הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: קולנוע אמריקאי

2012 – Beasts of the southern Wild

שווה 2012 – Beasts of the southern Wild  חיות הדרום הפראי  – Benh Zeitlin

בראש ובראשונה סרט זה יכול להתהדר בהישג צילומי – הסרט מהפנט, יפה, פורט על נימי הנשמה הנסתרים ביותר שלא חשדת שקיימים אצלך, משהו בראשיתי. גם העלילה היא קצת מבולגנת, דרמטית ולא מסובכת אך רחוקה ממחוזותינו של הציוויליזציה המערבית – היא שוכנת בשוליים – גם חברתיים וגם תרבותיים. מדובר באב וביתו – האשפאפי בת השש –  המנסים לשרוד בתעלות של לואיזיאנה בהתקרב הסופה התורנית. המושג בית קיים, אך מתפורר. המשפחה היא משפחה מורחבת של הקהילה המתמודדת ביחד מול האיומים, וחיה את חייה בעת רגיעה. והחיים הם לא הישגיים, תרבותיים או בעלי משמעות – לא, הם פשוט חיים ועסוקים בלשרוד. בסרט את הקהילה אכן משחקים אנשי קהילה רגילים ולא שחקנים מקצועיים. הסרט בא בעקבות מופע תאטרון יחיד בשם Juicy and Delicious. אני לא התחברתי למסרים ולעלילה למרות שהן פשוטות מספיק על מנת לשמש אלגוריות לכל מיני כיוונים, הן ברורים (הקהילה שחיה בצידי הציוויליזציה, חיה לא רע ואפילו באושר, ללא כל עזרי הציוויליזציה שאנחנו כה רגילים להסתמך עליהם) והן לא כל כך (מה שחשוב לאדם זה לא הסממנים שהוא מוכן לשרוף אותם, אלא הדבר האמיתי והחיפוש אחריו) – אך הצילומים החזיקו אותי שבוי בדימויים, מוקסם מהתמונות ומהופנט ע"י הילדה הקטנה האשפאפי.

מודעות פרסומת

2012 – Chronicle

שווה 2012 – Chronicle  כרוניקה בזמן אמתJosh Trank

סרט זה מתחיל כסרט כיפי אך נגמר כדרמה אפלה. זהו סרט התבגרות בשילוב סרט גיבורי על אם תרצו. שלושה חברים מתיכון זוכים איכשהו לכוחות טלקינטיים (שליטה על חפצים דרך מחשבה). בהתחלה הם משתעשעים, אך אח"כ הדילמה של שימוש בכוחות אלו מעסיקה אותם ולוקחת לכל מיני כיוונים – אישיים, מצפוניים, פילוסופיים. זהו בעיקרון העיבוד לאימרה – הכח משחיט. ז"א ייתכן שאתה אדם מוסרי וטוב או סתם אדם רגיל מהישוב. אך אם יהיה לך כוח, בסופו של יום הוא ישחיט אותך. האנושות מתמודדת מול תופעה זו בהכנות ארוכות תווך, חינוך והתנסויות הולכות ונישנות, עד שהאדם כבר מבוגר ועומד על דעתו. וגם אז ע"י חינוך והכשרה מגדלים את האדם להחזיק בתפקיד זה או אחר. ובכל זאת האימרה הכח משחיט לא נעלמה – ז"א למרות מאמצי האנושות עדיין הוא משחיט. לא לחינם המתלבטים בכוח הם בני טיפש עשרה – האנושות עדיין לא בגרה מספיק ויחסית היא מתנהגת כמו בני טיפש עשרה כשיש לה הכח. סרט זה שם את הדילמה במרכז הבמה, בתחפושת של סרט נעורים.

