הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: קולנוע אמריקאי

1939 – Only Angels have Wings

שווה 1939 – Only Angels have Wings רק למלאכים יש כנפיים Howard Hawks

 

חברת תובלה אווירית פועלת בדרום אמריקה ומעבירה סחורות ברמה משתנה של סיכון מעל להרי האנדים. החברה היא לא עשירה במיוחד ותלויה בכספי כל משלוח ומשלוח – וכך הם טסים בכל מזג אוויר ונוחתים בלילות. מדובר בשנות השלושים כשטיסה בכל מזג אוויר ונחיתה בלילה היו מסוכנים מאוד (צריך להדגיש את זה כי זה לא מובן מאליו לדור של ימינו) – וכך אנחנו חווים חיי יום יום של גברים אמיצים העושים את עבודתם על הצד המקצועי הטוב ביותר בנסיבות הנ"ל. עוד סיבה לצפות בסרט הם השחקנים, חוץ מקרי גרנט משחקים פה בהחלפת משמרת ג'ין ארתור, כוכבת ענקית דאז, וריטה היוורט, שזה לה תפקיד רציני ראשון, והיא תחליף את ג'ין ארתור בשנות הארבעים בלהיות כוכבת.

מודעות פרסומת

2012 – Prometheus

מומלץ 2012 – Prometheus פרומתיאוסRidley Scott

 

 

פרומתיאוס זהו סרט מסדרת הנוסע השמיני. בהנוסע השמיני המקורי היו ארבעה סרטים – הנוסע השמיני המדהים, שובו של הנוסע השמיני המדהים לא פחות, הנוסע השמיני 3 שאהבתי גם כן, והנוסע השמיני: התחייה – סרט שקצת נפל מקודמיו. אח"כ באו סרטים של הנוסע השמיני נגד הטורף – סידרת סרטים נפרדת, כאשר ניסו לשדך סידרה מוצלחת אחרת – הטורף – עם הנוסע השמיני – שידוך קוריוזי ומסקרן, בעיקר את אלה שאהבו את שתי סדרות הסרטים. וכאן יש לנו פרומתאוס – עוד סרט על הנוסע השמיני. אך הפעם הוא ממוקם בזמן איפשהו לפני הנוסע השמיני המקורי, ולוקח כיוון שונה לגמרי מאשר השידוך של הנוסע השמיני עם הטורף. הסרט מפוצץ בכל מיני רעיונות מכל כך הרבה כיוונים והשפעות שרק להתחיל לספר על כך ייקח לפחות כאורכו של הסרט.  יש כאן חיפוש אחר המקורות שלנו, של האנושות. מי שאי פעם תהה על כך, יימצא הדים לכל מיני אבני דרך בחיפוש זה – החל ממרכבות האלים של אריק פון דניקן (מוצאנו מגזע חייזרי אחר) ועד לדת )דתות מערביות – למעשה דתות מזרחיות – יהדות, נצרות ואיסלם – גורסות שנוצרנו בצלמו של אלוהים, דתות אחרות גרסו דברים אחרים) וחיפוש אחר האלוהים – בסרטו המופתי של רידלי סקוט בלייד ראנר – שגם הוא מפוצץ ברעיונות – החיפוש אחר היוצר והאדם ההורג את אלוהיו (נושא פילוסופי אירופי שעובד בהמון ספרים וסרטים), כאשר כאן יש לנו גם את ההפך בנוסף לרעיון זה – שהאל מנסה להרוג את האדם. יש כאן התנגשות המדע מול הדת – הגיבורה הראשית, שאמנם לא ריפלי – הגיבורה המקורית של הנוסע השמיני המגולמת ע"י סיגורני וויבר, אך היא דמות מעניינת כשלעצמה – היא מאמינה באלוהים, והעובדה שהיא מגלה שמקורו של המין האנושי בחייזרים לא הורגת את האמונה אלא מחזקת אותה – דבר שאנחנו רואים בכל דת ודת כאשר השכנוע העמוק לא מאפשר לעובדות לבלבל את האמונה, יש יגידו, העיוורת. יש כאן גם הנוסע השמיני כמובן, יש כאן מרדפים נהדרים, ויש כאן תמונה וויזואלית נהדרת של סרט מדע בדיוני כפי שהוא אמור להיות (צולם כולו בתלת מימד אגב). מה שאין כאן זה הקו הברור השזור בכל סרט של הנוסע השמיני – כאן יש לנו מסע חיפוש, כאן יש לנו הצבת התפאורה עם כל הפרטים עם כל הרעיונות והכיוונים, כאשר הנוסע השמיני – הסרטים הקודמים (או, כרונולוגית בעלילה, הבאים אחריו) – הם רק כיוון מסוים בתפאורה זו. נשמע מבלבל? נשמע לא ברור? אך בדיוק בגלל סיבות האלו ובגלל הוויזואליות הנהדרת הסרט הזה מומלץ. רצוי לצפות פעמיים בהרהורים קלים.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=5UEv03g51kU

