הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: קולנוע סיני

1999 – Not One Less

מומלץ 1999 – Yi ge dou bu neng shao  Not One Less   אפילו לא אחד פחות  – Yimou Zhang

 

 

לסרט הזה יש כמה רבדים. קודם כל הפשט – הספור נסוב על ילדה בת 13, וואי, אשר מחליפה מורה בביה"ס בכפר. אין לה כישורי הוראה, היא לא מוסמכת להיות מורה – אך מה לעשות, צריך ללמד, והמורה חייב להעדר חודש. הוא משביע את וואי שכשיחזור, הוא ימצא את כל הכיתה, "אפילו לא אחד פחות", ומבטיח לה בונוס של 10 יאן אם תעמוד במשימה.  כמו כן הוא מקצה לה גיר אחד לכל יום – מכיוון שאין כסף לעוד. וכך וואי מלמדת את הכיתה ודואגת שאף אחד לא יעזוב. כשאחד התלמידים בורח לעיר על מנת לעבוד וזונח את הלימודים, וואי נוסעת בעקבותיו להחזיר אותו – הרי המשימה שלה היא להשאיר את הכיתה שלמה. זהו הסיפור בקווים כלליים. אם הוא לא היה מתרחש בסין, ואם הוא לא היה מבויים ע"י יימו ז'אנג, הייתי חושד שהסרט הוא איראני – יש בו תמימות כובשת, סיפור מנצח, ילדים ומבוגרים, צרות יום יומיות וקשיי החיים בסביבה קשה. א

יך אפשר לא לאהוב סרטים כאלו? וכאן, על מנת להגביר את האוטנטיות, יימו ז'אנג משתמש בשחקנים שהם לא שחקנים, אלא אנשים אמתיים שבחיים עושים את אותו הדבר או קרוב לזה כמו בסרט. וכך זכינו לפתוח צוהר ולהציץ לחיים האמתיים כמו דוקומנטריים במסווה של סרט עלילתי כובש. אך מעל לרובד הזה, ישנם כמה שכבות שלא ברורות האם הם ביקורת על סין, או שפרופגנדה על סין. ז'אנג בעצמו הסיר את הסרט מתחרות בקאן, מכיוון שספג ביקורות על כך שהסרט מהווה פרופגנדה פוליטית, בהאשימו את המבקרים בפוליטיזציה של הקולנוע – מדוע כל סרט סיני חייבים לראות או כביקורת נגד המשטר או כשופר למשטר? הוא שאל. ובכן, בוא לא נהיה תמימים, לפחות לא בסרט הזה. אם לא היו פה מסרים אוהדים, קרוב לוודאי שהסרט היה מצונזר ונגנז ע"י המשטר הסיני, וכך הדרך היחידה ליצור אותו היה ליצור את הדינמיקה הזאת בין המסרים, לפע

מים אף סותרים. למעשה, אינני בטוח שזה בכוונה, הרי זו הדרך בעצם לשרוד את המשטר ועדיין להיחשב כדמות בעלת תודעה ודעות עצמיות. וז'אנג חווה את נסיבות הסרט באופן אישי – הוא לא גדל באליטה השלטת של סין ולמעשה היה מועמד לחינוך מחדש במהפכה התרבותית של סין בסוף שנות השישים תחילת שבעים (היסטוריה משפחתית שסיווגה אותה במשטר הנוכחי כפרו טיוואנית – אביו שירת בצבא המהפכה הלאומית, אשר אפשר איחוד סין בשלטון מרכזי בתחילת עד אמצע המאה העשרים בהשפעה סובייטית חזקה, אך לאחר הקמת השלטון הקומוניסטי המאואיסטי בעזרת צבא שחרור העם חינם נפל בעיני השלטון – תופעה מאוד נפוצה בשלטונות דיקטטוריים) ולמד בבי"ס בכפר ,אך זנח

