הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: קלינט איסטווד

2011 – J. Edgar

שווה 2011 – J. Edgar ג'יי אדגרClint Eastwood

ג'. אדגר הובר. ראש האפ.בי.אי. האגדי והידוע לשמצה – תלוי מאיזה רקע אתם באים. פטריוט ללא פשרות, נוקט בשיטות על גבול ומעבר לגבול של המותר. האיש שהעלה את החקירות לרמה מקצועית גבוהה, האיש שהכניס לחקירות אלמנטים מדעיים כמו טביעות אצבעות, בדיקות דם וכו’ האיש שממנו פחדו כולם. הסרט מספר על עלייתו לגדולה, על חייו אהבותיו נטיותיו בסצנות דחוסות מההיסטוריה של ארה"ב. מי שלא מכיר – כדאי קצת לקרוא עליו לפני הסרט בכדי שיחושו את ההקשרים והעומק. הופעה נהדרת כתמיד של לאונרדו דיקפריו.

מודעות פרסומת

2010 – Hereafter

שווה 2010 – Hereafter מכאן והלאהClint Eastwood

 

חוץ מעובדה שהסרט עשוי היטב, הסרט גם מעורר עניין. הוא מעורר עניין בעיקר בגלל הנושא בו הוא מטפל – המוות, או יותר נכון, החיים אחרי המוות. הסרט מספר 3 סיפורים כשכל אחד בצורה זו או אחרת נוגע במה קורה לאחר המוות. באחד מהסיפורים אנחנו גם פוגשים מדיום המתקשר עם עולם המתים. זו נקודה מסקרנת ביותר. שאלה – מה קורה לאחר שמתים?

 סוקרטס (עפ"י אפלטון) אמר –

או שהתודעה ממשיכה לחיות – אז וודאי אין מה לפחד מהמוות, או שיש חדלון, כלומר אין כלום ואין אפילו הרגשה שיש משהו, אין תודעה – ואז כמובן אין מה לדאוג הרי לא נרגיש שום דבר רע.

המדע המודרני נוטה לקשור את התודעה לביולוגיה וסבור שהתודעה היא תולדה מתהליכים ביולוגיים של המוח, וכך, ברגע שהאדם חווה מוות מוחי, התודעה לא תוכל להתקיים ומתחיל חדלון. אמנם ישנו זרם בפילוסופיה המודרנית שסבור שהמציאות זה לא אוסף של דברים אלא אוסף של חוויות עולם, וכך כשהאדם מת, כל החוויות שלו קיימות וממשיכות לחיות באלוהים (רעיון דומה לעולם האידאות של אפלטון) – הרי שעמדה זו היא די אזוטרית בימינו. רוב הפילוסופים המטריאליסטים מאמינים בקיום אינדיווידואלי, וכך כשאין קיום, אזי יש מות האינדיווידום. אמנם חלק מפסיכולוגים ימלמלו משהו על גשטאלט ותודעה קבוצתית – אך הדבר לא צמח לכדי טענה שהאדם אכן מתקיים בספירת תודעה קבוצתית לאחר מות גופו. אך בעולם הלא מטריאליסטי התמונה שונה עד מאוד. רוב המוחלט של דתות מאמינות בקיום הנשמה לאחר המוות, ויש להן אפילו כתובת מגורים לנשמות האלו – גיהינום וגן עדן. יש ווריאציות רבות ומרחב שלם של משמעויות לגבי גיהינום וגן עדן – אך בכל אופן המוטיבים מאוד דומים אצל מרבית הדתות. מעבר לכך, רוב הדתות דוגלות באופן זה או אחר בתנועת הנשמות בעולם המתים בין העולמות (גיהינום וגן עדן), בתחיית המתים ובגלגול נשמות. ז"א מה שמשותף הוא האמונה בנשמה על-מותית והסירוב להאמין בחדלון.

המצרים הקדומים האמינו שהנשמה הולכת אל ממלכת המתים ושם היא תישפט. ספר המתים היה המדריך ללחשים שאמור היה לעזור לנשמות לזכות בגורל טוב יותר בשדות המתים ולהצטרף אל השמש במעופה היומי בשמיים (ראיתי את ספר המתים במוזיאון הלובר שבפריז באגף המצרי – מרשים ביותר. ובכלל האגף המצרי הוא חובה. בילינו שם יום שלם).

