הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: פרדריק פול

… Heechee series – Frederik Pohl …

1977 – Gateway  שער   – Frederik Pohl

1980 – Beyond the Blue Event Horizon מעבר לאירוע Frederik Pohl

1984 – Heechee Rendezvous מפגש היצ'י Frederik Pohl

gateway 3 gateway 1gateway 2

כאשר נודע לי שפרדריק פול (סופר מדע בדיוני אמריקאי) מת בספטמבר האחרון, החלטתי לעשות הפסקה 🙂 מקריאת ספר האי-נחת (המופתי, הנהדר, האחד והיחיד – נא לבחור את שם התאר)  ולחזור ולקרוא שוב את שלושת ספרי ההיצ'י מפרי עתו של פול שברשותי. ספר האי-נחת הוא לא ספר שקוראים אותו בנשימה אחת – הוא דורש הרהור, בחינת משקעים, קריאה מחדש – בקיצור מה שמכונה עבודה עצמית – כי הוא לא לשם בידור, אלא להעשרה עצמית כבדה. כך שהיה קל יחסית לעשות הפסקה בספר. האמת היא, שאני בד"כ קורא מספר ספרים במקביל כך שאני רגיל לקפוץ מספר לספר באמצע העלילה. מבחינה אמוציאונלית הדבר דומה ליצירת קולאז' – יש שאוהבים את זה ויש שלא. בכל אופן – מצאתי שזו הזדמנות נאותה לחזור ולקרוא את ספרי ההיצ'י לזכרו של פרדריק פול המנוח. למעשה גם נודע לי שיש שני המשכים לסדרת ההיצ'י אשר לא שמעתי עליהם והחלטתי שקודם לכך שאקרא את ההמשכים, אחזור ואקרא שוב את הטרילוגיה שהייתה אצלי.

את הספרים האלו, כמו רבים מספרי המדע הבדיוני בעברית, תירגם עמנואל לוטם – ואני מאוד מכבד את התרגומים שלו ואת המשימה הקדושה שהוא לקח על עצמו – תרגום ספרי מדע בדיוני לעברית. אני זוכר בתור נער כשגמרתי לקרוא את כל הספרים ברוסית שלי איזה 4 פעמים, לא הייתה ברירה וחיפשתי ספרי מד"ב בעברית, אך חוץ מ-אסימוב – היה כאן מדבר, רק מספר מועט של ספרים בתור נווה מדבר שרק הדגישו את הצחיחות של הסביבה. וכך לא הייתה ברירה והתחלתי לקרוא באנגלית – כך שלמעשה אני חב חוב גדול למדבר הארץ ישראלי בשדה תרגום המדע בדיוני – בזכותו אני יודע אנגלית. ואז בהתקרב שנות השמונים בא עמנואל לוטם ופתח את הסכר והארץ התמלאה בתרגומיו היפים 🙂

 אני נוהג לחזור ולקרוא ספרים אהובים – יש כאלו שפעם בשנה-שנתיים-שלוש, ויש כאלו – יותר. זה קורה גם לסרטים טובים שאני אוהב. ספרי ההיצ'י לא ביקרו בכפות ידיי יותר מעשור אני חושב. קראתי אותם כבר איזה שלוש פעמים – וניגשתי למלאכה קצת בחששות. החשש הזה תמיד מתלווה אלי כשאני חוזר ליצירה אהובה – ומה יקרה אם אני הפעם אתאכזב? ומה יקרה אם פתאום אני אשתעמם? ואחשוב שזו סתם יצירה לא שווה, או ממוצה כבר עד הסוף כמו לימון סחוט? הרי פיסת אהבה פתאום תאבד עניין אצלי. ומה זה יגיד עליי? שהתבגרתי ועכשיו אני לא מבין מה מצאתי בזה קודם? או שהתעוורתי וכבר לא מסוגל לראות? האם טעמנו הולך ומשתבח עם הזמן או שהוא דווקא מאבד מיכולות הפליאה? או שאולי אני דווקא כן אוהב מחדש או עוד הפעם – אבל רק מכיוון שאהבתי אותו קודם? ז"א אני אוהב מחדש את האהבה של עצמי, אך כבר לא את היצירה עצמה? שאני אתגעגע לגעגוע, אך לא לדבר האמתי? נושא שחוק של נוסטלגיה (פעם היה יותר טוב. למה? כי ככה אני זוכר?) אך חששות אלו לא מונעים ממני לקרוא מחדש כמובן – הן רק מתלוות אלי.

הפעם הנוסטלגיה הפסידה בקרב… ואני חש קצת עצבות כמובן – אני די אהבתי את הספרים האלו בשעתו – אך כיום, לאחר קריאה נוספת – הם קצת איבדו מקסמם. ז"א הראשון – שער – עדיין נהדר. אך לא גדול כמו שזכרתי אותו. והאחרים – אמנם קריאים לגמרי, מותחים, מהירים, מעניינים… אך איבדתי את זה איתם. זהו. סוף לסדרת השער. חבל – עדיין יש לי געגועים לקרוא את הרפתקאות רובינט ברודהד, לשמוע את פרידריך פון פסיך, להקשיב לאיינשטיין ולהתפעל מ-אסיה – אך הנוסטלגיה כוסתה באבק וכבר לא חדת צבעים וחדוות קריאה כמו מפעם. כיום, אני יכול להמליץ רק על הספר הראשון – השער. וכך, עם פרדריק פול, הלכה גם האהבה אל ספריו. סיימתי לקרוא את הספרים בעצב קל. למען הכבוד לנוסטלגיה שאני חש ועל מנת לא לחלל זיכרון הטוב לספריו – כנראה שכבר לא אמשיך לקרוא בהמשך הסדרה על ההיצ'י. סגרתי את הדלת על השער.