הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: קולנוע קוריאני

2003 – Oldboy

מומלץ 2003 – Oldeuboi Oldboy שבעה צעדיםChan-wook Park

 

 

שבעה צעדים זהו סרט דרום קוריאני. אם נלך לפי סטראוטיפים, עוד לפני שצפינו בסרט עצמו, אזי מחכה לנו סרט מקורי ומעניין, ומצד שני מחכה לנו סרט אלים עם גרפיקה לא פשוטה שיש לעכל אותה על בטן ריקה. כל זה ארוז בהצגה חזותית איכותית מופלאה. אני מוכרח להגיד, שסרט זה הוא התגלמות הסטראוטיפים על קולנוע דרום קוריאני, כך שמי שסולד מאלימות על המסך יתקשה ליהנות ממנו. אך מצד שני, מי שיכול לעכל את זה – מחכה לו סרט חזק עם חוויה אנושית עמוקה ושורשית המגרדת מתחת לנשמה ומעירה רבדים של התנסות אנושית המכה מתחת לחגורה.

מדובר בסרט השני בטרילוגיה של פארק על נושא של נקמה (סרטו הראשון בנושא – שלום לנוקם מ-2002 – פתח את הסדרה בפורנוגרפיה של אלימות על המסך שזעזע בעוצמתו והעלה את נושא הנקמה על שולחן המנתחים כשאור הזרקורים מדגיש כל חתך של סכין ואנחנו היינו הצופים, וסרטו השלישי בנושא – שלום לנוקמת – יבוא לסכם את הנקמה ב-2005). הנקמה כאן היא אישית. אך לעומת הסרטים ההוליוודיים הרגילים, מלאי האקשן ולהט רגשות נקמה, שלא ברור מאיפה הוא התלקח, המסתובבים סביב מניע פשוט המובן לכולם, ואז מה שנשאר זה לשתות את מעשה הנקמה, להגיד תודה על המשקה, לנגב השפתיים ולשכוח מכל הסיפור – כאן מדובר בסיפור מורכב עד מאוד, כשהנקמה היא לא ברורה בצדקתה בסופו של יום, ויש כאן ערבוביה חכמה של צדק, כך שאין כאן חד צדדיות של הנקמה. ובנוסף כל זה הבמאי הכניס אלמנטים של מחזה יווני קלאסי כשהביא תסביך אדיפוס בצורה ישירה לסרט.

מדובר בבחור, שהיה שתוי ביום הולדת של ביתו, נחטף ונכלא ל-15 שנה בחדר עם טלוויזיה ושירותים ואוכל שמוכנס לו יום יום, ולפעמים גם גז מרדים שאחריו היה מתעורר בדירה שסידרו וניקו אותה והוא עם תספורת חדשה, ומהטלוויזיה הוא לומד שאשתו נרצחה והוא החשוד המרכזי, וביתו הועברה לאימוץ למשפחה בשוודיה. אין לו מושג למה הוא נכלא ומי כלא אותו. אך הנה הגיע הרגע בו הוא שוחרר לחופשי, וכאן הוא מתחיל בחיפוש אחר כולאו על מנת לנקום, לנקום קשה על מה שעוללו לו. בדרך הוא פוגש בשפית של מסעדת סושי – והאהבה ניצתת. אך החיפוש הזה אחר הנקמה מגלה שהסיפור לא נגמר עבורו, והדברים לא פשוטים אלא מתגלגלים ומגלים שכבות, שכבות של מניעים ויוצרים סיטואציות בלתי נתפסות, שהדרך היחידה לעבור אותם זה למחוק זיכרון על עצם קיומם. הכל קשור בהכל.

מה אוכל להפיק מהסיפור? אני מתכוון חוץ מהחוויה וניתוח אדיפוס של הנקמה. זה שכל צעד שלנו יכול להשפיע, כפו אפקט הפרפר, ואנחנו סה"כ חיים תוצאות הצעדים האלו, יהיו מפתיעים ככל שיהיו? שאם נחשוב על המציאות שזה משהו שאלוהים יוצר ובורא עבורנו, אז אנחנו הוא האלוהים? ושאם אנחנו נבחר בנקמה, פעולה בסיסית, כל כך אנושית, כל כך מחייבת, שאנחנו כמעט התמצית שלה – אזי זה יראה כמו שזה נראה בסרט (למעשה בשלושת הסרטים על נקמה של פארק)? האם הנקמה היא חסרת תכלית למעשה, או שהיא המעצבת את מי שאנחנו?  סרט עם הרבה עצמה ומפתיע בעומק חקירת הדמויות ומשחק מדהים של צוות השחקנים – ראו הוזהרתם.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=2HkjrJ6IK5E

מודעות פרסומת

2011 – War of the Arrows

שווה 2011 – Choi-jong-byeong-gi Hwal  War of the Arrows מלחמת החציםHan-min Kim

זהו סרט פעולה תקופתי המתרחש בקוריאה במאה ה-17, תקופה בה היו פלישות סיניות אל תוך קוריאה. אני אוהב סרטים תקופתיים – זה נותן פרספקטיבה היסטורית, מגרה את הדמיון ומזין את הסקרנות בערבוב של אותנטיות ובדיה. אני גם מחבב סרטי פעולה, בהם יש טובים ויש רעים, והטובים מנצחים בעזרת כוח, מוח, כישורים, מזל – מה שיהיה רלוונטי לאותו הסרט. וכאשר פעולה וסרט תקופתי נפגשים, הניצוצות עפים, ויש מקום ליצירות פאר גדולות כגון נמר דרקון, גיבור, מחול הפגיונות ואחרים. סרט זה הוא לא בליגה הזו אמנם, אך מהנה בזכות עצמו. סרט עם עלילה פשוטה אך נוכחת, אקשן מהיר, פעלולים ואקזוטיות היסטורית.

