הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: פיטר סלרס

1964 – A Shot in the Dark

מומלץ 1964 – A Shot in the Dark – Pink Panther 2  יריה באפילהBlake Edwards

 

 

בידור כאוטי ומקסים עם קצת נפטלין

הפנתר הוורוד 2. זהו המשך ראוי להפנתר הוורוד המקורי. גם כאן יש לנו מפקח קלוזו גם כאן יש לנו את פיטר סלרס וגם כאן על המלאכה שוקד המנצח בלייק אדוורדס. מי שאוהב את הפנתר הוורוד המקורי בוודאי שלא יחמיץ סרט זה – קומדיה אנארכית עם הדמות המוכרת של קלוזו אשר נכנס לצרות בכל מצב אפשרי, אך לבסוף פותר את החידה הבלשית. הפעם מדובר במקרה רצח בבית של מיליונר, כאשר המשרתת חשודה ברצח נהג האחוזה. קלוזו מיד מתאהב במשרתת ומחליט שהיא חפה מפשע כנגד כל הראיות המצביעות עליה כרוצחת. מיקרה פשע אחד מתפתח למקרה רציחות מרובות. הפעם יש לנו שתי התפתחויות מבורכות – המשרת של קלוזו אשר אמור לתקוף את קלוזו בפתאומיות בכל מצב על מנת לחדד את הערנות של קלוזו (אני התגלגלתי מצחוק בסצנות התקפה הזויות אלו) והבוס של קלוזודרייפוס – אשר לא מרוצה ממנו עד כדי רצון להרוג את קלוזו וסיכון ממשי לבריאות הנפש של דרייפוס מרוב זה שקלוזו מוציא אותו מדעתו. אין מה לאמר – אני צחקתי והתענגתי – שרוף על הפנתר הוורוד.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=v8K1e2hxqs4

מודעות פרסומת

1979 – Being there

מומלץ1979 -Being There להיות שםHal Ashby

beeing there 1

להיות שם הוא עיבוד של ספרו של יז'י קושיסקי מ-1970. הסיפור הוא מאוד מסקרן. גנן החי בבית אדוניו במשך עידנים, פתאום מוצא את עצמו יוצא מהבית בעקבות מות האדון. וכך, מאובזר בבגדיו היקרים של אדון, מזוודה ושלט רחוק – הגנן עוזב את בית אדוניו לראשונה בחייו, אשר בילה בו בתחזוקת הגינה וצפייה בטלוויזיה. כך כשכל ידיעותיו על העולם החיצון והכשרתו לחיים בכלל נלקחו מתוכיות הטלוויזיה, הוא מוצא את עצמו בסיטואציות מצחיקות ומסקרנות עד כדי מעורבות פוליטית ברמות הגבוהות ביותר. בהתחלת הסרט אני לא תפסתי שזו קומדיה – המשחק היה מאופק, לא צחקו בסרט והכל התנהל כמקסימום סטירה אינטליגנטית. אך תפסתי שזו קומדיה לאחר שבצפייה הראשונה בסרט כשהייתי בחור צעיר (כן – כמובן שראיתי את הסרט מספר פעמים) – אח שלי רמי הפנה את תשומת לבי לכך שבסצנה שפרחחים עומדים מולו, כאשר הגנן חש שלא בנוח, הוא לוחץ על שלט הרחוק – ורמי אומר לי – תראה, הוא מנסה להעביר ערוץ. אז כבר הבנתי סוף סוף שיש לפניי סרט גדול. פיטר סלרס שיחק בלא מעט תפקידים קומיים (זכור מאוד למשל תפקידו כמפקח קלוזו בהפנתר הוורוד והמשכיו), אך כאן משחקו הוא מיוחד – כל כך מאופק, כל כך מוקפד – שהתחושה היא שזו הצגה של איש אחד. לא שאין שחקנים אחרים כאן – יש ויש, אפילו שירלי מקליין הגדולה כאן – אך פיטר סלרס מעל לכולם נותן את משחק חייו (שנה מאוחר יותר הוא ימצא את מותו בהתקף לב).