 היוונים הקדמונים האמינו שיש מקום של מטה בו מתקיימות הנפשות לאחר המוות. הנפשות עוברות את נהר הסטיקס – נהר בין החיים והמוות, נשפטות והולכות אל שדות אליזה (המקבילה של גן עדן) או למקום עונשין.

 הרומאים האמינו בדברים דומים ליוונים.

 הוויקינגים גם הם האמינו בעולם הבא בו האנשים מצאו את מקומם על פי מעשיהם בעולם הזה – אחדים הצטרפו אל האל אודין, אחרים, אשר לא היו גיבורים, הלכו לאלים אחרים, ואלו שחיו חיים לא מכובדים ושקריים היו נשלחים לעולם בו עברו עונשים כבדים.

היהדות כבר נקבה לראשונה בכתובות: גן עדן, ושאול, ומאוחר יותר – גאי ינם, או גיהינום. הצדיקים הלכו לגן עדן, וכל השאר – לגיהינום. אך אף אחד לא נשאר בגיהינום, ולאחר תקופה של שהות – הם הלכו לגן עדן. רעיון זה של גיהינום  מזכיר קצת את רעיון בית הסוהר המודרני, ולא בכדי – יש דעות ביהדות שגיהינום זה לא מקום של עונש, אלא של תיקון הנשמה לקראת כניסתה לגן עדן. וכמובן, לראשונה אנחנו שומעים, וגם קוראים על תחיית המתים.

אצל הנוצרים הגישה היהודית קיבלה פיתוחים משלה עם הדגש על תיקון הנשמה. הקשר בין המעשים של האדם בחייו ומקומו בעולם הבא נחלש במקצת – מקומו בגן עדן היה תלוי בחסדי האל, ולא דווקא בפרוטוקול עם קריטריונים – וכך הנצרות שמה דגש חזק על אהבת האל והחסדים. יש גישות שונות לגבי האיך, ומה קורה, ומשמעות של שהייה בכל מקום, ושלבי היטהרות – בין הזרמים הרבים של הנצרות, אך העקרונות דומים. וכן, גם כאן ישנה תחיית המתים.

אצל האסלאם ישנם גם גן העדן (ג'הנה) וגם גיהינום (ג'הנם), והיעד של האדם תלוי אמונתו באלוהים ומעשיו הצדיקים. ביום הדין (שהוא גם סוף העולם) תהיה תחיית המתים (שעד אז הנשמות נמצאות בקברים ומחכות ליום הדין) ומשפט שבסופו כל נשמה תלך לגיהינום או גן עדן לעולמי עד.

אצל דתות המזרח – כמו הינדואיזם ובודהיזם, המצב מעניין יותר. אמנם גם כאן גורל הנשמה תלוי במעשים בעולם הזה, וגם כאן יש תקופת ביניים בה הנשמה מחכה, או מובלת, או עוברת עד למשפט. מה שמעניין, שהנשמה מקבלת את הגלגול הבא – בעולמינו – אך בתור או אדם או חיה – תלוי כאמור במעשיו של האדם. אם כן, העולם הזה והעולם הבא – עולם של מטה וגם העולם של מעלה – הוא אותו העולם – עולמינו אנו.

