הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: קולנוע ברזילאי

2008 – Last Stop 174

שווה2008 – Ultima Parada 174 Last Stop 174 תחנה אחרונה 174Bruno Barreto

הסרט מספר סיפור על חטיפת אוטובוס (סיפור אמיתי) בברזיל ב-2000 ועוקב אחר חייו של החוטף (דמות אמיתית). זהו לא סרט נחמד או כיפי. זהו סרט על אלימות בברזיל. אמנם יש לנו את עיר האלוהים שמספר סיפור אלימות בברזיל – אך סרט זה מרחיב את מעגל האלימות מחוץ לפאבלות. למעשה הוא מראה כמה האלימות היא חלק בלתי נפרד מהחיים בברזיל. פעם כשביקרתי בסן-פאולו, המקומיים הזהירו אותי שאם מישהו יבקש ממני כסף אז מיד להושיט את הארנק בלי שום היסוס. זה היה עבורי קצת מוגזם – מי כבר יבקש ממני כסף לאור יום? וגם כשהתהלכתי ברחובות סן פאולו בחצות הליל – אף אחד לא ניסה לשדוד אותי. כשהמקומיים שמעו שאני מסתובב בלילה בעיר – הם הסכלו עליי במין מבט – משוגע, הוא לא יודע מה מחכה לו. כנראה שהיה לי מזל. לחטופי האוטובוס – פחות.

מודעות פרסומת

2002 – City of God

מומלץ 2002 – Cidade de Deus  City of God  עיר האלוהיםFernando Meirelles

 

 

בעיר האלוהים יש סצנת פתיחה אחת הנהדרות שיש בכלל. פאבלות בריאו דה ז'נירו, אחת הכנופיות עורכת סעודה ותרנגולת אחת נמלטת על נפשה, כשכל הכנופיה רודפת אחריה בפאבלות. הקצב, המוסיקה, הצבעים, המעברים והדינמיקה כל כך סוחפים שאפשר לקבל סחרחורת. סצנה מדהימה, המהווה הקדמה, אך עם זאת גם כל התמצית של הסרט. המציאות של פאבלות נושמת סכנה, אבק שריפה, דם וגם תשוקות. אם יש מציאות בה גורלך נקבע מראש אז זה שם, בפאבלות, הנשלטות ע"י כנופיות שמוסרות את המעשר שלה למשטרה שלא נכנסת לשם. קצב ההריגות שם כל כך גבוה שראשי הכנופיה מתחילים להיות כבר נערים צעירים. זו מציאות מסריחה עם אנושיות כלואה באינטריגות של תחרות על כוח, על כבוד כשהתושבים עצמם הם רק עוד מרכיב של הסביבה כמו המדרכה נגיד או קיר או דלת רעועה שאתה בועט בה אם היא בדרכך. סרט מדהים מבחינה וויזואלית, קצב וזרימת האירועים והאותנטיות הבועטת. מספרים שבמאי השתמש על אמת בתושבי הפאבלות בתור שחקנים לסרט כשהעביר להם סדנת משחק במיוחד עבור הסרט הזה. אגב עיר האלוהים זהו שמה של אחת השכונות בפאבלות. הסרט רווי באלימות אם עוד לא ברור.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=tQYvxJArZwk

2007 – Elite squad

שווה 2007 – Tropa de Elite Elite Squad יחידת עילית – Jose Padiha

אקשן אלים במיוחד בפבלות של ריו. הסיפור הוא של יחידת משטרה מיוחדת שלא ניתן לשחד אותם ואשר דרכי פעולה שלה לקוחים מלוחמה נגד טרור של כוחות מיוחדים. מה שמעניין הוא שהסרט מבוסס על ספר שנכתב ע"י סוציולוג ושני קצינים לשעבר של יחידת עילית, בה הם מתארים את שיטות הפעולה שלה. הספר ד"א זכה לביקורת וחרם של המשטרה עקב הצגת יחידת העילית כחבורה של רוצחים ומוצאים להורג, ולמעורבותה כביכול לקשור קשר ע"מ להרוג ראש העיר ריו דה ג'ניירו.

2006 – The year my parents went on vacation

שווה ❼ 2006 – A Ano em Que Meus Pais Saram de Ferias The Year my Parents Went on Vacation כשהוריי נסעו לחופשהCao Hamburger

ברזיל 1970 . המשטר הצבאי. הבמאי מגולל סיפור חצי אוטוביוגרפי על הורים מהצד השמאלי של מפה פוליטית הנרדפים ע"י שלטון ומוסרים את הילד היחיד שלהם לסבא יהודי זקן – ויורדים למחתרת. באותו היום הסבא מת וכאן מתחיל הסיפור האנושי כאשר השכן והחבר של סבא לוקח את הילד תחת חסותו בשכונה יהודית שהכל מעורבב בה – הפורטוגזית, היידיש, העברית, איטלקים ואף ערבים. הימים ימי הגביע העולמי בכדורגל במקסיקו – כשכולם מסביב למקלטי הטלוויזיה עוקבים אחר הנבחרת הלאומית שגם זכתה בגביע באותה השנה. הסרט אנושי, ואף קומי לעתים. המלודרמטיות נחסכה מאיתנו – ברוך השם. מה שמעניין, חוץ מאנושיות (ומהעובדה שהיהודים עוד הפעם מוכרחים להיות בחזית השמאל העולמית) – מה שמעניין זו התקופה הפרדוקסלית – ברזיל נמצאת תחת השלטון הדיקטטורי הצבאי (שהיה יותר מ-20 שנה!), עם הרדיפות והעינויים המתלווים אליו – אך בד בבד ברזיל זוכה לפריחה ענקית הן מבחינה כלכלית והן מבחינת הגאווה הלאומית (בסרט כמו במציאות – זהו הכדורגל העולה של ברזיל) – מה שמשכיח את זוועות השלטון. באותם הימים השתרשה גם הסיסמא הלאומית – "ברזיל, או שאתה אוהב אותה, או שאתה עוזב אותה". תן להם לחם ושעשועים ותהיה מלך.