הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: קולנוע בריטי

2011 – Anonymous

מומלץ 2011 – Anonymous אנונימיRoland Emmerich

 

 

אתם מכירים תאוריות הקונספירציה, נכון? יש הרבה כאלו והן גרות לא רע ברחבי האינטרנט. והנה יש לנו אחת (למעשה שתיים) כאלו בסרט נהדר זה. שייקספיר לא כתב את מחזות שייקספיר. שמעתם נכון, האומן ב"ה" הידיעה של השפה האנגלית ואחד המחזאים הגדולים של האנושות… לא כתב את מה שכתב. מי שלמעשה היה כותב אותם זהו הרוזן מאוקספורד, אדוארד דה ויר, רוזן הולל, איש חצר של המלכה אליזבת, משורר, מחזאי, פטרון אמנות עם מזג אימפולסיבי וכמעט לא נשלט. יתירה מזה, תאוריית הקונספירציה השנייה בסרט היא שהרוזן מאוקספורד היה מאהבה של המלכה אליזבת והיה להם בן לא חוקי שגדל להיות הנרי, הרוזן השלישי לסאות'המפטון. יש גם קונספירציה בתוך קונספירציה, הגורסת שאדוארד דה ויר הוא למעשה גם בנה של המלכה אליזבת (מי שלא זוכר, המלכה אליזבת היא ביתו של הנרי השמיני ואחרונה לבית המלוכה טיודור) וכך יוצא שאדוארד הוא אביו של אחיו. תאוריות הקונספירציות האלו זכו לתמיכה של לא מעט אנשים והם מבססים אותם כמובן  (למשל, הסונטה הראשונה ששייקספיר פירסם – וונוס ואדוניס – מוקדשת להנרי, הרוזן השלישי של סאות'המפטון) – לא אחפור ביותר מדי פרטים, אציין רק שבין אנשי האקדמיה וההיסטוריונים תאוריות אלו מהוות קשקוש בלבוש. זה מסביר התקפות רבות על הסרט – שלקח את הקונספירציות האלו אל לב ליבה של ההתרחשות והתסריט (הבמאי ככל הנראה תומך נלהב של הקונספירציות, ויצא לעימותים חזיתיים בראיונות נגד האליטה האקדמית המהוה סמכות מקצועית בנושא), זה גם מסביר קרירות בה הסרט התקבל ע"י המבקרים הרבים – הרי, אחרי הכל, הוא מרים יד על הקדוש ביותר לשפה האנגלית.

כל זה מרתק ללא ספק ומסקרן במידה בלתי יאומנת. והסרט לא נשאר חייב – הוא משחזר את התקופה האליזבתית ואת לונדון של אותם הימים בפרטי פרטים – מי שרוצה לטעום את רוח התקופה יתמוגג בסרט הזה (לא נהיה קטנוניים ונסלח לאי דיוקים היסטוריים קטנים שהיו בסרט, חוץ מכמובן תאוריות הקונספירציה עצמן). התסריט לא פשוט ודורש אינטליגנציה היסטורית מהצופה ומשאיר אותנו מוצפים בעובדות, תפניות, פרטים ושמות – כך שטוב יעשה צופה ויוריד אבק מספרי ההיסטוריה של התקופה ולפחות ידפדף את דפי הספר ויכיר את הנפשות הפועלות של הזמן ההוא, שהיה מרתק וסוער לפחות כמו הקונספירציות. המשחק המעולה של כל הצוות הוא כה אמין, שאתה כבר כמעט ומאמין לקונספירציה עצמה. חוויה מרוממת.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=4j9OebzwVlw

מודעות פרסומת

2010 – Another Year

מומלץ 2010 – Another Year עוד שנהMike Leigh

 

 

אם אתם רוצים לצפות בסרט אנושי, בלי אקשן, ללא כוכבים זוהרים ,בלי דרמות קורעות, בלי אלימות, בלי פשע, בלי עוני, בלי מאבקים חברתיים, בלי פוליטיקה, ללא חידושים טכנולוגיים, בלי פירוטכניקה על המסך וללא ממחטות לאף ועיניים – אז אתם עלולים לחשוב שמשהו לא בסדר כאן, וחוץ מזה מאיפה תיקחו סרט כזה? הרי זה מריח סרט על החיים, עלינו, על החברים שלנו.

