הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: קולנוע ספרדי

2012 – The Impossible

שווה 2012 – Lo Imposible  The Impossible   הבלתי אפשרי  – Juan Antonio Bayona

זוג אנגלי צעיר ושלושת ילדיהם הקטנים נופשים בתאילנד. ב-2004. למי שלא זוכר, ב-2004 צונמי הכה בעוצמה בחופי האוקיינוס ההודי והביא הרס וכליה לרבע מיליון בני אדם. גלים בגובה 30 מטר שטפו את חופי תאילנד בהשאירם אחריהם טרגדיה אנושית ואסון לאומי להרבה מדינות. זהו סרט על האסון הזה, והוא מובא בצורה מרתקת דרך המאבק הטרגי של המשפחה אשר פוזרה ע"י הגלים, לשרוד ולהתאחד שוב. שווה.

 

2011 – The Skin I live in

מומלץ 2011 – La piel que habito  The Skin I live in   העור בו אני חי  – Pedro Almodovar

 

 

אלמודובר קובל השראתו לסרט מספרו של Thierry Jonquet בשם Mygale משנת 1984, שפורסם בארצות דוברות אנגלית בשם Tarantula ואח"כ בהעור בו אני חי, בעקבות סרטו של אלמודובר עצמו. העלילה של הסרט מפותלת ומסובכת, וצריך ממש להתאמץ ע"מ לעקוב אחריה ולהבין מי נגד מי ולמה. בנוסף, כמו בכל סרטיו של אלמודובר, העלילה כוללת נושאים במחלוקת, מיניות פרוורטית וכדו'. כאן זה יהיה אונס, כפייה, התאבדות, רצח, יחסים מחרידים במשפחה, יד הגורל הצוחק, שינוי מין, דיבוק – כל זה בעטיפת סרט מתח ואימה עם אלמנטים של מדע בדיוני. כאן מדובר ברופא עילוי, שאיבד את אשתו בתאונת דרכים ועושה ניסויים בעור עמיד באש על אנשים.  לא כל אחד אוהב את מה שאלמודובר עושה בסרטיו – בעיקר בגלל הנושאים שהוא מביא אל הסיפור, כמו שלא כל אחד אוהב מה שהאחים כוהן עושים בקולנוע האמריקאי עם כל האלימות מעל ומתחת לשטח של החברה האמריקאית. לא פשוט לצפות בסרטים שלהם. יצא לי לשמוע התרשמות של מישהי שראתה את הסרט ודיברתי איתה למחרת – היא הייתה מזועזעת, אמרה שזה סרט מחריד וחולני. כששאלתי אותה למה היא לא יצאה באמצע – היא אמרה – איך אני יכולה? זה אלמודובר בכל זאת. וזה אמר הכל. הסרט נעשה ביד אומן בוגר, עם סגנון שאי אפשר לטעות בו, עם איכויות גם בצבע, גם בתמונות, גם בעיצוב – שלא ניתן להפסיק לראות באמצע. הוא שובה אותנו הצופים, כמו שהוא שובה דמויות על המסך – ואנחנו מאבדים כל אחיזה באופי שלנו ונשארים לראות עוד. המשחק שאלמודובר מוציא משחקניו הוא ברמה הגבוהה ביותר. הוא גם משאיר בעלילה דברים קטנים שאתה תוהה עליהם ולא יכול להחליט את מה זה משרת – אך הפואנטה היא שאתה תוהה. למשל, כשברוב הסרטים לגיבור הראשי ברור הכל, אם בהתחלה או אם בסוף – הרי כאן הרופא שלנו לא יהיה מודע למספר התפתחויות מפתח – למשל קשריו המשפחתיים עם חלק מציוותו ומאחרים. אפשר לא לשים לב לזה, אך בתת מודע זה מגרד לך את התודעה – משהו לא בסדר. אפשר להגיד על הסרט שהוא לא עבור כל אחד, אך ניצבת לפנינו עבודה של אומן גדול.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=EolQSTTTpI4

