הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: קולנוע בריטי

2011 – Unknown

שווה 2011 – Unknown זהות לא ידועהJaume Collet-Serra

ליאם ניסן במותחן מהיר ומסובך. זה הזכיר לי במקצת את פרנטיק של פולנסקי, לפחות בהתחלה. אך זהות לא ידועה מסובך יותר, מהיר יותר – לא בהכרח מותח יותר. הוא עשוי טוב והמשחק בסדר. העלילה משאירה לא מעט שאלות, חלקן אף לא פתורות עד הסוף. אך מי שאוהב חידות בתוך חידות עם הפתעה רודפת הפתעה – מצפה לו בידור טוב. ליאם מגיע לברלין עם אישתו, נוסע בחזרה לשדה תעופה אחרי מזוודה ששכח, נקלע לתאונת דרכים, מבלה ארבעה ימים בקומה, חוזר למלון ומגלה שהוא זה לא הוא. וכך, במסורת היצ'קוקית הוא מנסה להוכיח שהוא זה הוא, אך העלילה מתאכזרת למאמציו. משחק הזהויות הוא נושא רציני – אך הוא לא טופל כאן מבחינה פילוסופית, אלא מספק רקע פסיכולוגי לבידור מותח.

מודעות פרסומת

2011 – The Iron Lady

שווה 2011 – The Iron Lady אשת הברזלPhyllida Lloyd

אשת הברזל. מרגרט טאצ'ר. ראש ממשלת בריטניה הקשוחה. לא קל היה לטאצ'ר לעלות לשלטון בריטניה. קודם היא כבשה את ראשות ההנהגה של המפלגה הקונסרבטיבית. זה רק מעיד על קשיחות של הגברת. היא הייתה קשוחה יותר מהרבה גברים שליטים בימיה לפניה וגם אחריה. טאצ'ר היא דמות שנויה במחלוקת, לפחות בבריטניה. היא הובילה את ארצה מ-1979 עד 1990 – זמן ארוך מאוד, ובזמן הזה ארצה כמו גם העולם ידע משברים קשים. היא תיזכר לרעה בגלל עמדתה הקשוחה בעת שביתת הכורים. היא גם לא זכורה לטובה בגלל מלחמתה נגד ארגנטינה בהגנה על איי פוקלנד. כאנטיתזה לשלטונה מפלגת הלייבר עלתה לגדולה באנגליה. אך מצד שני, אי אפשר שלא לכבד את יציבותה, עמידתה האיתנה בעת המשברים הגובלת בעקשנות קשת עורף. דמות מעניינת שאי אפשר להתעלם ממנה. הסרט לא נוקט עמדה סיפורית, אידאולוגית או שיפוטית – זהו חולשתו אך גם חסינותו מקטילה. מה שעושה אותו לשווה, אם דמותה של טאצ'ר עצמה לא עושה לכם את זה, הרי שזו הופעה מזהירה של מריל סטריפ בתור מרגרט טאצ'ר.

2011 – The Best Exotic Marigold Hotel

שווה 2011 – The Best Exotic Marigold Hotel מלון מריגולד האקזוטיJohn Madden

הודו היוותה (למה בעבר? גם כיום, רק שכיום גם סין נמצאת בתמונה) מחצבה ללא בור למיקור חוץ בהרבה תחומים – מרכזי תמיכת לקוחות, מוקדי טלפוניה לחברות גדולות, מפעלי הייטק, טכסטיל. כאן יש לנו רעיון מקסים  נוסף באותו הנושא – מקום להיות בו לעת פרישה – זהו מקום זול לחיות בו ולבלות את השנים האחרונות לחיים, כאשר חסכונות הפנסיה לא מספיקים לחיים טובים במערב. בחור אחד מקבל בירושה מלון ישן מאביו ומחליט לעשות לו מתיחת פנים ולשווק בבריטניה בדיוק למטרה זו. וכך מתקבצים בו כל מיני טיפוסים מעניינים מבריטניה, כל אחד עם הסיפור שלו. מקסים

