הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: מרלן ברנדו

1954 – On the Waterfront

מומלץ1954 – On the Waterfront חופי הכרך Elia Kazan

 

 

יש שיגידו שהסרט הוא על שחיתות. יש שיגידו הוא על מאבק של איש אחד נגד כולם. יש שיציינו שמדובר על מהפך הקורה לאדם ויש שיעירו שמדובר על סרט על אהבה. וכמובן כולם יגידו שמדובר על סרט על מצפון.

טרי מלוי הוא סוור ומקבל ג'ובים קלים בנמל. זה מכיוון שיש לו אח צ'ארלי שהוא יד ימינו של פרנדלי, ראש וועד הסוורים בנמל. הוועד הוא מושחת עד היסוד ומנהל את הנמל ביד קשה. אין מי שיתנגד או יעביר ביקורת כי הוא מיד מושתק. לפעמים לצמיתות. בגלל זה אין מי שילך וילשין, למרות שהכומר המקומי נושא דרשות ומשכנע את הסוורים לדווח למשטרה על השחיתות. כולם נוקטים שיטה של לא ראיתי לא שמעתי. הפחד השתלט על הנמל. ואז קורה משהו המשנה את טרי מלוי. הוא השתתף בהפחדה של סוור אחד, אך לא ידע שיחסלו אותו. ואז הוא פוגש את אחותו ומתחיל להתאהב בה. אז מתחיל השינוי והמצפון מתחיל לנגן עד שטרי מלוי קם מול אחיו ופרנדלי ומחליט להעיד על השחיתות. (ראינו את זה בכל כך הרבה סרטים בוואריאציות אלו או אחרות שהחלטתי שזה לא ספוילר, אלא תיאור הזירה והסביבה).

מי שמשחק את מלוי הוא מרלון ברנדו ואת אחיו צ'ארלירוד סטייגר. המשחק הוא פשוט נהדר ואפילו עכשיו, 65 שנה מאוחר יותר, הסרט עדיין חזק ומדבר אלינו, אפילו שהנושאים לא חדשים והשחיתות אופפת כל פינה בקיומנו – ולמרלון ברנדו יש תפקיד ניכר למה הסרט כיום עדיין סרט מומלץ (טוב… כמובן שלכל האחרים יש תפקיד קובע גם כן בהצלחת הסרט – תראו אותו ותבינו שאני לא מתלוצץ, הצילומים, המוסיקה, הסצנות – חלקם הפכו לאייקוניות – למשל סצנה בה מרלו מדבר עם אחיו על איך הוא היה יכול להיות מתמודד לתואר – הוא עסק באגרוף פעם, המשחק המשובח של השחקנים והשחקניות… אך מרלו הוא מרלו). כשהוא עשה את הסרט הזה – הוא כבר היה כוכב גדול – הוא עלה כמטאור לכס הכוכבות בעקבות חשמלית ושמה תשוקה – שגם הוא בויים ע"י איליה קאזאן. אגב הבמאי (והוא לא מיודענו, הוא יווני שנולד באיסטנבול ומשפחתו היגרה לארה"ב) – הוא היה ידוע בתור במאי שביים סרטים עם הקשרים חברתיים ונושאים "קשים", וביים בכישרון גדול המוציא משחקניו את המקסימום על המסך. רצה הגורל וקאזאן העיד נגד כמה מחברו למקצוע שהם קומוניסטים. הימים היו צייד המכשפות של מק'רטי. הנזק שנעשה לו בעקבות ההלשנה היה עצום – הליברלים מאגף השמאלי סלדו ממנו. הסלידה הייתה כה עמוקה שהיא המשיכה לאורך זמן – כשב-1999 הוא קביל אוסקר של כבוד, היו הפגנות נגד והרבה שחקנים בחרו שלא למחוא כפיים. זה בדיוק הנושא שקאזאן רצה להראות בחופי הכרך – והיו אנשים שראו בסרט אקט של הסבר עצמי של קאזאן לגבי ההלשנה שלו – וכך הם לא התייחסו אל הסרט כפי שהוא ראוי לו. הצלם של הסרט – בוריס קאופמן (הוא כן מיודענו, ואח ל-2 יוצרי סרטים מפורסמים בברה"מ – מיכאל קאופמן ו-דז'יגה וורטוב) – עשה עבודה נפלאה וזו היא לו סרט ראשון שהוא מצלם. המוסיקה, אגב, של לאונרד ברנשטיין