2011 – Hugo

מומלץ 2011 – Hugo הוגו Martin Scorsese

 

 

או, איזה סרט מקסים. מי לא אוהב את פריס?

מי לא אוהב את שנות העשרים המאוחרות ושלושים המוקדמות של המאה העשרים? רומנטיקה, נוסטלגיה, פיסת היסטוריה, הרפתקה קסומה. וזה בדיוק סרט זה. קשה להגדיר אותו אחרת. הסיפור הוא בעקבות ספרו של בריאן סלזניק מ-2007 The Invention of Hugo Cabret. מדובר בילד הגדל לבד בתחנת הרכבת של מונפרנס בפריס. פעם התאכסנתי בסביבת תחנת רכבת זו במלון שקט ונחמד וטיילתי רבות ברובע המונפרנס – והסרט העלה בי גלים של נוסטלגיה. הסרט עצמו הוא נוסטלגיה אחת גדולה, אך עם זאת שמדובר בסרט עלילתי ואף סרט הרפתקאות, באופן מפתיע (לטוב לגמרי, אך לא ציפיתי מסקורסזה לפחות מזה) הוא שומר על אמינות היסטורית. בגדול, זהו סרט הוקרה לג'ורג' מלייה, שמתואר בסרט בתקופה לא זוהרת של חייו. מיהו אותו ג'ורג' מלייה אתם שואלים שמרטין סקורסזה, הבמאי המוערך, וידוע בעיקר בסרטיו האלימים, אך גם אחרים יוצר סרט עליו, שמריח יותר כמו סרט ילדים? ובכן, לא לחינם. מלייה היה דמות ססגונית בסוף המאה התשע עשרה והיה אחד מחלוצי הקולנוע. הוא היה איש משכיל, בן למשפחה שהתעשרה, אהב קוסמות והמציא לא מעט קסמים בעצמו, צייר, שיחק, ביים, כתב תסריטים, עיצב תפאורות, היה בעל אחד התאטראות המפורסמים (הוא קנה אותו בכסף מחלקו בבית החרושת של אביו שמכר לאחים שלו ומנדוניה של אשתו. התאטרון נהרס על מנת לבנות את שדרות האוסמן המפורסמות בפריז – גם אליהם יש לי נוסטלגיה. טוב – איך אי אפשר שלא יהיה נוסטלגיה לפריס?) שבו הוא היה מציג בנוסף לתכנית הרגילה גם מופעי קסמים, ומאוחר יותר, כשקנה מקרן קולנוע (ששיפר אותו ולאחר מכן החליף למודלים חדשים יותר) גם סרטים. בזמנו הסרטים היו אילמים ובני דקה או שניים. הוא החל לביים ולככב בסרטים משלו, בנה סטודיו בפאתי פריס, עסק באפקטים מיוחדים ושיכלל טכניקות צילום. הבחור היה פורה ביותר ויצר מאות רבות של סרטים – ביניהם סרט מדע בדיוני ראשון (המסע אל הירח באורך כ-14 דקות שהושפע מג'ול וורן). לאחר שפשט רגל, הוא התפרנס מחנות צעצועים שהייתה בבעלות המאהבת ולאחר מכן אשתו, ששכנה בתחנת הרכבת של מונפרנס. וזו התקופה בה אנחנו פוגשים אותו. סקורסזה לא חסך בשחזור התקופה ובפרטים, ואפשר לזהות בסרט לא רק את העבודות של מלייה, אלא לא מעט פרטים אחרים של התקופה. למשל בסרט יש סצנה בה רכבת נוסעים נכנסת אל תחנת הרכבת של מונפרנס ומתנגשת בה – סצנה זו היא כנראה שחזור של תאונת הרכבת שהייתה ב-1895 (אקספרס גרנוויל-פריס הייתה מאחרת ונהג הקטר הגביר את המהירות, ולא הצליח לבלום בתחנה). עוד סצנה נהדרת היא כשהילד נאחז במחוג השעון הענק התלוי גבוה – שיחזור סצנה מפורסמת מסרט בטיחות אחרונה לכל מ-1923 שבו הרולד לויד (קומיקאי סרטים אילמים מפורסם דאז) מצא את עצמו באותו המצב. כמו כן, אחד הנושאים בסרט הוא אוטומט – מכונות מכניות אשר  מבצעות משימות מסוימות באופן אוטומטי. אפשר להגיד שאלו מחשבים. מכונות כאלו תמיד היו במרכז תשומת הלב של הקהל (אפילו בימי תנ"ך מדובר שלמלך שלמה היה כס מלכות – אוטומט לכל דבר ועניין, והחיות המעוטרות מסביב לכס היו עוזרות למלך כשהיה עולה עליו) ובסוף המאה התשע עשרה היה תור הזהב של האוטומט – שהיו מייצרים כל מיני בתי מלאכה של שענים שוויצריים וצרפתיים – אגב מלייה עבד באחד מהם, והיה לו גם אוסף של אוטומטים. לא מדובר באוטומטים – זיופים, כגון אוטומט השח (מכונה עם שולחן גדול, לוח שח ודמות של טורקי שהיה משחק שחמט והיה מוצג בהזדמנויות שונות ברחבי אירופה – בתוך השולחן הסתתר איש שהיה משחק שחמט ומתפעל את הבובה – כך שזה לא באמת אוטומט אלא תרמית), לא, מדובר ממש ביצירות מדהימות, כמו למשל האוטומט של הנרי מלרבה – שען שוויצרי – היה מתוכנת לכתוב מספר פואמות באנגלית וצרפתית ואף לצייר מספר ציורים – הוא הציג את האוטומט במספר תערוכות באנגליה ואירופה – כיום המכונה נמצאת במכון פרנקלין בפילדלפיה. כפי שאתם שמים לב, הסרט הזה ממש אוצר, וריח הנפטלין ממש לא מורגש. אהבתי מאוד.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=qjSNBP4P9RU

