הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: קולנוע רוסי

1979 – Autumn Marathon

מומלץ 1979 – Osseniy Marafon Autumn Marathon – Georgi Danelia

 

 

זהו סרט של אחד היוצרים הטובים של הקולנוע הסובייטי – גאורגי דנליה. העלילה של הסרט פשוטה, אך עם רגליים מוצקות על הקרקע של החיים המודרניים. אין טעם לספר על הסרט הזה בלי ספוילרים. גבר מנהל מערכת יחסים כפולה – יש לו גם אישה וגם מאהבת, צעירה. המאהבת לוחצת לילד משותף. וכך הוא חי, מבלי רצון, וגם יכולת לשנות את חייו, ומשקר הן לאשתו והן למאהבת, וההרגל מתחיל להיות החיים עצמם. כן, הסרט נותן לנו כל החומרים המרשיעים את הבעל – הוא בחור חסר עמוד שדרה, הוא לא יגיד “לא” החלטי לאף אחד, הוא חביב על כולם ולא יסרב לשום בקשה, אפילו אם היא מנוגדת לכל אינטרס שלו. וכך הוא מוצא את עצמו רץ ג'וגינג בבקרים מוקדמים עם פרופסור דני לבקשתו, כך הוא נוסע עם אותו הפרופסור ועם שכנו לאסוף פטריות ולשתות קצת, אפילו שאין לו טיפה של זמן. כן, בחור ללא אופי, גבר נאלח… כמה קל לשפוט אותו. אך אוהבים אותו בכל זאת, והגבר עושה מאמצים כנים לנסות ולחיות את החיים האלו, הוא אפילו לוקח הזדמנות להכות על חטא, אך המצב חוזר לקדמותו ויצר הקיום גובר והוא ממשיך את חייו. כאילו בלי יכולת אמתית לשנותם. כאילו הוא נכנס לחיבוק הדוב של הגורל ולא יכול להשתחרר ממנו. כאן אפשר כבר להביע סימפתיה ואהדה לאיש, שאמנם חולרה (בעיקר בעיני נשים ובעיני עצמו), אך לא משולל אנושיות – הוא לא רע, הוא איש טוב אפילו, אך החיים לחצו אותו אל הקיר והוא לא יכול לשנות כיוון. הסרט זכה להצלחה גדולה בבריה"מ – ואחת הסיבות היא ההזדהות של הקהל עם האישה, המאהבת או הבעל לסירוגין. רוב עושי הסרט היו גרושים, או בתהליכים או ניהלו מערכות יחסים כפולות. מספרים שהגיבור הראשי בא אל הבמאי לאחר כמה שנים, לאחר מערכת גירושים, ואמר לו – עכשיו אני סוף סוף קולט על מה היה הסרט ההוא.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=wB_-6_wrlRE

2010 – Six Degrees of Celebration

שווה 2010 – Yolki  Six Degrees of Celebration – Timur Bekmambetov, Yaroslav Chevazhevskiy, Ignas Jonynas, Dmitry Kiselyov, Aleksandr Voytinskiy