אם כן – עם מי, והעיקר, איפה המדיומים מתקשרים?  הרי אין מקום אחד, לא? אין כתובת אלקטרונית אחת – בכל דת זה קצת שונה. הייתכן שלמדיומים יש גישה לכל העולמות האלו? והם יכולים להעלות באוב את המצרי הקדום ממרכבתה של השמש, את סוקרטס מנהר  הסטיקס, את משה רבינו מגן עדן תחת הגפנים, את גנדי בחנות שממול בתור מוכר חייכן, את היטלר במעמקי התופת הבוערת, ואת המחבל שהתפוצץ מתוך קיברו בו הוא ממתין לבתולות המובטחות לו בגן העדן? בלגן שלם יש למדיומים. אז מה עושים? הם פתרו אותו בצורה שלהם כמובן – על פי ספיריטואליזם, נפש האדם היא על-מותית כמובן, ולאחר המוות, עוברת מספר מלכויות שמיים, גדלה ומתפתחת מספירות נמוכות עד לספירה עליונה בה הנשמה מצטרפת לאחדות העולם. המדיום היה מסוגל לתקשר עם הספירות האלו ולזמן את רוח הרפאים של המת. הדבר היה מאוד נפוץ במאה השמונה עשרה בחוגים של המעמד העלין, שם הסיאנסים היו נפוצים ביותר. אך עם הזמן, ההתעניינות הרחבה בתופעה דעכה, בעיקר עקב מספר רב של מיקרי רמיה והתחזות. מדיומים זכו לתצפיות של חברה פסיכולוגית בריטית בתחילת המאה העשרים – בלי תוצאות המחזקות את טענת המדיומים (בלשון המעטה). כיום הדעה הרווחת היא שמדיומים הם שקרנים ושרלטנים.

…טוב, כאמור, הנושא מסקרן מאוד, הביצוע לא רע גם כן – בכל זאת קלינט איסטווד.

2003 – Mystic River

מומלץ 2003 – Mystic River מיסטיק ריבר– Clint Eastwood

Star 8

 

 

mystic river

זהו סרט מעולה של קלינט איסטווד – איך אפשר שלא? עם משחק משובח של כל הצוות ובעיקר של שון פן, טים רובינס וקווין בייקון. מי שלא ראה, מצפה לו דרמת פשע משובחת. שלושה חברים מהילדות של בוסטון, אחד – ג'ימי – שישב בבית הסוהר ועכשיו יש לו עסק, השני – דייב, האנדי-מן והשלישי – שון – במשטרה וחוקר מיקרי רצח. שלושתם נשואים, וכאשר הילדה של ג'ימי נרצחת, שון מוביל את החקירה. ג'ימי כמובן לא יושב בצד וחוקר בעצמו, ואז החשד נופל על דייב, שחזר בליל הרצח עם דם על ידיו. זה יותר מסרט חקירה משטרתית. זה יותר מסרט מתח ודרמה. זה הרבה יותר מסרט רצח. מדובר על סרט על ידידות. אפילו לא ידידות במבחן, אלא ידידות בכאב. והכאב התחיל עוד כשהיו ילדים, כאשר שיחקו ברחוב, ודייב נלקח ע"י איש במדים, ועבר התעללות מינית. הכאב הלא מסופר נולד כבר שם עם הפצע והקרע שנוצר בין דייב לחבריו כבר אז, וכאן הוא מגיע לידי ביטוי עמוק. זהו לא רק סרט על כאב, הוא לא היה שלם מבלי האישה שליד הגיבורים וגם כאן, יש אישה שלא מחליטה, יש אישה ההולכת אחר בעלה באש ובמים, ויש אישה המסרבת ללכת באש. כמעט הייתי מאשים את איסטווד בסטראוטיפיזציה של מאפייני הגיבור – מי שנפגע הוא נפגע פעמיים הן בילדותו והן עכשיו, קורבן נשאר קורבן, ואפילו אישתו מפנה לו עורף – אך לאיסטווד אין יד בדבר – הסרט הוא בעקבות ספר באותו השם מאת דניס להנה, שכאמור כמה מהסרטים הטובים של תקופתנו היו בעקבותיהם (שאטר איילנד, מיסטיק ריבר ו-נראתה לאחרונה). בכל אופן הנצחת הקורבן כנגד הידידות וכבגידת האינטימיות הוא רובד נסתר אך השפיע עליי חזק כשצפיתי בסרט. הצגה מעוררת כבוד של השחקנים, הבמאי, התסריטאי והסופר.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=W7NktJhrRYQ

2004 – Million Dollar Baby

מומלץ 2004 – Million Dollar Baby  מיליון דולר בייביClint Eastwood

Star 8

 

 

