. אני בטוח שג'ון ווין לא שיחק בצורה כזו – הוא תמיד לבוש בצורה קולית, הייתי אומר היפסטר המערבונים, מכובד ותמיד בולט בכל האבק שמסביב. אך עם זאת, מה שאנו רואים קרוב לוודאי דומה יותר למה שהיה במערב הפרוע. קוריוז קטן – את מטי רוס משחקת ילדה בשם היילי סטיינפלד (אביה יהודי) בגיל 13 – משחק רב רושם ואמין (היא המשיכה ושיחקה בעוד סרטים – אך עד כה סרט זה הוא הטוב שלה).  הסרט כולו מצייר בצורה ראליסטית ודקדקנית את המערב הפרוע – האחים כהן מפתיעים ונכנסים לתחום בו לא ביקרו – ומייד יוצרים סרט משובח באיכותו. הכל כאן נוטף איכות, והסרט הוא מערבון נהדר. כמובן שהאחים כהן חייבים להשאיר חותם – בעלילה הם נשארו אמונים על הספר, אך מבחינת הסגנון… הם הורידו את ההילה ההירואית והנון-שרלנטית של המערבונים וציירו את התמונה בצבעים קודרים יותר, נקיים יותר ,אלימים יותר וכואבים יותר – הרבה יותר למציאות כפי שהם תופסים אותה – אך עם זאת, זהו בכלל לא סרט כוהני טיפוסי – הם לא לקחו מערבון כמסגרת ויצרו סרט משלהם – זה יותר כמו שהם נכנסו בעצמם למסגרת המערבון ועשו הכלל לפי הכללים, בסגננון שלהם.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=qo-RDJb4W28

 

1969 – White Sun of Desert

מומלץ1969 –Beloe solntse pustyni White Sun of Desert –Vladimir Motil

 

White Sun of Desertזהו סרט קלסי שהפך להיות סרט פולחן ב-ברה"מ וברוסיה עצמה. מדובר באחד המייצגים הבולטים של סגנון ה"איסטרן" (לעומת ה"ווסטרן" – שהוא מערבון אמריקאי המתרחש במערה ארה"ב, ה"איסטרן" מתרחש ברפובליקות האסיאתיות של ברה"מ – ז"א בעברית זה יהיה  מזרחון) – למרות שבזמנו לא קראו לזה כך. הימים – ימי הכיבוש הקומוניסטי של אסיה התיכונה. הסרט כולו מתרחש במדבר ומגולל סיפור של חייל הצבא הרוסי הצועד הביתה לרוסיה מתוך אסיה הלוהטת. הוא מזדמן להכיר הרמון המורכב מ-9 בחורות של ראש הכנופיה המקומית ומחליט למלט אותן מהעריצות המוסלמית. ההתנגשות הזאת של ערכים מערביים ומזרחיים מאוד מאפיינת את התרבות הרוסית – העליונות שהיא מייחסת לערכיה לא נופלים מהיהירות של המערב מול ערכי שאר העולם. אך הסרט לא מתרכז יותר מדי בערכים ומלחמת תרבות. זהו סרט מערבון רוסי, עם אקשן טוב, עם עלילה לא מסובכת ועם אווירה מצוינת. ביטויים לשוניים של הסרט הזה, כמו גם של כמה סרטים גדולים אחרים של שנות השישים, חדרו לשפה הרוסית והפכו להיות נחלת הכלל (המפורסמת שבהם – "מזרח – זה עסק עדין"), המוזיקה של הסרט הפכה לפופולרית, ושיר ענק מתוכו (גברת מזל נכבדה) עדיין פורט על נשמת האדם הרוסי כיום, כמו דאז. הסיפור המעניין יותר של פולחן הוא שהסרט הפך להיות סרט חובה לקוסמונאווטים רוסיים לפני כל המראתם לחלל. זה קרה אחרי  אסון סוייוז 11 שבו נהרגו 3 קוסמונאווטים ב-1971. ב-1973 סויוז 12 הצליחה יותר, הקוסמונאווטים שראו את שמש מדבר לבנה לפני ההמראה התבדחו שהיה אתם איש צוות נוסף – הגיבור של הסרט. מאז זה הפך להיות מנהג חובה לצפות בסרט – ובאמת תכנית החלל הרוסית לא ידעה אבדן בחיים מאז. עוד קשר מעניין לחלל הוא שב-1997 המפות הרוסיות של כוכב הלכת נגה כלל מכתשים שנקראו על שמות הבחורות מההרמון שבסרט.