זהו סרט ראשון בסדרה שלמה של המשכים שבאו אחריו. יולקי – זהו שם של עצים שהרוסים נוהגים לכרות ולקשט לכבוד ראש השנה (נובי גוד) שלהם. עץ האשוח. מסורת מאוד דומה לקישוט חג המולד. זהו סרט במסורת סרטים רוסיים על נובי גוד שבד"כ יוצאים בדצמבר (גם מסורת זאת דומה למסורת סרטי חג המולד בהוליווד לקראת חג המולד) יש כמה סרטי קאלט מסוג זה שהרוסים נוהגים לצפות בהם פעם אחר פעם בנובי גוד (ואם כבר בהשוואות מדובר – אזי יש דבר דומה גם בהוליווד עם כמה סרטים קלאסיים – אך אני מסופק להשוואת עצימות הקאלט כאן – לדעתי ברוסיה הסרטים הגיעו לדרגת הקאלט, כאשר במערב הסרטים הם בגדר המסורת) יולקי לעומת זאת זהו סרט שהרוסים נוהגים לצפות בהמשכים שלו שיוצאים מדי שנה. הסרט משתמש בנוסחה נחמדה של ניהול העלילה במקומות שונים ברוסיה לקראת נובי גוד, עם תאוריית שכל אחד יכול להגיע לכל אחד אחר דרך שרשרת עד שישה אנשים שמכירים האחד את השני. במיקרה שלנו מדובר בבית יתומים שבו ילדה אחת ממציאה סיפור שהיא ביתו של פוטין על מנת שיפסיקו להציק לה. הילדים האחרים מבטיחים להפסיק, אם בנאום המסורתי לקראת נובי גוד הנשיא יזכיר איזה מסר סודי שהם יוכלו לזהות וכך ישתכנעו שהיא באמת ביתו. אז איך עושים את כל זה? מיותר מלציין שהמזימה מצליחה – תוך כדי סיפורים קצרים מכל רחבי רוסיה – שכולם יש לציים אופטימיים כמיטב המסורת על נובי גוד יש שם לא מעט דמויות וחלקם אף משעשעות במידה רבה (אני התענגתי על וויכוח בין שני בחורים די דביליים מי יותר טוב הגולש בסקי או סנואובורד ועושים תחרות בבניין רב קומות בחדר המדרגות). סרט חמוד מאוד. לטעמי הטוב ביותר בסידרה של סירטי יולקי.

1972 – The Dawns Here Are Quiet

שווה 1972 – A Zori Zdes Tikhie The Dawns Here Are Quiet – Stanislav Rostotsky

זהו סרט מאוד ראוי לצפייה. אז אם אתם יכולים לסבול סרט של 3 שעות – לכו עליו. הימים הם ימי מלחמת העולם השנייה, 1942. המקום – מחוז קרליה – צפון מערב רוסיה, צפונית לסנט-פטרבורג, גובל בפינלנד. תחת פיקודו של סמל מבוגר ישנן 2 מחלקות של הגנה אווירית הבנויות כולן מבחורות. וכך הסמל שלנו נכנס לסיטואציות מביכות (כשצפיתי בסרט בפעם הראשונה כנער, מאוד הופתעתי שבסרט סובייטי יהיה ערום – וכאן ישנה סצנה במרחץ בנות) אך כאשר גילו שיש כמה גרמנים המסתובבים ביער, הסמל לוקח מספר בנות ויוצא לשבות או, אם לא יתאפשר, לחסל את הגרמנים. שם, במרדף, הוא לומד להעריך את הלוחמות ולסמוך עליהן. הסרט עשוי בצורה מעניינת – מצולם בשחור לבן, ובפלאשבקים – בצבע. והצילומים פשוט נהדרים – אתה ממש מרגיש את המתח והציפייה כשהצילומים הם ביער וביצות המשמשות תפאורה לחלק השני של הסרט בו יש מרדף והתנגשות בין הבנות והגרמנים. יש דבר אחד שפתאום תפסתי כשצפיתי בסרט הזה בפעם השנייה – הדבר היה ברור לי כשראיתי את זה כנער, אך עכשיו הבנתי שמה שברור לי ולכל רוסי ולכל יוצא ברית המועצות דאז, לא נהיר למערב. הרוסים היו נחותים מגרמנים בטכנולוגיה, במשאבים, באיכות האנשים (סטאלין הצליח לחסל את הקצונה הרוסית הוותיקה לפני מלחמת העולם השנייה, והקצינים שפגשו במלחמה היו בחורים צעירים לא מנוסים ולרוב חסרי חינוך גבוה), בארגון, בתיאום – אך הם בכל זאת ניצחו. ולנסות להשליך את הניצחון על החורף הרוסי (כמו שמקובל לחשוב גם על תבוסה של נפוליאון מול רוסיה) זה לא להכיר את העסק. לרוסים יש שנאה עמוקה לזרים ואכזריות בלתי מתפשרת כשמופעלת במילות מפתח (מולדת, קדושה, אימא אדמה וכו') עם אפס סבלנות לשמוע לתבונה – כשהם במגננה הם יעשו הכל ויתנו את הנשמה ואת אימא שלהם על מנת לנקום באויב. אז מה אם הלכו להם 22 מיליון במלחמה, הם ניצחו. הדבר הקרוב ביותר שמערב חווה היה במלחמת ווייטנאם שניהלה ארה"ב – הווייטנאמיים לא נכנעו ובסוף גירשו את האמריקאים. אז מה אם זה עלה להם ב-4 מיליון אבדות? האמריקאים בחוץ. הטוטאליות הזאת בלחימה היא די זרה למערב. אז מי שרוצה להיכנס למלחמה ברוסיה, שייקח בחשבון. סרט שווה מאוד.