מייק לי בוודאי חשב עליכם כשיצר פנינה אמפטית זו. המשחק הכה משובח של הצוות מיד מכניס אותנו לאווירה אמינה של פרוור לונדוני אל תוך ביתו של זוג מבוגר, אינטליגנטי ועדיין אוהב ומנהל חיים נורמליים. כן, יש חיה כזו, ויש אנשים כאלו, בוודאי חלק מכם גם יזהו כמה שכנים, או אם אתם ממוזלים, גם את עצמכם. וסביבם ישנם אנשים … רגילים, סיטואציות מביכות, סצנות מחיי היום יום. כל זה במשך שנה אחת עם העונות המתחלפות – קיץ, סתיו, חורף ואביב. וישנו כמובן גם נושא – נושא אנשים נזקקים, אנשים ששונאים את עצמם, אנשים ש.. "לא מסתדר" להם בחיים, כאילו שיש דבר כזה. אין תוכחה, אין סדרת חינוך בסרט,  אלא מציגים את הדברים כמו שהם.  אתם לבטח מכירים נוער וצעירים החושבים שהם יודעים יותר טוב מההורים, מהמורים ומאנשים מבוגרים. אמנם חשיבה עצמאית מבורכת בגיל זה ומהווה חלק מהתבגרותנו כאנשים בוגרים, אך העקשנות לדבוק בגישה זו היא כמובן יהירות לשמה, אפילו שהנימוק הוא שאנשים מבוגרים לא מכירים את עולם הצעירים עקב כך אין להם מה לתרום. היהירות הזו לפעמים (התחלתי לחשוד שלעיתים קרובות דווקא) לא עוברת והאנשים הצעירים, ויותר מאוחר, גם בהיותם מבוגרים ואף בגיל מתקדם, חושבים שהם יודעים הכל, ושהסובבים אשמים שלא מתנהגים לפי הציפיות שלהם, והחיים מתאכזרים אליהם, ושסתם אין להם מזל. הם לא מודעים שהבעיה אצלם, ואם מודעים, אז לא ממש, לא באמת. זה המתכון של אנשים נזקקים. יש להם נראות של אנשים עם רחמים עצמיים, או של אנשים בסדר גמור, אפילו בקדמת החיים. אך הם לא. בכלל לא. פגשנו אנשים כאלו בסרט. אמנם צר לנו עליהם – אך מה נוכל לעשות? וכך הזוג שלנו, המאושר בהתנהלות חייהם, הוא לא רק התקווה, אלא גם האוגן של האנשים שמסביבם. ויש להם חברים, כן, אנשים נזקקים כאלו. אתם לבטח מכירים אותם, מדובר בזה, וגם בזו, אתם יודעים אותם וחלקם אפילו חברים שלכם. סרט על החיים, על האמפטיה, על האנושיות, על הנזקקות. נפלא.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=ilv0aVRJPps

2009 – Exam

מומלץ 2009 – Exam הבחינהStuart Hazeldine

 

 

כל אחד מאיתנו היה לפחות פעם אחת בבחינה. אנחנו מסתכלים על השעון, מקשיבים לחוקי הבחינה ומחכים לרגע בו נוכל לפתוח את הדף בו כתובה השאלה הראשונה. מאורגנים שביננו גם ידפדפו מהר את כל השאלות על מנת לאמוד את כמות הזמן שישקיעו בתשובות לכל שאלה ושאלה. ויש כמובן מצבים בהם אתה בוהה בשאלה ואין לך מושג ירוק מה שואלים כאן ומה כיוון התשובה. כשניגשנו למבחני מיון, המבחנים כבר היו אחרים ובדקו לא את הידע (הרי ידע אתה חייב בכל מיקרה ולכל הניגשים לבחינה יש אותו) אלא היבטים אחרים כמו מהירות, דיוק, חסכון, עמידה בלחצים, שיתוף פעולה, מנהיגות, איזון, קבלת מרות, תגובה לשינויים וכך הלאה. כשאתה משתתף בבחינה אין לך מושג מה כרגע בודקים בך ואתה לא תמיד יודע מה לעשות – האם לצייר את העץ עם שורשים עמוקים, רחבים או להתמקד בעלים. רק לאחר מספר בחינות ואוי אף קורסי הכנה הדברים נהיים מובנים יותר.

כעבור זמן רב אתה גם מבין שכל יום זהו מבחן.