 את הלימודים ונסע להתפרנס בעיר. המהפכה התרבותית ניסתה להרים את הכפר הסיני והחינוך באזורים חקלאיים בשיטות של חינוך מחדש, וגם כיום אחרי שינוי גישה במפלגה הקומוניסטית לגבי ה"איך" הם עדיין נאבקים על ה"מה" – החינוך הכפרי. בסוף הסרט נאמר שכמיליון תלמידים נושרים כל שנה מחינוך באזורים הכפריים לטובת פרנסה. מכיוון שהסרט כן אושר ע”י סין, קרוב לוודאי אפשר להניח שמדובר במספר גבוה מזה. רובד מעניין אחר שז'אנג מראה לנו כאן הוא הקונפליקט בין הדרך המסורתית של כניעה לאוטוריטה ואמון בבעלי משרה

ושררה, מול הכוח הקפיטליסטי של הכסף ועד כמה שהוא חשוב גם בחברה קומוניסטית. הרי זה שוואי הלכה לעיר להחזיר את התלמיד שנשר יכול היה לנבוע משני טעמים – טעם מסורתי – המשימה שלה שניתנה לה ע"י  מורה הבכיר ממנה היה לשמור על שלמות הכיתה וזה מה שהיא עושה, או בגלל טעמים קפיטליסטיים תועלתיים – אולי היא הלכה להחזיר אותו בגלל הבונוס שהובטח לה. הדואליות של הכוחות האלו בחברה הסינית המודרנית מעניקה אוטנטיות נוספת לסרט גדול זה. תענוג של סרט.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=h55fQSPA-gA

2010 – Under the Hawthorn Tree

מומלץ  2010 – Shan zha shu zhi lian  Under the Hawthorn Tree   כשתקראי בשמך  – Yimou Zhang

 

 

ג'אנג יימו ידע לעשות גם סרטים רומנטיים ודרמות אנושיות על רקע נופי ההיסטוריה הסינית (ראו הדרך הביתה הנפלא) ולא רק סרטים  הגדולים מהחיים כגון גיבור ומחול הפגיונות. הוא ידע לעשות גם סרטים עדינים, ולא רק דרמות צבעוניות ומטלטלות כגון הפנסים האדומים. כשתקראי בשמך – כך תורגם הסרט, התרגום המילולי הוא תחת עץ העוּזרָד, והוא עיבוד של יימו ג'אנג לספרה של אי מי עץ העוּזרָד לתמיד המבוסס על מיקרה אמתי; עץ העוּזרָד בסרט הוא עץ בכפר שבו נמצאים גיבורי הסרט, שכביכול הושקה בדם סינים שהוצאו להורג ע"י היפנים במלחמת העולם השנייה כשתקראי בשמך הוא סרט שכזה, עדין, רומנטי, דרמה סוחטת דמעות שיימו מביים לאחר פרויקט מגלומני שלו של אולימפיאדת בייג'ין. אנחנו חוזרים לתקופה של חינוך מחדש שהיה נהוג בסין העממית בזמן מאו טצה טונג. כשבברית המועצות אנשים לא ראויים פוליטית היו מוגלים לפלכים נידחים של ברית המועצות במקרה הטוב ולגולאגים במקרה הרע, בסין היו נוהגים גם כן לשלוח את האי יציבים מבחינה פוליטית לאזורים נידחים להתחנך בעבודות הקרובות לעם (אי יציבים פוליטית זה לא מתנגדי המשטר, שאתם הפתרון היה אחר ואלים הרבה יותר, אלה הילדים או הקרובים של אותם המתנגדים, או החשודים בהתנגדות. ההסבר בדקויות הוא עבור האנשים שלא בקיעים במנהגים בעולם הקומוניסטי, שבו גם טרוצקי – אחד ממובילי המהפכה הקומוניסטית הרוסית, לאחר כמה שנים כבר הוטבל כמתנגד המשטר ומחוסל במקסיקו הרחוקה. גורלו כגורל הרבה וותיקי המהפכה שנס חינם בעיני השלטון). בתקופה הזו גם הגיבורים של הסרט מוצאים את עצמם בכפר מרוחק, ומתאהבים. היא תלמידת תיכון והוא בחור בוגר. הם מתאהבים באהבה טהורה, בהסתר, באופן כובש את ליבנו כמו שרק יימו ג'אנג יודע להיכנס אל מסתורי הרגשות על קצות הבהונות כך שלא נשמע, ואז הוא לופת את גרוננו ואנחנו כבר שבויים במה שקורה על המסך, וגם דמעה קטנה כבר לא נראית לנו משהו זר. שפו למסטר הסיני – סרט קטן, שקט ופסטלי אך גדול ברגש, כובש את הנשמה וגם מלטף הנפש, ובעיקר אנושי.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=88nn6fn5c04