2012 – In the Fog

מומלץ 2012 – V Tumane  In the Fog בתוך הערפלSergei Loznitsa

 

 

דרמה מוסרית מלחמתית.

מלחמת העולם השנייה. רוסיה הלבנה. הכיבוש הנאצי. השנאה התהומית של האוכלוסייה כלפי הכיבוש, וכלפי כל אחד החשוד בעזרה לכובשים. פרטיזנים. הוצאות ההורג של הגרמנים את החשודים בפעילות עוינת. זו הזירה. זו הסביבה. וזה גם הגורל.

גיבורינו נתפס ע"י הגרמנים אך מסרב לשתף פעולה ולהלשין על חבריו. במקום הגורל של חבריו הנתלים בראש חוצות למען יראו ויראו, החוקר משחרר את גיבורינו ושולל ממנו את המוות של הגיבור, ומפקיר את גורלו אל עמו. כן, זה הטריק שגם המשטרה משתמשת בו – משחררת חבר כנופיה, ואז המאפיה כבר עושה את עבודת השחורה. בזה לוחצים את הנתפסים לזמר – ואם לא יזמרו, אז זה יהיה גורלם.

וזה גורל אכזר. מה אתה בוחר? לזמר ולהשתחרר מגורל שחור זה בין עם מוות הרואי מהיר או חיים לאחר מעצר ארוך או שלהיות מנטש, לא לבגוד ולמות כמו בוגד? מה תבחר – למות בתור בן אדם ולחיות עוד, או לחיות בתור בן אדם ולמות?

דילמה ללא מוצא זו מלווה את הגיבור שלנו ביערות רוסיה הלבנה כששני חברים באו לקחת אות ולהוציאו להורג כבוגד. אחד מהמוצאים להורג הוא גם חברו לשעבר. גם אשתו של גיבורנו לא בטוחה האם הוא בגד או לו. כמה שהסיפורים שמוכרים ומאכילים אותנו ומשתלטים עלינו בדו ממדיות שלהם – אויב או תומך, בוגד או גיבור, איש טוב או איש רע. הכל מתערבב בערפל של היערות ואי הוודאות של החיים והסיפורים מציירים לנו קווי מתאר של המציאות שהם מוכרים לנו וכך אנחנו רואים בוגד איפה שישנו גיבור, וכך אנחנו לא רואים כל מה שיש ביניהם. ערפל.

