הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: קונג פו

2011 – Swordsmen

שווה 2011 – Wu xia  Swordsmen  איש החרבותPeter Chan

זהו סרט קונג-פו. הוא מרהיב בקרבות ובצילומים. מה שעושה אותו יותר מזה הוא שזהו גם סרט בלש. ובכן, שרלוק הולמס פוגש את ברוס לי. השנה היא 1917. בלש מגיע לכפר נידח לחקור מיקרה של שוד שבו היו מעורבים 2 שודדים, כאשר אחד מהם נהרג במקרה ע"י מי שרצו לשדוד אותו. אך הבלש מגלה שהמנוח הוא דמות ידועה לשומרי החוק אשר מחפשים אותו בנרות, וזה לגמרי לא פשוט היה להרוג איש בשיעור קומתו, ולבטח שלא "במקרה". וכך הוא מגלה שאת מי שרצו לשדוד הוא למעשה אומן מיומנויות לחימה המסתיר את יכולתו, ובעצם גם הוא מבוקש ע"י משטר. וכך מתחיל משחק חתול ועכבר, המטובל בהרבה אקשן. ליהנות ולא להקדיש מחשבה שנייה.

מודעות פרסומת

2004 – Kill Bill: Vol 2

מומלץ 2004 – Kill Bill: Vol 2 להרוג את ביל 2Quentin Tarantino

kill bill 2

הכלה – אומה טורמן – הייתה בתרדמת ארבע שנים בחלק הראשון של הסרט, וזאת בעקבות פציעתה הקשה בחתונתה. מאז היא החליטה להקדיש את המשך חייה לנקמה – להרוג את ביל, ואלו שעזרו לו להרוס את חתונתה – חברים וחברות שלה לשעבר, להרוג את אורחיה וכמעט להרוג אותה. בקווים כלליים זה מזכיר את הכלה לבשה שחור של פרנסואה טריפו – ובאמת, להרוג את ביל 1 נפתח בשחור לבן. אין מה לאמר – קוונטין טרנטינו הוא כשרון גדול. וכך הכלה, חמושה בחרב אגדית שחושלה רק לכבודה, שיכולה גם לאלוהים בכבודו ובעצמו, באם יזדמן במיקרה בדרכה, נוקמת ומחסלת את הורסי חתונתה ביחד עם כנופייתם, עד שהיא מגיעה לחסל גם את ביל עצמו. החלק השני הוא המשך ישיר של נסיעת הפררי בכביש מהיר של החלק הראשון, ולא משאיר אוויר לנשימה וזמן לעכל את מה שאנחנו רואים ושומעים. להרוג את ביל על שני חלקיו זהו סרט כיפי ומהנה, שילוב נדיר של קונג פו, קומדיה, סרטי פעולה, מערבון ספגטי, סרטי סמוראים ובעיקר – המיצג הכשרוני של קוונטין טרנטינו.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=WTt8cCIvGYI

2003 – Kill Bill: Vol 1

מומלץ 2003 – Kill Bill: Vol 1 להרוג את ביל 1Quentin Tarantino

Star 8

 

 