1991 – Raise the Red Lantern

מומלץ 1991 – Da hong deng long gao gao gua  Raise the Red Lantern   הפנסים האדומים  Yimou Zhang

 

 

 

יפהיפה.

סין. בין 2 מלחמות העולם. שנות העשרים של המאה העשרים. כבר לא קיסרות, אך עדיין לא רפובליקה. תקופה של אנדרלמוסיה פוליטית וצבאית. תקופה של אנשים חזקים ועשירים. הם העוגן, לטוב ולרע. בחורה צעירה, שהספיקה ללמוד קצת לימודים גבוהים, פתאום מוצאת את עצמה נישאת (נמכרת) לאיש שכזה. ולא, היא לא ה-אישה. יש לאיש כבר אישה ועוד 2 מאהבות, הגרות באותו הבית, כשלכל אחת יש את האגף שלה. והנערה שלנו מצטרפת בתור האישה הרביעית, המאהבת השלישית, או הפילגש הרביעית. כי גם האישה הראשונה היא למעשה פילגש. האדון מחליט אל מי יבוא הלילה, ואז הפילגש הזו זוכה ליחס מועדף באותו היום, עיסוי רגליים, תפריט לארוחה, קנאה מהפילגשים האחרות, ולקראת הערב מדליקים את הפנסים האדומים ברוב טכס בפתח האגף של הפילגש. וכך יש תחרות סמויה וגם פתוחה בין הפילגשים על תשומת לב האדון. כך נקלעת הבחורה שלנו לתככים ואינטריגות בין כל נשות הבית, כולל המשרתת האישית שלה. יחסי ידידות מתפתחים ליחסי עוינות (יש לה פנים של בודה ולב של עכביש – מגדירה הפילגש הרביעית את הפילגש האחרת), והמעבדה הקטנה הזו לבניית יחסי אנוש במסגרת החוקים והמסורות מצליחה לסגור על הסחורה בקירות הכלא המעיק של החיים עד לסיום הטרגי. אפשר לראות את הסרט במסננת הפמיניסטית של ביקורת על החברה הסינית נגד נשים (האישה היא רק בגד של האדון, שפעם לובש אותו ופעם משליך אותו – אומרת הפילגש הרביעית), ואפשר גם לראות את הסרט כסיפור דרמה אישית המסופר להפליא, או אפילו לראות אותו כבחינת הנפש האנושית בתנאי מעבדה (הצטרפות למרוץ החיים והרצון לנצח, המתחלף במיאוס מהמרוץ וההכרה הכואבת באיך שהמרוץ שינה אותנו, עד לאיבוד עצמך לדעת מטראומת החיים האכזריים) . לא משנה איזה כיוון הצופה יבחר, ילווה אותו היופי המדהים של הסרט, הצבעים העזים והחושניות הנשית המלטפת את הסרט לאורך כל הזמן. הדרמה האישית, המסגרת הנוקשה של החוקים עם היופי המדהים לא ישאירו אף צופה אדיש למתרחש על המסך. הסרט בא בעקבות ספרו של סו טונג "נשים ופילגשים" מ-1990. מאוחר יותר, הסרט גם עובד לבלט ע"י הבלט הלאומי של סין, אף הוא בבימוי של הבמאי. בראבו, מאסטרו ימו ז'אן.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=x8kwb4qFrT4