אפשר להגיד שזו הזירה, זו הסביבה. כך היה אז. אפשר. אפשר להאכיל את עצמנו גם בזה ולמשוך את הערפל לעיננו ולמכור לנו שבימים כתיקנם המצב אחר. זה מה שאנחנו עושים. כל הזמן. ערפל. וכצופים מהצד אנחנו, שלא כמו המשתתפים בעלילה, רואים שיש מנטשים ויש בוגדים ויש כל מה שבאמצע – החל ממטומטמים הרצים אחוזי דיבוק לטובת הכלל והורסים את החיים לכולם מבלי להבין, עד לנבלים שמתרצים את נבלותם בזה שהם מבצעים את תפקידם. דרך כל האנשים הרגילים שפעם מאנייקים ופעם טובים. וזה גם בימי המלחמה. וגם בימי השלום. לא מדובר בזירה או סביבה. מדובר בגורל. בגורל שלנו לחיות בערפל. לצעוד בערפל ולא לדעת מי לימינך – חבר או אויב. ומתוך הערפל לכנות את חברך בוגד ולנבלה חבר. איך אפשר להאשים אנשים שלא מעוניינים במציאות זו ולא רוצים להמשיך בחיים האלו? וגם אם הדילמות הן לא כה גורליות, אזי המסקנה המעשית לגבי חיינו היא: אנחנו חיים בערפל, ולא באמת יודעים מה אנחנו חושבים שאנחנו רואים – אז לאט עם השיפוטיות בבקשה.

סרט עצוב ומדכא, מכניס למלנכוליה ומחשבות, נותן לזעם עצור לעלות על פני השטח, עשוי יפהפה. ראיתי אותו בשבת אחת בפסטיבל סרטים בירושלים ולאחר ההקרנה כולם עזבו בשקט, אין פטפוטים, כולם מסוגרים במחשבתם. סרט גדול.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=gS6CnNInivw

2004 – Vera's Driver

מומלץ 2004 – Voditel Dlya Very Vera's Driver נהג לוורהPavel Chukhraj

 

 

ברה"מ, תחילת שנות השישים של המאה שעברה. תקופת שלטונו האיום של סטאלין כבר מאחור ואנחנו נמצאים בתקופת חרושוב שנחשבת חמימה הרבה יותר. זו התפאורה, אך זהו גם הגיבור הראשי. נחזור לזה עוד מעט.

חניך צבאי ממוסקבה מתקבל (כן יש לו שאיפות התקדמות) כנהג אצל גנרל בחצי האי קרים. לגנרל יש מחשבות לגבי הנהג הצעיר – לגנרל יש בת, וורה, קצת צולעת, בהריון מאיזה קובני (קובה הייתה בת ברית עיוורת לברה"מ הרבה שנים), וכאן יכולה להיות עסקה רומנטית טובה לשני הצדדים וכך הגנרל נותן לו ג'וב להיות הנהג של ביתו, בתקווה לנישואין מהירים. הנהג לא מתנגד לנישואי קריירה, אך במהרה עובר לפסים רומנטיים על בסיס של רחמים. כן, ויש גם משולש רומנטי כי בבית הגנרל יש גם משרתת סקסית. אך מי שחשב שמדובר באופרת סבון על נופי קרים הנפלאים טועה – האינטריגות בין הצבא והק.ג.ב. נכנסות לפעולה וגם אינטריגות אישיות בין סגנו של הגנרל לתפקיד הגנרל שבו הוא חושק – וכך הנהג מגוייס למלשינון הק.ג.ב.

והנה חזרנו לגיבור הראשי – תקופת ההתחממות דאז שוקקת באינטריגות ושיטות סטאליניסטיות מתחת לפני השטח – וכך, כשלכל אזרח או לובש מדים תמיד, אבל תמיד יש איזה שדים בארונו, כולם למעשה הם כלי המשחק באינטריגות הנ"ל ואין לך מושג מי איתך מי נגדך ומי שניהם גם יחד. כל אחד יכול להיות הפגיון הננעץ בגב ואין חסינות לאיש, גם ובמיוחד אם אתה גנרל. הסרט ממחיש לא רע את הדילמות האתיות והאנושיות שכולם עוברים בעולם ללא תקווה ודורסני בצורה חמימה זה, והכובד של כף יד של הגורל תמיד על כתפך וכל מה שאתה מנסה לעשות זה לשרוד ואם אפשר אז בתור אדם.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=y7qbaEbkRDA