2006 – Pan’s Labyrinth

מומלץ 2006 – El Laberinto del fauno  Pan’s Labyrinth  המבוך של פאןGuillermo del Toro

Star 8

 

 פנטזיה קסומה בימי שלטון פרנקו בספרד. אפל ומכשף

Pan’s Labyrinth

השם של הסרט נושא עמו בלבול מסוים – בגרסה האנגלית הכוונה היא לאל פאן (Pan) – אל יווני, אל הרועים, אל הפרא, כאשר בגרסת השם המקורית – הספרדית, הכוונה היא ל-פאון (Faun) אל רומי, אל הטבע הפראי והיערות – המקביל הרומי לפאן היווני. יש ביניהם הבדלים, אך זה לא המקום לדון עליהם. מה שחשוב הוא ששניהם יש להם קשר (תרבותי) עם הסאטירים היווניים – שיצורים אלו גם כן היו דומים לפאון או פאן – פלג גוף עליון של אדם, ותחתון – של עז. יש מעשיה על סאטיר והעובר דרך. עובר דרך איבד את עצמו ביער. היה חורף. סאטיר אחד ריחם על האדם והזמין אותו אל ביתו – מערתו. כשראה שהאדם נושף על אצבעותיו, התעניין לפשר המעשה. האדם ענה שכך הוא מחמם את האצבעות. במערת הסאטיר, כאשר התיישב לשתות את המרק שהוצע לו, הוא נשף על המרק החם. סאטיר התפלא וביקש לדעת מה זה, והאדם הסביר שהוא מנסה לקרר את המרק כך. סאטיר התרגז וסילק אותו ממערתו. מוסר ההשכל הוא כמובן היזהר מאנשים לא עקביים. ויש שלוקחים את זה הלאה – בנשימה אחת הוא עושה דבר והיפוכו. אחד בפה אחר בלב, היפה והחיה. הדואליות הזו – שהמעשייה של הסאטיר מנסה להזהיר אותנו מפניה. וכאן הסרט הוא דואלי לגמרי – הפנטזיה גרה במקביל למציאות. הפנטזיה היא מעשייה אשר גיבורת הסרט – ילדה בשם אופליה – היא גם הגיבורה בה. והמציאות – מציאות קשה של ספרד, שלהי מלחמת העולם השנייה, ורדיפת הפלנגות אחר המתנגדים למשטר פראנקו. והאב החורג של אופליה – הוא הקפטיין של אותן הפלנגות. היופי הביזרי של המעשייה מתערבב עם האימה של המציאות בסרט אפל זה. זהו סרט יפהפה וקסום, שבו (הפסיכולוגים וודאי יאמרו) פנטזיה נלחמת באכזריות של המציאות. הבריחה מהמציאות היא הדרך להתמודד עמה. לפחות עבור אופליה. הדואליות הזו של חייה – זהו משהו שיש להיזהר ממנה עפ"י מוסר ההשכל ממעשיית הסאטיר ועובר הדרך. והאזהרה הזו כמובן מתממשת – המציאות והפנטזיה כל אחד מסתיים באופן אחר לגמרי. מה שכמובן לא מסיר את השאלה שברקע – האם פנטזיה זו דרך לחימה נגד אכזריות המציאות, נגד הרוע? זו שאלה שבזכותה אני אוהב את הסרט כל-כך. פנטזיה של הילד הוא כלי שברירי המגן אותו מהעולם החיצון. התעלמות מהמציאות ונקיטת חוסר תגובה הביאו בסופו של דבר את הודו לעצמאות (גנדי). כיום הרבה אנשים כמעט חיים במציאות ווירטואלית – ועדיין מצליחים לכלכל את עצמם. מצד שני, האכזריות הבלתי מתפשרת של המציאות מורידה את מגדלי התאומים, עורפת ראשים, מאיימת בהתחמשות גרעינית. כן – השאלה האם פנטזיה זהו נשק נגד הרוע עדיין חיה ובועטת. הדואליות האכזרית והקסומה של הקיום האנושי. סרט גדול.