2011 – Swordsmen

שווה 2011 – Wu xia  Swordsmen  איש החרבותPeter Chan

זהו סרט קונג-פו. הוא מרהיב בקרבות ובצילומים. מה שעושה אותו יותר מזה הוא שזהו גם סרט בלש. ובכן, שרלוק הולמס פוגש את ברוס לי. השנה היא 1917. בלש מגיע לכפר נידח לחקור מיקרה של שוד שבו היו מעורבים 2 שודדים, כאשר אחד מהם נהרג במקרה ע"י מי שרצו לשדוד אותו. אך הבלש מגלה שהמנוח הוא דמות ידועה לשומרי החוק אשר מחפשים אותו בנרות, וזה לגמרי לא פשוט היה להרוג איש בשיעור קומתו, ולבטח שלא "במקרה". וכך הוא מגלה שאת מי שרצו לשדוד הוא למעשה אומן מיומנויות לחימה המסתיר את יכולתו, ובעצם גם הוא מבוקש ע"י משטר. וכך מתחיל משחק חתול ועכבר, המטובל בהרבה אקשן. ליהנות ולא להקדיש מחשבה שנייה.

2011 – The Flowers of War

שווה 2011 – Jin líng shí san chai  The Flowers of War  פרחי מלחמהYimou Zhang

כיאה לסרטים של ג'אנג יי-מו, גם סרט זה הוא מרהיב וויזואלית וסוחף נרטיבית. כל סרט של ג'אנג  ראוי לצפייה – יש לו חותם ייחודי שמעלה את רף הציפייה מעלה מעלה. הפעם הוא בוחר להתעכב על היסטוריה סינית של מה שידוע כטבח ננג'ינג או האונס של ננג'ינג. ננג'ינג (אז שמה היה ננקינג) הייתה בירת סין אשר נכבשה ע"י היפנים במלחמת סין יפן השנייה ובה צבא אימפריאלי יפני ביצע פשעי מלחמה, טבח אוכלוסייה המוני ואונס נשים המוני ב-1938. המספרים נעים בין 40,000 לבין 300,000 אזרחים סינים שנטבחו וכ-20,000 נשים שנאנסו. הסרט בא בעקבות נובלה של סופרת סינית גלינג יאנג בשם 13 הפרחים של ננג'ינג. ג'אנג יביים סרט נוסף (ונהדר) בעקבות ספרה של יאנג ב-2014 – לשוב הביתה. 13 הפרחים של ננג'ינג מבוססים, על פי וויקיפדיה, בצורה חופשית על יומניה של מיני ווטרין – מסיונרית אמריקאית בסין, אשר הצילה אלפי חיים סיניים שמצאו את מקלטם במיסיון שלה. אמנם קשה לי להאמין שאירועים בתוך הסרט קרו אצל מיני ווטרין, אך אין ספק שהיא הייתה עדה להתרחשויות קשות ועשתה הכל למען עזרת הנזקקים. לאחר שחזרה לארה"ב היא התאבדה לאחר זמן מה – כנראה לא קל היה להמשיך ולחיות עם המטען הכבד שסחבה מננג'ינג. סין העניקה לה לאחר מותה אות הג'ייד הכחול על חלקה בהצלת האנשים של ננג'ינג. ובאשר לסרט – הוא מספר את הסיפור של ננג'ינג דרך סיפורם האישי של מספר תלמידות ומספר זונות אשר מצאו את מקלטם במיסיון קטן. סיפור נוגע ללב המסופר ביד אומן וויזואלי.

