הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: סטיבן שפילברג

1993 – Jurassic Park

מומלץ 1993 – Jurassic Park  פארק היורהSteven Spielberg

 

 

כשהייתי קטן, קראתי את ארתור קונן דויל, שידוע בעיקר בזכות הבלש הגדול ביותר שנכתב עליו – שרלוק הולמס, אך אני מתכוון כאן לספרו האחר – העולם האבוד. ספר הרפתקאות קלאסי (אגב, מומלץ), שבו אנחנו נכנסים לבועה בה הזמן כאילו קפא ואנחנו פוגשים בעלי חיים וצמחים שמזמן כבר לא קיימים בעולמינו. עולם שכזה שכאילו קפא בזמן הצית א

ת דמיוני, הרתיח את הרגשת הפלא שבי ושבה אותי לגמרי. בזמנו, כמו רוב הילדים, אהבתי לקרוא סיפרי הרפתקאות, מסעות מעבר לאוקיינוסים, טיפוס על הרים, דהירה במערב הפרוע כשאינדיאנים בעקבותיך בצהלות הקרב – אך לאחר שגמרתי לקרוא ספר תורן מסוג זה, ההרפתקה הייתה נגמרת בערך בזמן שכריכת הספר נסגרה על העמוד האחרון. כאן, לעומת זאת, קונן דויל הערמומי שם מלכודת – זהו עולם ניסתר, הקיים בעולמינו וכל מה שצריך זה למצוא אותו ותוכל לקחת חלק בהרפתקה אל תוך נבכי הזמן…. אז זה לא נגמר כשעמוד האחרון נסגר. שפילברג עשה עבודה מצוינת כאן כשהתבסס על ההבטחה

הזאת – ויצר עולם עתיק של דינוזאורים כאן ועכשיו, בימינו אנו, בתור פארק שעשועים. כך הרגשת הפלא שכה זכורה לי מעולם אבוד התעוררה בסרט זה לתחייה. אם כבר מדברים על כך, אזי לא רק בסרט הזה – הרבה סרטי המשך רכבו על תחושת הפלא הזה, תחייה בהתעניינות בדינוזאורים שטפה את העולם, ואפילו כאן, במודיעין, בפארק ענבה יש לא מעט פסלים של דינוזאורים הפזורים ברחבי הפארק. כן – מציאות חדשה שקונאן דויל בדה ושפילברג יישם בדמיוננו. אך כמו כל חלום, גם חלום זה הפך במהרה לחלום בלהות ולקח את המסלול הבדוק והידוע בסגנון

קינג קונג והפך לסרט מפלצות. לא שאני מתנגד – וכנראה שהפלא עובד חזק עם תחושת הפחד – וראה פופולריות של רכבות הרים בפרקי שעשועים כשהאנשים אשכרה משלמים כסף ומושיבים את הילדים על המושבים חוגרים אותם ומשלחים אותם לחמש דקות של צרחות איומות מהולות בשמחה בלתי מוסברת. כך שגם כיוון זה בסרט עובד נפלא. אני זוכר שהלכתי לסרט, כשהייתי מבוגר (טוב, ברור שראיתי אותו לא פעם אחת), עם דוד מיכאל אלייב ז"ל ודודה סבטה תבדל"א להקרנה בתלת ממד במוזיאון מלבורן. דוד מיכאל, שהצטרף מתוך נימוס אינסופי שכה אפיין אותו, שמח לאפשרות של חושך מסביב ונרדם על המקום. אך דודה סבטה – אוי דודה סבטה – היא ראתה את הסרט בפעם הראשונה, ועוד בתלת ממד – הפליאה הניבטת מפניה הפונים בשקיקה אל המסך, היד שלופתת את ידי בכוח שלא חשדתי שיש לה, הצווחות הקטנות שמוהלות פחד והנאה – היא הפכה להיות ילדה קטנה כשראתה את הסרט. ובזה כוחו הנפלא.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=lc0UehYemQA