 

2003 – Spring, Summer, Autumn, Winter… and Spring

מומלץ 2003 – Bom yeoreum gaeul gyeoul geurigo bom  Spring, Summer, Autumn, Winter… and Spring   אביב, קיץ, סתיו, חורף… ואביב  – Ki-duk Kim

Star 9

 

 

Spring, Summer, Autumn, Winter... and Spring

סרט בודהיסטי שנעשה ע"י נוצרי. הדרך לגאולה עוברת כברת דרך של החיים עצמם.

סרט פיוטי מלא יופי, משמעויות וסמלים בודהיסטיים ואפילו רוחניות. זה לא שאין אכזריות בסרט – יש ויש, איך לא? הרי בכל זאת סרט דרום קוריאני. אך האכזריות בסרט יש לה משמעות, היא גם נושא, גם כלי וגם שיעור חיים על הטבע האנושי, על עצמינו, על הדרך לגאולה הפרטית. ילד מתלמד להיות נזיר, וחי עם נזיר זקן – המאסטר – על רפסודה באגם יפהפיה. הסרט מציג כל פעם עונה אחת – אביב, קיץ וכך הלאה, בהפרש של שנים, לאורך החיים ועושה הקבלה בין העונות לבין החיים עצמם. וכך, כמו שכל עונה מחליפה את קודמותה, כך הנזיר הבודהיסטי הקטן משתנה ומתבגר ומשאיר מאחור את דמותו הקודמת עם זכרון של מה שהיה, וכך רודף אחר גאולה ותהליך הלימוד העצמי הלא נגמר, אלא מתגלגל בהיפוך תפקידים לקראת הסוף. זהו סרט פשוט מצד אחד, אך מביא אל מרכז הבמה את ההוויה האנושית ושם אותה באמצע כל היופי. סרט נפלא.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=jdRkhD_hmo0

 

2002 – Sympathy for Mr. Vengeance

מומלץ 2002 – Boksuneun naui geot  Sympathy for Mr. Vengeance  שלום לנוקםChan-wook Park

Star 8

Sympathy for Mr. Vengeance

מילה של אזהרה – זהו סרט מזעזע מכמות ואופן האלימות שמוצגת. אם האלימות לא הייתה בכמות כזאת, הייתי מכנה אותו סרט אפל. אולי הוא יוצר ז'אנר חדש – סרט אפל קוריאני.  ובכלל, יש לא מעט קולנוע דרום קוריאני הטבול בדם האלימות כל כך עמוק שאין ברירה אלא לנסות הכללות לתופעה זו. למשל – האם תרבות קוריאנית היא זאת המולידה מפלצות כאלו (טוב, מייד על מנת לסתור הכללה זו עולה השם של קים קי-דוק עם אביב, הקיץ, סתיו, חורף…ואביב הנפלא והאנושי. חוץ מזה, אני חושב שמבול סרטי האלימות הדרום קוריאניים החל דווקא בתקופת הסרט הזה – ז"א הוא היה בין הבודדים בשדה הקולנוע הדרום קוריאני הסנטימנטלי), או האם הקולנוע הקוריאני החליט להשאיר את טרנטינו הרחק מאחור בפורנוגרפיה של אלימות וחדר הניתוח של אכזריות (וקרוב לוודאי שזאת היתה אולי אחת המטרות בעשיית הסרט), או שיש כאן משהו נוסף, משהו אחר. ובכן, במיקרה של שלום לנוקם – כנראה שיש כאן משהו נוסף. ולו רק כי זה סרט ראשון בסדרת הנקמות של צ'אן-ווק פארק. האחרים שעוד יבואו אלו שבעה צעדים ושלום לנוקמת. כל אחד עם עלילה שונה על אותו הנושא – נקמה. כאן – כמו בסרטים אחרים בסדרה – לעלילה יש תפקיד מרכזי, הסרט מסתובב סביב העלילה ומסובב אותנו סביבה. על מנת לא לגלות, אני אגיד רק שמדובר בתגובת שרשרת של נקמות. נקמות אישיות. נקמות אכזריות במיוחד, עם תמונות קשות, שמערבות אלימות, אלימות בלתי אמצעית.  אם כך איזה מטרה כל האלימות הזו משרתת? אני סבור שמדובר על נקמות דם – ז"א הנוקם הוא נוקם על מישהו במשפחה, ונוקם עד הסוף מבלי להתחשב בתוצאות, בלי שיש התחשבות בזה שנוקמים באיש טוב, אפילו בעיני הנוקם. והשרשרת תגובתית של נקמות לא נפסקת עד שהכל גמור. בעיני מדובר בסרט המראה שקשר משפחה הוא חזק, חזק עד כדי נטילת החיים של מישהו אחר. וזה אצל כולם. ומה מוסר ההשכל אם כך? שאם נבחר בנקמה – הפעולה שכל אחד יבין אותה, כל אחד יוכל להזדהות איתה, ושהקשר המשפחתי גם משדר על חובה לנקום – הרי זו התוצאה. איומה ומחרידה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=PhZ8xGzyASE