הסרט הזה גם הוא מתמקד בבחינת מיון לעבודה. בחדר שמונה נבחנים, שולחנות וכסאות, עפרונות, משגיח הבחינה עם נשק ו-3 חוקים בלבד – לא לדבר עם המשגיח, לא להשחית את המחברת ולא לצאת מהחדר – והמטרה – לענות על שאלה אחת. יש שאלות? כשהבחינה מתחילה המועמדים מגלים להפתעתם שהשאלה לא כתובה במחברת הבחינה. אפשר לסכם זאת כך: 80 דקות, 8 מועמדים, תשובה אחת, אין שאלות. וכך נוצר לפנינו ניסוי פסיכולוגי מעניין על שיתוף פעולה ותחרות בין יחידים, כשכל אחד רוצה לזכות, ולמעשה אין בכלל כללים ואין גם שאלות ואין להם מושג מה רוצים מהם בבחינה זאת, וכך הרצון של היחיד להצלחה עומד למבחן – עד כמה רחוק הוא יילך.

יש שאלות?

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=bkdt2Sygew0

2002 – Dirty Pretty Things

מומלץ 2002 – Dirty Pretty Things דברים יפים מלוכלכיםStephen Frears

 

 

לונדון. מלון. שוער לילה מתבקש לבדוק סתימה בשירותים. הוא עולה לחדר ומוצא שמה שחוסם את הצנרת זהו לב אנושי. כך מתחיל מותחן דברים יפים מלוכלכים וממשיך בבניית המתח שמשום מה הופך לדרמה. מדוע? מדוע סרט מתח חייב להיות דרמה בסופו של יום? ובכן, אולי כי המבנה הוא מבנה של סרט מתח והנושא הוא דרמה. ואולי כך אפשר למשוך קהל לראות דרמה. לא יודע, בכל אופן יש כאן לא רק מתח ודרמה, יש גם קמצוץ של הומר והרבה חומר חברתי. כי אתם יודעים, שוער הלילה הוא למעשה פליט ניגרי לא חוקי בלונדון, ויש לו 3 עיסוקים – בלילה הוא שוער לילה, ביום הוא נהג מונית, ובשאר הזמן הוא גם מטפל רפואית בפליטים אחרים – כי אתם מבינים, בניגריה הוא היה רופא. במעט הזמן שאין לו הוא ישן על הספה של מהגרת לא חוקית אחרת – מוסלמית מטורקיה, כאשר היא לא נמצאת בדירה. למעשה רוב הדמויות במלון ובסרט הם מהגרים, כאשר משטרת ההגירה בעקבותיהם (מיד אפשר לשאול – למה? הרי הכל מושתת על מהגרים בין כה וכה, אז איזה תועלת משטרת ההגירה מביאה? או שזה במסגרת עבודות יזומות?), וכולם מנסים לנצל אותם בכל הצורות האפשריות. אז מצד אחד אפשר לבקר את כל התופעה של ההגירה עצמה, אך יותר מכך זה מצביע יותר על האוכלוסייה הקולטת. מאז שביטלו את העבדות, האנושות מוצאת צורות יצירתיות יותר לשעבוד. מצד אחד המהגרים יעשו כל דבר להרוויח קצת כסף, ומצד שני ה"לבנים" יוצרים סביבה כזו של ניצול של כל דבר. וכך לונדון מצטיירת ככור התנגשות והיתוך לסתירת לחי לכבוד האנושי. למה בעצם מצטיירת? האם היא לא כזאת? והוא שאמרתי, למה חייבים להפוך סרט מתח לדרמה? למה לקחת מאתנו אסקפיזם ולשים לנו מראה מול הפרצוף? דרמה חזקה ומעניינת עם בחינת האנושיות של הדמויות בחצר האחורית של הממלכה המאוחדת.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=7TBThUuyHHw

1993 – Much Ado about nothing

מומלץ 1993 – Much Ado about nothing מהומה רבה על לא דברKenneth Branagh

 

 

קומדיה מקסימה, רעננה, רבת יופי חיוכים ואהבה.