2012 – Batman – The Dark Knight Rises

מומלץ 2012 – Batman – The Dark Knight Rises עלייתו של האביר האפלChristopher Nolan

 

 

זהו הסרט המסיים בטרילוגיית באטמן של כריסטופר נולן. לאחר סרט השני המהמם –  האביר האפל – לא חשבתי שצריך לחזור ולהמשיך את הסיפור – אך נולן חשב אחרת בבירור והנה יש לנו את הסרט השלישי. כמה טוב כבר יכול להיות הסרט השלישי לאחר שהשני בטרילוגייה הימם באופל, עומק, דימיון מפחיד למציאות והופעה מחשמלת של הית לדג'ר בתור ג'וקר – הנבל התורן בסרט? ובכן – יש כאלו שיגידו שסרט זה לא פחות טוב. ויש כאלו שיציינו שסרט זה חי בצל אחיו המוצלח יותר. אני משתייך לקבוצה השנייה. מבחינתי סרט זה הוא המשך של הסרט השני (בהפרש שמונה שנים) ומאוד דומה לו כמעט בכל – עושר בדמויות, האווירה האפלה, הפוליטיקה שמעורבבת בטרור ובשחיתות, הדמיון הבלתי נסבל למה שקורה במציאות – ז"א more of the same של הסרט השני. כמובן שחובבי הג'אנר אסור להם לפספס את הסרט זה למרות שגם כאן אין כמעט באטמן, ובתור סרט על גיבורי על, זמן המסך שלהם קטן להחריד, והסרט הוא אפל וכבד מדי בכדי שיהיה כיפי ומהנה – אז זה היה לנו כבר בסרט השני, כך שזו לא הפתעה. הסרט עשוי היטב עם כמה סצנות נהדרות, ונולן הוכיח שגם לאחר שקבע סטנדרט גבוהה ביותר בסרטו השני על באטמן, הוא יכול להמשיך באותה הרמה. אישית הרגשתי שנותנים לי גירסה מעודכנת של הסרט השני בלי הגאוניות שבו – אך רמתו הגבוהה מספיקה בהחלט להמליץ עליו (חוץ מזה, האם זה נכון לזקוף לחובת האח הקטן קיומו של האח הגדול?). נולן לא עשה את זה לבד כמובן, ויש כאן סוללה מכובדת של כוכבים העוזרים להצלחת הסרט: כריסטיאן בייל, מייקל קיין, גארי אולדמן, מורגן פרימן, מריאון קוטילאר,  טום הארדי, ג'וזף גורדון-לוויט, אן האטאווי. גם הצילומים הם באיכות גבוהה – הסרט ברובו צולם בציוד שמצלמים סרטים לאיי-מקס – מסרטה 70 מ"מ. למי שלא ראה את האביר האפל – מצפה לו סרט מהמם, הוא ימצא את עצמו מבולבל (בכל זאת יש המשכיות מסויימת) אך במהרה יכנס אל נפתולי העלילה וימצא את עצמו על המים הגועשים של המלחמה ברוע. הרוע והאופל חדורים כה עמוק בסרט, וכה