1977 – Office romance

מומלץ 1977 – Slujebnyy Roman  Office romance  – Eldar Ryazanov

 

 

זהו אחד הסרטים הסובייטים המקסימים שנעשו, לא במפתיע, ע"י מיודענו אלדר ריאזנוב. זאת קומדיה רומנטית שנונה – ואני כידוע מת על סוג זה של קומדיות, כך שאני משוחד. ריאזנוב הביא לסרט זה 2 מכוכבי צחוק הגורל שהוא עשה – עוד קומדיה רומנטית שנונה – את אנדריי מיאגקוב – ששיחק את הגיבור הראשי שם וגם בסרט זה, וגם את ליה אחדז'קובה ששיחקה בצחוק הגורל תפקיד קטן וזוטר אך השאירה רושם אדיר – גם כאן היא משחקת תפקיד צדדי של מזכירה – אך כמעט כל משפט שני שלה נחרט בתרבות הרוסית (כמעט כמו מה שהגשש החיוור השאיר לעברית). למעשה השפה שמשתמשים בסרט היא כל כך שנונה שאתה מחזיק את האוזניים במתח תמידי מרוב פחד שאולי תפסיד איזה פנינה לשונית שנזרקות כאן בתדירות של מכונת ירייה. הסיפור הוא רומן בעבודה – במכון לסטטיסטיקה עובדת מנהלת – אישה שתלטנית, אסרטיבית, אך יבשה, לבושה בלבוש עיסקי ושמרני, לא מטופחת, באה לפני כולם, הולכת אחרי כולם – בקיצור אישה לא נשואה שכנראה היחסים האישיים זה לא בלקסיקון שלה. במחלקה שלה עובד מנהל חשבונות, גרוש שחי עם 2 בניו בדירה, בחור ביישני והעיקר – פוחד פחד מוות מהמנהלת. רצה הגורל והוא, בעצת חברו לעבודה, ע"מ לקבל קידום, מתחיל עם המנהלת. וכאן הכל תופס תאוצה והצחוקים לא נגמרים. למרות שמדובר סה"כ ברומנטיקה פוזיטיבית וסרט עם כוונות טובות – כיום כמובן אי אפשר לעשות דבר דומה עקב כל החוקים ונורמות נגד הטרדות מיניות. ואגב, חבל. אני מתכוונן שרומנטיקה כלואה מאחורי סורג ובריח ע"י תלונה שנעשתה עם כוונות טובות ע"י האחיות רגולציה, פוליטיקלי קורקט ושחרור האישה. ככה זה בחיים – לעתים קרובות הקורבן של החברה הוא היופי והתקווה. טוב- מספיק עם הטפות, בחזרה לסרט. הסרט הוא בעקבות מחזה שריאזנוב כתב עם מיודענו אמיל ברגינסקי עוד ב-1971 שהיווה הצלחה בתאטראות. אמנם רוב הסרט נעשה במקומות סגורים, אך בכל זאת זהו סרט – ריאזנוב נתן לנו הזדמנות להציץ איך מוסקבה הייתה דאז, באמצע שנות השבעים, עם הרחובות שלה, הבניינים, הפקקים (שרק גברו, יש לציין, עם השנים), החנויות, אופנת הלבוש והתסרוקות שנראים לנו כמיושנים לגמרי. אך מה שלוקח את כל הקופה, אלו כאמור המצבים הקומיים אשר מצליחים להחדיר אופטימיות לרומנטיקה והאהבה שמשנה אישה יבשה ומוזנחת לאישה מושכת ופורחת. קלאסיקה סובייטית מקסימה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=rX1JWSTTksw

2005 – 72 meters

שווה 2005 – 72 metra 72 meters 72 מטריםVladimir Khotinenko

 