2012 – Lincoln

שווה 2012 – Lincoln  לינקולן Steven Spielberg

וואו! כמה כוכבים יש בסרט הזה! טומי לי גונס, ג'וזף כורדון-לוויט, סאלי פילד, דניאל די-לואיס הגדול מכולם, והבמאי לא אחר מאשר סטיבן ספילברג! איזה פרוייקט שאפתני שלו. להעלות את סוף חייו של לינקולן על המסך, חתיכת היסטוריה אמריקאית ועולמית, עם ביטול העבדות, ולתבל אותו בטונות של פרטים, דמויות, תפאורה… מי שפעם שמע להקת מטאל או טראש על הבמה, מול הרמקולים חש בוודאי עומס נוראי בכלל החושים שחוויה זו יוצרת. סרט זה לא שונה מחווית עומס זה – כל כך הרבה דמויות, תפאורה מפורטת לפרטי פרטים, פוליטיקה עם כל תככים והדקויות – סטיבן שפילברג נתן כאן את כל כולו. זו גדולתו של הסרט, ולטעמי גם חולשתו – אני כמעט קרסתי מרוב פרטים. אני מניח שאם הייתי אמריקאי במקור, הייתי מתענג עוד יותר. צריך לראות אותו עוד פעם.

2002 – Minority Report

מומלץ 2002 – Minority Report דו"ח מיוחדSteven Spielberg

 

 

והנה עוד עיבוד לאחד מסיפורים של פיליפ דיק – כל כך הרבה נעשו על פי הסיפורים שלו שאפשר לדמיין שהוא התסריטאי הראשי של סרטי מדע הבדיוני בהוליווד. הפעם חובר אל הסיפור סטיבן ספילברג האגדי ומביים בכיכובו של אגדה נוספת – טום קרוז. מה עוד אפשר להגיד על מנת שתצפו בסרט זה? האמת היא שזה כבר מספיק. אין מצב שספילברג יפשל במדע בדיוני עם טום קרוז. ספילברג מת על סרטי מדע בדיוני ופנטזיה. ספילברג גם יודע לספר סיפור. וכאן יש לנו סרט מצויין המשלב בצורה מושלמת פעולה, מתח, טכנולוגיה וסיפור. וזה לא פשוט. למשל, טריפו ויתר על המון סממנים של מדע בדיוני על מנת לספר את הסיפור בפרנהייט 451. רידלי סקוט נכנע למדע בדיוני כשסיפר את הסיפור של בלייד ראנר (אגב של פיליפ דיק, כמובן). ספילברג משפר את היכולות שהציג באינטלגנציה מלאכותית עם כל הפירוטכניקה של מדע בדיוני והסיפור שנמהלו בו 50%-50%, ושם בסרט הזה את המדע בדיוני והפעולה טיפ טיפה ברקע על מנת לדחוף את הסיפור קדימה. צריך כשרון לזה, וברוך השם הוא לא חסר לספילברג. שלא תטעו – זהו כן סרט מדע בדיוני, ויש שם לא מעט פירוטכניקה (כמו למשל הרובוטים הקטנים שעפים לתוך בניין וסורקים אותו מבפנים ומבחוץ, כמו למשל רעיון תצוגה לא על מסך, אלא ישר לפניך עם הידיים שמזיזים את המסכים והמסרים ממש לפני העיניים שלך, כמו למשל פרסומת המותאמת אישית למתבונן ומדברת איתו – רעיון שהצביע על התאמה אישית מירבית של המסרים שאנחנו נכנסים אליה בעידן של הסרת פרטיות טוטלית שישנה בימינו, רעיון שפותח בצורה עוד יותר מזהירה בבלייד ראנר 2049 עם פרסומת הענק המשוחחת עם גיבור הסרט, כמו למשל… לא חסר רעיונות רבים ומדהימים שהסרט משופע בצורה מבורכת בהם) – רק שספילברג לא שם אותה לפנינו במרכז השולחן על מנת שנפלוט "וואו" ונתפעל ממנה – אלה השולחן עצמו הוא הטכנולוגיה, מוטמעת בתוך סביבת הצפייה ותומכת בסיפור המונח על השולחן. האיזון הזה עם הטייה קלה לטובת הסיפור מכניסה אותך עמוק לנבכי העלילה שמתפתלת ומזכירה את הנושאים שהיצ'קוק אהב – אדם שנרדף על לא עוול בכפיו ומנסה להוכיח שהוא לא אשם. נושא שהובא לדרגת מסטרפיס ע"י המיומנות של היצ'קוק, נושא שחבוט בכל כך הרבה סרטי מתח, אך כאן יש לו טוויסט ענקי הנובע מנושא הסרט עצמו. כן, הנושא כאן לא פחות חובה ממדע בדיוני, מפעולה ומתח ומסיפור. הנושא הוא רצון חופשי ודטרמיניזם. לא פחות.