2011 – Histeria

שווה 2011 – Histeria  היסטריהTanya Wexler

אנגליה ויקטוריאנית. רופא מתמחה בטיפול בהיסטריה – מחלה נשית שנמחקה מהגדרה "מחלה" רק בשנות החמישים (לא להאמין). הוא מטפל בהיסטריה ע"י עיסוי וגינאלי (לא להאמין). ע"מ להוריד את עומס העבודה – מדובר היה בהליך פופולרי (אנגליה ויקטוריאנית כאמור, לא להאמין) – הומצא הוויברטור (לא להאמין!). והרופאים והבעלים של הנשים המשיכו לחשוב ולהאמין שהטיפול לא קשור להנאה מינית (לא להאמין, כבר אמרתי?). אך מה שבאמת גורם לתדהמה, לפחות אצלי – שכל הסיפור אכן אמיתי (לא להאמין!). הסרט, בגלל הנושא, הוא קומדיה חביבה, אך גם סיפור של פיסת היסטוריה לא יאומנת.

1987 – 84 Charing Cross Road

 שווה 1987 – 84 Charing Cross Road אהבה במיליםDavid Hugh Jones

אני תוהה מה יכול להיות המקבילה לנושא סרט זה בימינו.  מדובר בהתכתבות חוצה עשורים בין אישה ניו-יורקית לבין מוכר בחנות ספרים בלונדון. האישה לא יכולה לקנות ספרים יקרים והיא אוהבת לקרוא. היא מתכתבת עם מוכר הספרים בלונדון אשר שולח לה ספרים משומשים בזול. וכך מתפתחת מסכת מכתבים בינה לבין המוכר. אז למה אני תוהה? הרי גם כיום יש דואר אלקטרוני, לא? ובכן – יש. אך אנשים לא כל כך מתכתבים. הם יותר בקטע של מסרים מידיים כאן ועכשיו. וגם אלו בכיוון של השתטות. פייסבוק זה כבר לזקנים (וגם שם לא חסר שטויות). אינסטגרם זה נחמד (ומה כבר אפשר להעביר שם) אך סנאפ זה הדבר (והמסרים הם ממש מידיים ולא נשמרים כמו בפייסבוק – הם נעלמים). ווטסאפ היא שיא הכתיבה העכשווית, וטוויטר נשאר לאלו בעלי יכולת להגיד הכל במשפט קצר… אנשים בימינו מתנסים בתקשורת הכי פחות אינפורמטיבית והכי גרועה בלהביע ברהיטות את מה שיש על ליבך או דעתך. על מה כל כך מתקשרים? האם על ספרים? היכולת לקרוא ספר זהו עולם הולך ונעלם… וזאת בדיוק הסיבה בגללה אני תוהה. אנתוני הופקינס ואן בנקרופט בסרט קיטשי עדין, בעקבות מחזה מ-1981 מאת ג'יימס רוס-רוונס, שהוא בעצמו בעקבות ספר זכרנות מ-1970 של הלן הנף (כן, הסיפור הוא אמתי).

1950 – Night and the City

שווה 1950 – Night and the City – Jules Dassin

 

 

זהו פילם נואר במיטבו, עם עלילה מסובכת. עולם תחתון, נוכל שמנסה להשתלט על סצנת ההאבקות בלונדון, למעשה אין כאן אף גיבור חיובי או אף אחד שמעורר בנו סימפטיה. זהו סרטו הראשון של ג'ולס דאסין בניכר (הוא נאלץ לגלות באירופה בתקופת המקרתיזם בארה"ב מולדתו) וספוג כולו בפסימיזם, ניהיליזם וחוסר תקווה – הרעים מנצחים אצל דאסין הפעם. אני אוהב את הסרטים שלו – עד כה ראיתי 5 כולל סרט זה, וכולם היו שווים או מומלצים (טוב, אני אוהב סרטים עם ג'ין טירני גם כן – והיא מופיעה בסרט זה גם כן).