Million Dollar Baby

האם הוא אוהב אותה מספיק בכדי לתת לה למות? דרמת איגרוף מרגשת

אחד מסרטיו המרגשים של קלינט איסטווד, אם לא “ה” – כמו שנהוג להתבטא למי שלא החליט ומעוניין לשבת על גדר. אני אגב החלטתי – זהו הסרט המרגש של איסטווד מאז ומעולם. מדובר בסיפורם של שלושה אנשים – מאמן איגרוף (קלינט איסטווד שזכה בשנית באוסקר על בימוי) שעבר את השיא ונמצא במורד שקיעתו, חברו הטוב (מורגן פרימן שזכה באוסקר על משחק תומך) ובחורה  (הילארי סוואנק שזכתה באוסקר כשחקנית ראשית) המעוניינת ללמוד איגרוף מקצועני. לכל אחד יש את הסיפור שלו – למאמן את האכזבה מהעבר שרודף אותו, ולבחורה הרצון להתנתק מעברה ולהמריא מעלה בזירת האיגרוף. היחסים שנרקמים בסרט הם עדינים ואמיצים כשכל אחד לוחם את מאבקו לחוד והם כולם ביחד בסיטואציית קרב אחת גדולה. הנושא שקלינט איסטווד שם על השולחן, ביחד עם המאבקים שאנו מנהלים עם עצמנו, וחתירה אל המטרה ויהי מה, הוא הנושא של התמודדות עם התאבדות. הנושא הוא לא נושא מרכזי והיחיד כמו למשל בסרט המצויין הים שבפנים. לא, הוא מוצג כמסקנה בלתי נמנעת מהסיטואציה ומהנפשות הפועלות בסרט. קלינט איסטווד הכניס כל מה שיש לו במלודרמטיות מאופקת של בניית הסצנות המסכמות את הסרט בו הדילמה המוסרית סביב ההתאבדות מרעידה כל מיתר בנפש. אישית לא אהבתי את המסר הסמוי – או שאתה מצליח, או שאתה מת- שאולי מתאים לחלום האמריקאי עם האדרה של ההצלחה – אך זאת המציאות שמתווה את המסגרת ומה שמעניין כאן זה הלבטים האנושיים סביב המסגרת. סרט מומלץ ביותר.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=5_RsHRmIRBY

2009 – Invictus

שווה 2009 – Invictus אינוויקטוס – Clint Eastwood

Star 6

 

בשנה שנלסון מנדלה השתחרר מהכלא ונבחר להוביל את האומה של דרום אפריקה, בשנה שהאפרטהייד נפל – נערכה תחרות הגביע העולמי ברוגבי – ובו הקבוצה של דרום אפריקה זכתה בתואר אלופת העולם. זהו הסיפור על התקופה הזו. מה שמרתק הוא שהסיפור הוא אמיתי. ככה בדיוק זה קרה. נלסון מנדלה הוא סיפור מדהים לכל הדעות – הוא הצליח לאחד את דרום אפריקה והיווה דוגמא לסליחה ומחילה שהאדם מסוגל לו – ורבים הלכו בדרך זו בדרום אפריקה – שחורים ואפריקנוס שהחליטו שהדרך לחיות זו הדרך המשותפת למרות השנאה והגזענות הפעורים ביניהם. האם זה סיפור הצלחה ומה מידתו – זה סיפור אחר, אך הסרט מתרכז בנושאים נושאי השראה כמו רוח האדם, הספורט, המחילה והנחישות. צד פחות מוכר בביוגרפיה של נלסון מנדלה.

2008 – Gran Torino

מומלץ 2008 – Gran Torino גראן טורינוClint Eastwood

Star 8

 

gran torinoשובו של הארי המזוהם – המצ'ו שוב באופנה.