בעולם עתידי, עוד כ-30-40 שנה, אפשר לחזות את הפשע ולמנוע אותו לפני שהוא מתרחש. החיזוי נעשה ע"י 3 מוטנטים שחולמים את הפשע, ויחידה מיוחדת צופה ומגיעה למקום הפשע עוד לפני שהוא התרחש. רעיון מדהים, לא? דמיינו עולם ללא פשע, עולם בטוח, עולם שכולנו היינו רוצים לחיות בו, לא?  פועל יוצא הוא שתופסים וכולאים אדם לא על מה שהוא עשה, אלא על מה שהוא עומד לעשות. בעתיד. הנחת היסוד העומדת בהצדקת כליאת הפושע העתידי היא שהעתיד אכן יתרחש כך, והאדם לא ישנה את מהלך העניינים הזה. ז"א יש גורל, ואם מישהו כבר מכיר את העתיד, זה כמו ספר קדוש – לא תסטה ימינה או שמאלה מהדרך הזו. אין רצון חופשי. הכל צפוי והרשות לא נתונה. זה אגב עומד בסתירה למה שנהוג כיום במשפט – האנשים נשפטים על מעשים שהם ביצעו. אך זה כן מתכתב באופן חיובי עם הנוהג של מנגנונים רבים למנוע פשע או חטא – המשטרה לא מאשרת הפגנות ופעילויות רבות על מנת שהסדר הציבורי לא ייפגע (בעתיד), והדת שמה סייגים רבים למהלך החיים וההתנהגות של המאמין שמא לא יתפתה (בעתיד). הנחת היסוד כאן היא שאם יהיה א' אזי בהכרח זה יגרום ל-ב' – ז"א הכל צפוי. עכב כך – הדואליות של השקפת העולם המודרני – האחריות היא על מה שעשית אך מאידך גם ברור מה תעשה  – נותנת לנו הכלים והאהדה וההבנה של מה קורה כאן עם הרצון החופשי והדטרמיניזם. וכך, שלא באופן מפתיע, ראש היחידה לפשעים עתידיים, מוצא את עצמו כאחד שעומד לבצע פשע, מבלי אפילו להבין מה פתאום הוא הולך להיות פושע, וכך מתחיל המרדף שלו להוכיח את תמימותו, להביא לחקר האמת ולא להתמרד נגד הכל צפוי, אלא לערער על המונח "צפוי" ו"הכל", להשמיט את כיסא האוטוריטה מהמציאות היושבת עליו, למצוא חורים. ז"א שטיפת המח של הכל צפוי מחקה את הרשות הנתונה- אין כאן מרד, אלא הרשות נתונה זה משהו שאנחנו הצופים אומרים, משננים, מרגישים ומקווים שיקרה על המסך – ואכן אנחנו רואים את זה (או שמפרשים שמה שאנחנו רואים זה הרשות נתונה). יש כאן אינטראקציה נהדרת בין המסך לבין הצופה בו בכל המישורים – וגם במישור הפילוסופי הזה. סרט פנטסטי, שצפיתי בו לא פעם. תודה למי שהמליצה לי עליו.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=lG7DGMgfOb8

2011 – The Adventures of Tintin

שווה 2011 – The Adventures of Tintin   הרפתקאות טינטיןSteven Spielberg

טין טין היא דמות מספרי הקומיקס של קריקטוריסט בלגי הרגה. זאת דמות אהודה וידועה בעיקר ברחבי אירופה, והרבה פחות בארה"ב. טין טין הוא עיתונאי פרי לנסר בן 17, ויש לו כלב בשם סנואי. הסרט הוא סרט אנימציה של ספילברג, והוא מאגד בתוכו שלושה מתוך סדרת אלבומי קומיקס על הרפתקאות טינטין פרי עפרונו של הרגה. כשניגשתי לראות את הסרט, לא היו לי ציפיות כלשהן מכיוון שלא הכרתי את הדמות של טין טין. להגיד את האמת, עכשיו, כמה שנים לאחר שראיתי את הסרט, העלילה צפה בזכרוני מעורטלת בערפילי הזמן (מכבסת מילים שמצביעה על כך שאינני זוכר כלום). אני רק זוכר הרפתקאות בקצב מסחרר, מרדפים במקומות אקזוטיים על מכוניות, אופנועים, מטוסים, חיפוש אחר האוצר (כאן אולי כדאי להזכיר שיש דמיון מסויים לאינדיאנה ג'ונס), הרעים מול הטובים, ובעיקר הרגשה טובה והפתעה חיובית ביותר. אהבתי.