משקף את המציאות שבה אנחנו חיים, שבמהלך יצירת הסרט כבר נדלקו כמה נורות אזהרה בדמות תאונות קטנות שקרו במהלך ובאתרי ההסרטה – פעם טרקטור נכנס בחזית כניסה לבניין, פעם האופנוע של באטמן ניזוק בתאונת התנגשות, פעם איש פעלולים צלח אל גג בניין, ופעם אחרת התנגש במצלמה (כן, זאת ה-70 מ"מ) והרס אותה. נורות האזהרה כמובן לא הובנו, ובעת הקרנת חצות ב-20 ליולי 2012 בעיירת אורורה שבקולורדו, בחור בן 24 פתח באש באולם הקולנוע והרג 12 אנשים ופצע יותר מ-50. הוא קרא לעצמו הג'וקר. בכדי לא להעיר את הרוע עוד יותר, השיווק ופירסום והקרנת הסרט עברו לפסים שקטים – ובכל זאת הסרט היה לאחד הסרטים הקופתיים ביותר. נולן יצר סיום הולם לטרילוגיה האפלה שלו.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=rBP-oP0ELA8

2011 – The Descendants

מומלץ 2011 – The Descendants היורשיםAlexander Payne

 

 

הסרט הוא על קבלת החלטות קשות. טוב, זה משפט קצת סתום. מה הכוונה בהחלטות קשות? כאן מדובר בסיפור על משפחה בהוואי. ג'ורג' קלוני משחק עו"ד. הוא בא ממשפחה המחזיקות אדמות רבות בהוואי והוא גם מנהל הקרן המחזיקה באדמות האלו. יש הזדמנות למכור כמה עשרות אלפי דונמים באי קאואי לפיתוח תיירות ומלונאות – וכל הבני דודים בעד העסקה הזו. וג'ורג' קלוני צריך להחליט. כמובן שיש גם לחצים נוספים – למשל לחץ משפטי לגבי בעלות על האדמה, באם לא תימכר. לכאורה החלטה לא פשוטה, אם כי די ברורה ללא מעט אנשים. אך לא לקלוני, שנקלע תוך כדי הסרט לדרמה משפחתית שהוא מנסה לנהל גם כן, אך היא הולכת ומסתבכת. וכך הוא נמצא בכמה דילמות בו זמנית. טוב, אם אמשיך הלאה בתיאור – זה כבר יהיה ספוילרים רציניים. אוכל רק להגיד, שלבסוף קלוני מגיע לפתרון פרטי משלו לכל הדילמות בהחלטה אחת. מתיאור שלי אפשר לחשוב שמדובר בסרט מתח – אך הוא לא – זהו סרט דרמה עם משחק מעולה של קלוני שמשאיר אותנו מעורבים בסיפור אמין הנגלה לפנינו, שבו הערכים הקפיטליסטיים לבסוף מרכינים ראש בפני ערכים אנושיים ומשפחתיים ומורשת. הסרט הוא בעקבות ספרה של קאוי הארט המינגס משנת 2007 באותו השם. סרט אנושי, חם וחכם. מומלץ ביותר.