ובכן, אנחנו חזרנו לשאלה הפותחת – על מה הסרט. אין ספק ששאלת המצפון משחקת כאן תפקיד מפתח. ובעקבותיו באים המהפך ביחיד ומאבק היחיד. למעשה זה היה גם ההסבר של איליה קאזאן לעדותו – הוא הבין שהקומוניזם זה תנועה מסוכנת לארה"ב ובגלל זה מצפונו הנחה אותו להעיד. הנושא הזה מעניין במיוחד מכיוון שכולנו (בהכללה) נגד השחיתות, ואיננו רואים בעדות נגדה כמעשה מכפיש, נהפוך הוא. אך כאשר מדובר בעדות נגד משהו שאתה מזדהה אתו (מי שאנחנו מכנים כיום "שמאלנים" לבטח לא יאהבו השתנקרות נגדם) – אז אתה מחרים את המלשין ומכפיש את שמו. דו-פרצופי המצפון הזה.

אפשר כמובן לדבר על עוד נושאים ומסקנות. למשל הקלישאה – הרוע לא מתקיים לבד, נותנים לו לשלוט (כאו ע"י נקיטת עמדה של "לא ראיתי לא שמעתי"). והמסקנה המתבקשת הנוספת – אל תשתין מהמקפצה (וועד הסוורים נקט בשיטות אלימות מדיי וחיסל את המתנגדים לו. לו היה נוקט עמדה מכילה ופשרת, ומחלקת חלק מריווחי השחיתות בין כולם וכך יוצרת אינטרס אישי – האנשים קרוב לוודאי לא יקומו נגד ואפשר להמשיך בשחיתות). וכך נולדת הטקטיקה של ניהול ההמונים, ניהול החרמות – שיטות בולשביקיות ידועות, שחלחלו גם לחברה שלנו ולזמננו אנו. סרט רלוונטי (ועוד משהו – הסרט הוא בעקבות אירועים אמתיים וחלק מדמויות מבוססות על דמויות שהיו)

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=QOLHbQjtSFs

1994 – Don Juan de Marco

שווה 1994 – Don Juan de Marco דון חואן דה מרקוJeremy Leven

Star 6

ג'וני דפ בהופעה משכנעת בתור בחור שנמצא בהסכלות פסיכיאטרית כי הוא חושב שהוא דון ג'ואן. משכנעת עד כדי כך שגם הצוות הרפואי מתחיל להאמין בכך. הקסם של ג'וני דפ מאפיל על כוכבים גדולים המשחקים לידו – פיי דנאווי ומרלן ברנדו. הוא מלא בדיאלוגים והתבטאויות שאצל מישהו אחר היו נחשבות כפתטיות, אך אצל דפ זה הכל רומנטיקה.

 מעניין דרך אגב איך לאגדות יש חיים משל עצמן והן מפתחות את הדימוי שלהן לאורך החיים. דון ג'ואן הייתה דמות במחזה תאטרון ספרדי מ-1630 מאת טירסו דה מולינה בשם המפתה מסיביליה ואורח האבן (El burlador de Sevilla y convidado de piedra) המתרחש במאה הארבע עשרה. דון ג'ואן מתואר כאציל צעיר העסוק בלפתות נשים, להבטיח נישואין, לגזול את כבודן (וגם כבוד משפחתם – מדובר על תקופת תור הזהב של ספרד עם השפעות מוסלמיות ברורות גם באוכלוסייה הנוצרית) ואז לזנוח אותן. תאוותו לא יודעת גבול והוא עסוק בלפתות אצילות כפשוטות העם, ואפילו הורג את אבי כלתו. במשך הסיפור מעלליו מתגלים לכולם וגם למלך, אך מי שמעניש את דון ג'ואן לבסוף זאת רוח אבי כלתו שחזרה לרדוף אחריו בתוך פסל מאבן. מאז המחזה, הסיפור הצית דמיון, והדמות היוותה השראה לגיבורם הראשי של הרבה ווריאציות אך כולן התמקדו בעיקרי הדברים – צעיר לא מוסרי, ההורס חייהן וכבודן של נשים ומתגאה במספר כיבושים לעומת איכות היחסים ובא על עונשו בסופו של דבר. לסיפור היה מוסר השכל – גם האצילים באים על עונשם, מי שחושב שיוכל לעסוק בחטאים ולחזור בתשובה מאוחר יותר (חזרה בתשובה בנצרות מביאה מחילה וגאולה מיידית ומקום של כבוד בגן עדן) – אזי העונש יחכה לו לפני שיספיק לחזור בתשובה, הכמות לא גוברת על האיכות, וכדו'. דרך אגב, נקודות רלוונטיות גם לימינו אנו. אך מאז מוסר ההשכל התקהה, ומה שנשאר זו דמות המגדירה גבריות כובשת ורומנטיקה נוטפת כישוף.