2011 – The Ides of March

שווה 2011 – The Ides of March   משחקי שלטוןGeorge Clooney

דרמה פוליטית עם השלכות לכל כיווני החיים. מסע בחירות בארה"ב, הנמשך ונמשך ונמשך. במהלך המסע המועמדים מאבדים את הכוונות האמתיות בשמם הם טוענים למרוץ, והעובדים הבכירים מאבדים כל קשר למצפון חברתי או אישי. או שמא "מאבדים" זאת מילה נאיבית, ולא היה להם את זה מלכתחילה? הכל פה מתערבב, האישי מול מערכת הבחירות, המעשים הטובים עם הרעים. המטרה מקדשת את האמצעים בכל החזיתות, וגם המטרה היא לא מי יודע מה ברורה לאחר מסע ממושך. אז למה זה קורה? בגלל שהמסע ארוך מדי? בגלל שהכח משחיט? בגלל שטיפת המח שהמטרה מקדשת הכל? או בגלל שמלכתחילה אל הפוליטיקה נמשכים אנשים שאין להם את זה מראש? ג'ורג' קלוני, בהיותו דמוקרט מושבע, בכוונה לא זורק את הדילמה אל המחנה הרפובליקני ועורך חשבון נפש דווקא במחנה הדמוקרטי, על מנת להראות שהדילמה המוסרית ושבירת הערכים לא קשורה למחנה מסוים. כמו כן, לא יכולתי להתעלם מכך שזה לא רק הפוליטיקאים, אלא כולם שנמצאים באותה צלחת של איבוד הערכים הבסיסיים – יועצי התקשורת, התקשורת עצמה.. דרמה חזקה, שאמנם לא מחדשת הרבה לאדם המבין שהוא חי בעולם אכזרי, אך מחדדת איך זה קורה במרוץ פוליטי. המסקנה היחידה היא שייתכן שמי שנכנס למרוץ עדיין מחזיק באידאלים וערכים, אך לאחר המרוץ הוא יכול רק לשדר סיסמאות – כל הערכים כבר הופשטו מהמועמד.

2011 – The girl with the dragon tattoo

שווה 2011 – The girl with the dragon tattoo נערה עם קעקוע דרקוןDavid Fincher

עדיין לא ראיתי את הגרסה השבדית המקורית מ-2009. אם לשפוט עפ"י הסרט הזה – אז כדאי לי לראות. וזה לא בגלל שהסרט הזה הוא גרוע ואני צריך חוויה מתקנת – נהפוך הוא. הסרט הזה שווה ביותר, ויהיה מעניין לראות ולהשוות למקור. מדובר ב-2 סיפורים, כביכול לא קשורים – הראשון על בחורה, גיקית טכנולוגית, מסובכת עם חוק, עם עבר כואב ומחריד, והווה לא פחות קשה. הסיפור השני הוא על עיתונאי החוקר העלמות מסתורית מלפני 40 שנה. הדמויות מצטלבות וממשיכות יחד לצלוח את נפתולי העלילה של הסרט. זה מהווה כביכול תפאורה לבלש מסוגנן בסגנון פוארו או אגאתה כריסטי. או, לחלופין, קווי מתאר לסרט אפל משנות הארבעים. אך זהו, שהסרט הוא יותר מזה, ומקרין אווירה אפלה מסוגננת ומטרידה. לא יודע אם בגלל הבמאי או בגלל הסרט המקורי, או מכיוון שכיום לא עושים סרטים של פעם, או בגלל הספר המקורי של סטיג לרסן, שעל פיו מבוסס הסרט המקורי. יש כאן מורכבות ועושר דמויות לא רגילים – למעשה האווירה והדמויות יכלו בקלות להרכיב סרט נפרד, הבלש יכל להיות בסרט אחר, וישנם גם כמה וכמה סיפורי צד בסרט אשר יכלו להתפתח לסרט משל עצמם (למשל סיפור הנקמה של הגיבורה באפוטרופוס שמונה לה אשר מפקח עליה ומתעלל בה מינית).

2011 – The Adventures of Tintin

שווה 2011 – The Adventures of Tintin   הרפתקאות טינטיןSteven Spielberg

טין טין היא דמות מספרי הקומיקס של קריקטוריסט בלגי הרגה. זאת דמות אהודה וידועה בעיקר ברחבי אירופה, והרבה פחות בארה"ב. טין טין הוא עיתונאי פרי לנסר בן 17, ויש לו כלב בשם סנואי. הסרט הוא סרט אנימציה של ספילברג, והוא מאגד בתוכו שלושה מתוך סדרת אלבומי קומיקס על הרפתקאות טינטין פרי עפרונו של הרגה. כשניגשתי לראות את הסרט, לא היו לי ציפיות כלשהן מכיוון שלא הכרתי את הדמות של טין טין. להגיד את האמת, עכשיו, כמה שנים לאחר שראיתי את הסרט, העלילה צפה בזכרוני מעורטלת בערפילי הזמן (מכבסת מילים שמצביעה על כך שאינני זוכר כלום). אני רק זוכר הרפתקאות בקצב מסחרר, מרדפים במקומות אקזוטיים על מכוניות, אופנועים, מטוסים, חיפוש אחר האוצר (כאן אולי כדאי להזכיר שיש דמיון מסויים לאינדיאנה ג'ונס), הרעים מול הטובים, ובעיקר הרגשה טובה והפתעה חיובית ביותר. אהבתי.