2008 – The Children of Huang Shi

שווה 2008 – The Children of Huang Shi  ילדיו של הואנג שיRoger Spottiswoode

 

זהו סרט סיני על תקופה היסטורית של מלחמת סין-יפן השנייה (1937-1945) שמתמקד בסיפורו של ג'ורג' הוג. הוג היה הרפתקן בריטי ועיתונאי פרי-לנסר שעבד גם ביפן ועבר לסין במלחמה. הוג נחשב גיבור לאומי בסין – הוא התיידד עם הצד ה"נכון" (באותה תקופה בסין פעלו גם קומוניסטים וגם לאומניים. הוג היה מיודד עם הקומוניסטים), והציל בית יתומים על 60 ילדיו מהמלחמה – הן מאכזריות היפנים והן מגיוס ללחימה ע"י הלאומניים, כאשר הצעיד אותו לאורך 700 קילומטרים הרחק אל הביטחון של אזורי הספר. כמו כל סרט היסטורי גם סרט זה זכה לביקורת על דרמטיזציה ועיוות עובדות – וכך באמת צריך להתייחס לכל סרט היסטורי – כבדהו וחשדהו (במקרה הזה יש החולקים שהוג נכח בטבח ואונס ננקינג – הבירה של סין דאז – ע"י הצבא האימפריאלי היפני – כשהטבח בעצמו מהווה מחלוקת בין היסטוריונים וקבוצות לאומניות של יפן – ההיסטוריונים נוקטים במספרים של 40,000-300,000 קורבנות לאכזריות היפנים ועשרות אלפי נשים סיניות שנאנסו, כאשר היפנים הלאומניים טוענים שמספרים אלו מנופחים) – אך מצד שני, סרטים היסטוריים לא מתיימרים להיות ספרי לימוד, אלא להעביר מסר הבנוי על ההיסטוריה. במקרה הזה, המסר של גבורה ולקיחת אחריות אישית על חיים של אחרים מועבר היטב על רקע המלחמה האכזרית.

2010 – Aftershock

שווה 2010 – Tangshan dadizhen  Aftershock – Xiaogang Feng

Star 7

זהו סרט על רעידת אדמה של 1976 אשר החריבה את העיר טנג'אן בסין. לא, תיקון טעות, זוהי מלודרמה אפית, אשר החלה ברעידת האדמה של טנג'אן ומסתיימת בתקופת רעידת האדמה של סיצ'ואן ב-2008. זהו סיפור של משפחה. משפחה שעברה טלטלה בכל המישורים, טלטלה בחיי אדם, טלטלה בהחלטות, טלטלה במצב פיזי, טלטלה באמוציות ורגשות וטלטלה נפשית. אמנם סצנות הפתיחה של רעידת האדמה הן מהמוצלחות שאני מכיר עם אפקטים מדהימים שבה אתה ממש חש בתוך רעידת האדמה, הרי אח"כ אנחנו עוברים מסע היסטורי בסין לאורך כ-30 שנה, מסע בני המשפחה שהוכו בידי רעידת האדמה הנוראית. לזה אני מתכוון שזהו לא סרט על רעידת אדמה. והמסע שאנחנו עוברים משופע בפרטים ובסמטאות קטנות ועלילות צד המפתחים את הדמויות, כך שאנחנו, מודעים לגמרי למניפולציה, בכל זאת מתמסרים ריגשית למלודרמה העשוייה ביד אומן שנפרשת לפנינו.

ואם כבר מדברים על רעידות האדמה – הרי ברעידת האדמה של טנג'אן נספו בין 242,000 (המספר הסיני הרשמי) ל-650,000 איש (הערכה, שכוללת גם אזורים סמוכים לעיר טנג'אן – עיר שאוכלסה ב-1976 ע"י 1,600,000 אנשים, נחרבה לגמרי ברעידת אדמה ונבנתה מחדש). וזה נגרם ע"י רעידת אדמה של 14-16 שניות בלבד, ורעידת אדמה מישנית 16 שעות מאוחר יותר. המספרים מדהימים, ומציירים לנו פרופורציות אמיתיות, שבריריות החיים והאדישות המוחלטת של הטבע (לעומת, נגיד, רוע האדם, שהיה לוקח לו תקופה ומאמצים רבים לחסל כל כך הרבה אנשים). ברעידת האדמה של 2008 בסיצ'ואן, סין הייתה מוכנה הרבה יותר, ומניין ההרוגים היה 69,000.