 

זהו קולנוע רוסי במיטבו. מדובר בצוללת רוסית אשר ניזוקה בהתפוצצות של פצצה וטובעת. אפשר היה לחשוב שהסרט ילך בעקבות המקרה הטראגי של צוללת קורסק אשר טבעה בנסיבות דומות ליד חופי נורבגיה (תזכורת לקורא שלא מתעניין במה שקורה מתחת לפני הים –מיקרה של צוללת קורסק הוא תאונת עבודה בתוך הצוללת – גרעינית אגב – שגרמה לפיצוץ טורפדו, שבעקבותיו התפוצצו עוד טורפדו רבים כאשר הצוללת טבעה. רוב הצוללת נהרסה ורוב הצוות מצא אז את מותו. שאר הצוות מצא את מותו אחרי שנגמר החמצן. ממשלת רוסיה לא הגיבה במבצע חילוץ ולא הגיבה במהירות. היא גם סירבה להצעת עזרה בחילוץ של האירופים ימים רבים עד שלבסוף ניאותה להסכים וכך שאריות הצוללת חולצו ע"י הנורווגים. הרוסים הרכיבו דו"ח סודי הפורט את כל הליקויים שליוו את האסון שאפשר לסכמו שהרוסים לא היו מוכנים לטיפול באסון כזה – ולמעשה זנחו את הצוללת לנפשה). לא – הסרט אמנם מטפל במקרה דומה, אך לא באופן פוליטי, מחאתי – וגם לא באופן הוליוודי (ששם ללא ספק היינו זוכים למבצע חילוץ הרואי). אפשר היה להסביר את השוני מכיוון שהסרט הוא בעקבות סיפורים של צוללן לשעבר ונכתבו עוד לפני אסון הצוללת קורסק. אך היה אפשר לעשות אינטרפרטציה ולהתכתב עם מיקרה של קורסק – עם זאת הבמאי לא עושה את זה. לדעתי בכוונה. הסרט מספר על צוות הספינה אשר בפירוק בריה"מ בפרסטרויקה סירב להישבע אמונים לצי האוקראיני והועבר לרוסיה לצפון הרחוק ליד האוקיינוס הארקטי. הסרט הוא שיר הילל לרוסי, לנשמה הרוסית – למעשה אפשר לזהות כאן מוטיבים לאומניים רוסיים המנסים לבנות מחדש את הגאווה ברוסיה בתוך הריסות הפרסטרויקה. הסיפור של האנשים שמה שמאחד אותם זה הצוללת, האסון והיותם רוסים. שווה ביותר.

2000 – Brother 2

שווה 2000 – Brat 2 Brother 2  האח 2Aleksey Balabanov

Star 6

האח 2 הוא המשך של האח בכל המובנים אך גם מביא דברים חדשים. הוא המשך כי הוא אלים כמו הראשון, מאוד רוסי לאומני עד כדי גזעני, וממשיך את שיר ההלל לאיש הפשוט. הוא עושה את זה בהיותו סרט המנסה להיות ישיר ואמיתי, מבלי להתייפיף (ובכך מביא לא מעט גזענות) אך גם ע"י זווית חדשה – אמריקה. זהו גם ניפוץ החלום האמריקאי שחזק מאוד אצל הרוסים. הוא מראה שהחלום הוא רק חלום והאמת היא אחרת. הוא גם ישיר באופן עקרוני – הפעם הוא מוביל להתנגשות פילוסופית בין האיש הפשוט והאיש העשיר כשדנילה שואל את המאפיונר ואיש העסקיפ האם כסף הוא זה שמביא את הכוח, וגם עונה – לא, האמת היא המובילה לכוח. בסרט יש הרבה מוסיקת רוק רוסית, וגם כמובן של נאוטילוס פומפיליוס (שמוסיקה שלהם כיכבה בסרט הראשון, אך כאן מיוצגת רק ע"י שני שירים – אחד מהם "מכתב פרידה" הידוע יותר כ-גודביי אמריקה – אשר מתאים כל כך לניפוץ החלום האמריקאי – https://www.youtube.com/watch?v=E6MksZvcB9A )