קדימון:  https://www.youtube.com/watch?v=-OBvd5MgPYA

2011 – Game of Thrones

מומלץ 2011 – … Game of Thrones משחקי הכס

 

 

זהי סידרת טלוויזיה אמריקאית של HBO בעקבות ספרי הפנטסיה של הסופר ג'ורג' מרטין שיר של אש ושל קרח. הסדרה היא מאוד פופולרית ומאוד מדוברת בארה"ב ובעולם כולו, כולל ישראל. ניסיתי להבין מה הסיבה לכך. האם זה בגלל האלימות המאוד קשה בסדרה? (מעניין יהיה לעשות סטטיסטיקה כמה אנשים מתים בכל פרק. אני בטוח שמישהו כבר עשה את זה) או האם זה בגלל כמות סצנות הסקס והערום? הרי אנחנו מאמינים שסקס ואלימות הם הנוסחאות להצלחה של הרבה סרטי הוליווד, לא? אך כאן זו כנראה לא הסיבה להצלחה. נהפוך הוא, אם יש ביקורת נגד הסדרה, אז זה דווקא בגלל האלימות והערום שבה. אז מה עם כן? מה סוד ההצלחה? אני סבור שזה בגלל שלוש סיבות.

קודם כל הדמויות שבסדרה הן לא שטוחות, ומורכבות מאוד. אם בעונה מסוימת אנחנו לא סובלים דמות מסוימת, אזי משום מה בעונה אחרת אנחנו מסמפתים אותה. כמו כן, מפרק לפרק, בגלל חיסולים רבים של הדמויות (כן, בעיקר של שושלת סטארק, אך גם אחרים), אנחנו, איך לומר? מרגישים קשר כלשהו אל הדמויות שלך תדע, אולי בעוד פרק כבר יירצחו. הדמויות הן רבות, זה לוקח זמן להכיר את כולם, הכל מרתק וססגוני ולרגע לא משעמם. שפכו שם כל כך הרבה סטראוטיפים על הדמויות והמשחק הוא ראוי לשבח – כך שאנחנו נקשרנו אליהם, ואי אפשר לפספס עונה. אני צפיתי כבר ב-7 עונות ומצפה בכיליון עיניים לשמינית שתצא ב-2019.

בנוסף, התפאורה של הסדרה היא פשוט נהדרת. יש כאן ערבוב של כל כך הרבה מיתוסים והיסטוריה אירופית שאמנם אתה מבין שזה איפשהו בימי הביניים, אך לא בדיוק – יש לנו דרקונים, המהלכים, אנשי שלג, השפעות רומיות ויווניות ואפילו מונגוליות. יש כאן מכל טוב, ואתה מזהה פה ושם כל מיני דברים שמצלצלים מוכר לך. דרמות היסטוריות הן תמיד מתכון להצלחה – אנחנו מתים עליהם – הרי אף אחד מאתנו לא אהב במיוחד ללמוד היסטוריה ולשנן את השושלות והתאריכים – אך כאן לוקחים את כל זה וממחיזים מול עיננו, מעלים באוב, שמים אותנו במכונת הזמן – והיישר לתככים והמזימות בימי הביניים.

אמרנו תככים? כן, אנחנו אוהבים אותם, אוהבים סדרות פוליטיות בהם יש מאבקי שליטה – יש שם מאבק הטוב ברע וזה נותן לכולנו משהו להזדהות אתו ולצפות בכיליון עיניים לתרגיל המלוכלך הבא. המאבק בין בית לניסטר ובית סטארק בסדרה כנראה מושפע ממלחמות בין בית לנקסטר ויורק באנגליה בימי הביניים. ומי לא אוהב לצפות בתככי החצרות?

אם עדיין לא ראיתם – אז כדאי מאוד (לקחת חיסון נגד אלימות לפני כן).

The winter is coming

קדימון (של העונה הראשונה): https://www.youtube.com/watch?v=YinJaXzgzqI

2011 – Contagion

מומלץ 2011 – Contagion  התפשטות  – Steven Soderbergh

 

 