1979 – Apocalypse Now

מומלץ1979 -Apocalypse Now אפוקליפסה עכשיוFrancis Ford Coppola

appocalypse now 1

אני אוהב ריח של נפאלם על הבוקר.

זה מה שאומר סגן קילגור מטייסת ההליקופטרים. וזה גם מסכם בצורה קולעת את הסרט עצמו – תופת מתמשכת, מלחמה שהיא זוועה אחת גדולה, ומה זה עושה לאנשים, והאם הם עדיין אנשים. זהו אחד מסרטי המלחמה הטובים ביותר, ובפרט – סרט על מלחמת וויטנאם. פעם שאלו את קופולה על מה הסרט. קופולוה ענה – זהו לא סרט על וויטנאם – זאת וויטנאם. אני לא יודע אם קופולה התכוון לכך שהעצמה של הסרט היא מעבר למה שבד"כ הסרט אמור לשדר, או שהוא היה גאה בסרטו עד כדי כך שהוא השווה אותו למציאות עצמה – בכל אופן הוא צדק בשני המקרים – הסרט הוא באמת מעבר לסרט. אין לו סיום שכולם יבינו, אין בו התחלה שכולם מבינים, וגם מה שהולך בו אמנם ברור בכל סצנה וסצנה – אבל למה זה קורה ומתי אפשר לרדת מהנסיעה המכאיבה הזו – לא ברור. כמו במציאות של המלחמה עצמה. קצין הכוחות המיוחדים של ארה"ב נשלח להרוג אלוף-משנה שהשתגע והשתקע בקמבודיה כמלך בג'ונגל. המסע הוא דרך כל זוועות המלחמה. זה כולל גם סצנת קרב בלתי נשכחת ואחת הגדולות ביותר בקולנוע של תקיפת טייסת המסוקים כפר וויטנאמי בפאתי הג'ונגל על חוף הים לצלילי וואגנר (קילגור עושה את זה ע"מ לגלוש על הגלים ליד החוף של הכפר – סיפרו לא שיש שם תנאי גלישה מצוינים). אפרופו צלילים – הסרט נפתח ומסתיים לצלילי The end  – יצירה מצמררת ומדכאת  של הדלתות עם הקול המהפנט של ג'ים מוריסון המשרה אווירה פיוטית לסרט. הקולנוע האמריקאי קידש אלימות עד לדרגת פיוט – ובאפוקליפסה עכשיו זה בא לידי ביטוי בצורה חזקה ביותר. התסריט של הסרט נעשה בהשראת ספרו של ג'וזף קונראדלב המאפליה (Heart of Darkness) מ-1902. הספר עבר טרנספר מהרפתקאות בקונגו אל מלחמת וויטנאם – אך גם שם היו דמויות דומות, כולל הדמות של תת אלוף קורץ מאפוקליפסה עכשיו שחי כמו אל בג'ונגלים של קולומביה, שהוא הגלגול של קורץ של לב המאפיליה – אדם שהשתגע והשתקע באפריקהappocalypse now 2 כמנהיג כפר קניבלים. שניהם סיימו את החיים במילים האחרונות: "הזוועה! הזוועה!". המשורר ט.ס. אליוט גם התייחס בהקדשה לשירו המפורסם "הגברים החלולים" ל-קורץ של לב המאפיליה. השיר הוא שיר יפיפה אפשר לראותו גם כאנטי מלחמתי (הוא נכתב ישר אחר מלחמת העולם הראשונה) – וקורץ של אפקופליסה עכשיומרלן ברנדו באחד התפקידים הגדולים שלו – מקריא את השיר במהלך הסרט. להלן הלינק בו מרלן ברנדו מקריא בצורה מצמררת את השיר בסרט.

http://www.youtube.com/watch?v=gKuA3iee4-c&feature=player_embedded#t=16

ולהלן קישור למילות השיר The end של ג'ים מוריסון http://www.sing365.com/music/lyric.nsf/The-End-lyrics-The-Doors/84F23926D0B3B1414825689700344491

וגם הקישור לשיר עצמוhttps://www.youtube.com/watch?v=aGmAmJFUvzM

הסרט לא לחלשי לב, אחדים עלולים לחוש בחילה חזקה מהאלימות והזוועות – ראו הוזהרתם – אך זהו סרט כנראה חשוב, המעביר את תחושת הזוועה בצורה קולנועית מדהימה.