הסרט לראשונה בהיסטוריה של עשיית הקולנוע האמריקאית מציג שחקנים וקהילה לאוסית בארה"ב. הבנתי שזה עשה די הרבה רעש תקשורתי, ודובר לא מעט על גזענות כלפי המיעוטים האסייתיים. אך אני מתמקד בדבר אחר – קלינט איסטווד, בגיל 78 גם מביים וגם משחק את הגיבור הראשי. והגיבור הוא פנסיונר יוצר מלחמת קוריאה, סוציופת, לא מסתדר אפילו עם משפחתו, אלמן זה זמן מה, גזען ללא תקנה. באופן די מוזר ולא מובן הוא מצליח להתיידד עם בחור צעיר – שכנו ממוצא לאוסי, אשר ניסה לגנוב את האוטו שלו – פורד גראן טורינו – ע"מ להתקבל לכנופיה. העלילה תזרום באפיקים ידועים ובדוקים של מערבונים שאיסטווד מכיר כה טוב, שבו הגיבור המחוספס ולא טלית שכולו תכלת, הופך לאיש טוב ומביס את הרעים בכוח הזרוע (סליחה, בכוח הנשק החם) וערמה – וכך מוכיח שבכל מצ'ו חבוי אציל נפש. אך הגיבור הוא לא איש צעיר – אלא כאמור איסטווד בן 78, עוד לא חלוד, ומצליח לרגש בשובו לשדות הארי המזוהם ואיש ללא שם במערבונים הגדולים ששיחק.

2008 – Changeling

מומלץ 2008 – Changeling ההחלפהClint Eastwood

Star 8

 

Changeling

האם משטרה תצליח לרמוס ולשבור אישה שמראה סימני עצמאות? לא אם האישה היא בעקבות בנה – גם אם יכלאו אותה במוסד סגור, רוחה לא תשבר.

זהו סרט העוקב אחר מאורעות של מיקרה אמיתי בו ב-1928 נעלם ילד, ולאחר תקופה די ארוכה המשטרה מחזירה את הילד לאימו. אך זהו – זה לא אותו הילד. וכך התחיל מסע של אמא בעקבות בנה ונגד איוולות החברה באותו הזמן. איוולות הנמשכות גם בימינו, בתחפושת אחרת. בסרט טופלו מספר נושאים שמופיעים המון בסרטים אמריקאיים. קודם כל אלימות כלפי ילדים. ילדים נחטפים, ילדים נכלאים, משמשים שק אגרוף ונושאי התעללות של פושעים חולי נפש. נושא אמריקאי מובהק. דבר שני – שחיתות – שחיתות שלטונית ושחיתות פוליטית, המשטרה אשר מתנהגת כמאפיה ומה שמבדיל אותה ממנה הם המדים, ולאזרח הקטן אין למעשה לאן לפנות לצדק המגיע לו. גם זה נושא אמריקאי עד מאוד – השחיתות השלטונית אשר השרישה בחברה האמריקאית נטייה להתגוננות ולפרטיות ולחופש הפרט. ויש כאן גם נושא שלישי – שהוא הנושא המרכזי – מעמד האישה. המשטרה ציפתה שגיבורת הסרט, לכשיחזירו לה ילד לא שלה, תשתכנע לקחת אותו ולהודות כי הוא שלה. זה היה כל כך ברור שכך הדברים יהיו, שמשטרה בנתה מסע שלם של יחסי ציבור ע"מ להציג את עצמה באור חיובי במעמד מסירת הילד לאישה. אך הגיבורה התנגדה, להפתעת המשטרה. וכך לאחר שיכנועים רבים שלא צלחו, ולאחר שידה של האישה הייתה על העליונה בגילוי התפקיד האווילי והשטני של המשטרה במעשה רמייה זה, המשטרה פשוט כלאה את הגיבורה בבית חולים לחולי נפש. מתברר שזה היה הנוהג באותם הימים – למשטרה היה מותר, וכך היא פתרה את בעיותיה מכל מיני נשים שלא נשמעו למשטרה. לא יאומן כיסופר. מה שמדהים זה שהסרט הוא אחד הסרטים הנאמנים ביותר למציאות שקרתה. ז"א – כל זה אכן מיקרה אמיתי וכך היה. האמינות, שגם כך כבר הייתה בסרט בגין טיפול בשלושת הנושאים הכה אמריקאיים, חוזקה ע"י הצד הוויזואלי ששיחזר בדקדקנות את תפאורת התקופה של סוף שנות העשרים בלוס אנג'לס. אנג'לינה ג'ולי נתנה כאן הופעה שלא חיכיתי ממנה – כנראה שקלינט איסטווד יודע לתת מקום לשחקנים שלו