זהו מותחן על מגיפה עולמית. סוף המאה העשרים ותחילת המילניום התאפיינו בכמה וכמה מגפות כאלו – איידס, סארס, וכו' – כך שהנושא מוכר לצופה. אך זהי הפעם הראשונה שאני צפיתי מסרט באורך מלא על הנושא עצמו. הסרט עשוי באופן ראליסטי ביותר, עם משחק טוב וסוללה של שחקנים כוכבים שכל אחד מסוגל להוביל סרט לבדו – מאט דיימון, קייט ווינסלט, ג'וד לאו, מריון קוטילאר, גווינת פלרו. אותי הסרט די זעזע. אנחנו מכירים מוקדי ההעברה של המחלות – שדות תעופה, שדרכם עוברים מיליונים של אנשים. ובכל מגיפה שבאה והולכת אתה שם לב לכמות הולכת וגדלה של אנשים ההולכים במסכות, אנשים שמים על כף ידיהם נוזל מחטא, לוחצים פחות את הידיים ואפילו נעצרים ומוכנסים לבידוד בכל סימן של שיעול וחום. פעם בקונקשיין אחד הלכתי לתומי ליד נקודת ביקורת כזו והשתעלתי במקרה. הלב שלי צנח לתחתונים שמא לא יעצרו אותי וישימו בבידוד. כמו כן, המחשבה שלי כל הזמן חושבת על פיגוע ביולוגי בו במקום מחבל מתאבד עם פצצה שייקח אתו כמה עשרות אנשים, יהיה מחבל עם ווירוס קטלני וכך המחלה תפוזר מסביב לעולם. בדיוק בתרחישים כאלו עוסקים אנשי הבריאות העולמי. הדינמיקה בסרט של התפשטות הווירוס והמרוץ אחר הנוגדן היא כה ראליסטית, שאתה כצופה מתכווץ בכורסא שעד עכשיו הייתה שיא הנוחות, ולא יכול למצוא את הפוזה הנינוחה – כולך קפיץ אחד שדי בסימן של חום על מצחך ואתה טס למיון. בסרט יש גם רעיון נוסף – אמנם צדדי, אך מדליק נורות אדומות – יש אנשים שינסו להרוויח בכל מצב, גם במרמה, בשימוש במדיה חברתית והמונית. וההמונים הבורים יתמכו במהלך זה. מהומות הן נגישות הרבה יותר עם האינטרנט כמלווה מודרני של האוויר לנשימה. אך מה שבאמת מפחיד זה איך הכל יתחיל – למעשה אין צורך במחבלים ביולוגיים – הדבר יכול להתחיל לגמרי במקרה, בלי שיש לנו השפעה כלשהי, ואז, כשהווירוס יצליח להדביק קרבן ראשון, זה רק עניין של זמן עד להתפשטות. מותחן מפחיד.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=4sYSyuuLk5g

2009 – Moon

מומלץ 2009 – Moon ירחDuncan Jones

 

 

זהו סרט מדע בדיוני. מהסוג הטוב. אמנם הכל מתרחש בחלל, אך לא רחוק מדי. מדובר בתחנת פיקוח על כרייה המתבצעת על הירח. הגיבור, סם, לקראת סיום חוזה של שלוש שנים בתחנה. למעשה, הוא השחקן היחיד בסרט. שלוש שנים בבדידות, עם כל הטכנולוגיה והבידור האלקטרוני תחת ידיך. חלומו של כל גיק וסיוט של כל אדם מן השורה. טוב, הוא לא לבד. התחנה נשלטת ע"י המחשב – גרטי שמו. מזכיר אודיסאה בחלל  המהולל של קובריק? לא לחינם – יש דמיון רב בתפאורה לסיפור. הכל מאוד ראליסטי, מאוד מאופק, בלי הרפתקאות גדולות או אקשן קורע שמלא בחורים מדעיים המאפיין לא מעט סרטים מדע בדיוניים. סרט זה לא סובל מהם, ברוך השם, ועקב כך הוא גם רציני יותר, מדויק יותר, מלא פרטים קטנים שאתה, כצופה, כבר מתחיל לחפש את האלוהים שנמצא בהם.

הבדידות האין סופית של סם מודגשת ע"י קו תקשורת משובש עם הארץ שבה הוא השאיר אישה וילדה. רק בזכות גרטי הוא יכול לחיות מיום ליום במטלות תחזוקה של התחנה. איזה מן איש ייצא לחוזה של שלוש שנים הרחק מהכל? איזה מן איש תאגיד הכרייה שוכר אנשים לחוזה אכזרי זה?