לבסוף הנה השיר של טי אס אליוט בהתחלה באנגלית ואח"כ בעברית:

The Hollow Men | T. S. Eliot
Mistah Kurtz-he dead

A penny for the Old Guy
I

We are the hollow men
We are the stuffed men
Leaning together
Headpiece filled with straw. Alas!
Our dried voices, when
We whisper together Are quiet and meaningless
As wind in dry grass
Or rats’ feet over broken glass
In our dry cellar

Shape without form, shade without colour,
Paralysed force, gesture without motion;

Those who have crossed
With direct eyes, to death’s other Kingdom
Remember us—if at all—not as lost
Violent souls, but only
As the hollow men
The stuffed men.

II
Eyes I dare not meet in dreams
In death’s dream kingdom
These do not appear:
There, the eyes are
Sunlight on a broken column
There, is a tree swinging
And voices are
In the wind’s singing
More distant and more solemn
Than a fading star.

Let me be no nearer
In death’s dream kingdom
Let me also wear
Such deliberate disguises
Rat’s coat, crowskin, crossed staves
In a field
Behaving as the wind behaves
No nearer-

Not that final meeting
In the twilight kingdom

III
This is the dead land
This is cactus land
Here the stone images
Are raised, here they receive
The supplication of a dead man’s hand
Under the twinkle of a fading star.

Is it like this
In death’s other kingdom
Waking alone
At the hour when we are
Trembling with tenderness
Lips that would kiss
Form prayers to broken stone.

IV
The eyes are not here
There are no eyes here
In this valley of dying stars
In this hollow valley
This broken jaw of our lost kingdomsv
In this last of meeting places
We grope togetherv And avoid speech
Gathered on this beach of the tumid river

Sightless, unless
The eyes reappear
As the perpetual star
Multifoliate rose
Of death’s twilight kingdom
The hope only
Of empty men.

V
Here we go round the prickly pear
Prickly pear prickly pear
Here we go round the prickly pear
At five o’clock in the morning.

Between the idea
And the reality
Between the motion
And the act
Falls the Shadow

For Thine is the Kingdom

Between the conception
And the creation
Between the emotion
And the response
Falls the Shadow

Life is very long

Between the desire
And the spasm
Between the potency
And the existence
Between the essence
And the descent
Falls the Shadow

For Thine is the Kingdom

For Thine is
Life is
For Thine is the

This is the way the world ends
This is the way the world ends
This is the way the world ends
Not with a bang but a whimper.

והנה השיר בעברית בתרגומו של דוד אבידן:

1.
אֲנַחְנוּ הָאֲנָשִׁים הַחֲלוּלִים
אֲנַחְנוּ הָאֲנָשִׁים הַדַּחְלִילִים
שְׁעוּנִים בְּיַחַד
גֻּלְגֹּלֶת מְלֵאַת תֶּבֶן. הָהּ!
קוֹלוֹתֵינוּ הַנִּחָרִים, כַּאֲשֶׁר
אָנוּ לוֹחֲשִׁים בְּיַחַד,
חֲרִישִׁיִּים וְחַסְרֵי-מוּבָן
כְּמוֹ רוּחַ בְּעֵשֶׂב יָבֵשׁ
אוֹ פְּסִיעוֹת עַכְבְּרוֹשִׁים עַל שִׁבְרֵי זְכוּכִית
בְּמַרְתְּפֵנוּ הַצָּחִיחַ

דְּמוּת לְלֹא צוּרָה, צֵל לְלֹא צֶבַע,
עָצְמָה מְשֻׁתֶּקֶת, נִיעַ לְלֹא זִיעַ.

אֵלֶּה אֲשֶׁר חָצוּ
יִשְׁרֵי-מַבָּט אֶל מַלְכוּת-הַמָּוֶת-הָאַחֶרֶת
זוֹכְרִים אוֹתָנוּ – אִם בִּכְלָל – לֹא כִּנְשָׁמוֹת
אוֹבְדוֹת וְנוֹאָשׁוֹת, אֶלָּא רַק
כָּאֲנָשִׁים הַחֲלוּלִים
כָּאֲנָשִׁים הַדַּחְלִילִים.

2.
עֵינַיִם שֶׁאֵינִי מֵעֵז לִפְגֹּש
שֶׁאֵינִי מֵעֵז לִפְגֹּש בַּחֲלוֹם
בְּמַלְכוּת-חֲלוֹם-הַמָּוֶת
אֵלֶּה אֵינָן מוֹפִיעוֹת:
שָׁם – הָעֵינַיִם הֵן
אוֹר-שֶׁמֶשׁ עַל גֶּדַע-עַמּוּד
שָׁם – הָעֵץ יָחוּג
וְהַקּוֹלוֹת
שָׁרִים בְּתוֹךְ הָרוּחַ
רְחוֹקִים וַחֲגִיגִיִּים יוֹתֵר
מִכּוֹכָב דּוֹעֵךְ.