1965 – For a Few Dollars More

מומלץ1965 – Per qualche dollaro in più For a Few Dollars More  הצלפיםSergio Leone

For a Few Dollars המשך ל-בעבור חופן דולרים בטרילוגיית האיש ללא שם. גם כאן, כמו בקודמו, יש שיתוף פעולה בין אניו מוריקונה – כותב המוזיקה, סרג'יו ליאונה – הבמאי, וקלינט איסטווד. וכן, כמובן שזה מערבון ספגטי. אלים, מדמם, מלא סטראוטיפים וקלישאות. אין כאן פיתוח דמות אנושית אלא פיתוח הסטראוטיפ. ולגבי רעים וטובים – גם כאן הקו לא ברור לגבי הטובים – הרי הם גם קצת רעים, לא? אם כבר ראיתם בעבור חופן דולרים אז חובה לראות גם את הצלפים . ואם לא – לא נורא – הצלפים  הוא סרט בפני עצמו עם כל הסופרלטיבים של בעבור חופן דולרים . ולהפך.

1964 – A fistful of dollars

מומלץ 1964 – Per un pugno di dollari A Fistful of Dollars  בעבור חופן דולריםSergio Leone

מערבון ספגטי. זהו ז'אנר מערבונים איטלקיים שהתחיל עם הסרט הזה. עד עכשיו המערבונים היו רעים מול טובים, הטובים תמיד מנצחים, המוסר של הטובים היה לבן ושל הרעים שחור, היריות היו נקיות והמוות היה מהיר, המערב של ארה"ב היה מוצג כארץ מלאת אפשרויות ואופטימיות בלי סוף מהולה A Fistful of Dollarsברומנטיקה מתקתקה ורצון להגשמה עצמית ועצמאית – החלום האמריקאי בהתגלמותו. הסרט הזה טורף את הקלפים – הטובים הם לא בדיוק טובים, גם הרעים הם די בני אדם, האבק והלכלוך והערבוביה המזוהמת של דם, יזע ובהמיות מוצאים כל רומנטיקה מהמערב. מה עוד, האלימות חוגגת וצבעונית.

הסרט דחף את הקריירה של שלוש דמויות שצופה להם עתיד גדול: אניו מוריקונה – כותב המוזיקה, סרג'יו ליאונה – הבמאי, וקלינט איסטווד. הדמות אותה שיחק איסטווד בסרט במידה רבה גם עיצבה את כל הדמויות שאיסטווד שיחק מאז – גבר קשוח, עצור, עם הומור יבש, שמדבר מעט – כמו שאומרים, Cool. השלישייה הזאת המשיכה הלאה בסרטים הצלפים והטוב הרע והמכוער. שלושת הסרטים האלו לפעמים מסווגים כטרילוגיה על האיש ללא שם.

זה דורש קצת הסבר – הסרט יוג'ימבו של אקירה קורוסאווה נוצר עם השפעות חזקות של מערבונים שקורוסאווה כל כך אהב ומתרחש ביפן במאה התשע עשרה. בעבור חופן דולרים הוא למעשה עיבוד מערבי ליוג'ימבו שלוקח את העלילה מ-יפן של אמצע המאה התשע עשרה בחזרה אל המערבונים. ביוג'ימבו, לגיבור הסרט הסמוראי אין שם, וכאשר לוחצים עליו, אז הוא נותן שם שבתירגום חופשי זה תות עץ בן שלושים. כך שלמעשה הוא דמות בלי שם. וכך זה משום מה דבק בגיבור שלושת הסרטים האלו – איש ללא שם (למרות שיש לו כאן שם – שמו ג'ו – אך למה לבלבל עם העובדות).

העלילה פשוטה – אקדוחן מגיע לעיירה מקסיקנית הנשלטת ע"י שתי כנופיות, ומוכר את שירותיו לחלופין לכל כנופיה, וכך הוא מרוויח מהמצב של מלחמה בין הכנופיות. אמנם הסרט לא ברמה של יוג'ימבו, אך זהו עיבוד מהנה ופתיחה טובה לטרילוגיה.