הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: קולנוע קוריאני

2011 – War of the Arrows

שווה 2011 – Choi-jong-byeong-gi Hwal  War of the Arrows מלחמת החציםHan-min Kim

זהו סרט פעולה תקופתי המתרחש בקוריאה במאה ה-17, תקופה בה היו פלישות סיניות אל תוך קוריאה. אני אוהב סרטים תקופתיים – זה נותן פרספקטיבה היסטורית, מגרה את הדמיון ומזין את הסקרנות בערבוב של אותנטיות ובדיה. אני גם מחבב סרטי פעולה, בהם יש טובים ויש רעים, והטובים מנצחים בעזרת כוח, מוח, כישורים, מזל – מה שיהיה רלוונטי לאותו הסרט. וכאשר פעולה וסרט תקופתי נפגשים, הניצוצות עפים, ויש מקום ליצירות פאר גדולות כגון נמר דרקון, גיבור, מחול הפגיונות ואחרים. סרט זה הוא לא בליגה הזו אמנם, אך מהנה בזכות עצמו. סרט עם עלילה פשוטה אך נוכחת, אקשן מהיר, פעלולים ואקזוטיות היסטורית.

 

מודעות פרסומת

2003 – Spring, Summer, Autumn, Winter… and Spring

מומלץ 2003 – Bom yeoreum gaeul gyeoul geurigo bom  Spring, Summer, Autumn, Winter… and Spring   אביב, קיץ, סתיו, חורף… ואביב  – Ki-duk Kim

Star 9

 

 

Spring, Summer, Autumn, Winter... and Spring

סרט בודהיסטי שנעשה ע"י נוצרי. הדרך לגאולה עוברת כברת דרך של החיים עצמם.

סרט פיוטי מלא יופי, משמעויות וסמלים בודהיסטיים ואפילו רוחניות. זה לא שאין אכזריות בסרט – יש ויש, איך לא? הרי בכל זאת סרט דרום קוריאני. אך האכזריות בסרט יש לה משמעות, היא גם נושא, גם כלי וגם שיעור חיים על הטבע האנושי, על עצמינו, על הדרך לגאולה הפרטית. ילד מתלמד להיות נזיר, וחי עם נזיר זקן – המאסטר – על רפסודה באגם יפהפיה. הסרט מציג כל פעם עונה אחת – אביב, קיץ וכך הלאה, בהפרש של שנים, לאורך החיים ועושה הקבלה בין העונות לבין החיים עצמם. וכך, כמו שכל עונה מחליפה את קודמותה, כך הנזיר הבודהיסטי הקטן משתנה ומתבגר ומשאיר מאחור את דמותו הקודמת עם זכרון של מה שהיה, וכך רודף אחר גאולה ותהליך הלימוד העצמי הלא נגמר, אלא מתגלגל בהיפוך תפקידים לקראת הסוף. זהו סרט פשוט מצד אחד, אך מביא אל מרכז הבמה את ההוויה האנושית ושם אותה באמצע כל היופי. סרט נפלא.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=jdRkhD_hmo0

 

2002 – Sympathy for Mr. Vengeance

מומלץ 2002 – Boksuneun naui geot  Sympathy for Mr. Vengeance  שלום לנוקםChan-wook Park

Star 8

Sympathy for Mr. Vengeance

מילה של אזהרה – זהו סרט מזעזע מכמות ואופן האלימות שמוצגת. אם האלימות לא הייתה בכמות כזאת, הייתי מכנה אותו סרט אפל. אולי הוא יוצר ז'אנר חדש – סרט אפל קוריאני.  ובכלל, יש לא מעט קולנוע דרום קוריאני הטבול בדם האלימות כל כך עמוק שאין ברירה אלא לנסות הכללות לתופעה זו. למשל – האם תרבות קוריאנית היא זאת המולידה מפלצות כאלו (טוב, מייד על מנת לסתור הכללה זו עולה השם של קים קי-דוק עם אביב, הקיץ, סתיו, חורף…ואביב הנפלא והאנושי. חוץ מזה, אני חושב שמבול סרטי האלימות הדרום קוריאניים החל דווקא בתקופת הסרט הזה – ז"א הוא היה בין הבודדים בשדה הקולנוע הדרום קוריאני הסנטימנטלי), או האם הקולנוע הקוריאני החליט להשאיר את טרנטינו הרחק מאחור בפורנוגרפיה של אלימות וחדר הניתוח של אכזריות (וקרוב לוודאי שזאת היתה אולי אחת המטרות בעשיית הסרט), או שיש כאן משהו נוסף, משהו אחר. ובכן, במיקרה של שלום לנוקם – כנראה שיש כאן משהו נוסף. ולו רק כי זה סרט ראשון בסדרת הנקמות של צ'אן-ווק פארק. האחרים שעוד יבואו אלו שבעה צעדים ושלום לנוקמת. כל אחד עם עלילה שונה על אותו הנושא – נקמה. כאן – כמו בסרטים אחרים בסדרה – לעלילה יש תפקיד מרכזי, הסרט מסתובב סביב העלילה ומסובב אותנו סביבה. על מנת לא לגלות, אני אגיד רק שמדובר בתגובת שרשרת של נקמות. נקמות אישיות. נקמות אכזריות במיוחד, עם תמונות קשות, שמערבות אלימות, אלימות בלתי אמצעית.  אם כך איזה מטרה כל האלימות הזו משרתת? אני סבור שמדובר על נקמות דם – ז"א הנוקם הוא נוקם על מישהו במשפחה, ונוקם עד הסוף מבלי להתחשב בתוצאות, בלי שיש התחשבות בזה שנוקמים באיש טוב, אפילו בעיני הנוקם. והשרשרת תגובתית של נקמות לא נפסקת עד שהכל גמור. בעיני מדובר בסרט המראה שקשר משפחה הוא חזק, חזק עד כדי נטילת החיים של מישהו אחר. וזה אצל כולם. ומה מוסר ההשכל אם כך? שאם נבחר בנקמה – הפעולה שכל אחד יבין אותה, כל אחד יוכל להזדהות איתה, ושהקשר המשפחתי גם משדר על חובה לנקום – הרי זו התוצאה. איומה ומחרידה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=PhZ8xGzyASE