סיציליה. הימים ימי רנסנס (כנראה). העלילה היא קומדיה של מעשי קונדס ושובבות סביב זוגות אוהבים – פעם המעשים מפרידים אותם ופעם מחזירים האחד לחיקה של השנייה. הקומדיה נושמת כולה רעננות, טריות וחיוניות – עדיין בימינו אנו. ומדובר בעיבוד לקולנוע של מחזה של שייקספיר שכתב אותו ב-1599. קנת ברנה, שגם משחק בסרט, ביים את המחזה בצורה נגישה, מבדרת ומושכת. התגייסו למלאכה הזו הרבה כוכבים – אמה תומפסון – אשתו של ברנה דאז, דנזל וושינגטון, קיאנו ריבס, קיית בקינסייל ועוד. אני נהניתי מאוד מהחיבור הבוער של ברנה ואמה תומפסון (שבעיניי היא שחקנית נהדרת) על המסך ומכל נפתולי העלילה. ניסיתי לחשוב מה הדבר הרציני שאפשר להסיק מהקומדיה הזו. אמנם אני לא אוהב לקלקל את ההנאה מדברים חביבים ומצחיקים, אך נרתמתי למשימה של עצמי והדבר היחיד שאוכל לחשוב עליו הוא התדמית של האישה של תקופת שייקספיר. הוא מצייר את הגברים כאנשים הנאמנים לאהבתם שלוקחים אותה ברצינות, ואת הנשים כקלות דעת שיבגדו בהזדמנות הראשונה. הרי על זה נסובה עלילת הסרט. דבר מעניין נוסף שקראתי הוא שיש משחק מילים מרובה בשם המחזה. בימיו של שייקספיר nothing היו מבטאים בדיוק כמו noting אשר אכן פירושה היה "שום דבר", "כלום". אך בנוסף פירושה היה "לציין". וכמו כן לרשום תווים (תווי מוסיקה). אך יש עוד פירוש – no-thing או O-thing– בסלנג של תקופת שייקספיר כך כונה הפות. וכך מהומה רבה על… מקבלת טוויסט חדש, שאכן גם מתאים לנושא של הקומדיה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=bYj-2vFLbtc

1964 – A Shot in the Dark

מומלץ 1964 – A Shot in the Dark – Pink Panther 2  יריה באפילהBlake Edwards

 

 

בידור כאוטי ומקסים עם קצת נפטלין

הפנתר הוורוד 2. זהו המשך ראוי להפנתר הוורוד המקורי. גם כאן יש לנו מפקח קלוזו גם כאן יש לנו את פיטר סלרס וגם כאן על המלאכה שוקד המנצח בלייק אדוורדס. מי שאוהב את הפנתר הוורוד המקורי בוודאי שלא יחמיץ סרט זה – קומדיה אנארכית עם הדמות המוכרת של קלוזו אשר נכנס לצרות בכל מצב אפשרי, אך לבסוף פותר את החידה הבלשית. הפעם מדובר במקרה רצח בבית של מיליונר, כאשר המשרתת חשודה ברצח נהג האחוזה. קלוזו מיד מתאהב במשרתת ומחליט שהיא חפה מפשע כנגד כל הראיות המצביעות עליה כרוצחת. מיקרה פשע אחד מתפתח למקרה רציחות מרובות. הפעם יש לנו שתי התפתחויות מבורכות – המשרת של קלוזו אשר אמור לתקוף את קלוזו בפתאומיות בכל מצב על מנת לחדד את הערנות של קלוזו (אני התגלגלתי מצחוק בסצנות התקפה הזויות אלו) והבוס של קלוזודרייפוס – אשר לא מרוצה ממנו עד כדי רצון להרוג את קלוזו וסיכון ממשי לבריאות הנפש של דרייפוס מרוב זה שקלוזו מוציא אותו מדעתו. אין מה לאמר – אני צחקתי והתענגתי – שרוף על הפנתר הוורוד.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=v8K1e2hxqs4

2012 – The Angels' Share

שווה 2012 – The Angels Share חלקם של מלאכיםKen Loach

קשה לראות סרטים של הבמאי השמאלני ואנטי ישראלי זה מבלי לשים לב לאג'נדה פוליטית ואידאולוגית שלו. כשהייתי צעיר אכן הושפעתי ממנה, והדבר היה נראה לי כטבעי שיש מעמד מנצל ויש מעמד מנוצל, והמנוצלים והמסכנים אין להאשים אותם על מצבם ועל מעשיהם הרי הם תוצר של סביבתם. עם הזמן האידאולוגיה הזו נסדקה. גם בקולנוע היו סדקים כאשר אטורה סקולה הציג את מסכנים חסרי הבית לא כקורבן הסביבה, אלא כאנשים רשעים ורעים שהחברה לא מקבלת אותם ככאלו לזרועותיה. קן לוך לא עבר מהפך זה ותמיד מצייר בסרטיו את האיש הפשוט בצבעים אוהדים ויהי מה. יש בזה קסם מסויים. עבורי זו פתיחת דלת אל העבר אל השקפות "הומניסטיות", התרפקות על מה שנחשב כ"קונצנסוס" במחשבה השמאלנית. אך הדבר כשלעצמו לא מספיק עבורי מכיוון שהתרפקות זו היא מרחוק, בקרירות אידאולוגית, עם התפקחות ראליסטית. אך קן לוך הוא במאי מוכשר, וכמובן הוא לא מסתפק באידאולוגיה. וכאן יש לנו קומדיה חביבה מאוד על חבורה של עבריינים צעירים (תלוי בהשקפה אידאולוגית כמובן) אשר מנסים לשרוד את החיים הלא מחייכים אליהם, ומזדמנת להם האפשרות להתעשר באופן מאוד מקורי – לגנוב קצת וויסקי נדיר ולמכור למרבה במחיר – באופן שלא יתגלה. מכאן שם הסרט – חלקם של מלאכים הוא כינוי לכמות האלכוהול המתנדפת ממילא. סרט חביב ביותר.(כמובן שאפשר לשים לב לאירוניה השמאלנית כאן – עבור המסכנים האלו התקווה שנותרה היא משהו שמתנדף)