2010 – The King's Speech

מומלץ 2010 – The King's Speech  נאום המלך – Tom Hooper

Star 9

 

 

the-kings-speech-1

המלך לא ערום, הוא מגמגם.

זהו סיפור ידידות בין המלך והאיש הפשוט. המלך – ג'ורג' השישי (כן, זה שהיה נשוי למלכה אליזבת). האיש הפשוט – ליונל לוג. סיפור אמיתי אגב. ג'ורג' (אז הנסיך אלברט, דוכס מיורק) סבל מגימגום ומטבע הדברים נמנע מלהופיע בפומבי וכך אחיו – דיוויד –  התמנה למלך בתור המלך אדוורד השביעי. אך אדוורד לא החזיק מעמד ועזב את הכתר לטובת אהבה. בינתיים אלברט מנסה לפתור את בעיית הגמגום, ולאחר הרבה תלאות, כמעט בצעד יאוש, פונה אל ליונל לוג – תרפיסט דיבור אוסטרלי. הטיפול לא היה פשוט לאלברט – הן במישור האישי (הוא נאלץ להיתרוע עם האיש הפשוט – דבר שלא היה רגיל לו) הן טיפולי – הגימגום הרי הרס לו כל בטחון עצמי, והן נסיבתי – הוא התמנה למלך לאחר עזיבת אחיו את הכתר. אך הידידות פרחה והתחזקה, למרות הבדלי המעמדות. השיא של הסרט הוא בנאום הכרזת המלחמה על גרמניה הנאצית ע"י המלך ג'ורג' השישי ששודר ברדיו לאומה הבריטית.

אולי הסיפור במילים נשמע קצת משעמם – אך לא כך הדבר. אף סיפור על מלוכה לא יכול להיותthe-kings-speech-2 משעמם – יש לנו הוד ויראה כלפי הדם הכחול וסיפורים על מלכים ומלכות תמיד מסקרנים. חוץ מזה התסריטאי – דיוויד סיידר – גם הוא סבל מגימגום והוקסם מהסיפור האמיתי של ג'ורג' השישי, אך נאלץ לחכות ולספר את הסיפור עד לאחר מותה של המלכה אליזבת (כך היא ביקשה) – הוא השקיע את כל הנשמה בתסריט הפשוט אך הנהדר. שלישית – הסרט עשוי בצורה מבריקה מבחינה וויזואלית – אני ממש חשתי מועקה וחרדה מצד אחד – ממש כמו ג'ורג' השישי, אך במקביל גם תקווה ותחושה של הנה אני מצליח – ולא רק בגלל התסריט והסיפור עצמו – הסרט הוא מרהיב. ואי אפשר בלי להזכיר את המשחק המעולה של קולין פירת' וג'פרי ראש המביאים את הריגוש לשיא קולנועי ממדרגה ראשונה בנאום המפורסם ברדיו. מעולה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=pzI4D6dyp_o

2010 – Never let me go

מומלץ 2010 – Never let me go  לעולם אל תתן לי ללכתMark Romanek

Star 9

 

 