kill bill 1

להרוג את ביל יצא בשני חלקים. זה לא אומר שאלו שני סרטים. זה לא אומר שחלק שני הוא המשך של החלק הראשון. לא –  זהו סרט אחד. הוא יצא בשני חלקים מכיוון שאילו היה יוצא כסרט אחד – הוא היה נמשך יותר מארבע שעות. וזה כנראה היה יותר מדי לסרט אחד. וכך נולדו לנו שני סרטים – חלק 1 וחלק 2. על מה הסרט של ארבע השעות שנחתך לשניים? האם יש עלילה? האם מדובר בדמויות מורכבות? האם זה או האם משהו אחר? ובכן התשובה היא – הסרט בעיקר הוא הצגה הכי טובה בעיר של הסגנון של טרנטינו. כן, הסרט אלים מאוד – אך זהו לא סרט כבד מבחינת אלימות. לא – זהו סרט בסגנון סרטי מיומנויות לחימה מזרחיות – בלשון העם – זהו סרט קונג – פו! אך איזה סרט קונג פו הוא זה! הוא עולה על מיצג מחול הקרבות של מטריקס (יש בלהרוג את ביל קטע בו הכלה – כן, זהו שמה, על כך בהמשך – מחסלת בעצמה כנופיה של 88 אנשים אחד אחד – כמו ניאו הנלחם בצבא של הסוכן אנדרסון המשוכפל. הדמיון לא מיקרי אגב – אותו יועץ מחול הקרבות של מטריקס יעץ גם ללהרוג את ביל), הוא גם הרבה יותר אמריקאי מאשר הסרטים הסיניים וחשוב מהכל – הוא מצחיק. כן, הוא לא קומדיה במובן הקלאסי, הוא גם לא סרט פעולה עם אמירות מצחיקות – הוא פשוט סרט קונג פו הצוחק על עצמו – אי אפשר לפספס את ההומור. המשך הסקירה – בחלק השני.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=7kSuas6mRpk

2006 – Curse of the Golden Flower

מומלץ 2006 – Man cheng jin dai huang jin jia Curse of the Golden Flower  קללת פרח הזהב  – Yimou Zhang

Star 8

 

Curse of the Golden Flower

זאת ברית נישואין בין קונג פו לבין דרמה שקספירית. התוצאה – מעניינת. אמנם הבסיס לסרט זהו מחזה סיני משנות השלושים, הרי התסריט הסיט את העלילה למאה העשירית לחצר הקיסרות הסינית. התוצאה לא מאכזבת – עלילה מלודרמטית עם תככים פנים משפחתיים, הפיכות, הרעלות ואהבות אסורות – הכל עטוף במיטב הצבעים והתלבושות שיימו ג'אנג התמחה בהם בסרטים האחרונים. השימוש בצבע בסרט הוא מן החזקים שרואים על המסך. גם הקונג-פו – למרות שהתמעט לטובת העלילה – הוא מקצועי ומרשים ביותר. סרט עשוי כהלכה, עם עלילה בניחוח שקספירי ועטוף במשי אדום על כריזנטמות צהובות (המפיק של הסרט בוודאי קנה יבול של כמה כפרים – כל כך הרבה צהוב היה על המסך). אמנם לא ברמה של גיבור ו-מחול הפגיונות – אך מומלץ בהחלט.

2004 – House of Flying Daggers

מומלץ 2004 – Shi mian mai fu House of Flying Daggers מחול הפגיונותYimou Zhang

Ten

 

House of Flying Daggers 1מחול הפגיונות הוא המשך וויזואלי לגיבור. גיבור היה מכת הפתיחה של ג'אנג ימו במשחק, שפתח בו נמר דרקון של אנג לי. מבחינה וויזואלית הוא אף התעלה על נמר דרקון, אך נפל ממנו בתחום הרגשי – גיבור סה"כ, למרות שהאהבה הייתה נוכחת שם, היה סרט אינטלקטואלי בסגנון של ראשומון, מרהיב וויזואלית וקריר מבחינת רגשית. מחול הפגיונות בא לתקן את זה. הסיפור, אשר מערב את כל התפאורה הרגילה של קונג פו (שלא נתבלבל, מדובר בסרט קונג פו) עם סין של המאה התשיעית, עם השלטון והמורדים, עם תככים ותהפוכות, מכניס ומקבע במרכז את סיפור האהבה. זה נותן פניה חדה מסרטי הקונג פו, ומריץ אותו אפילו מעבר ל-נמר דרקון שרומנטיקה לא חסרה בו. העלילה של הסרט לא נופלת מפתלתלות של הגיבור, מלאה בהפתעות וזורמת במהירות הולכת וגדלה עד לסוף הבלתי נמנע. סרט קונג פו היה בוודאי מסתיים בקרב אדירים בין כל המעורבים בדבר – אך כאן כפי שאמרתי האהבה היא במרכז, כך שגם הקרב הוא הקרב הניצחי חוצה הזמנים על האהבה. כל זה טוב ויפה – אך אל תתנו לעלילה להפריע לכם לצפות בפלא המתפתח על המסך – היופי החזותי הוא כה רב, הצבעוניות הבוטה היא כל כך מובילה את ההנאה, הקונג פו הוא כל כך נפלא שהעלילה כביכול זה כלי להבין את האסטטיקה – עד כדי כך.