להלן 20 רעידות האדמה הקטלניות ביותר (עפ"י וויקיפדיה):

1556, סין, שאנצ'י, 830,000 הרוגים

1976, סין, טנג'אן, 650,000 הרוגים

2004, אינדונזיה, 280,000 הרוגים (וברור שהמספר הרבה יותר גבוהה, הרי הצונאמי פגע בכל החוף של אפריקה, ומי ספר שם…)

1920, סין, הייון, 273,000 הרוגים

526, האימפריה הביזנטית, אנטיוכיה, 300,000 הרוגים

115, האימפריה הרומית, אנטיוכיה, 260,000 הרוגים

1138, סוריה, אלפו, 230,000 הרוגים

1303, האימפריה המונגולית, הונגדונג, 200,000 הרוגים

856, פרס, דמג'אן, 200,000 הרוגים

1780, אירן, טבריז, 200,000 הרוגים

896, הודו, אודאיפור, 170,000 הרוגים

2010, הייטי, 160,000 הרוגים

893, פרס, ארדביל, 150,000 הרוגים

1923, יפן, קנטו, 143,000 הרוגים

533, האימפריה הביזנטית, אלפו, 130,000 הרוגים

1908, איטליה, מסינה, 123,000 הרוגים

1948, טורקמניסטאן, אשחבד, 110,000 הרוגים

1290, האימפריה המונגולית, צ'יהלי, 100,000 הרוגים

1970, פרו, אנקש, 100,000 הרוגים

2005, פקיסטאן, קשמיר, 100,000 הרוגים

אין כמו מספרים להמחיש את הפרופורציות ולבישת יראה.20 רעידות האדמה האלו לקחו יותר משלוש וחצי מיליון קורבונות. אמנם האנשים הרגו יותר במלחמות – אך צריך לזכור שהמלחמות נמשכות זמן רב, ורעידות אדמה – שניות.

2002 – Together with You

שווה 2002 – He ni zai yi qi Together with You ביחדKaige Chen

Star 7

מסע של אב ובנו אחרי הצלחה ומימוש עצמי בבייג'ין המודרנית. הבן הוא נגן כינור מוכשר בן שלוש עשרה. האב – אדם פשוט, נאיבי וכפרי. האב מחליט שלבן מגיע יותר ומגיע איתו לבייג'ין. שם הוא מצליח לשכור מורה פרטי לבנו וכך אנחנו נתוודה למערכת יחסים הנתוות בין כל הגיבורים, כולל בחורה צעירה ויפהפיה וגם פרופסור נוסף למוסיקה. הסרט הוא מלודרמה מצויינת, ישירה ולא מתחכמת, עם הרבה רגש ואמפטיה. פעם היו צוחקים על סרטים מסוג זה והוליווד הפסיקה לייצר אותם. אך הנה, דווקא מחוץ להוליווד מעריכים מלודרמה טובה. שווה כל דקה.

1999 – The road home

מומלץ 1999 – Wo de fu qin mu qin  The road home  הדרך הביתהYimou Zhang

Star 9

 

 

The road home

אם בעולם קיים רק אחוז אחד מאהבה כמו בסרט, אז שווה לחיות

זאת דרמה רומנטית ומרגשת. שלא כמקבילות ממערב, אין כאן נשיקות סוערות, סצנות אהבה סוחפות או סצנות היסטריות עם דרמה סוחטת דמעות. לא – יימו ג'אנג מגיע לרומנטיקה ומעורבות ריגשית של הצופה בדרך הרבה יותר שקטה, בדרך של מבטים חטופים, בדרך של שתיקות, בדרך של רמיזות מאשר אמירות ישירות ובדרך הוויזואליות הכובשת אשר אין שני לו. הסרט מתחיל בשחור לבן, כאשר הבן של מורה הכפר מגיע אל הכפר מהעיר בעקבות ידיעה על מות אביו. אמו מעוניינת לעשות תהלוכה עם ארון קבורה בדרך מפותלת – הדרך הביתה, הדרך, בה היא, כאשר הייתה צעירה, חיכתה לו שיגיע מהכפר. סיפור האהבה הזה, העשוי בפלאשבקים, הוא מצוייר בצבע עז ומוצב בהיסטוריה של סין בעת רדיפות הימניים (תקופה אשר גם כיום מסתתרת אחרי צנזורה סינית כבדה). הניגודים האלו – נראה ונרמז, עיר וכפר, חופש ומילוי פקודות המפלגה – מגושרים ע"י הדרך הזו, הדרך הביתה, הדרך אל לב גיבורי הסרט, הדרך אל הרגשות שלנו. הרומנטיות העצורה, האהבה מצויירים כאן כזרמים תת ימיים מתחת לגלי האוקיינוס התרבותי שאנחנו מכנים חיים – זרמים שמעצבים את חיי הפרט אף יותר מהגלים מעל פני המים.