 אני זוכר את ההרגשה שלי מהצפייה הראשונה שלי בסרט מלפני שנים רבות –  ילד שראה מערבון לראשונה בחייו – מופתע, מוקסם, דבוק למסך ומחכה מה יקרה – לא חושב, לא מהרהר – צופה שבוי.

 הנה תרגום חופשי וחובבני שלי לשיר הנושא:

גברת פרידה נכבדה

אנחנו כמו קרובי משפחה

מכתב במעטפה – חכה, אל תקרע

אין לי מזל במוות, אולי באהבה

גברת גלות נכבדה

חיבוקך הוא חם, אך אין בו אהבה

חכי, אל תתפסי אותי ברשת החיבה

אין לי מזל במוות, אולי באהבה

גברת מזל נכבדה

למי את טובה, ולמי לא את

כדור ללב, חכי, אל תכווני

אין לי מזל במוות, אולי באהבה

גברת הצלחה נכבדה

זה אומר ששיר שלי עוד לא נגמר

הפסיקו שדים להישבע בדם

אין לי מזל במוות, אולי באהבה

והנה הגרסה במקור:

Ваше благородие, госпожа разлука,

Мы с тобой родня давно, вот какая штука.

Письмецо в конверте, погоди, не рви,

Не везёт мне в смерти, повезёт в любви.

Письмецо в конверте, погоди, не рви,

Не везёт мне в смерти, повезёт в любви.

Ваше благородие, госпожа чужбина,

Жарко обнимала ты да только не любила.

В ласковые сети, постой, не лови,

Не везёт мне в смерти, повезёт в любви.

В ласковые сети, постой, не лови,

Не везёт мне в смерти, повезёт в любви.

Ваше благородие, госпожа удача,

Для кого ты добрая, а кому иначе.

Девять граммов в сердце, постой, не зови,

Не везёт мне в смерти, повезёт в любви.

Девять граммов в сердце, постой, не зови,

Не везёт мне в смерти, повезёт в любви.

Ваше благородие, госпожа победа,

Значит, моя песенка до конца не спета.

Перестаньте, черти, клясться на крови,

Не везёт мне в смерти, повезёт в любви.

Перестаньте, черти, клясться на крови,

Не везёт мне в смерти, повезёт в любви.

 

להלן ביצוע של איגור פרסניאקוב (שבד"כ הוא רק מנגן, אך הפעם גם שר):

https://www.youtube.com/watch?v=FnmEyBR7yfA

 

1965 – For a Few Dollars More

מומלץ1965 – Per qualche dollaro in più For a Few Dollars More  הצלפיםSergio Leone

For a Few Dollars המשך ל-בעבור חופן דולרים בטרילוגיית האיש ללא שם. גם כאן, כמו בקודמו, יש שיתוף פעולה בין אניו מוריקונה – כותב המוזיקה, סרג'יו ליאונה – הבמאי, וקלינט איסטווד. וכן, כמובן שזה מערבון ספגטי. אלים, מדמם, מלא סטראוטיפים וקלישאות. אין כאן פיתוח דמות אנושית אלא פיתוח הסטראוטיפ. ולגבי רעים וטובים – גם כאן הקו לא ברור לגבי הטובים – הרי הם גם קצת רעים, לא? אם כבר ראיתם בעבור חופן דולרים אז חובה לראות גם את הצלפים . ואם לא – לא נורא – הצלפים  הוא סרט בפני עצמו עם כל הסופרלטיבים של בעבור חופן דולרים . ולהפך.

1964 – A fistful of dollars

מומלץ 1964 – Per un pugno di dollari A Fistful of Dollars  בעבור חופן דולריםSergio Leone

מערבון ספגטי. זהו ז'אנר מערבונים איטלקיים שהתחיל עם הסרט הזה. עד עכשיו המערבונים היו רעים מול טובים, הטובים תמיד מנצחים, המוסר של הטובים היה לבן ושל הרעים שחור, היריות היו נקיות והמוות היה מהיר, המערב של ארה"ב היה מוצג כארץ מלאת אפשרויות ואופטימיות בלי סוף מהולה A Fistful of Dollarsברומנטיקה מתקתקה ורצון להגשמה עצמית ועצמאית – החלום האמריקאי בהתגלמותו. הסרט הזה טורף את הקלפים – הטובים הם לא בדיוק טובים, גם הרעים הם די בני אדם, האבק והלכלוך והערבוביה המזוהמת של דם, יזע ובהמיות מוצאים כל רומנטיקה מהמערב. מה עוד, האלימות חוגגת וצבעונית.