2011 – Moneyball

שווה 2011 – Moneyball מאניבולBennett Miller

הסרט הוא על המשחק המשעמם ביותר שהמציא האדם – הבייסבול. הוא גם מהווה תעלומה לא פתורה – מתברר שהוא  המשחק האהוד ביותר על אמריקאים. אני לא מבין מדוע – אך האמריקאים מסתדרים יפה מאוד בלי הבנה שלי בנעימים שעות רבות בימי הראשון באצטדיונים של בייסבול. כך שאני מודה – הסרט הזה לבטח תפס את אהדתם של האמריקאים יותר משלי.  אך למזלי – הסרט הזה, בסתירה למה שהכרזתי בהתחלה – הוא לא על בייסבול. הוא בעד ניצחון המתמטיקה והסטטיסטיקה על הקנונים האנושיים – דעות, הערכות ומסורת רבת שנים שהשתרשה. הוא ניצחון המדעים המדויקים על מדעי הדשא. הוא זיקוק המונח ניצחון במונחי העסקים. הוא שם על סצנת הזרקורים שיטת ליהוק שחקנים על ביצועיהם במשחקים הקודמים, ולא דווקא על תדמיתם כשחקנים ואהדתם בציבור. שיטה מוזרה, שפיתח חנון שמן שמעולם לא שיחק את המשחק עצמו (מגולם בצורה מזהירה ע"י ג'ונה היל) שמיושמת ע"י מנהל קבוצה כושלת בליגה שמשכנע את ההנהלה לקבל את השיטה לליהוק. והקבוצה מתחילה לטפס במעלה הליגה! אך מה שקנה אותי זה לא המשחק של בראד פיט ששיחק את המנהל, לא המעשייה על ניצחון השכל על הרגש – אלא העובדה שזהו גם סיפור אמתי. אם כך, אז באמת שווה.

2011 – Limitless

שווה 2011 – Limitless ללא גבולות – Neil Burger

זהו מותחן מד"ב בעקבות ספרו של אלן גלין The Dark Fields מ-2001. הרעיון המרכזי שבו הוא שאנחנו לא מנצלים את כל פוטנציאל של המוח שלנו וכאן יש לנו סם – סם חדש – הנותן למי שנוטל אותו אפשרות לנצל יותר ממה שבד"כ מנצלים. הסם ממקד אותך ושם אותך בשליטה. מאוד מזכיר את התרופות הפסיכיאטריות של היום אשר נותנות לאנשים לתפקד בצורה נורמלית בעולם דורש יתר על המידה כמו שלנו. הצורה בה הסם החדש נותן לאנשים להצליח היא בזה שיש לך גישה ישירה לזיכרון שלך – כן, אתה לא תשכח וכך תוכל לנצל את הנתונים שלך טוב יותר. לי אישית יש קצת השגות לרעיון כזה של שיפור תפקוד המוח שלנו – ולדעתי הרעיון הנ"ל הוא תוצאה של החינוך של הדור האחרון – ז"א החינוך הוא להשיג תוצאות וכך אתה לומד לזכור יותר דברים הקשורים לתחום הלמידה על מנת להשתמש בנתונים אלו. (וזה במקום נגיד השכלה רחבה). כיום יש שיטות טובות יותר מאשר הסם המדובר – ד"ר גוגל למשל. וחוץ מזה יש הבדל תהומי בין "נתונים" ל-"מידע". מידע זה המשמעות של הנתונים. ומשמעות לא שוכנת בזיכרון. זו הדעה שלי בנושא. אך הרעיון של שימוש בתרופות פסיכיאטריות להרחיב את השימוש במוח הוא רעיון אדיר. הסרט לא לוקח כמובן את הצד המדעי, וגם לא מנסה להרחיב את היריעה. הרי מדובר בסרט – שאמור להיות בידור אחרי הכל. אז מה עושים? נכון – מפנים את היכולת שמשיגים ע"י התרופה להשיג כסף, הרבה כסף. ז"א הרעיון ממוצה למחנה המשותף הנמוך ביותר של הצופים אשר כולם יבינו. עם זאת, הסרט הוא חכם ואינטליגנטי, רווי ברעיונות וקצב ראוי לשמו, עם הופעה מעניינת של ברדלי קופר ורוברט דה נירו, עשוי היטב וראוי מאוד.