אַל אֶקְרַב יוֹתֵר
בְּמַלְכוּת-חֲלוֹם-הַמָּוֶת
אֶעֱטֶה לִי גַּם אֲנִי
מִן הַמַּסֵּכוֹת הַשְּׁקוּלוֹת
פַּרְוַת עַכְבְּרוֹשׁ, עוֹר עוֹרֵב, כְּסוּת
כְּלוֹנָס בַּשָּׂדֶה
לִנְהֹג כִּנְהֹג הָרוּחַ
לֹא קָרוֹב יוֹתֵר –

לֹא הַמִּפְגָּשׁ הַסּוֹפִי
בְּמַלְכוּת-הַדִּמְדּוּמִים

3.
זוֹהִי אֶרֶץ הַקֵּץ
זוֹהִי אֶרֶץ הַקּוֹץ
כָּאן דְּמֻיּוֹת-הָאֶבֶן
תָּקָמְנָה, כָּאן תַּעָתֵרְנָה
לִתְחִנַּת-יָדוֹ שֶׁל מֵת
תַּחַת נִצְנוּץ כּוֹכָב דּוֹעֵךְ.

הַאִם כָּךְ הוּא זֶה
בְּמַלְכוּת-חֲלוֹם-הַמָּוֶת
לְהָקִיץ לְבַד
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּהּ אָנוּ
רוֹטְטִים מֵרֹב עֶדְנָה
שְׂפָתַיִם אֲשֶׁר תְּנַשֵּׁקְנָה
צָקוֹת תְּפִלָּה אֶל אֶבֶן שְׁבוּרָה.

4.
הָעֵינַיִם אֵינָן כָּאן
אֵין עֵינַיִם כָּאן
בְּעֵמֶק זֶה שֶׁל כּוֹכָבִים גּוֹוְעִים
בְּעֵמֶק חָלוּל זֶה
שֶׁבֶר-לֶסֶת זֶה שֶׁל מַלְכֻיּוֹתֵינוּ הָאֲבוּדוֹת

בִּמְקוֹם-מִפְגָּשׁ אַחֲרוֹן זֶה
אָנוּ מְגַשְּׁשִׁים בְּיַחַד
מְנוּעֵי-מִלִּים
כְּנוּסִים עַל גָּדָה זוֹ שֶׁל הַנָּהָר הַגּוֹאֶה

סוּמִים, אֶלָּא אִם
תַּחֲזֹרְנָה הָעֵינַיִם
כַּכּוֹכָב הַנִּצְחִי
כְּתִפְרַחַת הַוֶּרֶד
מִמַּלְכוּת-דִּמְדּוּמֵי-הַמָּוֶת
זוֹהִי תִּקְוַת
הָאֲנָשִׁים הָרֵיקָנִים.

5.
בּוֹאוּ נִרְקֹד מִסָּבִיב לַבַּרְקָן
מִסָּבִיב לַבַּרְקָן מִסָּבִיב לַבַּרְקָן
בּוֹאוּ נִרְקֹד מִסָּבִיב לַבַּרְקָן
בְּשָׁעָה חָמֵשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר.

בֵּין הָרַעְיוֹן
לְבֵין הַמְּצִיאוּת
בֵּין הַתְּנוּעָה
לְבֵין הַפְּעֻלָּה
נוֹפֵל הַצֵּל

כִּי לְךָ הַמַּלְכוּת

בֵּין הַהַשָּׂגָה
לְבֵין הַיְצִירָה
בֵּין הַתְּחוּשָׁה
לְבֵין הַתְּגוּבָה
נוֹפֵל הַצֵּל

אֲרֻכִּים הֵם הַחַיִּים

בֵּין הַתְּשׁוּקָה
לְבֵין הָעֲוִית
בֵּין הַיְכֹלֶת
לְבֵין הַקִּיּוּם
בֵּין הַהֲוָיָה
לְבֵין הַנְּשִׁיָּה
נוֹפֵל הַצֵּל

כִּי לְךָ הַמַּלְכוּת

כִּי לְךָ הֵם
הַחַיִּים כִּי
לְךָ הַ

כָּךְ בָּא קֵץ הָעוֹלָם
כָּךְ בָּא קֵץ הָעוֹלָם
כָּךְ בָּא קֵץ הָעוֹלָם
לֹא בִּתְרוּעָה, בְּיֶלֶל.