הסרט דחף את הקריירה של שלוש דמויות שצופה להם עתיד גדול: אניו מוריקונה – כותב המוזיקה, סרג'יו ליאונה – הבמאי, וקלינט איסטווד. הדמות אותה שיחק איסטווד בסרט במידה רבה גם עיצבה את כל הדמויות שאיסטווד שיחק מאז – גבר קשוח, עצור, עם הומור יבש, שמדבר מעט – כמו שאומרים, Cool. השלישייה הזאת המשיכה הלאה בסרטים הצלפים והטוב הרע והמכוער. שלושת הסרטים האלו לפעמים מסווגים כטרילוגיה על האיש ללא שם.

זה דורש קצת הסבר – הסרט יוג'ימבו של אקירה קורוסאווה נוצר עם השפעות חזקות של מערבונים שקורוסאווה כל כך אהב ומתרחש ביפן במאה התשע עשרה. בעבור חופן דולרים הוא למעשה עיבוד מערבי ליוג'ימבו שלוקח את העלילה מ-יפן של אמצע המאה התשע עשרה בחזרה אל המערבונים. ביוג'ימבו, לגיבור הסרט הסמוראי אין שם, וכאשר לוחצים עליו, אז הוא נותן שם שבתירגום חופשי זה תות עץ בן שלושים. כך שלמעשה הוא דמות בלי שם. וכך זה משום מה דבק בגיבור שלושת הסרטים האלו – איש ללא שם (למרות שיש לו כאן שם – שמו ג'ו – אך למה לבלבל עם העובדות).

העלילה פשוטה – אקדוחן מגיע לעיירה מקסיקנית הנשלטת ע"י שתי כנופיות, ומוכר את שירותיו לחלופין לכל כנופיה, וכך הוא מרוויח מהמצב של מלחמה בין הכנופיות. אמנם הסרט לא ברמה של יוג'ימבו, אך זהו עיבוד מהנה ופתיחה טובה לטרילוגיה.

1948 – The treasure of the Sierra Madre

מומלץ 1948 – The Treasure of the Sierra Madre האוצר מסיירה מדרהJohn Huston

 איזה סרט! המפרי בוגארט בתפקיד תפקיד. איך הופכת תאוות בצע כסף את האדם מבפנים החוצה. שלושה יוצאים במסע בעקבות זהב. זהו בעצם סרט לא על הזהב, ויכול להיות גם לא המסע – אלא על התפתחות הדמויות ומה המסע והזהב עושים לכל אחד מהם. סרט מצויין. משחק מעולה. קצת sierra madre 1מוזר שבוגארט לא זכה באוסקר על משחקו (שאגב ממש מעולה). מה שמדהים הוא שמשפחת יוסטון זכתה – ג'ון על הבימוי ועל התסריט וולטר – אבא של ג'ון – על השתתפותו כשחקן המשנה (משחק מעולה). יש מצב שפול אנדרסון הושפע מהסרט כשכתב את התסריט לסרטו המדהים זה ייגמר בדם.  בוויקיפדיה מצאתי דיאלוג הבא מתוך הסרט:

וולטר יוסטון – בוא הנה, תענה לי על זה, בסדר? למה הזהב שווה איזה עשרים דולר לאונקיה?  בוגארט – אני יודע? בגלל שהוא נדיר. וולטר יוסטון – אלף איש, נגיד, הולכים לחפש את הזהב. אחרי חצי שנה לאחד מאיר מזל – הוא אחד מתוך אלף. מה שהוא מצא מייצג לא רק את החיפוש שלו, אלא גם את של תשע מאות ותשעים ותשעה הנוספים. זה ששת אלפים חודשים, חמש מאות שנה ההולכים דרך ההרים, רעבים, צמאים. אונקיית זהב, אדון, שווה מה שהיא שווה בגלל העבודה של האנשים שחיפשו אותה ובגלל מה שהם עברו בחיפושיהם. בוגארט – אף פעם לא חשבתי על זה כך. וולטר יוסטון – אין הסבר אחר, אדון. הזהב בעצמו הוא טוב רק ליצירת תכשיטים ושיני זהב.

אפשר לראות את הדיאלוג כפשוטו – דיאלוג קומוניסטי, או, טיפה שונה – מה שחשוב הוא לא המטרה ומה עושים איתה, אלא מה שעוברים להשיג אותה.