המשמעות של הסיפור מצד אחד די ברורה ככתובת על הקיר, אך מצד שני חמקמקה משהו. הסיפור הוא די קומי ופשוט. אך המשמעות.. הגנן נראה לנו כאיש שקצת, איך לאמר, מאותגר שכלית. לא בצורה קשה, די קלה אפילו – אך אפשר לשים לב. ובכל זאת, הוא שובה את ליבו של ממליך הפוליטיקאים, ואפילו עולה למעלה לצמרת הפוליטית. זה כמובן קצת סטירה על הפוליטיקה והחברה האמריקאית – שאפילו מטומטם, המדבר דברים פשוטים, אך בשכנוע פנימי – יהיה נשיא ארה"ב. ד"א שימו לב לשנה של הספר והסרט. הנשיאים שהדמוקרטים בארה"ב ייחסו להם מידה של טמטום עוד יבואו (זוכרים איך דיברו על ריגן? וחס ושלום על בוש הבן?). ממש נבואי, נכון?

הפרשנות השנייה שאפשר אולי לתת לסרט נסובה על הטלוויזיה (והמדיה) שכל כך משפיעה על חיינו, הן הפרטיים והן הציבוריים, עד כדי המלכת סלבריטאים פוליטיים ותקשורתיים קצת מטומטמים. גם כאן כמובן שתסכימו שמדובר בנבואה אמתית. אני אישית למשל כבר די לא צופה בטלוויזיה ולא מעורה בכל התכניות – לי אישית נמאס מפסטיבל הטמטום ומצעד האיוולת המוצגים מעל המרקע.

אך הפרשנות המעניינת ביותר אפשר לייחס לדבר הבא. הגנן למעשה לא מטומטם ולא מפגר, אלא איש רגיל לגמרי. ההתנהגות שלו היא כזו, מכיוון שלא היה לו מגע עם העולם החיצון, והוא למד עליו מתכניות הטלוויזיה. הוא גם מגיב אל העולם כמו שהוא ראה בטלוויזיה. למעשה אין לו כמעט שום דבר משלו – הכל התניה טלוויזיונית וניסיונו כגנן. עם ראיה כזו צרה, ללא שום אישיות או דעות משלו, הבחור מצליח בעולמנו. וזה מטריד. זה קצת ראי מולנו – הרי אנחנו מותנים בהתנהגותנו בדיוק כמוהו, על פי מה שמראים לנו, מה שאומרים לנו, – אך לא על פי מה שאנחנו חושבים. לא כן? האם הדעות שלנו סתםbeeing there 2 הושתלו או הונחו שם ע"י ספרים, טלוויזיה, פייסבוק, הורים, חברים? מתי פעם באמת חשבנו על הדעות שלנו, מתי שכללנו את עקרונות ההוויה שלנו? לאחר שגדלנו וכבר לא צעירים, אנו אומרים "התבגרנו" ומייחסים למילה הזו אבדן האידאלים, אבדן העקרונות בעקבות הפגישה עם החיים עצמם. הרי הבון טון נחשב שהאמת היא תמיד איפה שהוא באמצע, שהצדק גם כאן וגם שם – ז"א שום דבר לא החלטי, וצריך להיות מאוזן, במרכז, חס וחלילה לא קיצוני. זה די מזכיר את הגנן, לא? המחסור  של חשיבה עצמאית – אף שהדבר לא מטריד אותו. הפילוסופיה שלו מסתכמת במילותיו לשירלי מקליין :"אני אוהב לצפות".

1963 – The pink panther

מומלץ 1963 – The Pink Panther הפנתר הורודBlake Edwards

  דיוויד ניבן בתור גנב התכשיטים ופיטר סלרס בתור אינספקטור ג'ק קלוזו השלומיאל. הסרט היה אמור להיות כולו סביב דיוויד ניבן ע"מ לחדש את הקריירה שלו. אך פיטר סלרס,
pink panther 1אשר לוהק ברגע האחרון, גונב את ההצגה. סרט פארסה עם עלילה לא משכנעת ואף מחצית הסרט הראשונה יחסית רגועה (מכבסת מילים למשעממת). אז מה בכל זאת מביא אותי לאהוב את הסרט? ובכן – פיטר סלרס עם משחק מהמם ותפקיד אדיר – במובן הקומי כמובן, קטעים קוראי צחוק, סצנות כל כך לא אמינות שהדמעות מסתירות את המסך. אך יותר מכל – זהו המקור לסדרת סרטי האנימציה של הפנתר הוורוד והמנגינה האופיינית כל כך עם הסקסופון המודיע על פסיעות הפנתר הוורוד על המסך. סדרת האנימציה הייתה בנערותי כל כך נערצת עלי שכל פעם ששמעתי אותה מהמרקע, זרקתי כל מה שעשיתי ורצתי לראות טלוויזיה. אז לא ידעתי – אך סרט זה הוא המקור לאותה דמות והמנגינה. אוצר.

pink panther 2