1997 – Brother

מומלץ 1997 – Brat Brother  האח  – Aleksey Balabanov

Star 8

 

 

Brother

חייל חוזר הבייתה ברוסיה של שנות ה-90 – שנים לא מחמיאות לרוסיה, שנים לאחר פרסטרויקה, שנים של דירדור רוסיה מכל הבחינות – ערכית, כלכלית, בתחום היצירה והמדע, תקופה בה התהפכו עולמות ותפיסות עולם, תקופה בה היאוש גדל למימדים מפלצתיים, תקופה בה האוליגרכים תפסו מכל הבא ליד, ורוסים חדשים החלו לבנות חומות ומדינה בתוך מדינה. הרוסים לא אוהבים את שנות התשעים.

בעיירה הקטנה אין מה לעשות ואימו של החייל – דנילה – שולחת אותו לעיר הגדולה – סנט פטרבורג – לאחיו – שם הוא מצליחן. האח, מתברר, הוא מחסל מקצועי ודנילה לאט נכנס לעולמו, עולם הפשע והמאפיה, ומצליח שם לשרוד והופך לפושע לא קטן בעצמו.

הנושא לוקח איש כפרי, לא חכם במיוחד, ושם אותו בסיטואציה "מודרנית" – וטמבל הכפר מראה מה הוא יכול לכולם. הסביבה היא רוסיה המתפוררת עם ערכים ירודים – אפשר להגיד אמריקה. הסרט נעשה בתקציב אפס (כמעט), מעצבת הבגדים הייתה אישתו של הבמאי, הבגדים היו של השחקנים עצמם, הרבה דמויות שוחקו בסרט ללא שכר בכלל – רק על בסיס חברי – ואיזה חברים יש לבמאי! כולי קינאה. אפילו וויצ'סלב בוטוסוב משחק ושר שם (בוטוסוב הוא יוצר שאני גיליתי רק לאחרונה – ואני מתבייש אפילו להודות בכך כמובן – הוא יוצר ענק, אחד היוצרים המשפיעים והאהובים ברוק הרוסי – ללהקתו הראשונה קראו נאוטילוס פומפיליוס בה יצר את תהילתו – וגיבור הסרט מעריץ את הלהקה, הולך להופעה שלו ומעניק סי.די. שלהם במתנה). כל זה מביא למסקנה שהסרט הוא אנטי קפיטליסטי, אנטי סובייטי, ואפילו רוסי לאומני (יש גם התבטאויות אנטי שמיות מפיו של דנילה) – הסרט הוא טוב מאוד וזה בטח לא בגלל ההשקעה הגדולה שבו, וגם לא בגלל הסיפור המרתק, ואפילו לא בגלל קטעי הפשע והפעולה (למעשה הבמאי עושה במופגן שימוש בלאו-טק על מנת להדגיש עוד יותר את הגישה הפשוטה והישירה של האיש מלמטה) – לא, הגדולה של הסרט היא בזכות הבמאי שהצליח בצבעים קודרים ומיושנים של ספיה ואווירה נגטיבית של סביבה סולדת, וציור המצב המאייש של צניחה ערכית ליצור דרמה אנושית נושמת, מבלי עומק, מבלי נסיון לחינוך או תוכחה, אלא להראות שגם חיות הם אנשים. השחקן הראשי המוכשר – סרגיי בודרוב ששיחק את דנילה, מת ב-2002 בגיל 31 בצילומי סרט בקווקז במפולת קרח. גם הבמאי המוכשר של הסרט מת מהתקף לב ב-2013 בגיל 54 . חבל…