never-let-me-go

סרט זה, כמו גם שארית היום, הוא בעקבות ספרו של קזואו אישיגורו – סופר אנגלי ממוצא יפני. זהו סרט מדע בדיוני, דיס-אוטופיה קודרת על עתיד לבוא, שמבצבץ כבר כאן. הנושא לא פשוט – קציר איברים – אך הפעם מתוכנן. מוסד חינוכי במסגרת פנימיה מגדל ילדים, ללא הורים, עם חינוך לערך עליון – תרומת איברים. למעשה לא מדובר על תרומה – פשוט קוצרים את האיברים מאותם הילדים כאשר יגיעו לשנות העשרים שלהם. הם חונכו להיות תורמים, וזה עולמם. כשיגיע הזמן, הם ישכבו על שולן הניתוחים ויתרמו. וימשיכו לתרום, עד שגופם החלוש יבגוד בהם ולא יוכל יותר. נשמע מזעזע, נכון? היינו מצפים עכשיו למלודרמה סוחטת דמעות, או לכל הפחות איזה מהפכה והתנגדות מזוינת נגד הגורל והמערכת עם בריחה בנוסח הבריחה מסוביבור… אז לא – הסרט נמנע מכל זה, הוא הרבה יותר שקט, אין סצנות עם דמעות, אין מאבק, אין פירוטכניקה – למעשה הסרט נראה כאילו מתרחש כאן ועכשיו ושוחה בנבכי העלילה – כן, יש עלילה, יש אהבה, יש משולש רומנטי – על מים שקטים עם השלמת הגורל. דרמה עדינה. כאן כמובן אזהרה לאנשים רגישים – הסרט יעבוד עבורם באופן חזק הרבה יותר מכל סרט פעולה או מתח. ראו הוזהרתם.

 הסרט נשאר אצלי ולא עוזב, גם אחרי שנים. הוא נכנס לראש וגורם לך לחשוב. מה שמערכת החינוך יכולה לעשות – גידול למטרה אחת בלבד. מה שמתכתב כמובן עם מערכות החינוך של ימינו. כאשר פעם היו מחנכים על מנת לקבל חינוך, והיו הולכים לאוניברסיטה על מנת לרכוש השכלה – הרי בימינו אין זמן לבזבז על דברים לא נחוצים ומלמדים עם מטרה ברורה ולא יותר. המטרה היא לא אדם משכיל, אלא אדם בעל תעודה. האם זו תהיה תולדה ישירה של שיטת החינוך של ימינו? ייתכן – הרי גם כיום מלמדים במקומות מסויימים ערכים מסויימים שעבורם האדם מקריב את חייו – למען המולדת, למען ארץ ישראל, למען אלוהים, למען האיסלם, למען הקומוניזם, למען ה- לא חסרות מושאי הערכים – אך זה אכן עובד. יהיה מי שיגיד – טוב, זה בעצם שטיפת מוח…. יופי, נחמה. ולמה שיהיו לחברה שלנו ערכים כאלו שמזלזלות בחיי אדם על מנת לקדם חיים אחרים? ובכן, כבר כיום אנחנו בורג קטן בתאגידים הגדולים, וחיילים פשוטים על לוח השחמט של הטייקונים. בעל המאה הוא בעל הדעה – וכך הערכים של הארכת החיים לאנשים ראויים (נחשו מי יחליט מי הם אנשים ראויים – נכון, הכלכלה) יהיו כאן או-טו-טו. אני מדבר על ערכים, לא על מעשים. המעשים כבר כאן. מדינות רבות סגרו את האפשרות של תרומה מרצון, שהייתה נפוצה אך לא מזמן (ב"רצון" הכוונה שפלוני אלמוני ירצה להיפרד מאיבר גופו תמורת חופן מרשרשים) – וכך הולכת ומתפשטת התופעה של תרומה שלא מרצון. קודם כל יש תרומות ממת (גם כאן לא מדוייק – הוא לא ממש מת, אלא מוות קליני – שכמובן אפשר לזרז אותו). אך יש שוק שחור של תרומה מרצון, ואף פעילות פלילית של חטיפות – בעיקר במדינות העולם השלישי – שם אין בדיוק דיווח וסטטיסטיקות על מה קורה. יהיה מי שיגיד – שטויות, הרי צריך גם רופאים, ורופאים לא יסכימו לכך. ובכן – יש טיעון נגדי במדינות העולם השלישי – הכסף שתמורתו יש תרומה, יכול לכלכל כפר שלם במשך שנה – אז זה כן צעד הומניטרי בעולם השלישי.  לא יעבור זמן רב עד שתבוא הצעקה (הממומנת ע"י לוביסטים אינטרסנטים) שיש להסדיר את העניין אם לא רוצים התפשטות הפשע. וכך… יגיעו לידי נוסחאות – רעיונות לא חסר. פעם קראתי סיפור של לארי ניבן, שבו קציר האיברים הונהג בבתי הסוהר בקרב פושעים כלואים – וכך המאסרים הוגברו. גם כיוון של הסרט ייתכן. יגידו האופטימיים – מה פתאום – האנשים לא יתנו לזה יד – הם לא ישתקו. הפסימיסטים יפתחו פרק בהיסטוריה הקודרת של האנושות – ולא תגידו מלפני איזה 5,000 או 1,000 שנה – לא, דווקא היסטוריה לא רחוקה, מאמצע המאה העשרים, שם הנאצים עשו מפעלי סבון מהיהודים והעם הגרמני שתק. זה קל לשתוק אם מולך ניצב לא אדם, לא משכיל, לא תרבותי, לא משלנו, רצוי יצור נתעב (יהודי, או ערבי נגיד), כזה שלא רואים אותו (במחנה ריכוז למשל), בלי נפש או נשמה –  והדרך לעולם אמיץ וחדש  כבר סלולה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=sXiRZhDEo8A