1981 – Indiana Jones and the Raiders of the Lost Ark

מומלץ1981 – Indiana Jones and the Raiders of the Lost Ark אינדיאנה ג'ונס ושודדי התיבה האבודהSteven Spielberg

 Indiana Jones and the Raiders of the Lost Ark

כל סרטי אינדיאנה ג'ונס הם כיפיים, אך שודדי התיבה האבודה היה הראשון. זהו סרט הרפתקאות הקיים ע"מ לבדר נטו. הוא נוצר במסורת של מלחמת הכוכבים וסרטי ג'יימס בונד – אקשן שלא נגמר, מרדפים מסמרי שער, כל קטע ווירטואוזי יותר מקודמו וקורטוב בריא של הומור מפוזר לאורכו  ורוחבו (אי אפשר שלא לצחוק כשאיש החרבות העומד מול אינדיאנה ג'ונס מראה מה הוא יכול לעשות עם החרב וקורא תיגר עליו ואינדיאנה פשוט מוציא אקדח ויורה בו). וזה לא במקרה. ג'ורג' לוקאס התחיל לכתוב תסריט לאינדיאנה ג'ונס עוד לפני מלחמת הכוכבים. ידידו ספילברג הסכים לביים. לא מעט מהצוות שיצר את מלחמת הכוכבים היה מעורב בעשיית שודדי התיבה האבודה. חברת האפקטים המיוחדים של לוקאס אשר הוקמה במיוחד ע"מ לייצר אפקטים ל-מלחמת הכוכבים, עשתה אפקטים מיוחדים גם כאן. כל הסצנות שבמיצריים צולמו באתר בתוניס, בדיוק באותו אתר בו צילמו סצנות מדבריות של מלחמת הכוכבים. אפילו הריסון פורד – הוא האן סולו מ-מלחמת הכוכבים – נמצא כאן בתור לא פחות מאינדיאנה בכבודו. אך הסרט עצמו לא מזכיר את מלחמת הכוכבים, אלא יותר את סרטי ג'יימס בונד. סרט כיפי,שלא מאבד את תחושת הראשוניות והחספוס מתחת לאבק הזמן.

1993 – Schindler’s List

מומלץ1993 – Schindler’s List רשימת שינדלרSteven Spielberg

 לקראת יום השואה מן הראוי להתייחס ליצירת מופת זו.Schindler’s List 1

האחיינית האוסטרלית שלי – סיוון – עשתה טיול ארוך באירופה, וקפצה לארבעה ימים לישראל בחורף, בין היתר על מנת לבקר בקבר של שינדלר. רצה הגורל והיא נחתה בדיוק בסופה גדולה, כשירושליים לבשה לבן, וכל הדרכים נחסמו. אין יוצא ואין בא. וכך נמנע ממנה לבקר בקברו של שינדלר. הרצון הזה לבקר בקברו הפתיע אותי מאוד. אמנם מקרינים את רשימת שינדלר בכל יום שואה בארץ, ואמנם זהו סרט מאוד מפורסם – אך הרצון הזה לבוא ממרחקים ולבקר את הקבר מראה על מעורבות רגשית והוקרה עמוקה. זה גרם לי להרהר בסרט שוב פעם.