ב-נמר דרקון היו 2 סצנות קרבות הזכורות וחרוטות מעבר לכל – המצוד הלילי על הגגות, והקרב בין צמרות העצים https://www.youtube.com/watch?v=Ccmava-4KnY.

בגיבור סצנה אחת –  כל הסצנות היו נהדרות, אך סצנה ספציפית זו – התעלתה לטעמי על כולן – הקרב בין ללא-שם ושמיים ארוכים הייתה סצנת אומנות ומחול עוצר זמן לצלילי כלי נגינה סיני אותנטי – https://www.youtube.com/watch?v=AeeoEpmyb2Y

– הרי ב-מחול הפגיונות יש שתי סצנות נהדרות בכל מובן (כמובן כל סצנות הקרבות שם הן אמנות גבוהה, אך שתי אלו זכורות לי ביותר) – משחק ההדים (שגם הוא כמו הקרב בין ללא-שם ושמיים ארוכים משלב מוזיקה וריקוד – https://www.youtube.com/watch?v=p-nmfwQdkeM) והקרב על צמרות עצי הבמבוק https://www.youtube.com/watch?v=dcwKEA1UwaA (שהוא מזכיר במקצת את הקרב על צמרות העצים ב-נמר דרקון).

מחול הפגיונות הוא כמו ארוחה במסעדת שלוש הכוכבים של מישלין – מרגש, מפתיע, משלהב, ממגנט, מהנה ומשאיר תחושה של פלא לאחר שנגמר. יצירת מופת ופאר.

House of Flying Daggers 2

House of Flying Daggers 3

2002 – Hero

מומלץ 2002 – Ying xiong  Hero  גיבורYimou Zhang

זהו סיפור של ללא שם, שמיים ארוכים, שלג מעופף וחרב שבורה וההתנקשות במלך צ'ין במאה השלישית לפני הספירה. כן, זהו קונג-פו. נמר דרקון סלל את הדרך לסרט זה. עכשיו גם hero 1אניני הטעם יעיפו מבט בסקרנות ולגמרי יפלו בשבי. יש בו הרבה למען האמת – קודם כל מדובר במקרה התנקשות אמיתי עם בסיס היסטורי, מדובר בתככים פוליטיים, מדובר בחזון מדיני רחב יריעה של איחוד ממלכות סין, מדובר בהתנגדות יחידים, מדובר בטקטיקות הקרבה על מנת להגיע למטרה, מדובר בהוד והדר ויראה של סין, מדובר אפילו בהד של ראשומון – הסיפור מסופר מספר פעמים והאמת hero 3כל פעם משתנה בעקבות השינוי המפתיע בסיפור – האם הסיפור האמתי הוא האחרון? האם המנצח מספר את ההיסטוריה? האם יש לזה חשיבות בסרט? האמת נמסה ככל שחולף הסרט ובאיזשהו מקום זה כבר לא משנה – ישנו המאבק – משחק השח בין המלך צ'ין וללא שם, וישנו עוד דבר – היופי. זהו סרט בין האסתטיים ביותר שישנם – זאת שירה קולנועית עם צבעים ומחול הקונג פו, זהו פיוט האלימות שמשכיחה את האלימות דרך היופי עוצר הנשימה. ימו ז'נג כבר עשה סרטים יפים קודם לכן, אך כאן הוא מתגלה כרב אלוף ואשף היופי. לא לחינם מאוחר יותר הוא יביים את טכס הפתיחה והסגירה של אולימפיאדת סין שהיו המרהיבים מבין טכסי האולימפיאדות. הבחור מבין יופי מהו – לראות ולסגוד. שפו.