הסרט גילה לנו את ז'אנג זיאי בתפקידה הראשון (בתור המורה הצעירה) – תפקיד שהיא ביצעה בכשרון מדהים שקשה לדמיין את הסרט בלעדיה. אח"כ היא כבר עשתה חייל בסרטים כמו דרקון נמר, גיבור ומחול הפגיונות.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=-1ru6xV7SOM

 

2008 – Red Cliff

מומלץ 2008 – Chi Bi Red Cliff  הצוק האדוםJohn Wu

Star 8

 

Red Cliff

סין העתיקה. 208 לספירה. הקרב הגורלי. קרב בו יוכרע אם סין תהיה מאוחדת או לא.

סוף תקופת שושלת האן. ימי קיסר שיאן. שר מלחמה העולה קאו-קאו מנסה להגן על קיסרות של שיאן המאותגרת תדירות ע"י שרי מלחמה רבים. בהיותו איש מוכשר ומנהיג צבאי ללא עוררין, הוא מצליח לבסס הקיסרות בצפון סין. יותר מאוחר, הוא גם יהיה המושל. אך בינתיים הוא מנסה להרחיב את השליטה מדרום לנהר היאנזה ומגיע אחד הקרבות המכריעים של ההיסטוריה הסינית – קרב הצוק האדום. ניצבים מולו שני שר מלחמה שהתאחדו כנגד הכוח הרב והעודף של קאו-קאו. אילו היה מנצח, היה בוודאי מאחד את סין כולה ומשנה את מהלך ההיסטוריה. אך הוא נחל תבוסה בלתי צפויה בקרב זה, וכך החלה תקופת שלושת המלכויות בסין – כשקאו-קאו ושני שרי המלחמה היריבים שלו חולקים את סין. קאו קאו הגיע לקרב עם כוח עודף בהרבה מיריביו – 800,000 מול 50,000. זהו סרט המתאר את הקרב הזה. הבמאי ג'ון וו אמנם אמר שהסרט הוא רק חמישים אחוז נאמן להיסטוריה – אך גם זה לא מעט עבורי. היו שתי מהדורות של הסרט – הגרסה האסייתית, שבאה בשני חלקים וביחד היו כארבע שעות, והגרסה המערבית שצומצמה לכדי סרט אחד בן שעתיים. למזלי צפיתי בגירסה האסייתית. זהו אפוס ארוך יפהפה ונהדר של אחד הקרבות המעניינים בהיסטוריה האנושית. קטעי מלחמה וקרבות הם מהמרהיבים שראיתי על מסך הקולנוע. בסרט ישנה גם עלילה וסיפורים השזורים בתוך הקרבות (כנראה לאלו התכוון הבמאי שהם 50% שלא היו בהיסטוריה) התומכת במה שקורה על המסך. מעניין הוא שהבמאי לא מתמקד במלחמה כאקט זוועתי, ובוחר שלא להתמקד באבדן חיים כה רבים כסצנת התנגדות לכל האכזריות של המלחמה – לא, הבמאי בחר גלוריפיקציה ומלחמה כמאורע היסטורי – וכך זהו אחד מסרטי האקשן החזקים שנראו על המסך.