רשימת שינדלר לא היה קל לשפילברג. כבר ב-1983 הוא היה מעוניין בסרט (שהוא עיבוד לספרו של תומאס קנלי בשם תיבת שינדלר, שהוא בעצמו נכתב בעקבות מאמצים של פולדק פפרברג – אחד מיהודי שינדלר, אשר ניסה להפיץ את פועלו של שינדלר – אחד מחסידי העולם הגדולים).  הוא ניסה להעביר את הסרט לבמאים אחרים (למשל לרומן פולנסקי שסירב באותו הזמן – אמו נהרגה באושוויץ, והוא שרד את גטו קרקוב) כי הרגיש שהוא לא עדיין לא מוכן ולא בוגר מספיק לביים סרט על שואה. אך לאחר כ-10 שנים החליט שהגיע הזמן שהוא יביים, במיוחד לנוכח עליית מכחישי השואה באותו הזמן. הסרט לא היה קל לשפילברג גם מבחינה תדמיתית – עד 1983, למרות שהיו לו סרטים מעניינים (כמו דו קרב הנהדר מ-1971), הוא התפרסם מאוד בעיקר מסרטים כמו מלתעות, אינדיאנה ג'ונס, אי.טי. מפגשים מהסוג השלישי. אמנם אח"כ הוא יצר גם הצבע ארגמן ואימפריית השמש הרציניים יותר, אך גם המשיך במסורת ויצר את פארק היורה – כך שהשאלה, האם סטיבן שפילברג יעשה סרט על שואה, היא שאלה שיכלה להתקבל בגיחוך אז. גם העשייה עצמה צרכה משפילברג כוח נפשי רב כנראה – ההתעמקות והאותנטיות, שהוא ניסה להשיג, היו ראויים לשבח, באיזשהו שלב הוא גם החליט לוותר על משכורתו, מכיוון שהנושא היה חשוב מדי בשבילו, הוא התחבר הרבה יותר ליהדותו, הוא נתקל באנטישמיות בפולין איפה שהוא הסריט את הסרט, וגם הסצנות המצולמות היו לו – וגם לשחקנים אחרים – קשות. הוא גם לא חשב שהסרט יצליח, וגם לא ניסה להיות מסחרי (לפחות לא על פי הסטנדרטים של עצמו). גם לאחר שהסרט יצא, הוא נתקל בכמה ביקורות לא פשוטות מהבמאים שהוא העריך, בעיקר על כך שהשואה לא צריכה להיות מטופלת בצורה כל כך מסחרית, על זה שהוא כולל סצנות לא אותנטיות, על זה שהוא בחר בפסיכופת לייצג את הרוע הנאצי, מה שמפחית מהאחריות המשותפת של הנאצים בפרט והגרמנים בכלל.

מבחינת הסרט עצמו – לדעתי זו יצירת מופת והסרט הטוב ביותר ששפילברג יצר. גם המשחק הוא מצוין (בעיקר של ליאם ניסון ששיחק את שינדלר). הסרט הוא בשחור לבן, למעט שלושSchindler’s List 2 פעמים שהצבע מופיע. פעם אחת אלו נרות השבת הבוערים בלהבה צהבהבה – מה שכנראה מסמל את היהדות כולה שחיה ותחיה אפילו מול השואה השחורה. פעם שניה מדובר במעיל אדום של ילדה יהודיה אשר נמצאת בין מגורשי הגטו, ואח"כ בין הנרצחים ע"י הנאצים. כששאלו את שפילברג מה זה אומר, הוא ענה שבזמן שהנאצים תיפעלו את הכיבשנים של אושוויץ, המעצמות הגדולות וביניהם בריטניה וארה"ב כבר ידעו מה עושה גרמניה ליהודים. ועם זאת, הן לא עשו דבר ע"מ לעצור את זה או לעזור ליהודים. זה לדעתו מהווה כתם דם על התנהגות המעצמות. ופעם שלישית הצבע מופיע בקטע הסיום, כאשר היהודים של שינדלר עולים אל קיברו שבירושליים ביחד עם השחקנים אשר שיחקו את הדמויות שלהם, על מנת להניח אבן כל קיברו. אנחנו בד"כ רגילים לסרטי תעודה מתקופת מלחמת העולם השנייה בשחור לבן – אך כאן התעודה מצולמת בצבע, כאשר כל הסרט בשחור לבן. מה שמצביע על כך ששפילברג היה מעוניין שיתייחסו אל הסרט כאל תעודה לזכרו של שינדלר.

הסיפור הוא מדהים ביותר – שינדלר, חבר במפלגה הנאצית, איש עסקים ממולח, המפלס את דרכו לרווחים ע"י שוחד, קשרים וחלוקת דיבידנדים לעוזרים לו, מחליט להתעשר במהירות ע"י כך שיקים בית חרושת, כשהפועלים שלו יהיו יהודים – וכך הוצאות המשכורות יהיו נמוכות ביותר. וכך הוא פועל לאורך המלחמה, רק שבאיזשהו שלב במקום להעביד את היהודים ע"מ להתעשר, הוא משקיע את כספו ע"מ להציל עוד ועוד יהודים. בסוף המלחמה הוא מצליח להציל יותר מ-1,000 יהודים. בסצנת הסיום מספרים שכיום בפולין חיים כ-4,000 יהודים. לעומת זאת יהודי שינדלר וצאצאיהם מונים כ-6,000 נפש.  אפשר לפרש את המספר בדרכים שונות (למשל, ארץ שלמה כפולין לא עזרה ליהודים כפי שאיש אחד עזר, או ש-הטוב לא יכול להתקיים בלי מעשים של יחידים, וכו'), אך אין ספק שזה מדהים. ע"מ להדהים עוד יותר, האיש באופן אישי הצליח להחזיר רכבת של היהודים שלו מתוך אושוויץ!! זה היווה צעד בעל אופי אמיץ במיוחד. רק איש ממולח כמו שינדלר היה מסוגל להופיע באושוויץ ולהביא בחזרה רכבת שלמה של יהודים מבלי להיעצר ולהיהרג, מבלי יריה אחת – הכל תחת רצון טוב ושכנוע.