2006 – Casino Royale

מומלץ 2006 – Casino Royale קזינו רויאל Martin Campbell

Star 8

 

 

יש. יש לנו בונד חדש. קבלו את דניאל קרייג. חתיך, בכושר מעולה, לא מתחתך יתר על המידה, לא איכפת לו איך המרטיני שלו מוגש, לא מנסה לפתות כל בחורה, מחפש מגע קרוב ורצוי כואב, אלגנטיות זה לא שם casino-royaleהמשחק שלו – ג'יימס בונד הרבה יותר יעיל, והכי קרוב לשון קונורי מכל הבונדים האחרים, בלי הקסם של קונורי. גם נערת בונד כאן היא מדהימה – אווה גרין הצרפתיה. הפעם אין לנו את קיו, אין לנו את מוניפני, לא מדובר על להציל את העולם – לא, מדובר בפגיעה במישהו המממן טרור. ואיפה הפגיעה? בקזינו רויאל במונטנגרו. אמנם הקזינו צולם בקרלובי וורי ליד פראג, אך סצנות הסיום שבוונציה אכן צולמו בוונציה. סרט מהיר, אקשן בונדי מסחרר, סרט שגורם לך להתאהב מחדש בסירטי ג'יימס בונד. מומלץ בחום.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=xK7PbujRUOk

1951 – The Browning Version

מומלץ 1951 – The Browning Version – Anthony Asquith

Star 8

 

 

The Browning Version 1

ייתכן שהייתי מלומד מבריק, אך הייתי בצער רב בור לעובדות החיים.

זהו עיבוד קולנועי למחזה של טרנס ראטיגן מ-1948. גיבור הסרט הוא מורה בפנימייה פרטית באזור כפרי של אנגליה. הוא בסוף שנות הארבעים וזהו יומו האחרון כמורה בגלל בעיות רפואיות. הוא מורה ללימודים קלסיים (ז"א לטינית ויוונית), נשוי לא באושר לאישתו הנואפת, ומהרהר בחייו ומעשיו. ההירהור מביא אותו למסקנות עגומות ולהכרה בקיומו ככישלון אישי ומקצועי. הוא, למרות ידיעותיו, מורה מאוד לא אהוב על תלמידיו, הוא קפדן, קשוח, לא מוותר, ממעיט ברגשות ולא מרחם והתלמידים לועגים לו מאחורי גבו.

אני חושב שרוב האנשים הרגישים באיזשהו שלב בחייהם מגיעים לנקודה עצובה זו בה הם מגיעים למסקנה שהם לוזרים לעומת השאיפות שהיו להם. גם אני אהיה שם. והנה כאן יש לנו חקירת נבכי הנפש המיוסרת הזו לפנינו.