2011 – J. Edgar

שווה 2011 – J. Edgar ג'יי אדגרClint Eastwood

ג'. אדגר הובר. ראש האפ.בי.אי. האגדי והידוע לשמצה – תלוי מאיזה רקע אתם באים. פטריוט ללא פשרות, נוקט בשיטות על גבול ומעבר לגבול של המותר. האיש שהעלה את החקירות לרמה מקצועית גבוהה, האיש שהכניס לחקירות אלמנטים מדעיים כמו טביעות אצבעות, בדיקות דם וכו’ האיש שממנו פחדו כולם. הסרט מספר על עלייתו לגדולה, על חייו אהבותיו נטיותיו בסצנות דחוסות מההיסטוריה של ארה"ב. מי שלא מכיר – כדאי קצת לקרוא עליו לפני הסרט בכדי שיחושו את ההקשרים והעומק. הופעה נהדרת כתמיד של לאונרדו דיקפריו.

2011 – Friends with Benefits

שווה 2011 – Friends with Benefits ידידים פלוסWill Gluck

קומדיה רומנטית חמודה עם ג'סטין טימברלייק ומילה קוניס. הם מייצגים דור של אנשים בשנות העשרים אשר אוהבים כסף, רוצים קריירה, לא אוהבים אחריות ולא רוצים להתחייב. הם גם גדלו על ערכים רומנטיים וזה נמאס להם. מעניין אם הם יוכלו לנהל מערכת מינית ללא מערכת רומנטית. זה בדיוק מה שהם בודקים בסרט זה. התשובה היא כמובן שזה אפשר, וגם בדורות קודמים הדבר היה נפוץ. אך מצד שני אנחנו שגדלנו על ערכים רומנטיים מאוד רוצים שהם יפלו למערכת רומנטית, לא? טוב – הנושא– נדוש, הנוסחאות נשחקו, וראינו דבר או שניים בחיים. אז למה הסרט שווה צפייה? אז זהו – יש קסם באוויר וג'סטין ומילה החתיכיים מצליחים להעיר את הסרט הכביכול מודרני באור רומנטי, הומוריסטי ושובב – הם מצליחים לתת לנו הנאת צפייה גם בסרט רומנטי. למעשה עבדו עלינו בסרט זה – בהתחלה מכרו לנו שרומנטיקה זה פסה, כינורות ונרות זה דקדנס, ויהיה רק קצת מין – ואז, הופ, מלכודת העכברים נסגרה ואנחנו מצאנו את עצמנו בדיוק בסרט שמפניו הזהירו אותנו מהתחלה – ועוד מצאנו את עצמנו נהנים.

2011 – A Dangerous Method

שווה 2011 – A Dangerous Method שיטה מסוכנתDavid Cronenberg

הסרט בא בעקבות מחזה מ-2002, שהוא בתורו בא בעקבות ספר מ-1993 ע"י ג'ון קר בשם "שיטה מסוכנת ביותר: סיפור על יונג, פרויד וסבינה ספירלין". כן – מדובר אכן בסיפור הנסוב על פסיכואנליזה, או ליתר דיוק, לידתה של פסיכואנליזה. כיום זוכרים את פרויד ואת יונג כאבות המייסדים של פסיכואנליזה. אך לסבינה ספירלין היה תפקיד לא קטן, שנקבר בתודעה המודרנית. סבינה בתחילה הייתה פציינטית של יונג, לאחר מכן מאהבת שלו, ולבסוף חוקרת פסיכולוגיה בזכות עצמה. הסרט מספר על התקופה שבה היא הייתה פציינטית עד לפריסת כנפיים לעצמאות. הסיפור שלה הוא מרתק – סבינה נולדה ברוסיה למשפחות יהודיות, עברה לשוויץ ע"מ ללמוד, טופלה ע"י יונג, קיימה קשרים גם עם פרויד (שבאותה תקופה יחסיו עם יונג היו ידידותיים וקולגיאליים, כשפרוייד סימן את יונג כממשיך דרכו. רק מאוחר יותר יחסיהם השתבשו), היא נכנסה למערכת יחסים רומנטית עם יונג, הייתה עוזרת בבי"ח של יונג, למדה באוניברסיטה, פירסמה מאמרים משפיעים ביותר בפסיכולוגיה בשוויץ, ברלין וברה"מ. היא הוצאה להורג ע"י הנאצים ביחד עם בנותיה ב-1942 בהיותה בת 56, ביחד עם שאר יהודי רוסטוב-על-הדון כשנפלה תחת הכיבוש הנאצי. המעבר שלה לברה"מ בעצת פרויד בשנות ה20 ביחד עם מותה המוקדם השכיחו אותה מעל דפי ההיסטוריה. סרט זה בא לכפר במקצת. משחק מצויין של קירה נייטלי ווויגו מורטנסן. ראו קישור לכתבה על סבינה ב-וויינט – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4952969,00.html