מה שמטריף אותי – מה קרה לאותה דמות אוונטוריסטית ונוכל צמרת זה שבמקום רווחים מהירים שהוא רדף אחריהם, הוא מעדיף לבסוף להציל יהודים? איזה טרנספורמציה הוא עבר ומתי? זה נכון שהוא לא היה נאצי פנטי, הוא לא שנא יהודים וייתכן שהיה אף אדם בעל לב טוב – אך מכאן עד לטרנספורמציה להיות מציל יהודים, ועוד במשטר, שאילו רק היה חושד שזה מה שהוא עושה – הוא היה נתפס מיד ובלי שום סנטימנטים היה חולק את גורלו עם היהודים. מה קרה כאן, שגרם לשינדלר לעבור מהפך שכזה? או שמה אני טועה, ולא היה כאן שום מהפך? היכול להיות, שכל הסיפור של "אני בא לעשות רווחים" הוא רק מסווה? מההתחלה בכלל? וכל מה שהוא עושה זה לא לחפש את הרווחים, אלא לעזור ליהודים? אך איך ייתכן? הרי אם היו חושדים בו – הוא היה נכלא כבר על ההתחלה! הרי הוא כל הזמן היה מגייס עוד ועוד יהודים לעבודה אצלו בבית החרושת. כאשר בית החרושת לא היה מרוויח, ושינדלר שפך כספים על ימין ועל שמאל. הרי זה ברור כשמש שהוא הרוויח מכל הסיפור! לא ייתכן שהוא עושה זאת למען היהודים! מבקר הקולנוע רוג'ר אברט הציע את המעשייה הבאה כפתרון לתעלומה: יום יום השומרים בשער היו עורכים חיפוש מדוקדק במריצתו של הגנב. הם ידעו שהוא גנב, אך לא יכלו למצוא מה הוא גונב ומעביר במריצתו. הם לא חשדו שמה שהוא היה גונב זה המריצות עצמן. וכך שינדלר – אף אחד לא העלה על דעתו שמה שהוא עושה זה לא שהוא לא מרוויח מהעבודה של היהודים, אלא מנסה לשמור אותם בחיים. הדבר שבסרט ,עד לכמעט הסוף, הכוונות של שינדלר להציל יהודים אף פעם לא היו על פני השטח, אף פעם לא בוטאו באופן פתוח, מצביע אולי שלא הייתה שום טרנספורמציה, וזאת הייתה כוונתו הטבעית או מהתחלה, או קרוב להתחלה. אז מה נכון כאן? האם האיש תכנן את הכל מלכתחילה – או שעבר טרנספורמציה? האם קיימת גם אופציה שלישית – ששינדלר לא תכנן את זה, אך גם לא הייתה שום טרנספורמציה? שהוא סה"כ היה אדם הגון אך גם רודף בצע, ופשוט נקלע למצב זה שלא הייתה לו ברירה בתור אדם הגון אלא להגן על היהודים? לא – אופציה זו לא קיימת – הרי הוא לא סתם הציל, אלא השקיע את כל הונו (מה שבבירור מנוגד לאופיו רודף הבצע) וגם סיכן את חייו יום יום, ואף במצבים מסוכנים ביותר ע"מ להציל Schindler’s List 3יהודים. אם כן האופציות הן – טרנספורמציה או תכנון מראש. ולמעשה, ככל שחושבים על זה, הנושא די מורכב ומסתבך –  שינדלר רכש בית חרושת ראשון למעשה בעזרת היהודים בעצמם שקיוו שכך יוכלו לעבוד בבית החרושת ולהינצל, לשינדלר היו קשרים עם הארגונים היהודיים תוך כדי המלחמה, לאחר המלחמה, הוא ביקש וקיבל כספים מארגונים יהודיים, ולאחר שעסקיו פשטו רגל, קיבל תרונות מהיהודים שהציל. אני לא הגעתי לפתרון התעלומה.

בכל מיקרה – הוא חבר המפלגה הנאצית היחיד שקבור בהר ציון. ויש לזה משמעות. והמשמעות היא – חסיד אומות העולם. יהיה זכרו ברוך. יצירת מופת.