מי אני, מה אני, איפה אני ומי עשה לי את זה… העימות הבלתי נגמר הזה של אדם בגורלו, בתפקידו, במהותו ובמקורו לובש כאן צורה טכנולוגית מפתיעה ומכניסה לתמונה, איך לא, גם את התאגידים, שאין עליהם, אין להם לא דין ולא דיין וכך זה אנחנו הקטנים מול ההם הגדולים. סרט חכם, סרט עם מחשבה, עם הפתעות – מותחן מדע בדיוני אינטליגנטי מומלץ.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=twuScTcDP_Q

2007 – 3:10 to Yuma

מומלץ 2007 – 3:10 to Yuma ליומה 3:10James Mangold

 

 

3:10 ליומה הוא רימייק לסרט באותו השם מ-1957 אשר בעצמו עיבוד לסיפור קצר מאת אלמור לאונרד מ-1950. זהו מערבון. אנשים אוהבים מערבונים, אני חושב לא מכיוון שהם דרמות מרגשות. האלימות שבהם לא הייתה לשם אלימות, ועד להופעה של המערבון ספגטי, האלימות לא הייתה גרפית יתר על המידה.  מערבונים הם גם לא סרטים הדורשים אינטליגנציה גבוהה להעריך אותם. אני חושב שאוהבים מערבונים מכיוון שיש בהם מפגש פנים מול פנים של טוב ורע, בלי יותר מדי חוכמות. אני חושב שאוהבים את המערבונים מכיוון שיש שם את הערכים המוסריים שלנו בסביבה אנארכית ללא חוק וסדר – המערב הפרוע, ואנחנו הצופים, תוך כדי אותו המפגש של הטוב ברע מייחלים בכל כוחנו שהערכים שלנו (למעשה העולם שלנו) יעמוד איתן מול התוהו ובוהו. בזמנו המערבונים היו נפוצים יותר, אך כיום זהו ג'אנר שהתמעט בסרטים – הייתכן שבגלל שהקהל כבר מעוניין פחות בערכים שלנו, או במפגש בין הטוב לרע? הייתכן שזה הפסיק לעניין אותנו, הצופים, וכל מה שמעניין אותנו זה כמות הקטשופ שישקיעו בסרט וככל שגדל שטח פנים של עור חשוף כך נתבדר יותר? השאלה מעניינת כי אי אפשר לענות עליה בתשובה סטנדרטית של לחם ושעשועים להמונים, ושאלות מורכבות הן עבור קבוצות עלית. הרי רק לפני שישים שנה אותם ההמונים אהבו את המערבונים. תעלומה.

הרימייק הזה שם את המערבונים עם כל המפגש של הטוב והרע ועם דילמות ערכיות שוב על השולחן בחבטה אדירה – אולי כי מדובר במשחק מעולה של ראסל קרואו וכריסטיאן בייל (וגם מוכרחים להודות שהמשחק במערבונים הקלאסיים לא היה הצד החזק של אותם הסרטים), ואולי בגלל שהסרט עשוי כל כך טוב – אפשר להתחיל לשקול מרכיבים כמובן, אך ללא ספק, התוצאה הסופית שאנו רואים ראויה לכל שבח. ויש גם תוספת מבורכת .לא, לא כדוגמת סרטם של האחים כהן, הנהדר כשלעצמו, אומץ אמיתי, שבו התוספות היו סגנון קודר כמו-ראליסטי וגיבורה ילדה. כאן בסרט התוספת היא שזהו סרט אינטליגנטי – זהו לא מערבון מטופש, אלא מערבון המתפתח לכדי דיאלוגים משובחים.

 אז איזה מהערכים עומד כאן במבחן של התוהו ובוהו? גיבור מלחמה, נכה קרבות (בייל) מנסה לנהל חווה ולפרנס את משפחתו, בחוסר הצלחה משווע. בחיים האזרחיים הוא לא גיבור, הוא אחד שלא הולך לו, וכך הוא מצטייר בעיני הסביבה, וגרוע יותר, משפחתו. רצה הגורל (התסריט, נכון יותר) והיה צריך ללוות פושע מועד, שודד עם מוניטין ורוצח לעת מצוא (קרואו) שנתפס, אל רכבת שיוצאת בשלוש ועשרה ליומה, ששם יועמד לדין, וחקלאי שלנו הוא אחד מהאנשים שינסו ללוות אתו (באזיקים כמובן) אל הצדק, כשחבורתו של הפושע יוצאת נגדם וכמו כן כל האי סדר של המערב הפרוע מצטרף גם כן. ובכן – למה החקלאי שלנו פתאום מוצא את עצמו בעמדה זו? התשובה באה לנו לקראת הסוף – הכבוד, הכבוד האנושי שהוא איבד בהיותו כישלון צורב. מה שמפתיע שערך זה לא היה זר לפושע שלנו – וכך יש לנו סרט אקשן גברי מסחרר במחוזות של המערב הפרוע. תענוג צרוף.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=ZeroJ1BK6GQ