2011 – Unknown

שווה 2011 – Unknown זהות לא ידועהJaume Collet-Serra

ליאם ניסן במותחן מהיר ומסובך. זה הזכיר לי במקצת את פרנטיק של פולנסקי, לפחות בהתחלה. אך זהות לא ידועה מסובך יותר, מהיר יותר – לא בהכרח מותח יותר. הוא עשוי טוב והמשחק בסדר. העלילה משאירה לא מעט שאלות, חלקן אף לא פתורות עד הסוף. אך מי שאוהב חידות בתוך חידות עם הפתעה רודפת הפתעה – מצפה לו בידור טוב. ליאם מגיע לברלין עם אישתו, נוסע בחזרה לשדה תעופה אחרי מזוודה ששכח, נקלע לתאונת דרכים, מבלה ארבעה ימים בקומה, חוזר למלון ומגלה שהוא זה לא הוא. וכך, במסורת היצ'קוקית הוא מנסה להוכיח שהוא זה הוא, אך העלילה מתאכזרת למאמציו. משחק הזהויות הוא נושא רציני – אך הוא לא טופל כאן מבחינה פילוסופית, אלא מספק רקע פסיכולוגי לבידור מותח.

2011 – The Iron Lady

שווה 2011 – The Iron Lady אשת הברזלPhyllida Lloyd

אשת הברזל. מרגרט טאצ'ר. ראש ממשלת בריטניה הקשוחה. לא קל היה לטאצ'ר לעלות לשלטון בריטניה. קודם היא כבשה את ראשות ההנהגה של המפלגה הקונסרבטיבית. זה רק מעיד על קשיחות של הגברת. היא הייתה קשוחה יותר מהרבה גברים שליטים בימיה לפניה וגם אחריה. טאצ'ר היא דמות שנויה במחלוקת, לפחות בבריטניה. היא הובילה את ארצה מ-1979 עד 1990 – זמן ארוך מאוד, ובזמן הזה ארצה כמו גם העולם ידע משברים קשים. היא תיזכר לרעה בגלל עמדתה הקשוחה בעת שביתת הכורים. היא גם לא זכורה לטובה בגלל מלחמתה נגד ארגנטינה בהגנה על איי פוקלנד. כאנטיתזה לשלטונה מפלגת הלייבר עלתה לגדולה באנגליה. אך מצד שני, אי אפשר שלא לכבד את יציבותה, עמידתה האיתנה בעת המשברים הגובלת בעקשנות קשת עורף. דמות מעניינת שאי אפשר להתעלם ממנה. הסרט לא נוקט עמדה סיפורית, אידאולוגית או שיפוטית – זהו חולשתו אך גם חסינותו מקטילה. מה שעושה אותו לשווה, אם דמותה של טאצ'ר עצמה לא עושה לכם את זה, הרי שזו הופעה מזהירה של מריל סטריפ בתור מרגרט טאצ'ר.

2011 – The Best Exotic Marigold Hotel

שווה 2011 – The Best Exotic Marigold Hotel מלון מריגולד האקזוטיJohn Madden

הודו היוותה (למה בעבר? גם כיום, רק שכיום גם סין נמצאת בתמונה) מחצבה ללא בור למיקור חוץ בהרבה תחומים – מרכזי תמיכת לקוחות, מוקדי טלפוניה לחברות גדולות, מפעלי הייטק, טכסטיל. כאן יש לנו רעיון מקסים  נוסף באותו הנושא – מקום להיות בו לעת פרישה – זהו מקום זול לחיות בו ולבלות את השנים האחרונות לחיים, כאשר חסכונות הפנסיה לא מספיקים לחיים טובים במערב. בחור אחד מקבל בירושה מלון ישן מאביו ומחליט לעשות לו מתיחת פנים ולשווק בבריטניה בדיוק למטרה זו. וכך מתקבצים בו כל מיני טיפוסים מעניינים מבריטניה, כל אחד עם הסיפור שלו. מקסים