2004 – The Sea Inside

מומלץ 2004 – Mar Adentro The Sea Inside הים שבפניםAlejandro Amenabar

Star 9

 

The Sea Insideהים שבפנים מספר את סיפורו האמיתי (עם כמה שינויים קלים) של רמון סמפדרו שבגיל 24 בעקבות תאונת צלילה נשאר משותק בכל גפיו. מאז הוא מרותק למיטתו, מתקשר עם העולם בעזרת דיבורו וכתיבה על המחשב בעזרת הקשה עם עפרון שהוא מחזיק בפיו, ומשכנע את כולם שזכותו למות, כי החיים האלו הם ללא כבוד, ומנסה לארגן עזרה להתאבדות, מכיוון שלבד הוא לא מסוגל לעשות זאת. וכך כ-29 שנים.

הנושא הוא כבד ורציני וגם לא מזמין אופטימיות. יש דעות לכאן או לכאן, העמדה החוקית גם היא ברורה (בזמן הסרט הנטייה של הלב היא ללכת בעקבות רצונו של רמון, אך אפילו תוך כדי הסרט ובוודאי לאחריו חשתי התנגדות מובנת לבקשתו. בסופו של דבר לא התעמקתי יותר מדי בנושא כי אני חש שהוא יותר מדי אישי ומסקנה שנכונה למיקרה אחד תהיה לא נכונה לגבי מיקרה אחר. יש נכים החיים חיים מכובדים ואף שלמים, ויש כאלו שלא מסוגלים לסבול את החיים האלו. ואם מדברים על כך – הדבר נכון גם לאלו שלא נחשבים כנכים. היש להם זכות לקחת את חייהם? האם יש זכות לחברה למנוע זאת מהם? כן – הנושא מאוד מעניין, עקרוני ורגשי במידה דומה. כאמור – לא הגעתי להסכמה עם עצמי). עם כל הקדרות הזו זה מפתיע לגמרי שהסרט לא עצוב, הוא מלא באהבה (גם בסיפור האמתי רמון היה מוקף בנשים אוהבות), הוא מדבר על רוח האדם לבצע את מה שסימן כמטרה – הסרט למרות קושי הנושא מצליח לדבר אל כולם (ואפילו הומור ישנו בו).

מה שעושה את הסרט לגדול מהחיים זאת ההופעה של חוויאר ברדם. אפשרויות המשחק כאן היו מוגבלות – רק  הפנים והקול – ו-חוויאר מתעלה ונותן את משחק חייו! כמה אפשר לבטא רק ע"י הפנים והקול בלי להוסיף את כל הגוף! מסתבר שעולם ומלואו (זאת גם הסיבה שבקולנוע זה יעבוד טוב יותר מבתאטרון – למרות שהתפאורה, המיקום וכמות השחקנים מאוד מתאימה לתאטרון, הרי רק קולנוע אפשר להעביר את הקלוז-אפים, את נקודת המבט של המצלמה שזזה או עומדת וכך מקפיאה ומתסיסה את הרגשות) סרט מומלץ בכל לשון של המלצה.

2007 – Timecrimes

שווה ❼ 2007 – Los Cronocrimenes  Timecrimes   פשעים בזמן  – Nacho Vigalondo

זהו סרט על מסע בזמן. אתם יודעים – אם אני אחזור אחורה ואהרוג את סבא שלי – אז מי אני? פרדוקסים מסוג זה. ד"א הפתרון (של הפרדוקסים הנ"ל) הוא שילוב בין מסע בזמן לבין עולמות מקביליים – למעשה יצירת עולמות מקביליים – ז"א בעולם בו ארצח את סבי אני לא איוולד, אך אני קיים כי היה יקום בו לא רצחתי את סבי וממנו באתי. בכל זאת, זה די מרתק – כל פיתולי העלילה מסוג זה. וזה מה שגם קורה בסרט זה – פיתולי העלילה. סרט דל תקציב, ללא אפקטים מיוחדים – אך בכל זאת הצליח לרתק אותי. וזה לא קל לרתק אותי – אני חובב ספרות מדע בדיוני די רציני, וחומר זה אני אוכל בארוחת הבוקר שלי.