hero 2

2000 – Crouching Tiger, Hidden Dragon

מומלץ 2000 – Wo hu cang long Crouching Tiger, Hidden Dragon נמר דרקון –  Ang  Lee

hidden dragon 1נמר דרקון הביא את קונג פו להוליווד. אמנם קונג פו היה כבר במטריקס קודם לכן. אך מטריקס הוא לא סרט קונג-פו. אני משתמש בשם קונג-פו על מנת לפשט את העניינים – נדמה לי שנהוג לקרוא לזה בימינו אמנויות לחימה ויש לו סגנון שלם שקוראים לו wuxia. אך לא בסיווג סגנון כתיבה או נושאי אנחנו וכך אני דבק להגדרה הפשוטה – קונג-פו – אשר מנסה לשדר ישירות לא מתוחכמת אך אותנטית אשר בעל הטעם הטוב יטיב לעשות אם יבחר להתרחק ממוצרים זולים והמוניים אלו. במיוחד עבור מרימי אף תרבותיים אלו יצרו את הסיוגים המסובכים של ווקשיה או אומנויות לחימה מהולות במלודרמה, או אפוסים תרבותיים רחבי יריעה מתרבות הסינית החוצה דמיון ותעוזה אסתטית. כן – זהו סרט רחב יריעה. הקונג-פו שבו הוא לא פחות מריקוד בלט באגם הברבורים (וכן – יש משותף עם מטריקס – אותו כוראוגרף שקד על סצנות הקונג-פו בשני הסרטים – יואן וו-פינג. הוא עוד ישקוד על סצנות הלחימה בסרטי ה-קיל ביל) – והוא נפלא בפני עצמו (שתי סצנות הקונג-פו ממש עוצרי נשימה בסרט – האחד שבו מתקיים מרדף על גגות וקירות הבתים בלילה לאור הירח, והשנייה בה הקרב מתבצע על צמרות העצים – ודרך אגב, כמעט ואין בסרט סצנות עם כפילים – כולן מבוצעות ע"י השחקנים – איזה אקרובטיות! – ועבודת המחשב היחידה שהייתה כאן היא להוריד ולטשטש את עקבות חבלי הבטיחות בהם השחקנים השתמשו – זאת אומרת שאלו אכן היו השחקנים בגובה רב על צמרות העצים מקפצים מעץ לעץ – ממש לא יאומן!) . אך בנוסף יש לנו אפוס, שכבות על גבי שכבות של עלילה, מלודרמה סוחפת, סיפורים השזורים האחד בשני, המון צבע, מוזיקה נפלאה (קטעי הצ'לו של יו-יו מה – פשוטים ככל שיהיו – ממש מטיסים את האווירה של הסרט למחוזות מענגים https://www.youtube.com/watch?v=1n16h16jtGw) … ז"א כל התיאורים המכשירים את הסרט לצופה אנין הטעם. הסרט הזה סלל את הדרך לסרטים נפלאים שיבואו – כמו גיבור ו-מחול הפגיונות.

אפשר לראות את הסרט כיצירה רחבת יריעה המביאה בידור ממדרגה ראשונה לצופה מערבי אינטליגנטי. אפשר להתמסר לזרימת הסיפורים בסרט והתפתחות הדמויות, אשר בערך במחציתhidden dragon 2 הסרט תופסת כיוון דרמטי ומפתיע עם הפלשבק אשר מגלה את מה שקורה באמת ןמרימה את הווילון של המחצית הראשונה. ואפשר להפעיל קצת אינטליגנציה ולראות שיש עוד שכבות מתחת למספר רב שמתגלה בסרט. למשל גיבור הקונג-פו הראשי הוא לא בא מאסכולת השאולין הבודהיסטית (והקונג-פו של שאולין הוא זה הידוע למערב), אלא מאסכולת הוודנג התאואיסטית. התאו הייתה פילוסופיה סינית מקורית (בודהיזם נולד במזרח התת-יבשת ההודית). היא מבוססת על ענווה, מתינות, חמלה, פשטות, טבעיות וגם  wu wei – עשייה מתוך (כמעט) חוסר מעש. ואכן, צורת הלחימה של הגיבור הראשי הייתה כמעט מתוך מדיטציה פנימית, כמו יש בה דברים נסתרים על הגלויים, אשר נתנה עומק אינטלקטואלי (אני מודה – מתוך ציניות אני חשבתי שמדובר בעוד פנייה לקהל המיין-סטרים על מנת למסד את הקונג-פו בתודעתם).