2005 – Kingdom of Heaven

מומלץ 2005 – Kingdom of Heaven ממלכת גן עדןRidley Scott

 

 

לפנינו דרמה היסטורית מרהיבה על שלהי מלכות צלבנית ירושלמית הראשונה, כשסלח א-דין החריב אותה (ואחרי זה יבוא מסע הצלב השלישי עם ריצ'ארד לב הארי ותכונן מלכות צלבנית ירושלמית השנייה). הסרט אמנם לא מתאר את המאורעות ההיסטוריות בדיוק רב – אך מנסה לשרטט את רוח התקופה במשקפיים מודרניים. ויש לשים לב שהמשקפיים המודרניים בהוליווד צבועים באידאולוגיה שמאלנית. יש הרבה אי-דיוקים או המצאות היסטוריות בסרט – כמו למשל שהגיבור הראשי – בליאן מאיבלין היה נפח במקור – אך דברים אלו עוזרים לפתח את הסיפור וכלולים בחופש של היוצר לצייר את הדרמה. לא, אני מדבר על דברים אחרים שמאוד בלטו לי. הסרט מתאר את המוסלמים כמתורבתים והצלבנים כפשוטי העם, בורי ארצות ואכזריים. כמו כן יש בסרט לזמן קצר ברית מוסלמית-נוצרית-יהודית.  מציאות החיים בירושלים דאז צוירה כשנאת הנוצרים את המוסלמים. דברים כאלו. הסרט עורר וויכוחים בין היסטוריונים ולא מעט התנפלו על הסרט על כך שהוא מעוות את ההיסטוריה – אך ההשגות האלו התמקדו במישור העובדתי (מוסלמים לא היו שוחרי שלום והצלבנים לא היו אכזריים יותר מהם, מלך גי דה'לוסיאן שצוייר בסרט כרב-נבל היסטורי לא היה יותר או פחות אכזר ממלכים אחרים, הברית של מוסלמים נוצרים ויהודים לא הייתה קיימת) וגם בבסיס אידאולוגי – הייתה אפילו דעה בין היסטוריונים שהשנאה של הנוצרים את המוסלמים שהוראתה בסרט מזינה את הנרטיב המוסלמי בימינו ומסוכנת, וסתם תוצר של פוביה האמריקאית סביב 9/11 . (ז"א הביקורת הייתה בין חברים באותו המחנה).

זה אכן נושא מרתק לדיון – עד כמה יש חופש לאמן לצבוע את העובדות בצבעים שהוא רוצה. אז לא אפתח אותו כאן – רק אציין שהצבעים בסרט הם אידיאולוגיים בסגנון הפוליטיקלי קורקט. הסרט הוא תמונה מרתקת עשויה היטב, עם סיפור מצוין, עם סוללה של שחקנים טובים (אווה גרין, ג'רומי איירונס, ליאם ניסן ואחרים) ועשוי ביד אומן (רידלי סקוט) על רקע היסטורי המשוחזר בכישרון בולט וסצנות קרב מרהיבות.  אני אוהב סרטים כאלו (אני גם אוהב ספרים כאלו).  אפשר לקחת את התמהיל הזה לכל מיני כיוונים (דן בראון עושה את זה ע"י כך שהוא מקים חידת מתח המבוססת על רקע היסטורי וממקם אותה בימינו – שזה כיוון שונה לגמרי העשוי מאותם החומרים –כמו קוד דה וויצ'י, שדים ומלאכים) אך הכיוון של הסרט – לספר את הסיפור מתוך התקופה ההיסטורית – מדבר אליי. לרידלי סקוט כבר היה ניסיון בסוג זה של סרטים – ראה גלדיאטור הנהדר – והוא משתמש בניסיון שצבר גם בסרט זה, שמדבר גם על מקומות הקרובים לליבי ותיבת הדואר שלי.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=moNH4N44D28