שיר מתוך הסרט של נאוטילוס פומפיליוס בשם חיות המלווה בצילומים מהסרט:

https://www.youtube.com/watch?v=yH6kThcj5EU&index=5&list=PLE987EE7747C26D1A

1972 – Gentlemen of Fortune

מומלץ 1972 – Dzhentelmeny Udachi  Gentlemen of Fortune  – Alexander Serij

Star 8

 

 

Gentlemen of Fortune 1

אחת הקומדיות הגדולות והטובות של הקולנוע הסובייטי. חבורת קרימינלים גונבים את הקסדה של אלכסנדר הגדול בחפירות ארכיאולוגיות באסיה התיכונה הסובייטית. המשטרה אמנם תפסה אותם, אך הקסדה לא נמצאה. ע"מ למצוא את פריט יקר הערך, המשטרה הפרידה בין המנהיג לשעבר מהחבורה בבתי סוהר נפרדים, ובמקום המנהיג האמיתי היא שוטלת עם החבורה את הכפיל שלו, על מנת לגלות איפה הקסדה. הכפיל של המנהיג הוא כמו שתי טיפות מים דומה לו – אך בהבדל אחד גדול – הכפיל הוא בעצם מנהל גן ילדים, איש נעים הליכות, משכיל – והמנהיג הוא קרימינל שיש לו עבר פלילי עשיר. וכך הכפיל שלנו מנסה להיכנס לתפקיד, לומד את הסלנג הקרימינלי ולוקח הנהגה על החבורה. זהו סרט מצחיק עד דמעות לפעמים, הוא הפך לסרט פולחן, וגםGentlemen of Fortune 2 בימינו לא נמאס לראות אותו – במיוחד שאימרות שלמות מהסרט נכנסו למילון הרוסי המדובר – כך שאם מישהו יצטט משפטים שלמים – אזי לאחרים ברור מאיפה זה נלקח. בסרט מופיעים גם כמה אגדות הקולנוע הסובייטי, שאינם בין החיים. יבגני לאונוב – הכפיל, דמות אהודה מאוד, שיחק לא במעט קומדיות. גאורגי וויצין – אחד השחקנים האיקוניים, אצלי הוא מזוהה בעיקר עם דמות הפחדן בשלישיה המיטולוגית ניקולין, מורגונוב וויצין ששיחקה בכמה מהקומדיות הגדולות של הקולנוע הסובייטי (כמו מבצע י והרפתקאות אחרות של שוריק והשבוייה הקווקזית). וגם מיודענו סבלי קרמרוב, ששיחק תפקידים של רוסי תמים ומטומטם טוב לב בסרטים – הייתה לו הופעה של מפגר הכפר. לקרמרוב הייתה ילדות קשה, אביו נלקח ברדיפות סטאלין, אימו מתה כשהיה צעיר, איכשהו הוא התחיל לשחק ולהצליח. בשנות השבעים הגיש בקשת הגירה, ומאז שמו נמחק מהפנתיאון הרוסי, ולא הצליח לשחק ולעבוד, עד שבתחילת שנות השמונים בהתערבות אמריקאית היגר לארה"ב. באמריקה לא הייתה לו הצלחה גדולה, הוא שיחק בכמה הסרטים, המפורסם שבהם הוא מוסקבה על ההדסון, שם שיחק סוכן ק.ג.ב. המלווה הופעות קרקס באר"ב לצידו של רובין וויליאמס. הוא מת מסרטן בגיל 60 בסן פרנסיסקו. יהיה זכרם ברוך. והחברה האלו הצליחו להשאיר לנו קומדיה נהדרת על גנבים ונשמות טובות. אנקדוטה נוספת – הבמאי ישב בבית הסוהר כמה שנים – כך האוטנטיות והביטויים הרבים מהווי הקרימינלים (לצנזורה לקח כמה שנים עד ששיחררו את הסרט להקרנות).

Gentlemen of Fortune 3

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=tGn-N31nHuk