אך מה שתפס אותי אלו הגיבורות הראשיות בסרט:

הגיבורה השלילית – אשר סימלה אצלי את הכמיה לידע. היא רצתה להיות לוחמת אך החברה הפטריארכלית ניסתה למנוע ממנה את כל רזי האומנות הלחימה – וכך היא, על מנת להשיג את הידע (את ספר הסוד של הלחימה) הרגה את מי שמנע את הידע  ממנה – שהיה גם מורהו של הגיבור הראשי בסרט. היא גם מצליחה להרוג את הגיבור עצמו. וכך החיפוש אחר הידע הברוך והמוערך במחוזות תרבותיים של ימינו הפך למסוכן ולרשע עקב מניעת הידע מהנשים. טרנספורמציה מדאיגה מהטוב אל הרע. או שמע רמז לכך שהרע הוא עניין של סיפור ואיך מספרים אותו? זה בכל מיקרה די מתכתב עם עץ הדעת ומיקרה התפוח – האישה היא זו המואשמת בפיתוי ורוע האדם (וזה כאמור עקב החיפוש והכמיהה לידע)

הלוחמת הנודדת – אשר סימלה אצלי אהבה – ואשר עברה כברת דרך ביחד עם הגיבור הראשי ויש ביניהם ללא ספק אהבה עמוקה. אך היא הייתה פעם מאורסת לאחיו (אשר מת) וכך מימוש האהבה ביניהם לא היה "ראוי" לטעמם. הלוחמת הגיבורה ממש נכנעת ברוח התאויזם לסדרי העולם הפטריארכליים למרות רוחה החופשי. זהו מופת לסייגים עצמיים שהנזירים שואפים להגיע – פסגת ההיטהרות הנפשית – שכה זרה לנו המחפשים סיפוקים מהירים.

hidden dragon 3בת המושל הסוררת אשר מסמלת חופש. היא ללא ספק רוצה בכוח, אך גם בועטת בסייגים שכוח שם לה. היא בועטת במושגים של טוב ורע ומסרבת להגדיר את עצמה באחת הקצבות של הסכלה שמא תהיה כבולה בהתנהגותה במוסכמות. היא מאוד מקנאת ב-הלוחמת הנודדת ובאורח חייה שהיא מחשיבה כחופשי (והלוחמת הנודדת מקנאת בבת המושל הסוררת – כי היא חושבת שהיא עושה מה שבא לה, ולא שמה סייגים להתנהגותה). יש לה אהבה גדולה ואסורה, אשר מתממשת לה – אך היא תופסת ברגע של הארה (תאואיסטית?) שבעולם פטריארכלי מימוש אהבתה בנישואים יכבול אותה שוב למוסכמות שהיא כה משתדלת לבעוט בהם  וכך היא מתאבדת כשמבינה שלא תוכל לזכות בחופש (אשר אהובה מציע לה – להיות נאהבים שוב במדבר כפעם – חופשיים מ-הכל – אך היא יודעת שזה בר חלוף ולא יהיה חופש) – עוד הפעם בניגוד גמור למה שאנחנו בני העת המודרנית היינו עושים.

הידע, האהבה והחופש – כולם נמנעים מהנשים דאז אשר נלחמות בשיניהן להשיג אותם בחברה פטריארכלית. סרט פמיניסטי להלאה עבור סרט קונג-פו, הייתי אומר.

ובכן – רב הנסתר על הגלוי, ויהיה היפה ביותר. או, כפי שפרננדו פסואה בוודאי היה אומר, היא מה שאני רואה, גם אם עיוור אני.

סרט מדהים (וזה עוד בתקציב רזה במיוחד של 17 מיליון דולר – מה שמוכיח בפעם המי יודע כמה שלא צריך הרבה בשביל הטוב).