התסריט הוא עפ"י הספר באותו השם משנת 1927 מאת ב. טראוון. הברנש הזה – טראוון, הוא בחור מסתורי עד מאוד. תחת שם טאוון הוא הוציא לא מעט סיפרי הרפתקאות, רובם על מקסיקו ורובם היו למעשה עבודות פוליטיות אנטי קפיטליסטיות. הבחור כנראה היה אנארכיסט גרמני שעבר למקסיקו. אף אחד לא ראה אותו. יש חילוקי דעות עד היום מי הוא בעצם ב.טאוון. התאוריה הרווחת היא שב. טאוון הוא רוט מרוט, שחקן גרמני שהפך להיות עיתונאי ופעיל אנרכיסטי, שנעצר ונידון למוות בהפיכה בבווריה ב-1919 (באותה תקופה היה בלגן אדיר בגרמניה כאשר השלטון היה מתנדנד בין קומוניסטים ומתנגדיהם עם הפיכות הדדיות) אך הצליח לברוח ולהגיע עד למקסיקו. תאוריית המשנה מדברת על כך שרוט מרוט הוא לא אחר מאשר אוטו פייגי – גם גרמני, שעבד כמכונאי ועמד אפילו בראש ארגון עובדי המתכת בעירו, עד שנעלם ולאחר כמה זמן הפך להיות רוט מרוט. התאוריות לא

sierra madre 2

מפסיקות והופכות לציוריות יותר ויותר – כמו למשל שטראוון הוא לא אחר מאשר הבן הלא חוקי של הקיסר הגרמני וולהלם השני, שהוא למעשה הסופר האנגלי ג'ק לונדון אשר ביים את  .מותו ועבר למקסיקו, שהוא … וכו' וכו'. כטבעם של תאוריות מסוג זה הן רבות ופנטסטיות. . יש ציטוט שמיוחס לו: "לאדם יוצר לא צריכה להיות ביוגרפיה אחרת מיצירותיו". כמה נבואי – הבחור הצליח להעלים ביוגרפיה ונשארה רק יצירה

2007 – The assassination of Jesse James by the coward Robert Ford

שווה 2007 – The Assassination of Jesse James by the Coward Robert Ford ההתנקשות בג'סי ג'יימס ע"י רוברט פורד הפחדן – Andrew Dominik

הסרט עוסק באגדות התרבות וההיסטוריה האפוסית של אמריקה – למעשה מערב ארה"ב – כן זה מערבון – בו הילכו גברים קשוחים וגברים פחדנים והחוק היה משהו שקיים ברקע. בסיפור הזה שסופו ידוע משם הסרט עצמו, לא כל כך ברור מדוע ג'יסי ג'יימס (בראד פיט) סובל את רוברט פורד בחבורתו – הרי ברור לנו שברור לו שפורד יבגוד בו. אך לא בגלל הסיפור שווה לצפות את הסרט. הסיבה האמתית היא הצילומים המדהימים והנופים הרחבים המשדרים הוד וריק וגודל מחניק שלעומתו האדם נראה כנמלה קטנה, המנסה להשאיר חותם כלשהו על הנוף. גם ניק קייב ששר את שיר הנושא תורם לאווירה. יעני, מערבון סטייליסטי.

2007 – No country for old men

שווה ❼ 2007 – No Country for Old Men  ארץ קשוחה  – Ethan and Joel Coen

זהו אחד הסרטים המייצגים ביותר של האחים כהן – וגם בשל כך אחד העדים המרכזיים של התביעה הציבורית נגדם. ז"א נגד סרטיהם. הסרט הוא לא סתם אלים – זהו שולחן המנתחים בו פורנוגרפית האלימות משתוללת במשך כשעתיים – יש שיגידו שעתיים יותר מדי. להגנתם האחים כהן יגידו שזהו עיבוד נאמן למקור – הספר של קורמאק מק'רתי מ-2005, וכמו כן שלאלימות כאן יש תפקיד חשוב של העולם בו אנו חיים – שהוא אין ספק אלים. טוב, תירוצים כולנו מכירים איך מרכיבים עוד מימי בית ספר. האחים כהן עוסקים באלימות ובעליבות המוסרית של החברה האמריקאית לא מהיום. אה, כן – כמובן – אלימות וגם כסף – הרי הכל בסרט מתרחש בגלל 2 מיליון הדולר שמישהו החליט לנכס. טוב – אז הנה התרומה האמריקאית לתרבות העולם – כסף ואלימות. אז למה לראות? כי זה אקשן טוב? לשם אלימות עצמה? או אולי בגלל נפתלי העלילה? ובכן – שווה לראות (רק לא לעדיני נפש) כי אלו אחים כהן – והם יודעים לעשות סרטים. הסרט עשוי מעולה, ויש בו משחק מצוין של טומי לי ג'ונס וחביאר ברדם.