שם הסרט הוא עפ"י ספר שהוא תירגום של בראונינג למחזה על אגממוןגירסת בראונינג –  ספר שניתן לו במתנה ע"י אחד מתלמידיו, מעשה שעורר בגיבורינו פרץ אמוציות בלתי מוסבר. ד"א מחזה האגממון הוא על רציחתו של מלך האגממון ושפחתו קסנדרה ע"י אישתו הנואפת, לאחר שהוא חוזר עם ניצחון היוונים על טרויה. היא הורגת אותו בגלל שהוא הקריב את ביתם איפיגניה כקורבן ע"מ שמפרשי האוניות שלו יתמלאו ברוח שתזיז את הצי שלו. מלך אגממון היה מלך מיקנה מאוד פעיל ומושל כשרוני. אך מעשיו גרמו להרבה אסונות ליוונים. אישתו אמנם הורגת אותו כנקמה על קרבן ביתה (ומאהבה עוזר לה בתורו כנקמה על מות אביו בידי אביו של אגממון) – אך מה אגממון יכל היה לעשות? הוא קיבל דרישה ישירה מזאוס לקרבן זה. (זאוס לא עצר את ידו, לעומת אלוהים שדרש קורבן דומה מ-אברהם) – אז הוא היה אמור לסרב? כן, גם כשאתה מחליט לעשות את מה שאתה חייב (על פי השקפת העולם שלך, כמובן) – גם אז אתה לא יוצא בסדר והנקמה בוא תבוא. אינני יודע אם הייתה כוונת התסריטאי להשוות את אגממון לגיבורנו, אך פרץ האמוציות של גיבורנו היה מכיוון שהתלמיד השאיר עם גירסת הבראונינג של המחזה הקדשה, וכמו כן הוא טען שהתירגום של גיבורנו למחזה הוא טוב יותר מגירסת בראונינג – וכך גיבורנו זכה סוף סוף להכרת תלמידו, שהיה לועג לו מאחורי גבו.

 ואולי את ההקבלה צריך לעשות בין הבמאי של הסרט לגיבורינו? הבמאי הוותיק היה במאי עוד בעידן של סרטים עילמים, אך עם השנים המבקרים לא ראוThe Browning Version 2 שהוא מחדש משהו וכך חינו נס מהמבקרים של אותה התקופה שלעגו לו על כך שהוא לא משאיר שום חותם אישי כבמאי ביצירותיו. ובכן, זהו סרט אכן איטי ועדין ועצוב – מעניין להשוות אותו ל- היה שלום מר צ'יפס – גם שם מדובר במורה בגיל העמידה המאוכזב מהחיים – אך שם הייתה לו אישה תומכת, ולבסוף בשקדנותו הוא זוכה להכרה של כל הבית ספר, אך כאן, לעומת זאת, הדבר היחיד שגיבורנו זוכה הוא רחמים – וכך סרט עדין זה לא בא לחקור את המעשים שמובילים לתוצאה עגומה, אלא את המצב העגום עצמו ואת יסורי הנפש של הגיבור – האם הנושא היה קרוב לליבו של הבמאי שבסוף חייו זוכה להכרה מלגלגת מהמבקרים?  ואולי אפשר לראות את זה לאור נטיות המיניות ההומוסקסואליים של הבמאי וגם של התסריטאי – נטיות טבעיות שלהם שלא זוכות להכרה בזמנם וכך הם נאלצים לחיות בכשלון החברה ונטיותיהם?

 כמו שאפשר לראות, הנושא הוא אוניברסלי, נוגע לכולנו ויבקר כמעט כל אחד מאיתנו מתי שהוא. סרט נפלא.

הקטע של המתנה בסרט: https://www.youtube.com/watch?v=Mi0FuIgVshU